בראש השנה,
אז הרב אומר, לא יאכל דבר חמוץ.
ויש אומרים, לא יאכל דבר חריף.
ויש אומרים, סלט בלי חומץ, בלי חריף, לא טעים, ואין לו שום טעם,
ואין לו שום טעם לחג. עד שהוא יאכל דבר כזה.
אדם כזה, מותר לו לאכול חריף וחמוץ, עקר,
שיהנה בראש השנה.
זה דבר אחד. דבר שני,
הוא יאכל אדם מיני מתיקה.
היום בשר שמן לא אוכלים,
אבל מיני מתיקה הוא יאכל. דהיינו,
אם הוא מקדש על יין, הוא מקדש יין מתוק, טעים.
אבל אם הוא לא אוהב יין מתוק, טעים, הוא אוהב יין חמוס, יותר טעים לו.
הוא יאכל, יעשה את הדבר הזה. הנה, חיימת.
וגם אקרא ממתקים לילדים שלו.
להראות להם אצל זבר זה דבר יותר חשוב.
כתוב בפסוק: "אכלו משמנים ושתו ממתקים
ושלחו מנות לאין נכון לו".
מה פירוש שלחו מנות לאין נכון לו?
לא דוחה רק לעצמך.
אם תדע אדם שאין לו מה לאכול
או אין לו ממתקים, תשלח לו.
ואם אתה לא יכול לשלוח לו,
יש אור לאה, תיתן לאור לאה, והם מתחילים איך לשלוח לאנשים האלה.
זה אומר, פסוק בעזרה:
"אכלו משמנים ופסו ממתקים,
כי קדוש היום לאלוקינו, ואל תעצבו
כחדבת היום הימו עוזריכם".
עם מסעד שבגלות 70 שנה ובחוץ-לארץ לא יודע מה זה מצוות או מה זה תורה.
אבל עוד לפני 70 שנה, לפני שגלו לחוץ-לארץ,
גם כן לא שמעו תורה ומצוות.
אז כשחזרו, אמר להם עדרה הצופת, הוא הולך להם יום ראש שנה, יום זה, יום דין.
באו בשער בתי-מגדל,
שישבו על הרצפה והתחילו לבכות.
היום דין, משפט.
מה אמר להם את הרב סופר?
מה אתם בוכים? מה אתם משוגעים? אתם בוכים מראש שנה?
אל תעצבו.
אמרו לו, אתה אמרת היום דין והמשפט?
חלוות תעשה ממעוזיכם. תבטחו בקדוש-ברוך-הוא
שיחצו ויחתום אתכם לחיים טובים ושלום.
הביטחון בקדוש-ברוך-הוא זה המאול שלכם יהיה.
לא, ואל תעצבו, אל תגיף ותעצבו.
ואומר הרב, כידוע, זה נאמר על יום ראש השנה.
וידוע שביום ראש השנה אנחנו לא מתוודעים בקול רם,
רק בהרהור, בלחש.
למה? שהשטן היא משמח שאחד מתוודה,
ילך בשמים ואומר, במשך העולם, וזה האדם הזה, הוא בעצמו מודה, גנבנו, אשמנו, גזמנו.
אז הוא אומר ככה, מה אתה כותב אותו על החיים הטבעים שלו?
יאללה, תפסור אותו לעונש.
לכן אנחנו לא עובדים.
אבל הזמנתי כעת שופר שהשטן בורח.
אני רוצה להתוודות, ואם אדם רוצה להתוודות,
בהרהוד, יודה בהרהוד.
בלחן, בלחן. העיקר שאדם יתוודה.
למרות
שמישהו כתב נגד הבן-אישך שאסור להתוודות בין התייקעות,
הוא טועה.
למה הוא טועה?
מפני שאם אדם,
ומריך שקור מיום לדברו ערכוס מים ועוד לא שתה אותו,
אסור לו להתוודות.
זה הפסק.
אבל אם אדם, ורק כשהקור הוא שתה מהמים,
אחד רוצה להתוודות, יגיד: כמו יום הכיבוד, מה אכפת לנו, יעשה.
אדם
שומע כל שופר, אז תוקע, תוקע.
אתה שומע, תוקע,
ומחזיק בינתיים.
אז אתה כבר התחלת, ובטפת התיקאות התחלת, גמרנו.
וכתוב בזוהר הקדוש שבבל לא יודעים שכל התשר"ת וכל תש"ת וכל תר"ת זה הכול חשוב מאוד,
והם אומרים, עושים את זה מתוך ספק.
הוא אומר, אנחנו יודעים שכל תיקאות האלה חיו, וכך צריך להיות.
אז אם ככה התחלת במצווה, אז יכול ואין אפשר.
אבל האם אדם פוחד להתוודות בפה? אין דבר, יהרהר בלבו.
וגם כן, בתשובה המועילה למה
כתוב על בני קורח,
היו יחד עם קורח.
בזמן שכל אדמה פתחה את פיה,
אז בני קורח לא מתו. מה זה לא מתו? איך לא מתו?
הרהרו תשובה בלבם.
אז אשמע מכאן
שהרהרו תשובה בלב, זה מתקבל, למרות שהרמב"ם כותב מידוי בפה.
זה טוב,
אבל גם בלב וגם כן זה טוב. ברוך ה' לעולם, מנהלך,
מאמן, מאמן.
