אנו מגישים לפניכם סדרת שיעורים שנמסרו מפי מוראנו ורבנו ועטרת ראשנו,
מרן הראשון לציון,
הגאון רבי מרדכי אליהו, זכר צדיק וקדוש לברכה.
השיעורים מתוך האוסף הגדול שבידי ראש ישיבת מנחת יהודה,
הרב הגאון יהודה מוצפי שליטה.
שאלות ותשובות בהלכות פסח יש כמה שאלות.
ברכת האילנות
זה דווקא בניסן, או לא דווקא בחודש ניסן.
מה הדין ברכת האילנות בנשים, אם חייבות,
ויש שואל השני שהוסיף: מה הדין בפרות המורכבים
ובדין עורלה ועצה עשירה
ועל פי הלכה אם מותר לברך בשבת?
זה לא שאלה אחת, זה מורכב.
טוב,
אז אני אענה על כך.
הגמרא אמרה: יוצא בבן ניסן
ורואה אילנות מברך דבריו וכו'.
יש מחלוקת אם המצווה הזו
היא מצווה חיובית או מצווה מזדמנית.
כלומר,
על גברה עומצות הנהנים.
יביאים כוס תה, אני אברך שהכול. למה, ואם לא נורא לכם?
אני לא חייב ללכת לחפש עצים בברך על העצים בקטע אילנות.
זה בקטע פרות,
בקטע נהנים. תרצה אברך. לא, לא, לא, לא. אבל לפי הקבלה יש חיזוק לברך, יש מצווה לברך, נאמר, יותר טוב.
ויש הרבה פקועים, אדם מתקן.
ויש חיתוף בקטע אילנות, מה שאין, וזה על ברכות.
עדיין למשל קנה מחיל חדש
לבש אותו ולא ברך עליו שהחיינו
והלך וטייל ובערב נזכר אהה לא ברך שהחיינו
או כמו שעושים החתנים
לובשים חליפה חדשה
ואני בא שואלתם ברכתם ושהחיינו על החליפה?
לא למה לא ברכת?
עכשיו הוא לא יכול לברך אחר כך ואם לא תבין אומרים הוא מתכוון גם על הטבין גם על הבגל
אז בבגל אם אדם לבש בא לא יכול אדם קנה פרי
פרי חדש אכת מבלי שהחיינו
פעם שנייה יש משלמר, איך חתכת לברך שחיינו?
יש הרכת, הפסקת.
אז מה עושים?
יש משלמר, אל תאכל את הפרי הזה. אמרנו, לא תאכל לאכול את הפרי הזה.
למה? ספק שחיינו.
או תקנה פרי אחר שברכתו שחיינו ותכוון גם עליו,
או תאמר לחברך שיבלך על שחיינו ויתכוון גם עליו.
אבל לך לא, יכול לאכול בלי שחיינו.
ואם אדם הלך היום,
ראה שכדיה פורחת, ראה שכדיה פורחים,
לא בירך, לא מברך, עבדי בניסן
או בראש חודש ניסן
הלך לרעב שקידים פורעים ולא בירכנו
נגיד לא בירכת, אי אפשר לך, גמרנו
לא
זה במקרה זה יכול לברך,
פעם שנייה יעמוד ויסתכל ויהנה ויברך
אז זה מצווה על כברך,
זאת אומרת מצווה לאדם לברך, מצווה לצאת
וכרך הברכות האלה
בשבת
אז קודם כל
רק בניסן מברכים, באייר
אל גמליו רעה ולא בירך, יברך בלי שם משהו.
על ניסן יברך על שם משהו. יש ככה נוגד לטורות, יש ככה נוגד לטורות. נכון, בלי פירות. נכון.
בשבת, בדרך כלל אדם מצווה לאחים יברך.
אנחנו כל שנה ושנה, עכשיו פעם אני אומר על השולחן הקיץ,
היה פרש חודש ניסן, אמרו נתפלל נצח חמה מוקדם,
הולכים לבית כדי לנוגד, ומה נלך את העבודה?
היום בעוונות לגמור על נצח חמה,
נתפלל לגמור בערך שבעה ורבע.
בערך
ועד שנלך לאלוקת העלות ונברך, שמונה, אנשים צריכים לעבודה, איך ילכו?
טוב, בכל אופן, טוב לברך ביום ראשון שהוא בית ניסן ובשבת.
לא מברכים?
לא לפי הפשט, לא לפי הטובלה.
על אילן מורכב ועל עולה.
על עצי עשירה.
על עצי עשירה.
מאוד
על עורלה וחצי עשרה.
אני רואה פה תשובות של הרב
רפאלי.
לדעת רפאלי דעתי.
על אילת מורכב לא מברכים
ברכת אילנות.
אתה עשית דבר נגד הבורים ברכנו ותעלה.
אמר, אל תתקדם את זה.
אבל על אילן של עורלה, על האילן של עורלה אסור ליהנות ממנו,
מהפירות,
אבל מהפרחים אין איסור ליהנות מהפרחים.
על הפעיל שאסור לך ליהנות אם מהפרעות יצאו
ואתה נהנה מהפרחים, יאמר להם, ככה, אני אקח עילן סרק ואני אראה לך לעבדו.
עילה שמוציא פירות ולפני שהוא מוציא פירות,
לכן מוציא פירות מהעילה של עורק.
אבל עילה של אשרה, מקבע שאסור לך ליהנות לא מהחיטים ולא מהפרחים ולא מהפרעות,
כן, על זה לא מברכים.
נשים לא מברכים.
למה?
מכיוון שזה נקבע,
למען גרמה רק מניסן אז לא יכול לתברך. ויש מישהו שאומר, לא,
זה לא נקבע בניסן
רק בגלל שהפרחים בדרך כלל הם באים מניסן.
אבל אפילו כן אשר לא תברך, אלא אם רק נקבע על אחר מאדם אחר
שיברך ויכבד את פרציתו על ידו חווה. או מבעלה יברך ורציתו על ידו חווה, או תברך בגלל שאין מקום.
ולכן הוא אומר לכם סגני הור, הוא לא יכול לברך.
אחרים מברכים והוא יוצא בזה יד החבאת.
עוד שאלה. מה עוד?
לא, מותר לשבת, לחיפה שבת. זה לא בסבת אסורים.
בשבת יש שומרים בדין תיקון ושומרים שמי יריח,
ייהנה מזה.
כתוב יריח, ייהנה מזה. לא, הדס לא מרחיב בשבת.
הדס אין בו פרחים.
זה פרח רגילים.
לדס אין בו פרחים.
להם.
לכן, לכן, לכן הוא צריך שהוא חובר.
אבל כאן יש פרחים,
אחרי שנה שם יהיה יוריד, וגם נתחיל סיכוניסט.
והפעם סיפרנו את העניין הזה.
היה שנה אחת
בחוץ לארץ,
היה חנא עוס, סופר עליו ושלום,
חנא שטר עזר עליו ושלום, חנא שמר עגס עליו ושלום,
חמד עבסאי עליו ושלום, אמור אבי עליו ושלום, ועוד כמה רבנים
שיצאו לברך בבקת אילנות.
היו יוצאים מחוץ לעיר.
והנה,
היה שם ערבי אחד צ'ך שהיה מכבה אותם מברכים בבקת אילנות,
כל אחד מביא להם צהרות,
אוכלים.
שנה אחת החליטו לברך בפרקת אלנות, אין לי כוונות.
כל הרבנים המכובדים האלה.
טוב, הלכו, התבלנו,
ידליקו בברכה, בכוונות.
הוא אמר להם, מה אתם מעריכים בפעם יוצאים כל שנה ושנה?
מה הגדילו על השש? כוונות? מה הגדילו? למה?
טוב,
גמרו לברך, הביאו להם פרקות, פרקו החקרות, וחזרו.
באה הקבוצה השנייה לברך בפרקת אלנות.
והם יבואו, יברכו, יקבלו דברים טובים אחר ידני השייח הזה.
רק התקרבו, השייח הזה לקח אבנים, זורק עליהם,
פריח
צעירות, זורק עליהם. תלכו וברכו.
לא תלכו על העצים שלי, לא זה.
מה קרה? מה יש לך?
אמר, מה אמרו החכמים שלכם? ברכו, ברכו, בשירו את העץ.
העץ נהיה יבש.
אני לא רוצה.
אמרו מי החכמים באריה אמר להם.
הלכו ושאלו אותם, מה קרה?
אמרו,
אנחנו התקבלנו בכוונות
מהעץ הזה בגלגול.
תיקנו אותו בכוונות שלנו, אז נגמר, התייבש, באמת, גמרנו.
ערכו סיפור לבעל העם, אמרו: אנחנו נכוון, אנחנו נכוון,
לא התייבש לו העץ, אמרו לו: מה נתבכם, לכו מפה.
כמה שהמעלה של הברכה על ברכת העדנות היא חשובה בעיקר לעניין תיכון נשמות.
כן, עוד שאלות.
ראיתי שש נוהגים לשקול בליל פסח את הכזית מצה לכל אחד במשקל מכני קטן,
ממש לפני האכילה. האם זה מותר?
ועוד שאלה ישנו: האם יש חיוב לסנן את מי השתייה בפסח על ידי בד על הפרס,
ומה לגבי מי טבריה?
הכוונה בטח על הכנרת.
הייתה לי סבתא
שאימו שלושת הישיבה,
הגאון הגדול,
מורה לנדון דלת רושן עליו בברית הצדקה,
שולח לישיבה עליו לשלום.
היא תחת המיטה שלה,
פעם אחת זכתי וירד תחת המיטה שלה,
ושאלתי מה יש תחת המיטה שלה?
משכן
משכן תגיד, לא משכן של היום, משכן של מקודם אוזניים.
ויש אבנים ויש ברזלים מצד אחד ומצד קו שנייה ריקה.
אמרתי לה, סבתא, מה, את מוכרת, קונה, מה לך זה?
אמרתי לה, אני, זקנה ולא יכולה לאכול הרבה לכת בשבת,
אני ביום שישי
שוקלת
את הבננה, כמה כזאי יש בה,
תפוחי עץ, כמה כזאי,
מותנים שוכלת, כמה כזאי,
לחם זוקר, כמה כזאי, לדעת, כמה אני אוכל.
זה היה הדור הקודם, הם מכניסים בבית משקלות. היום, ברוך השם, גם כן נעשו המודרניים,
לא כמו הדור הישן, מביאים בבית משקלות. בסדר,
אבל הם מביאים משקלות בשביל הבישול.
לדעת, כמה מלח לשים, כמה פליפל לשים.
קודם, אישה יודעת בידיים שלה,
הכמות של המלח והכמות של הפליפל.
בלי מחשב, בלי מכונה, לא ידעו. טוב, נעזוב אותם.
ואדם שרוצה לאכול מצה בליל פסח
לא ישקול בליל פסח,
אלא ישקול בערב פסח.
ביום שישי יכין לו את המשקל כולו.
כמה מרור, כמה גדל, כמה זה.
אבל אדם בא בליל פסח לבית צום,
יש לו מצה שמורה, קנו לו מצה שמורה מספר מסוים.
חוקק חשבון, המצה השמורה הזאת, אם אני אחלק אותה,
יותר מכזית, לא יישאר כזית לאכול לכורך, ולהלאה.
או יש לו מצב בצמצום, לדעתה מה לאכול כזית?
בדיעבד כזה, שאין לו ברירה,
ולא שקל לפני כן,
והמשקל הוא לא חשמלי,
אלא משקל רגיל,
אז מותר לשקול את המצה,
או את המרור, אם קשה לו המרור,
יותר מקשה לו לאכול כזית, ושכח לשקול לפני כן, ולא יכול לאכול יותר מכזית,
אז מותר לו לשקול את זה בליל שבת ובליל בית העולם הזה נקרא מידע של מצווה.
אבל לכתחילה אדם כל זה יעשה לפני פסח כלומר בערב שבת וערב יום טוב.
השאלה השנייה,
לשקול השנה כולה טוב לאדם ולשים בברש שלו משננת טובת.
אם יש משננת שלא מעבירה פרובים ולא מעבירה עיניהם הטוב, ועם לאו,
לשים בל,
ולהגיע למים של הקימייה.
כבר עבדו על זה, סיפרו בזה, שפך הרבה מים בכנרת,
עד ש...
לדעת אם זה מוסר או רשוי.
מה הבעיה?
הבעיה מתאב לנו אדם ביום פסח,
ייקח בקבוק וירא, נגיד גוי, לא נגיד יהודי.
ייקח בקבוק וירא וישפוך את הבקבוק וירא לתוך הכנרת.
אם כן, הרי טיפת חמץ,
וחמץ פותח במה שהוא, אז כל הכנרת היא כולו חמץ.
ומביאים לך ל... פה, אתה רוצה חמץ.
קודם כל יש מי שאומר, כל מה שרואים חמץ, הפרלח במה שהוא זה אם החמץ שלך והמים שלך, לא של חברך.
ועל כן דיברו על בארות שבזמנם של היו גויים.
אנחנו נקים את הסלים עם לחם בתוך הבארות אם נפסלו או לא נפסלים.
אז זה דבר אחד.
אבל הדבר השני והוא העיקר.
מי שבקי במוביל הארצי,
לוקחים שואבים מים מהכנרת.
דרך צינורו, בהתחלה זה צינור פתוח.
מגיעה לאיזה בריכה גדולה
והבריכה הזאת מוקפת חובה בלתיים ובריח
ושומרים עליה
אז המים שלכם באים בבריכה
מהבריכה הזו שוב פעם נוסעים צינורות קצת כרעקאיים
גם כן עד לבריכה אחרת
גם הבריכה הזאת נשמרת
עד שמגיע המים מירושלים זה עובר בבריכה אחת, שתיים, שלוש
זה משהו בבריכה הראשונה
כשעובר לבריכה השנייה זה משהו בכנרת
משהו דמשהו בבריכה הראשונה, ומשהו דמשהו דמשהו בבריכה השלישית.
בעוד זה לא גזרו חכמים.
וזה הנימוק שמותר.
נכון,
שפעם
כשהיו לוקחים את המים מהבורות,
היו מקפידים לקחת את המים לפני פסח ולשנן אותו לפני פסח ולשמור אותו לפני פסח. למה?
כי בבור ילדים זודקים לחם, זודקים פרורים, זודקים גברים מחודשי, עלה לך בתוך הבלי לחם.
לכן נהגו בדבר הזה.
אבל היום אין צורך.
אבל אם אדם יש לו בגב שלו חבית כמו שפעם היה
והחבית לא מכוסה
אז צריך לדאוג בערב פסח
לבדוק את החבית למעלה אם יש בתוך החבית לחם או חמץ או פירורים של ציפורים אם נקי הוא חייב לכסות את זה בפסח האם לא כן יש מי שאומר שכל יום בפסח תעלה לגב תראה אם יש חמץ בתוך החבית או אין חמץ בתוך החבית
יש מי שאומר, לא, אם בכלל למדת מסננת זה יהיה פזור.
יש מי שאומר, לא, יכול להיות,
ברגע שיגיע הלחם הזו למסננת,
הלחם יהיה
רך מדי,
בזרם מים יותיר לך את הלחום של הבצק הזה, של החמית הזר, אמא, מה אתה לא תרגיש?
ועל כן, הטוב ביותר, כמו שאמרתי, ישים כיסוי למעלה.
ואז מה דרעי הזה?
ולעצמו.
ולעצמו.
האם משהו זה משהו?
דרעי, אז מה הבעיה?
לא יצא מהמובילה ארצית.
שיקחו מן הבין-לא ארצית.
בעיה להם.
אין בעיה, אין בעיה.
זהו בעיה.
בשבילה אמרנו, בשבילה של מדעיין של אחר.
אותו כולה.
הרב אבן ישהי כתב: מי שיש לו חמץ ימכור לגוי, שיקבל הנוכרי טמאות מידו,
ואומר לו בפירוש שמוכר כדי שתהיה מכירה. והנה ענן דאזנן כרבנו,
האם המכירה של היום שהגוי לא נותן כסף זה מועיל, ומדוע?
האם צריכים לבדוק בין המרצפות, לדעת רבנו?
המכירה,
היו גם גולים רבים.
פעם היו מוכנים בכצף ובשטר ובמשיכה, הגוי היה לוקח את החמץ הביתה.
אחר כך עשו מכירה בבית של היהודי, והדבור היה נותן כסף לוקח את החמץיה.
אחר כך עשו מכירה,
ראו שאנשים לא מבינים איך למכור,
איך לעשות, איך קניין,
עשו דרך הרבנות.
נתנו לרבנות את המפתח והרבנות מוכרת את זה לגוי.
אחר כך מפתח, קשה להם להרים אותו.
רק קודם היה להם כל מפתח גדול, כמו חצי, חצי זרוע.
היה קשה להביא אותו, והרב צריך לחוף המפתחות כולה.
אמרו בלי מפתח.
בקיצור, עשו עד שבאו עכשיו, עושים בחתימה,
עושה יפי כוח לאדם, לרב של כוח התחמות.
וזה חוקי לפי הדין, זה חוק של המדינה.
אם אדם נותן את זה כוח לשני, זה נקרא חוקי.
זה,
ואם חסר בולים, עושים בולים אחר כך.
והיום עושים עם הגול דמי קדימה,
הוא נותן דמי קדימה, ואחר כך קונה משטר וערבויות,
ועושים כמו הרב בעלה תניא,
בעל שחנון ובעלה תניא,
קשה מה לעשות הרב קבלן, עושים כל מיני קניינים, כל מיני סוגים,
כדי שהמכירה תהיה מכירה.
בכל אופן,
אם ידע מישהו בבית בקבוק ובירה, לא יעשה את כל הדברים האלה.
או ישתיר אותו או ישבור אותו.
מעכשיו.
אם יש לו קילו קמח, לא יעשו את זה כל המכירות האלה. יעשה עכשיו אברופו או יפזר בין שכנים.
פה מדברים בחנות מכובת, או אדם יש לו הרבה חמץ
שלא יכול להיות שיהיה הפסד גדול,
אז חייב להוציא לרמחסן למטה או לישון למעלה בביתו במקום מיוחד לעשות ואז
יעזור למכירה.
ובכלל שעושים היום דרך רבנות שיותר ניחא מאדם פלסטיף. למה?
פרק ד"ר ידע את כל התנאים ויש כמה שיגקים מעניינים.
יש לזה חמץ ומצוא מערכת המכירה.
אולי למעלה מ-200 דבים מדבר על הנושא, איך עושים מכירה.
מי יכול להבין, מי יכול לדעת, עיין פה, עיין פה, עיין שם.
הרבנים של המכירה עושים עיונים גדולים וידעים וקיים בדבר הזה כזה.
בכל שנה ושנה
התחדש דין.
שנה שעברה לפני כמה שנים. התחדש דין, מה התחדש דין?
מניות.
לאדם יש מניות.
בבנק מזרחי הוא בנק פועלים.
ובנק הפועלים לוקח מניות, קונה תחנת קמח, קונה מאפייה, קונה בסקיוויטים,
זה מה שעושה,
קור.
אז זה מניות של חמץ אצלך,
או מניות של גויים, אתה שותף שמה,
אז מה זה מנייה?
שותף או לא שותף?
עד שתכניסו היום לתוך השטר המכירה,
גם אם אני מוכר.
תכניסו גם את הדבר הזה.
אם כן, היום עושים את זה בצורה הלכתית, כמו שאמרנו,
בתנאי שאדם לא יחקר בזה את זה, רק אם יש לו שד מרובה אז יכול להיות מוכר. אבל בעל מכולת,
ודאי שיש לו שד מרובה,
אבל כשחזר בעל מכולת לא יהיה מספיק שישים פתק חמץ.
צריך בל יראה כפשטה, לא רוצה הלכה,
לשים נייר,
בד,
לא ניילון שקוף
נגיד הנה המחיצה,
כאן היה סימפת עלייה שלא ירחה בכלל.
ספרדי כן, על גבי מרצפות ואין מרצפות לנגד.
ואין מרצפות,
יש בעיה גדולה, מה הבעיה?
היום המרצפות שלנו לא כמו שפעם,
היום לוקחים אותן
מצמידים אחד על השני באופן שלא יהיה
סדק ביניהם.
אבל כולנו, תראה,
אדם יש לו בית ישן,
המצפות התנענעו.
אמרים, כן, מה שהולכים על זה, על רצפה אקונומית,
אבקת כביסה,
אבקת סבור,
היה הכל הלך,
החמץ הלך להתבטר.
אבל בכל אופן,
במקום שיש רצפה בלטה
מתנענעת חייב לבדוק.
וכן למשל, בין
הכיור
או בין השייש לבין הקיר שיש שם חרסינה.
המקום המחובר שביניהם יש שם למטה לפעמים מקום ריק
ואולי שם נכנס משהו החמץ.
יש מי שאומר שבו חוקרים בעיקר חזק וברוך.
יש מי שאומר לא,
התקנה היחידה היא שתיקח גבס
ותסתום את החורים האלה בשביל שזה יהיה כמו קבור שם ולא יכול לתת.
יש מי שאומר עוד דבר מעניין
במשך השנה האישה אוכלת את הרצפה של המטבח נקי נקי
תקינה קליצה
וכייסה להפוך את הקליצה ככה נפלה ברצפה
היא נפלה ברצפה בחזרה, שותפת את זה ומקדמת אותה בחזרה בסוף הסיר
אבל אם הקליצה חמת
ונפלה על הרצפה, אז הרצפה חמת
ברעה חמת,
גוף
עד לכן בפסח עליך לעשות הגעלה לרצפה
בלחמת שם.
הלכה לא ככה. למה?
אנחנו פוסקים בדעת מרה,
רופא שמי שואל, פעם בשנה, פעמיים בשנה,
לא קורה הרבה, לכן לא צריכים הגעלה.
אבל אם אדם רוצה להגעיל את הרצפה, שיעשה הגעלה. אנחנו, אין לנו כמה דברים האלה.
אבל מה שצריכים להחמיר יותר זה במכסה של הגז
או בחסינה שחרי הגז.
אדם מלכיח אטריות
שם על זה כיסוי.
אם הכיסוי לא מהודק טוב,
אז יוצאים לידים מהאטריות, מהסיר.
מן השמאלה גם לקיר,
והקיר בולע.
ויש מי שאומר, בפסח אתה עוד פעם עושה לא אטריות חד וחלילה,
עושה מרק בשר.
שוב פעם לידים הולכים לקיר ובורעים ממנו.
והקן, אם עדיין יש לו קיר, או יש לו כיסוי של
של תנור קרעים,
אז חייב לרחוץ לקיר טוב,
ואת הכיסוי טוב, ועם כל זה לכסה אותו בנייר כסף,
או באיזה בת בחצי יחד איתה.
שאלה אחרונה.
ספרדי מזמין אורח אשכנזי עולה חדש שלא יודע אם הוא אוכל קוטניות,
מה הדין בקשר לאכילת אורז או שעל קוטניות?
ספרדי שמזמין אדם שעולה חדש,
קודם כול,
נשאל אותו אם בערב פסח כשאמר "כל חמרי ידע מה שאמרתי"
הוא אמר את זה ברוסית ואמר את זה באתיופית
אבל אם זה יכול בלילה הרי יעבור שום דבר, יאמר בעברית, יאמר באתיופית, יאמר שבקדום
צריכים ללמד את האתיופית ואת הרוסית ואת האמריקאים בעלמיד
שכשאומרים כל חמרי יגיד את זה בשפה שלהם.
האדם שבא ומזמין אורח לביתו
נשמע אותו
אתה אוכל קטניות או לא אוכל קטניות?
אם הוא אשכנזי, מסתבר, לא אוכל קטניות, ולא יאכל קטניות ולא יאכל קטניות.
ויש מחלוקת גדולה בקטניות.
יש שאומרים שבוטנים זה לא קטניות.
וכן, בממשך חב"ד,
אני רוצה לקחת רופאה של מה לאלמור מנחם מנדל בן חנה,
לקחת רופאה של מה? הם אומרים
בוטנים זה מותר.
הקלעדים היחידים אומרים לא, בוטנים אסור.
כפולים,
כפול או אפונה,
יבשה אסור לאשכנזים,
ירוקה,
נהגו בארוחותיהם להקל.
ויש לספרדים,
בעיקר מרוקאים,
מחמירים יותר מאשר אשכנזים.
הם סוכר לא לוקחים,
רק תמרים,
וקדמיות בכלל לא לוקחים.
אבל כן, זו לא נחלה של אשכנזים, זו נחלה של כל אחד ואחד איך שנהגו נהגו.
ואנחנו דיברנו על הלכות של פסח, על הלכות קורבן פסח, לא דיברנו.
האמת היא זעוף. למה? צריכים אנחנו נזכורים להכין לעצמנו לדבר על זה בפסח, יבואו פשיח, מחר, רבותיים, מה נעשה, נהיה, בלי, בלי דעה.
לכן כדאי שידעו לדעת מה דרך כלל בפסח.
אם אדם לא למד,
יש לו עוד תירוץ.
שיגיד יבוא משה רבנו עם תם,
יבוא ארון הוא קהל תם, איך למשה רבנו? נשאל אותו איך עושים לו בפסח, איך עושים את זה, נשאל אותו.
יבואו הרמב"ם והרבד,
נשאל אותם איך עושים,
עושים דיקור, לא עושים דיקור, את המחלוקת ביניהם.
יבואו גדולי עולם איתם,
יהי רצון שיהיה בעולם אמרו אמן.
מֶה.
