אדם לקח כוס מים ואמר ברוך אתה השם ולפה ממלך העולם
על דעת להגיד שהכל נהיה בדברו
וסיים ואמר בורא פרי הגפן
אומר הרבב אמרת ברוך אתה השם וכן בנו חולם על דעת שהכל
אמרת הגפן לא מעניין אותנו
אומר הרבב מה זה?
אמרת לו סוף הגפן, מה אכפת למה שחשבת?
נפקא מינה כאן.
אדם התחיל לספור עומר,
דעתו הייתה להגיד היום עשרה ימים לעומר, באמת היום היה עשרה ימים לעומר.
אמר ברוך אתה השם לקנא מלך העולם, למה דעת תגידו יום עשרה ימים לעומר?
בסוף אמר היום תשעה ימים לעומר.
לפי הרמב״ם,
מכיוון שאמרת ברוך אתה השם על דעת האמת,
אמרת, תחיתה, תחיתה, בסוף לא אכפת לנו.
לדעת הרבד,
לא, בסוף אמרת מספר אחר, מה זה אוהב את זה? התחלת ברכה.
אז הרב,
הרבי נשחייב, רב פעלים,
לא רצה להיכנס למחלוקת בין הרמב״ם להרבד, אמר,
תחזור ותסבור עוד פעם בלי ברכה.
או, כמו שתמיד הוא רגיל להגיד,
אתה תברך
ותהרהר רוחים ומרקות בלב,
אחר כך תברך, אתה רוצה להגיד היום, גם וככה, ימים לעומר,
כמו שצריך להיות המזויק.
אבל האדם צריך לדעת,
בכל הספרים כולם,
בצד יש תאריך של החודש.
אם אדם יודע תאריך של החודש, יודע תאריך, זה יפעי האדם בדברים האלה כולם.
ובכלל, האדם צריך לדעת, בספירת העומר זה דבר חשוב מאוד,
כשאדם סופר יום-יום-יום-יום,
כל ספירה של יום,
יש לה כוונות מיוחדות,
ואנחנו בשידורים שלנו בסוף כתבנו "אנא בכוח" וגם כן כתבנו גם כן "למנצח".
אז תביאו, תגיד, אה, נו.
אז פה אנחנו עשינו "אנא בכוח, אך למנצח".
בספרים אחרים זה הפוך.
אמורים "למנצח" ואחר כך "אנא בכוח".
אבל למה אנחנו צודקים?
אדם שיסתכל, למשל, כשאומר היום, יום אחד לעומר,
אז בצד ימין כתוב אנא,
בצד שמאל כתוב אלוהים.
אז אנא, זאת אומרת אנא בכוח.
ביום שני כתוב בכוח, אחר כך יחוננו.
המשמע מכך, אנא, לפני אנחנו, לפני זה.
ועל כן כתבנו, אנחנו אנא בכוח, לפני למנצח. כמו שאתה, בכוונות שלו, עושה את זה.
אחרים מבלבלים,
תרגילים אחרת, יגידו ויגידו.
עוד דבר, אנחנו יכולים לתת פה את זה,
זה גנוב.
גנבנו את זה מעליו השלום חכם דוד לניאדו.
אבל ברשותו, ברשותו.
אבל אחרים גונבים את זה וכותבים שהם עשו את זה.
אבל הם דבר אחד לא מרגישים.
פה למטה כתוב נשמה.
בחול נשמה.
אז הוא הכניס דוד
עם הנשמה
של לב.
בשבת נשמה עם דוד, הפוך.
בוא תראה אתה, הנה פה דוד.
אתה רואה דוד?
פה נשמה עם דוד.
זה בדיוני אדון.
אז אחרים מסיימים את זה, כתוב, כן, הם עשו את זה, אבל את זה שכחו.
אז הספר הוא כזה, אמרת בצורה כזאת, וזה גומר את הכל פה, ברוך ה' לעולם, תאמין תאמין.
שאומר, הוא רצה,
