רק את השאלה.
בעניין חיוב נשים בשמיעת פרשת זכור.
שאלה: מצוות חשש לזכירת עמלק דמין התורה אין לה זמן קבוע, אלא שחז"ל קבעו בשבת שלפני הפורים לקרוא בציבור פרשת זכור, כמו שכתוב בתרומת הדשן, סימן ק"ח,
כמו שכתב במגן אברהם, סימן תרפ"ד.
ונמצא כי מן התורה מצווה זו אינה ממצוות עשה של זמן גרמה,
ורק על ידי שקראו אותה חז"ל בשבת שלפני פורים,
נעשית מצוות עשה שהזמן גרמה.
ונסתפקנו אם הנשים חייבים בה,
כיוון עם התורה היא מצוות עשה שאין לה זמן גרמה, אז הנשים חייבות בה.
עודיל מאזין בתער רובן שנעשו אותן מצוות עשה שהזמן גרמה,
ופטורים אנשים.
יורנו המורה לצדקה וסחרות רפו מן השבת.
כלומר, השאלה היא אם הנשים חייבות בקריאת פרשת דחור או לא חייבות.
למעשה, יש מי שאומר שזה מצוות התשע אדמן גרמה,
וכל מצוות התשע אדמן גרמה, הנשים לא חייבות.
אבל יש מי שאומר, מה פתאום,
אדם חייב למחות את עמלק כל רגע וכל יום.
זה לא אדמן גרמה.
רק חכמים קבעו את זה לפני פורים כדי לסמוך זכירה לעשייה.
רגע, איפה הרב יוסף? שיבוא ויושב פה.
יושב חכם סמל חוגי עבודי.
שם יושב חכם סמל חוגי עבודי.
יאללה, שישב פה, נו.
בואו, רבי יוסף.
בכבוד.
אז יש מי שאומר,
כן, מטבע תחצי סדמה גרמה, ויש מישהו שאומר שזה לא מטבע תחצי סדמה גרמה.
אנחנו אומרים לאנשים,
כשתתחיל לבוא,
תגידי בלי נדר,
ואז ממנה לא יבוא עליהם מדים נדר,
בכדי שתצא אל בדקו לעלמה.
אבל אנחנו אומרים גם לאנשים, אם אישה לא יכולה לבוא,
או איש לא יכול לבוא,
יכול להיות, לא מרגיש טוב,
אז אומרים לו, בבית שלך תיקח חומש,
תקרא את הזכורת של זרעך עמלק,
תקרא את הקריאה הזאת.
למרות שאנחנו כל יום ויום מזכירים עניין של מכללת עמלק,
אבל כאן, שזה להקדים זכירה לעשייה,
לכן אנחנו אומרים את הדבר הזה. כלומר, גם מתוך חומש.
ועל זה אומר הרמב"ן הנחמני,
אני לא יודע איפה, מי אמר שצריך להיות בספר.
אבל כתוב שפעם ארבילה היה לו עבד,
שחרר אותו כדי לקרוא בתורה, שקרה בתורה, היה חסר עשרה.
אז הגמרא מקשה,
הלוא כל המשחרר עבדו עובר בעשה,
אז אומר הראש, ואי אפשר לומר ששחרר אותו בשביל לקרוא את קריאת שזכור.
אז שומע מכאן שזוכות זוכות בעשרה,
כך משמע מכאן מההסברה הזאת.
ועוד משמע מכאן
שעבד לא חייב במצוות זכיית המלך,
שאם לא קודם שחרר אותו, יצרף אותו.
אז אם עבד לא חייב, גם משואה לא חייבת בדבר הזה כולו.
אבל בכל אופן,
אם נאמר אנחנו שבמלחמת מצווה,
אז קראו, במלחמת מצווה חתן מחופתו, כלה מחופתו,
יוצאים ולוחמים בדבר הזה כולו.
אבל הרב בראשי חי אמר כמה פעמים,
אמר יש מחו תמחה ואת מחו אמחה דכר עמלך.
אנחנו אומרים, אנחנו מה שיכולים לעשות עושים.
היום נחלל עימי עמלך.
אומר הרשש על הש"ס,
הגרמנים זה עמלך.
אחד אומר, איזשהו אחר עמלך.
כל מי ששונא את עם ישראל הוא עזר עמלך.
לא אכפת לנו.
אם אבא שלו עמלך או אמא שלו עמלכה או הנשמה שלו עמלך.
כל מי ששונא את עם ישראל זה בכלל עמלך.
נו, איך אנחנו הולכים לדעת מי זה עמלך ומי לא עמלך?
לכן מחו אמחה, אומר הקדוש ברוך הוא, אני כבר,
אני יודע מי זה ומי שלא זה,
ואני אמחה את זכר עמלך.
אז בכל אופן,
יש אומרים שבקריאת בצד זכור, אם אדם לא היה, כן היה,
כשקוראים את הפרשה מפרשת כי תצא,
אז אומר לחזן,
אתה תכוון להוציא את ידו חווה בפרשת זכו.
ועוד דבר, עמלק ימח שבו ויום זכו, אין מה לדבר.
אבל צריכים להגיד לקהל,
במה שקוראים בית עמלק,
לא לדפוק ברגל את החזק.
למה? כשהם דופקים,
אנחנו לא שומחים את מה שחזן אומר.
זה לא מועיל בדבר הזה כולו.
היה בני שחי כותב שהיו נוהגים, לוקחים
עמלק
המן כותבים
ולוקחים שחר והיו אומרים למחות את זכר עמלק בשחר.
וכשנאמר, תנו שחר לעובד.
אחד אמר חבל על השחר.
אני אשים אותו על הרצפה ואני אקח בין העליים,
אם אני אשחק אותו, זה פחות מלתת לו שכר לעובד.
זה דבר אחד. דבר שני,
אומרים חז"ל, כשעמד
מרדכי להתפלל,
אז לא נשמעה תפילתו.
אמר ראש המים שיעזרו במדרש כתוב בצורה אחרת.
אמר מרדכי,
פרעה, המן ששלח
את הפור שלו ויצא לו בחודש אדר, שמח.
למה? כי בו בית אבי התעודה.
זאת אומרת, משה רבנו.
ולא ידע כי היא עתה לידה, אדרבא.
עתה לידה זה חשוב מאוד.
אז מרדכי אומר,
זה המן עם משה רבנו.
משה רבנו תתפלל,
תציל אותנו.
הלא הוא, המן,
עשה חשבון על משה רבנו.
הלך אל יד הנביא, אומר למשה רבנו, תתפלל.
אמר לו משה רבנו,
אם למטה לא מתפללים, אני לא אתפלל למעלה.
אם אין את ערותא דלתתא, אין את ערותא דלעילה.
שמרדכי יעמוד ויתפלל ויסעק,
ואז אני כבר אעזור בשמיים.
אז זהו, תערותא דלתתא ותערותא דלעילה.
זה דבר אחד.
חז"ן אומרים,
כששאלו תלמידיו בטלווישמעון בר יוחאי: מפנימה התחייבו ישראל באותו הדור קליה?
אבל אמרו אתם.
שואלים את זה בשלוחה במלחה, תענה.
מה אומר אמרו אתם?
אומר רבי נשחי, שאלו אותו: מפנימה התחייבו קליה? משמע מכאן, לא קליה.
ברור להם שהם חייבים.
אז אבל הם תראו אתם, למה אתם אומרים את השאלה הזאת?
אמרו שהשתחוו לצלם של רב חד נצר.
אז אמר להם, אלה שהשתחוו, התחייבו, אלה שלא,
אמרו פרי שנהנו מהצרדה של אחשוורוש.
אמר להם, בשושן יהרגו.
יש אלה שלא בשושן, למה, מה לכל העולם כולו?
העניין הוא ככה,
האמת היא שעם ישראל התחייב בשביל שני דברים,
שהשתחוו ליצלן ונהנו מהשעדה של אחשוורוש.
אז חייבו,
אם אדם מוכר טרף,
חייב מיטה? לא חייב מיטה.
מלכות, זה הכול.
אמן, ואם אכלו מהשעדה של אחשוורוש היה טרף?
אז מה, למה חייבים מיטה?
אלא העניין הוא ככה.
כתוב שהחייבורות עשה חשבונות
מתי נגמר השבעים שלה.
הוא טעה בזה.
אז חשש נגמר שבעים שנה,
הוציא את הכלים של בית המקדש,
כלים מכלים שונים,
וגם תפעלת גדולתו לקח את הבגד של הכהן הגדול ללבוש.
מה גמרנו? נגמר.
והיהודים, אתם רואים את החורבן בית המקדש על השולחן.
איך אתם נהנים?
איך אתם נהנים מהצעדה של החגר ראש?
היה פעם
יהודי אחד, אסיר ציון ברוסיה,
ושם האסירים צריכים לעבוד.
הוא החליט להיות בעל תשובה והוא הפסיק לאכול את מה שנותנים לו.
אז אמרו לו, מוטלת אותך עבירות העוון, נשלח אותך לסיביר דיסיביר,
למקום שכל באיה לא ישובון.
היה אחד יהודי אמריקאי
שהיה לו אפשרות ללכת לרוסיה,
אז הוא בא וסיפר לי.
אז אמרתי לו, תגיד לו שמותר לו לאכול
משהו ואם לא חזיר ואם לא לאכול,
רק שלא ילקק את הצלחת.
מה, תהיה לו כוח?
טוב.
אז הבא וכתב לו, אמר לו,
אם אחת בשבת תשובה אני עומד לדרוש בכנסת,
חייבים לצעק כבר,
הוא היה נוכח.
אני דורש ואני רואה אחד יושב על הרצפה,
יש מקום שהיא עולה לפה ומסתכל עליה באיזה עיניים.
ואני מדבר, שובה תשובה, אני אומר להם למשל,
אדם לוקח גויאבה, יש בו תולעים, צריך להיזהר.
ואומר,
אסור תולעים, אסור זה, זה שובה תשובה.
זה מסתכל עליי כל הזמן.
טוב,
אני יוצא מהכנסת, גמרנו, אורחים הציבור אחריי, והוא אחרינו.
הגעתי הבית, ואני עובר אוטו.
אמרתי, זה אוטו, תגיד לי, מה יש לך?
הוא אומר, אני רוצה לראות רב שמתיר לאכול חזיר ואוסר לאכול טלחים.
אמרתי לו, איזה רב כזה? אמרתי לו, מזעני, תתן אותי לי.
אמרתי, תתן לי לך, די.
אמרתי לו, אבל לא תלקק את הצלחת,
לא ליהנות.
הוא אמר, זה העונש שהיה, עם ישראל,
שנהנו מהסעודה של החשרות.
איך אתה יכול ליהנות מדברים האלה? זה דבר אחד.
דבר שני,
יש בגמרא קושיה גדולה על מרדכי הצדיק.
תשתחווה להמן, מה יש?
מה אתה עושה בעיות?
ולא רק זה,
מרדכי הולך בשער המלך, יושב, כשהמן הולך,
לא יכרע ולא ישתחווה.
אתה תשחווה לו.
אומרים הצפות
שהמן עשה עצמו כאלוה,
כאלוה,
וגם היה לו פסל עם, לכן מרדכי לא השתחו.
עם ישראל נהנו מסעדה של אחשוורוש,
אז אומרת להם אסתר,
ויצומו עליי ואל תאכלו ואל תשתו שלושת ימים.
כנגד זה מה שאכלתי למסעדה של אחשוורוש, לצום, ההפך לעשות, לתקן.
מה שהשתחוו,
לצלם, אמר מרדכי, אני אתקן.
מרדכי, לא יכרע ולא ישתחבא.
אני יכול להתחבוד מרדכי, כשעובר המן, להתחבא.
לא בוכר לשבת בשער המלך, באותה רגע.
אלא אמר מרדכי, אני צריך לתקן את מה שהשתחבו לצלם.
המן עשה עטמו אלוה או ילבש צלם,
אני צריך לתקן, הוא לא יכרע ולא ישתחבא.
חלב ושלום חכם נשיא שלו
משם בעלי בריש חי אמר,
אמר לו המן למרדכי,
הסבא שלך,
הסבא שלך, לא השתחווה לסבא שלי?
אמר לו, מי זה? אמר לו, יעקב אבינו,
לא השתחווה לעשו שבע פעמים,
עד אשתו עד אחיו?
גם אתה השתחווה לי, מה?
אמר לו, תראה,
הסבא יעקב אמר לבנים שלו,
אתם תגידו שיביתי השם לנגדי תמיד ותשתחוו.
אז אמר לו המן למרדך, טוב,
גם אתה תגיד שיבטי השם נגדי תמיד ותשתחווה.
אמר לו, תראה, אז לא היה טלוויזיה,
לא היה פרסום בעולם כולו.
היום יש פרסום, אם אני אשתחווה,
עמוסייל יראו שאני משתחווה,
אז זה יהיה נזק.
אמר, ככה, אפשר לבקש, אמר, להשמיד, להרוג את כל היהודים.
אבל אמר רב שיב כותב,
במסכת חולים הוא אומר,
כתוב, בגמרא,
בתורה כתוב, אם אין לאיש גואל,
הוא נתתם את נחלתו, מחלקים את זה לכהנים.
הגמרא שואלת, יש אפשר יהודי אחד שאין לו גואל?
אין אפשרות דבר כזה בעולם.
אז הגמרא אומרת גר, גר, אפשר שאין לו גואל.
מרדכי קנה את המן לעבד.
אמר המן, למה לא משתחווה?
הוא אמר, אתה האבא שלי, מה אני משתחווה לך?
הוא אמר, טוב, אני אהרוג עם מרדכי.
הוא אמר, מה אתה מבין? יבוא הבן שלו ויירש אותך.
יורש.
הוא אמר, גם את הבן אני אהרוג.
הוא אמר, יבוא הסבא שלו, יבוא בן אחיו, יבוא במלאכותו.
אין לך אחד מישראל שאין לו גואל.
אה, ככה? אז מבקש המן להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים.
ביום אחד.
נאמר פעם אחת
כדרך בדיחה,
ואמר בן איש חי,
מלאכה, מלאכה הבדיחה הזאת.
אומר, ויבקש, אמר, להשמיד הוראות ביום אחד.
מה אכפת לך שיומיים, שלושה, חמישה ימים?
מה אתה עושה יום אחד?
אז אומר,
אמר המן, אני פוחד שמי יאנס לעם ישראל
ונהפוכו.
אז אם אני אעשה חמישה ימים, יעשו חמישה ימים פורים.
אני לא רוצה, אני עושה יום אחד עד שלא יהיו להם יותר פורים, יהיה להם רק יום אחד.
עוד דבר אומר רבי ישראל, רב השלום,
אומר, פור זה פור, קוביות.
אז אומר, הוא זרק את הקוביות,
ויצא לו מהקוביות 1-3-3.
אה, מה זה? אמר, זה אגג.
אגד, שמח, זה 1, 3, 3. אמרה לו אשתו, נראה מה יש למטה.
אז הוא לקח את
ה3, הפך אותם.
יצא לו 4. לקח את ה1 והפך, יצא לו 1. אז ה3 והפך, יצא דוד.
אמר, יופי יהיה.
אמר, יופי זה ונהפוכו, עכשיו מה יהיה?
דוד למעלה והגד למטה.
אז זהו, והנהפוכו, הפכו את זה ונעשה לדבר הזה כולו.
אבל תמדע דבר אחד.
טוב, ניצחתם, ניצחתם. למה אתם צריכים להרוג את כל הגויים?
מה לכם להרוג אותם?
הפשט אומר הרשש
בשביל לאבד זכר עמלק.
זו הכוונה שלהם.
פירוש אחר אומר,
אחשוורוש והמן,
שניהם אותו דבר.
המן קטן זה המן גדול.
גם אחשוורוש היה שונא ישראל.
בא, אומר לו מרדכי,
אחשוורוש, תוותר לגזירת של המן.
אמר לו, כתב שנכתב בשם המלך ונחתום בשם המלך, אין להשיב.
די, חייבים ביום י"ג, חייבים למות, להרג,
אין להשיב.
בא מרדכי, אמר לו,
אתה יודע, אני לא מאחזים את המכתב משעך.
אנחנו במקום שנכתוב
ייהרגו, נכתוב, ייהרגו.
רק זה משנה, זה נקודות.
אמר אשור רוב, אין בעיה.
אז עכשיו, לכן היו צריכים ביום פורים לקום להרוג בשונאיהם ולאבד כרציונם? למה?
זה לקיים את הדבר הזה כולו.
אבל עיקר העיקרים שחז"ל אומרים,
קיימו וקבלו.
קיימו מה שקבלו כבר.
במתן תורה היה בכפייה.
בפורים קיבלו את זה בשמחה ובטוב יבב.
אמר עליו השלום דודי,
הגאון הרב רבי יהודה צדקה, ראש הישיבה,
אמר,
כשראו את אסתר, אמרו אחות לנו בבית המלך,
ראו זה, ראו זה, לא, ראו, לא שווה שום דבר.
רק לימוד תורה שיושב מרדכי ולרד עם הילדים הקטנים,
הלכות עומר,
ושאל עוד פעם, המן שאל אותו, מה זה עומר?
מרגליות, זהב, מה זה?
אמרו לו, קומץ העורים.
הוא אומר, בא קומץ העורים שלכם ודחה עשרת אלפים ככסף שלי.
שקרן, רמאי.
הוא לא שילם עשרת אלפים.
הוא לא שילם.
אמר לו, מלך הכסף נתון לך?
אז מה הוא אומר?
הוא אומר, מחשבה טובה, השם הזה בא למעשה.
הוא חשב טוב לתת.
אז אם זה בא כאילו אני נתתי את הכסף הזה ולכן אמר את הדברים האלה לכולם.
אבל זה לא נכון.
המולים הצופות.
הכסף נתון לך,
הכסף למדריה העץ.
הרב השלום, חכם נשיא שלום,
סיפר משמו של הבן איש, חי עליו שלום,
אז הוא לקח עץ גבוה חמישים אמה.
אז איפה ימצא עץ גבוה חמישים אמה?
הגמרא אומרת קעקע בירתו.
היה לו בית והיה עץ מקצה אל הקצה
שעליו סמכו את כל הקורות.
אז הוא קעקע את בירתו.
אמרה לו אשתו די טיפש, העץ הזה אולי לא רקוב.
אולי הוא רקוב.
אז אם עץ רקוב ותולים אדם ונשבר העץ,
אז חוק בכל העולם כולו פתור.
להבדיל, להבדיל אלפי הבדלות,
גם אצלנו,
אם אדם חייב מלכות,
מורדים לו את הבגדים, ועומד הרב,
עומד השמש,
מחפשים שמש זקן,
לא סייף שייתן חזק,
ככה,
אין חלש.
אז ניתן לו,
אז אם מורדים לו את הבגדים, רוב הרעדה שלו, הפחד שלו,
יטיל מים,
פטור.
למה?
כבר נקלע אחיך לעיניך.
אז אמרנו אשתו, אולי עץ רכוב,
יטילו את מרדכי, יהיה.
אז אמר חכם נששה לו, אמרה לו אשתו,
אתה שמן, המן, תבדוק את העט הזה כמו חזק או רקור.
אז הוא בדק,
אמרו לו, בשמיים עברו,
איזה מדהים לך, מגיע לך,
אשר הכין לוו, יעני הכין את העט לו.
טוב, אז הוא שמח שהגדלה של העט לא נשבר,
אבל לא יודע, אשר הכין לו, והכין את זה לעצמו,
עשה לנו את הדבר הזה כולו.
ועוד דבר,
כתוב, קרא לאוהביו וזרש אשתו.
בא הביתה, אחרי שזרקו עליו, מה שזרקו עליו,
אז איפה אשתו, אמרו, מה אשתך של אוהביו?
מתרגז הרבה.
למה? כתוב לפני כן,
וספר למאמן את רוב עושרו, את כבוד עושרו ורוב בניו.
כבוד עושרו יש לו הרבה כסף.
מספר להם.
ורוב בנם יש לו הרבה בנים.
מאיפה שהרבה בנים, אומרת זרש,
לא יודע, בגד בה.
אחרי שמעתי מהחכם נשסלו, אני אומר,
אשתו באה ואומרת לו, יש לי חתונה של הדודה שלי.
תראה לי, סימנלה לקנות, אין לי כסף.
טוב, תקנה לי נעליים ופוד, אין לי כסף.
אין לך כסף, מסכן, מה יעשה? אין.
כשבא וסיפר, כבוד עושרו,
אה, יש לך כסף הרבה, עכשיו אני אראה לך.
אחר כך עוד מספר, ורוב בניו, מאיפה בא לך רוב בנים?
אה, בגדת?
אז גם כסף אתה לא נותן לי,
וגם אתה בוגד, אה? עכשיו אני אראה לך.
בסדר.
שמרה לו את זה.
כשבא המן, חזר הביתה,
אמרה לו, אם זרע יהודי מרדכי,
אשר החילות לנפול לפניו, נפול תנפול לו. יאללה, תיפול אתה.
אומר אחר כך ששאלו, היא רצה להמשיך להגיד לו,
אבל גם אתה, יש כאן יחוס אבות, אתה המן זה המלך, המלך נכד של עשיו ועשיו נכד של יעקב אבינו, גם לך.
אבל הוא לא הספיק, עודם מדברים איתו,
הוא לא הספיק להגיד את זה,
סיין, הבהילו להביא את המן, מיהרו אותו.
עוד נמשך מה שהיה אומר עליו שלו, חמנה דשאלו.
הוא אומר שכשהלך ברחוב,
ביתו חשבה,
שאז נפחה פתאום שבחה עליו,
אז לבגדים שלו היו מלוכלכים.
אז אמר פעם אחת
ש... למה שבחה עליו?
אמרה, מקווה זה מקווה. אמרו, אם אין מקווה,
אז שובעים תשיעה קבים.
אז כתוב, רוצה אדם בקו שלו,
תשיעה קבי של חברו.
שכה לו קו אחד, זה כבר עשה לו מקווה, טיהרה אותו.
עכשיו, מהרו את המען,
לעשות, מהווים את המען, מלוכרח,
איזה רחמאות,
איזה מטה יושב פה, איזה לכלוך כזה.
זה אחד.
עוד כתוב, עוד דבר,
יעקב
שלח לעשו
שלח מנות,
עזים ומאתיים ושעים עצים,
אומר לו עשו, יש לי רב.
יעקב אומר,
יש לי קול,
יעקב נותן,
נותן, ואין לו קול.
עשיו מקבל, אבל יש לי הרבה, אני עוד, עוד רוצה.
אז אמר לו, לא,
אמר לו, יש לי רב, לא רוצה יותר.
אומר לו עשיו ליעקב,
יבוא יום שיהיה לי,
על עשיו אומר, שיהיה לי רב צאצאים,
ואז אני אראה לך מה זה.
זה הכוונה, הזמן המן.
לכן בא המן וסיפר את רוב בניו, רשב"י,
רב.
כשנפלה פתאום הגג,
אז אין רב בניו,
אז חסר לו רב בניו.
וחפוי רואה עכשיו,
אין לו את הרב בניו,
וקבל את המנה שלו בצורה הזאת.
כל פורים בפורים,
יש ניצות הארה ויש ניצות של המן.
הסיפור ידוע, מה שאמר בן ישחי,
כשהיה אחד אמר, למה מכים את המן? המן היה בסדר,
אז הביאו אותו, אבל אני אאבד לכם את המן האמיתי.
גם כן זה מתנוצץ.
יש
כמניין מרדכי, מניין המן במגילה, אחד זה הבדל ביניהם.
כמה שצריכים להיזהר,
אם אדם קורא את המגילה,
שלא יאבד אפילו,
לא רק מסוג, אפילו עוד אחת.
אמרו, דרך סימן וסימנך
יבוא המלך והמן היום,
איך שתבוא, י"כ ו"כ.
אם המן אחד אותם חסר, אז אין כאן י"כ ו"כ".
חוד מזה, יש הרבה שמות במגילה,
יש הרבה שמות, יהיה הרבה שמות, אבל זה הברור בדבר הזה.
זה דבר אחד. דבר נוסף, ובעיקר,
אומר הרב שלום יהודי הרב יובלד צדקא,
ליהודים הייתה אורה בשמחה ובצבא ובקו,
ראו ששום דבר לא עוזר.
רק התורה, רק האורה,
רק לימוד התורה זה עוזר.
כשבא המן אומר לו: מלכה, מה אתם עוסקים? אמר לו:
עוסקים אנחנו בעומר, כי זה היה ממש בעומר.
אז אמר לו מה שאמר לו,
אבל כתוב, כשבא המן,
אז באו האימהות,
אמרו לילדים: בואו, תברחו.
המן בא,
אמרו, אנחנו לא בורחים.
אנחנו לא בורחים עם מרדכי, אנחנו איתו מיחד.
מה שיהיה איתו, יהיה איתנו.
והתחילו לבכות.
אז בקדמיים אמרו, מה כל הצאן הזה שעולה לאוזניי?
מה הצרה הזאת?
אמרו, מרדכי, ברכה הם הילדים,
ואז נתפך הכול ונהפוך, ונהפך כל הנשיאות והנפלאות.
אבל העיקר הוא שקיימו וקבלו בשמחה.
עכשיו ראו מה זה כוח תורה,
עכשיו ראו מה זה כוח המצור,
זה דבר חשוב מאוד.
כתוב לידים עתה אורה ושמחה וששון ועיקר.
אורה זו תורה.
זה ששון ולתמלה, שמחה יום טוב, ועיקר זה תפילין.
אומר רש"י, מלמד שעל כולם גזל המן.
פעם אחת הייתי,
לפני פורים,
היו הרבה שופטים בבית משפט העליון.
אמרתי, למה כתוב על הילדים "אתה אורה ושמחה ורמזים ואורה זו תורה"?
כתוב על הילדים "אתה תורה ושמחה ועל כולם גזר המן".
אמרתי להם, המן לא רוצה לגזור נגד התורה.
למה אחר כך יעשו בג"ץ, השופטים יבטלו את החוק הזה,
כי זה לא חוקי.
כולם פורטו בצחוק,
הם יבטלו חוקים.
הם יבדלו,
אז זה לא חוקי, לכן אמר אורה זו תורה,
עשה אורה, שמחה עשה ככה,
זה רחמת.
וששון היה אומר לאחור ששון ידעו,
היה מועד, ידעו שזה הולך עליי, אז רצו לוותר גם אותי,
אבל אני מזכיר אותו לטובה.
אני יום היה בית חולים בלח,
"שערי צדק" היה ברחוב יפו,
חוור ראשי,
והיה חדר הלוויות בפינה.
אז יום אחד אני עובר ואני רואה אותו יושב שם.
אמרתי, הוא במשפחה שלנו,
אבא שלו לא מת, אמא שלו לא מתה,
מה תום יושב שם?
טוב,
אמרתי, מי יודע, אולי מישהו אחר,
חבר שלו, שכן שלו.
אחרי שבוע אני עוד פעם רואה אותו,
אבל אני חיכיתי.
עד שיצא, אמרתי לו, תגיד לי, מי פה?
מה לך פה?
אמר לי, תשמע, אני כל היום שמח.
פה ברית, פה זה, פה פה, כל הזמן אני שמח.
אני גם לא שובר את הלב שלי.
אני בא לכאן לשבור את הלב.
זה כל כך יראת שמיים.
היה עוד דבר, כבר הזכרנו אותו.
ביום חמישי היה קונה במחניאות הירקות.
היה לוקח שני סלים,
קונה כאילו תפוח אדמה פה, כאילו פה,
גזר, גזר,
לחם, לחם, עוגה, עוגה, מה שקונה בשתי סלים.
בשתי הסלים האלה לוקח אותם, נוסע עד לרוממה,
לאלמנה, נותן לה,
ואחר כך חוזר לבית שלו עם הסל השני.
אז אמרתי לו, תשאיר את הסל שלך ליד הירקן או המכולת,
מה אתה טורח?
הוא אומר, לא, שהשר השני יראה את השיער הראשון,
איזה מצווה יש לו,
ושילמד ממנו,
כמו הפר שעשה יום יום.
אז זה היה אנשים שבדור הקודם,
כמה שחשיבות מיוחדת ומעלה.
הוא היה לפעמים
בחנון,
בגינור, היה יודע, לנגן טוב.
טוב,
אז היה בשבעה ברוכות שלנו,
כשאנחנו חתמנו,
אז הוא לא היה בירושלים באותו היום.
בא ארם אחר,
אז אני אומר, היה צריך להגיע ולהגיע,
היה עליו שלח אברהם רפול.
הוא אומר לאחד, איך תכבד את החשמל.
טוב, הרכוש שגו את החשמל,
חושך.
טוב שהוא עם נום, נום, נום, נום, נגינה כזאת, כל כך יפה,
כולם הדליקו את החשמל, איפה הכינור, איפה נבל, אין כלום.
זה היה "חכם אברהם רפור עליו השלום", כל כך היה נאי.
ואלה, כל החזנים שהיו נוסעים מחוץ לארץ,
או הרבה אלף לראש שנה וכיפור, היו חייבים לבוא אצלו והוא היה מלמד אותם.
ואני הייתי קורא אותו אני, ש"ס חי.
היה בקיא בכל הש"ס, היה משהו נפלא, הפלא ופלא.
אז נחזור, בין נשים מחלוקת בין ידי חיים לבין תורה לשמה.
אנחנו אומרים שלא החגבת,
אבל טוב לבוא ולשמוע את הפרשת זכור.
דבר נוסף, אין לי סידור תפילה רגיל.
לא יודע אם יש במה שאנחנו כותבים. טוב, נראה.
לא, זה שלנו.
אולי יש כאן, אבל לא יודע אם יש.
מסיימה יש, אבל אני בקיא בזה יותר.
ובאנו בחרת מכל עם ולשון.
לקרבתנו מלכנו, יכוון... זה בצות מרובעות עם נקודות. בסוגריים, יכוון.
לכוון, לקיים מצוות עשה, לשכור מעמד הר סיני ומדינת התורה.
כל יום אדם חייב לזכור מעמד הר סיני.
קרבתנו מלכנו, השם קרב אותנו,
לראות מעמד הר סיני.
"לשמך הגדול", בסוגריים, "יכוון לזכור מעשה עמלק
שבעבורו אלא שם שלם"
אז כשאומר "לשמך הגדול" חייב לזכור מעשה עמלק
באהבה להודות לך, בסוגריים, "יכוון לזכור מה שעשה הקדוש ברוך הוא למרים,
כי לא ברא קדוש ברוך הוא פן האדם, אלא רק להודות לו. שלושה דברים אלה אדם חייב,
חייב
לחבור בכל יום, לפחות באותיות האלה.
אנחנו פעם דיברנו על מרים הנביאה, מה קרה לה?
דיברה באחיה וקיבלה
שרעת.
אז אחר כך כתוב העם לא,
עוד יאסס מרים, למה?
בכדי שהיא היכתה לאחיה ולאחיה.
מרים הנביאה, אז
צריך לזכור מה שעשה שם למרים.
משום מה לזכור?
יאללה, תשתוק, קיבלה את הדברי האחרת, קיבלה חונש ותשתוק.
מה אנחנו צריכים לפרסם אותה?
זה מוציא שימח עליה.
לא.
מרים הנביאה
חייתה 126 שנה,
ולא דיברה ראשון הרע.
אני אמרתי, רוצה לראות עוד אחד 126 ימים לדבר ראשון הרע.
אחר כך אחת למעלה, תגיד, 126 רגעים, לא, שעות.
ואחד אמר, תגיד, מאה עשרים ושישה רגחים.
מאה עשרים ושש שנה חייתה ולא דיברה לשון הרע, פעם אחת דיברה.
את זה תזכור.
תזכור שלא דיברה.
תזכור את הדבר הזה, לא תזכור שכן נברא. מה אנחנו, זה שמורה על מרים הנביאה,
והרמב״ם כותב,
הרמב״ם כותב
שמרים הנביאה היא הייתה, זכתה להציל את אחיה,
משה,
זכתה שבזכותה בא משה לעולם,
מה שאמרו לו לאביה.
והרמב"ם,
אין לו דרשות, יש לו רק הלכות.
הוא כותב בהלכות, בסוף הלכות מצורע,
אף על פי כן,
עם כל המצוות שהיה לה,
מקבע שדיברה, לכן נעשה.
כתוב שהיה צריך אהרן ומשה,
אז התפללו עליה, אין לה, ופנה לה.
אז כתוב, משה רבנו, פעם מתפלל ארבעים יום וארבעים לילה,
פעם,
בקיצור.
אז הוא אומר, אם היה מעריך הרבה בתפילה על אחותו,
כן, בשביל אחותך, אתה מעריך, לכבודה?
אמר, בקיצור.
עוד דבר, יש שם קדוש שיוצא מהפסוק "אין רפנה לה",
וזה התכוון למשה רבנו.
ועוד,
אומר לו אחותו, מבטן אמו,
אז מהדין היה צריך אהרון לראות קצת רעת.
אבל כתוב, כל נגעים אדם רואה חוט מנגעי עצמו,
אז אהרון לא יכול לראות.
עמד משה רבינו, אמר, ריבונו של עולם, אין מישהו כהן שיטיל אותה,
לכן אין נא רפאלה, למה שירפא אותה?
והעם לא נעשה עד יאסף בב ים,
כשהיו צריכים לנסוע אז היה עמוד ענן עומד
הולך לפניהם.
כשהיו נחים היה עמוד הענן היה שוכב.
עמוד הענן התחיל להתרומם
בכדי לנסוע,
והיה בעיה עם ים.
אז עמד עמוד ענן אלכסון,
לא שוכב ולא עומד.
כל העם עכשיו ראה למה עמוד הענן הזה לא שוכב ולא עומד בזכות מרים.
למה היא חיכתה לאחיה שהייתה דקה אחת לאחיה?
קבלת השכר שלה בעולם הזה.
ועוד דבר אנחנו רגילים להגיד,
מן בא בזכות משה רבנו,
על ימי כבוד
בזכות אהרן הכהן.
מים בזכות בארה של מרים.
היה סלע של
בארה של מרים.
אז מה הזכות הזאת, בארה של מרים, מים?
הפשט היא שעמדה על האור לשמור על אחיה.
מים, מים.
ויש אומרים דבר אחר
בטעם אחר.
כתוב: כל כבודה בת מלך פנימה.
כל החוכמה של אישה להיות צנועה.
לא רק סתם צנועה, הפנימיות שלה תהיה צנועה.
מרם הנביאה,
בזכותה בא המים.
המים הוא צנוע.
למה?
עץ אפשר שיצמח בלי מים? אי אפשר.
אבל אתה רואה עץ, אתה רואה מים?
אתה לא רואה מים, אתה רואה עץ.
בניין,
מלט, בלי מים, המלט לא יתחבר.
אנחנו לא רואים פה מלט.
אבל מי חיבר את זה? המים.
חשמל.
חשמל.
אנחנו נדבר לגרים להגיד, שעה אחת טיפש, מאיפה בא החשמל?
ואחרי הקפצור, יש קפצור, עושים ככה, יש חשמל.
מה זה קפצורים?
אני אביא לך קופסת קפצורים,
עושה מה פעמים, אין לך חשמל.
אמרו לו, אתה לא רואה ברחוב עמודים?
עמודים?
אני אעשה עמודים, אין לך חשמל.
אמרו, העמודים האלה, החלטים האלה קשורים עם חברת חשמל, או באשקלון, או בחיפה.
מאיך זה בא?
שמה יש דודים, דוד מלא מים,
מרתיחים את המים מלמטה,
המים רותחים,
מתחיל למעלה להוציא קיטור,
זה מגלגל את הגלגל, ומזה בא חשמל לכל ה...
אז יסוד החשמל זה מים, אה?
אבל צנוע, לא רואים.
זהו אישה.
אישה, כור, כבודה, בת מלך, פנימה.
זה,
הנשבצות, זה היו לבושה, זה הצנעות שלה.
ועל כן,
היה ערב השלום, חכמנו ששאלה היה אומר.
כתוב, אשת חיה מבצע, בחוק בנים עשרה
שאלו את שלמה המלך
אתה מכיר את הנשים?
אם מכיר, איזה אישה זאת שמכירים אותה
ואם היא צנועה, לא יכול להכיר אותה
אז אמרנו, לא, אני לא מכיר, אז מה כתבת?
אז כתבתי, אשת חיה, על שם אימא שלי
אימא שלו, הרביצו לו מכות לשלמה המלך
אשר הסחירטתו אימו.
אז עלה כתבתי איתה.
היה לי פעם בבאר שבע,
אדם גאה
ואישה גדולה.
אני בא לידי, רואה שבעה עורכי דין ושבעה עורכות דין,
אחד מימין ואחד משמאל.
אני, תראי, לראות כל דבר, היסוד שלו.
אני אומר, רגע, איך התחלתם, התחלתם? אמרתי, כולכם לצוא החוצה עורכי דינים.
או נעשה בג"צים. תחלו בג"צ, צואו החוצה.
אני מצליח איך התחלתם לרעים?
אז הבעל אומר,
אה, זרקה עליי משהו,
תלחת.
ואתה מה עשית?
אני כלום.
שואלת מה הוא עשה?
ואז הוא לקח את הלחת של ברק זרק עליי.
ולמה אם את האישה, בא הבעל,
התחיל להגיד שלום עליכם מלכי השלום מלכי השרת,
אחר כך שב לבנן ואמר אשת חי.
מה, אני לא אשת חי?
כמה טובות אני עושה לו כמה,
הוא אומר, צריך לצחוק, אני לא אשת חייל.
למה לא אומר?
ראיתי עליו וחזירה.
אמרתי, ריבונו שלא עליו, אשת חייל הזאת עושה צרות, ריבונו.
טוב, אמרתי, לך תבוא מחר.
הלכתי הביתה, חיפשתי אשת חייל.
על מי אמר שלמה המלך? על אשתו מפרעה.
על אימא שלו אמרת.
עליה אמרת.
אה, אמרתי יופי.
אז קראתי אחר כך לבוא, אמרתי, תגיד לי, מי בפדרתך אשת חייל?
אמרתי, אמא שלי.
אני הולכת לה, עושה לי קובי וצריך לאחור.
אמרתי לו, תגיד לי שאת חי על האימא שלך.
תכוון עליה.
אמרתי להישע, הוא כבר יגיד לי שאת חי.
טוב,
אחרי חודש אני בא וראה אותם בחוץ עומדים.
וואי וואי, אמרתי,
איך האשה חי שלי לא עזר כלום.
טוב,
הכנסתי את הבעל לבד.
אמרתי לו, מה יש לכם?
אמרתי לו, אני יכול להגיד לי שאת חי על אשתי כמה שהיא טובה,
אמרתי לו, תגיד, על האימא שלך ועל אשתך ביחד,
על סין תגיד,
כי על איניו הדבר.
אבל אשת חייל זה עליו השלום, פעם אחת נפטר, אחד
מעל העשרים.
עמיוסף מזרחי.
עמיוסף מזרחי, שם סתם.
היה ביום שישי,
ועליו השלום, אבא של החכם יהודה, שמש מרו וחיו,
יהודי לחיים דיורים המכובל אלא כחמסימן נוספי.
אמר, תעלה, תעלה, זה עשה לנו הרבה, עזר לי, עזר לי בבית כנסת.
התחיל להגיד לי שטחייל.
אמרתי לו, חכם, מה יש שטחייל?
התקלה לי, לא, שטחייל, זה איזה תקנה גדולה. אמרתי לו, גבר.
אמר, לא, לא, אתה לא יודע איזה כוונות יש לי שטחייל.
גמר שטחייל,
אמר פיוט,
שוכני בתי חומר.
שוכני בתי חומר.
פעם ראשונה שאני שומע את הפיוט, אבל איזה פיוט,
שוכני בתי חומר,
ואחר כך אמר את זה בצורה כזאת, מי ששומע אותו, כולו מוסר.
למד יישוא עין, אותר אדם מן הבהמה עין, כולו מוסר.
הוא אמר לי, אנחנו מנהגנו לומר את זה.
מנהגנו לומר את הדברים האלה לכולם.
אז זה כבר דרך אחרת. כלומר,
האשת חייטי, זה הרבה כוונות, אנחנו לא,
אבל הכוונות הסופיות,
שקר החן והבל היופי,
אישה יראת השם ותתהלל.
חן זה מה שמיים נותנים,
יופי מה שמיים,
אבל יראת שמיים זה,
לא אומרים לאדם, הכל הוא בעצמו עושה את זה.
שקר אחר, לבל היפה, הכל שכר.
העיקר אישה שהיא יראת השם,
שיש לה יראת שמיים,
היא תתהלל.
וזה מהלילים שיש בה יראת שמיים.
זה כל כך חשיבות.
מספרים שעליו השלום, המורה עם רבנו בעלה בן איש חי,
היה לו
תופר בגדים,
מעיל, היה משאיר מעיל, לא זורק אותו.
כשהיה לו עליכם מישהו נפטר,
היה רובש את המעיל הזה ועושה קריעה,
וככה היה מקיים מצוות קריעה,
כשהוא מסביג את אחד הגדולים.
אז יום אחד בא אצלו לבית שלו,
עני גשם, רוח,
אמר לו, אני עני גשם ורוח.
אמר לו, קח כסף, לך תקנה מעיל, קח.
אמר לו, איך אני אלך תקנה מעיל?
גשם.
תן לי את המעיל שלך, אמר לו, אני לווש.
אבל לא, לא, את המעיל הזה, של המכובד הזה.
אני רק אקנה מעיל.
אני מבקש, אמרו, תקח.
לקח את המעיל הזה והלך.
הלך ולהתכנס את פלים חכם עצמו חיים, פלל.
ראו אותו לובש בגד של עצמו חיים,
המעיל שלו.
אמרתי לו, בכבוד, בכבוד.
טוב, בא ועד בן איש חי, אין לו מעיל שלו,
אבל לקח מחירים פשוט,
ונכנס רעה.
טוב, יאללה, יש שם מן הצד.
אחרי הכל,
התחיל כבר להגיד הלכות, דימים.
אמרו, עד כאן אתה זובש את הבגד שלי, אין דבר.
אבל הלכות דימים אתה לא תגיד, זה לא נכון.
אז אמר, שקר החן והבל היופי, הבגדים, שקר יד שמיים,
זה לשבח. אתה לוקח בגד של מישהו אחר, אתה מתאבש בו.
אבל הפשט הוא ככה,
חן ויופי מאיתו יתברך שמו ויתעלה.
אדם לא יכול להתעלל, יש לי חן, יש לי יופי.
קיבלת מתנה, קיבלת צדקה מהשמיים.
אבל יראת שמיים,
הכל בדי שמיים חוץ מיראת שמיים.
יראת שמיים היא דבר חשוב מאוד.
בפורים יש הרבה הלכות,
אבל בעיקר יש הלכות
שחובה על כל אחד ואחד לעשות,
וגם אישה חייבת, רק דבר אחד אישה לא חייבת,
להשתכר לא חייבת, אסור לה להשתכר.
אבל שאר דברים, סעודה, משלוח מנות,
מתנות לאביונים, קראת המגילה,
על הניסים, הכול חייבת.
אבל רק לא לבשום מבין.
בגמרא כתוב שפעם היו בפורים, קם רבה שחטל רבי זרע.
אחר כך פחה חרבה, רעה ככה, אמר, אני אחיה אותו.
אז תחיה אותו.
שנה הבאה,
אמרו לו, בוא נעשה בלחן, אמרו לו, לא, אדוני,
מה אכפת לך?
אם אני אהרוג אותך, אני אחיה אותך.
אבל לאו כל יומה את רכיש ניסה.
שואל הרב חידה, אחרי שהרג, מת וזרע.
אחר כך חיה אותו.
אשתו אלמנה
או אשת איש?
אומר הרב חי, ואם יקרה דבר כזה בידינו.
הוא אומר, וגם אשתו של ידיעו הנביא
היא אלמנה
או שהיא יכולה להתחתן או אשת איש,
למשל הנביא הוא נהיה מלאך.
ואז הוא אומר, ואם יימצא החג הזה בימינו, הוא צריך לחקור בדבר הזה.
אז הוא כותב, הרב חידה,
שפעם אחת הלך ברחוב ומצא גזטה, גזטה, עיתון.
התחיל לקרוא בעיתון הזה,
הוא רואה שמה שכתוב שאחד היה חייב כסף,
עשה אתמו חולה,
והלכו וקברו אותו,
ואחר כך בבוקר והלילה קם מהקבר שלו והלך.
אחרי כמה שנים הוא השאיר וחזר לביתו,
ואשתו בינתיים התחתנה.
אז היא נקדה אנוסה,
אשת איש, הבנים ממזרים, לא ממזרים.
אז הוא כותב, ואם יימצא בזמננו דבר כזה,
זאת אומרת שכתוב בעיתון,
אז מה יהיה הדין, מה יהיה ההלכה?
זה קצוב, ועליהו לא יבול.
אפילו על השיחה, אתם יודעים, חכמים צריך ללמוד מזה מוסר גדול.
אז נחזור.
בשלוח מנות לאישה חייבת,
אבל לא תשלח לאיש אלא אישה לאישה.
איש חייב ובשלוח מנות, ולא ישלח לאישה,
אפילו לאלמנה, שימי יגידו סבלונות.
אבל כסף וצדקה לתת לאלמנה לא יעשה שום חששות, ייתן.
ייתן לדבר הזה כולו.
יש אנשים,
כמו שכתוב בגמרא, כתוב ששלחו לו משלוח מנות, אמר,
קיימת בנו רבנו ומשלוח מנות ישלחו מתנות להגיונים.
אומרים, שונא מתנות יחיה,
לא רוצה לקבל.
פה, בפורים,
אם אתה מקבל או יוצא ידי חובה,
אתה תעשה את הדבר הזה כולו.
אז לכן צריכים לנצל את האפשרות,
אם אדם רואה איזה משפחה ענייה, צנועה,
נו ככה,
יתפוס את זה ילד,
יושים, משלוח מנות, כסף,
דברים חשובים,
ויאמר לך תיתן, תיתן שם.
לך תיתן.
אז הילד לא ילך, מי שלח לך, מישהו אמר לי, קח כסף,
ואז המשפחה הזאת מקבלת,
לא יודעתם מי מקבלת,
ואז מקיימת את השמחה הגדולה על הדבר הזה.
היה המילים על המלבים,
היה אנטי, היה בזמנו הרפורמים משכילים,
היו שונאים אותו,
וגם לא היה ביניהם אהבה ואחווה, שלום ורעות.
יום אחד,
ביום פסח בבוקר,
המלבים רואה אחד מהרשעים,
אומר לו, מר דין,
שלום, שלום, מה שלומך?
אנחנו חברים?
איזה חברים?
איזה חברים?
אמר לו, אתה לא יודע, חברים?
בהגדה של פסע, איש חכם ואיש רשע.
חברים, אנחנו נשכנים?
עשה לו את הדבר הזה.
אז היו כועסים עליו.
יום אחד
הלך אחד ומוכר עוגות וסוכריות.
אמר לו, אתה יכול לעשות
דוגמה של החזיר,
אמר לו, נשמע לך, אמר לו, אני, יש לי גוי אחת, יש לו, לא.
טוב, עשה לו סוכריה ועוגה מגבות חזיר.
שלח את זה למלווים.
מבין,
הבין,
הלך, ירד, הלך לבעל החנות, אמר, אתה יכול לעשות תמונה של רב מעוגה ומסוכריה? אמר, למה לא? הוא מוכן.
כן, אגב, שלח את זה לאדם הזה.
האדם הזה טיפש למלווים, אני עשיתי לו, עשה לי.
בערב נפגשים,
אומר לו הרשע הזה,
אומר לו מלווין, מה, אתה לא מודרני? אתה לא מתקדם?
אתה לא יודע שנפגשים שני אנשים,
כל אחד מחליף את הניירות שלו,
איפה הוא גר, איפה התמונה שלו?
אנחנו חלפנו תמונות.
אתה שלחת לי תמות,
ואני שלחתי לך את התמונות, חלפנו אנחנו.
כלומר,
אמר, יעשה רוב הדבר הזה כולו.
ובן אשחייבי,
ממש פעם אחת באה אחת,
אמר למלך,
מה אתה מכבד את היהודי הזה?
אני הייתי באיזה עיר,
יש בה כל טוב שבעולם.
חסר בה רק יהודי וכלב.
אמר הרב למלך אדוני בן, לא חסר כלום.
אני והוא נלך שם, הכל יהיה שלם.
הכל יהיה שלם.
הכל יהיה שלם בדבר הזה כולו.
כתוב, אנחנו אומרים,
בן ישחי כותב
שאת הברכה האחרונה של קריאת המגילה,
אז לא יאבד היחיד ברכה יקרה זאת.
יש חשיבות גדולה לברכה האחרונה,
לאפוקי מי שהולך עליו בן ישחי.
מה כתוב בברכה האחרונה?
ברוך אתה השם.
הרב את ריבנו,
והדן את דיננו, והנוקם את נקמתנו, והמשלם גמור לכל אויבי נפשנו,
והנפרע לנו מצרינו, ברוך אתה השם, הנפרע לעמו ישראל מכל צריהם, האל המושיע.
הוא כתב לומר את זה עוד הפעם, האל המושיע.
הוא אומר, ולא יאבד ברכה יקרה זאת.
כל האויבים שלנו, כל המלחמות שלחמו נגד המערכים הכל מוזכרים למעלה.
ואז הוא אומר, ולא יאבד את הברכה היקרה הזאת, היא ברכה מאוד חשובה.
ואחר כך
אומרים את ארור המן,
ברוך מרדכי, ארורה זה יש, ברוכה אסתר, ארורים כל הרשעים,
ארורים כל...
ברוכים כל ישראל, וגם חרבונה זכו לטוב.
זה שחרבונה אמר זכו לטוב.
יש מחלוקת בגמרא, החרבונה חרבונה
היה ידיד של המן,
או לא?
אומר החרבונה גם הנה עד אשר עשה המן גבוה חמישים אמה.
מאיפה אתה יודע?
אתה שותף שלה הייתה, אלא בסוף חזר בתשובה, זה פירוש אחד.
פירוש שני, גם חרבונה,
זה היה עליון נביא, בא בדמות חרבונה.
אז כתוב,
וגם חרבונה זכו לטוב, הפשט הוא וגם חרבונה.
כשבא חדשי ראש
ואומר לו לחרבונה, למה אתה לא מגלה עניינים?
הוא אומר לו, אדוני היקר, מי שהולך איתך, הוא מפסיד.
למה?
מה יש לך? תבוא איתי.
הוא אומר, לא, לא, לא, עזוב אותי.
מה יש לך?
הוא אומר, גם, הנה,
הנה, הנה.
הוא אומר, מה זה הנה?
הוא אומר, גם הנה העץ אשר אמר המן,
הוא אומר לו,
תגיעי כבר
לקלוט את מרדכי עליו,
גבוהו חמישים אמה,
אז הוא אומר, מה אתה רוצה עוד?
אמר לו, אני לא יכול לדבר, אני פוחד לדבר.
אם אני אהיה לטובתך, אני אקבל עונש, כמו מרדכי, הלך לטובתך, קבל צרות.
מה אני אדבר?
מה אתה רוצה?
אומר, הוא הכין עץ גבוהה,
יקלט מרדכי למעלה, ואותך יקלט כמה?
גם, גם. אני אומר לך, יקלט חי.
מה?
תלהו עליו, יאללה.
אז אני אומר, גם הגמגום של חרבונה,
שזכור לצום, שעשה להם, עשה לו את הדבר הזה.
אבל ההארה של פורים,
כל ליל פורים, ההארה באה לחוץ לירושלים, באה בי"ד,
אחר כך יש לה חופש אלינו בפורים וט"ו של פורים.
אדם שרוצה לנסוע מי"ד לט"ו, מט"ו לי"ד,
לא ייסע עד שיבוא לכאול רב.
כל השאלות של פורים, מה שהרבנים נשאלים,
זה הנסיעות האלה.
הולך לתל אביב, הולך לבית שמש, הולך חוזר מבית שמש, הולך לפה, הולך לפה, כל הדברים האלה.
בזמנו, כשאנחנו אמרנו הר נוף,
תקרוא בט"ו, צחקו עלינו.
כשאמרנו רמות, בט"ו צחקו עלינו.
עכשיו, כולם חזרו בתשובה וכולם קוראים.
אז בכל אופן,
כי יד על כס יא,
יש יד קוראים ויש בהייה קוראים.
זה מלחמה להשם בעמלך מדור דור.
אנחנו, ריבונו של עולם, אומרים לו, אנחנו לא יודעים למחות עמלך,
לא יודעים מי עמלך.
כי ימחה את זכר עמלך,
שהקדוש ברוך הוא ימחה את זרעם של עמלך,
כל אלה ששונאים את עם ישראל,
אבל העיקר מה שאנחנו רוצים,
שהקדוש ברוך הוא ישלח לב המשיח, תדקנו,
וכתוב בחז"ל, פורים לא יתבטל, גם אם יהיה משיח אין וישאר פורים.
אני רוצה שיהיה בעגילה ובזמן קריב, ואמרו אמן. אמן. אבי חנניה בן הקדוש ברוך הוא אומר. מה אתה בודק?
כל ההדסים האלה,
הרוב הגדול, הגאון, אהרן בודחיו, בדק אותם והכשיר אותם.
מה כבודו עוד מחפש?
אז מי שאומר מכונה כזו, כל מכונה צריכה בדיחמים אחרת.
תוֹהוּהֶה־א־אָה־א־אָה־אֶהָהֹהּבַמֶֶתּוּהָה־א־אֶה־אָו־אֶה־א־אֶה־א־אָה־אָהָה־אִו־א־אֶהְכָ֣ע־אָה־אֵה־אָה־אֶהְֹמְֶֶTִאִָוַה־אֲוָהוִ־אַמֶָָּבְמְֶֶֶֶאָיו�
