כמו כל שנה הציבור שואל ומרן משיב.
השאלות שהספקנו לקבל,
אנחנו נמצאים פה,
השאלות שהספקנו לקבל כמה שאנחנו נוכל,
הראשון הראשון ואחרון אחרון.
רבותיי, אנחנו רואים שיש לנו הרבה שאלות,
אני לא יכול לקבל עוד הלאה.
אתה מוכן?
השידור גם יעבור בארץ אל ה' בקול ישראל. אנחנו נמצאים פה בישיבת מנחת יהודה, בית-הכנסת וישיבת מנחת יהודה,
והשיעור הקבוע של מורינו ורבנו, שפעם בחודש בשבת מברכים או בליל ראש חודש.
השבוע זה שבוע טוב וליל וראש חודש טוב ומבורך
וחודש טוב ומבורך.
אמן.
השאלה הראשונה:
מיקסר,
מורכב משני חלקים: גוף המיקסר שבו המנוע והחלקים.
החלקים כמובן מתפרקים.
לפסח יש לי חלקים כמובן חדשים.
שאלתי על גוף המיקסר, עבדתי בו בחמץ,
אם זה קציצות וגם בצק,
באיזה אופן נוכל להשתמש בו בפסח?
אני מבין שאת החלקים מחדשים.
הבעיה במיקסר,
שיש לו באמצע מקום שמחובר
המנוע עם בית קיבול.
המקום הזה בדרך כלל מלא קמח.
אז אם אפשר להכשיר את שאר החלקים,
את המקום הזה אי אפשר להכשיר אותו.
ואם מוכרח להשתמש,
ייקח מברשת
של צבע,
לא של שיניים,
רכה ויעביר בין הסדקים,
או ייקח פלסטר ויסגור את כל החריץ,
כבר יאטום את כל החריץ, שמשם לא יצא חמץ.
זו הדרך להכשיר את המקסר.
השאלה השנייה, יש
מנגל.
המנגל בבית מופעל על ידי חשמל.
גופי החימום נמצאים בקרקעית המנגל,
ועליו אבנים שחורות, שהמנגל פועל,
האבנים מתאדמות.
וזה גם נותן הרגשה של גחלים.
אם אני אפעיל את זה על ריק ואלבן את האבנים,
אני מוכן להשתמש בזה בפסח.
אם משתמש בזה כל השנה רק בשר,
אין בעיה.
אם תגיד שהמלח היה חמץ,
המלח בדרך כלל כשר.
אבל אם לקח קציצות
או לקח בשר וטחן את הבשר עם קציטים של לחם,
אז הלחם הזה הוא חמץ.
אז עכשיו הוא צריך ללבן את המקום הזה.
אז אם אפשר, אם לפי מה שאומר שאפשר לחמם את זה שהאבן הופכת לאדומה ממש,
אז באבן,
באבן זה אין לו די כמו כלי חרס,
שכלי חרס לא יוצא מדו דופיו לעולם,
אלא אבן יוצאת מדו דופיו לעולם,
ואפשר להכשיר בדרך הזאת.
תרשת חדשה כמובן.
שאלה מחזן, אני לא קורא את השאלות ההתחלות ואת הסוף, אני קיצץ אהיה ישר ולעניין.
זאת אומרת שהוא חזן והוא קורא בתורה,
יש לו שיניים תותבות,
בשאר שנים
אני מליח את השיניים במשמרת מעת לעת.
מה יעשה לגבי השנה? ביטוי האותיות לא אוכל לבטא אותם בלי השיניים.
אנחנו אומרים שבערב שבת
יערע על השיניים הטוטבות, ירקע אותם, יכשיר אותם.
וביום שבת וליל שבת
הרי אוכלים חמץ,
בבוקר אוכלים חמץ.
לא יאכל דבר חריף,
אלא יאכל את החמץ בלי דבר חריף,
או לא יכניס לפיו דבר שהפה שורדת. בדרך כלל,
אדם לא מכניס דבר לפה, דבר שהוא נסלד,
אבל חריף הוא נכנס.
חריף, ברגע שזה חריף עם חמץ והוא טוחן את זה בשיניים שלו,
אז אגב, בחכה זה נבלע. לכן, לא יאכל חריף עם החמץ.
זה הדרך הטובה ביותר, כבר להכשיר את זה בערב שבת,
ובשבת יאכל רק בצורה כזאת.
ומי שיש לו סתימות זמניות בשם,
אז רצוי ששלושה ימים לא יאכל חריף עם זה?
שלא יבלע?
סתימות בשם, אותו דין.
אדם שאומר שיש לו שיעור קבוע, ערב יבוא בבין ישחי,
במרכז העיר,
זאת אומרת, בפרשת סף, סעיף ד', למדנו,
לא יתחיל שום מלאכה ולא יאכל עד שיבדוק,
וגם אם יש לו עט קבוע.
ובסעיף ה',
אם בודקים עמו בני הבית, יברך הוא לבדו.
אני בעל עסק,
ואינני יכול לסגור את העסק וללכת לבדוק את החמץ בזמן.
שאלתי,
אם אני יכול לקפוץ הביתה,
לברך ולבדוק זמן מוהב ביותר,
וישר ימשיכו בני הבית לבדוק
זה אחד, או כשהחזור מאוחר מהעבודה, הרי גם זה יכול להיות קרוב לחצות לילה.
מה עדיף?
כתוב מצווה בו יותר מאשר בשלוחו.
לכאורה היינו מייעצים לו,
אתה תגיד לבן שלך, תגיד לי מישהו אחר שיבדוק.
אבל הוא רוצה לקיים את המצווה,
אין לך אמת,
הוא ישאיר את החנות שלו בתוכה,
יקפוט לבית, יתחיל לבדוק
חדר אחד,
ומה לבנים תמשיכו אתכם לבדוק.
ואין לך אמת, יחזור, אחרי לא אכפת לנו, מה שיהיה.
עוד שלברכת שהיינו על הבדיקה, בן ישחי כותב
אם יש לו בגד חדש או פרי חדש.
כמתי יברך, לפני הבדיקה לא רצוי לאכול.
אחר הבדיקה כבר בירכנו ועבר זמן רב.
מה שקצוב שאסור לי לאכול לפני הבדיקה זה הכוונה, אסור לי לאכול אוכל,
אבל תפוח עץ, תפוח זהב או משהו שברכים שהחיינו, אין בזה בעיה.
אז אלא מה,
שיברך שהחיינו עוד לפני כן ואחר כך יברך על בדיקת חמץ,
שלא יהיה הפסק.
לגבי קניית אופות הפסח עצמו,
נהגנו לקנות את כל העופות לפני פסח ולכשירם.
ברוך השם זכינו לפדיון הבן וזה יחול בתוך הפסח.
מה נעשה לגבי קליית עופות?
א', נהגנו לקנות לא מוכשרים ולכשירם בפסח
וגם לא לקנות בפסח.
אם נקנה עופות בתוך הפסח רק כי יש עופות מוכשרים,
אם אנחנו צריכים לעשות התרה על הכולא שאנחנו קונים עופות מוכשרים,
ולנו בלי נדר ובלי קבלה, אשתדל לא לאכול מאלו העופות המוכשרים,
וגם אין לי פריז להכין את כל העופות הנדרשים.
דבר ראשון במזל טוב, אני אגיד לו.
אין לו ברירה, הוא לא יאכל ויביא וימש, וזה עופות מוכשרים שקנינו.
זה הכל.
טוב, עוד שאלה.
בעלי קנה במכונה את מלח, זה דבר ראשון למה היא שלחה את בעלה למכונה.
פעמים קנה במכולת מלח כשר לפסח והכשכתי את העופות.
סיפור. כשהלכתי למכולת ראיתי את הפועלים הישמעאלים מסדרים סחורה במדפים,
ובמכוון או לא במכוון נוגעים במוצרים של פסח בידיים עם חמץ,
ותשעים בפשע אחוז פסיכו תשע שלא ליקו את המדפים
אשר היה עליהם מלח.
מה עם העופות?
הרי שהכשירה.
וחשוב לי לדעת אם אני יכולה לקנות מחנות שלא מקפידים על הפרטה בין מוצרים של פסח ושאין להם כשירים לפסח.
היום בדרך כלל כל המלח עטוף בה,
עם נייר,
אז אין בעיה. פעם היו מוכרים במשקל, היו בנייר.
אז אם הגויים נראו בזה מבחוץ, אין בזה שום בעיה. אבל לפעמים יש כאלה מסקס,
בגילות שלהם.
אם רואים שיש לכלוך על זה,
אז לא לשמש בזה.
אם רואים נקי, זה בסדר.
ועכשיו לגבי שואלת מה לעשות עם האורחות של שירה. בסדר.
אני אשכנזי,
הוא שואל, לא ירושלמי.
התחתנתי עם ספרדייה, ברוך השם.
על מה ברוך השם, שהוא התחתן או עם ספרדייה?
לא לצחוק על הרבותיי.
אני אשכנזי, לא ירושלמי, התחתנתי עם ספרדייה,
ברוך השם, ואני לוט ואנו לא נהגנו לאכול קטניות בפסח,
גם לא קטניות טריות כגון אפונה.
בבית חמי הרבה מבישולים עם הירקות בקטניות טריים.
האם אני צריך לעשות התרה לקטניות הטריים,
או שאני אחליט להיות ירושלמי לכל דבר?
הירושלמים, האשכנזים,
דרך אגב,
שמכנו אפונה טריה בפסח.
האשכנזים הירושלמיים אכלו אפונה, אכלו פול,
אכלו שעיק ירוקה, אכלו, אין בזה בעיה.
אז תגידו שיעשה הטרה ויאכל.
עוד שאלה של זוג של הדברים.
בעלי ואני בעלי תשובה,
וחזרנו בתשובה על ידי חב"ד,
והקו המנחה אותנו בבית זה לפי הרבי ומנהגי בית חב"ד.
והמשפיע הפנה אותנו לכבוד הרב וסיפר לנו שהרב בקי במנהגי חב"ד,
והרבי היה מעריך ומעריץ מאוד את כבוד הרב, ושאלתנו היא:
בחודש ניסן תשס"א פורסם בגיליון חב"ד 947 מטעם הרב של הכפר, וזה הלשון.
רדו הוא מפורסם עד כמה הקפידו רבותינו לשיאנו הקדושי ונזהו בעצמם ולבני ביתם בענייני האכילה בחג הפסח,
כמואר בשיחות הקודש מיום כ' ניסן.
מתורגם מלשון הקודש, רבנו הזקן אומר:
בפסח אין מכבדים איש את חברו באכילה ושתייה,
ואילו לקחת לבד מותר.
חסידי חב"ד בדורות שלפנינו היו מחמירים על עצמם בעקבות רבותינו הקדושים,
בכל מיני חומרות בחג הפסח.
לכן באתי בזה להעיר בעניין הזהירות משימוש במצרכי פסח
עם הישרים שונים.
לצערנו התפשטה תופעה בזמן האחרון לקנות אוכל בחג הפסח,
כל מוצר שיש עליו הכשר טוב.
המצרכים הולכים ומתרבים משנה לשנה וכמעט כל
כל מה שיש במאכלי חמץ ישנו כיוצא בזה במאכלי פסח.
עד כאן לשונם הטהור.
הוא רבי יציטטה.
שאלתנו:
בתינו מרובה באורחים בכל יומת השנה, ובפרט בחג הפסח.
האורחים שלנו זה ציבור מאוד מגוון,
ואנחנו רוצים לתת להם את ההרגשה הכי הטובה ואת
האירוח הכי מושלם גם ברחמיות וגם בגשמיות,
וכל זה להוסיף עוד חיילים לצבא השם.
האם אנחנו יכולים להכניס מוצרים תעסתיים?
לא.
אם מזמינים אורחים,
אז צריכים לשאול אותם מראש:
אתם אוכלים שרויה,
אתם אוכלים שמורה, אתם אוכלים רגיל.
אתה מזמין אורח,
אתה צריך להכין לו מה שהוא אוהב.
אז אם הוא אוכל רק שמורה,
או לא אוכל שרויה,
ואתה מכין לו שרויה, איך הוא יכול לאכול את הדבר הזה?
לכן עדיף לשאול מראש: אדוני,
מה אתה אוכל?
אתה אורח, אני מוכן להכין לך אוכל. מה אתה אוכל?
אוכל שרויה?
אוכל מצה שמורה?
אוכל עוף מהשוק? אוכל בשר חב"ת?
אחרי בשר משארי, יישאר אותו.
ואם הוא שואל אותו,
אם למשל האדם הזה לא סומך על בשר כזה וכזה,
לא יהיה בשר, יביא עופות.
העיקר הוא לעשות רצון האורחים.
ובפסח זה חלח מעניה, קודכפיל, יטיב ויחול, זה דבר חשוב מאוד, הדבר הזה.
והם שנהגו לפי?
הם יגידו לו מה אתה נוהג, יכינו לו מה שהוא נוהג.
הם לא צריכים לנהוג לפי מה שהם קיבלו על עצמם, כאילו מנהגי חב"ד? הם ימשיכו בשלהם, בשבילו יעשו לו את הממוחד שלו.
כתוב, כל דכפין יתה ויכול,
כל דצריך יתה ויפסח.
הפשט הוא,
כל מי שדפין יבוא ויאכל,
כל מי שצריך יבוא ויפסח.
יפסח זה כמובן פתח, לא?
כמובן פתח
צריך להיות מנוי לפני כן, לא בלילה.
בלילה אתה אומר את הדבר הזה?
אני אסביר לי פירוש כזה:
כל דכפין יבוא ויאכל.
מי שרוצה ייכנס ויאכל.
אבל אם אשתו בבית, יש לו בנים בבית,
יתה, ניתן לו אוכל, יפשח על הבית שלנו ויקח את האוכל אשתו.
יש פה שאלה שמורכבת שלושה חלקים.
כיצד יכולים להכשיר את שלושת הכלים האלו?
מכשירי חשמל
של מים
של שבת, מים חמים של שבת,
דבר שני, מיקרוגל וחיממו בו דברים של חמץ,
ותנור אפייה. רבותיי, זה היה שנה שעברה פה, האחראי נמצא פה של התנורים הרב.
מים חמים אין בעיה.
זה רק את המקום שאדם לוחץ ומבוצים למים,
שם צריך לשטוף את זה, כמו שעוטפים כל ברז רגיל.
מיקרוגל
או תנור אפייה,
אין דעתי נוחה להכשיר אותו לפסח.
וכמה סיבות:
אחת הסיבות,
בכל דלת
של תנור יש שם כפול הדלת, ובאמצע היא זכוכית.
לדעתנו, אנחנו פוסקים כמו בן איש חי,
שזכוכית בולעת.
הרמב״ם גם כן פוסק שזכוכית בולעת.
אם יש היום, הרבנים האחרונים אומרים שזכוכית לא בולעת,
הרמב״ם מכחי שם.
וגם הביאו לפה לפני ארבע שנים, רבי ניסים הביא
צלחת של מיקרוגל וראו שהיא בנהה את זה.
אז לכן צריך מאוד מאוד להיזהר בדבר הזה.
ויוסי פתח את התנור ומצא שמה כמעט קבצה פירורים לאחר.
רק קבצה?
לפחות.
לפחות.
בקבוקים המיוחדים לעשיית מי סודה בבית כמו סיפורוס,
ממתכת או סודה קלב מפלסטיק המונחים על השולחן האוכל כל השנה.
האם ניתן להכשירם לפסח ואיף?
במים קרים וסבול וזה הכל.
לא צריך לשים שלושה ימים. מה צריך?
בדרך כלל הסודה היא כשרה.
אבל הבעיה היא שידו חמת ונגע בכלי מבחוץ, ישטוף אותו, ירחץ אותו.
השאלה הזאת חוזרת לכמה אנשים שכתבו ב...
שנה זו פסח שיכול להיות בשבת.
האם אפשר לאכול בסעודת שבת מצה עשירה במקום לחם?
אה, לחם בכלל אסור.
ואם כן,
האם אפשר לאכול מאותן עוגיות הנקראות מצה עשירה,
שכבוד מרן הרב שליטה אוסר לאוכלם בפסח עצמו משום שבעשייתם משתמשים במרכיב המחמיץ אותם,
אך אם אפשר לאוכלם בשבת זו לפני פסח ולא בפסח עצמו?
ושאלה אחרת פה, אם אפשר לקחת
מצות מבושלות, לאכול אותן בסעודה שלישית.
כל מצה עשירה שהיום מוכרים,
אם לוקחים את המצה האפויה וטוחנים את המצה האפויה ומזה עושים מצה, לא אכפת לנו.
אבל אם לוקחים קמח ועושים את זה מצה עשירה,
זה עשירות בעוונות.
אז אסור להיות נסייע ביד עוברי עבירה,
אסור לאכול את גב לפני כן.
זאת אומרת, מאה שערים, אם אדם רוצה שהילדים שלו לא יאכלו, גם לא יקנה להם את העוגיות האלה. זה מסייע ביד עוברי עבירה. שהגבאי ישמע פה. רגע, רגע. אבל היום, היום יש כמה מאפיות שלוקחים קמח, מצה,
מפוי, טוחנים אותו דקדק,
מוסיפים לו אגוזים וסוכר והבריכה שלו מזנות.
זה אפשר להשתמש בדבר הזה בפסח,
כמראה על פסח.
לגבי סודה שלישית? עכשיו רגע.
סודה שלישית,
לפי הזוהר פתור,
אבל בזוהר כתוב שרבי שעמר אלחי היה עושה כוונות.
מי יכול לעשות כוונות כמו רבי שעמר אלחי? אבל לא יכול לעשות. מה קרה? מה קרה?
גם אני לא יכול לעשות, מה אני עושה?
אבל מה אני עושה?
אנחנו עושים חמים בסיר של פסח,
ובבוקר אוכלים מה לא משנה,
בצהריים, פולים מלחה גדולה,
חוזרים הביתה,
לוקחים בערב שבת
את המצה התכונה עם ביצה,
עושים את זה כמו קוב,
ומכניסים את זה בתוך הסיר
בצהריים אחרי מנחה גדולה, אחרי סדר קומן פסח ואם הביתה, אוכלים את זה ומאכים עליו בורא מיני מזונות ולא המוציא לחם מן הארץ. מה עם מרעית העין, כבוד הרב, שלא יחשבו שזה קופה? מה עם מרעית העין?
לא, הצורה נראית ניכרת, זה לא קופה.
ועכשיו גם, יש מי שאומר שעל הקופה הזה מברכים המוציא.
למה? הוא אומר, זה הלחם שלך.
אנחנו לא פוסקים ככה.
אנחנו מבחינים על זה מזונות.
עכשיו ככה, כתוב בהלכה,
מי שאין לו ייקח בשר או דגים.
אבל הוא לא יאכל הרבה בשר או דגים, שלא יישבע.
בעלמא אנחנו מבינים תאכל בשר, מה אכפת לנו?
אבל בפסח אנחנו מחמירים כדי שבערב יאכל מצה לתיאבון וכן הדבר הזה.
ומה הדרגות? זה מה שהרב עושה ומה אדם שהוא אדם? הדרגה הטובה ביותר כך לעשות.
ערב שבת, לקחת מצה תכונה עם ביצה, רוצה עם בשר, יישים בפנים, יישים בתוך רחמים, ובזה יקיים סעודה שלישית.
זו הדרך הטובה ביותר. ואם ישתו לו בשלנית,
אתה זוכר? ואם אתה לא יודע, אז יעשה פירות שבעת הבנים. שבעת הבנים. בשנים האחרונות מפרסמים בהרבה מקומות שמציעים לציבור,
ובפרט לציבור,
זו תוספת שלי לציבור החרדי,
לחגוג את חג הפסח בבתי מלון.
השאלה היא אם אפשר להתארח בבתי מלון שבכל השנה איננו בגדר חלק וחוץ לארץ אף איננו כשר כלל,
אך לקראת הפסח מפרסמים שהכשירו את המקום
והינו חלב למהדלים, האם אפשר לסמוך עליהם ולהתארח שם ללא פקפוק?
אבל המשך השאלה, אגב כך, במקומות אירוח שונים עומדים בהם נוכרים,
והבישול נעשה על ידם כאשר המשגיח היהודי רק מדליק האש
ולא עושה ההנחה כדעת מרן לספרדים.
האם במקומות אלה יש מקום להקל בכך או לא?
ועוד נוסף,
יש הולכים למצרים,
אומרים,
השם יוצאנו ממצרים,
הולכים בפסח למצרים.
זה נקרא יציאת...
עכשיו ככה, אדם צריך לדעת
שבשורי עכו"ם כל השנה כולה
הספרדים מחמיאים.
וחז"ל אמרו,
גזרו בבשורי עכו"ם מדין חתנות,
מדין התבוללות.
אם אתם תראו בחוץ-לארץ הרבה התבוללות,
זה בגלל שלא שומרים מה שכתוב על בשורי עכו.
היום, לצערנו הרב,
במקום שמה שכתוב בפרקי אבות,
ויהיו עניים בנבטיך מביאים לבית פיליפינית,
סינית, אני יודע מאיפה,
ערי, עודי וארלי, מחפשים, מביאים אותם.
אם האוכל מוכן,
זה יהיה רק מחממת,
אנחנו מדברים ביום חול, אין דבר, מחמם, נכבדנו.
אבל אם היא מבשלת, אז אסור, לא רק אסור, גם הסיר נאסר.
אבל כל שנה כבר אני מזכיר,
כשאומרים אותנו, יש אנשים זקנים,
יש להם פליפינים בבית,
איך יעשו, איך לא יעשו.
אז לפני כמה שנים באמת תתן לי בעיה.
אחר כך
גיליתי שיש תשובה ברב פעלים על אנשי הודו,
אנשי הודו היו מפונקים,
והיו להם הרבה עוזרות גויות.
אז שמה כותב,
אמר שייתנו כסף לעוזרת הגויה בערב פסח,
וייתנו לה חדר אחד,
וייתנו לה סיר אחד,
ויגידו לה: קחי כסף, תעשי מה שאת רוצה.
תאכלי כשר, אה?
מה שתאכל, תאכל שחצי, עבור מרצי, מה אכפת לנו?
מה קרה, לא בבית, הקציר לבית חדר מיוחד בדבר הזה. אבל אני תמיד מציע,
אדם ייקח עובדים יהודים,
פועלים יהודים,
וראינו שלא לוקחים פועלים יהודים, מה התוצאות.
לנוהגים לאכול אורז בפסח,
האם מותר להשתמש באורז רגיל שמשתמשים בו כל השנה לאחר בירור,
או שיש להשתמש באורז הארוז במיוחד בפסח בהכשרים שונים?
אם אדם ימצא אורז של ארוז בפסח,
שכתוב "קשה לפסח",
אין דבר כזה.
כתוב "נא לברור", כתוב בפירוש "אורז בפסח", ו"נא לברור",
כתוב בפירוש,
אדם לא יסמוך.
היום איך הם בוררים? בוררים כמו שישה בוררת אחד-אחד?
הם שמים את זה על מגש, עובר על מכונה,
וזה הכול.
אז על כן צריך לבדוק
אורז אחד-אחד.
היה פעם מנהג שבודקים שבעה פעמים.
היום האורז בדרך כלל הוא נקי,
אבל מספיק לבדוק שלושה פעמים,
ויש מי שאומר שלוש נשים.
מקודם היו אוכלים אורז בבגדד
פעם אחת ראו חיטה בתוך האורז ואז התחילו להחמיר
אז יש תשובה, שאלה אם האישה מחמירה לא אוכלת אורז
או בעלה אוכל אורז
אם מותר לה לבשל ביום טוב לבעלה
שאלו את ביתה בן איש חי, השאלה הזאת נשאלה על ידי אימו של הרב
צדקה עליו השלום,
כי היא הייתה מחמירה בחמרות והיא שאלתה וניחי.
אמר לה, את מזועבדת לבעלך,
את חשבת להכין לו מה שהוא רוצה.
עכשיו, שאלה, מי שמקפיא לאכול רק מצה עבודת יד כל השנים לכל בני ביתו.
והשנה מחירה מצות אלו יקר מאוד, ומשפחתו גדלה בן פורת יוסף,
וגם יש לה אורחים לפסח, ואין ידו משגת לממן מצות אלו לכל בני ביתו ולרוחיו.
האם יכול להקל ולתת לבני ביתו מצות מכונה רגילות או שצריך לעשות היתר למנהגו?
חסידים של צאנז
הם אומרים מצות מכונה חמץ.
דרך אגב, מי שבא לגור בגריאת צאנז, הם היה עושים מיטות תנאי שאסור לו להכניס שום מכונה,
שום מצות חמץ. הם טוענים חמץ.
הם רוצים רק מכונת יד.
היה עליו השלום, הרב צבי דהל כהן קוק
היה מחפש רק מצות רוחונה.
אמרו לו, למה?
אמר, ניפלנא ביד ה' קרבים רחמיו בים אדם על פעולה.
אנשים, עד שעשו את זה לוקח הרבה זמן.
אנחנו אומרים שעיקר המצווה לאכילה בפסח,
בליל פסח,
זה עיקר המצווה שיהיה עבודת יד,
וגם בליל פסח אם אדם לא מוצא מצות מכונה בעבודת יד הנקרא שרבני אז הוא יכול לקחת מצות מכונה אבל אם הוא יכול להשיג מצות יד זה הדבר הטוב ביותר וחשוב ביותר.
ועוד דבר,
מצות יד אפשר לאכול מהן תוך ארבע דקות,
שלוש דקות, שתי דקות
את השתי כזיתות.
מצות מכונה, עד שתגמור תא אחד, הוא לוקח הרבה זמן.
היה עליו שלום רב אחד תימני,
היה קול עם מצות מכונה,
ובערב פסח
היה לוקח את המצות האלה, לוקח מים עם מלח,
והיה מתיז על זה,
והיה עושה את זה כמו רך יותר,
היה מלוח, אוכל, כהן, כהן.
אבל הם רגילים, התימנים, לעשות מצות, יום-יום, יום-יום.
אבל זה התימנים של הדור הקודם, שהיו זריזים מהר.
מה דינם של נבטים, מחיטה, נבט חיטה ומדגנים אחרים בפסח שהונבטו בתהליך הנבטה מיוחד ומשתמשים כמאכל בריאות?
היום אוכלים עשבים וזה נקרא בריאות.
לא משנה.
השאלה היא, היות וגם הנה דגן לפני הנבטתו נתבקע ונהיה חמץ, האם לאחר שהנבט
יש לו דין אחר ומותר לאוכלו בפסח,
או שנשאר כחמץ ואסור לאוכלו?
יש להעיר שהרבה אנשים לא הולכים בדבר זה וגם בבתי מלון ואוכלים בבתים אלו בסלטים,
ואם הם אסורים בפסח צריך לפרסם את זה כדי להצילם ממכשול.
אז אנחנו מפרסמים,
מפרסמים,
שזה אסור.
חיטה, ברגע ששמים אותה בתוך מים,
נהפכת לחמץ.
הפחד נהפך לחמץ.
נבט חיטה.
אם היו לוקחים דבר אחר, היו זוררים חיטה באדמה.
כשהחיטה מתחילה לנבוט,
הירק למעלה, לוקחים אותו לדבר אחר.
אבל נבט חיטה אסור.
זה הולך בתהליך של מים.
כן גוף
של נשים
צריך שיהיה כשר לפסח, קרם גוף
בבושם, וכן לשם שיניים. הבנתי, הבנתי.
הגאון לוינה אומר,
ותבוא כמים בקרבו וכשמן בעטמותיו,
כמו שמים בקרבו אסור חמץ,
גם כשמן ועטמותיו, גם למרוח, אסור חמץ.
ואנחנו מסכימים איתו בדבר הזה.
אם יש קרם שהוא חמץ,
או בושם שיש בו אלכוהול חמץ,
אז אסור בזה לשמש בפסח.
ומה אדם אני לא שותה, לא אוכל,
אבל פסח אסור בהנאה.
אתה נהנה מהדבר הזה.
למרות שאתה לא אוכל, אך שווה להנאה,
ועל כן בושם צריך להיות כשר לפסח,
וכן קרם,
אנחנו מסכימים עם דעתו של הגאון שצריך להיות קשה לפסח.
אדם שרוצה להתפטר מלבלוק את החמץ, הוא עובר דירה חדשה.
מתי צריך לעזוב את הדירה הישנה לכל המאוחר כדי להתפטר מבדיקת חמץ בדירה הישנה?
השנה שכנה על הפסח בשבת.
השנה הוא צריך לצאת מהמקום ביום חמישי אחר הצהריים.
אחרת,
אם הוא יוצא ביום שישי,
אז בלילה חלה עליו חוגגו בדיקת חמץ,
אז הוא חייב לבדוק את החמץ בלילה.
אבל אם הוא יוצא ביום חמישי אחר הצהריים,
לא חלה בדיקה בתנאי שהולך למקום אחר.
אבל יש סברה ברמה שיש לי בעברה קצת מתאפקת.
אדם גר בבית של גוי,
והוא יוצא ממנו בערב פסח,
הולך לבית שלו הפרטי,
נשאר שם מה מחמץ?
אז אומר הרמ"ח, חייב לבער אותו.
שאלך.
אחרים חולקים ואומרים,
אני, שהשאטתי את החמץ שם, אני מפקיר אותו,
שיקח אותו הגוי לעצמו.
מסתם מה הפקרתי אותו.
נרקמינה,
אם אדם עוזב דירה,
אדם בא אחר במקומו לדירה ורואה מנורה אחת, החשמל נמצאת.
אחת, שתיים.
אז למה לא לקח את זה הוא?
מה הפקר?
אבל אם אין נברשת,
נשאר, אולי האדם הזה שכח,
כי נברשת זה עולה הרבה כסף.
אז צריך לשאול אותו, להגיד לו, שמע,
אתה שמת את הנברשת בשבילי מתנה,
או שכחת אותה?
אם שכח, חייב להחזיר לו את זה.
אבל נורא, אנחנו מסתמם, אמורים, הפקיר את זה.
שאלה על ברכת האילונות. האם אפשר לברך ברכת האילונות על אילונות שנאבדו והושקו בשנת השמיטה באיסור?
ועוד שאלה אם אפשר לברך ברכת האילנות בשבת.
אנחנו, אין לנו רק מה שכותב בבן ישחי.
בן ישחי כותב שלא מברכי ברכת האילנות בשבת.
באים חורקים עליו, אלה שהחורקים לא הבינו אותו,
לא הגיעו לסוף דעתו של הרב.
אבל ברכת אילנות,
אז יש תשובה של רפעלים על עורלה ועל מורכב,
על מברכים או לא מברכים אבל השאלה היא כאן אם אדם עבד בשמיטה באילן אם אפשר לברך על זה ברכת אילנות
העניין הוא ככה מה אנחנו פוסקים שהפירות של אילן הפקר
אתה אסור לך לעבוד באילן אתה אסור לך לעבוד באילן ולאסור אותו עליי
אם התורה אומרת זה הפקר מי מרשה לך לתת לעבוד בו?
עבדת, אתה לא תאכל אותו, אני אוכל אותו, אני אשתמש בו.
אז אם אילן שנעבד, מותר לברך עליו ברכת אילנות.
מה דעת מרן שליטה על המים המגיעים דרך בקורות מהכנרת בפסח?
שיש מפקפקים, אולי יש בהם חמץ.
אז ברוך השם, בירושלים סידרו כבר כמה שנים
שמביאים מים מהרעיונות שמסבירות לירושלים.
אבל בכל הארץ כולה,
יכול להיות איזה אחד רשע
ילך ביום פסח, ייקח בקבוק בירה,
ילך לכנרת, ישפוך את הבירה מתוך הכנרת,
אז כל המים יאסרו?
היה פעם מנהג אצל הגויים הרשעים,
שהיו בפסח, בכל בור או בור של יהודי היו שופכים חמץ,
לחם.
ואז הטיעו לסנן את הלחם הזה, את המים האלה,
ולהשתמש בהם.
אז היום אין בעיה. מדוע?
היום כשמושכים מים מהכנרת,
זה לא בא ישר אליך הביתה,
זה בא לבריכה.
מבריכה הזאת עוברת לעוד בריכה, בריכה פתוחה,
יש בריכה סגורה,
עובר ארבע משהו דמשהו דמשהו דמשהו דמשהו.
וארכן, מי שרוצה להחמיר, יחמיר, תבוא על הברכה.
אם לא, יש היום, ברוך השם, בקבוקים של מים.
תכין לך כמה בקבוקי מים או כמה גודלים של מים, חזק וברוך, אם אתה רוצה להחמיר.
אדם שואל, מה הסכום המדויק שיש לתת השנה לקמחא דפסחא? אני לא שאלתי אותו מה חשבון הבנק שלו.
מה הסכום הזה?
זה לא שואלים, זה שואלים לפי המקבל.
היה עשיר אחד שבא אקלוריו,
אמר לו, שמע, תן כסף לכמחד אפס, אמר, לא, אני לא נותן.
אוי רבם, איזה עניים. אמר, אדוני, אני לא נותן.
אמר, לא, אתה לא חוזר בך?
אמר, אני אומר, מילה לא חוזר בי,
לא נותן.
אמר, בסדר, שלום.
זה העשיר הזה התפלא.
איך זה כל כך הרב מוותר לו?
טוב,
העשיר, הגבאי, אין לו איזה עשרה עניים.
אמר, אתם עניים, בואו איתי בליל פסח, אחרי התפילה בואו אליי.
באים אליו.
הלך איתם לבית של העשיר, לא נכנס, חיכה בחוץ.
הוא אומר, הלחמא עניה דאחר ועבדתנא ברקו דחינתי ואיחול,
טח,
נכנסו.
מה?
אתה אמרת שאתה לא משקר לו, אתה לא משנה מדבריך. לא ככה אמרת? אמרת אני לא משנה.
אמרת כל דכפיני טבעי יאכול, אתה לא משנה. הנה אתם עם אוכל עשרה.
אמר אין לי. אמר לו מה שהכנת לכל השבוע אתה עולה עכשיו,
תוציא ותיתן.
אז זה הדבר הזה.
מה שאומרים כל דכפיני טבעי יאכול זה לא חכמה לומר בליל פסח.
זה חכמה לומר את זה לפני פסח.
אלה שמחלקים, כבחת פסחה, לפני פסחה מחלקים.
זה הקיום, כל דרך פיל ותהיה ביחול.
עד מתי אפשר להכשיר כלים לפסח השנה?
האם אפשר גם ביום שישי,
ערב שבת שלפני פסח, הר חצות,
להכשיר כלים לפסח?
מלכתחילה מהבוקר,
ולכתחילה לשרוף את החמץ בבוקר ביום שישי.
אבל עד חמש דקות לפני הדקת הנרות אפשר.
ואם הוא רוצה לבשל,
מישהו שואל לבשל,
כשר לפסח בכלים של פסח, לחרודת שבת, ערב וצהריים,
כדי להימנע מלשתוק את הכלים חמץ בשבת.
תבוא עליו בהערכה.
אנחנו ממליצים שיקראו פיתות.
תעשו פיתות אתם, אה?
חבא, תעשו פיתות שלא מתפוררים,
שלא מוציא חוסים פירורים.
ואז...
ולא פיתות של קמח עליהם. מה? ולא פיתות של קמח, יש להם דבר. הם מדהים לעשות פיתות שלא יהיו פרורים.
ואז כולם יקנו מצווה לקנות את הפיתות האלה,
למה שזה לא עושה פרורים,
אז גם בלילה וגם בבוקר יכול לאכול,
כדימה וכדימה, אתה קיים את המצוות,
את הסעודת לב שבת ויום שבת.
כבוד הרב, יש כמה שאלות
לגבי שבת,
ערב שבת, יום שבת,
ועד ערב הסדר. איך אנחנו ננהג?
מבקשים סקיצה בקיצור.
בקיצור? בבקשה. שאלה אחת.
עכשיו ככה. אבל גם למאזינים, כבוד הרב. עכשיו ככה.
ביום, ליל שבת,
אדם יאכל במקום שלא רגיל לאכול.
וישים למטה
ניילון.
גמר לאכול,
ייקח את הניילון, יעטוף אותו,
יספוך אותו באשפה שבחוץ.
יום שבת, אותו דבר,
ילך, יושב בצד, ישים ניילון למטה,
מה שנשאר, קח את זה, יעטוף אותו, ישים אותו בחוץ.
ואם הוא לא מטלטל בשבת,
לא מוציא מרשות היחיד ורשות הרבים,
יבקש מאחד מהשכנים שלו: תיקחו את זה החוצה
כדי להתפטר מהדבר הזה.
זה דבר אחד. דבר שני,
אם אדם יש לו שכנים,
יש להם
פח אשפה משותף.
הוא מקפיד, אחרים לא מקפידים.
אז הוא יאמר:
כל מה שמחריצים בתוך פח האשפה המשותף,
אני לא מתכוון לזכות בזה.
מי מלא עם השכנס, אם אכפת לי.
אותו דבר, אמרנו לראש העיר,
ואמרנו לגזבר ראש העיר,
אמרנו לו,
הרי היום, אחרי שהגומרים לאכול נשאר חמץ,
הולכים וזורקים את זה בתוך הצפרדעים הגדולים.
זה למי שייך? לעירייה.
אז ראש העיר עובר איסור,
נשאר חמץ שמה.
הוא יאמר, אני לא מתכוון לזכות.
אז הוא אומר לי פעם, לא, אני לא אחראי לגזבר של העירייה.
אמרתי לו, אתה אחראי על גדבר העירייה.
אז גם אתה וגם גדבר העירייה,
תגידו מקודם שאנחנו עוד לא מתכוונים לזכות,
תעשו את הדבר הזה.
הבן אשחי כתב שאדם אחרי שהוא אוכל בבוקר או יום שבת,
הוא ינקט בגדיו.
בזמנם לא היה להם מכנסיים כמו שלנו.
אנחנו היום משהו למטה במכנסיים כפול.
אז אדם צריך לדעת
או שישים צינור על עטמוק שאוכל,
או שיבדוק בקיפול,
במג'ט למטה, אם אין שם פירורים של חמץ.
צריך מאוד מאוד להיזהר.
טוב מאוד שאחרי שכמו שאומר רבי אלישע, אחרי שגומרים לאכול,
לחליף בגדים,
בעיקר לחליף בגדים של ילדים קטנים.
וילדים קטנים,
הם מנהרחים הרבה, אי אפשר להחליף,
לכן מיד אחרי שגומרים לאכול, לחליף להם את הבגדים.
ועוד דבר,
השולחן שאוכלים עליו,
אז אם הם אוכלים עליו כל השנה כולה,
אז השנה בשבת זו ישימו עליו שתי מפות.
למה אנחנו מקפידים שלא יישאר השולחן של שבת בלי מפה?
מפה אחת תהיה למטה,
מפה עליונה תהיה למעלה,
אחרי שגמרנו לאכול, לקחת את המפה,
יעטוף אותה וילך לזרוק אותה עם אחמד ותשאלו, יהיה לו שולחן שבת עם מפה מכוסה, שלא יישאר על שולחן שבת בצורה מגולה.
אבל מה שכן כן צריכים להיזהר,
אם אדם יש לו אורחים הרבה בליל פסח,
אז יש שולחנות שמותחים אותם, פותחים אותם.
יש מתקפלים,
אלה אין בעיה, אין בעיה, תפתח אותם, תסגור אותם, מותר הכול בשבת.
אבל יש שולחנות
שנמשכים ויש שם בליטה ובצד שני יש חור.
מכניסים את הבליטה בתוך החור ואז הדבר הזה מתהדק.
אם החור מצומצם והבליטה מצומצמת ומהדקים את זה בשבת, אסור.
אז צריך בערב שבת להרחיב מעט את החור
את החור שבכדי שלא יהיה תוקע בשבת בין שני העצים, בחיבור בין שני העצים.
אדם, יש אנשים שיש להם כיס קטן כאן במעיל שלהם,
ושם הם מחליטים את המשקפיים שלהם.
הם לא שמים לב כל השנה כולה עם התיק של המשקפיים, חמץ, כשר, לא שמים לב,
אבל גם את זה אדם צריך לבדוק.
ומה שאמר רבי נשחי, שיבדוק בכיסים שלו
שני כוונות.
יבדוק בכיסים, אולי יש שם חמץ,
ויבדוק בכיסים שלו, אם הכסף שלו הוא לא חמץ.
גם בזה הוא יבדוק.
היה אומרים, מספרים שפעם אחת היה אחת יותר אישה פתחית מאוד.
אז הוא עשה בדיקת חמץ בליל ערב פסח,
אחרי שגמר לבדוק,
אמר, אני חושב שנשאר לי עוד חמץ בבית.
אשתו הבינה שעל מה הוא מתכוון?
עליה.
אמרה לו, רגע, רגע, חכה רגע.
הלכה וחזרה.
אמרה לו,
החמץ שבבית,
האבא שלי מכר אותו לגוי.
מה זאת אומרת? כתוב,
האיש קונה בשלושה דרכים.
אז האיש קנה את האישה,
ואבא שלה בחתונה, הוא מכר אותו,
מכר אותה, לא, אז הוא גוי, מכר אותו לגוי, מה אתה רוצה, אז אין לך עוד חמץ בבית, זה דרך בדיחותה.
אבל מה,
מותר לבעל
לבדוק את התיקים של האישה,
וחייב לבדוק תיקים של האישה.
אומר לה, את הולכת לאיזה חתונה, לאיזה ברית,
אז לוקחת עוגה, איזה לקח לשים בתוך התיק שלה, אולי היא שוכחת, יבדוק.
או,
היא, מה תעשה?
היא פוחדת שמי יבדוק בתיק שלה, אם יש להם איזה כסף,
איזה דולרים, או יורו, לא יודע מה יש שם,
היא תוכל לשים על התיק שלה כשל הפסח.
אז היא אומרת, היא תגידו, לא, זה כבר בדוק,
אין תורך עוד לבדוק את הדבר הזה כולו.
הכלל הוא כזה.
כל מקום שרגילים להכניס חמץ,
כל מקום שרגילים אפילו ספק
על ספק, חייב לבדוק.
יש בכל הבתים,
יש כיור ויש שיש.
לפעמים בין הכיור לשיש יש שם סדק.
אז אם יכול לקחת גבש, לשים עיני מטוב.
היום, שכחו מה זה גבש, יש היום סיליקון.
יכחסי לכל יחסי, יסתום את החורים,
גם כן טוב, שיכול לך לעשות את הדבר הזה.
אדם, אם יש לו
טיור מנרוסטה,
האדם הזה תלוי.
אם כל השנה כולה הוא סותם את החור של הביוב וממלא מים חמים,
ושם את הטלחות עם החמץ בתוך זה שישרה,
אז הצינור הנירוסטה בלע.
אז צריך כל השנה כולה לשים אמה, כל הזמן,
שהמים יהיו מים פגומים.
גם אם זה
הכיור עשוי מחרסינה,
גם כי אנחנו אומרים בלע פגום.
אבל אם מחרסינה סזוקה,
שבורה,
את חייב להביא לבוש מיוחד של אלמיניום או של פלסטיק,
לחצות את המקום כדי שלא יבוא על ידי חמץ.
הטוב ביותר הוא שאדם ידע לו, ברגע שאדם בודק טוב,
יש סייעתא דשמיא,
ואדם אחרי שבודק יאמר: ריבונו של עולם,
כמו שאני מחפש ובערתי את החמץ בביתי,
כן נזכה לבער את החמץ שבקרמי,
כלומר את היתר רע לבער אותו מתוך קרבו.
וזה דבר חשוב מאוד,
התפילה היא מאוד חשובה.
ועוד דבר,
בפסח
אדם צריך לדעת
כל מה שמכניס לפה שלו צריך לשאול,
כשר או לא כשר,
מותר או לא מותר.
אה, יסמוך, יסמוך.
היום לצערנו הרב עושים ופרים,
כשר לפסח.
אם היו עושים את זה מעט משונה,
היה בסדר.
אבל לא עשו אותו משנה, עושים אותו כמו,
כמו אמר אצלך העננה, עוכר ואפר, גם הוא הלך לקנא ואפר.
מספרים על הרב פרצ'יה, עליו השלום,
שאשתו לקחה מצה, תחנת הדקדק,
ולקחה דג,
וציפתה את הדג הזה במצה תיכונה.
השכינה ממול ראתה את זה,
היא לא שמה לב שזה מצה תיכונה,
הוציאה קמח ועשה ככה.
באה בעלה,
מה לבד עשית?
והנה אשתו של הרב פלצ'י עשה ככה,
אז גם אני עושה ככה.
אמר הרב פלצ'י, אם היום בא לה, אמרה לאשתו,
או תסיגרי את החלום שאת עושה,
או לא תעשי דבר כזה.
למה?
שלומדים ממך מהדבר הזה.
היום מוכרים ברחוב עוגות,
ככה עבות למעלה,
תפוח,
תפוח יהיה כפול,
מה זה אתם? מי מתר לכם לעשות את הדבר הזה?
אדם עם הארץ וגידם המותר לאכול גם, איך יוצאים מהבית שלו את הדבר הזה?
צריך לעשות שינוי בעוגות של פסע,
צריך שיהיה בהם שינוי בדבר הזה כולו.
ויש שוקולד.
שוקולד, קודם כול, שוקולד של הארץ זה הכי כשר.
שוקולד של ורד הגליל זה הכי כשר.
חלב ישראל, אין בזה שום בעיה.
כשמביאים שוקולד בחוץ לארץ,
מי יודע מה מכניסים בפנים,
כשר, חמד, אי אפשר לדעת שום דבר.
צריך מאוד מאוד אדם להיזהר בדבר הזה.
יש עדות שנהגו בפסח, לא נוגעים אצל השני שום דבר.
אז היו ההקפדה: אה, אתה בא אצלי ואתה לא אוכל, אתה לא זה?
פעם היה אצלי אחד,
הבאתי לו צלחת חד-פעמית,
הבאתי לו את אפו העץ,
הבאתי לו שקים פלסטיק
שיאכל.
לא רצה.
אני לא אכפתי, לא רוצה לאכול, לא יאכל.
אני שמתי לו, לא רוצה לאכול, שלא יאכל בדבר הזה.
אז אחר כך
הייתי עלי בביתו, הביא לי בוטנים לאכול.
אמרתי לו, אני הבאתי לך את אפו העץ עם פלסטיק,
ולא הכר כך, סתם הביא לי בוטנים, אמרתי לו,
איפה קנית את זה? אמר, אה, קניתי את זה, עוד מפורים.
אמרתי, זה דן, זה חמץ גמור, הבוטנים האלה.
הם עושים את זה עם מלח ועם קמח.
אתה עוד מקפיד בדברים האלה כולם.
אז אני אומר, יש ככה, יש את הדברים האלה.
יש אנשים שלא אוכלים קטניות,
אבל דבר כלוי אוכלים.
לא פשוט דבר,
אלא אם הם לא אוכלים קטניות אבל למשל בוטנים כלואיים אוכלים,
גרעינים כלואיים אוכלים,
אבל גם את הגרעינים, גם את הבוטנים צריך לבדוק אותם בצורה טובה,
לאט לאט, הדבר חשוב מאוד, הדבר הזה קורא לו.
האדם ידע לו,
כל מי שמקפיד בפסח, במה שהוא,
מובטח לו שיהיה לו שנה טובה,
מובטח לו שהמנאכל ששמר עליו יפסח עליו מכל מיני נגעים.
אמן. רבנו, אני רוצה להודות
לאיש מרשת מורשת, אלעזר רוזנברג,
בישיבת מכון מאיר, שנותנים את זה באינטרנט,
ולרב ברכה, שמוציא את הקלטות של השיעורים,
שיבואו על הברכה, וברוכים טובים.
אנחנו נברך את בנם של קדושים ערלים ותז'ושים,
הרב ריבו יעידן מוספי,
ראש ישיבת "מנחת יהודה" מר"ד העטרה.
והברוכו הוא יאריך כימי חבל טוב ולמדעיך מנעמים, ברכה ועד נחת.
