כל מצווה שחובה האדם לעשות,
אז אסור לו לא לאכול ולא להתחיל במלאכה, בעבודה,
לפני שהוא עושה את המצווה.
למשל,
מעיקר הדין,
אבי הבן, איכו למול בנו,
אסור לו בבוקר לקום לאכול, שטובה לעשות,
עד שעשה ברית מילה.
אבל אומר אבי הבן, מה אתה רוצה ממני? אני כבר אמרתי למוהל,
שהמוהל יעשה את הברית.
אז לכן, אני גמרנו, עשיתי איתו שליח.
אז עכשיו יאמר המוהל, אני לא צריך לאכול.
המוהל לא צריך לאכול, למה? הוא צריך לקיים את המצווה.
המוהל יכול לטעון ולומר, לא,
אני אשלח אותך למוהל אחר.
אבל מעיקר הדין היה צריך או המוהל או אבי הבן לא לאכול עד שיקימו את המצווה של ברית מילה.
וכך, מכל דבר ודבר, למשל,
מתקיעת שופר.
אנחנו, ברוך השם,
מתפללים,
מגיעים לזה, תוקעים בשופר, אז אמרנו, חזק וברוך.
אבל יש עדות שעושים הפסקה לפני תקיעת שופר,
הולכים, אוכלים, שותים,
ואחר כך עולים עד שיהיה להם כוח לשמוע את קור השופר.
אבל זה תקיעת שופר זה אורייתא,
מה אתה אוכל, מה אתה שותה.
אם אין לך טבח לזקוע, אין לך, אם אין לך לבין איזה מטבח ככה, תאכל משהו, תשתה משהו,
אבל לא לרדת לחדר האוכל ולאכול שם את ההוגות או את השאר הדברים כולם.
אז גם בבדיקת חמץ,
הבדיקה הזאת, נכון, היא לא דאורייתא,
אבל היא כעין דאורייתא בשביל לבער את החמץ,
אז גם אם כן אדם בא הביתה, לא יאכל.
אבות, קודם כל תעשה את ה... תבדוק.
אבל הוא אומר, אני אגף, אין לי כוח,
אין לי זה.
טוב, שתי כוס גפה, עוגה, תאכל, אין דבר ככה.
קצת, אם הוא אוכל אורד, הוא אוכל מעט אורד, תבוא אדמה,
לשבור את הרעבון שלו,
כדי שלא יטען שאין לו כוח לבדוק את דבריו.
הרב אומר,
אפילו ללמוד תורה,
יש לו זמן, שיעור בערב ללמוד תורה,
אז צריכים, לא מתחילים ללמוד תורה עד שהולך ו... כי אם יוצא אחר כך, בוא יעשו שיעור אחר כך ויבוא עליו בברכה. ברוך ה' לעולם, אמן ואמן.
