ברוך הבא בשם השם לכבוד מורנו ורבנו, נשיא הישיבה, המרן הראשון לציון,
ששנה בשנה מזכה אותנו
לבוא לישיבה בחודש אלול,
לפתוח,
אומנם התחלנו ללמוד כבר בתחילת החודש, אבל
עם פתיחה רשמית של השנה זה תמיד בביקורו של מרן הראשון לציון בישיבה בחודש אלול,
וברוך השם, אנחנו זוכים להתבצע מתורתו מדי שבוע בשיעור,
בשיעור שתלמידים משתתפים בו,
וגם אתמול זכו התלמידים לראות את הרב בחתונה של תלמיד הישיבה.
החודש אנחנו עוסקים בנושא התשובה,
תלמידי שיעור א' לומדים את הלכות התשובה של הרמב"ם,
תלמידי שיעור ב'
לומדים את שער התשובה של המביט,
ותלמידי שיעור ז"ה עוסקים בסוגיות שונות בנושא התשובה.
וברוך השם, מקווים שהביקור גם של הרב
יהיה נפגח נוסף
בהתעלות האחרונית של התלמידים לקראת ראש השנה ויום הכיפורים.
כבוד ראש הישיבה,
הרב הגדול, מעוז ובגדול, הגאון, הרב רבי שמואל זועפני,
בשם שבורו ובחיהו, יעריך המבצו עצר בנימין,
וימשיך הלאה להגדיל תורה ולאדירה.
כבוד המנחה היקר,
השם יעריך המבצו עצר בנימין,
אברכים יקרים,
בסליחות אנחנו אומרים,
אליקנו שבשמיים,
חזרנו בתשובה שאלמה לפניך.
מה אנחנו רוצים מהקדוש ברוך הוא?
חזרנו בתשובה שאלמה לפניך. תחזור בתשובה.
מה אתה רוצה מהקדוש ברוך הוא?
שהוא יחזיר אותך בתשובה.
אחרי זה עוד דבר אנחנו אומרים בסליחות.
אליקנו שבשמיים, כותבנו בספר צדיקים וחסידים,
כותבנו בספר ישרים ותמימים.
עוד פעם, מה אתה רוצה מהקדוש ברוך הוא?
שייקח אותך, אה? יסתום אותך בספר צדיקים וחסידים ישרים ותמימים?
מה פתאום ירשום אותי בספר, בדברים האלה? מה פתאום מגיע לי להירשם שם?
אם אדם באמת צדיק וחסיד יכול לומר על עצמו אני צדיק וחסיד,
איך יכול לומר דבר כזה?
או אנחנו עוברים לכל מיני שבשמיים,
קרבנו לעבודתך.
מה זה קרבנו לעבודתך?
תתקרב אתה לעבודת השם, מזברך שמו ויתעלה.
מה אתה רוצה מהקדוש ברוך הוא?
זה, איך כמו שאחד אמר,
כל היום הוא מדבר ומדבר ומדבר.
רק מגיע לתפילה,
אל ה' שבתי תפתח, אף יגיד תלאתך, אני לא יודע לדבר.
מה עשית עכשיו?
דיברת ודיברת עכשיו, רק אתה לא יודע לדבר,
עכשיו אתה רוצה את העזרה של הקדוש ברוך הוא?
אבל רבותיי, אנחנו צריכים לדעת
שרצון עבורו יתברך שבוע ויתעלה מאיתנו,
הוא לא דורש מאיתנו דברים שאנחנו לא יכולים.
אם הקדוש ברוך הוא אומר, תעשה ככה,
אז זה בכוחו של אדם לעשות אותו דבר הזה.
אלא מה? שיש את ההפרעה לאדם.
אז שיטת הרמב״ם היא קצת שונה מהשיטה של רש"י, אנחנו מייד נסביר את הקיצוניות בין רש"י לבין הרמב״ם.
הרמב״ם כותב כך:
"עיסוקים רבים יש בתורה בדברי נביאים שהם נראים כסותרים עיקר זה ונכשלים בהם רוב בני אדם ויעלה על דעתם מהם שהקדוש ברוך הוא גוזר על האדם לעשות רעה או טובה
והריני אני מבאר עיקר גדול שממנו תדע
פירוש כל אותם הפסוקים.
בזמן שאדם אחד או אנשי מדינה חוטאים ועושים חטא
מדעתם ומרצונם, ראוי שהקדוש ברוך הוא ייפרע מהם.
והקדוש ברוך הוא יודע איך להיפרע.
יש חטא
שהדין נותן שנפרעים ממנו על חטאו בעולם הזה,
בגופו ובממונו,
ויש חטא שהדין נותן שנפרעים ממנו לעולם הבא.
באמת דברים אמורים שלא עשה תשובה,
אבל אם עשה תשובה,
התשובה כתריס בפני הפורענות.
וכשאדם חוטא מדעתו וברצונו,
כך הוא עושה תשובה מדעתו וברצונו.
תשובה בכפייה זו לא תשובה.
חטאת,
באדם חטא בדעה וברצון, ככה וככה.
ואפשר,
אומר הרמב״ם,
שאדם יחטא חטא גדול או חטאים רבים עד שייתן הדין לפני דיין האמת
שיהא הפרעון מזה החוטא על חטאים שעשה מרצונו ומדעתו,
שמונעים ממנו התשובה.
כלומר, לפעמים קורה שאדם עושה עבירות,
שהעבירות האלה, הם מונעים ממנו את התשובה.
ואין מניחים לו רשות לחזור ולשעוק כדי שימות ויאבד בחטאו שעשה עוון.
והוא שאמר הקדוש ברוך הוא עדי שהיה הנביא,
השמן לב העם הזה.
וכן הוא אומר,
ויהיו מלעיבים במלאכי אלוהים ובוזים דבריו ומתעתעים
בנביאיו עד עלות חמת השם בעמו עד לאין מרפא,
כלומר חטאו ברצונם והרבו לפשוע עד שהתחייבו למנוע מהם התשובה שהוא המרפא.
לפיכך כתוב בתורה ואני אחזק את ליב פרעה
לפי שחטא מעצמו תחילה והרע לישראל
הגרים בארצו שנאמר הבה נתחכם הלו
ניתן הדין למנוע תשיבה ממנו עד שנפרע ממנו.
לפי כך חיזק הקדוש ברוך הוא את ליבו.
זאת אומרת, לדעת הרמב״ם,
מכיוון שפרעה הוא עשה דברים רעים,
הוא מעצמו חטא,
הוא בעצמו אמר הווה התחכמה לו,
ולא משנה אם לפי הפשט הווה התחכמה למשיען של ישראל או הווה התחכמה על כוונה על ידי ישראל,
אז ניתן הדין למלוא ממנו תשובה,
שלא יכול לחזור בתשובה.
לפי כך חיזק הקדוש ברוך הוא את לבו
של פרעה.
ולמה היה שולח לו ביד משה ואומר לו שלח עמי ויעבדוני ועשה תשובה?
הוא כבר אמר לו הקדוש ברוך הוא אין אתה משלח שנאמר ואתה ועבדיך ידעתי כדי להודיע ללבי העולם
שבזמן שמונע הקדוש ברוך הוא תשובה לחוטא,
אינו יכול לשוב אלא ימות ברשעו שעשה בתחילה ברצונו.
וכן שיחון לפי עוונות שהיה לו להתחייב למונעו מן התשובה, שנאמר,
כי הקשה ה' אלוקיך את רוחו ואמת את אבבו.
וכן הכנענים,
עשו מלחמה בישראל.
וכן ישראל במי אליהו הנביא,
שהרבו לשואה,
מנע מאותם המרובים לחזור בתשובה,
שנאמר, ואתה הסבת את דיבם אחורנית,
מנעת מהם התשובה.
נמסר אומר שלא גזר הקדוש ברוך הוא על פרעה להירע על ישראל,
ולא על שיחון לחטאו בארצו,
ולא על הקנענים להתעיב, ולא על ישראל לעבוד
עבודה זרה,
אלא כולם חטאו מעצמם וכולם נתחייבו למנוע מהם תשובה.
זאת אומרת, לדעת הרמב״ם,
כל אלה שעשו את ההוונות האלה,
גם אם הם ירצו לחזור בתשובה, השם עשה להם תריס,
מנע מהם לחזור בתשובה.
הרמב״ם ממשיך:
"ובעניין זה שואלים הצדיקים והחסידים בתפילתם,
והם אומרים,
מאת השם מתפללים,
כמו שאמר דוד המלך,
הורני השם דרכיך.
כלומר,
מה בוש הורני השם דרכיך?
כלומר, אל ימנעוני חטאיי דרך האמת
שממנה אדע דרכיך וייחוד שומך.
וכן זה שאמר, ורוח נדיבה תשמחני,
כלומר תניח רוחי לעשות חפשך שלא יגרמו החטא למנוע ממני תשובה.
אלא תהיה הרשות בידי שאני אחזור בתשובה.
ועל דרך זה כל הדומה לפסוקים האלה.
מה שאמר דוד המלך,
טוב וישר השם, עד כן יורה חטאים בדרך,
זה ששלח נביאים שמודיעים להם את דרכי השם ומחזרים אותם בתשובה.
ועוד,
שנתן בהם כוח ללמוד ולהבין שמידה זו בכל אדם,
שכל זמן שהוא נמשך בדרכי החוכמה והצדק,
מתהווה להם ורודף אותם.
עד כאן דברי הרמב״ם. כלומר,
תמצית דברי הרמב״ם
לומר שאדם צריך לחזור בתשובה על רשעו,
אבל הקדוש ברוך הוא לפעמים לא עוזר לאדם,
שימו לב, לא עוזר לאדם לחזור בתשובה,
עד שאדם בעצמו יחזור בתשובה.
המשמנו פעם בזה לדוגמה,
אדם נפל לתוך בור
וצריך לעלות מהבור.
אז לפעמים מורידים לו סולם של עץ,
והוא עולה מהבור.
לפעמים מורידים לו סולם של חבלים,
והסולם של חבלים יותר קשה לעלות מהבור לכבול למעלה.
לפעמים מורידים לו חבלים,
ומהחבלים האלה הוא צריך לעשות סולם.
לפעמים מורידים לו חוטים,
והחוטים עושה חבלים,
מהחבלים עושה סולם,
מהסולם עולה.
לפעמים מורידים לו צמר, צמר גפן. תתקח צמר גפן, תתבע אותה ותעשה מזה חבנים ותעלה.
נותנים לך את האפשרות, אבל תלוי לפי האדם איך זה פעולה הוא עשה, מה רצון שלו לעשות,
בזה הסיוע.
אז אומר הרמב״ם, ממשיך:
"הרי כתוב בתורה ועבדו ועינו אותם,
הרי גזר הקדוש ברוך הוא על המצרים לעשות הרע,
הוא הכתיב: וקבע העם הזה וזנח אחרי אלוהי ניכר,
למה נפרע מהם?
לפי שלא גזר על איש פרוני הידוע שהוא יהיה הזונה.
לא אמר שהמצרים ישתעבדו בעם ישראל.
על זה מקשה הרבוד ומה שמקשה.
כמו שאמר משה רבנו: לא יהיה חלל אביון מקרב הארץ.
המצרים, כל אחד ואחד מהמצרים והמריעים בישראל,
אם הוא לא רצה להרע להם הרשות בידו שלא גזר על איש ידוע אלא הם הוסיפו בדעתם
והריעו לעם ישראל.
וכמו שאמרנו שאין כוח ואדם נדע היכן נדע הקדוש ברוך הוא דברים עתידים להיות.
אילו המצרי היה בא ואומר כך: "לשם יחוז קדשה ברוך הוא ושכינתי".
הרי אני בא לקיים את המצווה שהקדוש ברוך הוא ציווה ועבדו ועינו אותם ארבע מאות שנה.
בסדר.
עשית את מה שהשם ציווה אותך.
אבל אתה עשית את זה לא בגלל שהשם ציווה אותך, אלא כבר התחכמה לו.
אתה רצית לעשות את זה בתוך הרוע לב שלו, של האדם,
ובתוך, בקבע שעשה את זה, מתוך הרוע לב של האדם,
אז לכן העונש שלו בגלל הדבר הזה כולו.
מה אנחנו רוצים לומר? אנחנו רוצים לומר שלחאורה זה בניגוד לדברי רש"י.
רש"י אומר,
ואני אקשה את לב פרעה מאחר שהרשיע והתריע כנגדי וגלוי לפני שאין נחת רוח באומות עובדי אלילים לתת לב לחזור בתשובה,
טוב לי שיקשה את לבו למען ארבות באותותי
ומכירו ולשידע את גבורתי.
וכן מידתו של הקדוש ברוך הוא מביא פורענות על אומות העולם,
כדי שישמעו ישראל ויראו שנאמר החרדתי גויים נשמו פינותם אמרתי אך תראו אותי תיקחי מוסר
אף על פי כן אומר רש"י
בחמש מכות ראשונות לא נאמר ויחזק השם את לב פרעה
אלא ויחזק לב פרעה זאת אומרת לפי דברי רש"י
אילו פרעה
היה במכה הראשונה
לא היה מחזק את ליבו
אז גבנו, נשתק, אולי הוא מקבל עשר מכות.
אבל מכיוון שהוא חזק את ליבו במכה הראשונה, השנייה, השלישית ושלישית, חמישית, לכן אחרי זה נאמר,
ויחזק השם את לב פרעה.
זאת אומרת, רש"י והרמב"ם, שתי שיטות.
דעת הרמב"ם, מראש ה' מנע ממנו את דרך התשובה,
ודעת רש"י,
מראש ה' לא מנע ממנו,
אבל הוא חזק את ליבו בחמש מכות ראשונות, ולכן קבל את המכות שלו.
אבל אם נוסיף ונאמר שעם ישראל במצרים היו במצב גרוע מאוד,
היו במצב גוי מקרב גוי,
מה אנחנו רוצים מהם? 210 שנים עבדות, 210 שנים שיטה אין אלוקים, יש אהור, לי יורי, אני עציתי, יש פרעה,
הסבא שלו כבר שכח את אלוקים,
מה אנחנו רוצים מאלה היהודים שיצאו, שנמצאים במצרים?
על כן הקדוש ברוך הוא הביא את המכות למצרים במצרים.
כל מכה ומכה שהביא הקדוש ברוך הוא על המצרים במצרים זה מכה למצרים ולימוד לעם ישראל.
הפרעה אומר לי הורי ואני עשיתי ניי, הייאור שלי.
אתה לקח את הילדים וזרקת בייאור, אז זרעור יפך על דם.
איך שאני שמעתי מרב אחד, הרב שלום חכם מנשה שלו,
ששמע מערב שלום בעלו בן איש חי.
כתוב שפרעה היה יוצא עמימה.
כל בוקר היה יוצא פרעה לאור ושם היה עושה את צרכיו.
ואחר כך היה אומר, הוא אלוה שמכניס, אוכל ולא מוציא.
אז כל בוקר היה הולך, היה אומר, אני עושה ספורט, אני הולך לאור.
אז יום אחד באמת אחר בלילה זה אוכל שירשאל.
אז הוא הלך בבוקר לרוץ ליאור, כביכול עושה ספורט, ושם היה עוזר את רחב.
בואי כתוב, הוא אמר לו השם למשה רבנו, לך לפני פרעה, הנה יוצא המימה.
בבוקר מוקדם תלך תדבר את הדגלו של יום אדוני המלך,
מה שקמך,
איך אתה מרגיש,
ואיך היה אתמול היה יפה, תדבר איתו.
הוא מדבר איתו, והוא בטן שלו כואבת, הוא רוצה ללכת לנחיות.
אז הוא עומד ומדבר, אומר, עזוב את זה ללכת, לאן ללכת? חכה, אדוני, מהר, חכה, אגיד לך משהו יפה, חשוב,
אבל הוא לא יכול, אומר, לאן אתה עולה? אה, אני אנסה המים, אתה הולך לנחיות? אתה הולך לעשות את הדברים האלה?
לגלות שהוא הלך לעשות את הדבר הזה כולו.
כאורה זה מחלוקת כאורה בין ראשי לבין הרמב״ם.
אבל יש פסוקים, שני פסוקים,
שאדם צריך מאוד מאוד לשים לב עליהם.
כתוב ככה בראשית: ויהי מקץ ימים ויבא קין מפני האדמה מנחה להשם.
ואומרים חז"ל הביא פשטן סלוח
אמר מה איכפת על הקדוש ברוך הוא לקחו אוכל
הביא פשטן סלוח
והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלביהן
הבל אמר אני מוכן להיות גם כן קרבן
אבל השם לא רוצה בני אדם קרבן
אז הביא מבכורות צאנו ומחלביהן
"וישה השם אל הבל ולמנחתו" לא על מנחתו,
אלא על הרצון הטוב של הבל השם שעה.
דרך אגב, בפי הזוהר כתוב למה אסור לרבוש כלאיים, צמר ופשתין מחדיו,
זה למה זה קין והבה, קין והבה לא יכולים להיות יחדיו,
קין הביא פשתן והבל הביא מבכורות צאנו.
כתוב,
ויהי שע השם אל הבל ואי מנחתו ואל קין ואי מנחתו לא שעה.
וייחר לקין מאוד ויפילו פניו.
שני דברים כעס קין,
כעס שהשם לא לקח את המנחה שלו וכעס שהשם לקח את המנחה של הבל.
זה יותר רגיז אותו שהשם לקח את המנחה של הבל ולא לקח את המנחה שלו.
ויאמר השם אל קין,
למה חרה לך ולמה נפילו פניך? שוב, למה אתה כועס ולמה נפילו פניך?
אז יאמר לו, לקחת את המנחה של קאי, של הבל, ואת המנחה שאני לא לקחת.
אז אומר לו הקדוש ברוך הוא,
הלא אם תיטיב שאת,
ואם לא תיטיב לפתח חטאת רובץ,
ואילך את שוקתו,
ואתה תמשול בו.
הלא, אם תיטיב שאת.
אומר קין לקדוש ברוך הוא, כמו שכתוב במדרש הבא, בראש של עולם,
אתה יכול להרים את כל העולם כולו.
את העבוד שלי אתה לא יכול להרים?
אומר הקדוש ברוך הוא, כן, אני יכול, אם תיטיב.
אם תיטיב, תחבר בתשובה, אני ארים את העבוד שלך.
אתה רוצה ככה שבעצם יריב את העבוד שלך?
אין דבר כזה.
כתוב, עזוב תעזוב עמו.
מה זה עזר? תעזור עימו.
אמרו לו,
מקים, תעזור לו.
אתה רוצה לשבת ככה בצד, יושב על סך, אין דבר כזה.
ואם לא תיטיב,
לפתח חטאת רובץ, כלומר יצר הרע כבר לפתח חטאת רובץ,
ואליך תשוקתו, מה פירוש אליך תשוקתו?
אומר ראשי,
יצר הרע תמיד שוקק ומתאבד לך שלך.
זאת אומרת, כל הזמן עומד היצר הרעה,
התפקיד שלו איך מתהווה,
יש לו חשק רצון גדול להכשיל אותך.
אז מה אני יכול לעשות?
אומרת, כתוב בתורה, ואתה תמשול בו, אומר רש"י,
ואתה תמשול בו,
אם תרצה, תתגבר עליו.
זאת אומרת,
אם אני עושה עבוד,
שימו לב, אני לא אומר עליכם חס וחלילה,
זאת אומרת שאני לא רוצה להתגבר על יצר הרע,
ולכן אני עושה תאוון.
אם תרצה,
את תתגבר עליו.
אם אתה לא רוצה, אתה לא מתגבר עליו.
זה בצורה.
אבל רש"י, בסרט הקידוש, שנעשתה לנו קצת ככה טובה,
אומר רש"י:
כל היום משאו ומתנו של זהרה לאדם, לאחתיאו.
ואתה,
אם רוצה,
עסוק בתורה, ואתה מושג בו.
נותן לנו רפואה.
איך אתה יכול לשלוט על יצר הרע?
תלמד תורה ותוכל לשלוט על יצר הרע.
זה נכון.
כתוב, אם פגע בך מנוול זה,
משכוהו לבית המדרש.
מי זה מנוול? הכוונה,
על יציר הרע.
מה זה מושכו לבית המדרש?
מתי אתה מביא אותו לבית המדרש?
מה, מרכיסים מלובלים לתוך בית המדרש?
אז הוא אומר, ברגע שהוא בא לבית המדרש ושומע כל תורה,
הוא לא יכול לסבול, פליט, בורח.
אז זהו, מושכו לבית המדרש.
אני פעם שמעתי מרב אחד שאמר ככה,
ויש בבית המדרש, אלוה חס וחלילה, לא עליכם, חס וחלילה.
זאת אומרת, יש בבית המדרש אנשים רשעים, יש.
אבל מנוולים אין.
אם נפגש לך מנוול זה משכו לבית המדרש, בבית המדרש אין מנוולים.
אדם רשע, חוטא, שוגג, אבל לא מנוול, מנוול פשוט עושה דברים בניגוד.
היה פעם עשיר גדול בשם ביזוטו, כך היו קוראים לו,
והיה ידוע שבזמן עלילות דם בדמשק הוא הלך ופעל הרבה.
אז הוא היה עוסק בעבודה שלו, והבוקר עד הערב עובד ועובד ועובד ועובד.
ושמע פעם דרשה ממורנו רבי אברהם עטבי,
אם תרצה, אם תרצה ללמוד תורה, אז אתה יכול.
רק אתה לא רוצה.
אתה טוען בבוקר מי ייתן לחם, בערב מי יאכל לחם, מה אני אעשה?
אני צריך פרנסה, אני ככה, אני ככה. אתה מחפש הרבה סיבות.
אתה יכול לקום משיחות, אתה יכול ללמוד תורה, אתה יכול... רק אתה לא רוצה.
אבל אתה תמיד טוען, אני לא יכול, לא יכול, לא יכול.
אתה לא רוצה.
אמר אותו היום, אותו רגע, בג'וטו, ומה אומר הרב?
מה, איך אני יכול? אני בבוקר צריך לעבודה, יש פועלים, יש אנשים, ואני עובד, ועובד, ועובד, ועוסק, ועוסק.
אז מה, מה, מה הוא אומר לי?
אז סיפר לי אשתו את הדברים האלה.
ואומר הרב שאם תרצה, כמו שאומרים, אם תרצה, אני לא יכול.
בערבית זה הולך יותר יפה.
(אומר בערבית ומתרגם:)
לא יכול, לא רוצה.
אז אמר לו, תראה, מה שאומר הרב הזה, זה נכון? לא, זה לא עולה על הדרך.
טוב,
בדמשק
יש שם הרבה שלג.
בבוץ. לא.
אז פתאום נעשר העגלון שלו.
מה קרה?
הוא אומר, יש שר אחד, שלפנינו, העגלה שלו עמדה ושקעה בתוך בוץ.
עכשיו שקעה בתוך בוץ.
אז השר הזה עמד לעגלון של העשיר הזה בג'וטו, בוא ותרד, תעזור לנו.
אז ירד לעגלון, לא, לא מצליח.
אז אומר השר בג'וטו לעשיר הזה, תרד ותעזור.
הוא אומר, תראה, אני אדם עשיר, אדם של עדינות,
אני לא,
זה לא עבודה שלי.
אמר לו, תרד,
תעזור,
תרד, קיבל סטירת לחי, רד.
טוב, ירד.
התחיל לעזור לו, והעגלה זזה.
אז בא השר הזה הגוי, עגלון נותן לו פרס,
עכשיו בג'וטו הוא מחכה גם כן לקבל פרס.
הוא בא אליו, צריך עוד סטירה.
אמר לו, הסצירה הראשונה, שלא ירדתי, אולי מגיע לי,
אבל הסצירה השנייה בשביל מה?
אמרו לו, אתה שקרן, אתה אמרת, אתה לא יכול.
אתה לא רצית לרדת.
אתה יכול, הנה, אתה רואה שעשרת.
אמרו לו, אשתו, קיבלת את המנה שלך?
כשהרב אמר לך, רק תגיד, אני לא יכולתי, אני לא רוצה,
אתה צחקת על הרב, עכשיו הלכה למעשה,
אתה מרגיש בדבר הזה.
אבל רש"י בגמרא עשה לנו צובה, אם אתה רוצה,
אתה יכול, תלמד תורה ואתה יכול עליו.
לימוד תורה זה מעל הכל.
מעל הכל.
כשחז"ל אומרים ארבעה חילוקי כפרה,
לא תעשה כרת, חילול השם,
אומר בעל גט פשוט בספרו, ארבעה ספרים נפתחים,
הוא אומר,
זה כל זה מדובר ואתה חוזר בתשובה בלי תורה.
אבל עם תורה,
תשובה עם תורה, אין שום דבר שיכול לעצור במונחה לקבל את התשובה.
לא צריך ייסורים, לא צריך זה, כלום לא צריך. אפילו יום הכיפורים לא צריך
אם התשובה היא יחד עם תורה.
כי כוח של תורה, הלוקו דברי כאיש נאום ה'.
יש הגעלה, יש כלי ראשון, כלי שני,
אבל הכי הכי חמור זה ליבון.
ליבול הוא דבר הכי חמור,
הבריאה הכי חמורה והפליטה הכי חמורה.
התורה היא כמו אש, היא מלבנת את כל הרע שבאדם.
היא מוציאה את כל השלילי שבאדם,
וזהו הכוח של תורה.
זהו הכוח הזה, הוא משהו מיוחד.
ועל כן,
כשבא משה לקבל תורה, אז המלאכים מתחילים לצעוק.
מה תורה, קצת ככה דורות, מה אתה מוסרה לבני אדם?
אתה טוב, אם התורה הייתה תקעה דורות לפני מראת העולם והייתה עשרים ושש דורות לפני משה רבנו,
אתם המלאכים, מלאכים, מלאכים, קחו אותה.
מה אתם רוצים ממשה רבנו עכשיו, אתם צועקים?
אלא המלאכים אומרים, אנחנו ראינו את התורה, אי אפשר לגוע בה,
אי אפשר ללמוד אותה,
אי אפשר לקיים אותה.
אז בא,
אמר השם למשה, משה קח את התורה ומקבל את התורה ומוכן לקבל אותה.
ואם המלכים לצעוק,
אז הוא אומר, מה אתם צועקים? אב ואם יש לכם, זה יש לכם, יש לכם את כל הטענות.
כל מצווה שבתורה,
אם אדם רוצה,
אז יכול לקיים אותה.
כשבא הקדוש ברוך הוא לעשיו, קבלו תורה,
מה כתוב בה?
לא תרצח, אנחנו הלכה בחדכי.
נשבער, קבלו תורה.
לא תגנוב, אנחנו כולנו גנבים, שקרנים ורמאים, אנחנו.
עמון אלמה, מה כתוב בה? לא תנאף.
אנחנו,
אחר כך חזר עם ישראל, אמרו לו נעשה ונשמע.
זאת אומרת,
כשבא הקדוש ברוך הוא ואומר לעשו, לא תרצח.
מה יחסר, איך יחסר לא לרצוח? אני צריך לרצוח, זו העבודה שלי.
לישמעאל, רמאים, שקרנים, זייפנים,
אפילו יחתמו לך על הסכם אוסלו, לא אכפת לה, מכל שקררים, שקר וכזב.
איך אומר הרמב״ם על גרתי עם שכר, אוי לי,
גרתי עם... כי גרתי משר, שכר עם מעולה כדר.
עם מעולה כדר, אשר פיהם דיבר שווא ומינם ימין שקר. מינם ימין שקר, ימין בערבית שבועה.
אפילו הם שבעו, שקר.
שקררים גדולים הם.
הם.
אז אין להם אמונה בגויים האלה.
טוב, אף על פי כן, התורה אומרת לנו דברים, אם לנו אומרת התורה, התורה אומרת לא תנאף, לא תגנוב, לא תרצח, אם השם אומר,
אז נותן לנו את הכוח לקיים את הדברים האלה כולם.
אז הם אומרים, אי אפשר בלי זה. מה זה אי אפשר? אין אי אפשר.
אתה רוצה, אתה יכול לעשות את הדבר הזה כולו.
זה הדבר הזה.
מכאן אדם ילמד מוסר.
מכאן אדם ילמד מוסר.
כשהשב אומר לעמון ולמואב ולזה קבלו תורה, מתחיל בהם.
אחר כך
הלך העם ישראל, אומר להם, אתם מוכרים לקבל תורה?
אז הם אומרים, נעשה ונשמע.
אז איך אמר אותו, עמא פסליזי אתון, דקאי מקדמית ופומכו לאודנייך. מה אתם אומרים לעשה ולשמע?
תגידו, נשמע ונעשה.
אומר רש"י על המקום,
נעשה ונשמע, אנחנו מוכנים לעשות.
אנחנו לא שרים, כן, לא, לא, כן, אנחנו לא אומרים את זה.
אבל מה?
נשמע, נבין מה אתה רוצה מאיתנו, את הדבר הזה כולו.
או פירוש אחר,
יש אדם רוצה ללמוד תורה.
הזו של ללמוד תורה, יצירה, בהתחלה הוא אומר לו, תלמד תורה ותתעמק בהלכה הזאת,
ותבין את ההלכה ותבין אותה לעומקה של ההלכה, ואם לא הבנת,
אין דבר כזה.
קודם כל נעשה,
נשמע ונבין, פרושה אחר כך, אחר כך תבין. קודם כל תקיים את התורה בשלמותה.
מה שציבור צריכה חכמים, תעשה.
לא את הרצון שלך,
אלא מה שרוצה, רצון הקדוש ברוך הוא.
ואל תבער את התורה איך שאתה רוצה, אלא על פי אשר יורוך.
על פי מה שחכמים עוברים מה הפירוש של התורה,
מה הציווי של התורה.
איך מהרמב״ם דרך בלחוצה,
נכון לדבר רק מה שכתוב בתורה אני מקיים.
הוא אומר, כתוב בית המשוגע,
אני ממריא עיניך,
בית המשוגע, אין לי כתוב יותר לבית המשוגע. אבל תמשיך הלאה, תראה, תחבר את הפסוק, מה שהולך בדבר הזה.
אז המוסר הגדול ביותר הוא כך,
קין,
קין היה, עשה תשובה ברמאות.
איך אמר? אמר, אתה לא יכול להרים את כל העולם, אתה מרים, אתה לא יכול להרים את החבוד שלי?
טוב, אז בא לו השם בסדר, אם תיטיב שאת, אם תיטיב לפתח רב, אם תשיב, תקן דרכך.
כשנפגש קין עם אדם הראשון,
אומר לו קין, האדם הראשון לקין, תגיד לי,
אתה רצחת באופן תיאורטי רבע העולם?
כי עמד"ש אומר שעם הבל נולדו שתי בנות ועם קין בת אחת,
וזו הייתה הקנאה.
אבל לפי הפשט היה אדם וחווה, קין והבל.
אתה רצחת רבע עולם.
מה נעשה בדינך?
אמר לו, עשיתי תשובה והתפשרתי.
אני חזרתי בתשובה, והוא אמר להשם שבעתיים ייקום כגל.
אומר האדם הראשון, אנחנו טבשים?
מה אנחנו, מה עשינו?
וכאן חתכה את הפועל חצה, מה עשינו?
מה עשינו?
אמר האדם הראשון, טפח על ראשו במדרש.
אמר, מזמור שיר יום השבת,
טוב להודות להשם.
מזמור שיר יום השבת, טוב להודות לקדוש ברוך הוא.
למה אני אמרתי, לא אכלתי באוכל, אמרתי כל מיני, כל מיני תירוצים, אני אמרתי, אמרתי, האישה נתנה לי, מישהו אחר עשה לי, האישה,
אשר נתת עימדי כפר בטובה. היה אומר, האישה נתנה לי.
מה אומר לך? וכבוד תרצה ממני. האישה היא נתנה לי. אתה אמרת לאישה, תיתן לי.
איזה חוצפה.
יותר חוצפה, כתוב, אכלתי ואוכל.
חוצפה, עזות מצח.
כלומר, אכלתי ואוכל.
אז אמרו המפרשים,
אכלתי פחות מהשיעור, אכלתי.
פחות מכזית.
ואני אחכה תשע דקות למרבה, ואוכל.
אמר לו, אדוני, חצי שעור אסור מן התורה.
ועוד דבר, אמרתי לך, מכל העת,
כל, כל, כלשהו.
אתה יודע, אנחנו אומרים בתפילה, פתאום הקטורת,
אילו היה נותן בה כורתו של הדבש,
אין אדם יכול לעמוד בפני ריחה, ריח טוב.
ולמה אין מערבים בדבש? והתורה אמרה.
איזה קושי עדיף, שאלה בלתי תשובה.
אם יום הערבי בא היה, למה לא? כי התורה אמרה.
ודאי,
אני מחדר שבת, למה אני לא מחדר? כי התורה אמרה. מה אנחנו אומרים?
אלא ככה הוא אומר.
ולמה אין מערבים בקורתו של דבש, קצת פחות מאשר אור.
כי התורה אמרה, כי כל שעור וכל דבש,
כל קול, אפילו קול שהוא,
כלשהו גם כלות הערב, אז תקליב ממנו אשה להשם.
אבל כתוב, קורבן ראשית,
כתוב תקליב ממנו אשה להשם.
העניין הוא ככה:
שעור
זה מסמל גאווה,
דופח.
דבש מסמל תאווה.
זה שעור מביא לאדם או תאווה או גאווה.
ככל שעור וכל דבש, לא.
לא.
אבל קורבן ראשית תקריב ממנו אשה להשב ולמזבח לא יעלו.
מה זאת אומרת?
כשאדם מביא ביקורים, השבוע היה כתבו, מביא ביקורים.
איפה שמים את זה ביקורים?
לא על המזבח.
למטה.
למטה.
למה?
מה אתה מביא? משבעת אמינים, שעור ודבש.
זה לא עורר למעלה, זה רק למטה.
אבל כתוב כחור שעור, אבל קורבן ראשית תקריב ממנו אשה
להשם.
אחד הרבנים מסביר כך:
אתה יכול לומר לאדם שהוא בראשית דרכו לחדור בתשובה,
אתה יכול לומר לילד שהוא ראשית דרכו,
בוא תתפלל, תקבל סוכריה,
בוא תתפלל, תקבל שוקולד,
בוא תתפלל, תקבל עולם הבא, בוא תתפלל ככה.
ראשית,
כל שיעור וכל דבר, גאווה ותאווה לא תיתן,
אבל לריאט קטן, אדם שחוזר בתשובה,
אתה תיתן לו את הדבר הזה כולו.
גם אדם בעצמו,
יש יראה ויש אהבה ויש יראה ורוממות.
היראה לדרך טוב,
הלמעלה מזה זה יראה אהבה.
אבל יש, הדרגה היותר גבוהה זה יראה רוממות.
אומר בער ספר העקדה,
כתוב על אברהם אבינו בניסיון העשירי:
עתה ידעתי כירא אלוקים עתה.
כשזרקו אותי לכבשן האש הוא לא היה ירא אלוקים?
עכשיו אומר בעל העקדה,
עד עכשיו עמד אברהם אבינו את השם מיראה או מאהבה.
אבל עכשיו ידעתי כי יראה לו כמעט יראתו רוממות.
יראתו רוממות היא דרגה יותר גבוהה מ...
ואדם תמיד צריך לשאוף לדברים יותר גדולים, יותר למען ויותר למעלה.
עכשיו אנחנו עוד לא תרסנו,
כותבנו בסיבתי דיקים וחשדים,
ואיך אני אומר דרך אדם עבר ברחוב,
ראה שלט.
כתוב בשלט הזה,
כאן בית ספר לרופאים.
אז הוא נכנס,
אמר: תנו לי תעודה,
אני רופא.
לא משוגע.
תלמד כמה שנים רפואה,
ותעבור התמחות, אחר כך תקבל תעודה של רופא.
מה אתה כבר רוצה לקבל תעודה של רופא?
אמר: אתם משוגעים.
הלך וראה לשכת עורכי דין.
נכנס, אמר, תנו לי תעודה של עורכי דין. הוא משוגע, מה זה לשכת עורכי דין? תלמד, גם כך שנים.
אנחנו אומרים,
כותבנו בספר צדיקים וחסידים.
ואתה צדיק, אתה חסיד, נכתוב אותך?
אתה לא מתבייש לבקש דבר כזה?
כותבנו בספר חסידים, מה אתה רוצה? מה אתה רוצה? איך אתה מעז לבקש את הדברים האלה לכולם?
אלא העניין הוא ככה, זה נכון.
לפני שאנחנו אומרים, כותבינו, אנחנו אומרים,
תהרינו מעווננו,
תהרינו מטומאותנו,
חוס ורחם עלינו,
אנחנו חוזרים בתשובה.
אם אדם חוזר בתשובה,
אז העבירות שלו נהפכות לו למצוות.
אז אם ככה, כותבינו, פשוט הצדיקים והחסידים,
אנחנו יכולים לבקש, לתרום אותנו בספרים האלה, אנחנו עזרנו בתשובה.
שימו לב,
תשובה מיראה לאהבה, זה קטן, אבל זה הבדל עצום.
תשובה, אדם חוזר בתשובה מאהבה,
איך שהקדוש ברוך הוא מהפך לו.
למה?
אדם שעשה עבירה פתאום חוזר מאהבה,
עשה מהפך עצום,
דרכי בשמיים הופכים לו את כל העוונות שלו למצוות.
זה כל כך חשוב.
אדם,
כל השנה, כל השנה,
אלול הוא במתכונן, מכין עצמו,
בראש השנה, אדם מכין את עצמו הכול.
בא השטן וידע, האדם הזה, אני פיתיתי אותו במשך השנה, עשה 365 ימים עבירות.
זה בוודאי ייכתב למוות.
פתאום בא בראש השנה, רואה כצוות עסקים וחסידים.
הוא אומר, ריבונו שלהם, אני מכיר אותו, זה קליינט שלי, אני טיפלתי בו כל השנה.
הוא אומר לו, הוא חזר בתשובה.
הוא חזר בתשובה.
עזב בתשובה, אז נהפך לו, כל העוונות הפכו למצוות.
האדם לא יאמר טוב, אני אעשה עוונות,
ואני אעשה הרבה עוונות,
ואחר כך אני אחזור בתשובה ואני אהפיך לזה מצוות.
עם טובה, רחידה ואשול,
אין מספיקים בידו, האדם לא יכול,
לא נותנים לו, לא יכול להספיק להגיע לדרגה כזאת.
ואני תמיד ארגיל לומר את המשל של הבן איש חי.
כתוב, התנערים מעפר,
קומי.
היה מישהו ראה תרנגולת
שמתעפרת בעפר,
ודרך התרנגולת, היא רוצה לנקות את עצמה, מתעפרת כל גופה בעפר,
ואחרי זה עומדת התרנגולת ומנפחת את עצמה,
והנוצות שלה עומדות, והיא מנענעת את עצמה ומרודה את העפר.
האדם ראה תרנגולת בעפר, ריחם עליה,
היה לו בידו צינור של מים, טיז עליה, לרחוץ אותה.
והציזה עליה, כל העפר נדבק בה, מסכנה, אני לא יכולה לזוז.
הלכה עמדה בשמש עד שהשמש יבשה את זה שלה, והיא התנערה.
התנערי מהעפר, קומי.
אתה תתנער,
לא תגיד שאחרים ינערו אותך.
אחרים ילמזו לך, יגידו לך אלול, תלמד צופי מוסר, תלמד רש"י עד התורה,
ואז היה שם בגמירה חולים,
אבל את התנענעות, את התנעזעות, את העבודה אתה צריך לעשות.
אחרים רק מתחילים פתח בטחו של מחט, ואחר כך וכולי.
כתוב,
זה אומר רבי ישחיים, כתוב שרבו שמואל בדרך כלל הלכה כרב באיסורי ובשמואל בממונה.
אבל בדבר אחד להלכה כשמואל נגד רב,
עם תתאה גבר או אלאה גבר, בחום.
דעת רב אלאה גבר,
ודעת שמואל תתאה גבר.
אומר בעל הבן אשך על אבא שלו,
ריבונו של עולם,
אתה אומר, שובו אליי ואשוב עליכם.
שובו, בואו.
אנחנו אומרים, אבו ישראל, אנחנו השיבנו.
תחזיר אותנו את זה בתשובה.
אז הוא אומר ככה ואנחנו אומרים ככה.
אז מה, נעמוד סתו ככה?
תיקו ומעלה.
אומר הבעל בן ישחי,
הדעת רב,
ההלכה היא אלאה גבר,
באיסורי.
דעת שמואל תתאה גבר.
אז בכל ההלכות כולן פוסקים קירה באיסורי.
אבל כאן, בתתאה גבר,
פוסקים הלכה כמו שמואל שתתאה גבר ולכן הלכה כמותו.
אנחנו בראש העולם, ההלכה כמוך.
בכל הלכה כמוך,
אתה אומר שוב, אנחנו אומרים מאנשי איבנו.
אתה טעה גבר, הלכה כמו שמואל, לא כזה ברכה,
ברכה, ברכה שאומר אתה טעה גבר, אנחנו גברנו, אז אתה תחזיר את הרי בתשובה.
אומר השם בסדר,
בסדר.
מה כתוב? כתוב
"ויפסח השם על הפתח" במצרים.
מה זה "ויפסח השם על הפתח"?
עכשיו תראו על פתחים של זה.
והוא אומר, פתחו לי פתח כחודו של מחט ונפתח לכם כאולם,
שער של אולם.
תפסח על הפתח הזה, גם על זה תפסח על זה.
אנחנו לא יכולים, בראש העולם, משיבנו, תחשיב אותנו בתשובה, אתה תקרא לנו, זהו, בואו, תגיד לנו שוב ושוב השלומית, שוב ושוב, וזה בא ארבע מעלות, בתשובה, הנה, השם יקרא לנו.
וזה הלכה כמותנו, וזה הלכה כמונו.
אבל השם אומר, טוב,
שובו אלי ושובו אליכם.
ככה אומר השם, אנחנו אומרים, לא.
אומר השם, טוב, בסדר.
זה כל השנה כולה.
אלול,
עשרת ימי תשובה, אני פה.
אני פה, מה אתם רוצים עוד? הנה, הדלת פתוחה.
תמיד הדלת, איך אומרים, ברוב בריח יש בה.
צריך מופתע מיוחד, פלדה, ואחת תפתח עודה, והוא תושה מאוד.
אי-אפשר.
אבל לפעמים הדלת פתוחה,
והאדם בלך להסביר לי, איך אפשר?
צריך לצחוק ולהיכנס.
אומר הקב"ה, עכשיו אני יושב כאן,
הדלת פתוחה, קנית בלי לצפוק.
רק תיכנס.
נו, תיכנס ותקבל את התשובה שלך.
אז אם לא נכנסת,
נו, אז מה?
אני לא רוצה להגיד מה, אז מה?
הקב"ה עכשיו קורא לנו,
שובו אליי,
בבקשה, ואני אשוב עליכם, אנחנו עולים על ישיבנו.
אומר השם, אתם צודקים. נו, אני משיב אתכם. בואו, תיכנסו.
אז המלך בא וקורא לנו.
ואנחנו עוד נשארים בחוץ?
לא, לא עליכם להתקרב, חס וחלילה.
אין לכם מקום לשבת.
נשארים בחוץ, ואז צריכים להיכנס, צריכים לעשות את הפעולה הזאת.
ואדם צריך לדעת.
ולישחי אומר שאדם לא עושה עבירה עד שחושב הוא עושה עבירה.
לא סתם הוא עושה עבירה.
או יש לו תאווה או יש לו מחשבה.
הוא אומר, גם במצוות צריך מחשבה.
אדם צריך לחשוב איך אני עושה את המצווה.
ואם אדם חושב איך הוא עושה את המצווה,
אז אחר כך הוא מקבל שכר כפול על המחשבה הטובה ועל המעשה שאדם עושה,
על מחשבה ועל המעשה, זה חשוב מאוד.
לעומת זה,
על מחשבה רעה לא מענישים בשמיים.
אבל כתוב בגמרא שרבנו נחמד זכאי אמר,
יש שני דרכים,
לאן הם לוקחים אותי? דרך החיים, דרך הגיהינם? לפעמים אדם חשב במחשבה,
בשמיים לא מאנשים אותו על עונש על מחשבה,
אבל מעבירים אותו דרך של גיהינם.
הוא רואה דרך של גיהינם ופוחק, לוקחים אותי לגיהינם.
אז הנה, המחשבה כנגד המחשבה,
ואחר כך מכניסים אותו ישר לגן עדן.
על כן, גם מחשבה,
אדם צריך לחזור גם,
כשכתוב, אדם מביא קורבן עולה
או יש קורבן שלמים לדבר, קורבן עולה זה על מחשבה, בא לכפר על מחשבה.
כלומר,
על מחשבה לא מענישים אבל קצת מלוכלך.
צריך לרחוץ את זה לא בסבון, במים, ואין מים אלא תורה.
התשובה הגדולה ביותר, השבנו אבינו תורתך ואחר כך קרבנו מרקן לעבודתך ואחר כך חזרנו בתשובה שלמה לפניך.
העיקר הוא בלימוד תורה.
אני תמיד רגיל לומר,
כתוב שהכהן הגדול,
שבעה ימים לפני יום הכיפורים,
היו שמים אותו בלשכת פלהדרין,
חצייה בחול וחצייה בקודש.
וחצייה בקודש, בקודש אסור לשבת,
רק מלך יהודה יכול לשבת.
וחצייה בחול אפשר לשבת.
אז הכהן הגדול, שבעה ימים שמים אותו,
או שחציה בחור, חציה בקודש.
מסכן, יש לו מיטה כזאת,
כמו השולחן הזה, הוא צריך לישון על חצי מיטה.
בקודש אפילו לישון.
שבעה ימים, כל יום באים, אללה, נותנים לו מכות על הראש שלו.
כוהן גדול, אתה חזור בתשובה, אתה לא בסדר, אתה ככה.
וואי וואי וואי, וואי, וואי, אני עציתי לכם.
אז כתוב, הם בוכים והוא בוכה.
הוא בוכה שחזו בו,
והם בוכים שחזו במי שמעשיו סתומים.
בערב כיפור אנחנו אוכלים פי שניים, כמו מקובלים,
אנחנו אוכלים פי שניים, אוכלים. מסכן, הכוהן הגדול,
"ערב כהן אסור לך לאכול, זה נכון, ככה לחם, חמאה?".
ככה אוכל דברים כאלה.
מה לעשות, מסכן.
בלילה אנחנו הולכים לישון, עד מחר רוצים לעמוד כל היום בתפילה.
המסכן הוא הכוהן הגדול.
בלילה הוא צריך לישון, אסור לו לישון.
למה שמאיר יראה את זה?
עומדים האחדים,
ומקים באצבע, איך עושים?
אני לא שומע.
או, ככה.
ככה, אפשר לשמוע.
מעוררים אותו, מעוררים אותו.
אז זה לא ישן.
בסדר, לא ישן.
בבוקר, כל העבודות הוא עושה.
בא לבית המקדש, אני רק מתאר את זה,
רוצה להיכנס לקוצי הקודשים,
השער ננעל.
אני כהן גדול,
נכד אהרן הכהן.
אז אני אומר ככה דרך תירוש,
אומר השער,
תודה רבה, בסדר.
תנו, תתפתח, אני לא נפתח.
אני שבעה ימים צעקו עליי, תני לי מוסר, תנו לך מוסר.
מה עבד לנו?
אני, מה שאומר השער סגול,
בזאת יבוא אהרון אל הקודש, אומר, אה, אני למדתי תורה.
אה, אתה למדת תורה, וזאת התורה,
שהסביבה השם את משה, התורה,
כנס אל הקודש.
כל מה שעושה כהן גדול,
כל שבעת הימים, אם אין תורה לא שווה כלום.
זהו כוח של תורה.
לא, יש כוח חזק.
ועל כן, בימים אלה המצווה גדולה להרבות ולימוד תורה.
ואיך אומר,
כתוב בחז"ל,
היה פעם איזה, הגויים גזרו גזירה.
אז היו מטללים, עושים תפילות והיו בטלים את הגזירה.
יום אחד הגויים גזרו גזירה ואמרו, אסור לכם להתפלל.
אתם בתפילה שלכם מבטלים את הגזירות של הגויים.
אז קיבלו על עצמם שהשם יבטל את הגזירה,
כשהגזירה תתבטל אנחנו נתפלל.
אחר כך נתפלל.
אז אדם לא צריך להתקשר,
אדם צריך לעשות את המחשבה שלו לפני כן.
גבונו של עולם, מחשבה טובה,
לחשוב אני יוצא ללמוד תורה, אני יוצא לקיים תורה,
ועושה את זה בפועל, לא יאמר אחרי כיפור אני אלמד. עכשיו, עכשיו, תתחיל ללמוד תורה, עכשיו תתחיל בלימוד תורה.
ואז אין לך כפרה גדולה מזאת, אין לך סנאוריה גדולה מזאת,
ואז יכולים אנחנו לבקש, כותבנו בספר החיים, כותבנו בספר תדיקים וחרדים,
חזרנו בתשובה,
אנחנו יכולים לבקש את הבקשה הזאת.
אז יהיה רצון שאנחנו נחזור בתשובה מעכשיו, לא נחכה עד הרגע האחרון,
אבל התשובה שנחזור, שתשובה מאהבה,
שכל העברות שלנו יתרחו ממצוות,
ושהקדוש ברוך הוא יראה את צרתם של עם ישראל.
לא הייתה שנה קשה לעם ישראל כמו השנה הזאת.
בכל.
לכן אנחנו אומרים, תכלה שנה וכללותיה,
ותכלה שנה וברכותיה, ותהיה שנה טובה. ואין טוב אלא תורה.
יהיה רצון שנזכה בעגליו, מה קריב אמרו אמן.
יש זה זה זהו... א� א� א� יש ל�יש ל� לצט א-אויי�שתך ר ל ל...זתתתתת
