כל מצוות עשה שהזמן גרמה,
הנשים פטורות.
כלומר, מצווה שלא כל יום עושים אותה, אלא לפעמים כן, לפעמים לא, לפי הזמן.
אז הנשים פטורות.
אבל בשבת, למשל,
גם זה, זה הזמן גרמה.
כלומר, מותר לחלל שבת, ריח של קידוש,
אלא זה לאו.
לא תעשה כל מלאכה, זה לאו. על לאו לא מדברים דבר כזה. ואור, כתוב שמור וזכור.
בשבת זה דין מיוחד.
אבל יש מצוות
שהנשים הן היסוד בהן ולכן הן חייבות, כמו חנוכה.
גם כאן חנוכה זה לא כל יום, זה פעם בשנה.
אז הנשים חייבות. למה? זה נעשה על ידי יהודית.
אותו דבר
בפורים.
גם כן פורים, לא כל יום פורים.
אז רבי כן האישה חייבת. למה?
שהניס נעשה על ידי הנשים, על ידי היסר, ועוד
המים המחשבו לא עשה הבדל
בין גברים לנשים. אמרת ונשים הכול ביום אחד, לא עשה הבדל בין זה לזה, ועל כן גם כן הנשים היו חייבות בדבר הזה. אלא מה?
שיש מחלוקת, מה הן חייבות? לשמוע או לקרוא.
יש מי שאומר שהן חייבות לשמוע,
ועל כן מותר להן לברך, ויש מי שאומר לא, הן חייבות לקרוא.
אם כן, יש מחלוקת,
אז האשה לא קוראת את המגילה אלא היא שומעת את המגילות,
ואם האשה לא באה לבית-כנסת,
אז הבעל יקרא לה, אבל בלי ברכה.
אנחנו פה בבית-כנסת שלנו עושים זמן, שעה וחצי בערך אחרי מניין ראשון,
עושים עוד מניין,
ואנחנו כותבים למאחרים,
לא, איך אנחנו לא אומרים למאחרים,
למעניין שני ולנשים.
ואז, מעניין שני יבואו, יש כאן עשרה ברוך השם, קוראיתם מגילה,
אז אין בעיה בדבר הזה כולו.
אבל אם אדם בא לביתו וקורא את המגילה לביתו, לאשתו, לא יכולה להגיע,
אז הוא קורא לה, אבל בלי ברכה.
אבל יש מישהו שאומר לו, היא תברך שהחיינו.
אנחנו אומרים לו שהבעל אקברמן שמברך בבית כנסת, דרשה קבור לבית כנסת, בג׳י יצט את ירחוב הברוך אדוני לעולם ואמן ואמן ואמן ואמן ואמן ואמן ואחר כך שם.
