מדי שנה בשנה אנחנו זוכרים שקודמרנו ורבנו מרן הראשון מציון
מזכה אותנו בביקור בישיבה ומרומם ומעלה אותנו בעבודת הקודש שלנו
בחודש אלול,
לקראת הימים הנוראים ולקראת הלימודים בעזרת השם שיהיו בשנת תשס"ח הבאה עלינו לטובה.
כתוב בפרשה:
"והיה כי תבוא אל הארץ אשר השם אלוקיך נותן לך נחלי ורשתה וישבת בה ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך אשר השם אלוקיך נותן לך ושמת בתנא ולכת אל המקום שיבחר השם אלוקיך ושכן שמו שם ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם ואמרת אליו הגעתי היום להשם אלוקיך כי באתי אל הארץ אשר נשבע השם לאבותינו עשית לנו
ולקח הכהן נתן עם ידיך וניחוד לפני מזבח השם אלוקיך וענית ואמרת לפני השם אלוקיך ערמי עובד אבי וירד מצרימה ויגר שם במקה מעט וישבנו קול גדול עצוב הרב ויראה אותנו המצרים וענונו ויתנו עלינו עבודה קשה ונצעק אל השם אלוקי אבותינו וישמע השם את קולנו וירא את עניינו ואת עמלינו ואת תחסנו ויוציאנו השם ממצרים
ביד חזקה ובזרוע נטויה ובמוע גדול ובאותות מופתים.
על הפסוק הזה אומר רב חיים הקדוש כך
ואומרו ויוצאים לה' ממצרים זו הצלת יצר הרע וכוחותיו המצרים אותנו
כי הוא המציל מעצר הרע. חיאמרם ז"ל שלולא שה' עוזר לאדם כנגד יצר הרע אין אדם שליט להינצל ממנו דכתיב צופה רשע צופה רשע זה יצר הרע
לצדיק לאמיתו, השם ויאזנו בידו.
איך הקב"ה מסייע בידינו להתמודד עם יצר הרע?
ביד חזקה רמז לדברים שבאמצעותם יצאו ה'. בדרך רום רמזל אמר הקב"ה
בראתי לכם יצר הרע, בראתי לו תבלין שהיא התורה.
והוא אמרו ויצאו עם ה' ביד חזקה זו תורה שניתנה ממינו של הקב"ה בכתיב,
ממינו אשדל דמו גם ניתנה בגבורות בתוך האש.
אז יש תורה שעוסקים בה מתוך לימוד,
מסכת שבת,
לומדים מסילת ישרים,
יכולת תשובה,
שער התשובה של המבית,
אבל יש גם תורה שבעל פה,
שזוכרים ונהנים ושומעים,
גדול בישראל שבא ואומר להם דברי תורה,
התעורבות, דברי מוסר, תורה וחודש,
לקראת ראש השנה,
בימים ונורים ועמי לנה הטובה.
אז כפי שאמרתי, כשפתחתי זכות גדולה נפלה בחלקנו,
שמרן הראשון לציון בא ומזכה אותנו.
בעזרת השם,
מתוך הדברים של מרן נתעלה ונתרומם בעזרת השם ונעמוד לפני הקדוש ברוך הוא בראש השנה ונכתב ונחתן כולנו לחיים טובים ולשלום.
אמן.
אני מתחיל בכבוד ראש השירה הרב הגדול מאוזן גדול,
הגאון הרב רבי שמואל זעפרני,
למרות שצריך להתחיל,
כתוב, מתחיל בכבוד אכסניה,
אבל אני יתחיל בכבוד אכסניה, אז הוא יקפיד עליי.
אז אני מתחיל לכבוד תורות הישיבה,
אחר כך אני מתחיל לכבוד אכסניה,
וירעקב אדוני ה' יעריך עמך בטוב,
זכר בנימין, ברכה בהתאחה בכל מכל כול.
אז אם איננו מכהן, בסבימנו גבריאל,
יראו חמיש זכין הרב,
וגם הרב הפותח,
וציבור הלומדים וציבור התלמידים, מה?
ארם נוסף, הוא נחבא אל הכלים.
מי? אה, נחבא אל הכלים? כהן, כהן. איזה כלים?
גם הנחבא אל הכלים, בסדר?
כמו שאור אתה מתכוון?
אה?
כן.
הגמרא אומרת, במסכת ראשונה,
ארבעה ראשי שנים הם,
אבל בתורה מוזכר על ראש השנה,
לא מוזכר יום דין, יום משפט, להעמיד על הדין, לא מוזכר שום דבר.
נכון שחז"ל למדו כמה רמזים בזה,
אבל באופן פרטי, ברור, לא כתוב.
אז בגמרא יש מחלוקת,
אדם נידון כל יום,
כל שעה, כל שבוע, כל חודש, כל שנה,
ועוד הגמרא שואלה
איך אנחנו היום מתפללים הקצרה והמרעה?
אדם חולה, ברכים עליו שיהיה בריא, נגזר עליו ראש השנה שיהיה חולה.
אז קודם כל שיהיה ברור
שגוזרים לאדם גזרה בראש השנה,
גוזרים אבל אם יתפלל, אם יחזור בתשובה,
אם אם אם אז הגזרה בבטלה.
חלק שגוזרים, אז מחברים עם זה את התרופה.
כשהזכיר את הפסוק
"ואלכת לשוקתו
ואתה תמשל בו",
אז יש רש"י על התורה ויש רש"י בגמרא.
רש"י על התורה אומר, "ואלכת לשוקתו".
יצר הרע, התשוקה שלו להזיק לך.
זה התשוקה שלו.
זה לא התפקיד שלו, תפיץ לו פעם אחת לבוא ולהגיד לי, תעשה עבירה, וזה הכול.
אבל נו, יש לו חשק ככה להזיק לאדם.
ואיך מלאך יכול לעשות?
אלא נתנו לו רשות, הוא אמר, תשמע, אם אתה רוצה, אתה בחירי, אתה יכול להזיק לאדם.
אתה יכול לבוא לו פעם, פעמיים, שלוש,
אבל תדע לך, אתה תשלם על זה.
שיבוא המשיח, יסחטו אותו, יקבל את העונש שלו.
אתה לא צריך בו להזיק לאדם,
אבל הוא ילך לתשוקתו.
אחרי זה כתוב, ואתה תמשול בו.
ותתמיד, אני מזכיר את זה.
רש"י אומר,
ואתה תמשול בו אם תרצה.
זאת אומרת, אם מצער רע בא והאדם ואומר, מה אני אעשה,
איך אנחנו אומרים בווידוי, על חטא שחטן בפניך ויצר הרע.
מה אני אעשה, יצר הרע, יצר הרע,
מה ואתה עושה? יש לך כוח?
המאמר הקב"ה ואתה תמשול בו, אתה יכול למשול בו, אתה יכול לשלוט עליו.
זה ראשי בתורה, אבל ראשי בגמרא וקידושין.
ואתה תמשול בו, תלמד תורה.
תלמד תורה ואתה יכול למשול בו.
מתעדי כוח של התורה נתנה לנו הקב"ה אש, התורה נקראת אש,
מתי זה יכול למשול ביתר הרע בצורה הזאת.
עכשיו ככה,
ראש השנה, אדם צריך לדעת, כל השנה כולה אדם צריך לחזור בתשובה.
זה לא רק בראש השנה,
כל השנה כולה.
אדם צריך לדעת, אני נדון כל יום,
וכל שעה אדם נדון.
אז אם אדם מתאר לו שיש לי מחר משפט,
אז אני צריך לכין עורכי דין,
צריך להכין פרקליטים, צריך להכין לעצמי.
אז אם הדייג יחשוב כך, זה חשוב מאוד, לא לחינם הגמרא אומרת
כשאמרו לו רבן יוחנן אנחנו רוצים
תלמד אותנו אורחות חיים,
אמר להם שידידה לו היום כאן
היום כאן ומחר הוא לא כאן.
אז אם הדייג יודע כך שמחר יש לו משפט, מחר יש לו דין,
אז צריך להתכונן טוב מאוד.
אז יש הרבה הכנות.
יש הכנה שרוקחים עורך דין.
יש הכנה שאומרים לאדם, אתה תעשה ככה. כל פעם
בווידו של רבי ניסים
כתוב ככה:
בדינך הצדק לא כמו בדין של פה למטה.
פה למטה אדם עבר על החוק.
בא ואומר, אני לא עברתי.
אז אומרים לו, אדוני, עברת, לא עברתי.
לא עברת, אומר השופט, איפה העדים שלכם? אין עדים, ללכת הביתה.
אבל, ואם הוא מודה,
הוא מקבל עונש.
אבל מדינה חצי דק לא ככה.
אם אדם בא ואומר, לא עברתי, אוי לו ואבוי לו.
אם הוא מודה, הוא מודה ועוזב ירוחם.
אדם, אתה משופט אתה יכול לעשות קונצים, אבל לא עם הקדוש ברוך הוא שיודע מחשבות אדם ותחבורותיו ויצרי מעלה לאיש, אדם ברוך הוא יודע את כל הדברים האלה כולם.
וזה דבר אחד. דבר שני,
אנחנו אומרים בתפילה,
היום הרת עולם,
היום יעמיד במשפט כל יצורי העולם.
אם כבנים, אם כעבדים.
אם כבנים, רחמנו כרחם עבר בנים.
אם כעבדים,
עיננו לך תלויות עד שתוכננו ותוציא לאום משפטנו קדוש. ואגב, לפני שאני ממשיך,
אומר בעוזר ספרתי לבעלה בן איש חי,
כשאדם אומר את הקטע הזה,
אז עדיף ל...
עדיף שנקרא את זה ללשונו,
כתב רבנו הרשש כשאומר היום הרת עולם אם כבנים אם כעבדים
כשאומר כן כל עטמותיו תחזו רעד
וכי יבכוד הקדוש ברוך הוא אם אב אני אהיה כבודי
אם אדון אני אהיה מוראי
ולכן יאמרו זה במתון ובשברון לב
ולכן המנהג שגם בחזרה אומרים זה הציבור בקול רם מלבד אשרי הציבור
כלומר, אנחנו אומרים, היום מערת עולם הם כבנים, הם כעבדים, אז הוא אומר, תשמע, תשמע, יגיד לך הקדוש ברוך הוא, עם אב אני אהיה,
עם אדון אני אהיה.
זה גמר לך את הדברים האלה.
כתוב, הוא אומר,
באמת, באמת, זה נכון, אז אנחנו אומרים את זה.
מה, אנחנו נוסעים בקטרק על עצמנו?
איך אפשר לעשות את הדבר הזה?
הרי הגמרא אומרת,
שאמר לו הקדוש ברוך הוא ליצחק אבינו,
בניך חטאו.
אומר לאברהם אבינו, בניך חטאו, אומר לו ימחו על קדושת שמך.
אומר גרוע זה תפטר בעלי בן ישחי,
מה בוש ימח על קדושת שמך?
שומר השם לאברהם אבינו בניך, חזר אומר ריבונות של העולם, מסכנים, כמה נהרגים, כמה נשחטים,
על איכות קדושת שמך,
אז ימחו העוונות
על קדושת שמך.
ימחו עוות על אלה שמוסרים עצמם מקדוש השם,
שמבשרות נפש.
אני לא מדבר פוליטיקה פה, חס וחלילה.
אני מדבר ככה, אלה שמוסרים עצמם מקדוש השם, זה משהו גדול מאוד.
אומר הרב
בעל העולה יעקב,
אומר שיש פורפייה דלה, יש בגט של הקדוש ברוך הוא,
ששם כתובים כל אלה שמתו על קדוש השם,
על קדוש ארץ ישראל,
וכשיש צרה לעם ישראל,
אם יש קטרוב על עם ישראל,
אז אנחנו מסתכל, אני אשאר גם מלכות, עזבו אותנו.
אני מסתכל על זה להציל את כלל עם ישראל.
אז הדבר הזה חשוב מאוד, לא רק ככה המצב.
כתוב שאמר יצחק אבינו,
אתה אומר בניך חצו,
הלא כשהקדימו נעשה לנשמה, אתה אמרת בלי בחורי ישראל.
יצחק אבינו אני מדבר עם הקדוש ברוך הוא,
והקדוש ברוך הוא אמר בלי בחורי ישראל עוד,
אמר למשה רבינו תגיד לפרעה את זה,
עוד לפני נעשה לנשמה.
איך אומר רש"י, הקדימו נעשה לנשמה?
אלה עדעת זה שהקדוש ברוך הוא אומר,
על דעת זה שאתם עתידים לומר נעשה ונשמע, על חשבון זה אני כבר קורא אתכם בנים.
הגמרא אומרת
שפעם גזרו גזירות רומאים על עם ישראל,
היו תפילות, שליחות, תחנונים, ביטלו.
אמרו הרומאים ככה,
גזרו גזירה שאסור לכם לעשות שליחות ותחנונים.
אסור לכם.
אז אמרו,
המשימה נעשה, אמר בראש העולם תציל אותנו, כשננצל אנחנו נעשה חשבון, נעשה צליחות על חשבון זה.
אמר הקדוש בסדר,
ככה וצליחו, נקבל את הדבר הזה כולו.
אותו דבר אומר הבלמים על אוהב השלום,
כתוב, וימות מלך מצרים,
ויעניחו ביניכם לעבודה, ויצעקו, וישמעו,
עבודה.
אמר לו בלעם לפרעה,
אתה רוצה לשעבד את בני ישראל?
אל תאפשר להם לעשות שליחות.
אל תאפשר להם מניין להתפלל.
אם אתה לא מאפשר להם, יישארו אצלך ארבע מאות שנה.
אבל אם תאפשר להם להתפלל, הם יתפללו והשם ימחה להם.
אז ככה אמר בן העם לפרעה וככה היה החוק.
והיה מות מלך מצרים,
מת מלך מצרים,
אז אומר המלבים,
איך שהסביר לי את זה עליו השלום, החכם מאנש ישרנו בשם בבן ישחי,
אמרו ישראל לשר הטקס,
מלך, מלכנו פרעה, מלך שלנו מת, אנחנו רוצים גם כן לבכות עליו.
אמר, טוב, נותן לכם שורה אחת של הלוויה, באותה שורה כשיעבור הלוויה אתם תבכו, בסדר,
קיבלו איזה קטע מארחו.
עבר פרעה, התחילו לבכות ורצעו.
אומר שר הטקס, אילו בוכים מפלא,
תומאות, אי בסדר גמור.
וימות מלך מצרים, ויזעקו מן העבודה,
וישבע אנושי מצרים את קולם.
הם לא פילאו לאכל פרעה, שופה מות פרעו ומות אל פרעו.
זה לא על הדבר הזה כולו.
אז אנחנו חוזרים בדבר הזה.
תפילה
איזה דבר,
דבר,
מתנה גדולה שקדוש ברוך הוא נתן לנו,
לאפשר לנו להתפלל.
אתם תארו לכם,
מלאך, מלאכים,
וקרא זה, ארזה ואמר,
ברוך השם, קודשי ממקומו, כבודו מלא עולם.
הם לא יכולים להגיד לקדוש ברוך הוא, אתה.
אנחנו יכולים להגיד, ברוך אתה השם.
למה אנחנו בנים לקדוש ברוך הוא? בנים אתם ל...
אבל יש לי שאלה.
מקום אחד נאמר בנים אתם, בנים, בנים, בנים.
בין יצחק הבינוי, כשאומר לו ה' בניך אחת הוא,
וכועס יצחק, מה בניי ולא בניך?
כמה מקרים עבדים?
מקום שני כתוב על משה רבנו, משה עבדי מת.
משה עבד השם.
בן, עבד,
ואנחנו הרי עוברים בשליחות
ברק אד חטא אבוי לקי, אבוי דחייש עשה דקווה
ועבדה דמריד ונפיק בקולה למרת העיר, כבר נצבר כל אלה, זה בעיה אחרת בין לעבד.
איך משה עבדי, משה עבדי, איך יכול להיות דבר כזה?
עבד השם?
כתוב בהלכה
אם אישה מתחתנה
חייבת את כל העבודות לעשות בבית,
לבשל, לאיפות, לצחון, הכל לעשות.
הכניסה שפחה אחת,
אז מקלה מעליה את העבודה.
הכניסה שתי שפחות, אז מקלה, וכן, אז זה הדרך.
אבל הכניסה ארבע שפחות ואין לה שום עבודה,
חייבת להכין את זה עבודה לבעל,
כדי שלא תהיה בטלה מביאה על ידי שעמום.
זאת אומרת, אם יש ארבע שפחות,
אז העבודה מתחלקת לארבע.
אבל ימי שבחה אחת העבודה הולכת על הכל.
משה אומר, עבדי, אומר, אני עבד השם, אני עושה את כל העבודות כולן.
לא אחלק את זה, עשיתם מצווה, זה חלק ממצווה, זה חלק. אני הכול, אני עבד אחד.
אני חייב את כל המצוות לעשות.
לכן נקרא עבד השם, משה עבדי מת.
זה דבר אחד. דבר נוסף,
יש עבודת השם, יש מראה, יש מאהבה,
ויש מיראת הרוממות.
אומר בעל עקדה,
אברהם אבינו בעקדה,
אני אומר, סבב העקדה,
אמר לו השם אברהם אבינו, עתה ידעתי
כי ירא אלוקים אתה.
כשזרקו את אברהם אבינו לכשנה אש, לא היה ירא אלוקים.
כל הניסיונות שהתנסה אברהם אבינו, לא היה ירא אלוקים.
אומר בעל העקדה, כן היה ירא,
כן עבד באהבה, אברהם אהובי,
אבל יראת הרוממות הגיעה רק עתה ידעתי.
מה פורס יראת הרוממות?
לא שכר ולא עונש,
יראת הרוממות.
אני לא רוצה לצער את הקדוש ברוך הוא, יראת הרוממות.
ועוד דבר אנחנו תמיד מביאים,
הרב חידה מביא פעמיים-שלוש עד שפעם אחת גילה.
זאת אומרת, היה רב אחד שהכעיסו אותו.
היה מהר מוחל.
הכעיסו אותו עוד פעם, היה מוחל מיד.
אמר לו הרב חידה,
אתה תכעס, עוד חמש דקות, עוד דקה אחת תמחול.
אז ענה לו, אם אני אכעס,
אז הקדוש ברוך הוא יהיה נושא עוון.
התעוון הזה, חס וחלילה, יהיה על הקדוש ברוך הוא יישא את העוון הזה.
איך אפשר? לך אני מוחל.
התברר אחר כך, התגלה אחר כך,
שהרב חידן אמר את זה על אורחים הקדוש.
אורחים הקדוש נהג בדרך הזאת.
אז דרך אגב,
אורחים הקדוש, יש לו פירוש על יורי דעה.
והוא כותב שם, בהערכות יורי דעה,
בעיקר שלא מסכים שיחלקו עליו.
הוא אומר, לא מסכים.
אם אני בחיים חיותי, את ישלחו לי, תכתבו לי.
ואם אחרי מיתי תהיי, תשברו ראשכם ליישב את דעתי.
לא מסכים שיחלקו עליו.
ואני תמיד מביא את זה.
למה?
הוא אומר שבזמן שאברהם אבינו התפלל לקדוש ברוך הוא,
אז נתן לו לישמעאל ולבני הפלגשין מתן מתנות,
ושליחם על יצחק בנו.
אמר,
לזרעך נתתי את הארד הזאת, לזרעך לאפוקי ישמעאל, לאפוקי עשיו.
של ארץ ישראל שייכת רק לכם,
רק לאברהם אבינו ורק לזרועו אחריו.
מממילא אין שום רשות לשום הסכם שעושים לתת חלק סנטימטר מארץ ישראל למישהו אחר.
אין להם שום זכות ורשות לעשות את הדבר הזה כולו.
נחזור לעניין שלנו.
אנחנו נקריא בנים.
אם אב אני, זה בעיה, איך אפשר לעשות את הדבר הזה?
אבל יש הבדל.
אב מרחם.
רחמן.
אז אנחנו אומרים, אב הרחמן שמוהו כולנו.
כתוב שפעם אחת היה עצרת גשמים,
וירד זה התפלל,
ירד להתפלל, לא, לא עזר. רבו של רבי חכבה ירד ולא התפלל,
ולא עזר.
עד שעמד רבי חכבה ואמר אבינו מלכנו,
ואז נענה.
אז התחילו לרנן.
אז יצא בקול ואמרה לא זה גדול מזה, לזה מעביר על מידותיו, וזה לא מעביר על מידותיו.
אז אם רבי חכבה מעביר על מידותיו ורבי אליעזר הגדול לא מעביר על מידותיו,
אבל זה רבי עקיבא יותר גדול.
אז אמרו המפרשים ככה: רבי אליעזר הגדול היה כל כך עניו, לא מכעס, לא מתרגל ולא גלום.
אבל רבי עקיבא הגיעה תכונה שלו,
תכונה ככה: מי ייתן לי את המתחכה וישכל נו כחמור.
ואמרו לו: תגיד כמו כלב. הוא אומר: לא, כלב נושך בשר, חמור נושך שובר עצם.
אז הייתה לו תכונה ככה חזקה מאוד.
אז כשעומד לי באל-עזר נתפלל, מה יכול להגיד, אבל בעכבה אומר, בראש העולם אני טבעי קעסן, רגזן, וככה.
ועל זה הסבירו המפרשים ככה, כתוב,
כשאברהם אבינו יצא, לקחתי נדחק לעקדה,
אז אומר לו, אבא, אבי, בני, בני, אבי, מה בני, בני, אבי, אבי, בני?
ועוד אומר לו השם באברהם אבינו, קנעת בנך יחידך.
קנעת בנך. איזה בן?
יש לי שני בנים.
יעלה הדעת לקחת את ישמעאל?
כן, לקחת את ישמעאל, להרוג אותו, כן, אבל לא קורבן מותו.
אז הוא אומר לו, איך חידך? אמר, זה יחיד לאימו וזה יחיד לאימו.
אשר אהבת, זה אני אוהב וזה אני אוהב.
אמר, לא את יצחק.
אמר, אתה עושה חכמות?
אתה יודע שהשם רוצה את יצחק, מה אתה עושה ככה?
אלא אברהם אבינו,
השם ציווה אותו, הוא עושה.
והשכם אברהם בבוקר, אין דבר כזה אצלו.
השם ציווה, אני עושה.
אז הוא עשה, רצה לעשות את זה.
אחר כך אמר אברהם אבינו,
אני לא יודע מה הולך פה,
אני כל הזמן אגיד לו, בני.
הוא יאמר לי, אבי,
בני, אבי, בני, אבי, בני, אבי.
ואני עורר את הרחמים של אבא על כלפי בן
ואני אכבוש את הרחמים האלה
כי אם אני אכבוש לרחמים האלה
אז אני יכול להגיד, כמו שעולם, כמו שכבש אברהם, אבינו את רחמיו לעשות אצלך ברבב שלם, כן יכבשו רחמך עד כעסך, ואיכשהו קבע גם אנחנו לעשות את הדבר הזה כולו.
זה, ועוד דבר, כתוב
כשירתם מקום מרחוק,
אז כתוב בפיוט,
לא יודע אם כולכם שמתם לב על הפיוט,
הראיתם משהו מהר המור?
לא, ראינו אלא רק מהמור.
ראיתם משהו,
אש, אור על ההר? אמרו, אנחנו רואים לו בור, לא רואים מהר.
נכון?
היה בור.
בזמן שהגיע אברהם אבינו, נהפך הר המוריה,
נהפך למעלה.
בהתחלה כתוב בהכרחה לארץ המוריה.
אחר כך נהפך הר המוריה.
כל הקדושה של ארץ המוריה חלה בבית המקדש, ובבית המקדש הלך על הכל.
כתוב על
שמוה המלך
נטע עצים, גנות ופרדסים, וכל עץ,
מה זה בכל עץ?
גנות ופרדסים זה בכל עץ.
אז יש עץ,
סוג עץ, שגדל במקום מסוים,
פיפל שחור, הוא לא גדל בארץ.
זה דוגמה.
שלמה המלך ידע את השבי שיוצא מהר הבית,
עם אבן השתייה,
שמוריך לכוש,
שם אפשר לזרוע את הפיפל השחור,
וזרע, כל עץ, עץ כזה הוא זרע.
זה המדבר הזה כולו.
ותמיד אני אמרתי,
אנחנו היום לוקחים, קונים נפט, ויוקר, אין לנו נפט, אז בעיה.
אבל אם ארץ השתייה, כל העולם כולו מהיסוד פה,
אז יש שבי שמוליך נפט לסעודיה על איזה כמה מקומות,
שיתגלה לנו, אנחנו נסתום את החור, את הברז הזה,
ואנחנו ניקח את הנפלנו והסעודים יבואו ויבקשו מנדבה מאיתנו.
תביאו לנו נפט, תביאו לנו זה, אנחנו נעשה את הדבר הזה.
אבל זה הפשט, אבל גם קדושה הייתה יוצאת מהר הבית, משפיעה על כולם.
הקדושה הייתה, איך כתוב? כתוב
הגברים באים, הנשים באים,
דף למה בא, תצא לך למביאיהם.
אם אישה צריכה לבוא, ודאי תיקח את הטף איתה.
למה בא הטף?
זאת אומרת, למה לא שמה אותה עם עוזרת, עם הפיליפינית בבית,
לתת לך למביאיהם?
לא רק זה,
לא רק זה.
כשפרעה אומר לו למשה רבנו,
לכו נא הגברים עבדו את השם.
אבל אני אגיד לכם את זה בצורה כשפרעה אמר,
לכו נא הגברים עבדו את השם,
נא לשם בבקשה, כי אותה אתם מבקשים. כל כך יפה, מדבר איתו.
אומר לו משה, לא, בן ערנו ובשקלנו נלך, איזה עקפות.
אומר לו פרעה לבושה לבנו, אתה רוצה לעבוד את השם, תיקח את הגברים, מה אתה רוצה מהתו?
אמר לו, לא, כי בבנו אנחנו צריכים את התו הזה.
תו בא קטנים,
מביאים לבית הכנסת לראות איך שהם מתפללים.
אבל בבתן שלי הפריעו לאנשים אחרים.
עצם העניין שילד קטן בא רואה איך שהוא עומדים להתפלל זה דבר חשוב מאוד.
לא לחינם הגמרא אומרת
חיידא עדיף נא מחברא אשר ראיתי תרבי מאיר מאחוריו,
ומי תראה אותו מלפניו יתעדיף עוד יותר.
זאת אומרת,
כשאדם מסתכל בפני חכם, בפני תלמיד חכם, בפני בן תורה,
או כמו שאומרים חכמי המוסר, אדם מסתכל בגמרא,
יושב ולמד גמרא, מסתכל בגמרא,
ידע לו, כשמזכיר שם תנא, שם אמורה,
אז כתוב, תמיד יראה את בעל התנא כאילו ימצא מולו.
אתה מסתכל בגמרא ולומד בגמרא זה דבר חשוב מאוד.
נכון שגם עיקר התורה היא תורה שבעל פה,
אבל היום גם תורה שבעל פה נפתחה לבקתיו, ולובשים ולומדים אותה בצורה כזאת,
בדבר הזה כולו.
ושמה נאמר שבעל שמועה נראה עומד מול פניך?
כשתלמד
תדע לחווה לאמיתה של תורה.
לא תטה את הלימוד שלך לפי הנטיות שלך,
אלא לפי מה שבאמת כתוב במקום הזה, בתורה.
עכשיו אני רוצה לחזור.
אנחנו עומדים ביום דין,
או לפני דין.
אז לפני דין זה פרקליטים, יש ככה, יש ככה.
אז כתוב,
לנצח, להגיד תיטוי,
הרנינו לאלוקים עוזנו הריעו לאלוקי יעקב,
שאו זמרה ותנו תוף, כנור נעים עם נבל.
תקעו בחודש אופר, הולך על ראש השנה.
אז שאלו פעם את החכם, את הרב שלום משש עליו השלום.
אמרו, שאו זמרה ותנו תוף,
כנור נעים עם נבל.
איפה הוא?
מה, מי עושה כנא נעים עם מוות בראש השנה?
אז הוא אמר, הפירוש ככה: שעוז גמרא ותנו תוף כנא נעים עם נבל.
תוציאו, תוציאו, תוציאו את זה. עכשיו תיגעו בו חודש שופט.
לא, זה פירוש יפה.
אבל אני לא אומר ככה.
כל השנה ללא זמרה, זה לא טוב.
תורת ה' מסמכת את האדם.
אומרים לאדם שעוז זמרה ותו תוף.
כנורא עמם נווט, שב תרבה תורה בשמחה ובהתלהבות.
ואז תקחו בחודש הבא, ואז זה יעזור לך.
אבל אם אתה לומד תורה,
לא בוכר לומד תורה, זה לא שווה שום דבר.
השמחה, אדם שלומד תורה בשמחה,
אשרינו בהשייח' אנחנו לומדים בתורת השם.
תורה של הקדוש ברוך הוא, אנחנו לומדים בה, הוגים בה,
כל כך הדבר הזה חשוב מאוד בדבר הזה כולו.
אז אני רוצה להגיד לכם, גם לעצמי אני אומר,
אם אני פעם לומד וחצי ישן באמצע הלימוד,
זה לא לימוד,
זה נעשה קטעים קטעים.
אדם שיושב ולומד צריך ללמוד בשמחה.
ברוך השם שאני יושב ולומד.
כתוב וישראל יצמחו ויעלוזו ויסיסו בשמחה.
אז אומר הרב בן אשחי,
וקדם אותו הרב חידא.
ישראל יישמחו ויעלודו, יאונו שמים ויקבלו שכר על לימוד תורה.
אחר כך,
אחרי השכר הזה,
בו אתה למדת תורה בשמחה, ויסיסו בשמחה.
ייסיסו על השכר שמקבלים, של למדו את עצות המצווה בשמחה.
כמה שהדבר הזה חשוב מאוד.
ואנחנו צריכים לדעת,
אנחנו נקראים בני תורה, נקראים בני ישיבות.
מה פירוש בן תורה?
מה זה בן ישיבה?
בן תורה, בן ישיבה, אנחנו בנים אתם, אשוב אלוקיכם.
אנחנו שופטים, לומדים תורה, נקרא בן.
ואם אדם לומד תורה,
ואחר כך הולך לישון בעציר כוח ללמוד תורה,
אוכל בעציר כוח ללמוד תורה,
אז כל הסביב, ארבע השעות שלו, כמו שאומר הבן ישחי,
כל זה נהפך לתורה.
אבל אם אדם ישן ואומר לא, אני עייף אצל לישון,
ככה,
מה שיבוא והדבר הזה כולו.
אני עייף, הולך לישון בכל סבכנו בבוקר לקום להצלחה מוקדם.
אני הולך לישון בעשייה יקום ללמוד תורה בכוח. אני אוכל ועשי לי כוח ללמוד תורה.
אז גם האוכל שלו וגם השנה שלו, הכול נהפך לתורה.
כל כך חשיבות הדבר הזה כולו.
אז עיקר העיקרים, אני רוצה לחזור לומר,
ללמוד תורה בשבחה.
זה דבר חשוב מאוד.
ודבר שני,
יש פה רמים בישיבה, יש פה מגידי מוסר, יש פה רבנים חשובים בישיבה.
אם למדתם את הגמרא ולא הבנתם, אל תתביישו לשאול.
לא צריכים כמו רבי פלדה ארבעה מאות פעם,
רעה, חקרה ודרשה, לשאול, לא הבנו את הגמרא.
לא הבשן למד.
ואם המורה יגיד לך,
מה כבר הסבדתי לך פעם אחת?
אז הוא לא מורה.
כתוב, לא הכבדן מלמד, מה פירוש לא הכבדן מלמד?
ולא הכבדן נקרא מלמד.
מי שמקפיד, אז הוא לא נקרא מלמד.
זה לא נקרא מלמד.
אמרו, לא הבנתי, לא הבנתי.
אבל ארבע פעמים יכול להסביר לו.
הריבית פרדה, היה לו תלמיד של ארבעה מאות פעם, זה היה מעורב פרטי. זה לא היה מורה כזה.
מעורב פרטי יכול ארבעה מאות פעם להסביר ולחזור ולחזור.
אבל הרעב, גם אדם שקורא בתורה צריך לחזור על זה כמה פעמים.
כתוב
שעם ישראל אמור נעשה ונשמע,
אז אמור נעשה ונשמע, מקרים בנים.
אומר ראשי,
נעשה ונשמע בשמחה כמו אבא לבן.
סתם נעשה ונשמע זה טוב מאוד,
אני ניחס לב ונשמע בסדר,
אבל זה כמו אבא לבני.
זה כל כך חשוב, הדבר הזה.
ועל כן חז"ל אומרים,
כשהקדוש ברוך הוא רוצה לתת תורה לעם ישראל,
הוא הלך לעיסאו, הלך לכולם, לא רוצו לקבל תורה.
באו לעם ישראל, לא שאלו מה כתוב בה,
אמרו, כן, מוכנים לקבל. יצאה בת קול ואמרה, מי זה שגילה רד לבנאי?
ואז נאמר כתפוח באצה יער, מה תפוח
פריו קודם לעליו, גם ישראל אמרו נעשה ונשמע.
שואלים הצפות תפוח קודם לעליו,
כל עץ ועץ, השם ברא עץ, ברא עלים,
אחר כך יוצא הפרי והעלים השם ברא אותם לשמור על הפרי.
זה לא סתם עלים, זה לשמור על הפרי.
אז עולים הצפות, זה אתרוג.
אתרוג, פריו קודם לעליו.
אתרוג אמיתי נשאר בעץ,
כל שנה נשאר, נלך ונהיה עוד יותר גדול.
ואז פריו קודם לעליו, העלים נושרים והפריו עלה.
ועלהו לא יבול, פתאום אומרים חזר, מה עליהו לא יבול?
לא אפילו שיחת
חולין של תל�די חכמים צריכה לימוד.
לימדי חכמים צריכה לימוד.
שימו לב,
שימו לב.
לא ברור שאפילו שיחת חולי של לימדי חכמים צריכה לימוד.
בבקשה, אפילו שיחת חולין של תלמדי חכמים צריכה לימוד.
אין שיחת חולים, אין מציאות של שיחת חולים.
אין שיחת חולין, אין מציאות של שיחת חולין.
אם אדם שיחת חולים צריך ללמוד,
אם אדם עושה שיחת חולין, הוא צריך ללמוד,
לדעת מה יש.
לדעת מה יש.
תראו לכם, אני כשלמדתי את הגמלה הזאת, אני אצטרך להגיד לכם אותה,
תראו לכם, אני כשלמדתי את הגמרה הזאת, מצטער לך להגיד לכם אותה,
תראה לי, אין לי כל כך,
ככה אין לי כל כך,
פעם אחת
היה רבנו הקדוש-ברוך-הוא שאומרים,
רב,
היה לו כאב עיניים, ולא היה אסתימית לקבל רפואה.
אז בישלו בסיר את הרפואה.
נתנו לו, זה בסדר.
אחרי זמן בישלו בסיר הזה אוכל,
וידעו לו.
אז אמר, אני מרגיש טעם של רפואה באוכל הזה.
אז מה יש בזה?
אמר, מרגיש טעם של רפואה. מה קרה?
אה, לומדים חכמים, הוא אמר,
מגיש טעם של רפואה,
עד נת ברנת אסור.
מה קרה?
הוא לא יגיד דבר חולין.
כשאומרים דבר חולין, זה לא, זה לומדים וזה הלכה נת ברנת.
נת ברנת זה מותר וזה אסור.
עדיפי ההלכה נת ברנת בהיתר הדבר אחר ואיסור הדבר אחר.
זה דבר אחר, זה לא.
למה, עליהו לא יבוא, שיחת חולין, לא מדברים שיחת חולין.
הקדוש ברוך הוא נתן לנו את כוח הדיבור כדי להשתמש בו בדבר של קדושה.
אומנם,
איך אומר הרמב״ם,
בפירוש המשלות, יש ארבע דרגות של דיבור, מצווה, רשות.
אדם ניתן לך, שם כוח הדיבור כתוב,
ויהי האדם נפש חיה,
מתרגם התרגום רוח ממללה.
השם נתן לנו כוח הדיבור להשתמש בו רק בדבר של מצווה,
דבר אשרחי,
דבר של עבודה, פרנסה,
אבל לא לדבר דבר חולין.
לכן הכתוב שאמר רבי שעון בן ארוחי, אם הייתי בבריאת העולם,
הייתי מבקש מהקדוש ברוך הוא שיברע את האדם עם שתי פיות,
אחד לדברים בטלים ואחד ללימוד תורה.
אחר כך אמר, התחלתי,
לא שואל אחד השם ברא לנו,
פה אחד השם ברא לנו,
ועשה לו חמה של שיני בשפתיים ולשום מדברת גדולות.
והנה שתי פיות על אחת כמה וכמה.
כלומר באופן הגיוני,
איך פה דובר נבלה יכול לשבת ללמוד תורה?
איך זה יכול להיות דבר כזה?
זה לא יכול להיות דבר כזה.
צריך לטהר את הפה שלו,
לקדש את הפה שלו,
אחר כך אתה צריך לומר דברי תורה.
אה, ברור ושועה ברור וחי, בן מאיר אתה לומד, הבגר, רבה, זה דברים מיוחדים אתה לומד את הדברים האלה כולם.
על כן, לא לכן.
כשבאים לפני הקדוש ברוך הוא לדין,
אז דנים, עשה, לא תעשה, כרגעו, כל דבר.
אבל כשיש תורה,
הקדוש ברוך הוא אומר, יש לכם תורה, זה הכול.
אנחנו עוברים בתפילה, השיבנו, אבינו לתורותיך.
וקרבנו מלכינו לעבודתך זה עבודת תפילה היום
וחזרנו בתשובה של מה לפניך
תשובה שלמה בלי תורה,
תשובה שלמה בלי עבודה, אז תשובה בלי לימוד תורה, בלי זכות לימוד תורה, תשובה לא תשובה.
חוץ מאשר הפשט אדם יכול לעשות עוונות ולחשוב שזה לעשות מצווה.
יעשה מצווה וזה עבירה, כי לא למד תורה.
תרמת תורה תדע מהות, ערומה אסור,
תדעת הלכות כולם.
אבל הפושט הוא צדי לבין תורתך וקרבן מקום לעבודתך,
ועד התשובה תהיה תשובה שלמה.
אחרת התשובה היא לא שלמה, התשובה היא חסרה.
אבל שימו לב,
בטרם הרים יולדו
ותחולל ארץ ותבל,
ומעולם עד עולם עד האל תשב אנוש עד דקה.
לפני בריאת העולם,
השם ברא תשובה בעולם.
זה בריאה.
אלה צריכים להבין שתשובה זה חוק ובריאה.
כמו שאדם לא מבין מדוע השמש זורחת במזרח ומשוקעת במערב,
כך אדם לא יכול להבין מה זה תשובה.
ואני תמיד רגיל לומר, אדם לוקח כוס
מלא.
לא, אי אפשר.
לא, לא.
אדם לוקח כוס
ומשמיט אותו, נופל על הרצפה ונהפך לרסיסים.
יאמר מאה פעמים, חטאתי עביתי פשחתי למה אני אתן רסיסים, למה ככה, למה ככה.
יחזור, יהיה לו כוס?
לא יהיה לו כוס.
לא יהיה.
אדם עשה עבירות, הרס את העולמות.
אם אדם יראה את העולמות שהוא הרס,
הרס את העולמות.
ואתה חוזר בתשובה, אומר השם, אני עברה בריאה מיוחדת,
שנקראת שתשובה שתתקן את הגרגירים,
את הפרקים האלה של הכוס שנשבר, לחפוך אותו לכוס.
כל כך חטוף.
"בטרם אמרים לגו ותחולל ארץ ותהל, מעולם חודרם את האל תשב בנוס עד דקה.
אבל ותאמר שובו בני אדם".
אומר הרמב״ם, תשובה עד אפילו רגע אחרון.
לפי שאדם גוסס יכול לחזור לתשובה.
אבל תשב בנוס עד דקה,
עד דקתוכה של נפש, אבל שובו בני אדם.
אחרת את החצוך בבשורה, כתבין בני אדם.
ועל זה הסבירו המפרשים,
קורח
היה פיקח.
קורח שפיקח היה פיקח.
איך אני אומר? היה טיפש.
איזה פיקח אתה?
מה אתה עושה מחלוקת עם משה רבנו?
אין לך מה לעשות?
מה אתה עושה מחלוקת עם משה רבנו?
אבל קורח היה פיקח.
אמר קורח, אני אעשה מחלוקת עם משה רבנו
ואני אוכיח שהוא לא צודק.
ואם אני אראה שסכנה מרחפת עליי,
אני חטאתי, עוויתי, פשעתי,
אחזור לתשובה, השם חול לי.
משה רבנו ידע שזו המטרה שלו,
זו הרשעות שלו.
אמר משה רבנו,
אם ופקודת כל הוועדה מפקדון אלה שלא יהיו חולים ולא יחזור לביקור חולים,
ותפתח אדמה, תראה, וייבלח בלי תשובה.
שלא יגיד טורח שהוא ניצח את משה רבינו.
אבל,
אבל תראו כמה,
ובני כורח לא מתו,
אז כתוב: מקום נבצר להם בגיהינם והרהרו תשובה בליבם.
שימו לב, הרמב״ם אומר תשובה בפה.
זו התשובה.
אבל במקום כזה, במצב כזה, שכורח נבלע,
ופתאום יוצא איזה סלע כזה,
והם עומדים, לא יכולים את זה מתוך הבהלה שלהם, לא יכלו להתוודות בפה, אז הם הרהרו תשובה בריבם, גם זה יתקבל.
וזו הלכה.
אדם שאומר לאישה,
את מקודשת לי על מנת שאני צדיק,
אני עוד לא אומר צדיק גמור.
מתגלה שהוא רשע.
אז ספק מקודשת שמערהר תשובה בלבו.
זאת אומרת, פרשה הרהלת תשובה בליבו.
יש אומרים, אמר לה אמנת שאני צידי גמור,
אז זה לא מועיל.
וזו מחלוקת בין שלקיש לרבי יוחנן.
אם אדם, מקום שבעלי תשובה עומדים.
אומר לשלקיש,
אסור לו שאמר את זה,
שהוא נוגע בדבר.
אמר לשלקיש מקום שבעלי תשובה עומדים, הם צדקים, גבולים ויכולים לעמוד, דגה גבוהה.
אומר רבי אוחנן לא.
מי שחטא, יש לה פגם, דרגה נמכה.
ההלכה נפסקה כמורש לקיש.
מקום שבעלי תשובה עומדים בשביל חשיבות גדולה.
אז אם אדם אומר לאשה, נקודש את זה על מנת שיהיה לי צדיק גמור,
אז אם נפסוק הלכה כמורש לקיש,
אם נפסוק הלכה שמהרר תשובה ולבו נהפך לצדיק גמור, אז היא מקודשת.
אבל אולי לא, הלכה אין לה ספק.
אז אם אדם
כתוב שחתן ביום חופתו מחלים לו כל עוונותיו
אז אם אתה מקדש ישראל זה כמו חתן ביום חופתו
אז ממילא מחלים לו כל עוונותיו אז איך זה יכול לומר אני צדי גמור ואז יכול לומר אבל שמה הבאנו את זה?
הרהור תשובה זה טוב אבל עיקר התשובה זה וידוי בפה
וידוי בפה בראש השנה כתוב יש אשרי נשוי
פשע כסור חטאה ויש
ומודה ועוזב לרוחם.
בראש השנה הרהור תשובה.
לא בפה.
בכיפור ומודה ועוזב לרוחם.
אומר הרמב״ם,
עיקר התשובה זה בווידוא ביום כיפור שיודה לקדוש ברוך הוא.
יודע עשיתי עוורון כזה וכזה וכזה וכזה וכזה וכזה וכזה.
אני לא יודע אם לכם יש את הנוסח של בידוי הגדול
לנו יש נוסח
שכתוב בו, אכלתי ללא נטירת ידיים, אכלתי ללא ברכה,
הרבה מארחים שם
אז מספרים שפעם ישב
אחד ליד הרב
אמר לרב, אדוני הרב, מאיפה ידע השידור, הוא יודע כל העוונות שאני עשיתי?
אז הגבאי אמר, תשתוק, תשתוק
הרב אמר לו בוא בוא בוא בוא בושב לידי
אם אתה קורא את הוידוי
ואתה מתבונן בו ויודע מאיפה ידע את העוון שעשית זה וידוי אמיתי זה לא בפיו ובשפתיו כבידוי לי וריבו רחק ממני זה לא עשה ככה ואף על פי כן
יש גמרא ערוכה
כתוב
ויפתו בפיהם
ובראשונם יחזבו לו
ולבם לא נכון עמו
ולא נאמנו בבריתו.
שימו לב.
בפתו, הקדוש ברוך הוא, בפיהם.
ולבנם, לא.
אף על פי כמה כתוב, "בואו רוחו מכפר עוון".
וזה הגמרא אומרת,
שאף על פי שהאדם הזה בליבו לא מתכוון לחזור בתשובה,
כמה שאמר,
מתוודה, השם אומר, "בואו רוחו מכפר עוון".
כלומר,
הווידוי בפה,
הווידוי בפה, כשאדם מתוודה,
אף על פי שהוא מתכוון,
מי יודע מה שיעשה אחר כך,
עכשיו באשר...
על זה אנחנו קוראים ביום ראש השנה,
מה שכתוב על ישמעאל באשר הוא שם.
נברא לו שם מעיין מים.
באו המלאכים ואמרו, אלא עתידי בנה של ישמעאל להרוג 80,000
בחורי ישראל בצמא, ואתה עכשיו מורה לו מעיין מים?
אז כתוב שבאשר הוא שם.
ואנחנו קוראים לזה ביום ראש השנה.
שלא יבוא עץ הערה ויאמר לאדם, עכשיו אתה צדיק,
אתה צדיק ראש השנה,
אתה פוחד מבית דין,
זוכן דין של מעלה,
מה אתה מדבר באשר הוא שם? הקדוש ברוך הוא דה נתן לו באשר הוא שם.
ביום ראש השנה.
אנחנו הספרדים גומרים באחת עשרה, הם נחלים מן עץ החמה.
אחר האשכנזים מפעלים שחרית ומוסה ומנחה, נכון?
מחברים את הכל, אין זמן לעשות אגורות, באשר הוא שם, כל הזמן לומדים, כשבאים לקטרג עלינו, אנחנו לומדים, מתפללים, אנחנו צועדים אחרי זה, הולכים לפה את האוכלים ורצים, אבל כן, זה דקרות תהילים,
והם לומדים, מתפללים הלאה.
אז הקדוש ברוך הוא דן באשר הוא שם, זה באשר הוא שם, זה ככה,
זה סוגים, אבל הטוב ביותר,
שובו בני אדם, זה העניין.
התשובה הטובה ביותר זה לימוד תורה.
התורה זה הסניגוריה הכי גדולה של עם ישראל,
והתורה זה הדבר הכי חשוב שיש בעם ישראל.
ובעיקר,
כתוב
כי מלאך ה' צבאות הוא, ותורה יבקשו מפיהו.
אם הרב דומה למלאך ה' צבאות,
התורה יבקשו מפיהו.
רבו תורה יבקשו מפיהו,
ילחצו על הרבנים לבקש מהם תורה.
אני לא יודע אם מותר לומר, אבל אני אומר, אני מוצא היתרים הרבה.
מותר לומר לכם שהרבנים שלכם הם כמו מלאכים.
אז אתם תורה, תבקשו מפיהו, תבקשו מהם תורה ותרחצו עליהם שלמדו עדכם יותר תורה,
ואז זה יהיה דבר חשוב מאוד.
ויהי רצון, בזכות לימוד התורה נכתב ונחתם בספר החיים והשלום,
בספר גאולה וישועה,
ונזכה לגולת שאין מה בעגלה בזמן הקריב, ואמרו אמן.
וידוי שבין התקיעות בראש השנה.
וידוי שאומרים בין התקיעות. תגיד בפה או רק בלב? בהרהור. בהרהור בלבד? כן.
למה? אני מגיד בפה.
כי אמר השטן, הנה הרבוע שלה, הוא מודה, הוא מודה שעשה עבור, מה רוצה עוד?
הרהור, הוא לא יודע מה אנחנו רוצים.
אביך הנניה בן הקשר, מה רוצה? כן.
בסליחות, בסליחות,
החזן, הנשץ, שם טלית
בסליחות בבוקר ובעוד לילה
לשים טלית. אם יש חולצה קצרה, כן.
ואם...
לא צריך. לא.
אשכנזים, כן.
כן. הספרדים, לא?
אשכנזים, לא.
נכון.
קדימה, תדע.
אפילו בלי ברכות. מה?
יש להם ברכות בעיות. בעיה, אשכנזים, אם יברכו על הטלית, לא יברכו על הטלית, בואו זה בעיות.
תלית שאולה.
מה? כן.
יש ממש שאולה, עושים כל מיני דרכים כדי להתפדר בדבר הזה כולו.
וגם ציסיות.
חונה מלאך ה' סביב רעה ואחר יצאים.
אם אתה מלובש ציסית וחושב אני לובש ציסית ויש לי ארבעה שומרים עליי.
זה,
או כמו שכתוב בזוהר הקדוש, לא תמיד אני אומר את זה.
ואשלם ניחומים לו ולאבליו.
השלם נחמים לו ולא עווליו, יעני מת,
תטבלו עליו.
אבל מה זה השלם נחמים לו ולא עווליו?
כתוב בזוהר הקדוש, ולזה אדם צריך לעשות חשבון.
יש שני מלאכים מלווים את האדם.
אם הוא עושה מצוות, הם רוקדים.
עושה עבירות, בוכים, מתאבלים עליו.
חוזר לתשובה,
השלם נחמים לו,
כי באתי גם לאבלה ולמרכים שהתאבלו.
אדם מצער לו שהוא נותן למלאכים להתאבל.
אבל עוד יותר גרוע.
אומר השייח הקדוש:
עשו לי מקדש ושכנתי בתוכם.
בתוכו לא נאמר אלא בתוכם, בתוך עם ישראל.
חס וחלילה, חס וחלילה.
אשכנה נמצאת איתי.
אני עושה עבירה,
אומרת, השכנה, מה?
אני לא נצייר פה, זה צרוח, אני הולכת.
אדם מסירק את השכנה,
משובע.
השכנה בקרבך,
איך תעשה את הדבר הזה?
אז אם אדם יעשה את החשבון הזה,
אז זה יהיה יראת שמיים, יראת הרובמות.
ויהיה רצון של השכן הזה.
אמן.
אבי חנניה אבינו זוהר אומר, עשה הקדוש ברוך הוא.
