אנו מגישים לפניכם סדרת שיעורים שנמסרו מפי מורינו ורבנו ועטרת ראשנו,
מרן הראשון לציון,
הגאון רבי מרדכי אליהו,
זכר צדיק וקדוש לברכה.
השיעורים מתוך האוסף הגדול שבידי ראש ישיבת מנחת יהודה,
הרב הגאון יהודה מוצפי שליטה.
שאלות ותשובות בהלכות פסח
פשוט מורינו ורבנו, כמו כל שנה,
יש את השאלות של ארץ פסח ושאלות של פסח.
אנחנו שואלים את רבנו,
כמה שאלות, הציבור יכול להעביר במכתב את השאלות, ואני מקריא אותן לרב,
ורבנו ייתן תשובה עליהן.
רציתי לסדר שאלות ששייכות
להכשרת כלים,
אבל לא משנה, אנחנו נשתדל לעשות כמה שאפשר.
כלים חדשים שאדם קונה,
ובעל החנות אמר שהוא הטביל את הכלים, האם הקונה חייב שוב להטביל,
ואם צריך לברך,
זה לגבי כלים
איך אני מכשיר כוסות דורלקס
ולגבי סכומי אפשר להגעיל בתוך שק
שהם נוגעים אחד בשני?
אם בעל החנות אדם נאמן
הוא אומר שאת הכלים הטביל אותם
אם בעל החנות נאמן
הוא אומר כבר שאת הכלים הטביל אותם
אז הוא נאמר ואין צורך להסביר אותם פעם שנייה.
קורות הן קורסות סורלס.
אבי ניחאי כתב
שקורסות רוחים,
אם הם בראו בכר,
אפשר להכשיר אותם לפסח.
אבל אם הם בראו בחם, נכון, קורסות סורלסטות בו,
לא.
נכון, יש חותמים על אבי ניחאי,
אבל הם שכחו את הרמב״ם.
כמו הם טוענים שמותר יום חוץ
לקחת כוס
זכוכית ולשים שם חרב חם רוצח,
לשתות,
לשתות את הכוס,
לשים שם מערך בשר חם וזה שקל.
אבל הם טועים. למה?
הרמב״ם כתב שזכוכית מולעת,
אז אם היא צורכית בולעת מדינה כדין כלי חרס
ומנשחה והיא בראה בחם, אי אפשר להשאיר אותה, אז אי אפשר להשאיר אותה.
אבל אם בראה בקר אפשר לשים אותם שלושה ימים במים,
כל חצי וארבעה שעות נעלב את המים ואז אפשר להחזיר את הכלים האלה.
שרוצים להגביל סכינים
או רוצים להגעיל סכינים.
אז אם רוצים להגעיל סכינים זה חדש.
כל סכין שהוא מורכב בשני חלקים,
כמביאדית
ולהב לא חתיכה אחת הכול,
ובעיה בהלכה, אם אפשר, להגעיל אותם.
מכיוון מקום החיבור בין העץ או הפלסטיק עם הלהב,
המקום ההוא, יש פה חמץ ואי אפשר להכשיר זאת.
דבר אחד, דבר שני,
בסכינית שבדעת, בדרך כלל כל השנה כולה,
מה השתמשו בסכין?
אם השתמשו בסכין דבר קל, מה זה?
אבל אם השתמשו בסכין דבר מלוח,
בתוכך זה סכינה,
למרות שזה קר, אז יש כאן די בלעם.
אנחנו,
יש עדות שמחברים שבשיר בשרים לא מבכלים בגים ובשיר דגים לא מבכלים בשר.
ככה נוהגים להחמיא,
אבל מעטים אין קבלה מזה.
בשיר דגים,
אם תשטוף אותו יפה,
תעקר אותו יפה וזה יכול לבשל באחד-אחד הדגים או בצורה הרפוכה.
עכשיו, אתם רוצים להדבין,
צריכים לדעת, אם הצל הוא עם רשת
ונמצאים סכין עסקים או סלחת אבסל לחץ,
הרבה איך אפשר להדבין את זה כי המים לא יכולים להגיע מאותו מקום,
אלא צריך לעשות הפרדה כשהמים יכולים להגיע זו.
במקווה הרגילים
אנחנו אמרנו להם שהכינו סל מברזל למברשת,
איך שאפשר יהיה להטביל אותם בצורה כזאת לעבור להגעלה,
צריך להגחיל סקין סקין,
כל כלי בין אחד צריכים לעבר שלו.
בכלים חדשים שבאים מחוץ לארץ
יש מי שאומר שבחוק הארץ הולכים לזה בשומן מן החי
ועל כן אומרים שצריכים להגעיל אותם.
קודם כל אנחנו יודעים אם השומן מן החי הזה הוא באמת שומן מן החי.
כי היום יש שומנים רגילים.
מה זה קורה?
נכון.
אז זה, אבל אנחנו אומרים,
אדם קונה ציר חלק,
ירחק אותו עם סמון ומים וממנה אם יש לנו סומן אז סומן יעש
יתנקה על ידי הסמון ומים ואז הסיר הזה יהיה מותר אלא אם כן אם הוא חדש הוא לא צריך להגחיל אותו
יש בעלי חלויות כמו שאמרו שמטבילים את הארים אבל אין דבר, יכולים להטביל שאין בזה שום בעיה
ולשיחי כתב שאדם שמוכר את החמץ בגוי צריך למכור עם הכלים שלו.
ובזמנם, מה היו הכלים? אין סל, סל שמעשוי מקנין.
סל שעשוי מקנין, אין בזה בעיה.
אבל היום, למשל, מוכר חמץ עם הכלים.
אדם שמוכר לא יכול למכור חמץ עם סל תוך הכלים שלו,
בלי הכלים למכור לגוי.
אז צריך למכור גם את הכלים לגוי.
ולמרות שהגוי נמצא באמריקה,
ואני נמצא פה,
אז הכלי הזה,
ברגע שמכבתי אותו לגוי,
ואחר כך אני אחרי פתח לוקח את זה וחברה קונה את זה,
אבל אני צריך לדעת שאני חייב להסביר את הכלי הזה,
למרות שהגוי לא נגע בכלי.
למה?
כשהדם של דבלת כלים יש אומרים דאורייתא ויש אומרים דרבנן.
בבעלה ונשחי עליו ושלום פסק,
קרוב הפוסקים שדבלת כלים היא דאורייתא,
לא דרבנן.
ודב קמינה,
אדם רוצה לשלוח את הבן שלו, להטביל את הכלי.
אם הבן הזה פחות מדבר מצווה,
לא שהוא לא נאמן,
הוא לא יכול להאמין,
אז לכן זו בעיה.
אבל
אם אתה משלח את הבן שלו הקטן, אין גדול.
והגדול רואה איך שהילד הקטן מתביל,
למרות שהוא קטן,
מדבר כוונה, לא מוציא את החובה,
אנחנו לא אכפת לנו.
האגר התבילו את הדבר הזה כולו.
יש בהלכות שאם אדם התביל דבר בלי כוונה,
בלי מחשבה,
התבין.
אבל ההתבילה הזאת, אם זה חשוב או לא חשוב,
תראה לך ממש כבדנו, העיקר הגמר, לא הגמרתי אותו.
אבל צריך לדעת כשיש אנשים שיושבים על יד שפת הים ואוכלים על יד שפת הים
אז אומרים להם רבותיי, יד שפת הים, ויש נטילה, ויש נטילה,
כובע, פיפה,
לא ככה.
אז טוב, אז הולכים לקחים כלים וביאים מהים למים ואוכלים נטילה.
הם טועים.
המים של הים הם לא רואים לסבילה.
כלב לא יש שעוד בהם.
אבל לסביר אותם,
לקחת את היד שלו וללכת על מים לים ולהסביר את היד שלו,
הוא יכול להסביר.
אלא מה?
צריך לחלוק את מה מברך,
על כבילת ידיים או על נפילת ידיים.
הבן ישחק פסק
שגם הוא תובב את ידיו בתוך הים,
ים המציאה קלטן, שעיקר הדין זה בין הטילים ובין הטילים,
אז צריך מאוד מאוד להיזהר,
וכבר ידוע מה שאמר שאלה הקדוש:
רבים הם המגעילים,
רבים הם המטבילים,
ומועטים הממינים.
מגעילים אומרים עשינו, עשינו.
בדמוקרט כתוב שפעם אחת
ראו אישה שמחזה ידה תוך מים חמים,
אז הוא אמר לה במעשה שווים.
אני מחר הייתי באיזה מקום שהיו עודים על גלת עילים,
והרי
הדוד שלה
גדול מאוד,
פי ארבעה מהשוכן הזה.
הוא היה אמור בקיטור, אין צדד,
להתנענע.
ואני רואה שהמגעיל מחניש ומוציא, מחניש ומוציא.
רבוי, מה זה אתה מחשב בצד?
באתי אני, ראיתי אותו נטענע, הנה בואות עולות?
שמתי יד שלי, נכנס ליד שלי, ולא נשרף לי היד.
מה קרה? כתוב נענע אותו,
וזה יעשה כאילו עושה בואות,
והנה זה לא מועיל, זה לא נקרא הגעליו.
עליו כך שממש רותח, המים רותחים.
עוד דבר,
כשמדמינים כלי,
אז אם מדמינים כלי גדול,
אז הכלי הזה הוא קר,
וכשאתם נשים אותו בפנים, הוא מתקרר,
הוא מקרר את המקום.
אז יש מי שאומר,
יאללה, מה אתה רוצה תוציא אותו? לא.
תכניס אותו, למרות שאדם מתחיל לבעול לפעפע,
לפאפאה, ואז מותר חדה להוציא אותו. וגם,
לא צריכים להשאיר אותו הרבה זמן בתוך המים.
אנחנו המלצנו לכולם שאדם שמקביל ומגעיל כלים,
מקום הבית או מקום, לא משנה,
שישים מתוך
הזוג הזה אמה
או סבון,
שיש בפרמתם בגן,
נתמינה שלו עשרת שישים נגד זה, ולא צריך דברים מהיר, כולם שלמד, פנאפס, כן, פנאפס וג'אנה.
בפסח אדם יש לו כלי חמץ,
ואתה רואה אותו בפסח,
לא רוצה להגעיל אותו.
הרבה מאוד עוסקים אומרים שהוא לא יכול להגעיל,
אבל אם יש לו כלי
וצריך ללבן אותו בפסח,
אז במותר.
אנחנו רוצים ללבן אותו דבר אחד,
ליבון, ההגדרה של ליבון זה אם אני מכניס ברזל לתוך אש
ואני מוציא אותו ואני אצא ממכה על הברזל הזה וישים מזה ניצוצות.
זו ההגדרה של הליבון.
היום יש מחוותות,
מחוות,
אבל על מחוות יש מחלוקת אם צריכה ליבון או צריכה הגעלה.
למה?
הם אומרים בדרך כלל במחוות
מתגלים עם שמן.
אז אם מתגלים עם שמן,
אז זה הגעלה.
אבל היום הרי יש מחבתות שמאט מורחים מעט שמן, טפלון, טפלון.
אז מאט הם הם מורחים וזה ככה מתגלים.
אז המחבתות האלה,
תרשו להם ליבוי, זה לא יעזור להם עם הגעלה.
זה לא יעזור לך בכלל.
אם ככה אתה תשרוף אותם,
אז בטל ממנו לדין מחוות טפלון.
מחפותות כאלה לא מוכנים להם ליבון.
בכל אופן,
אדם צריך לדעת
שהיום ברוך השם,
הכלים באזור, אפשר לקנות כלים,
אף על פי כן אדם צריך לדעת הלכות ליבון, הלכות הגעלה.
אדם צריך לדעת
יש לאדם בבית שולחנות.
אז אני מגדיר את השולחנות,
שלושה סוגים של שולחנות.
שולחן שולחן במיניהם שבת אוכל עליו, תמיד ניילון עליו,
נפה וניילון,
גומר לאכול, לוקח את הניילון וזורק אותו.
השולחן הזה,
אם רוצים להכשיר אותו לפסח,
די אם ייקחו, זמנתו אותו, רצו, וינתו אותו וגמרנו.
זה מה שכל הזמן מבלח.
אבל אם אדם יש לו במטבח שולחן
או יש לו בבית שעש
במטבח שעש
אז אם האדם הזה
לש בצק
בבצק יש שמרים, ואני מדבר על כל השנה כולה
ושם את הבצק על השולחן
הבצק הזה יש בו שמרים, יש בו חומץ
והשולחן הזה בנה
ובציעור לדעת השולחן ערוב צריך לא ליבון.
מי ישרוף את השולחן שלו?
משוגע?
וכך ברנר ישרוף את השולחן שלו?
אבל כן, אם אדם
אם אדם משתמש בשולחן הזה, שם עליו בקק,
אז בפסח צריך לקחת בערב פסח,
קונקום מים עורכים,
לספוך עליו,
ואחר כך לצפות אותו בבאז ובניילון וכל הפתח תמיד הנלון צריך להישאר שם.
אותו דבר בשייש שיש לו במטבח.
אם אדם
לשבתה
שם אותו על השייש
עד שיתפח,
אז השייש בולע, אבן בולע.
אם נדבר על שייש אמיתי אז הוא בולע.
כל שכן שייש מזויף שבולע.
אז אם השייש בלה,
איך מותר לך בחג הפתח להשתבש בו?
אז אין מה לעשות.
ללבן אותו יתפוצץ לו השייש.
אז הוא צריך לרחוק אותו יפה,
לשפוך חומר מפגל,
ואחר כך כל הפתח כולו צריך לשים על זה כנאי לנעבה או נייטסף עבה,
שלא ייגע האוכל במקום הזה כולו.
עוד דבר
בדיש, מפה רגילה
אם אדם כל השנה כולה
היה לו מפה,
על המפה שם את הניילון,
מזה תמיד שיהיה ניילון על זה.
אז נו, מפה הזאת בכל מיני דברים כאלה.
אבל אם לא,
אם יש לו ויסקי, נשפך לו ויסקי על המפה הזאת
או נשפכה לו בירה,
בירה וונה על המפה הזאת,
אבל הפעה הזאת בלעה
ללא מעין כיבוש
צריך מים רותחים
לשים על המאחורים, להכשיר את הפעה הזאת
והשנייה צריך מאוד מאוד להיזהר.
בזמן הבן אשחי על הראשון
היו רוב הכלים, הבגדים,
אחרי שמכבשים אותם
היו לוסמים בהם נשה,
מה שהיה עשוי מקמח דק,
היום כבר למדו על נשא על נשא, היום רק יש להם חומר סינתטי,
אז הם שופכים על זה, וזה מקשיב את הבגד.
חומר סינתטי נפגע ולא ראוי לאכילה, אז אין דבר, אין בזה שום בעיה.
אבל לו יצויר שאדם
יש לו עדיין בגד
קנת או חדה, בת חדת קנה.
דעו לכם,
היום העולם כולו רמאים,
שמוכרים הכל ברמאות.
בין אם מביאים מפות וסין,
מה עושים עם הסינים האלה?
הוא דקה מן הדקה.
אבל אדם לא יקנה דקה מן הדקה,
אז הם מחפשים אותו עם נשה, עם חומר כזה,
ואז הוא יעבד,
הוא, יעשו טוב, יחבד.
אז אתה יודע אם זה יעשו מדבר חמץ,
חמץ אם עשו מקבע טפוחה דמה דבר אחר אבל אם לא לא
בזמן הבן איש חי עליו בשלום
היה אדם נקרא לו הספר לוקח קבח
ועזב אותו עם מים ומדדיק
את הספר
אז אם נראה בחיים אז בתוך שלושים יום זה לא טוב אבל אם זה היה לפני שלושים יום אז זה לא בטל מנעור אדם
היה לפני כמה שנים היו פוחדים
משקדים, אני יודע מה, פוחדים.
היו עובדים שלכם, יוצאים על החלונות,
תחבושת,
תחבושת עם דבק.
היו לוקחים דבק, קמח.
על זה, קמח הזה, עדיין נמצא מהתחילת קדם.
אז הכל יישאר על החלון.
אבל
להתחיל, אם הוא רוצה לעשות את זה בפסח,
אז קודם כל,
חול המועד נקרא חול המועד.
לא כל דבר אדם מותר לעשות בחול המועד.
חול המועד יותר חמור משבת, למה?
שבת אתה יודע שבת ככה, גמרנו, עשו כל דבר.
חול המועד,
חול מועד.
יש דברים שמותר, דברים שאסור.
זו כמדינה גדולה.
אני אראה לכם דוגמה למשל.
אדם,
יש לו רכב,
נוסע ברכב, נהיה לו תקר בגלגל שלו.
פונצ'ר
אז הוא צריך להחליף את הגלגל.
מהעבודה?
עבודה לחליף גלגל.
אז אם זו עבודה לחליף גלגל,
מותר בחור המועד לעשות לחליף גלגל.
הדין מותר, למה?
כתוב:
אם אדם היה לו שוש
ויעשו שמים למטה פרצה ברזל.
כתוב: אם הפרצה של הסוש נקבעה,
מותר לשים ברזל על הסור,
על עליין של הסור. למה זה צורך הדבר הזה?
ואז כן, גם אדם יש לו תקר באוטו שלו,
אז אני הייתי כזידיין בבאר שבע,
אז חזרתי מבאר שבע, הייתי נוסע בבוניות,
היה אלדור רמה.
אז הייתי מתחכה מחדרה,
קנה אוטו חדש.
אז אמרתי, מה אתה נוסע בבוניות?
בוא תיסע איתי.
ואז ביושבע, אנחנו נוסעים,
מה קרה? גאט קאנצ'ר.
אז הוא יושב ככה,
הרב הזה,
לא יודע לפרק גלגלים, לא יודע כזה כיף.
טוב, אז אנחנו מחכים, אז הוא אומר להצטטל למישהו שיבוא.
והנה עברה מונית עם אי עדרו, אמר, אתה זה יושב,
עשה,
מה קרה? עשינו כך וכך.
אז הוא עומד להיכנס לאוטו,
אני אקח אותך.
אמר לו הנהג, הרב הזה החדש,
אתה לא יודע לחליף גלגל, אתה לוקח הרב איתך באוטו?
עצור לך לנסוע, אמר לו.
תן לי צעוק עליו.
הוא דורג על גרם, ואומר לי דורם.
מה,
עלו דווקא ברחוב, יעמידו אותך?
אמרתי לו, אתה יודע מה?
עכשיו אתה
תיקח אותו עד מקום שמתקנים.
אני מאוד רוצה להעלה לאוטו, אני אגרר את האוטו הזה, אגרור אותו,
אחרי שתיקנו,
אמר לי, אתה לא תיסע בו עכשיו,
הוא יישע לבדך, אתה תיסע איתי.
למה זה, העירו עוד פעם פרצה, לא יודע, אני נהוג טוב ולא יקבל בסדר גמור.
אבל מהדין מותר לתקן, זה נקרא,
צורך, צורך החג, מותר לתקן.
יש דברים שבחול המועד
הכלל לא כדאי, דבר האביד מותר,
דבר ממעט רווח אסור.
אז יש פעמים יריד,
מוכרים ביריד, אם לא ימכור עכשיו, לא יוכלו למכור,
אז זה מותר.
אבל אם אדם יצא לעבוד, לא יכול לעבוד.
היו אומרים בחול המועד
חנויות במכולת
מוכרים חלב,
מוצרים ש...
אבל אם מוכרים אותם,
היו צריכים את החנות שלהם חצי דרך.
אז דירתות מתקפלות
להראות עכשיו זה חול המועד.
היה פעם משכן יהודי אחד
שחייבו אותו לעבוד בחולי המועד.
אני עובד, אמרו: לא תבוא, אנחנו נפטר אותך.
אמרתי לו: תלבש בגדי חג,
חובצה לבנה,
מחציים חגשו, ותלך תעבוד.
בעד תרגיש שאתה לובש בגדי חג
ואתה עובד בחולי המועד,
אז אני תרגיש שאדם שזה דבר כזה קודם.
אז יש למשל, נגיד דוגמה,
אם אדם יש לו מקום,
זרע משהו,
אז היום יש צינורות של השקעה שמשקיע איזה אוטומטט.
אז אם הצינור הזה נקרע לו,
נתקלקל לו,
אז זה יכול להיות עוד היזק לעשות, אז זה מותר.
אומר החבר'ה איש,
אדם יש לו צינור כזה,
והצינור הזה מתמלא מים,
מביא הרבה מים על הדשא או על העשא או על הירק,
אז זה יכול להתקלקל.
אז הוא אומר, טוב, אז אני אסגור את הצינור.
אומר החזר איש, אדוני,
כשאתה סוגר את הצינור אתה מונה עליו למים ועל סמך זה הפרי הזה,
הירק הזה,
הוא גדל, צומח, לא מתקלקל.
אתה גורם שיצמח לעשות.
ואתם תראו, הדבר הוא עוד מעניין.
עוד מה שחזה, אז עוד זה מראש.
יש ירקות
שצומחים רק אם השמש בא עליהם.
יש ירקות שצומחים כשהירח בא עליהם.
אדם יש לו חממה.
חממה.
אז אם חממה יש בו שם ירקות,
זה חם יותר מדיין לקלקל לו.
אחרת זה יקפיל לו וזה יקלקל לו.
אז יש להם שם חימום מסוים.
בא אדם ביום שבת,
אסור לו לבחר את הנכסים שלו
במקרה כזה.
למה אם חם הרבה, אז הוא הביא בהול על המונות,
אז יוריד את הספר,
אבל יוריד את החום כדי שלא יחקקר לו את הדברים האלה.
אז זה אסור.
או יגביה את הכיסוי הזה, הניילון הזה,
בעק שיהיה אוויר, גם כן אסור.
זה אסור וזה אסור.
אותו דבר בבית שלו.
אדם יש לו צמח.
יש צמח שצריך לו שמש
אז הוא דוחף אותו על השמש.
אם לא תדחף אותו על השמש, זה לא טוב,
אז נתחיל לך בשבת ותדחף אותו לשמש.
עוד דבר.
אדם יש לו בבית עצית.
עצית עשוי מחרס
ויש למטה צלחת מחרס
ואדם רוצה להזיז את העצית ממקום למקום
או רוצה להגווי על זה, לשים את זה עד גבי תשעי איש,
הם עשוי בשבת.
למה?
בדרך כלל הוא יונק
ברגע שעולה על השיט זה כבר יותר גבוה,
אז זה מונע ממנו את הידיקה, אז זה אסור.
יש מחלות בין רמב״ם לראשי
אם אדם יש לו עציץ,
עציץ גבוה
מבחינת טפחים
אז שלושה טרחים.
אם מותר להגביה אותו יותר או אם הוא גבוה יותר מותר להנמיך אותו.
לדעת הרמב״ם אסור לך.
למה?
ברגע שאתה מגביה אותו אתה מנתק את הניקה שלו מהאדמה.
כשאתה מנמיך אותו אתה מקרב את הניקה שלו לאדמה.
אז זה אסור.
אנחנו כל הזמן היינו סומכים על גוש קטיף,
היינו לוקחים חצם מגוש קטיף
והיום בהבנות מי שפגע בגוש קטיף נפגע.
אז היום אדם שקונה חטא,
צריך לדעת,
יש תחניף בגוש קטיף.
יש מאוד להיזהר. קודם בנו אמרתי,
אנשי גוש קטיף הם מגדלים חטא ברית אלעים,
הייתי אומר, כל התולעים הם זורקים על חטא ואנחנו החטא שלהם ברית אלעים.
היום צריך מאוד להיזהר.
יאמר אדם, אני קנה חצה ואני אבדוק, ואני אעשה, תבדוק דבר, ואין בטלים ובוטלים.
והיום הצלעים נהיים יותר חכמים מבני אדם.
הם חכמים, הצלעים קטנים האלה נכנסים בתוך העור, ככה אתה לא תוכל לגלות את זה.
אז כן, עדיין יש חצה מגוש קטיף
שהתחילו לזרוע כבר,
שמענו להם כבר, תאכילו לנו את החצה לפסח או את הכרפת להכין.
האדם שקונה יקנה מהם עושה שתי מצוות.
מצווה אחת לשקלים גירשו אותם ממקומם.
אתה קונה מהם, אתה מחזק אותם,
אתה מעודד אותם.
דבר שני, אתה לא נחלט לתוך ההספיקות של הצולעים.
היה אומרים על אימו של הרב צדקה על הראש שלום,
בליל רצפנה היו מביאים סרקה,
סלק.
לא סלק אדום,
אקססר קח ירוק!
עלים.
ואזי גוש קציף.
מגיעים מסאךָא אומרים
שיסתלקו אויבינו ושונאינו כל מבקשי רעתנו.
אתה שם את הסרקה אחר שלך,
ייעצר שיסתלקו אויבינו ושונאינו כל מבקשי רעתנו.
תוציאו את הסרקה, לא אוכלים אותה.
יפסקו אויבינו ושונאינו.
מוציאים אותה החוצה.
אז גם צריך לדעת לפעמים אם אדם אוכל תולעת
כמה חמישה לווים בכל העבור הזה,
כמה שחמור,
חמור מאוד הדבר הזה.
הזכרנו כמה פעמים,
היה מנהד בירושלים שלא היו אוכלים טעינים בלילה.
והיום אני מוסיף, יש גויאבות.
גויאבות,
אסור לאכול גויאבות בלילה.
למה?
התולעים של הגויאבות הם באותו צבע של ה...
אי אפשר לדעת את הצורה הזו שלה.
דרך אגב, אני מבין אם לספר את זה,
גויבות,
אז יש אנשים שנהנים מהריח שלה.
אומרים להם,
נטה ריחדו בפירות.
ויש אחד בכלל,
אז לא אוהב את זה.
אלפיים אחד היו ביחד,
לקח ורח, נטה ריחדו בפירות, ואז מהשני אמר להם, אני לא יכול לזבור את הריח הזה.
אמרו לו, תברך, ברוך דיין האמת.
אתה לא יכול לתבור, אתה מברך על הרעה כמו שברך על הטבע אבל בכל אופן, זה נכון, יש אנשים שסובלים את הארח ויש לא סובלים את הארח הזה
יש
קרונפולף מה שקוראים לו היום ציפורן או מסמרים קוראים לו
אלא יש מי שאומר שמביאים את זה מחוץ לארץ,
מכניסים אותם לתוך אלכוהול חמץ.
אז אם אדם קונה דבר כזה לפסח,
צריך לקנות כשר לפסח.
עכשיו,
אלה שמוכרים הם מבינים בדבר הזה,
יודעים את הדבר הזה.
צריך לדעת להגיד להם: רבותיי, אני לוקח את זה לפסח שזה אלאים לו, מה אפשר לעשות קום פה לפסח?
תיקח את זה בשמים אחרים.
אין בעיה לקחת דווקא מהדבר הזה לבדוק.
מה שאמר הרב לגבי
בעל החנות שיכול להטביל את הכלים,
השאלה אם הוא חייב להטביל את הכלים,
הוא מוכר את זה לשם מסחר כדי שאנשים לא ייכשלו, או מספיק שהוא יודיע להם שהכלים האלה צריכים טבילה.
ומה שהרב אמר לגבי חול המועד,
אם אפשר להכין בחול המועד חרוסת,
שזה יספיק לו לשנה הבאה, והוא כעין, הוא משתמש גם איזה עשרה אחוז, הוא כותב פה, עשרה אחוז השנה הזאת הוא משתמש.
ועוד דבר, לגבי ספרי בישול מלוכלך מאוד בחמץ,
והיא שמה את זה במטבח והיא סוגרת את זה,
ואיך להכשיב חנפייה, אם אפשר בכלל להשתמש בחנפייה,
שמשתמשים בזה ביום שבת לפסח.
היה לי פעם יהודי
שהיה מסגיר השמיים,
שהייתה הפרנסה שדובר במקור פלאפל.
במוצאי חג
הרבה אחדים אוהבים לאכול פלאפל.
עלו,
שאל מה אני אעשה.
אני ידע מאוד, במוצאי חג עבודה טובה יש לי.
אמרתי לו מה הבעיה?
אתה תיקח את החומוס לפני חול המועד,
ותבדוק אותו ותנקה אותו.
ותשים אותו בתוך מים, שיתנבחו,
ותשים אותו בהקפאה.
למה?
אסור לך מחול המועד
להכין לחול, ממוצאי חול המועד.
אבל אם אתה מכין את זה מלפני כן, זה מועד.
ומכאן, אני אומר, מכאן מוסר גדול.
אני לא בא לחס וחלילה
לדבר נגד איזה עדות מסוימות.
יש עדות שחושבות
של מצווה גדולה לאכול מופלטה במוצאי...
אז מה הם עושים?
הם עושים מופלטה לפני פסח,
שומרים את זה בהקפאה במקרר שלהם.
חמץ?
אין שום מצווה לאכול מופלטה.
אם רוצים לאכול מופלטה,
שילכו לאנגל,
טוחן בפסח,
יש לכם טוחנים במוצאי פסח קמח?
דפל, אה, זה יותר כמובן. לא, אבל
קמח לא לטוט.
יש קמח לא לטוט. יש קמח מיוחד?
אם יש קמח מיוחד אז שיקחו את זה. אם לא, יש להם בעיה בדבר הזה.
ואין שום מצוין לאכול את הדברים האלה.
היה מנהל
שהיו אוכלים במוצאי החג
מבית לבית והיו אוכלים.
ממונה, מה שהם קוראים לזה.
וזה, למה נהגו ככה?
במרוקו היא גיל גדולה,
מדינה גדולה,
פי כמה מארץ ישראל.
בקצה מרוקו נוהגים אחרת ובקצה השני נוהגים אחרת.
אז יום אחד
הייתי יושב
והיה ניבדל לחיים בדיוויד עבודיה,
וכשניבדל לחיים דיוויד ואורקים היה רממשש.
יושב.
אז שאלו אותי איך השועית יבשה
בפסח.
אמרתי, אנחנו לא נהגים.
אומר לי הרב יוביג עבדיה,
אנחנו לא נהגים.
אומר הרב משע, אנחנו נוהגים לאכול את ירושה בפסח.
זה מרוקו, זה אין מרוקו.
זה מסופרו וזה מגסלב להגה.
כל אחד ממנהג אחר.
זאת אומרת, מנהגים בפסח, אתה מצייך לדעת
אם אבותיו נהגו, צריך להחמיר ולהמשיך את הדבר הזה.
עד היום
יש עדות שלא משתמשים בסוכר בפסח.
הם לוקחים
גמרים או צימוקים בשביל שלא להשתמש בסוכר בפסח.
אבל היום יש מכשירים,
את ההזייה במצרים היו מביאים את כל הסוכר לארץ.
ולעולם בכלל.
שם יש הרבה קנים, קני סוף אליהם.
אז לפעם שחוז רבי
רבי רובם ושמעון
לבדוק עם הסוכר כשר,
הוא רואה שם שמבשים את הקנים האלה,
ובא אחד הפועלים וטובר את הלחם שלו בתוך
הגיגית הגדולה של המיץ של הקנים, של הסוכר הזה.
זאת אומרת, זה בערות הדבש.
מי יודע כמה פוררים וחצי מפריעים.
לכן בזמנו לא היו משתמשים בסוכר, אלא סוכר ראש היו קוראים.
סוכר ראש היו קוראים, וזה היו משתמשים.
הסוכר הזה, כששוברים אותו, היה יוצא עם פצוצות מרוב שהיה חזק.
היום ברוך השם נמצא פה הרבה.
היום ברוך השם הוא שאל לגבי הכלים של החנות אם הוא חייב להצמיד אותה. היום ברוך השם יש הגלחה והיה
זוכר עליו השלום הרב פלמין אביעדי
היה צריך להביא לסוגה צוכר
כאשר לפסח
עליו השלום
אז עמדתי לנסוע שם, אז אל תיסע.
יש כאן ייבדל לחיים הרב עמרם ועמרם אל תיסע עד שתבגוש אותו.
טוב, אלא אף פגש אותו.
הוא אמר, תדע לך.
במקום כזה ובמקום כזה ובמקום כזה בסדר.
במקום מסוים תעמוד, תזהר.
יש שם אנזימים הם מכניסים שם איזה חומר מיוחד שזה יכול
שזה לא לפסח, תיזהר, תעמוד השגיח כרמי.
הולך בימי ועדת עליו, שלום להשגיח.
משגיח, אם הוא מגיע באותו מקום אז הם רוצים ככה או לא ככה
לדבר איתו משהו בצד ועד שלא ישים לב.
אבל לא, אמור להיות להשגיח במקום הזה,
להשגיח ומזה, ולזה להשגיח.
לפחות דבר,
אם הם מביאים איכות לארץ,
מביאים שמן, למשל,
אם יש שמן
מחוק לארץ, תשר, פסח וכו' וכו',
אז אני זוכר בו טוב, היה פעם מחוק לארץ,
שם המבחלים כמו עיר שלמה, כמו ירושלים.
אז הם נהנים שם השמן, עם הכשר שלה,
כמה, לא מזכיר, עם הכשר מהודר.
מה הם מזכירים? רואים שבאה סויה,
הסויה נשטפת,
מחזיקים אותה לתוך דוח דוד,
בא, אני זוכר בטוב,
הרב,
בא,
אני חושב בכשרות ככה,
הוא מסתובב במקום,
הוא רואה חם לו ברגל.
חם ברגל, מה זה? מה קרה?
הולך קדימה, קר,
הולך עוד לאט חם, מה זה? מה קרה חם? מה זה איפור חם?
התגלה שיש לו קיטור של מים חמים,
שהקיטור הזה מבשל בשר טרף,
והקיטור הזה עובר והולך לשם הכשר לפסח.
הקיטור, המים,
החמים מאש שמבשלים, זה טרף.
אז מבשלים את האם.
אז אמר להם, מה אתם עושים? זה לא כשר?
איך אתם עושים את הדבר הזה?
אמנם במקום גדול, רחב דדות,
צריך מאוד לזהר היום, השנה, ובכלל בתקופה הזאת,
כל הזמן כמה שהמדע מתפתח ומתפתח ומתפתח,
זה מחמיר עלינו להשביח יותר ויותר בכל המצרכים של פסח.
ועל כן אדם צריך להיזהר בפסח מאוד מאוד מאוד מאוד.
פסח זה פסח.
התפקיד שלו תמיד בסוח.
זה מותר? זה אסור? זה בסדר? זה לא בסדר?
היו נוהגים
לא להשתמש בעלים של תה בפסח.
למה?
היו אומרים שבבתי מרון עושים את התה פעם אחת, ואז לא זורקים אותו.
לוקחים אותו האנשים,
שמים עליו טבע, ואוכלים אותו כעלי תה חדש.
לכן אמרו שלא.
היום הפסקיות יש להן מכשר,
ואין חשש לדברים האלה כולם. אדם כלל,
מה שאבותיו נהגו,
צריך להיזהר.
עושה דבש ופסח,
איראן.
אז אם הוא עושה את זה בחול המועד לצורך חול המועד,
מותר.
אבל מחול המועד בשביל שנה הבאה,
אז זה אסור.
אומרים,
אנחנו ברחוב של נחשב תרסח, אין מה לעשות,
תמרים לוקחים,
אנחנו נרציח אותם, נעשה מזה את הסילע הזה, זה אסור.
עוד דבר.
אדם שקונה היום את מיץ התמרים האלה
צריך להזכיח מאוד מאוד למה
יש מפעמים,
יש מפעלים, אני אומר,
שרוקשים תמרים לא טובים, מקורקלים,
וחסה להם מתיקות,
ומוסיפים על זה סוכר
להמתיק.
אתה שמחניר לא אוכל סוכר בפתח, אתה תיקח את הדבר הזה עם סוכר,
ועל כן צריך מאוד מאוד להיזהר.
יש כמה רבנים בטבריה שאמרנו להם שבמיוחד ישביחו על הדברים האלה שמביאים לכאן למכור,
שבמיוחד הכצוי שבדבר.
אני אומר, ערב השלום, אבא של נג'אח,
ערב השלום,
היה יהודי מעון מכורת,
רגיל,
אבל כשהיו אומרים לו דבר של כשרות,
היה מחמיא את חמורה גדולה
והוא היה
כשהוא היה מוכר, ביום ערב פתח אחר הצהריים,
שעה לפני השקיעה,
נועל את החנות
ובכל יכול המועד לא עובד.
למרות שיכול למכור דברים שכשרים לפתח,
הוא אמר אני בכל המועד לא עובד.
אתה עובד בסדר את הדבר כל כך חשיבות.
אגב, אני אומר עליו, היה מתפלל,
מתפלל בעמוד השחר.
אחר כך היה בא לחנות שלו והיה מתחיל לנגור.
אז היה לו מביא לו גבינה,
הוא היה חותך בסכין הגבינה, הייתה גבינה,
הוא היה מביא גבינה צפתית,
ולאדם אחד עניתי לו, אמרתי לו, זה הגבינה הצפתית זה אמיתית?
הוא אומר לו, קוראים לזה,
שמה?
אמרתי לו, אתה יודע, מי אמר? לא יודע. אמרתי לו, ככה, אני לא לוקח, אני לא קולן.
אמר טוב תבואו מחר.
מחר הזמין במיוחד מצפת
גמידה קצתית, זה אמיתי,
זה יהודי עשה את זה, נחשב שהזמנו לך ועד שזוכר לקחת את זה.
אז אני אומר,
הדורות הראשונים היו אבל שחרית,
מרחב הערבי, זה לא משנה, יהפוך עולמות, סוגר את החנות, ברוך עם מרחב הערבי.
שחרית קבוע, וככה הדבר הזה יחסי מאוד.
עוד אחד היה, אבו שלום, אני אומר,
חכם אברהם אל-בגדדי,
היו קוראים לו רפואה של אימה.
כך היו קוראים לו.
יהודי הראשמיים גדול,
צדיק גדול,
כשהיה מוכר עשב שהוא ביוקר,
אז היה שם
נייר במשקולת השנייה.
זה מה שאומר, אני שם ספסקית את העשב.
אני גר באזור, אין לו, בתווייג, אין לו מתפללים
אחרי התפילה היו לומדים חוק לישראל
אז יום אחד אתה בא אשתו ואומרת לו חברה
החנות שלך סגורה, יש מולך כמה חנויות
שמוכרים את האתר הזה
חברה מהאתריים
למה הם ימכרו?
מהשמיים נותנים פרנסה
טוב
ואנחנו לומדים חוק ביציאל, הוא יושב לומד.
יום אחד ביצה אמרנו, דע לך פלני שמביא לך את העצב הזה,
הלך מחר לשכן ממול.
הוא אומר, רוב הפלוסמי דוד ברך,
ואיש לטעה לצעוק, על מי? עליי, לא עליו.
מה אתם מעריכים בחוק בישראל?
אמרתי לה, תדעי לך,
אם בעלך אומר שזה,
היה אומר רפואה שלמה, הוא היה אומר ברכה מהשמיים.
הברכה מתוד ברך שמעבל עליה.
רוצה ללמוד תורה, תזיני לו ללמוד תורה,
תזיני לכם, אנחנו נלכת לעשות את הדבר הזה כולו.
אבל הוא היה מבין בעשבים, ממה שהיו מבינים.
יום אחד בא, אמרו, תראה, מי שמביא לך מוכר לשחר שבמומך.
עם כוך.
אחרי התפילה יושב לומד שעה, שעה וחצי עם הציבור.
אחרי שעה וחצי הוא הולך להתכנס לעבודה שלו, חנות.
היום הוא מוכר נילה.
זה טבע של הכביסה.
בצהריים היה סוגר נועל את החנות שלו,
בא מפלא מנחה גדירה ויושב בציבור ללמוד עד הלילה.
יום אחד בא גוי אחד,
קנה ממנו סחורה וראה מאיפה הוא מזמין.
אז הוא ראה שהוא מזמין את זה בלונדון.
שלח ללונדון ששלחו לו.
שלחו לו
ב-20% כמה 80% ביוקר מוכר חמשון אגסי.
אז הגוי הזה פתח את החנות שלו ומכר בחצי מחיר.
אז האנשים בואו לקנות, אף אחד לא קנס לך חמשון.
עכשיו אמרת, תגע את החנות שלו, אמר, ברוך השם, לא קונים, לא קונים.
הלך לישיבה ללמוד.
גם אני הולך ללמוד.
למחרת הוא בא לפצוע את החנות, מה רואה, מי שקרע, צעקות, וואו.
מה קרה?
הגושם התחרה, קנו ממנו בזול,
הלכו לחפש,
החולצה החסייה הייתה כחולה וחסייה לבנה.
חצי שרוול כחול, חצי שרוול,
התחילו ויצעו.
אז הלכו למשטרה, המשטרה בקיצור הגיעה לשופט.
השופט אמר, זה רע נכון, אבל מה הצדה?
אני הייתי מזה שקנה לזה שם מולי.
הלך קרית חכמם שמואן אגסי.
אחרי שבג"סי שופט קורא, לא חייב ללכת.
הולך.
אמר, תגיד לי, אתה קונה שכרה במקום, תורני? אמר לו כן.
אמר לו, והוא קנה גם כן. אמר, הוא קנה גם כן.
למה שלך בסדר שלא ללמוד את זה?
אמר, מה עשית באותו יום? אמר, סגרתי, הלכתי ללמוד.
אמר, אתה, כמה שעות אתה עובד? אמר, אני עומד שעתיים.
יש לי ברוך השם ברכה.
שתי יום, והתחרה, סגרתי, נהגתי.
אמר לו השופט, לגוי הזה,
את כל הנילה שלך אתם קורא לחכם שמעון נגסי אם לא יישאר תמיד צבע ואתה חייב לשלם עכשיו כל הנזק תשלם
כל מה שהזכת תשלם אין לפתור את זה בזול זה חכם שמעון שלא ימשיך לבעוט
היו אומרים עליו, אמרו, זה רוצה לראות
גדלות תפנה ראשה תראה את חכם שמעון והיה חברו של רחם
עליו השלום על אביב, שאנחנו לומדים עכשיו בבית קליפת כאילו,
אז היה חבר שעיו,
לומדים ביחד,
אמרו לו, תוצא דרעות, תעפו לי פעמים עליך,
כל כך היו החשיבות והערך שלו.
מיחם של מים חמים,
רבותיי,
אדם כל השנה כולה,
אם אף פעם לא ישים למעלה פיתה,
לא ישים חמץ למעלה,
אפשר להכשיר את זה לפסח.
אם שם חמץ למעלה,
יש חורים במכסה,
יפול פרור למטה,
ובו החול יכסה אותו, פרור של חמץ למטה.
אז או שעליו לקנות חומר שמפוצץ את החול,
ויהיה למטה נקי נקי יהיה,
ואת הברז לפרק אותו,
כי בברז יש גם כן חול,
ורק אז יהיה מותר להשתמש בו בפסח.
אחרת הוא לא יכול להשתמש.
אותו דבר אנחנו אומרים על מקרר.
אדם יש לו בבית מקרר, למעלה יש לו הקפאה.
אז לפעמים ההקפאה,
שכבה של הקפאה,
שכבה של
קרח נשאף.
לפסח
עליו להפשיר את המקרר,
המקרר
שלא יהיה שום
כרח למעלה.
למה? אולי פעם שם שם איזה חלה או איזה פיתה ונפל שם בעל כרח עליו,
ואחרי שהוא מפשיר את זה הוא יוכל להשתמש ב... להכשיר אותו לפרווה.
ועוד דבר,
יש מקררים שיש בהם נוזל של מים.
המים,
אבל יש מקררים שלמטה יש את הלחף חמה
המומחה נמצא פה הרב מי זה המומחה?
תעמוד נו
תעמוד נו
יש לחף חמה
בבקשה להסביר
תגיד תגיד תעמוד פה תסביר בשלול
מהגג כבר התנציבה על הקיר עד כה תשעילי עומד בסוף התנציבה שאי אפשר לבנות
מתבשל מתבשל מתבשל מתבשל זה בעיה
אתה גורם לכך, אתה פותח את זה, אתה גורם לגררי בשירות ובשבת.
זה תהליך מאוד מאוד להיזהר כשקונים את ממחת רמקרת, תגיד להם,
או ישימו שם כלי אחר שלא יבוא איזה בישול בשבת.
זה טוב מאוד שאתה אומר את זה.
האמת, דוגמה,
היום כלים מכלים שונים.
כל פעם ממציאים לנו כלים.
אמרתי לה פעם,
לפני שאתם ממציאים כלים,
בואו תשאלו אותי איזה כלים אתם ממציאים.
אחרי שממציאים כלי באמא שלו, ואחר כך תשבור את הראש שלך.
המציאו תנור,
שני תאים,
ואמרו, מותר למעלה בשר ולמטה חלם. אמרו, מותר, מותר.
ואז שאלו את זה, אמרתי על זה מותר, אני לא יודע, אני אם לא אראה בעיניי, לא יודע על כלום.
תביאו את התנור, הביאו את התנור,
אז למטה בסדר. נדלקתי למטה,
ואני רוצה לשים ידי למעלה, נשרף לי היד.
אומרים לי, הנה, עבר חום, מה אתם עושים?
אמרו לו, עכשיו מאוחר אין
מה אתם אוכלים, מה עושים?
המאוחר שם הברגה של עץ והעץ לא העבירה את החום.
אבל כאן הברגה של ברזל, ברזל מהאוויר,
כתוב חם קצת וחם כולו,
אז צריך להיזהר.
אז גם כווני תנור, כנאי תאים,
ואומרים כשר, כשר, כל מיני הכשרים,
צריך אדם לבדוק אם זה ככה או לא ככה.
לבדוק.
למה?
לכל הציירה שנתן את ההכשר,
עשו לו הברגות של עצים,
באמצע ביזוד, אבל כשהם אוכלים, הם לא אוכלים ככה.
אז לכן, צריך לברר כל דבר ודבר על מקומו.
אדם, יש לו ספרי בישול או בירכונים.
אז ספרי בישול ודאי.
בירכונים,
כל השנה כולנו,
אנחנו אומרים לאנשים בירכונים, תנקו אותם.
אחר כך תשים אותם. אם לא,
אז לבירכונים האלה, וכל השנה, מי שם לב,
נוגע חמץ, לא נוגע חמץ,
אוכל גבש, אוכל ריבה, לחם נוגע בברחוב,
אז פרור אחד יש שם, אז זו בעיה חמורה,
לכן צריך מאוד מאוד להיזהר בדבר הזה,
ואם לא יכול,
אז ימכור את זה עם החמץ.
לא מוכר את הברחובים לגוי,
אז החמץ שבו לא מוכר לגוי.
פסח, הרב אמר לי קודם פסח, זה פסח.
פסח
זהו חג שאין מה לאכול,
חוץ ממצות,
ביצים וטפוחי אדמה. זה משפט שאמרו במשך כל השנים.
אך בשנים האחרונות ומשנה לשנה יש בחנויות מוצרים רבים ומגוונים,
וכולם בהכשרים של כשר לפסח.
בעיתונים מפרסמים על הכשר מסוים שהוא מהותר ביותר,
הרבנים ממליצים על הכשר אחר,
ופעילי השטח מדברים בכלל על כשרות אחרת.
אי לכך אנחנו מבולבלים,
ואיני יודע באיזה הכשר לבחור האם לסמוך על כולם
ואכן להמשיך לאכול רק ביצים ותפוחי אדמה?
אבל בטח הם שכחו שיש העופות.
זה הם לא כתבו.
היה פעם
רב אחד שאסר לאכול תפוחי אדמה.
הוא אמר תפוחי אדמה זה קטניות.
אז אמר לו, מה נאכל?
מה נאכל?
עכשיו ככה, התבחה אמרת זה לא קטניות, זה ירקות
זה מותר,
האשכנזים
בחוץ לארץ לא אכלו קטניות,
אףונה זה.
בחוץ לארץ לא הייתה להם אפונה ירוקה,
פוי ירוק אולי עליהם.
פה בארץ גם האשכנזים
אוכלים אפונה ירוקה, פוי ירוק היו אוכלים
בדברה כתוב שפעם
שם אגריפוס המלך, שם חנו באוכלוסי ישראל.
כמה יהודים מקריבים קורבן פתח?
ספר ספורט.
אז כתוב שאמר לו לכהן זה ספורט,
אז הוא ספר בכליות כל קריה וקריה.
קריה צריכה להקריב על גבי המזבח.
אז אמרו שהיה סמבה,
בצד זה שני,
פול,
משמע מכך שהרצור הכהן היה ספרדי,
היו חירפו בפסח,
שם פול.
ואחר כך ספרו ויצא, שימו לב,
כפליים מוצאי מצרים, דהיינו מיליון ובינתיים אלף. שימו לב, חכו רגע.
וכל קורבן פסח וקורבן פסח, לפחות עשרה,
אז כמה? 12 מיליון.
12 מיליון בירושלים?
איך יגעסו?
איפה ישבו?
לא אמר אדם סרביה מקום שירים בירושלים.
אולי צר לו, אבל לא אמר.
אולי.
עד כדי כך יש שאלה
אם אדם אין לו מקום בפסח בירושלים,
עלה על איזה עץ
ורוצה לאכול שם בגרמת פסח.
מותר או לא מותר?
כלומר גבוה מן האדמה,
מועיל או לא מועיל?
נערכה מועילה, האוויר של ירושלים עד השמיים זה מוחיל הדבר הזה.
יש אנשים שלא אוכלים בשר כל השנה.
לא אוכלים.
אין צמחונים או לא אוהבים, כל מיני חידות.
אז בפסח, השנה יבוא המשיח,
עכשיו לכל קורבן פסח,
אז גם אצל צמחונים יאכלו את ה...
ואני תמיד המזכיר,
עליו השלום היה חכם קצת כזקן.
היה מוהל מפורסם, עליו השלום.
היה חסידה קדישה,
והיה בקיף
אורח חיים ויורד ערעה, כמן במניחה וכף ידי.
ונעדר וחוסן משפט, כמו שבניחה ותיסעו.
הוא כל כך היה.
עוד יום אחד ביקש ממני להביא לו תפוע עש.
הלכתי הבאתי לו תפוע עש.
אמר לי, תשטוף אותו, הלכתי, שדפתי אותו,
הבאתי לו אותו, אמר לי, אסור לאכול שבוע עץ שטוף.
תלך, תנגב אותו.
עכשיו המגבת, בכנסת חמטאדקה, יש שם מגבת שמסתובבת, נגבתי.
הבאתי לו, אמר לי,
מי?
מי הוא? מאה אנשים מוכלכים נלעצו במגבת הזאת, אתה מבין לי?
טוב, מה אתה רוצה?
דמי.
הלכתי במגירה שלו, הבאתי מגבת חדשה.
אכתתי את התבועה עץ וניגנתי את זה במגבת החדשה.
הבאתי לו, אמרתי, סבון?
סבון הוא ג'יבלי?
אתה מביא לי סבון? מגבת, אני מזובון?
טוב הלכתי החוצה, אכתתי את זה עוד הפעם,
אכתתי את התבועה אחת עוד הפעם,
ואחר כך חמציתה תבוא אחת בשבט שהתייבבם ככה
הבאתי לו את זה.
טוב, אנחנו הולכים
לברית מילה, קורא לי שיבוא איתו.
אני הולך לברית מילה.
מה אני רואה? הילד מלכלך.
מלכלך הילד.
חשבתי שהחמצדקה יוציא את הלכלוך וינקה את המקום.
לא.
עושה ברית מילה, מתחיל למסות. היום מוצצים בשופרת.
איזה שופרת? בפה שלו.
מוצץ.
ואני עומד.
אנחנו זזים,
אני אומר לו, חכם,
אתה פה החטא שלי במגבת של סבור צחקת עליי.
ופה דם, מלכלוך, איך מצאת?
היי מוסוואה.
זה אמר לי. היי מוסוואה.
זה מצווה, גמרנו, אין דבר כזה.
היום, פה יש כמה מוהרים, אחד, שתיים, אולי יש עוד מוהרים.
אלה שאני רואה אותם הם עושים מילה מציצה כדין וכדין.
אין בעיות בדבר הזה.
אז מצווה, מצווה, צריכים למצוא,
כתוב בגמרא: "מי שמל ולא מצץ"
מגרשים אותו,
צורחים אותו,
מוציאים אותו מכל כך מחמירים בדבר הזה.
עכשיו, מצה עשירה.
המצה הזאת,
היא מאשרת את הבעלים בעוונות.
בעוונות-עוונות,
חוץ מכסף.
אם היו לוקחים קמח של מצה, מצה, טחנו אותה דק-דק,
ועושים את זה במצה עשירה, עוד גבוהות תבוא עליהם ברכת טוב.
הם לא עושים ככה.
הם לוקחים קמח,
רגיל,
שעושים מזה מצות,
ועושים את זה לשים.
אם אומרים מיץ ענבים, אומרים כל מיני סוגים.
במץ ענבים יש מים.
החוק אומר כל ענבים וכל גיין צריך להיות לו חומר מסוים אבקה עם מים.
שמים את זה בתוך החומר.
איך אתה שם את זה בתוך הבצק הזה?
זה אסור.
אחד, רב אחד,
התיר לשים חומר.
שאלתי אנשים, מה החומר הזה?
אמר לי אחד אנסילטור,
כשהצינור של הביוב נסגר,
יש חומר מיוחד מכליסים שיפתח את הצינור הזה.
מכיר את זה.
אז הוא אומר, את זה שמים בתוך הבצק,
רק שהתנפח בתוך התנור?
חמי עץ, אני אומר להם, מנפחים את זה היטב.
מי מתיר לכם דבר כזה?
אם לוקחים את המצה, טוחנים אותה,
לוקחים קמח של מצות ויכלו אותו
זה כמו שחולים
סומסום
כבר שעברה הבאת סומסום
קנוי אה דבר אחר אבל לא ככה
לכן אדם לא יסמוך לקנות מצה עשירה
זה עושר בעוונות ועושר בכסף זה צריך מאוד מאוד להיזהם הדבר הזה אבל יש
אני לא עושה תעמולה יש כמה מאפיות שעושות
מגמח תפוחי אדמה, משקילים, מאבוזים את העוגות, אלה,
תבוא עליהם ברכה ובסדר.
אני הייתי פעם בשכונת התקווה,
פעם אחת ראשונה שמה,
מה אני רואה? אני רואה שמה חנות אטליס
ושמה חצי בהמה, צילויה שמה,
וכל מי שבא חוזך מאוכל לו.
אז אני באתי, עמדתי שם, מסתכל,
ואני אומר לו, זה כשר?
אמר לי אני כבר שילמתי מס לרבנים מה אתה כבר רוצה לקחת ממני עוד פעם מס אמרתי לו לא לקחת ממך מס
אני בא לראות לך מדי כשר
ובתקווה שם כולם
אשרי משחר כאן
אז אמרתי לו אני אשלף לך מדי כשר אתה אוכל מזה?
אמר לי אני אוכל לך טרף?
איך אתה מוכר?
אמר לי מוכר?
עוד אסור לך לבדוק מה זה אסור לך לאכול
אני הולך שהברכה לצקווה באמצע שמתכנסת.
אז אני הלכתי שם לדורוש,
ופתאום אל הקצבים, באו כמה קצבים עם הסכינים בתוך היחס רחוב,
אמר לי: בואי, בואי, בואי, בואי, מה שיעשו לך עכשיו אלה.
אתה יצאת נגדם, מה שיעשו לך.
הם באים עם הסכינים, אמרתי: לך,
אני פותח בהשם חטא זובבינו.
טוב, אני גומר ביניהם עולים.
מסכן זה מביא אנשים למנוע מהם.
קצמים ככה, קצת נחמוד כולם.
אסור לקחת איזה כזה.
כזה, אתם רואים?
כסף, מלא כסף, ככה.
שטרות של כסף, דולרים, אחד על השני, הכנתי כך.
אני צעקתי עליהם וביזיתי אותם.
הוא, אתה חכם אמיתי.
זאת אומרת, ילכו לקחו את הכסף בשבילכם.
זה כסף טרף, אתם, אני לא אקח.
