כשאדם קורא את המגילה בתוך קלף או גביל,
אז יש הרי ברכה, ברכה ראשונה וברכה אחרונה על זה.
אז הרב אומר שיברך את זה כשאדם עומד.
הן ברכה ראשונה, הן ברכה אחרונה, וזה לא משנה.
אם קורה את זה בבית שלו ביחיד, או קורה את זה בבית כנסת, לא משנה.
אבל ההבדל הוא כזה.
אם הוא קורא בבית שלו, אחרי שמברך את הברוכות מהעומד, הוא יכול לשבת לקרוא את המגילה.
אבל אם קורא בבית כנסת,
אז כבוד שיבור זה לא יפה שהוא יישב חזן ויקרא את המגילה,
אז הוא קורא את המגילה כשהוא עומד.
ונוהגים שעומדים על ידו עוד שניים.
זה כמו שעשה משה רבנו כשהלך להילחם עם עמרק, לקח את יהושע הבחור,
מזה ידע בו, מזה סומכים בו ומזה סומכים בו.
זה דבר אחד. דבר שני,
כשאדם קורא לשליח ציבור או בבעיטות המגילה,
אז מקום אחד כתוב על המגילה איגרת הפורים הזאת השנית,
וכך כתוב לכתוב בספר.
יש להם חומרות של איגרת וחומרות של ספר. אדם שמקבל מכתב,
אבל בדרך כלל מי שילכתם במכתב רואה בסוף מי שולח אותו, ואחר כך מתחיל לקרוא.
אז לכן,
כשפותחים את המגילה,
צריך לפתוח אותו עד הסוף,
ואחר כך יתחיל לקרוא.
זה טוב אם יש לו שולחן כזה על ידו,
אבל אם יושב שם המייך הזה,
אז לכן,
שייח ציבור פותח את זה עד הסוף.
אבל,
יודעים שיש לו שולחן פותח את זה עד הסוף,
אבל אם אין לו, מה, יפתח את זה ויפול על הרדפה? אם אין לו, אין לו. לא חייב לפתוח את זה.
ואדם, כשקורא את המגילה,
אז כתוב, כשהוא קורא את המגילה למפריע, לא יצא.
כלומר, הוא אומר, אה, השם עשה נס, אז מקודם היה נס. לא.
אלא על נסיך ולטובתך שבכל יום ויום עמנו.
הקדוש ברוך הוא יעשה עמנו הנשיא בנפרעות הכל יום ויום.
במפרט עכשיו מתחיל חודש אדר.
הנשיא בנפרעות יהיה הקדוש ברוך הוא יעשה עמנו הנשיא בנפרעות נמצא באבותינו.
וגם יהיה רצון ונאמר אמן. והלאה בנחשיה.
