מה נשתנה, אנחנו אומרים,
מה נשתנה הלילה הזה?
אז בין הדברים השינויים זה שאנחנו עושים נטילת ידיים ולא מברכים.
קדש ורחץ,
קרפץ יחץ, כן?
אחר כך מוציאים מצה,
אז אנחנו אומרים, קדש ורחץ,
חץ אין בו ה'.
אז כשנגיע ל... לפני מוציא מצה, רוחצה עם ה', עם ברך היעני.
פה בלי ברכה.
וכל השנה כולה,
אם אדם לוקח את תפוח עץ, שוטף אותו במים,
ותפוח עץ עדיין רטוב
ורוצה לאכול אותו, חייב ליטול ידיים בלי ברכה,
לא רק בליל פסח.
ואחד אמר דרך מריצה,
הילד שאל את אבא שלו: מה נשתנה? כל השנה כולה אתה אוכל בלי נטילת ידיים,
ועכשיו אתה עושה נטילת ידיים?
זה נכון, עשו את זה,
ובמיוחד בעד שהילד ישאל את השאלה הזאת.
מזרבה אומר, מי שכל השנה כולה נזהר בדבר הזה,
תבוא עליו ברכת טוב.
ותמיד היה מי רגל לצפר, היה עליו אשר הוא חמצדקה זקן.
היה
תדיג גדול, חכם גדול היה.
הוא היה הרבה אש טיניסט.
פעם ביקש ממנו להביא אותו פה, אש שלו.
שתפתי לו והבאתי לו,
הוא אמר לי, איך אפשר, בלי נטילת ידיים?
מגבת.
טוב, הלכתי, נגבתי לו את זה, במגבת.
אמר לי, מאה אנשים רחצו ונגבו במגבת הזאת, אתה רוצה שאני אוכל את זה?
טוב, הלכתי, חיפצתי במגירה שלו, היה לו מגבת נקייה.
לקחתי, שתפתי את זה, פתחתי את המגבת, לקחתי ונגבתי לו, והבאתי לו.
אמר לי, סבון!
למגבת יש בה סבון,
מה אתה נותן לי? סבור.
אבל תאמרת, אני רוצה שאני אעשה, טוב, לקחתי את המגבת שלו,
רחצתי אותה במים,
שמתי אותה בחוץ שהתייבש קצת,
רחצתי את אפו האחרת, נגמתי לו והבאתי לו.
אמרתי לו,
אחרי יום,
אמר יבוא את טיל הברית מילה.
הלכתי לטול לברית מילה, הוא היה זקן והיה מוהר מומחה.
הלכנו לברית, הילד לחלך
וגם כן הטיל מים.
היה מלוכלך, היתיר מים,
ועשה לו ברית והוא לא עשה כמו היום עם שפופרת,
בפה, מוצץ.
אני אומר לו, חכם,
אתה פה, העט שלי נקה, היה, אמרתי, סבור, צחק צהק, פה, לכלוך, צועה, וכזה, ודם.
אמרו לו, היום נוסווה?
היום נוסווה? היום נוסווה.
גמרנו, הצדדיקים הראשונים היו הולכים בכי בדרך חדולה.
אנחנו נברך חתן עמר מצווה, ברוך השם קרא בתורה יפה, בין פה לסובר פותח לעין,
גם קראת בתורה שבהרבה יפה.
נברך אותך ואת אבא שלך ואת המשפחה כולה, סבא,
את כל המשפחה כולה,
מאבר להוריך ותמיד ארץ למשפחתך, ובחינת ישראל אשר בך את פער. אמן.
אלא אם כן חשה ארמר,
נכבצה הקדוש ברוך הוא.
