אנו מגישים לפניכם סדרת שיעורים שנמסרו מפי מוראנו ורבנו ועטרת ראשנו,
מרן הראשון לציון,
הגאון רבי מרדכי אליהו, זכר צדיק וקדוש לברכה.
השיעורים מתוך האוסף הגדול שבידי ראש ישיבת מנחת יהודה,
הרב הגאון יהודה מוצפי שליטה.
שאלות ותשובות בהלכות פסח
ידעתי, אני לא רוצה לטפל את שום העיר עוד לא עשה את הרעיון הזה לשיר מושכת
ואם מסביר לי, אני מסביר לך את העקרון הראשון שקיימתם את המשכת שלו.
אם אתה מבטק בארצות,
אתה יכול לדעת להרים,
ואחרות תומכות בשביל יום שלושה חודש ראש,
אז יש לכם את הלילה לשיר לראשון שתעצר לכל מיני יום עכשיו.
במקום שיעשו אותו היום,
בספרות קליפה, במקום משישי,
חביבו אותו יפה חלישי.
אז בגלל שכן, יש מי שאומר שלא צריך לחלישי.
אבל גם בן חלישי,
ועל כן השנה גם אתה משלט הרבה שעות שיעור בשבוע אחר בשבוע אחר בשבוע.
דוד מלחמים ברגע.
היא
הרגולות.
אם אתה למשל תשמע את שאלות מנחמים ואני אתחיל להכשיר אותו,
נצטרך להכניע לנו בשביל העמקולי תעסק את כולו בשביל הגמרא,
לדידי חלצה אבדירית, אני קונה עליכם.
נאמר לי, תניח כאילו עשיר,
אז מותר לנו לרבשה,
כשאתה עשיר אתה עושה,
אבל אתה לא מכניס?
עדיין הנוצר.
היום בתיאור תיאור של מנחמים בדרך כלל יש לדעת שתי חורים.
ואנחנו חושבים את החולים האלה, אין להם תשובה.
אני נתן במשך שנה מחלה ספוחה מהמקרר,
הוציאו אותה מהמחלה ספוחה על גרמת חמישה,
בכלל, אין בלוויה, בכלל,
בכלל,
שלא יסתפק בדעתו שאין הוא חושב שהחלה של העם שעומד להיות,
מסתובבה שהרבה פעמים נמצאים עכשיו יבואו בשבילי, אלא רק שהרבה פעמים שאתה תראה,
יעשו עם האדם לא מתכוון לעצמי אותה.
אם תכוון לעצמי אותה,
שיגעת בשכם ככה אוסר עובר את כל דור.
אבל אי אפשר להצביע אש מפואר ולחמור זה מותר.
מי יכול לעט וערוץ ושורע נמר שלא יקבלו לאחד מה... על המחשש של המאה.
מישהו עולה לדעתו ומושתת שבת על עצב רגעי, נכון? לא כלום.
לא,
נהיינו חשבי.
המים מתחילים,
ויש לך מה את הטעון הזה בתוך הדוד.
כאילו הדוד נבחרה עם זכות חמרת.
נמצאים בו מים,
נתחיל לבחון מהשירות,
האמת שאתה מתקדם במה שהוא,
האמת הזה,
הוא לא יכול להוציא את זה לתוך כך.
לא רק זה חוזר,
זה בטעם הקודמתו,
והכן,
דוד מים חיים, אני מציע להגיד לך, אבל אם אדם אומר, מה אתה אומר? בכל איני ייצר גבור, מים שירים בו חוזר,
ואני אצטט את כל החוזר מתוך הרום,
מתוך הדום.
מוציא את כל הרום.
אין אימצית בלפוני, כאילו הקטע חולה וחולה, ולכן מלא ידוי מים מותחים שם.
אוי, ככה תורם עליו לברק את הבנד,
כי עוד פעם,
עליו לברק את הבנד,
חדש נותן את הבנד, ילכתח את כל הבנד כושר מה שאתה יכול,
ואחרי שאתה טועה,
אני אקריא את הבנד ורק נותן את הבנד בחלום.
ואת המחשש של הבעלה שיש שם כמה בתחמיהם.
יש מחלוקת אם תלמיד מזגון או מספיק להחלוקה.
יש מחלוקה.
אז איך הלכה וזה נמל ימי ימי?
האם תלמיד או תלמיד או עד הלאה?
וכפי שאומרת, זה ימש.
בראייה אומרת, זה בכל הכתוב בחנות מעט.
על אף אחד לא צריך לבוא חנות, אבל צריך לראות.
אבל גם בדיניות שיש הרבה בעיות בעדות הזה, ועל כן,
גדולה וחולים בצווים בצווים בצווים בני בני בני, אם לא,
בואו נעשה זאת פעולות שם.
מה הבעיה?
אי אפשר להחליט.
כולו חולים חולים וצווים וצווים וצווים חדומים.
דרך נפגעה בתוך הרשת,
בתוכה,
והסביב של ה... מה הלחמי של טחמי עונש הדרום,
הפחד הזה צריך לדבב אותו.
אז אני אלך על הבעיה, מה שהשיעור עושים בשבועות עושים בצד וטוחנים אותו,
לחם עור, לחם תחרור,
כבד הארצות הזה,
ונראה איך,
ולגבול ממש מתוקף לתוך הפח הזה, לתוך המשפט הזה,
ולגבול ממש. על כן,
האדם לא מתכוון לגבש באמת גם להגן בפני מחלוקת האדם,
מכשירי חיפור ותלופות.
וכחוברת שיצאה השנה מטעם פורקת חנית,
תמיד כאילו עושים חוקי רץ רק בשנת התלופות.
ביקשנו חמודם לאותו,
בואו נחשב ככה, אבל האם לא חושבים על זה לצאת?
עכשיו, עשו החלפות,
בימים גם אלף מסוגרים,
ועבורים אותם, שותים למשמעת על העמיד,
ולא עשו כאן תקופות חשובים,
ירד, זוכר וברך אליהם, ולא עושים עכשיו להם, ואתה מתקן שוכר להם.
אני חושב שאתה קריאה,
אז מכשירי איפור, אז אני חושב שאתה חווה,
משחק עבורי חמש מוטל.
הדרום אומר,
סליחה, אדמה עדה כשטייה פסופית,
ודרום קבע בקיבורות השכל והדמותה.
דרום התמותה אמרו לכלל לא משטייה פסופית.
הדרום אומר שבדעת יש לו שבור של חצייה פסופית,
פסופית, פסופית, פסופית, פסופית.
כשאחד יצא,
ושוב, בואו נראה שהתבחון מרחק נעשה משהו אחר,
תגידי בו, לא תגידי בו.
טוב, נגיד כל השבוע שאתה אומר עליו,
אבל תגידי לך,
למה ראש הממשלה מתחשוב על העם?
חבר'ה, דרמה, האמת התחשוב על העם,
שבו אתה עושה משחק וחמיתה,
אתה בורא החלקה ועד העם, זאת אומרת,
אם נגיד אורך חייבך עוד בפורקל,
מה עוד כאן נהנה מזה?
ולכן תלמוד מכם על העבר הזה.
הם אמרו שפשוטה שלא נכון.
אי אפשר מחלוק.
אם מדר רוצה להשיג בפריצה של חמישה מוצד למבט.
לא חמישה כמה יש דברה על רבים בלעמים.
אבל אם מדר במשך עושה אישה כדי לקבוצ קושם,
ענייני כל הבושים, עמים שבושים יכעשו בחוץ לארץ,
רוב האלבוהו של תורה,
הבושה בזה הוא אסור מחמץ.
וגם בושה של הארץ, בושה בבית הארץ, יש חמץ וזו למת.
העלותו שבתשעה יוצאה לשמש לבושים ולשמש לבושים כשבע פשע,
ויש ברושים בארץ ובשר פשע.
בושים שבושה חמץ הפרקה הולכת עם בוערות אחרי
וכן תרופות. איך תרופות, יש תרופות של חמישים, יש תרופות
שאומרים על חברי שחטא, אני לא רוצה להגיד לה,
עובדת ואומרת,
וכל חכם דבו נקרא ועושה בו משמעותיו.
אני לא מבין, אבל אני אמר מובן,
ניתן תרופות.
למה? אמר חברי כמה?
אמרו החמישי,
כשאנחנו נראים לזה שהיום לוקחים ארכה שבצלופות,
פקומות,
אז מה עשו?
לקחו קמח,
אני לוקח את הארכה עם קמח,
וחושבים כתובים על המים.
עזוב מאז שאתם מכבד, נעשה, עוד בכניסי,
בסופו של דבר, הרפואה.
והרפואה אפשרות להתחיל את הצדה,
ושניהן,
פרה, אישה, ואחרי זה המחנה שמפריעים בזה.
אנחנו נותנים לבטון,
ככה הוא אומר, נגיד אם אתם משתימים את זה.
אבל הכבודים שלכם זה לא כך.
הכבודים שלכם,
הם יכולים לחזור ולרוח את
תקופה לכתוב.
ברצים כאלה, הם מצטטים אותם לטעם הכתוב על ידי רוב אש ומורידים בעד שאתם מתחילים.
אדם יקח את הסרט שלך, אדם יקח את הסרט שלו דקה עד יחזק מה יש לך זאת להזיף כלום.
אדם יקח את הסרט שלו דקה עד יחזק מה
אני חושב שאני,
תדברו לי על אדומה הרבה.
מה קרה?
למה בכל זאת אומרת, אפשר לומר,
לצפי שאני לעם מתוק,
דק,
אז תניח לך בעבודה הזאת שיהיה מקום,
אבל עכשיו לא.
לא נראה לי שזה יפה, אתה נהנה במחמד בפתח,
על כן זה נושא התורמות,
זאת מישהו מי שיוצא.
מי אמר לך תורמות חמש,
וכן, ילדים דבר לא זוכרו את הכדור,
אני לא שמנה.
אגיד, כשישאר שאיברים בפשע שלו יצטרך לבור,
ואם אדם ילדים לא תרופה,
והאוכל יצטרך על השינה,
ואין לגדול עוד כמה שנים.
מה שקוראים לשקר, כמו שיש הרבה כתבים בתי מ-5,000 או כ-5,000 אוטסטינים ששבויים בפשע,
גם כתובות, חמל רצועות מחמץ וקשה,
אנחנו לא עושים את זה ביניהם.
כל אחד כותב את העם.
עשיתי בוועדה ואיזה נכון וביניהם נכנעים.
אני נכנעים, אבל הוא מרגיש לו,
הוא צריך,
שאנחנו צריכים לא רק לקראת את הרשות.
אין נאמר שחקראת את הרשות ואין את זה ביניהם.
אבל מה אומר את הרשות?
אלא רק לפי.
אז יש כבשות היום עצוב מדייק עם כשרת
ויש כבשות עוד עם דרכים של בהימת הגן
ויש להם כשר, מודיעים.
אז אדם שהוא לא אשים למדיש טוב, עצוב בערך עבר שנותנת ישראל,
הוא לוקח את התרופה הזאת,
הוא לוקח את התרופה הזאת, ניסו אותה בתוך הכבשות של הדינתיים,
והקלה את זה תרופה שהתרופה הזאת לא בדיקה למשלו, אלא רק בתור כמובן דקיונו,
אז בתוכה, אני רואה את הבעיה שלנו.
ואם אדם, איפה הוא אמנה גדולה,
אם יש לו למטיסו,
היא כאן מצה שמורה,
וכן יוצאים לו לבואה כשהמצה הזה מבחינת המשפטה, ומבחינת המשפחה לרצות
שכל הארצות תהיה לך, וזה מרחב היברים.
אדם שלא הכין פעמותים קפונים בערך שבת,
תרשינו רק שהשבת באס זה במקומי שבת חודש.
ואדם שאור אב נוהגים כבנהג המפקירים בהכשרת מקרובה אצלנו,
והם זכוכים, וכן הוא דואג להחמיר במצע שולי הקותניות,
איך הוא מתארק אצל אחרים ואיך הוא מתארק בפרט אצל ההורים שלו.
אז סיימנו.
היום,
יש חופש מאוד, יש חופש מאוד, יש חופש מאודים,
אין
חופש מאוד, או
או פרוטים כפולים, או שכרע,
בבית שלא יהיה עם אותה עצה, את הטבעונים האלה.
חוץ מזה, יש היום גם טבעונים שמחזיקים אותם את החולשיות,
ויהיה מופע, ופה יש גם זאת, ונותנת אותם חולשים וחלום יש איזה דברים.
ואין לו בית או הכנסת, ותדביק אותו,
רצו להדביק את זה ביניהם של הרבה שנים.
הדמחה חמונה יחיד חזקו על מי הקטן, חפיג כזה
ואיתן קרדשת לשמור הרבה.
מפודשי השבת הוקים את עניין קשר לדבר,
ואיכה את עצמם,
יסחר עוד עוד פנים,
אלא יצרוק לחגיגו מעמד.
זה היה נפגל בניה, אבל בכל אופן הדובר שקדם עכשיו,
כדי להתחיל בדברים כפולים כפולים כפולים כפולים,
יש מי שאומר מי של שבת, מי של בבור,
מי של בבור,
אני משקיע, כתב איזה בבר שישי,
זאת אומרת שהרציתי בברוצי שבת.
משאלה אמרנו בשבוע הבא,
את ההלכה על עת נקודת השבועים.
רק שבן הסור שלו שבוע תחבדו,
אמרו הסור שלו תחבדו,
שלא אלא כתובו ולא ולא ולא.
אדם בא בחורי רב,
כבר יצא בקומי החגה,
ככה קומץ לכם בלי שוליבותו בשבורה שלו,
מה זה לא קובץ לכל אחד הדיבים שלו?
מה נחמדתי לפני שנתיים,
שדל בדיק נרות לכבוד ליל פסח,
במיוחד, צריך את השכילה לבעוט גאות של יהודים ובניים על מחיר של כעור.
למה?
מתי אתה מוכן במלוויזיה?
בא מה אתה עושה לראש?
המלות שלו.
מה, מה אתה עושה לרוחה, קרבה, קרבה, מדהים?
האזרח תחעה המלות שלו, עד כמה חמישים.
אלה שמומדים.
אף אתה כל המזמן על יותר נרות, ועד שתאכל,
תאכל, והנרות,
מבטיחו את האוכל,
על עצי עינת הנרות,
זאת עת העבודה של כבר אחד נרות.
אז מה החבודה של הנרות?
כשמערב דובר כמה כוח טוב וכמה.
החבודה המתאימית זה תגיד נרות שיש פיקור על מה שאתה אוכל.
אגב, חבר הכנסת ברווארץ, השאלה היא גם תתרגם בדבר הזה שלו.
ההורים מאוד חושבים שאנחנו הגענו במצב שההורים מתקדמים עליהם עד היום דורות לנו יורד. ההורים מחזיקים על בן אדם מטה, שהוא מקלה את זה,
שהוא מנהל את הרצופים הערב.
היה מאוד קשה, אבל לא תשאר לך באזור ברות השיבה ברו, והבנים והבניהם הולכים.
בשם הרעיון ובשם הרעיון.
הבעיה היא, בא ואומר להם,
ומי היה?
הוא אומר להם, שאם שכר יאהב בעת שאין להם בעת שם הרבה יותר זמן,
הוא אומר שזה ככה קטן, הוא קטן אותנו, אבל הוא לא רוצה לקטן אותנו.
אגב, זה בעיה של כשרות בין פשע, שבינו.
או, בשבת,
השימור אומר עדו,
אני נכנע לך פה עוד משישים, משהו אחד אחד אחד.
מה אתה מדבר על זה?
ששבת,
אני שמחה להעביר את זה.
שואלים לו עושים משימציהם בדרשייה, אבל אני לא עומד.
מפור, מפור שמך,
או הייתה מודע,
הוא בא לוקח,
הפרד רמון שירה מדי שבת,
ואילו שבת באים בתוך ההרדה,
את השירה בפרקע, שהפרד עזרתה.
אומר השבת,
לא שמע, לא צריכים אותי מוצאו נראוי ממון מדי שבת,
כל מיני שישי על כך הפלאטה,
ומשכיח על זה,
אני לא יכול לאכול,
לא שלא נאכול.
עכשיו,
רואים שבקיצוני,
אם אוהבים רוצים שהבן אהוב,
זה לשבת ולפסח.
גם אז,
אתה יכול לראות אימת,
כי אנחנו ניפלנו את זה במיוחד של הבן גיליך.
אבל להתקבל את זה בשאלותיך,
להתקבל את השם יומנך.
כל דבר שאני רוצה לומר שאתה יכול לחמץ גם לעצמו אוכל,
היה אסור לעשות.
או,
רגע לחמץ למשל, לא רוצה לחמץ.
האמת היא לא חושבתי.
אם אפשר להגיד, אני לא זוכר.
לא חמץ.
אבל לפני כנראה את זה אפשר לעשות יותר מדי.
או,
אבל בכלי הוא רוצה לראות כאילו גם עצמני,
לא יכולתי להיות מעיין.
אני רגע שאתה תגיד, השטעים של
הידיעות, השטעים לא עובדים כספיות.
ואני כל כך אומר,
כל זמן כהן יש עלייה עובדה בשטעות הידיעות שהם עובדים בקשר להסביר להם.
ברמה קיצור לא עובדים כל כך הרבה,
למעלה.
אבל בשטעים,
איך קיצור חופשי,
ויש להם סוכה, ויש להם סוכה, ויש להם מים.
כן.
הנה, אני מבטא,
יש משברתים שיש להם כל כך שרוצים,
רק דבר כדור מפוחרים,
מורשי האורחים.
כל כך,
אני לא מבטא את המשקפה,
זה מנסים לתוצאות ולהתנצל בתוצאות ולבחרות.
זה לא חבל על צירוצי הבדינים של ההלכות,
זה לא קיבלתי בטר.
אני חושב שזה ילד כזה בבית שלו,
וצריך לכם לראות את זה שזה יקרה עם פניו,
אבל אני לא רוצה בשביל מרחק,
ואם היא תציע את זה בשבור ראשון,
אני רק רוצה לראות את זה כמו גורם כזה.
אני מסכים את זה.
אני מסכים מאוד.
אבל להם ביטוי בדרך כל כך קשור, אין דבר כזה כזה.
אם נחמם אותם, אז איך משהו יכול מאשר מותר?
נחמם את זה, לא להכניס אותם, אבל אדם עושה את זה ככה, אבל הוא לא עושה את זה אשום.
ושום עושה הוא עושה את זה אשום.
אז כלומר, התחילים יכול להשתמש,
אבל אני לא אוכל קטניות כאשר נבואו מראה שעכשיו הוא לא עושה קטניות,
אני לא חושב שזה בשביל הקטנה,
זה רק תברך אין דבר כזה.
חצי קשה, אבל הרמב"ם לא יכול לבטוק את זה, אבל זו עוד שאלה שנייה.
היא מברכת בדיקת חמץ, היא מברכת על זיהו ומאזין עם בדק בפנה.
כשאנו זורקים את החמץ בשבת ובאללה ניסן במכולה שברחוב,
ואנחנו מבטיחים את עריית ירושלים?
על מה קרף
מהם בני פרמטרום
כשנותקים את החמש בעולם?
מבטא במדינה,
מבטא במדינה ובטח במדינה ובשיע בעיתוי לעיתוי
ועיתוי מן
שגורות ונאות מן
שנאמרה עדות של התמדדה
ושמע שהלכה הבאתי
תורה רבה,
ארבעה, תודה רבה חברית חדש.
נאמר,
אולי ארבעה קטנה נכון הדבר החשמלית,
נכון מה היה?
הרעייה,
הגוש מנחם את החברה מרוב להרבה את החברה.
אינה הגמרא רוצה להביא את החברה במוסר הגדול כמו שאתה מודג את החמץ מהבית שלך,
גם תדוע את החמץ מהבטן שלך, מהגוש שלך.
אתה לא יכול לדעת ככה שתחפש
בשביל זה אמרו שאיבד אשר נשמת אדם ואו כן,
היום אנחנו מגיעים לארוחות ולגרשיות ליד נשמה פה, יש לכם ליד נשמה?
זה פה, זה לא פה.
הרב כולכי לומד, הכי טוב ליד נשמה, מי הם?
ליד נשמה.
אבל היום,
הם לא קולנים לחימן ולכך לבית כנסת,
אל תחליטי לבית כזה ולכתוב.
אבל כשחברה עומדת לבית כנסות ומאות צריך נס.
אם אדם גר,
אגב, גר באוהל,
באוהל ברור, כשהוא מדיג נס בכבודות.
וכך זה כזה כזה כזה.
ומותר לקחת אנשים להשתערך, מה יעשה?
אולי כפרו עוד, כפרו עוד,
תפסיק את הכלכות ותפסיק לגדול
לבוא אחד בדיגת חמץ, עד אחד בדיגת חמץ,
ולגדול את הכלכותו.
אחרי הכנסת במשך ארבע הכלכות,
תמשיך בין הדת כזאת עצמי,
אבל בואו נראה כל על מלך, על אש,
לרחפחלה במדינתו,
אנחנו נותנים לו אוטו, לא חולים,
אפילו לא מוכנים,
אז אם בכל זאת רואה באמת האם יש נזוין בתוך האוטו,
נו, הוא צריך לראות את עצמו ואת האדם לא ידע עליו.
האדם הזה שאתה רוצה לזלזל את הבית שלך בפשוטה ולא ידע על הבית שלך,
כי כאן תנ"ך יבואו את התרופאים.
או אם אתה רוצה לזלזול בעד ולזלזול,
כתוברים יגיעים ידועים וכאן הדבר הכל זאת רואה לו.
אז אם אתה אומר, חושך, בואו נכון לקחת הבנה,
אבל רק בפרק ואי בלבד.
ואי קיבלו בפרק, כמו הוא לקחנו הורים,
יוכלו ויכולו לבוא קצת חתמשים בעבר,
בעבר.
הייתי ברוח העמה במצווה,
כשהוא מסגר מה שהיה.
אז אנשים משם מזוזוזים בפרפוריה.
אב חדה בכות הארץ.
אין מה עשית משהו, אני הייתי רציתי לדבר איתו.
אני אגיד לדבר איתי איתך על כזווה של העליין.
זה היה כזווה שבוע אחת.
מאז שאותו תמלית היתה כזווה, אז אני לא נגיד כי
במחורות הילדים שלך נכתובה כל הספורטים.
ולכן אני,
אני חושב שאתם מג'קים.
מה קורה לדעתך?
מה דעתך לדעתך מירושמת,
בדרך כלל אופן אפשרה, ובדרך כלל אופן אפשרות להתחיל בשלושים.
כמו שפורטון הרביעי, גם כל המכונות החברים בדיוק אותו.
מה דעתך?
מה דעתך?
שפורטון, נותנים את עצמי כל העולם.
מה הבעיה?
מדהים על ירושלים, פה ראיתם מלכו,
תמיד מושבש,
תמיד מושבש,
למה חזקה ומתתן כבדם,
אתה רוצה לתת לו קטן,
אבל החסיק יאה,
תמיד מושבש, אבל זהו מושבש.
אדם שזוהק את
ילדות הערביים,
איך אתה מודע לתוך המחולה הזאת,
אבל לפני,
אנחנו עושים את זה פה לפני שעה,
אז אחרי שהם שבעשרות אשכנזי,
איזה טבעי, כבד, חייבו להוציא אותו.
או,
נכון, זה אלף מהדברים הערבים.
מה הדברים?
להחזור, כמו אותו מוסר בקהליהם,
עיניים.
לא הוקחת איזה מצב חזון אפילו. ולכן, את זה אתה אמר בבית אדם שלא מתעצל בשבת.
מאמין, לא מתעצל בשבת.
אני מבין לדבר לאנשים שהם אוהבים חמית בתשומה הזאת.
תגיד, אני אסור לצרפף!
אני לא רוצה בשבת זאת, אפשר לפצל.
איפה אני מחמית?
מה שאני חושב,
על טבעי ועל אדם של מחמית,
אני לא נגדו שהגשת חמית למוספלה.
אבל נמצא לא רק בשבת זאת להגיד לאיזה יהודי, שכן שלא,
לעשות דבר, אני בעיות ופצצו,
אתם יודעים מה שמתעפש?
תדעי על זה,
עשה חסד בארץ פסח.
לא יש לי ספר.
כל השאלה נכותה,
מלכו נגדלית ומתעפשת,
אבל החדש שלו ועשר משגשת קטנית כדי למשיך את זאת.
מה קרחה, מצב אין עצמו גם לא עצמו.
אבל פה בארץ פסח מצווה עליכם יכול להגיד להם,
אבל אמרת את ראש הממשלה בצורה,
אדם מתכונן, קטן,
בעזות פסח,
הקטן בהרוסו של הפרק שחנן בירושלים שבת,
אז הוא אומר,
כשהוא רוצה לדרוק,
וגם אתה לא יחמץ להשפעה ולא ישניע לך צפי באשפה של העצירות.
נעים, אם אדם מתכונן בשורה רחוק או בבנייה או בבנייה או בבנייה
בניין.
רגע, אני חכיב על זה, לא,
על זה שיש לך ושהשכם שלך בבתי עשרים ילדים,
כל אחד חלק מ-20 חלקים של הבן שלך,
וחמק הדם יש לך.
מה חוזר לחמק מגיש ילמי מגיש שמונה,
מהבית הוא מלחצף?
לא מלחמת,
אבל הוא עוד לא מלחמת זאת.
אם הדם
מייד בחדר כזאת?
מה שחרור שלו זורש חמש, לא הוא.
אני מדבר בערב בית החמאס,
אני מצביע לתמוך חמש כפה בתוך החרפה הזה, אני מצביע ואני מתכוון לא לצמוד פה.
זה הכסף שלו,
אבל זה לא עושה לי את המעמד הזה.
אבל בואו נחזור להביא את המחשבות של האחרונה, של החיים.
שני שאלות לרחב יש פה.
לכבוד בורא גדולה בנו, אני מלחמה גבריקה נמצא במושב זקנים, מבקשת נזקי התרה.
מה הקרנות?
אני רוצה להגיד, בבקשה.
שכן, בבקשה.
במושב זקנים יש סוף השבוע של הערב פסח כבר הכל מושב לפסח, ואין שום חמש.
האם הוא קטוצון בערב שבת ובשבת,
האם מותר ואם לא,
ואם לא אפסית את ברכת אכילת מצה בליל הסדר,
גם כיוון שכבר קודם בחרתי מסע?
זו שאלה אחת, זו שאלה שנייה.
אני אמור לעבור את חג הבצות בבית בלון אחר ביום חמישי בערב אליכים אז.
מה רע להם לעשות לגבי סרצת החמץ?
הבעיה היא תמיד לגבי אכילת בצה בליל שבת וביום שבת.
איסור מוחלט להכניס לכותלי המלון חמץ כלשהו,
ולכן אין באפשרותי לאכול לחם, אלא אם כן אקח על זה ואחבא ואוכל את זה.
אבל העיקר זה כמובן, אין וידור שלה במקום סעודה.
לחדר לא רוצה להכניס את זה.
בחדר היא לא רוצה לאכול את זה לגבי החמץ.
אם אניח את זה מחוץ לשער העמלון בחולשה סמוכה לגלון,
שם אין עירוב.
אם יש את זה שהוא אוכל שם את הכזה, את זה כמו שבת,
אני לא יודע כמו נמצא,
ואולי לא עשייה חשישה ואת הנכס.
זה כבר מצב, אגב, אם נחמור לגמרי ועשו את הסיפורים האלה הוא עובר ועשו את עצמי ועשו את הבית ועשו את הכל
אבל, יש איזה בעיה באמת בעיה.
לא בעיה חמישית.
הם הולכים ביום חמישי, נגיד אותם, כשהשאלה,
לוחמים בחוטאי החג או עוד ביתה.
אז בלילי חמישי,
לא בלילי שישי, בלילי חמישי,
חייב לעשות את הדגש חמץ בבית שלו.
מי קיבל שם?
וקורחת נגד העלתו,
המציא אותו ונשאר אותו.
ובלב שישי, וכבר נחתום במערכת חגיגה,
ועם שב"ס,
במפדון,
ובעיניים,
לעומת ישראל בו ירושלים,
יימאר קגיגה, והשעות של מנותנאים.
ואי אפשר להציג להם ללכת בדיקת הימים ואי אפשר להציג להם
ל"איך כל מצב ביום שלישי"
ביום שוחרר,
אני חושב שאתה יודע לתוך תהיה איזשהו דבר, בחוץ ואחר כך ילך כמו בשבת על אסור אחר כמו בשבת
ויחוצים באדמה תלך ואתם מעבור לזה שאתה רוצה לעבוד בדרך ולמיון צעוקים באדמה חוץ שאתה רוצה לעשות בצרות מה אתה עושה יחוש כזה
אבל אם אפשר לקדש בנוגעים טובים, שאלה שלנו, אבל באמת יש קידוש עלייהם,
וישתה את העת יאיר,
או בעת מטעמתים.
ואם אחד מקדש והוא שומע ושוטף מטעמתים,
עוד אופן שוטף.
למה? אם אחד מקדש באור האדם.
עכשיו אני שוטף,
אני רוצה לדבר על מה שאתם בעיניו,
אז אני יכול לתאכול מה שאני רוצה,
אז אני יכול לתת איזו פיתה מלאכולת תחתיכה של זית ונקש,
לא כמו עליו, אבל אם המלון מחכים אותו,
אז צריך להתאמץ.
הוא אומר שהוא בבית,
בצה"ל הוא לא צריך להתאמץ, לבין יוחמד.
אבל אני אומר לכל הרב חולדתו של המזכיר,
הסכמתי לך את הפרוזדור של מבחינת רוחמת.
מה אתה מאמן גבוהאמית?
אני לא יכול,
אני משקיע על המדעי עשי את מצוות שעודה ביום כבת פרוק.
אם אפשר לאכול בצר, קרוי ביום כבר ראשון של פסח,
במוצאי שבת לפסח,
האם יש לעשות תוספת כלשהו בשרודה לכבוד שרודה מלווה בנקה?
על אילו מקריות הרב נדמי קשישות בפסח?
אבל השאלה הרבה יותר הייתה תמונה בשאלה הקודמת.
יש שאלות שמאמינים לאכול בין זה כדי שהפשת שלהן.
יש אלוהים שאב מוצאי פריסה מודיע לחנית מוצאי יום טוב ראשון לא לימדה בצרצעי.
מקום של חנות, כמו לאמר, רק מוקם של מרגון, מוקם של יום העלות היה רווח טוב משלמו והיה אוכל בצרצעי שתפו לו,
אחד אומר, זה היה מצחיק שאין כסף בפיסנות של מידי החכמים,
ניתן להם ככה כסף.
אז גם שכנותי כסף תוכיח? לא.
מה אתה צריך להופיע? הפרעה תוכיח, ולמעט הזאת פשוטים שכנותי כסף תוכיחים? לא.
ויש עדינים שהוא היה מנהג ומנהג היה.
הוא לא נותן,
הוא גורם.
עם ישראל לא אוכל מצב כלי באמת כסף.
לא רק נושא עוף צלול לרוחמים, לא רק נושא עוף צלול לרוחמים,
אלא גם
מבשל עוף.
ואחר כך הוא קשה בפסח ובפסח יפה ישראל.
שם את המגש עם העופות המרושבים כדי להשאיר אותם.
לא זאת אומרת, אפילו זה צריך יחד משלוי, לא עובדים בלב לדם.
וכמו שקוראים בחלוקים זה, "אבל די תמותה לכתובים,
אתה חייב לבוא על מי מלכות לראש,
בסך לא תבוס כדי שרקתה לו".
עד כדי יחד פסק שמדם שחר מציאות,
על זרוע בערך שבת,
אז בשנה הודרו לצורך בין בית אל מוטעי שבת ולעודו לצורך הגעה.
אז בעולם אתה חושב שמופץ וחוקים עליו.
הרי בטאמנו,
טוב שהתכוון שלמחר להכין בזה את הדין.
ומאז הם מלהטים שלכם להשאיר את השירה.
אם אתה מדבר את זה עם הפרעיל,
במהל לא יכול,
אני מדבר על שם בשר כדי שיושבים בממשלה טובים של האוכלות שלנו כמובן האחרון הזה.
אבל השאלה הזאת,
אני חושב שהשאלה מלמדת בשר החוץ לא חייבת למועדות ובשבת יהיה במועדות וכל יהודי מסכן יוצא החוצה אסור לו לדעת שאתה הביתה
איך הם ירים את הבשר החוץ אסור לו
לדעת בשבת
לעשות יום אחד עם ארבעי צקור
בדיוק מתי איפה יהודים עקבו בהרחבה של הרבייה.
שתוכנית שאתה יכול לשפר את זה ולשפר את זה וכל המשקים מדעי איך תהיה לצדד גוכמים.
יחד הגוכמים מבינים חברי יהודים של חציינו,
והלכו למקח את השיער כמו,
להנדיג את התנון,
ולכן נתחיל להבין את רבותו במשה איך הבא.
אז זה כבר מוצאים לבוא שמוכנים ממנו,
ועכשיו מוצא כללי ומוצא שבת עצמו שעשה יוצאת קורבן,
כלומר ברכו שיהיה נזכה לך בשנה הזאת.
מי שלא יש שפט מלווה מלכה.
הוא צבן מלרב מלכה.
הוא צבן מלרב מלכה,
בידם, עם כל השנה כולה,
נו, יש שים פעם בלרב מלכה,
הוא עכשיו יוצא בברל רבן מלכה.
אבל אם כבר שנה זה לא היה בלרב מלכה,
אז עשיתי בעיה.
למה?
מקום בין מלכה מלכה, אבל
אנחנו חושבים לאורך של ימור על כדי לשמיים.
ראשי מה עובד לה, זה היה ילדים, אבל היא עושה בשבילי.
ניתן פרדה, יש משם היתרה, יש משם היתרה, ואין פה.
על מי שמעתור השנה ניתן לו בתי יוכל, בתי יוכלו.
ונגיע להם,
בביצים,
אם מותר להם עוד יום של בת ביצים,
את האנשים בין שופטי תערות ובין ביצים.
לא עובדים עם הרבות,
הדרך, חצר אוכלים,
לא שותים יין,
בערב המדינה, כאבון, בערך המבטר הזה אוכלים.
אז כמה זוכרים?
ברור, חמש שבועות.
אז פרק לא עושים מים בשבועת אלה שהייתה חלקה בשנתיים שלוש,
וכן הכול, בטח,
חמש שבועות.
לא רק לרשת לב לב לבחון בריאות,
אבל פירות לופסים בהן חרות שיכולות,
וקברית וכל היחוד.
כל המלך, מי יודע, אמין מאוד.
בשר של ניקח משורת דמי כמו שבעזרים זה נכנס.
ואז בצער כשוט נפשט,
יצאו למשיכה הגיעים, אנחנו נוהגים לאכול.
אבוד ובטח.
כל מחמצ של אותו חילום,
וזה תחום מחמצ של אותו חילום.
כתוב בתוך כמה חמץ,
או במצבות כמה מלא כמה חמץ,
כל דבר שמקמיץ,
כל דבר שמקמיץ,
כל ציעור,
לא נוכל.
לדעת,
עד כדי כך,
אומרות תובת הראשי בגללו באש חיים,
שהיו אנשים לא אוכלים חמור מבאתי,
אוכלים שועת של אישה,
אוכלים פוריימת,
שמו כמו חמור, שמו חמור.
אתה לא בכלל, אתה מחמיד את זה. אבל אתה כל חשמלו בעבר הזה.
היה עולם שלו, אני מקצוע בעניין הראשון.
היה נגמר בדרך, היה אומר שהיה חלק אחד מאד עמיר אוכל בכלל,
לא שזה חלק אחריה, זה לא ארבע שעות.
זה כמו אחי.
אחד בשני אמר, אני אוכל בכלל,
אבל הוא אומר כשיש שעות מלחמתי.
אני לא יכול לבחור עליו. אני אמר לך לכם כריכים אני אומר לך שיש לך עוד רובי חדש.
אני לא יכול לבחור על זה היום, אני לא יודע לך למה אני מוצא ספר כתוב "והתדהה לאדם לא יוצאים מפסח כמתי הדיבים".
זה כבוד לכם.
הם ידעו להחזיק עם הסודות, אבל זה אותו הרעש.
זה אותו הרעש שלו.
הוא אומר לך, איך זה מותר לבית?
אתה לא מכיר את השורה הזה.
אבל יש ניסיונות כאן לומר לחם של בטק,
שחושבו נורא,
שהשיה מגן החמושי אדמה.
או,
ואותם רבים לאכול את פניו בקבע פירס נקי.
או הרוגה שצריכה לגבי קבע מצה תפונה מאלה אמורו שזה עולה לצד עוזר
מצווה לאדם לאזור בערב עדן שביע כסף עדין של בן עדן מאשר לוחם השני בקרב הגטה.
כמה אדם משלם כסף שלא ייכנס לאדם של מומחון עזר לדבר הזה.
עכשיו שואל, לגבי בצהר, מי שנעד לאכול בצהר בתחילת השעודה בין עיר הסדר, צריך לאכול יום השנה, או שמספיק לשים בצהר בקערה,
כי אין קורבן חגיגה בשבת.
ומי שנעד לקרוא בערב פסח אחרי קורבן פסח את הסגולה של רבי שמשון אברהם סופולי,
אומת הפרוש.
מי יש מניעה לקרוא את הנעד בשבת?
כשאוכלים את הביצה באמצע השעודה או בשלב השעודה,
אוכלים מלך אלו בבנק העיקר,
ואיך נוהגים לאכול את הביצה ואת האגדה,
ואיך נוהגים כזו את בגן השנה,
אלה שאוכלים את הביצה,
אין לו דבר,
אלה שדברים לאכול את האגדה, יש להם בעיה.
ברכב ראשון,
הבקשה עשו חייבים
לאסור לאבד כל ביצה ופינותה.
סופרים ביצה ופינותה
על ידי מתחילים הרעש והפעמורה נפשות.
ויש מחלוקת יבואלי יבואטון ולא יבואטון,
ויש יותר אמצעי רבותים.
הכן, אלה שמתאבדים לאבד כל ביצה אדם.
יחזקו את הביצה לשניים.
לקחו ביצה חלק מהמדינה ואותו חבר'ה של הכל נהיה בלבדו.
לא יקבלו אותה אחת בביצה,
אחת בביצה, אחת בביצה, אחת בביצה שלמה.
לא בכלל קיבלתי אותה,
בפעם רעשת גדולה ובכלל שלמנה קיבלתי את זה בעניין גדולה.
אבל אין כבר בביצה שלמה.
וכן באתי מלכות בעזרה לביצה לארץ ואמרו לנו דיבר ככה.
יש בעניין של פסח,
יש כתוב שמה
בלוח חדשה מן הפסחים או מן הנדל רחם.
למה?
פסח ושבת אין לנו סבכים.
אין לנו דובר על העמידה הזאת.
ויש מתקיימים בנדלחים המשרדים לא משנים.
אקרי לדבר,
לפחות, רק יקצו אותה.
למה למה למה למה?
למה לשלושה יש משנים?
יש צדות, אבל הטח לא קיימות, לא מרחיב על צדות.
אבל למה למה למה?
למה לכם יש משנים?
למה לכם משנים?
מה הם אומרים?
אומרים,
רוב החדים שלו,
עדיין, אתה אמר את האזור האחים.
אין, איזה אחים יגע.
אנחנו אומרים "לרוחש הנזקים פסחים".
אנחנו נצליח את הערבים.
וגרם ורחבור ורחבור ורשתה חשידה.
מתי הגרם?
אם שרדת פשע, אלמור וכאלה, זה כאילו דובר פשע.
הגרם הוא או בפרשמי או בתת-חבט.
מה שחברי אמר לך, שיהיה בשבת על הפשע.
ויכול.
אז רגענו,
על עקיבא הדובר, לא על עקיבא הדובר.
על עקיבא הדובר, אני לא יכול להגיד שכנענו את השילם הזה.
בקיצור פה נשמע, כתוב פה.
בקיצור פה,
אז זה יהיה בערך לפני פשעים המשה הזה אמור להשיב את זה.
אוקיי, כתוב פה.
נתמלך מנחם גדולה של ירושלים ולא מבין שביעצה,
אחרי שזה בנחם יבוא סדר קורבן פסח.
והדעים וחמש מחבלים יצאו שלמה פרציית אותנו על הכדור,
לשמות על מכולי הזה.
על אדמה רצה, על אדמה שצרות, על אדמה שציבולה שלו,
שבשל זאת נבין את האדמות.
תמיד אין זמן.
נראה איך שהרוב הוא לא השתובב, אבל מה?
אין לי בחיר לגמור ולחקור את התעודה
שלישית עד שתיים וחמישים דקות לבחיר אופי שקופה.
לא משלום של רוב מבני השקיעה.
אם לא יש לי,
מותר לתוך דבר שלישית מעט פירות,
ואז מהטובינים,
שמיילים, או תינוקים,
וככה יפה,
ואו שמיילים שעה זה לא יהיה.
מה יהיה,
שמיילים שעה זה לא יהיה.
לגבי הסתרנות שיש בהן לשמשון מסור, וגם לבנות שעות,
דפיקות על עצמו,
נקרא לזה סתרונות מותר בכל עושה בשבת.
לגבי השרודה השלישית, הוא שואל אם הוא יכול לאכול כפול.
נאכל עוד מוקדם בבוקר ונגמור ונברך על רצת המזון ושמור.
ניצול את ידיו ונברך כאילו היא שיצאה את ידו חובה, יעשה כאם שלושה סעולות ביום שבת.
ועוד שאלה לגבי,
מבחינה חינוכית,
ואם רציתי לבטל פניכם לילדים, יש לו ילדים קטנים בבית, לגבי פסח וסודה ראשונה ושנייה על ידי שלא ייתן להם להימנע מבעיות של חמץ
וכמובן שיסביר לילדים שזה פסח או לתת להם איזה יתר חי את עולם.
כתובה עוברת
יש נוראים לבת שבע ארוחה נפלן
בבוקר, נוצרים ידיים, אוכלים יפת קבצה,
נצמחים בקטן חוזור,
מוצאים הופסקה, מטריימים,
ואחר כך שוב נוצרים ידיים ושוב אוכלים חשבי צד,
חמץ, חמץ,
כך שאומרים פעם שנייה, תחכה בין מסוככים.
ויש שני נותנים בצד.
ובמידה, אין לעבוד בברסות ואין יוצא בזה לידי חובה בחובה שלושית.
אולם, בגלל שחנות,
ובנפחד אוכל חובה שלושית קוראים חצורות,
אף שבמידה עבד לא יצא את החובה.
לפיכך, לא נעבור להגיד בזה ולא נעבור בזה עדות אחרות.
יש שם יום רוקס, גם כאלה מגובה בדבר הזה,
תאכלו יום רוקס,
עיניו כוח.
איזה יום רוקס, תאכלו בבית בשבת,
לא אכיפת לנו מתי,
תאכל בתי עד שלוש פעמים,
תאכל ביום רוחי, תאכל פחמיה.
אבל כתוב החינוך על יום שבת היבנה,
שמשמח כל יום באירופה אצל זמנות וזמנות,
אבל יש פה רובות אלוהים,
תעשו את עוד הפעם.
אומר לזה שחרור צריך,
אומר לזה, ולכן אתה עובר להתנחצות.
נכון שיש מצוות, אבל לא להתנחצות.
למה אתה יכול להתנחצות כזאת,
זה הכוח של בנייה שאתה שנייה, בצורה של בנייה שלישית.
ולכן, יש חלק שעושים את זה,
ויש חלק גם על השתיים שלו,
והשערים,
ועושים בצהר, ובשחר,
בהחלט נוראים לגבי הרכבת המצלה,
ואיך כמה אתה עושה את זה?
זה יפה שחרמה על המזונות בין שולחן, אם החמדה
מרושלת בתוך מביצה ומרושלת בתוך תוכנית,
או בכלל הורגות שמוכר לעשות דבר אחד משונות,
אין זאת, הוא כנראה בצד ובתגלית,
אחר כך, בשעת הבדים,
כמובן, הכי יתיר וחשוב,
וגם כן מביך יוסף הרבה שלו, יוצאו בסוף ויחביר לנו חמש חודש מהמטה לתאמרו.
מדבר על ילדים,
ילדים,
כתוב "ויש אישה מחבל לך",
בלי כיתה לגביך,
יש ילדה לשטורף,
ויש כאן,
בן חכם, זה לא רק תרד בית העם,
זה בני שבש.
תביא ילך,
תביא בית העם,
לטובה על הירד,
אתה יודע למה נגיד בית העם הוא חנך?
אז תגידי,
אם המנחמתך את ארבעים, ואיבדתי,
שילמות מירות חנך.
לכן תיזהר,
ולכן תיזהר ולחנך אותו ומתחסים אותו נראה.
לכן הוא.
דבר כבוד המטרה הזאת, לכן הוא צודק,
האם זה גם אף אחד לא ידע לבית,
הוא לא ידע לבית.
החכמים לא קראו לעשות הקיצוץ בינינו,
הקיצור,
שמי ידיע בזה יום החדש ושמי ידע בקוויין כיצור בלב תפעול,
כתב שומעת משתיים יהיה גדול.
אתה לא חייבו לך, חזר לדבר הזה.
אז חזור,
אני לא יכול לעשות בביתוח ארבעיות,
אבל מי בעצם זה הוא לא חיל על הרשבות ואתה.
עוד תגיד לאור,
פשוט יש כוח להלך על הטלחן,
ונאמר לך במרוקות של הרצות החמץ,
על ההבדל בין הסיפור החמץ הזה,
וגם תחתם תמצוי וגם עצמם,
במחרתנו היום הוא כזה בזבז יחדם.
בעניין,
מאפיית מצת בגריל חשמלי, אם זה נחשב אש או לא, ומה עדיף באש מונש?
זו שאלה לגבי גריל, והשאלה שנייה לגבי מצת מכונה. לאחרונה יצא מהלמר לגבי הבעיות במצה מכונה לגבי החום בטרי.
וכן, כשעושים מסדה גדולה עם דעת מים, זה גורם לחימום עייסה.
אם יכול להיות כל מצות מכונה שרורה,
זה נכון
שהיו בעיות ראשונות שהיו בעיות ראשונות היא בתדורים של היותר תוכנה.
חלק מהבעיות היו שהבתי גדל מתחילים,
חלק מהבעיות היו שהמצב יש יותר קטנות וחלק מהבתי גדל היה חשובה לבתי גדל שונות ואז היה סביב סדרו המגולות.
חלק מהפתקת הגרועה פתרון.
אבל אני מדבר על ירושלים, ואני לא מדבר על ירושלים.
יש אותו מדברים שנקרא,
אה, לא, הבעלים שלא הופכים,
בעלים החיים.
ואיך נוצרים גם ירושלים,
ואומרים ירושלים לפני כמה שנים, איך הקוראים חייבו וכלום.
והוא היה בצעות ושהבטק יחתך לפני שתי חשדות מהמשרד עשו את זה.
וכן, מבחינת העברת לבנקה עשו את זה.
כך שכל החוקות שרוצים להזמין את זה,
גם על פנים את הדבר.
כאילו גם בן החלישה וצרדת.
שם זה מודד כול הרכישה פה,
המאפייה של העשרים,
הקמח יפגע במקום אחר, והאבטק במקום אחר,
והמשפחה שלי נשע על חלק חדשה, וגם כן יושב למטה,
וגם שם ראוי שהאבטק יהיה בפרונקיה,
שוב אחוז דבר על התוכנות.
אז אלה, אם זה הטענה שלהם,
הרי ככה שיש לך בעצם באותו מופע,
יש לך כבר לשמור,
ולכן אתם מתחילים לקרוא לטלפון מבין פרסק בתוך תעודת יד,
שיהיה נשמע על לבד הכל העם,
יש אחד עשרה יום ראשון נכונה,
אבל יש בקיצית עוד טבעונים.
זאת אומרת, מה זה עדיף ככה?
אומר זה,
זה, יש,
נכונה, זה לא נראה בקיצית,
זה לא נראה בקיצית, זה לא נראה בקיצית.
נראה בקיצית אתה אומר,
אולי גם בנושא נשמע, אבל נשמע, אלא הראשי בית חלל אומרים נשמע, דרך כלום, וגם לאלה יכולים לצאת לדיכאון. אבל אחרי שנה, זו שהיא עובדה, כן. רק אני גם רוצה להגיד כמה פעמים ולכבד את הראשיים.
עצוב ואוכלים, מוצאות, עבודה, ילדים, גדולים ביותר.
יש משפחות שלא יכולות לשתול על ידי כזאת,
ומצאות על ידי כזאת.
ובשביל עזרה לבחירות הרצינות של אחים,
כמות רעות יחידות,
ובשביל מה שאתה אומר רוצה להשאיר,
אז לדעת אם אתה רוצה להשאיר מי שלא קודש לראות נכון, צריך פטיש.
ויום הערב יצא לשרשם את החטא בעבי השיים.
היה פעם אחת בנגנב אחד.
אין לדין הראשון חשבו,
הרב,
שבאמת,
היה חבר כנסת מטאטה
אחרי עטש גאירו.
היה נכנס לציור מטאטה יותר,
אבל עכשיו,
מטאטי ל"מטאטי" ואומרים לו הרבה מטאטי" בירושלים.
משכנע דשאי כאילו יאמרו לו.
ואז פער צופר, פשוט כזה.
איך זה?
עשית?
יום אחר כזה בחר, אני לא רואה את זה, אבל אני חושב שכן, זה אפשר גם לגן דמי גבול.
נכנס לך, אבל אחרונה, למה לכם מזל דין כדאי שם?
באמת ידע לך,
וחצי נביא, והוא מראה את זה כדאי שכדאי שם.
אבל בי אתה חושב שכדאי, איך אתה ללכתי על בית?
כדאי לדעת.
בי אתה שיבל.
ומה הוא עשה,
סגל העולם הזה?
היה שם מצטט מטלות, קרשים, קשת כולם,
ושם אותנו בעגל למיקור שהוא יושב.
אז תלך,
אני יכול לדבר איתו ומושך לו,
ומשהו עוד שני מילים,
אני לא אמר לך,
אפשר ללכת עוד שני מילים,
כי,
אחר כך ראיתי אותו,
אגידה אתה יודע, אמרתי, אני גידר ומושגי נאום.
מילה מושגי נאום, תכינה אותו מישהו עלינו,
זה גמרות, אבל הוא, אני עכשיו לא קורא בשגר,
אני קורא בעשירים מבין העמים.
מי מטילה?
טוב, בטלפלאר זה חזק את התשובה,
אבל הדבר הראשון זה שלטל משתתף לא מתפלאה.
זה כבר הגנה את הראשון, ולא אוהב,
ככה אני מטורח על זה שאתה,
אבל
לכן בשביל לעשות גליל ישע על ארבעה נועדו להם.
ובגלל זה הוא טוען שאי אפשר לצלוט כבד ותלות לא גריל, חם, חם לבד.
או כבד או מטרת,
או טריך אש,
גריל באש, לעניה מכה, לעניה גזייה,
אבל גריל לעניה קורבן פסח,
דבר אחד, זה אף אחד עזוב,
וכן, חוטא גברתי,
מת, רכב,
תכניס את תאונת המעצבים ותתשלם, זה לא אומר.
צריך שניגש ולא צריך להתבטחת,
שניגש ולא צריך להתבטחת, שניגש ולא צריך להבלחץ.
מעצב זה חיבור נכון מבי הבא,
ועל הדבר הזה.
סיפור בבית כנסת עומד מדרש שלא מקפידים כל השאלה ללמוד בספרים,
מי לא אכילת חמץ?
כסע דין רגול עליהם מכאון הספרים בפסח?
שיש שמשקיעים שלו ניתן עליו ספרים בגישול חמץ?
אם שמים עליו כסות,
משהו שיפסיד,
בגלל שהוא שמים,
איך יכשירו את השיש הזה?
ועוד שאלה יהודי ספרדי שנוהג לא לאכול אורן בפסח,
שהיה דומה, סליחה, יהודי ספרדי,
שהלוהג לאכול אורז בפסח.
כאשר בא לדום בירושלים,
המסיף לאכול בגלל שנאמר לו שמנהג ירושלים לא לאכול אורז בפסח.
לא צריך לאכול,
הוא צריך לעשות את הרבה דברים.
מנהג ירושלים פה.
כל השנה כולה עליו תלך לארצות כיבוש הבעל על איש חי כפעם ועל
בגלוב על המים, על המים באים להחזירות
שדע לך,
שהילדים האלה רוחיינו, רוחיינו, מידרים,
לא נותנים ממש,
לא היה חוק שבא בכל איזה קצת עבודה,
למצוא מידרים לא יכולים להרוס,
כאילו דברים.
אני למעט לב,
לידיון,
אבל במחלקים לא יכולים לבוא עכשיו,
אנחנו הולכים בעוד מעט בקצור הקצה לפצח
אנחנו לא צריכים לבוא.
טוב, אני מדבר עליכם.
אני בא לגבי ואז ואומר, קצתם וקצרנו אבל אני לא קורא את זכותם בכלבים בכבוד המדורי החמץ.
טוב, זה, באתי בשבילי, איזה קוראים לעבוד.
לא, הכלבים עד הלפחות יידרשו,
כן, כן, אני חושב שביקורתם, עושים מחתן?
כן, כן.
חרטון במחתן, עושים את זה להם.
בא להם בני בשבט, יאללה, בואו, כאן אין פציעה.
אין סיפור.
עכשיו אנחנו צריכים לדבר על רחמנך עליכם,
שלא יהיה בא אלו, אין ככה מוצע לגבי אינך.
בא להם, ויש לו תשובה כלובות.
עכשיו, כשמחפש תחנת כשרה,
המגילים, לדחות את המצור,
כל מיני נקודה עוסקים במצות.
האדם באמת,
לכל עצמו,
על האחים הבאים,
מנותקי יום צור,
עד כמה אוהבים פסח,
שפורי פסח,
שפירים של הפסח,
שפירות פסח בעולם יחד.
לא רואה איך להתחמם כדי להראות איתה כתגרים של פסח.
כל עוד כמו איכות מתגרים של פסח,
היינו צריכים לביתו חמץ, למה חמץ פסח כמו תמיד מאזונים חמץ יהיה חוגי חמץ מסורר,
כאן בתוך הסיר של פסח יאמרו חמץ,
עדיני עבר את השכות.
על דעתיים,
שפרים,
היום, ברוך השם,
אין ספר מחבור לחץ בפסח,
ומחבור לקיבוץ, ומחבור לשבועות,
להחלט את זה, אחר כך שהיא מחזור שהיא שובלת צופי לחמתה,
מה היא לחמתה?
באמת התחלה כמי נפל בינינו.
ככה שישמעו איזו מגמולים עשו שמה.
מה זה אומר כאילו?
איך זה מביא את הספר הזה?
אז הוא אומר, בקודם,
הוא אמר על איזה שהוא מחזור של לחמתו.
תכף קוראים לנסט סוכה,
ופצעת לא הגיע לחוק ההורים של חוקה.
מה היה זה,
כמו שאמרים בתוך מקסט המדבר ג'ון,
מקסט המדבר של פשע,
ההגדה,
של חברי ספר באינסוטות.
זה חמש ידועים.
בא בנס פצע,
פוטוביץ ההגדה קורא,
ושואלו פנות לא כמו אופן ראשון.
אז צריך לדאוג של פשע סלבן.
האם הוא לא חושב את החברים של פשע
לבד, כן, אז קיבלו לאלף, כן, כל העולם לא עולה בביתו.
אז אין בעיה של חבלה,
אדם יש לו דחונים,
יש לו עושה את זה של שירים וגם מזון.
כל השנה כולה, הרי שמחמנו זה היה מחמם.
כל השנה כולה, לדרך כלל,
לתוך הלכת.
כל השנה זאת אומרת,
הם מותיקים את הפרפקים האלה הם נגד הכסף או משפוזיו בארון?
ואתם עושים כאן לפתח את הכסף על כסף דברים חדשים.
למה?
לא יכולים להשו"ר היה חמש צדיחת בדרכים לעשות תמורי בית כמה.
לעודים בפני ספר דעת אגשי חד.
מביא את עמות ברכות מביאים.
על כל אחד ואחת אחרי שבוכים בברכות
ביום רביעי בירושלים,
יושב שבועות, תגידו לו עוד רב,
אז נאמן בפרשת ירח לך, ויוצאת לכבוד,
לחשוב על פרשת הנחה,
ייזום אבו עמוד,
וכחוק פרשת ירושלים לאחרונה חמץ,
כדי שבפתח את הצבאי לא יתקדם בנוגע.
אדם שיש לו ספרים,
לאור רציני להיות,
תחתיתם כבוד, לומד, אוכל בחמץ.
זה חשוב מאוד.
הספר הזה כל כוח חמץ.
מה יכול להיות שרוצה לזה פעם מזמן פלוג, אלא קשה מאוד על הדבר הזה.
אז בציבור צריך לנאוג על האדם בציבור לא הספיק לציבור,
ואם
לא חושב שרוצה לציבור על האדם בבטח
ולוקח את זה בבר,
ואולי לכם על עצום אדם לעשות ספר כאילו על עצום אדרמה,
על השלוחה,
ואולי לכם אפשר לקצוע את זה ולהצביע לזה שהם יצאו לברות.
אנחנו לא צריכים לדבר עם דבר שבל אחר.
שיש.
יש כמה וכמה סוגי שיש.
יש שיש באבן.
יש שיש בכלל אש.
יש שיש מאת ישש עכון כמו חרב עשוי.
יש שיש, ומקחים שיר,
ומקרים אותו פעם עד השיש.
יש חצי שיר, ומאותו עלות.
זה דבר רגוטט בדעה,
כמו תלחץ בנה,
שיש למונסים,
ואיך הלכים להתפתח,
כדי להתפתח על השיש,
או הולכים להתפתח על השיש.
כל צום ומצום יש לו דין אחר,
של חבר כנסת נועד המחשנה.
ואם אדם אומר, אני לא נותן לי אף פעם
כפי שיש לנקודות על השיש,
אני שואל אותך יכול לשבת.
אם אני מגיע לשבת, אני לא מבטיח את זה.
מה אם יכול לשבת?
לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, בכל אופן,
קשיש של לא הולך שום אופן.
אז מוטל עוצר פה לערב הרמב"ם פותחים,
מספיק טוב לחצות אותו בנייר ומגיע בנייר.
חייף ששמנו עליו חמץ,
הוא שם עליו פרצה.
אז חייב מאזין לרצות אותו בנייר כשיש פרצה ומבוחרים.
מי אשים את זה לעשות?
אז הוא יצבוך על זה על רצות, אלא שהטור הוא כבר מהרצים,
וחייב לחצות אותו בנייר.
כסף לגדול, נחת על ית"ל, זה לא לקוטורציות אחת אחת הדקה, אלא נחת על ית"ל,
עובד,
מהיום האלו יבוחרים בעיקר.
לגבי קבינה ביום שבת,
אמרו על הכנסח,
והדברים שאומרים לנאום בהם, מתי להתפלל ממך,
ובשרדה שלישית איזה דברים לא יכול לתמלם בו.
זה לא סיכוי.
טוב,
בטומת בליל נמיכה,
ביום שבת,
בירושלים, מי שתה בסדר בימים הבאים,
לפני שהם ימשיכו להדליק בקרובר בטח,
ולחזור בבית ולכבול את מה שאמרנו, יכול להיות שמורות או מצב או משהו אחר.
אם אדם מתחשב אחריהם, קצת מחמישים,
אז יכול להיות כל הזמן לא לשמוע,
אבל צריך
במרכבת לדעת יש את הקודש,
למרות שרק עדי, אודים אותו.
יש אנשים,
לא שהם תחוצה,
תחתם,
אודים אותו, צודקים, צודקים,
אבל אתה לא תלוייך ביום שבת היה רצון,
וכי תחצה, יש לשבת שואף מהלכות יורדות,
זה אומר, ביום שבתה אתה אומר לשבת עושה דום בסדר,
אני לא מוכן לדבר עליך, אני רואה שחוטא את השבת.
אבל מה כזה? תגיד לי, אני אכנס בבוגר חמש.
אולי אין בעיה, אתה מתלונן חמש.
אולי בחר לבוגר חמש.
אולי בחר לבוגר חמש. אולי בחר להחליט לבוגר חמש. אני מוציא את זה לכל מכון פגעים על הנגל.
זה יפתח לנו את שבת.
נכון בצורה מושלת.
אבל לזעזע בכבוד צבא, זה לא טוב.
חשוב.
אבל לדוגמה בבוגר זה יש ספק בושה.
אבל זאת אומרת, הוא מוקדם בקטר.
אז מה הדרך, אני קצת לצורת במפגרת שמייד יש לו הרגע שחשה לי בעיה.
אמרתי מ-1996,
החלטתי, החלטתי.
אמרתי שיש עד הסביבות האלו,
כתוב באשת שמונה, שבעה ושמונה,
נאמרת,
לא יכולה להתמודד בהם, אבל רצו לא עוד להתמודד במקום.
אז זה במקום שהם עלו את החסום בזמן, החבר'ה שהם עלו את התפילה.
אני לא מבין שזה לא חייב לתפילה.
זה לא טוב.
אז כתבתי שיש עוד עוד.
עוד עוד עוד עוד שיש.
אה, אל תגיע עוד.
כמה בעשר בעלי פעולי גבירות?
אז צריך להתפלל את זה. אז זה לא בן אדם,
לא יודע לכתוב את דינות ולא לגבוה עצה, חטפה,
אבל אין, לפעות שבוע, להגיד לפעות שבוע, איך אתה יכול?
אני יודע, לפעות שבוע זה.
שרדי יכול להשמיע את אשכנזי והמשטט הזה ש...
לגבי התחילה?
נראה לי את זה. אה? כן או.
לא.
וכדי אמרנו, אני חושב שהוא אף פעם עם הדבר הזה. למה אני חושב שהשפעה הזאת?
כי לדעתי, גם הקלטים של רוחות טהור כדור בכל החומות האלה.
חלימון מראות וחלאק המקומות הרגשים.
