בדרך כלל אין לנו, אנחנו ברכות
חיוב מדאורייתא,
רק אם אדם אכל לחם ושבע,
אז חייב מדאורייתא.
ואז אם הוא מסופק ויבירך בקט המזון או לא בירך בקט המזון,
חוזר ומברך.
אבל בשאר הדברים, אם אדם אכל ולא שבע,
פעם מסופק, בירכתי בקט המזון, לא בירכתי בקט המזון, אז לא חייב לברך.
אבל אמרו, טוב שיברך ויהרער שם ומורכות בליבו.
ויש מי שאומר שבדרכות התורה,
אם אדם מסופק,
אם יברך או לא יברך,
יחזור ויברך. למה זה דאורייתא? אבל ההלכה לא ככה.
הלכה אצלנו איש,
רק ברכה אחת היא ברכה דאורייתא,
וזה ברכת המזון.
אם אדם מסופק,
אם הוא בירך וכת המזון הוא לא יברך וכת המזון וסבח,
אז הוא חייב לחזור ולברך.
אלא מה, אם חייב לחזור ולברך את כל השלוש ברכות
או גם הברכה הרביעית, כי הברכה הרביעית היא מידי רבנן.
אז בכל אופן, אם אדם נמצא בתפילה,
הוא אומר, גדול, גיבור והנורא,
אני לא יודע אם זה הולך
על הגיבור והנורא קדוש הוא, או שבכל זאת יוצא,
או לברכה הראשונה, לא יודע מה לעשות,
אז מכן ודאי ספק ברכות,
לא חוזר לברכה ראשונה,
אלא חוזר לאחרי ברכה שנייה, בדין ספק וברכות להקל.
ברוך, אדוני, לעולם. נעלה ועלה.
