כבוד מורינו ורבנו ועטרת ראשנו,
מרן הראשון לציון, מורי ורבותיי רבנים, ראשי ישיבות,
ציבור קדוש ונכבד,
השיעור של השמיטה,
ביקשנו מכבוד מורינו ורבנו שיש שאלות ותשובות.
לא שחלילה שרבנו לא יודע את בעיות הזמן,
אלא הציבור רוצה להביע, רוצה להשתתף, רוצה להרגיש,
כמו שרבינו כתב בהקדמה בספרו,
שמצוות השמיטה היא מצווה מאוד מיוחדת, שהרי כל התורה הוגשה לה.
כך הרב כתב בספרו, מאמר מרדכי בספרו "ושבתי הארץ", שזה צריך לצאת עכשיו.
מה הוגשה? מה השמיטה אצל להב סיני?
בסיום ההקדמה הוא אומר: מצווה גדולה ללמוד הלכות שביעית ולקיים מה שאפשר כיום לקיים, ויש מזה מצווה מאוד גדולה.
שאלות רבות הגיעו במשך השבוע שפורסם במודעות, וגם היום מגיעים וממשיכים לזרום פה שאלות,
דוגמאות שונות.
ורוב השואלים,
יש כמה שאלות שהן חוזרות על עצמן, אני לא נכנסתי לדקויות של כל השאלות, כל אחד כתב וכתב
בסגנון שלו,
אבל בעצם השאלות המרכזיות, אני קצת המצאתי את השאלות, שאנחנו לא נוכל להספיק לעבור על הכול,
כמה שהזמן יתאפשר לרבנו.
יש גינה,
איזה גינה, במה אנחנו מטפלים בגינה? הגינאי תנוי,
עציצים שבבית, עציץ נקוב, עציץ שאינו נקוב,
מתחת לכיפת השמים, בתוך הבית,
אדניות שטויות במרפסת,
מותר לי להשקות, לזבל, לדשן, לרסס.
אני אגיד את הקבוצה הזאת של השאלות של עכשיו.
בין השאלות איך נוהגים בבית משותף שאנחנו משלמים לוועד בית,
שזה כולל את הגינון.
גם השאלות שאל קבלן אחד פה,
הוא חייב לבצע עבודות גינוי,
בלי זה הוא לא מקבל טופס 4. אולי יכול לשים ברכים מפלסטיק, הוא אמר לי.
סתם ניקיון, לנקה חשבים שוטים,
שכוונתי בזה לגעש יצורים וזוחלים שאנחנו לא חפצים בקרבתם,
ובאיזה כלים מותר לנו לבצע את העבודה.
זה המרכז של השאלות הראשון.
בבקשה רבנו.
פרקים אתה רוצה או כללי?
מה שהרב יחניץ.
כשנספיק אולי כדאי שיהיה כללי השאלה שבו.
אז קודם כל נתחיל ממה שאנחנו תמיד ארגנים לומר.
כתוב "בחריש ובקציר תשבוט",
ויש שאלה,
בגמרא יש מחלוקת אם זה חוזר על שבת
או חוזר על שמיטה.
אנחנו רגילים לומר תמיד,
בחריש ובקציר תשבות,
על שמיטה שאדם תמיד ישמור את הפה שלו.
ייזהר האדם שלא ידבר דבר,
סתם נגד.
אם אדם למשל אומר,
עם הספר.
הרב יוסף, אמרתי לו שגם עם הספר הוא מומחה.
יעזור לנו פה בעד. בכבוד, בכבוד.
ועל שיהיה מקום לאנשים לשבת.
אתם יודעים איך אנחנו אומרים בחריש ובקציר תשבות,
אדם לא ידבר, לא יאמר שום דבר.
אם אדם יאמר, אני נגד התי-מכירה, לא סומך על התי-מכירה.
יכול להגיד את זה.
אדם יכול להגיד לו, אני לא רוצה גויים, כל אחד ינהג כמנהגו בדרך שלו, אבל ידע לו האדם
שומר פיו ראשונו, שומר מצרות נפשו.
אם אדם אומר, אני לא סומך בכלל על לתת מכירה,
אז אנחנו נגיד לו, אם אתה סומך על הרמה,
אסור לך לאכול ביצים,
ואסור לך לשתות חלב.
למה? הבהמה,
מה אוכרת?
אוכרת מה שגדל בשמיטה,
אז לא אפשר לאכול.
למה אני אומר לדעת רמה?
כי הגאון בעל זבחי צדק עליו השלום.
כתב לא, כתב מותר.
אומר זה וזה גורם ולכן מותר.
כך כותב הגאון בעל זבחי צדק.
זוכי צדק.
אז על כן אדם צריך מאוד מאוד להיזהר, לשמור,
שומר פיו ראשונו, שומר מצרות נפשו.
לא יאמר את הדברים האלה לכולם.
חלב, בעיה. ביצים, בעיה.
תהיה לא.
על כן אדם לא יאמר את הדברים האלה לכולם.
זה דבר אחד.
דבר שני,
יש כלל
של אוקמה אברוגיה.
הפירוש של הדבר,
אם אתה עושה עבודות
בשביל שהעץ יישאר טוב,
אז זה בסדר.
אם אתה רוצה לעשות פעולות שהעץ ייתן פירות יותר טובים,
אז זה נקרא אברויה, וזה אסור.
נפקא מינה, נפקא מינה.
אדם יש לו עצים,
עוד נגיע לירקות,
ויש לו צינור של פלסטיק עם חורים,
ויש לו מחשב שהמחשב הזה פועל מתי מזרימים ממים לעץ.
אז מזרימים מים לעץ.
העץ הזה הוא צריך מים לגדול.
אז זה נקרא אוקבה אבל הרבה מים זה נקרא אברויה זה כבר אסור.
אדם למשל יש לו בבית שלו אני מדבר כרגע דשא.
הדשא צומח.
אז בחליש ובקציר תשבות, גם לקצור אסור.
יש מי שאומר שאסור בכלל לקצור,
ויש מי שאומר שאסור לך לקצור, כמו שאתה קוצר כל השנה כולה.
אז יש לו דשא בבית גודל לו גידול פרא, מגדל, מה אכפת לו.
אבל אם זה מפריע ממש,
יש הפרעה בדבר הזה,
למשל, על-ידי שזה גידול פרא,
יש שם למשל שחצים מומצים יכולים להתחבות שם,
יכולים להפריע לו,
אז זה מותר לעשל,
לשרוף.
אם אתה שורף את השדה שלך, לשרוף, מה איכפת לנו?
אבל אם שורפים את העט בעד שהתולעים לא יזיקו לעט, אז זה מותר.
אבל אם שורפים לעט כדי שהעט יצמח עוד יותר טוב,
זה נקרא "עברויה", וזה אסור.
אז זה קודם כל כל כללים מיוחדים.
וזה, לא כל אחד ואחד יכול להחליט לעצמו,
או שילמד את כל מסכת שביעית,
כל הרמב"ם מלכות שביעית.
הרמב"ם מסובב, והיא תיקח את הספר שלו.
או את כל הספר הזה,
ילמד אותו, אבל ילמד, לא יקרא אותו, כמו שקורא תהילים או קורא זוהר,
לימוד ממש,
אז ידע מה לעשות או מה לא לעשות.
זה דבר עקרוני. דבר נוסף,
גידולי שישית
שנלקטו בשביעית.
ירקות.
לא, הרמב״ם לא.
החורקים על הרמב״ם אומרים, הרמב״ם אומר דגרס וחין.
החורקים על הרמב״ם אומרים, אם זה גדל קצת
בשישית למרות שנלקט בשבעית, את זה מותר.
למעשה, מכיוון שזו מחלוקת בין הפוסקים,
וכיוון שלכו לעלמא
בשבעית הזמן הזה לרבנן,
אז מכירים בדברים האלה כולם.
בנוגע לפירות,
היום אין בעיה של פירות.
אין בעיה של פירות. היום תיקח פירות, אוכל מה שאתה רוצה.
אבל תהיה בעיה בערך חרית ובשבט,
או תהיה בעיה בערך בניסן והלאה,
מה, איך אדם משתמש בפירות?
אם מותר לקנות את הפירות או אסור לקנות את הפירות?
כי הפירות האלה למעשה זה הפקר,
מה אתה מוכר אותם?
ואם אתה לוקח את הפירות האלה עליך לשמור קדושה שביעית,
לא לשמור קדושה שביעית,
שוב הפעם תהיה בעיה בהלכה, ובמשך שנה נוכל עוד כמה פעמים להסביר את הדבר הזה.
הכלל הוא כזה:
פירות,
גם בשמיטה,
התורה הזכירה.
אם האדם הזה גידל, טיפל בעת,
השקע, עשה מה שעשה,
זה לא, הוא לא יכול לאסור מה שהתורה אמרה, שהפירות הפקר בשבילי,
הוא עשה בזה עבודה, אני לא יכול,
הדבר הזה לאסור, הוא לא יכול לאסור את זה עליי.
עשה איסור, אז הוא עשה איסור, אז הפירות יהיו מותרים.
אלא מה?
על שמו קדושה בפירות שביעית.
אז בפירות שביעית או בירקות.
אז בוא נאמר, אני מתפוס כמה דוגמאות כלליות,
מה שזה מידע.
אדם לוקח תפוח אדמה,
את הקליפה של תפוח אדמה, מישהו בחיים שלא אכל?
אף אחד לא אוכל.
בקבע שאתה רגילים את הקליפה של תפוח אדמה לזרוק,
אז זורקים, אתה יכול לזרוק את זה.
אני בא עכשיו לכנסייה השני,
אדם מקלף מלפפון.
יש אנשים שאוכלים את המלפפון עם הקליפה,
ויש אנשים שמקלפים את המלפפון ואוכלים את זה בלי קליפה.
אז לזה כל איש ואיש יש לו דין אחר.
זה שאוכל אותו עם הקליפה אז הקליפה שלו יש לו דין קדושה צביעית.
וזה שאוכל בדרך כלל בלי קליפה,
אז הקליפה של זה, אין על זה דין קדושה שביעית.
זאת אומרת, הדוגמה לדברים האלה כולם.
עכשיו,
למעשה,
למעשה,
יש היום אוצר הארץ.
מה עושה אוצר הארץ?
הם שמים למטה מצע מנותק,
פלסטיק עבה,
והם זורעים מלמעלה בעציץ,
תחשוב כבר לא משנה, תכף נראה מדוע לא משנה
הדבר הזה כולו. דעת חזון איש צריך שיהיה גם כיסוי
מלמעלה. אנחנו אומרים,
היום אם תעבור למשל מירושלים לטבריה דרך הבקעה,
תראה כל הגידולים עם כיסוי.
אז הכיסוי זה כבר נהפך לחלק מהגידול.
אז אנחנו אומרים שאין צורך בכיסוי.
העיקר הוא שמצע מנותק.
אז מי שרוצה להחמיר כדעת החזאי, שצריך גם כיסוי,
אז יחמיר כדעת החזאי שאין כיסוי.
הבעיה תהיה,
אדם יש לו חתונה במשך השנה.
אז בחתונה יש אנשים שאומרים: אנחנו רוצים רק
הכשר של עדה חרדית.
עדה חרדית זאת אומרת: אנחנו רוצים רק גויים.
אחד אומר: אני לא רוצה גויים,
אני רוצה רק יותר מכירה. אחד אומר: לא, אני רוצה רק אוצר הארץ, לפי הגידוש בהלכה.
אז האדם צריך לעשות
בעולם החתונות שלו שלושה קבוצות: קבוצה כזאת, קבוצה כזאת, קבוצה כזאת.
אבל איך אפשר לחיות ככה?
או שבהזמנה שהוא שלח לאנשים,
יגיד להם: אתה, מה אוכל?
תכתוב לי תשובה: איפה אני אשיב אותך?
וכאן אשיב אותך, כאן אשיב אותך,
אז תהיה בעיה, בעיה. דבר רב, יש יהודי פה, אומר שהוא מזמין הרבה משפחות,
וכל משפחה אומרת שהיא רוצה בשיטה אחרת של השביעית.
אז זהו, נו, הדוגמה.
אז הוא צריך לדאוג לכולם,
ככה וככה וככה באופן כזה.
או למשל, בן אצל אביו,
או אבא אצל בנו.
איך כתוב? וישיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם.
היום, ברוך השם, רואים את זה.
אנחנו רואים לפעמים,
וישיב לב אבות על בנים, שהאבות חוזרים בתשובה בגלל הבנים.
ויש הפוך, הבנים חוזרים בתשובה בגלל האבות.
אדם, בן, הולך אצל אבא,
האבא והבת אצל בן,
הוא עושה בעיות, והדברים האלה כולם.
הבעיות, עוד דבר, האסיר, הכלי,
יש מי שאומר, הכלי הזה טרף.
אתה שמשת בהיתר מכירה, הכלי הזה טרף לך, עליך, עתוד דאג עלה.
מה, הגעלה,
ואם זה בכלי זכוכית שלא מוחלו הגעלה, אם זה בתנור שאי אפשר להגעיל אותו לדיבור, איך אדם יתנהג בדברים האלה כולם.
אז אם אדם יתפוס את שני הקצוות, כלומר את החומרה ואת הקולה,
זה תהיה בעיה לאדם.
זה דבר אחד.
אומר, כתוב,
שאם לשני זה מותר,
הבליעה שנבלע בכלי זה לא אוסר לך,
כי בליעה, דבר בלוע, על זה לא זזרו עניינים של איסור.
אז קבע שזה בלוע, אתה יכול להגיע, ובפרט אם זה אחרי 24 שעות,
אז הרבה אפשר להקל בדבר הזה.
נפקדין הגדולה היא בתנורים.
אדם, יש לו תנור,
יש לו, עושה עוגות עם עלים של טרד, עלים של, עם עלים, ירקות.
עד עכשיו, הירק הזה הוא לא,
הירק לא שם הראשי מתה.
אז עכשיו מה, כל התנור שלו ייאסר לו?
יהיו אחלה, אנחנו נאסור? לא נעשה את החומרה לאסור בכל הדברים האלה כולם.
אז צריך מאוד מאוד להיזהר דבר הזה, ועוד דבר,
צריך להיזהר שלא לפגוע באחרים.
הפגיעה, אין להקל, אין להחמיר,
צריך מאוד מאוד להיזהר שלא לפגוע בדבר הזה כולו.
אני תמיד רגיל לספר,
פעם אחת הייתה בחורה אחת יתומה, גרה בנתיבות.
הביאה עוגות לחברות שלה במרכז.
היה בית-ספר לבנות.
אבל הרב אמר, אל תאכלו ממנה,
מי יודע, ניפו, לא ניפו, לא בסדר, לא בסדר, אל תאכלו בבינה.
אני מסכנה, נדעו אותה.
בצלצלה עליה בבכי.
אמרתי לה,
האם ראש האולפנה הוא לפעמים מזמין אתכם ל... הוא אמר, כן, ביום שבת אחר הצהריים מזמין אותנו לכוסה ועוגה.
אמרתי, כשיביאי לך כוסטייק,
את תגידי לו,
הרב אליהו אמר, אסור לשתות את הכוסה הזה.
ואני יודע, אמרתי לה, אחר כך בוצעי שבת הטלפון הראשון שאני אקבל,
זה אני אקבל מה...
טוב,
בקיצור,
אז הנה מטה, זאת אומרת, אני מקבל טלפון.
מה הרב עושה, זה מקל אותי, אני גרונדור.
אמרתי לו, רגע, רגע, רגע, איך אתם, אתם, איך עושים את התה?
אתם אומרים, אם התה מעט חם,
קצת חם, מותר לערות במחם על התה.
אנחנו טוענים, נמרות בעד חם, אבל אסור לערות.
אז זה תה, זה אסור.
אז הוא אמר, מה יהיה?
אמרתי לה, ההוא מסכנה, העוגות שלה, אתה אוסר עליה,
והתה שלך מותר,
אז אם התה שלך מותר, אז גם העוגות שלה מותר.
אני אומר, את הדוגמה, את הדבר הזה כולו.
אתה לא רוצה לאכול, אל תאכל.
אל תאכל.
אתה רוצה למד את כובע הדין טהר? יש לי כובע דין טהר, אבל אתה עושה את זה כלפי עצמך.
או איך שאנחנו רגילים לומר לפעמים אדם,
בן בא אצל אביו ורוצה חלק, בסחר חלק, רוצה ככה,
אמרתי לו תגיד לאבא שלך כי באתי להיות שמחוני, אני לא אוכל בשר.
חזוכו ברוך, תגיד בלי נדל, שלא יקבל כנדל.
שלא לפגוע בדבר הזה כולו.
המקור לדבר הזה זה בהלכות פסח.
בהלכות פסח
יש אנשים שאוכלים קטניות בפסח,
ויש אנשים שמחמירים לא אוכלים קטניות בפסח.
שם כתוב בהלכה שהקלים של אלה לא נוסרים לאלה,
והקלים של אלה לא נוסרים לאלה.
יש למשל,
אני אומר תמיד, אתה ידוע שאצל מרוקו, מרוקו היא מדינה גדולה.
קצצי אחד במרוקו פוסקים כמו מאן דה אמר וקצי השני פוסקים כמו מאן דה אמר אחר.
אצלם עיר גדולה של חכמים וסופרים.
אז גם שם הייתה בעיה.
יש אלה ויש לא אלה.
פעם אחת אני ישבתי,
היה יושב על ידינו המנוח עליו אסלו, הרב משאש,
וישב לבדל חיים הרב דוד עובדיה.
ואני אומר שאנחנו, הספרדים,
שעועית יבשה לא אוכלים בפסח,
אבל שעועית ירוקה נוהגים לאכול.
אז קם הרב משאש, אמר: אנחנו אוכלים שעועית יבשה בפסח.
בפסח
כמה רבי דוד עומדי השלב שלך להופעה שלמה אמר מחגים שדנו לא אכלנו יועדת ילושה בפסח הנה שניהם מאותה עדה אבל זה כל אחד זה נהג ככה וזה נהג ככה בצורה כזאת ועל זה כותבים שהכלים לא נסרים בדבר הזה כולו
אז זה דבר אחד. דבר שני אדם כשלעצמו צריך לדעת היום לצערנו הרב
כתוב, ויהיו עניים בני ביתך.
אדם צריך עזרה לעבוד, אדם שבוא יעבוד בבית ייקח עני,
אדם שאין לו פרצה ייקח אותו.
היום לוקחים פיריפינית, את טיימלנד, לוקחים
מארצות כביצם.
בכל הארצות שבעולם מביאים.
האדם הזה, למשל, האשה הזאת הגויה,
כי היא מבשרת לך,
הקריאה הזה נאסר בשולי עקום.
אפילו שהיא מבשרת ירק לעצמה,
זה בשולי עקום, אסור לה לאכול בקריאה הזה.
והיא מבשרת לך,
אפילו ביצה מבשרת לך, אסור לך לאכול את הביצה הזאת שהיא מבשרת.
למה? שבדרך כלל אדם לא שותה ביצה חיה,
רק אם הוא חולה או בשביל זה חזן.
אבל בדרך כלל הם מבשלים את הביצה.
זה כל כך חמור הדבר הזה כולו.
ועל כן, אדם מביא פועלים לבית שלו, יביא יהודים.
אין להם מה לאכול, יביא יהודים אותם, שהם יעבדו, הם יעשו לו את כל המלאכות כולם וכל הדברים האלה כולם.
ואם היה מקרה מסוים, הייתה אישה אחת
שאי אפשר להביא, רק גויה,
אז למדתי לבן שלה,
אמרתי לה, תקנה אוכל מוכן,
הגויה רק תלחמם את האוכל, לחמם את האוכל מותר, למה?
כיוון שאפשר לאוכלו מבושל,
אז זה לא עושה שום דבר.
אז זה הכול, תקרא אוכל, אוכל, אוכל, גויה תחמם, ואימא שלך תאכל.
ובזה נגמר, תצא בזה דחובה.
אדם צריך לדעת שלא רק שמתאבכו דבר ודבר.
התורה,
כשהקדוש ברוך הוא אמר לאדם הראשון,
מה אמר לו?
אמר לו, מכל עץ הגן אכול תאכל,
מעץ הדע הטוב הרע הר תאכל.
לא אמר לו אל תאכל מזה,
נכון אמר לו בקיצור אל תאכל מזה.
היא אומרת לא, הכול נותן לך לאכול.
אם תתחיל ואסור לך לאכול אז כבר כאב היה בדבר הזה.
או למשל,
בכוסות זכוכית
בן איש חי אוסר.
אם צמד שם בכוסות זכוכית בחלב חם
אז אוסר לשמש בזה אחר כך בדבר, בשר חם.
אלה חורקים על המשחיים, אומרים: לא, זכוכית לא בולעת, לא ככה, לא ככה.
אני מצאתי ברמב"ם,
רמב"ם כותב שהזכוכית כאן בולעת.
ואז אחד לא יכול להגיד על הרמב"ם שהוא לא מתמצא בעינים,
בעינים איך מייצרים זכוכית.
הרמב"ם יודע איך מתירים זכוכית, ובעוד זה הדבר הזה, הוא אומר הרמב"ם שזכוכית כן בולע, זה כל כך חמור הדבר הזה, כמו שכותב הבן אשחי.
אלא מה?
בן אשחי כתב, אם בלח קר כמו בקבוקים של בירת הדבר אחר,
אבל אם בלח חם אז הוא מחמיר בדבר הזה כולו.
היה פעם מפעל בירוחם שהיה מייצר זכוכית.
איך היה מייצר?
לוקחים חול,
מחממים את החול,
ועל זה שמרתחים את החול, וחול כזה,
אז הנקודות הזכוכיות מתגבשים, והחול יורד.
מחול עושים כסף.
משמה צריכה להיות עשירים גדולים.
אבל הם אמרו להם, לא, אתם צריכים לעבוד גם בשבת.
למה צריכים לעבוד גם בשבת?
אם המכונה לא תעבוד בשבת ותתקרר המכונה,
אז הזכות היא תתקרר בתוך הצינורות ואז יהיה סתום.
ותמיד הפסידו.
עובדים בשבת מפסידים.
או למשל ביהר בבית שמש.
היו לוקחים עפר,
מבשלים אותו, חולים אותו, עושים בזה מרט.
בזה הם עושה, בעפר נבח וזהר.
אבל עבדו גם בשבת, ובסוף הפסידו.
מי שעושה נגד ההלכה, הוא הפסיד.
הם גאו לך מה תראהם,
תשאירו חום מסוים בתוך הזה, שיעבוד החום.
אין דבר, מעט החשמל שילך,
שיעבוד ויעבוד לשמור על החום,
שהזוכית לא תתייבשת באותו מקום.
אז זה באמת את הדוגמאות כמה אדם צריך להיזהר.
אז למעשה ככה,
למעשה על מעשי שבת,
אם הם קודש או לא קודש,
וההלכה נפסקה שהם לא קודש.
אבל אם אדם בישל לך בשבת,
או למשל אדם הולך ומבוצע שבת היום לאיזה מסעדה,
המסעדה הכינה את זה בשבת,
היא הכינה את זה בשבילך.
לא, הבעל מסעדה לא הכין את זה בשבילו.
אם הכין בשבילו, מותר לאחרים.
המסעדה רוצה אותך, לא שתשלם לו כסף.
אז אם הוא עצה את זה בשבת, אסור לך לאכול את הדבר הזה. זה מעשה שבת, זה חמור מאוד.
היה לפני כמה זמן,
זרקו פגז
ונפל על ספר תהלים
ולא פוצץ.
ובאו החבלנים היהודים וצילמו את זה בשבת,
מכל הצדדים,
כדי לראות איך יפרק את זה.
אז צילמו את זה.
למחרת,
ביום חול,
אז כמה עיתונים דתיים פרסמו את התמונה הזאת.
שאלתי עורך עיתון דתי, איך מותר לך לצלם דבר שהוא נעשה בשבת?
צילמו את זה בשבת.
איך מותר לך?
או אנשים במוצאי השבת,
כאילו 24 שעות לא שמעו רדיו,
אז הולכים לרדיו לשמוע מהרדיו,
אדומי בשבת עשו כך וכך,
אתה נהנה ממלכת שנעשה בשבת,
זה מותר לך?
או אנשים במוצאים כיפור,
כאילו חס וחלילה אם לא ישמעו רדיו במוצאי כיפור ימותו,
אז מה קרה להם?
אז נספר באופליה הם נסעו ביום של כיפור,
מי הכין את זה? הכינו את זה ביום שבת, לא בשבחה.
זה מאוד מאוד חמור הדבר הזה.
החתם סופר וכתב סופר כתבו את זה בפירוש להחמיר בדברים האלה כולם.
על זה צריך להיזהר בדבר הזה.
עכשיו נחזור.
אם אדם חולה,
בישלו לו ביום שבת
בסיר אוכל,
בשר, למשל, בישלו לו בשבת,
אבל מותר היה.
אז בריא, אסור לו לאכול מזה ביום שבת.
אמרנו, פשוטים בלב אחר, אז אם יאכל, לא, השם יוסיף.
במוצאי שבת, אמרו, מותר לו לאכול.
לא גוזרים את הגזירות האלה כולן.
אבל אם גוי עשה פעולה לישראל,
אז אסור במוצאי שבת עד כדי שיעשו.
למה?
לישראל אדם לא יאמר לו לאסוף,
אבל גוי, אדם יאמר לו,
ולכן גזרו בכדי שיעשו.
אני אומר את הדוגמה כמה שצריכים מאוד מאוד להיזהר בדברים האלה כולם.
הרב אמר שבכל עושים כסף.
אנשים אומרים שמקש עושים חלל.
אז אומרים שיש חשב אש,
פרסמו גרזות בחוצות ירושלים שמבקשים מהחקלאים
לתת לפרות תערובת שאין בהן קדושת שביעית.
זה שנים הוא חלב שאין בו קדושת שביעית.
אמרתי, נו, זה שאני אמרתי, אמרתי את זה.
על חלב ועל ביצים, אבל כיוון זה ככה רמה פסק,
אבל זה חצי צדק פסק אחרת ולכן מותר החלב והביצים מותר.
אלה שמחמירים אז פעמים לחמש שיחמירו. כבוד הרב, הקבלן אומר מה עם טופס ארבע, מה הוא יעשה?
הקבלן, הוא חייב לבצע עבודות גינון ובלי זה הוא לא מקבל טופס ארבע.
אמרתי לו שישים מפלסטיק, הוא אומר לא.
לא, ודאי לא, ודאי לא יעזור.
אז תגיד לקבלן,
שיגיד לראש העיר הדתי, בשביל מה שמו אותך, ראש עיר דתי.
אז ממילא אפתור אותו ידי חובה.
כבוד הרב, שואלים על סיגריות.
סיגריות תוצרת הארץ, יש בהן קדושת שביעית,
או אומרים שנצטרך לעשן רק תוצרת חוץ?
אני אמרתי להם, אמרתי לו נוס מוקי.
קודם כל, הטבק כולו נעשה בחוץ הארץ.
אין טבק בארץ.
ויש מעט טבק,
מעט מאוד טבק בגליל שהגויים עושים,
אז לכן אין בזה שום בעיה.
דרך אגב,
בגליל היו מגדלים טבק,
והטבק אחרי שהם מגדלים את העלים היו שמים אותו בשמש להתייבש.
שמים אותו בשמש להתייבש.
אז במירון יש קבר של בשעור בר יוחאי ולמעלה
יש קבר של,
אה? אבי יוחנן הסנדלל.
אז הגוי הערבי הזה היה
שם מייבש את הטבק שלו,
היה אומר, ברחנן הסנדלל,
אני אדיק לחנר ותשמור לי על הטבק,
לא יגנבו לי.
היה מאמין ברחנן הסנדלל.
טוב, וכך היה, היה שומר.
יום אחד עבר שם אחד,
עד גנב, זה מה טבק?
אמר בן הטבק,
טוב,
אחרי שהוא גמר מילה כיסו טבק, עמד, לא יכול לזוז.
תן לי צעוק,
אני לא יכול לזוז.
בא
בעל הטבק, אמר, מה קרה לך? אמר, לא, גנבת לי, מה?
אני שמתי את זה בחלון הסדלה לשמור, ומה אתה גונב?
אז הוא אמר, טוב, אני הוריק לך. הוריק לו, בטחות לא יכול לזוז.
הוא אמר, עוד נשאר לך בכיס פרור אחד של טבק.
אז כל כך האמינו ורבחנה סנלה בדבר הזה כולו.
הסבק הגויים היו מייצרים, אז אם זה מגוי, זה דבר אחר.
רוב הציבור שואלים,
יש פה הרבה שאלות, אבל איפה לקנות פירות וירקות?
לא יודעים, היתר מכירה, אוצר בית דין, פירות גויים, מצע מנותק,
או פירות הערבה, או מחוץ לארץ, או מהבד"צים למיניהם.
הייתי אומר להם שיסתכלו בדף קצ"ה סימן א' אצל הרב,
הרב כתב את זה. בפירות כרגע אין בעיה.
בפירות התחילה הבעיה, היא תהיה בניסן והלאה,
אחרית ובשבט.
אבל בירקות הבעיה כבר הולכים לפי ה...
אז אנחנו אומרים, הדבר הטוב ביותר זה מאוצר הארץ.
באוצר הארץ הם מגדלים בעציצים עם מצע מנותק.
זה הדבר הטוב ביותר לקנות.
אז כתוב פה גידולי גוש קטיף, זו הכוונה בצורה הזאת.
ב. כתוב פה,
ירקות שצמחו בשישית ונקטו בשביעית נגד הרמב״ם,
אבל מה יש בהם דין קדושת שביעית.
ירקות מאזור הערבה, אי אפשר לדעת בדיוק איפה זה האזור.
ירקות מחוץ לארץ, כגון מעבר הירדן ואם לא ממצרים,
ויש להימנע מירקות שמביאים אותן מעזה שידיהן דמים מלאו
ודמים מלאו תרתי במשמע.
עכשיו, ירקות שמביאים מעבר לירדן או ממצרים.
דעת הרמב״ם,
הירקות האלה גם כשמביאים ממצרים או מירדן גם כן אסורים.
אלא אם כן יהיה היכר בגידול שלהם לא על הארגה דכתומית מחוץ לארץ,
אלא יכה בגידול שלהם שהוא ממצרים או מחבר ירדן.
אבל גם כן פה נוהגים להחלט בדבר הזה כולו.
ה', האחרון אחרון ירקות מיתר מכירה שנעשה כדין,
אם יעשו אותו מיתר מכירה כדין,
אז זה רק במקרה הכי אחרון לזה.
ואם, עם כל זה,
אם אדם שבא אצל אורח זה עם מישהו אחר,
שהשתמש מלכתחילה בליתר מכירה,
אמרנו שהכלים לא נאסרים בדבר הזה.
כי אם הכלים נאסרו,
אז לפעמים גם התנור ייאסר
כשבישל בו,
ואם לא, אז גם הגז שבישל בו לפעמים נשפכים הבאים וגורשים גם כן בועי, גם כן זה ייאסר. על דרך אכן אומרים לא להחמיר בדבר הזה.
אפשר לקנות פרחים לשבת?
יש בהם קדושת שביעית?
לנו יש מאמר ארוך
על הדין פרחים.
אמרנו, פרחים עם ריח,
בוודאי שיש פה דין קדושת שביעית.
פרחים לנוי,
כתבנו שגם כן יש בהם דין קדושת שביעית.
נח קמינה,
שנה הבאה,
אדם רוצה לקנות הדסים,
גדלו בשמיטה הדסים.
הדסים האלה יש בהם ריח.
אני צריך אותם בשם מצווה, אבל יש בהם ריח.
הדסים האלה יש בהם קדושה שביעית.
השנה הבאה אדם רוצה לקנות אתרוג
או הדסים,
צריך לקנות אצל אדם שבוחר גם לולב
וגם ערבה.
יאמר לו, כמה אתה בוכר את הלולב
ואת הערבה
ואת האתרוג ואת ההדס?
אז הוא אמר לו, סכום.
הוא אמר, תראה, אני משלם לך בשביל ההדס.
הוא אמר לו, שלם לך בשביל הלולב.
בדולב הדשא אמודין קדושת שבעית היום.
פעם היה אחרת.
אז זה דיבר אחר יש לו.
אדם שגר בבניין משותף
אלה, משותף, רוצים שיהיה גן, גינה,
והוא חייב לשלם מס,
מס ועד, ועד הבית.
אז יאמר ועד הבית:
אני לא רוצה גינה.
הוא אגיד לו: אדוני, לפי החוק אתה חייב לשלם,
חוק בתים משותפים.
יאמר: טוב, אני משלם בשביל החשבה של חדר המדרגות.
על זה, על זה אני משלם.
אתם לוקחים בזה לעשות גינה ועושים מה שתעשו, אני לא רוצה את הגינה.
אני משלם של חדר המדרגות,
וככה יציע איזה חובה בדברים האלה כולם.
אז זה עניין, כל זה אנחנו מדברים, שימו לב,
בשמיטה שאנחנו פוסקים, ששמיטה בזמן הזה הוא דרבנן.
אבל עוד מעט יבוא המשיח
ויגיד לנו, או המשיח יכול לבוא ולהגיד, אתם טועים, השנה לא שמיטה.
או, המשיח יכול לבוא לשענשם איתה ולשים איתה דאורייתא.
אז כל ההלכות שאנחנו אומרים,
אנחנו צריכים לשנות את ההלכות.
נגיד למשיח, אתה באת והגברה אומרת למשה ואהרן עממהם,
ואז משה ואהרן למדו אותנו את ההלכות האלה כולנו.
היה פעם, באו יהודי גרוזיה,
באו הרבנים שלהם,
שהם די חכמים אבל לא יודעים מה הלכות התלויות בארץ.
אז ביקשו ממני שאני אלמד אותם הלכות תלויות בארץ.
אז הסבכתי להם, דילם עשרות, דילם תרומם, עשר שנים, עני, הכל הסברתי להם.
כמה שיכולתי להסביר להם הסברתי להם.
והם הבינו, קלטו.
בסוף שאלו אותי, הלכות קורבנות,
שילמים, עולה,
שם תלוי, יש שם משרה, שם זה.
אמרתי להם,
זה יבוא משיח משה ואהרן עמהם.
אז אמר לי אחד הרבנים,
כן,
משה ואהרן ילמדו אותך ואתה תלמד אותנו.
אמרתי לו, זה לא שכל של גרוזיני,
זה שכל של בריסק.
אמר לי, כן, אני למדתי את זה הרב מבריסק.
מהשאלות האלה, סימן שלמדת אצל, זה היה בגלות אצל הרב ביכן היה בגרוסיה, שם הם למדו את ההלכות האלה כולן.
אז חשוב מאוד הדבר הזה כולו.
מה נעשות הבסמים שנשאר במוצאי שבת בבית כנסת של מפלקים?
בשנה הבאה מדובר, ואם יש לנו... דקה, דקה, דקה.
לקחת הגבה של בית כנסת,
כשמחלקים את הבשמים או את ההדסים או את הבשמים המחלקים,
לומר לקהל,
לומר לקהל, רבותיי,
אחרי שאתם גומרים, יש כאן שקית
או יש כאן פח,
תשימו את כל ההדסים, את כל הבשמים בתוך הפח הזה,
ואתה תיקח את הפח הזה,
שים אותו בתוך שקית ניילון,
אחד ועשר קטניילון אטום, תשים אותו, מה אכפת?
אנחנו עשינו משהו, עשינו, עשינו בכוסות קטנים ציפורים
ואנחנו הלכנו לקהל, זה בסדר או לא?
הוא עשה ציפורת,
הוא רוצה לחסוך לבית הכנסת, אז הוא עשה את זה רק בציפורת.
אתה מפחד שכל פעם אתה תצטרך לשים פה חדש ולשים את הניילון?
חכה, חכה. זה ככה, שלא כל הקהל היה מרוצה מזה.
שיהיה לי חורפה אדיר.
אני לא מתקבל ליהנות.
אבל תעשה חור פה, שיישר לי ריח.
יכולים להגיד להסתפק בזה, לעתיד ובחורף. כן, אז יכול להיות, אבל דרך אגב, בפסח תיזהר,
יש מי שאומר, הם שמים את זה בתוך אלכוהול
בכדי שיעמוד חזק.
אז בפסח, יש קשר לפסח.
יש ציפור, קשה לפסח, רק שתדע.
אבל זה רעיון טוב, עם חור.
ההקלה של הנכד שלי היא כבר עושה, זה גומי.
ההקלה של הנכד שלי היא כבר מעטה את זה.
תגיד לה, השם יצח לה.
שתזכר את זכריה.
יהיה אסור שתזכה לבנים זכרים השנה.
אמן.
הרב, צריך לעשות פח מיוחד... ואז בברית מילה,
לא מוכרים על הבשמים, תביא אחד כזה.
חשוב, חשוב, חשוב.
צריך לעשות פח מיוחד בבית לשמיטה,
או מספיק לעטוף את זה בליילון?
העניין הוא ככה:
פח השמיטה
הוא טוב ומסוכן.
מה הטוב ומה המסוכן?
יש בהלכה הדין גרמה בנזקים ויש גרמה.
גרמה זה דבר אחר וגרמה זה דבר אחר.
גרמה בנזקים, אנחנו אומרים, אבל גרמה זה אחרת.
מה ההבדל? גרמה,
כשאדם עושה את הפעולה, לא עושה פעולה ישירה, אלא כתוצאה מפעולה אחת, עושה פעולה שנייה.
גרמה זה פעולה ישירה.
אם אדם יש לו פח שיש שמיטה
ושם יש קליפה של בננה,
למשל, אני אומר,
שהיא רואיה למחל בהמה,
הוא שם את זה שמה והסריחה.
לוקח עכשיו קליפה של בננה לא סרוחה,
שם את זה עד זה,
אתה עושה את זה גרמן, אתה גורם לכך שהקליפה השנייה הזאת תתקלקל,
אז זה אסור.
ועל כן,
כשהוא לוקח קליפה של בננה, שם אותה, יעצוב אותה בניילון וישים אותה בתוך הפח של השמטה.
ואז כשבאה קליפה אחרת עליה, זה אחרת.
עכשיו ככה, קליפת אבוחי זהב.
יש עדות שקונים אשכוליות או קונים סוג מיוחד אבוחי זהב שהקליפה שלו עבה,
ועושים מזה ריבה,
עושים מזה כמו סוכרי הדבר טעים.
אלה צריכים לשמור על קליפה של טבוח הזהב.
אבל אני, לא עושה איך בבית,
אז קליפה תבחה זב ואני יכול לזרוק.
זה לא, אצלי הקליפה הזאת היא לא שימושית לאכילה,
והכלא, אני יכול לזרוק אותה.
הבעיה הייתה עם אדם
והרמב״ם כותב את זה.
אדם קנה בפירות שביעית,
קנה בדמי שביעית, קנה בהמה,
ובאה בכורה.
מה יהיה הדין שלה?
מעריך מאוד בזה הרמב״ם.
היום בדרך כלל הלחם בארץ,
רוב החיטה היא בא מחוץ לארץ.
חלק מהחיטה היא בארץ.
למשל, בחיטה של פסח,
כשעושים מצה שמורה זה מהארץ, זה לא מחוץ לארץ.
אז החיטה הזאת,
צריכים לדאוג שהחיטה תהיה בשנה שישית,
לא בשנה שביעית,
בנשם, בשנה שביעית זה אסור להשתמש בדבר הזה,
זה השנה השישית.
אותו דבר ביין.
ביין עושים מרדלה.
אז יין של שמיטה, מותר לך לקחת אותו ולהשתמש בו.
אבל לפעמים ישנם אנשים ששופכים את היין בתוך תלחת ועד כשלקחת מזה לשים על העורף שלהם
או ששופכים ועד שיהיה סימן טוב או מזל טוב
או בליל פסח
כשאומרים דם, צפרדע, קנים, ערוב,
פותחים כוס זכוכית,
שופכים את זה בתוך כוס אחר.
היין הזה או מיץ הענבים הזה אסור להיות משמטה.
למה זה? אחר כך אתה זורף אותו, אבל הוא ראוי שתייה,
אתה הופך אותו לזריקה,
לזרוק אותו, צריך להיזהר שלא יהיה בדבר הזה כולו.
עוד דבר, צמל גפן.
צמל גפן גדל בארץ.
זה בדיוק השאלה הבאה, כותנה.
מה?
כותנה, לגבי את כותנה, אם יש בסדר דין שביעי.
צמל גפן גדל בארץ.
אז אם אתם גדלים אותו בשמיטה, אז אסור.
גדולי שמיתה, אסור ליהנות ממנו.
אלא מה?
אם זה מתערבב עם דבר אחר, זה קצת שונה הדבר הזה כולו.
אני הייתי פעם בחוץ לארץ,
ופה, ברוך השם, אין לנו בעיה של חדש.
למה הקצירה בארץ בדרך כלל באה ביער, סביבה, מאוחר יותר הקצירה.
אבל בחוץ לארץ הקצירה היא לפני ניסן.
הייתי שם,
אז אמרו לי שמכיוון שזה מתערבב, אי אפשר לדעת אם זה חדש או ישן,
אז לכן הם מכלים.
אז אמרתי להם,
איפה זה כתוב? הראו לי ספר.
אמרתי להם, אבל תהפכו דף.
כתוב שם, כל זה מכיוון שאי אפשר לברר,
אבל אם אפשר לברר אז אסור.
אמרתי להם, יום באמריקה,
כל שק של קמח,
כתוב עליו תאריך,
מתי החיטה הזאת, טחנו אותה, מתי מילאו את זה בתוך השקית הזאת.
אז כתוב תאריך, כל דבר ודבר.
אז אם כתוב תאריך, אתה לא יכול להגיד בטל, מי שמה, זה כתוב בצורה מפורשת,
אתה לא יכול לבטל את הדבר הזה.
אז לכן אני אומר כמה שזה חמור,
ברוך השם, פה בארץ אין דין חדש,
אבל מה שכן בארץ יש דין חדש,
כשמביאים שעורה בשביל לעשות בירה,
בירה לבנה
או בירה שחורה, כשמביאים חוץ לארץ,
אז צריכים להיזהר שלא יביאו מחדש אלא עד אחרי פסח.
וכתוב,
במקום אחד כתוב על מצות, לאכול שבעת ימים תאכל מצות,
במקום שני כתוב ששת ימים תאכל מצות.
אז כתוב ככה,
מן הכלל יוצא מן הכלל.
אבל רצו ככה,
שש מן הישן,
סליחה, שבע מן הישן, שש מן החדש.
כלומר, אחרי המצב הראשון, אז כבר אפשר לאכול מן החדש בדבר הזה כולו.
עיצוב ברים בפירות שביעית, מזירת לנוי.
לוקחים דלעת או כל מיני דברים שמשתמשים בהם לנוי, ולא לאכילה.
כלומר, דלה שראויה לאכילה, ומשתמשים בה לנוי.
אז אם זה המקצוע שלו שהוא עושה את זה בשביל אחרים,
אז זה מותר לו.
אבל אם זה אדם פרטי, כיוון שזה דבר ראוי לאכילה,
הוא לא יכול לקלקל את זה לנוי.
ואחר כך זורקים את זה. אסור לו, כן, אני לא יכול.
לגבי סלט,
הוא אכל סלט, נשאר,
אם יש בו קבושת שוויית.
סלט? אני שומע.
יש, גם כן זה לפי אדם,
יש אדם אוכל סלט, או הבן שלו אוכל סלט,
נשאר לו רבע סלט,
כל השנה כולה זורק את הרבע הסלט הזה.
יש אדם, הוא אומר, למה? אני אשמור את זה במקרר, אוכל את זה אחר כך,
למה אני אזרוק את זה?
לא חבל עבוד ממו? לא חבל עבוד אוכלים?
זה פעם אותו אדם.
אם אותו אדם כל השנה כולה זורק את
רבע עשרה כשנשאר, אז הוא יזרוק.
אבל אם כל אדם משומר את הרבע העשרה כזה במקרר,
אז חייב בשמיטה לשמור על זה. ואם לא רוצה לאכול את זה,
אז שים את זה בתוך ניילון וציב את הפצות השקית של השמיטה.
היה לפני כמה שנים
אחד בשם יהודה רידר, שם של אחד הרפואה שלמה.
הוא היה אחראי על כל הזבל בירושלים.
אז יום אחד אמרתי לו,
אני רוצה לראות מה עושים בזבל.
אמר לי, בעזריה?
אז מותר ללכת לעזריה.
אמרתי, אני רוצה לראות. הוא אומר, מה שייך לרב בעזריה?
זה יפה.
אמרתי, אני רוצה לראות מה עושים בזבל של ירושלים.
הלכתי לשם, מה ראיתי?
הייתי שם שעומדים טרקטורים,
בא אוטו של הזבל, שופכים את הזבל,
על הזבל הזה שופכים עפר,
קוברים את זה.
אם ככה המצב, לדיני חבורה זה בסדר גמור.
אבל אני עומד שם ואני רואה שבאה איזה משאית,
לא שופכים את המשאית.
אני שואל, מה קרה?
למה לא?
אז עומד לי האחראי, לא יודע למה.
אמרתי לו, אני חושד כאן משהו.
אז היה שם האחראי הערבי, אמרתי לו, למה לא?
הוא אומר, זה כבר ברחביה.
זאת אומרת, מה קרה? ברחביה הם לוקחים קופסאות, הם לא אוכלים, אוכלים קצת, נשאר זה,
זורקים בזבל.
בזה אנחנו אוכלים את זה, שותפים את זה, משתמשים בזה.
אמרתי, וואי, הנה שיריים, שירי אדמו"רה,
נשארים בזה.
זאת אומרת, זבל ברחביה, אז עם זה שומרים על זה.
אומרים, לא, זה בבוחרים, זה בבית ישראל, אין קופסאות כאלה.
יש שם רק כל אוכל או קריפוזיקה של טבוחי זעם וזה, אין לטבוחי זעם ושלמים,
אז הם מחנכים בזה לזה, הם את הדוגמה של הדבר.
כבוד הרב, לגבי העציצים בבית,
נקובים, אני רוצה להוציא אותם למרפסת, בשמש, תחת כיפת השמיים.
עובר דירה, עובר דירה.
עציץ
היום עשוי או מחרס,
או מעץ או מפלסטיק.
פלסטיק של היום,
של העציצים, הדין שלו כדין כלי חרס.
הוא לא אטום, הוא לא ברזל.
אם היה עציץ מלמטה שלו,
מגש של אלומיניום, זה דבר אחר.
אז לכן אדם בתוך הבית שלו,
אנחנו מדברים כרגע ביום חול, לא שבת,
אז יכול לקחת את העציץ ממקום זה למקום זה, למשוך אותו.
אבל אם הוא רוצה להוציא אותו למרפסת שפתוחה או לגנה שפתוחה או רוצה לעבור דירה,
הוא צריך להעביר את העציצים שלו למכונית מסה,
למכונית שמעבירה את הרהיטים,
ואחר כך מהמכונית להעביר את זה לדירה חדשה,
ייקח
נייר כסף,
יעטוף את העציץ מכף רגל ועד ראש, את כל העציץ יעטוף אותו,
ואז הוא יכול להעביר אותו ממקום למקום,
בלי שום בעיה.
ועוד דבר,
יש ירק או משהו, לנוי פרחים שצריך עליהם שמש.
אז מוציאים אותם למרפסת שיבוא עליהם שמש.
אז זה, הדבר הזה, אסור לעשות אותו בשביתה הזאת, הפעולה הזאת היא אסורה.
אלא אם כן זה מקורה.
יש להם למשל את הגרעינים של השחורים,
קוראים לזה, עין-שמס קוראים לזה.
זה גם כן, חמניות, זה אחד מפראי הבריאה.
החמניות האלה הם בבוקר נוטים לצד מזרח,
בצהריים באמצע, בערב לצד מערב,
לפי השמש הולכים,
הם עושים את הדבר הזה כולו.
אז גם חמניות
שיש אז זה בעיה אם זה בשמיטה. הכי בעיה שעושים שמן מחמניות
ואתה לוקח שמן אתה לא יודע מה שמן.
אם זה שמן מחמנות של הארץ
אז זה או שיש בהם דין קדושת שביעית או שזה סביחים וזה אסור.
אתה הולך לאלה שמוכרים שמן לכתוב שמן הזה אין בו דין קדושת שביעית שאנשים לא יטעו בדבר הזה או שמן זית
זה זיתים, קודשת שביעית
יש בהם.
מעקר הדין אני יכול ללכת לעת זית של השכן שהיא ולקחת את הזיתים שלו,
דווקא.
אבל אם הוא פיקח,
הוא בערב שביעית
הוא יאמר ארבע עמות בכניסה לגן שלי,
זה, אני אוסר על זה, על שום אדם בעולם לא ידרוך חמא.
אז עכשיו, האדם הזה לא יכול לדרוך, זה כבר אסר בהנאה,
יכול לעשות את זה בערב שמיטה, לא בשמיטה.
ואז ממילא יכול שלא יזיקו לו את העצים שלו.
לגבי גדר חיה, אדם שרוצה לעשות גדר ולגזור... לזרוע, אסור.
אבל לעשות את זה,
אם זה נעשה מכוער והוא גוזם בעד שיהיה יפה, לא יותר יפה.
שיפה לא יהיה מכוער, מותר.
אבל אם זה בעד שיהיה יותר יפה, אסור.
וגם כשגוזם,
כשהוא יוצא מכוער, לא יגזום כדרך הגוזמים אלא בשינוי.
שוב, ואנחנו חוזרים לשאלה, מה שהרב אמר,
שבניין משותף, בניין משותף שגרים כל מיני אנשים
והם מטפלים, מה הוא צריך להגיד? אדם ייתן את הכסף לוועד הבית, הוא אמר, אני לא מסכים שיזרעו ושיעשו,
אני נותן את זה רק בשביל חשמל חדר המדרגות,
ככה הוא אמר.
לפני שלוש שנים,
כשנבחר ראש עיר דתי,
אז אמרתי ליועץ שלו,
בערב פסח, כולם זורקים את החמץ, איפה?
תוך הצפרדעים האלה.
הצפרדעים של מי שייך?
של העירייה.
אמרתי לו שאתה חייב להפקיר את זה לפני פסח.
למה? זה שלא.
הוא אומר, מה? זה לא שלי. מה זה לא שלך?
או תגיד לשר האוצר שלך, האחראי על זה, שהוא מפקיר את זה.
או יגיד, אני לא מתכוון לזכות.
יגיד, לא מתכוון לזכות.
זה גם כי אם אדם למשל גר בבנייה משותף.
יש פח השפעה של כולם.
יש אנשים לא דתיים,
אה, חרוצה להם דורקים את החמץ לתוך פח האשפה.
אדם יגיד, אני, השותף לו,
אני לא מתכוון לזכות בדברים האלה כולם.
נסיים. שלוש עד שש.
אני יושב פה, יושב עם מקל.
לגבי הרב סדקה חוצים עליו השלום, שהוא לא היה מסכים לזה. לא היה מסכים לזה.
ודאי שלא.
ללכות בזירה וליטי.
היה אומר, איך, עכשיו,
מודה. מודה, איך, עשה איזו תורה.
טוב, הרמצדקו חוסין, עליו השלום.
הרמצדקו חוסין,
עד היום ממשיכים בבית כנסת שלו,
לא משתמשים בחשמל בשבת.
אומרים, היהודים עומדים בשבת,
אז פעם היו לוקחים למפות עם נפט.
היום כבר למדו לשים לוקסים כבר, לעשות...
היום אחר כך למדו לעשות עם סוללה,
ועד היום,
בכנסת של,
הנה, הנה, פה נמצא,
רוחם.
לא, זה לא ירוחם.
זה דומה לו, לא? כן.
אבל עד היום,
כנראה צריכה לצדקה,
בליל שבת הם משתמשים בלוקסי,
בסוללות, לא בחשמל,
אבל אין לכם, מאלה שנוהגים להשתמש להשתמש.
אבל אם היה הפסקת חשמל,
והחשמל חודש,
אז זו בעיה גדולה.
אם האוכל היה מבושל אז האוכל נאסר ואסור להשתמש בדבר הזה.
למים חמים, לילדים קטנים יש כל מיני קולות שבעולם.
אז יהיה רצון שיבוא המשיח ויש שמיטה דאורייתא ואז נגיד למשה והראש ילמדו אותנו איך נתנהג בשמיטה דאורייתא.
וחנא רוזי אלו, אמר מר בן זה אמנו וביכל עליה וביכל עליה ובין את אשר.
בן ואבנו הביכל עליה בן את ה'אשר.
