בסדר הברכות גם כן יש סדר
אבל בדרך כלל עץ, האדמה, שהכול, זה הדרך
אבל הרב אומר
הרמב״ם כותב על סוכר
אם זה עשוי מקנים או עשוי מסלק
אם עשוי מקנים לכאורה צריכים לברך בורא פרי העץ
ואם עשוי מסלק לחרור צריכים לבאר, לברך לבורך פרי אדמה.
אבל אומר הרמב״ם, אתה רואה סוכר, אתה לא רואה סלק,
אתה לא רואה קנים,
קנים מתוקים.
איך זה תברך האדמה, איך תברך העץ?
אתה אומר, מי ספק, תברך שהכול.
זאת אומרת, כשאנחנו מברכים שהכול על הסוכר, זה במי ספק.
אותו הדין שוקולד.
שוקולד, יש מי שאומר, תברך עליו בורא פרי עץ.
למה זה נטעו את העץ הזה בשביל לעזוב את זה שוקולד?
יש מי שאומר, אתה לא רואה את העץ פה, איך תברך עליו בורא פרי עץ, אחרת מברכים,
אז הרב אומר, נכון שבדרך כלל עץ, אדמה, שהכול,
אבל אם יש לו תפוח אדמה
ויש לו תפוח עץ
ויש לו סוכר,
אז זה היה צריך לומר, עץ, אדמה, סוכר. אומר לו,
אם תברך עץ ותברך אדמה,
אז הסוכר הזה במען נפשך יצא ידי חובה, או עץ או אדמה.
אז פה תעשה ההפך, תברך מתחלה עליו,
על הסוכר הזה,
שהכול, אחר כך העץ והאדמה.
אחר כך הרב אומר,
יש מין בחוץ לארץ, קוראים לו מאן סמה.
זאת אומרת, יורד טל כזה על העצים,
מהעצים האלה יוצא דבר מתוק.
זה לא עץ ולא אדמה, זה רק שהכל נהיה בדברו.
ויש סוג מקומות,
בעיקר בפרס, יוצא על העצים צבע ירוק.
פרי כזה, צבע ירוק, זה לא פרי, זה רק טל כזה.
גם על זה הברכה שלו עושה הכול.
הרב אדמר, קוראים לו מאנסאמה.
ככה היו קוראים לו.
עוד דבר, מקודם את החלקום היו עושים את זה מחלב חיטה.
דבר חשוב.
היום זה תפוח האדמה, האדמה עונה שם, משהו אחר.
אז מקודם היו מברכים על החלקום בורא מיני מזונות.
היום על החלקום הוא אומר, כולם מברכים שהכול, למה שזה עשור בצורה אחרת?
או מה שהרב אומר,
שמקודם היו לוקחים סוכר ים,
סוכר,
לוקחים שקד ומספים אותו בסוכר.
אז הוא היה אומר מהדין, מה אתה רואה? אתה רואה סוכר, אתה מברך את הכול.
אבל לפעמים יש שקד, זה בטל.
אז הוא אומר שאבא שלו היה שובר את הסוכר הזה,
שם אותו שני חלקים,
סוכר לבד ואת השקד לבד, והוא היה מברך שתי ברכות.
אם עדיין יש לו זמן לעשות את זה, שיעשה את זה.
אם לא, זה רק ברכה אחת וזה הכול.
כבר הזכרנו כמה פעמים על הפאפאיה.
אנחנו עברנו על הפאפאיה ברוב פרי האדמה.
למרות שזה עץ גבוה,
מפני שהעץ הזה הולך ונהיה גבוה, הולך ונהיה גבוה.
וכל שנה, כשנותנים את הפרי,
במקום שנתן שנה שעברה, השנה לא נותן.
שנהיה יותר גבוה, במקום הגבוה יותר נותנת את הפרי.
החל אמרנו, בורא פרי אדמה ואין בזה דין עורלה.
אבל יש עדות שחולקים, יש רבנים שחולקים עלינו ואומרים, לא, זה בורא פרי ארץ.
אז אם זה בורא פרי ארץ, זה עורלה.
ואם זה עורלה,
אז אתם כושר נעשו לכם לאכול את זה, כי זה הולך וצומח.
אז על כן, אלה שלא אוכלים ואומרים אורלה, הם לא אוכלים. אנחנו אומרים, ולך עליו ובורא פרי אדמה,
על הפפאה.
בכל אופן, כל דבר שזה מסופק,
עליו לברר בדיוק מה לעשות, מה לברך, וכדי שהברכה תהיה מתאימה לכל דבר ודבר.
ברוך אדוני לעולם, אמין זה אמין.
