כל מצוות עשה שהזמן גרמה הנשים פטורות
כלומר מצווה שלא כל יום עושים אותה אלא לפעמים כן פעמים לא, לפי הזמן
אז הנשים פטורות אבל בשבת למשל
גם זה הזמן גרמה מה הם מותר לחלל שבת ריח של גידוש
אלא זה לאו
לא תעשה כל מלאכה, זה לאו. על לאו לא מדברים דבר כזה. ועוד, כתוב שמור וזכור.
בשבת זה דין מיוחד.
אבל יש מצוות
שהנשים הן היסוד בהן,
ולכן הן חייבות, כמו חנוכה.
גם כן חנוכה זה לא כל יום, זה פעם בשנה.
אז הנשים חייבות. למה? זה נעשה על ידי יהודית.
אותו דבר
בפורים.
גם כן פורים, לא כל יום פורים.
אז אמרתי כן, האישה חייבת. למה?
שהניס נעשה על ידי הנשים, על ידי הסר. ועוד,
המים המחשמו לא עשה הבדל בין גברים לנשים. אמרת, ונשים, הכל ביום אחד.
לא עשה הבדל בין זה לזה. ועל כן, גם כן הנשים מחייבות בדבר הזה. אלא מה?
שיש מחלוקת מה הן חייבות, לשמוע או לקרוא.
יש מי שאומר שהן חייבות לשמוע,
ועל כן מותר להן לברך, ויש מי שאומר לא, הן חייבות לקרוא.
אני מקווה שזו מחלוקת,
אז האישה לא קוראת את המגילה אלא היא שומעת את המגילות,
ואם האישה לא באה לבית כנסת,
אז הבעל יקרא לה, אבל בלי ברכה.
אנחנו פה בבית הכנסת שלנו עושים זמן, שעה וחצי בערך אחרי מניין ראשון,
עושים עוד מניין,
אנחנו כותבים למאחרים,
אנחנו לא אומרים למאחרים, למעניין שני ולנשים.
ואז, מעניין שני, יבואו, יש כאן עשרה ברוך השם, קוראי את המגילה,
אז אין בעיה בדבר הזה כולו.
אבל אם אדם בא לביתו וקורא את המגילה לביתו, לאשתו, לא יכולה להגיע,
אז הוא קורא לה, אבל בלי ברכה.
אבל יש מי שאומר, לא, היא תברך שהחיינו.
אנחנו אומרים לו שהבעל אקברמן שמברך בבית גנציאל, דרשה תבוא לבית גנציאל, בג'ייצ'ת ידע חובה ברוך.
אדוני לעולם, לאמן, לאמן, לאמן. והנה ברכה שם.
