העומר היה קרב בבוקר מוקדם
והיו קוצרים אותו בלילה.
אם לא קוצרים אותו בלילה, אז קוצרים אותו ביום.
ועל כן, אדם צריך לברך ברכת
ספירת העומר בלילה.
מצד הכוכבים עד עמוד השחר.
עלה עמוד השחר, ושכח ולא ברח בלילה,
אז יש מי שעומר, יברך ביום.
יש מישהו שאומר, מה עבר הלילה גמר, ומה תברך ביום?
על מתוך סדק ברכות תעקל, יספור ביום,
אבל בלי ברכה.
ואישך כתב,
שיכול להגיד למישהו שמברך,
אתה תברך בקול רם ותכוון לפטור אותי לתת איזה חובה.
אז הוא יברך, יכוון אותי לתת איזה חובה,
ואז ממילא הוא רק יספור על סמך הברכה של השני.
ועכשיו יש מישהו שאומר,
אדם צריך לספור את העומר,
ולא יכול להגיד לחברו, אתה תספור ותכוון אותי להוציא אותי ידי חובה.
בספירה לא אומרים להוציא ידי חובה, צריך לעצמך לספור.
יש מי שאומר, לא,
אם אמרת לחברך וחברך כיוון אותך, יצאת ידי חובה.
אבל זה סוג ב', סוג ג',
זו לא הספירה המיוחדת שאדם צריך לספור.
אז אם אדם לא ספר לא ביום ולא בלילה,
אף על פי כן, במשך הזמן, היום או אחר כך,
לספור בלי ברכה.
אבל לספור הוא חייב.
לכן אני גמרנו, טעיתי, שכחתי, אני פטור. אין פטור.
הוא חייב לספור את ה...
ואחרי כן, אדם יעשה לו סימנים לעצמו,
שלא ישכח
את ספריית העומר ויזכור או אחרי הערבית, או לפני שישן במיטה,
או כשהוא הולך לישון.
תמיד יקבע לו זמן שלא ישכח בדבר הזה כולו.
היו אז נוהגים, אז לא היה טופי, היה שקדים, אגוזים ודברים,
אי אפשר היה לשים בכיס, לא היה שקי ניילון.
אז היו שמים שקדים או אגוזים,
אז היה אחד ים שקדים בכיס שלו,
היה סופר מוציא, לילה אחד, אחד מוציא, שם פה,
מחר יש שניים לעומר, מוציא ושם פה,
ואז נזכור את ספירת העומר.
אז כל אחד ואחד יעשו לו סימנים משלו.
היום יש לוח מיוחד, כל יום עושים סימן עבר.
היום עוד יותר מזה, יש גם כן שעורים היום,
שמזכירים לאדם מתי לצפור את העומר, זה גם כן חשוב מאוד לזכור,
כדי שלא יקח סבירת העומר. נברך.
