אנו מגישים לפניכם סדרת שיעורים שנמסרו מפי מורינו ורבנו והעטרת ראשנו,
מרן הראשון לציון,
הגאון רבי מרדכי אליהו,
זכר צדיק וקדוש לברכה.
השיעורים מתוך האוסף הגדול שבידי ראש ישיבת מנחת יהודה,
הרב הגאון יהודה מוצא פי שליטה.
שאלות ותשובות בהלכות פסח הציר שבישל בו מקרונים,
באותו יום שהציר היה בן יומו בישל
ועשה ריבה של תפוחי עץ,
ועשו קריאה של פסח.
האם בין הספרדים ולאשכנזים מותר לאכול את הריבה בפסח?
אם זה בן יומו
אז נותן טעם לשבח.
כלי מדיין זה היה בן יומו.
אלא מה?
יש מי שאומר שחמץ לפני פסח,
וככה הלכה, חמץ לפני פסח הוא בטל בשישים.
חמץ בפסח במשהו.
עכשיו זה הסיר
שם בו ריבה.
בשל בו ריבה.
אז
פלק חמץ.
אז מכיוון שזה לפני פסח,
צריך להביא אותו לרב,
ועם הרב יש לו, יודע לאמוד, הנה מה טוב,
אם לא יביא מהנדס לאמוד אם יש שישים או אין שישים כנגד זה, ואז אם אין שישים אסור,
יש שישים מותר.
אבל אם יבוא וישאל אותי
אגיש את זה לרבנים, את הריבה הזאת,
אגיד לו, מותר, תגיד להם, רבותיי,
זה בישלתי אותו בזה של החמץ של המקרונים.
נראה אם ניקח ממנה.
אז הדין מותר, אבל צריך להסביר, להגיד להם את זה.
העוגות שמוכרים בשוק, מה דינם בפסח? מה טיבם ומה דינם? והם יכולים לסמוך על זה שכתוב "כשר"?
ועוד שאלה שנייה, הוא שואל.
יש מהקהילות שנהגו חומרה באכילת אורז.
על אורז לא נקרא מחמשת מיני דגה. מה היסוד, המנהג שלא אוכלים אורז בפסח?
בשאלה שאלו ברמזים.
אני לא אענה ברמזים.
השאלה הלכת שלה, עוגות שמוכרים, אני יודע איזה עוגות.
אם זה עוגות שקמח, ספוחי אדמה, יאכלו ענבים ויסבחו.
רק שלא יקראו לכם את זה ביוקר.
ואם זה עוגות שכנים, אם עוגות שכנים, מה יש בזה? עוגות שיתאכלו. עוגות בוטמים, בשבוע בוטמים לא אוכל. אלא הוא מתכוון, הוא מתכוון על מה שמרמים את הקהל.
לוקחים קמח
ומכנסים בו יין, הם טוענים יין.
אני מאמין להם שזה יין, מאמין.
והם כותבים קמח למצות.
הלמ"ד של למצות מחוקה תמיד.
אדם קורא לזה קמח מצות. עושר, קמח מצות. זה מותר, אין בעיות.
אבל האמת היא לא ככה. הם קונים קמח מהבכינה
ומערבים את זה עם
יין או עם מיץ ענבים,
עם סוכר, ואומרים שזה קשה בפתח.
דעת האשכנדים זה אסור.
דעת הקנהד ממכור אסור.
לדעתנו,
במציאות של היום,
כל היינות כולם,
בכל היקרים כולם,
הם לא עושים כמו שהיה פעם.
אם זה היין של הבית של בעל הבית חרושת, הוא עשה יין בבית שלו,
שם ענבים, הענבים תססו,
ונהיה מזה יין, נהיה את העין החריב,
ואין לך,
אקח.
אבל כשהוא קונה את זה מהיקדים,
היקדים אין להם בזמן להתסיס יין כמו שפעם היה.
היום הם עושים יין, רואים שהיין יהיה טוב,
לוקחים אלכוהול,
לוקחים את ה...
ומכניסים עליו,
עשרה אחוז, חמש עשרה אחוז, איך שהם רוצים והם מוסיפים.
אלכוהול זה מים, מים ויין זה מים מחמית, מיד מחמית.
וכמה זה מיד?
אז אף אחד לא יודע כמה זה מיד.
יש מי שאומר מיד, כי זו השלטת יד.
יש מיד, אם הפסקת רגע, אז זה נקרא מיד.
מי יכול לה להפסיק רגע?
כי אדם בפסח
מנקה את הבית שלו, מנקה את השיניים שלו, מנקה,
ועל פי כן יבוא בפסח לאכול את הדברים האלה?
לא ייראה ולא יימצא.
אבל צריכים להגיד, למוכרי עוגות שיקדים,
למוכרי עוגות תפוחי אדמה,
לא תייקרו את המחירים.
אם התייקרו את המחירים נכריז כמו צאצר שמואל, נכריז שאסור לקנות גם מחירות כאלה.
עד יהיה טוב אם יקראו את זה בזול.
תפסימו על זה באחד העיתונים שזה מהדרין מן המהדרין.
כמו נרות חנוכה.
אנחנו נשרפים, נשרפים בנרות חנוכה.
הבעיה היא שגם אופן הייניו של ירושלים התחילו לייצר מצה עשירה כזאת. מחצה עשירה כזאת
אולי מקמח מצה.
מקמח... לא, לא. קמח למצות, בתוך אריזות
הם מייצרים.
אז צריכים כל התוצרת של כל הסוקולגים שלהם. באותה מכונה זה לא כשר.
וגם מצות יהודה מייצרים, ההשגחה של הרב אדלר.
ומצות יהודה?
גם קמח? לא. הם כותבים על קמח למצות רגיל,
מצה עשירה, מצות יין הם קוראים לזה.
אומרים מה, יש לספרדים מותר מסוים? וככה מכשילים אנשים.
אז אולי הם עושים את זה במעגליה מיוחדת או עושים את זה ביום של הספרדים.
אחר כך מגעילים את כל הקהילה.
אהלן.
לגבי האורץ.
האורץ.
יש בבני איש חי
וגם ברף העלים בבגדד,
היו שני מחלקים, הקהילה,
שני חלקים.
פנילה אחת מחלקים ושניים.
חלק מהם היו אוכלים אורץ,
סבא של הרב היה אוכל אורץ
וחלק לא אכלו אורץ.
שאלו את הרב
מה הדין
אישה שאבא שלה לא אוכל אורז,
בעלה אוכל אורז, עשתה עטרה אבל היא לא רוצה לאכול אורז,
צריכה להמשיך מנהגה.
אם מותר לה ביום טוב לאישה לבשל לבעלה אורז,
ובשבילה אסור לה לאכול,
הוא עומד כל השנה כולה. אישה אכלה בשר,
רוצה לבשל חלב לתינוק שלה, אסור לה, למה?
לא ראוי להאכילה באותו היום, אלא אם כן נשאר לה זמן.
אז הוא כותב,
מה שנהגנו לא לאכול אורז לספרדים
זה לא כמו חומרה של אשכנזים של קטניות,
אלא מפני שמי לא יודעים לגרור את זה כטבעי,
ויימצא שם חיטה. הוא כותב,
בזמן אסבא שלו היה אוכל אורז,
פעם אחת עשיר עשה בשביעי של פסח מסיבה,
והביאו אורז לכולם,
והביאו שהפירמיד הגדולי בראש הצלחת למעלה הייתה חיטה נוצצת.
מאז כמו הרצבי אומר,
מי הפסיק לאכול אורז?
זאת אומרת כל הבעיה היא כולה, היא הבדיקה,
הדיקוי. לאשכנזים אסור מדין מנהג,
שאבותיהם ואבותיהם נהגו.
אבל ספרדים,
יש עדות ספרדיות,
גם היום לא אוכלים אורז.
יש עדות ספרדיות שלא אוכלים קטניות גם כאלה, מחמירים.
יש עדות, כותב הרב, לא אוכלים חומוס.
הם מבטאים מפני שנקרא חומוס את החוטו.
זה לא בגלל שנקרא חומוס,
אלא בגלל שבא בשקיות שאולי היה בהן חמץ, לכן נהגו לא לאכול.
אבל בירושלים, גם הספרדים וגם הארכנזים,
כל קטניות ירוקות אכלו.
הוא אופונה פשועית ירוקה,
גרושיה הם נהגו לאכול.
אז יש עדות שלא אוכלים. יש עדות
שקטניות בכלל לא מכניסים לה אוכל.
לא אורז,
לא שום דבר תוך אוכל לא מכניסים קטניות.
אבל גרעינים אוכלים,
נותנים אוכלים,
למה?
אומרים זה כלוי באש,
כאילו זה כלוי באש,
אז נשרף החמץ יבוא ומוטל.
הרב כותב משהו מאוד מעניין.
זאת אומרת, נהגו, גם בירושלים וגם שם,
שלא להשתמש בשמן שימשומים.
למה שהם סוברים וזה חוזר וניעור.
פוסקים לדעת מר"ן כדעת הרמב״ם,
שחוזר וניעור אסור.
אז הוא שואל, מה הדין להדליק בשמן שימשומים?
מותר או אסור?
הוא כותב בתשובה דף: נהגנו לחומרה לאכילה.
לא יודעת אם לחומרה...
לא לנו לחומרה בהדלקה, כן מדליקים, אז נראה כמה חומרות. על כן
אלה שנהגו להחמיר בשמת זית צריכים להחמיר. אם רוצים להחמיר
לקחת שם מסויה צריך לכאול רע ומותר להם להחמיר, זו הצרה.
לגבי מצאת מצווה עד כמה הדבר חשוב וכמה יש לחפש אחריו לגבי הזמן, לגבי התשלום?
זו שאלה אחת.
ולגבי, שוב, מצה עשירה, מה דינה?
וכן מה הדין אפוי או מטוגן בערב פסח ולגבי התינוקות,
עד איזה גיל צריך להיזהר ומתי מותר לאכול את זה.
לכתחילה האדם צריך לקנות
לכל אחד ואחד מבני ביתו
לפחות 120 גרם מצות
שמורה מלאכת יד.
לא יכול להציג מלאכת יד,
ייקח מלאכת מכונה,
אבל לכל אחד ואחד מבני משפחתו לפחות מאה ועשרים גרם
אלה למכילים ארבע כזיתות ולמכילים כדעת חשבון של הרב נאי אלה שזה ארצה אדוני זה היה צריך הרבה
ואם לא מצה
מצה שמורה לא מלאכת יעד לא מלאכת מפונה בדיעבד יכולה לקחת מצה רגילה
אבל גם כן חייב לאכול לפחות מאה ועשרים גרם
כי אין לך תחילה מצאת יד
כששמורה יד,
אין יד, מכונה, אין מכונה.
היו כמה רבנים,
לא רוצה להזכיר את עצמם עכשיו, חלק
מלשמתם עדן וחלק עוד חיים איתנו,
מקפידים לאכול
מצה שמורה, נלך למכונה.
ויש
חסידי צאנד,
שקבלו דברי חיים הקדמון,
מקפידים שאסור לאכול מצות מכונה אפילו בשביל
רק מוצות מלאכת יד. כל אחד ינהג כמו שהוא נד אבא שלו.
בעניין תינוקות.
גם אדם שמחניב ולא אוכל קטניות,
ויש לו עוד עיסה שעשויה מאורך או מסויה,
זה קשה לפסח, מותר.
אבל יקפיץ שיהיו בכלים מיוחדים,
כפית מיוחדת וכוס מיוחד.
וצריכים לזכור,
בקבוקי תינוק,
אם אפשר לקנות חדש,
תבואו עליהם ברחב.
אם אי אפשר לקנות חדש,
לפחות את הגומי הזה יקנו חדש,
ואת הבקבוק הזה יערו עליו מים רווחים מכלי ראשון,
ואז יהיה מותר להשתמש בו.
לתינוקות מצה שקוראים אותה עשירה, כלומר מקמח ממש,
אסור להאכיל לתינוקות
אפילו פחות משיעור חמץ בפסח.
ורק אם הוא חולה ושוכה יביט השכב שייתן לו לאכול.
הוא לא ייתן לו.
ביום שישי האחרון הרב דיבר מעל גלי האתר בעניין בדיקת חמץ בחורים ובצדקים.
האם לא די בזה שאני מוכרת את החמץ ומפקירה אותו, או שופכת עליו חומר נוזלי
אשר נפסל מאכילת הכלב?
ובפרט שיש רבנים שמאמצים לעצמם את הפתגם
האישה לא קורבן עולה,
והבעל לא קורבן חגיגה,
האבק לא חמץ והילדים לא קורבן פסח".
אני לא אחראי על הטוב.
נכון.
נכון.
כשהאישה, אם רואה
בין הבלטות
בנוחיות או בחדר
יש פרור חמץ,
היא לא יכולה להוציא אותו,
לא לשפוך עליו אקונומיקה, לא אכפת לי.
אבל אם היא רואה
את החמץ הזה במטבח,
היא צריכה להביא איזמין
לפטיש ולהוציא.
ואם היא לא יכולה,
אז תיקח גבש ותשום את המקום הזה.
החורים ומזעקים שאמרנו ברדיו,
אמרנו שבדבור שלנו צריך לבדוק יותר, יש יותר מקומות חורים ומזעקים מאשר היה פעם.
מי היה לו פעם?
פריג'ידר עם ההטפאה
ואת ההטפאה למעלה הירשת
וכל החמץ עם הפרורים שלה כל השנה, כולה אתה שמה את זה שמה ונופל למטה.
וכשמפעילים את הפריג'ידר,
את הקור של הפרורים נותן זרם של קור ומעיף לו את הפרורים האלה למעלה.
אם כן,
כל מקום
שיש חשש שמא יאכל לחמץ,
אפילו פרור כלשהו חייב לבער אותו.
אם כל השעה כולה נזירה, לא שמה פיצות, לא שמה חלות בהקפאה,
לא שמה עוגות, לא הפיעה,
אה, זה דבר אחר.
אבל אם שמה,
אז חייבת בחורים ובזקים, לא חייבת היא, הבעלה חייב לדוק בחורים ובזקים כתבעי.
אם בארנק שלה אף פעם לא שמה ביסקוויטים,
אז אתה אף פעם לא שמה דבר חמץ, אלא חייבת לדוק.
אבל אם שמה ביסקוויטים, שמה עוגות,
בזה שלה, אז היא חייבת.
למשל, איזו אישה אחת
הייתה בהיריון.
אז היא באה ואמרה, מה אל תעשה ביום שבת?
אמרתי לה, קחי תיק,
שימי בו את הכרטיס לידה שלך,
שימי בו את עוד הזיהוד שלך,
שימי בו עוד דברים ושימי שמה עוגה, ריסקיבית,
סוכריות,
שהתיק הזה יהיה מותר בטלטול בשבת.
קחי תיק לבת אחת בבית החולים.
אני אומר לך, מסבא המסכנה, אני אמרתי לה, ריסקיבית שמה ריסקיבית,
אני לא יכול לעשות שוקולד,
עטוף,
אבל היא שמה מסכנית.
בשני פסח
אמר לבעלה,
בגלל המסכנית שהיא שמה חייב לבדוק את התיק שלה.
אז באה בת לבדוק,
בדק, בדק, מצאה פרור אחד לזה,
אז אמר לה, כתוב בהלכה אם יש פרור בין התפרים בשכין
ובשכין כתוב שלא מועיל לנקה, צריך לחתוך, להוציא.
אמר לו, מה הבעיה? נשאלת הרב.
אז היא שאלה אותי, אמרתי, תגידי לי, הרי שיקנה לך אמנק חדש.
אם לא יכול לנקות, תקנה חדש.
מה הבעיה?
במחזות, חורים וזקים,
כל מקום שחשב שמי אפשר להגיע לשם,
אז צריכים למצוא.
למשל,
ואני אמרתי את זה בגלי הרדיו,
במדפים
בארונות מטבח.
פעם מי היה להם ארונות מטבח?
היה להם ארון בחוץ.
היום יש ארונות מטבח, בארונות מטבח יש
שקיות קמח.
ושקיות קמח זה נייר פשוט, מקרח הנייר,
הקמח נופל ונדבש בפינה של הארון מטבח.
אז אם היא יכולה לפרק את כל המדף,
אם זה מדף אמצעי, היא יכולה לפרק אותו.
אבל אם זה מדף ראשון,
איך תפרק אותו?
מה היא תעשה?
אז היא יכולה לקחת את הסיכת ראש שלה ולנכר את הפינות האלה, הן הם הטוב.
אם היא לא יכולה,
תיקח גבש, תיקח נייר דרך,
תיקח איבק פלסטי,
תדביק על המקום הזה, שם תהיה חבורתו.
טוב, זה לפום צערי האגרה, צריך גם להגיד להם.
תנור,
יש פה כמה שאלות, אני אצרף אותן ביחד. לגבי תנור, איך משתמשים בו,
ואם שייך להכשיר תנור ולגבי מיקרוגל,
ולגבי התנור שמוכרים העוגות
ולגבי הגז.
זאת אומרת, התנור שמשתמשים, שמוכרים, המאפיות,
אם אפשר לסמוך עליהן,
גם בעוגות האלה, איך הם מכשירים את התנור.
הרב כותב
"כערות של הן כלי מתכות מצופים ביתוך זכוכית",
או כותב "כלי זכוכי
שמשתמש בהם בצונן,
בירה".
אז הוא כותב
"מפני שבלעתה ותחלה בצונן מותר בלבד שיכניסו אותה במים שלושה ימים עשי וארבע שעות עירוב".
לא כמו אותם שאומרים
היום זמן אכילת חמץ זה 9.27 על הצפרדים.
אני רק אומר את ההורים,
תיקח בקבוק בירה ב-9.26 דקות ותשתה את הבקבוק בירה,
ואחר כך תשים בו ים ותשתמש בו בנר פסח.
זאת טעות.
בקבוק בירה, מכיוון שבלע קר,
צריך לו עירוש שלושה ימים.
כוסות זכוכית
שהשתמש בהן חמץ ועין,
אין להן תקנה, זה חם.
רק כוסות של תה, קפה,
שאדם לא משתמש בהם תמיד בחמץ,
אז זה מותר בחשישה ימים הירואים.
על כן, כל תנור בביתו של אדם,
בין מיקרוגל ובין תנור רגיל, יש לו זכוכית.
זכוכית אסורה, נאסרה, לא מועדת סכנה.
ויש עוד בעיה בתנורים.
יש בין הזכוכית,
יש
בדלת מורכב משני חלק חיצוני וחלק פנימי.
זה מורכב אחד על השני.
פעם היו עושים ברגים, אפשר לפרק את זה.
היום מתעצלים לשים ברגים,
יורים ניטים האלה, מחברים את זה עמנית,
ואז אי אפשר לפרק את זה,
והאישה מחמץ בעין.
על כן,
תנור לא להשתמש,
ויש לאישה הכרח בתנור להשתמש,
או תלך לרב, או תלך מעלה לרב,
שהרב יסביר לרב איזה סוג תנור יש לו,
והרב יגיד לו איך אפשרי להשתמש בתנור הזה לפתח.
באותו הדין במיקרו גז,
באותו הדין במיקרו גז.
הרב אומר ציפוי כסף.
לא רציתי להאריך כבר די פעם אריכות.
אם אני אאריך אז אני אאריך, ככה צריך להדאיג.
קודם כל צריך לנקות את התנור במים קרים.
אחר כך במים רותחים עם ליפה.
אחר כך להדאיג אותו בחום הכי גבוה.
אחרי עשינו את הבשמן ולא שימו אותו.
ואחר כך לטפות אותו בכסף.
ואת הדלת חייב לפרק.
חייב למצוא דרך לפרק ולהוציא חמיץ ועין.
ואחר כך יצפה אותו בנייר כסף,
אה, כולי הוא אולי ישתמש בו ולא יודע מה יצא לו, החוקה הטובה או לא טועה.
הלכו בנייר כסף.
עופים
לפני פסח.
לא מועילים.
הלאה.
עכשיו בעניין מיקרו גל אותו דין.
יש שם חום ויש שם אדים ויש שם סוכית.
אבל אם אדם, אשתו לוחסת עליו,
כמו שאמר,
ורצה להשתמש במיקרוגל,
אז לנקוז אותו מאוד,
ולקחת כוס מים וכוס פלסטיק עד שיתאדה, המים יתאדו
באצבע,
עומק של אצבע,
ואחרי זה את הדלת לצפות בנייר,
בנייר לא כסף,
להתפוצץ, אסור במיקרוגל להכניס נייר כסף, נייר רגיל,
ואת האוכל שמכנית לתוך המיקרוגל חייב להיות עטוף בניאד.
עונה לו במיוחד.
כיריים של גז
יש לכיריים של גז
שלושה חלקים:
יש חלק שייצא ממנו הלהבה,
ויש חלק שנקרא חצובה שברב פעלים קראנה מנסר,
אני מצליח שזה שכבר דן בזה,
ויש חלק,
בתחת הלהבה יש שם קרקעית של המגש.
מהדין,
קודם כל נגיע מהדין נכח בגלל חומרות.
מהדין,
הלהבה לא צריך כלום,
לשטוף אותה במים קרים, גמרנו.
מה יהיה שם?
נפל על זה טריות נצטרך מיד.
אין בזה כלום.
חצובה בעיה.
פעם
היו עושים חצובות, שלושה רגליים בברזל, שלוש רגליים או ארבע רגליים,
הסיר היה מונח על זה, והפרימוס היה מלמטה.
והפרימוס היה שורף את כל מיני חמיטה אחת והסיר היה יותר גדול מהחצובה.
היום בגז שלנו,
בקריים שלנו, חצובה גדולה מהסיר.
אתה שם סיר, עדיין יש מסביב
לסיר אפשרות
לגלוש ולפול על החצובה.
חצובה של היום, אי אפשר לשרוף אותה,
אי אפשר לעשות דיבוק גל.
חושבים שהבעל הבן אישחר לא יודע מה זה חצובה ואומרים חצובה שלנו מותר היום
הוא כותב שם,
בהתארה כותב לא ידעתי למה אסור לחצובה,
מה קרה אם נשמע על זה מעט מרה בזמנם לא היה חמש.
אז נשרה
נדחקו לבן אראלי מכיוון שכתב הרמה שמאי יפול בצק
בצק נושאים נבלע ולכן צריך ליבון כאלה
ולכן נהגנו מה לעשות ליבון כאלה.
היום
אי אפשר לעשות דמבונקה לחצובה של היום. למה?
היא מסופרת אימה היא. תשימו אותה, אז תתפוצץ,
תהיה חלקים-חלקים.
איך אפשר לעשות את זה מעקם?
צריך לנקות לו מאוד את החריצים,
החורים המוזדקים שיש בחצובה הזאת,
ולהגעיל אותה,
ולצפות אותה בניאת כסף.
ואם אישה לא רוצה להתעייף, או באה לא רוצה להתעייף,
תקנה חצובות חדשות.
כמו שאמר הרב אשה,
ולידי חליטה עשוי. דבר אחד עשוי.
במרכז, בישיבה
יש מודעה שכבוד הרב אוסר את התרופה טרפסליס,
זה תבליט מציצה.
אם אני לא טועה,
אם זה נכון שכבוד הרב אמר זאת,
כי הייתה שאלה על המודעה לבירור הנושא.
כל השנה.
אני שומע משמי הרבה דברים.
(צחוק)
לפעמים אני אומר, כל כהן מלצגים הוא לא משמין.
ואם אני אומר, מה אתם מחדשים משמי, כולו, עוד חומרות, אין מצב לכם להגיד משמי. אבל אחד שנייה מפי השני
על המגיצה הזאת, נכון שאמרתי שאסורה,
למה יש בה חשש יין נשך.
ועל כן אמרתי שלא ישתמשו בה.
אדם חולה, הרופא נתן לו,
על כל השנה כולה,
אתה ישאל רב איך להשתמש בזה.
אם יבוא אצלנו מה זו רפואה של מה בלי רפואה.
מי שיש לו מחסן,
בתוך המחסן שם חמץ שמכר את זה לגוי,
ובפסח יצטרך לקחת מהמחסן איזה ספר.
הוא שם את הספר בפנים המחסן?
אם אדם יש לו מחסן
ושם בפנים חמץ,
אם שם את זה בפינה של המחסן
וארז את זה וסגר את זה ועשה מחיצה כמו שכתוב של גוי
אז יכול להיכנס למחצן
אבל אני שם את זה בתוך המחצן גלול
שם את זה סתם, אנחנו רואים משרה מאכלת את כל המחצן
ועסוק להיכנס למחצן בפסח עם מי שמה חמץ או בחוק בירה או שאר דברים
יש
אחד זה בן חוץ לארץ שהתחרט באמצע יום טוב שני ודעתו להשתקע בארץ ישראל
חייב להפסיק ולעשות כמו חול או חייב להמשיך.
וכן בין חוץ לארץ רווק ספרדים רשאי לנסוע ביום טוב שני,
שבעת נסיעתו הוא יום טוב במדינה שלו.
אז נאמר ככה
רווק שבא לארץ,
רווק בגיל עשרים, עשרים ושתיים וכולי,
אז
כשבא לארץ הוא נוהג יום אחד.
אבל
אם הוא בחור
לפני גיל עשרים,
והאביב שולח לו כסף לפנייה או לאכילה,
והאביב מקפיא
שהוא יתחתן בחוץ לארץ.
אז האשכנדים נוהגים
יומיים והצועדים עוברים יום אחדה מהשמינצה באחורה נהר טובה ולהישאר כאן.
כמה שנים זה חסידים?
18 אז בגיל 18, לא עשרה.
עכשיו ככה, זה מגיע לשני עמים טובים ביום אחד.
אם אדם
גר בחוץ לארץ ובא לארץ,
אז מהדין צריך לנהוג יום אחד כדין
ויום שני בצנעה.
אבל כותב מרן בן ג'סף, ומה נעשה?
עניים אנחנו.
אנחנו רוצים שיבואו אנשים מחוץ לארץ
ושיעשו מניין ומניין שני,
שיעלו לספר תורה ויתרמו לעניי ארץ ישראל.
אם לא כן, מה אתה עושה מניין שני בפרסיה?
לך במחסן אתה עושה מניין שני, בצנעה.
עושים ממודעות,
באים, עושים דבר שני, איך עושים על ההיתר של המראי.
אז על כן יהודי בחוץ לארץ, שבא לארץ
אסור לו לנסוע באוטובוס בייבתו שני,
למרות שהוא לא אומר לנהל תיקח אותי למקום זה, למקום זה.
כל אלה שמכירים טועים הם.
בחוץ לארץ חייב לנהוג בצנעה ונהג בוש גם בפרייציה לשמור אז אתה צריך לנהוג בדבר הזה.
ויהודי מארץ לארץ הוא נוסע לחוץ לארץ אז כל המלאכות כולן צריך להיזהר שלא יעשה אותן
אבל תפילה
יתפלל ביום טוב שמיני,
זאת אומרת שני של פסח, כלומר שמיני של פסח
יתפללו תפילה של חול בבית שלו ויניח שילים בבית שלו אבל ילך ועד כנסת יעשה כמו כולם אבל
בשבוע שעבר נסעו כמה יהודים לרוסיה
נעשה להם שם פסח
שם צריכים לעשות להם יומיים
ועם עמי ארצות. אמרתי להם: אם אתם תוכלו לנוע את זה בסדר פסח,
אז בליל ראשון תעשו אתם ובליל שני יעשו הם.
אבל אם לא מותר לכם לברך על אכילת מצה והגאה לישראל זה בכדי להוציא אותו בדיחווה מדין החרבות. מותר לכם לעשות את הדברים האלה.
לאור השיעור של דברי הרב לגבי התנורים,
בשורה התחתונה, האם אפשר לקנות עוגות בפסח?
עוגות שלא עשויות מקמח,
ויש איזה הכשר, יקנה.
עוגות של עשויות מקמח, עם עשרה הכשרים לא יקנה.
אבל איזה הכשר? איזה הכשר? מכשירים את התנורים. אז עוד פעם, תגיד דברי הרב זה לא טוב. לא, הרבנים, אבל הרבנים זה אמצע הלכות. לא, על הבד"ת, אתה יודע שיש קומה מיוחדת רק לפתח.
אז תגיד להם, זכר בצור, יביא אחת שמו עבדי,
אז הצילו לו כל מיני היתרים. שאל אותי, מה דעתי?
אמרתי לו, תשמע את דעתי, תנור רק לפסח, אל תכשיר.
קונים, מוציא הרבה הוצאות, כל הכול נבחר,
אבל יש לו תנור רק לפסח.
מי ששואל אותי, אני מתקנה ככה, זה הכול.
אתה יודע, לא צריכים מחשבים או צריכים שום דבר?
שאלה אחרונה, ומי ש... שאר השאלות, אני מצטער שיתקשרו ללשכה,
6514-399, יקבלו את התשובה שם.
אני לא יכול להקריא את הכול.
אם יש עניין שתלמיד אלך אצל רבו אחר עריכת
הסדר לקיים סיפור יציאת מצרים כל הלילה.
כן אמרתי.
לא, לא, לא.
הרב איתו תציין, הרב איתו תציין.
כתוב מעשה,
מעשה בריבל העזר, בריבל ביטפון וכו' כאלה כאלה, שהיו ספרים עד שבאו תמידיהם ואמרו להם רבותינו,
הגיע הזמן כרעת שמה של שחרית.
שחרית.
למה אנחנו לא עושים תיקון כרת בליל פסח?
למה בלילה שבועות כל הלילה אנחנו יושבים ולומדים,
לומדים, לומדים?
גם בליל פסח
עשו תקנה ללמוד כל הלילה תיקון כרת. חסר לימודים,
הביאו נותנות לשב"כ,
כל ראשי על החוק.
אפשר ללמוד כל ה...
למה מצווה לספר כל הלילה?
למה כתוב חש תחטפינו שינה?
אלא מכיוון שמה שלומדים בליל שבועות
זה היה נכון תיקון,
תיקון דרך שבועות שאבותינו במזוור הלכו לישון,
ולא כמו
בבוקר מוקדם ונעשה חמה להתפלל.
ישנו עד שבאו קולות וברכים ובא משה הקים אותם.
אז לכן צריכים לתקן את זה.
בליל פסח אבותינו במצרים לא ישנו,
לא בהתחלת הלילה ולא בסוף הלילה, כשהיו מותניכם חגורים נעליכם בעצם, כי הם לא צריכים לתקן.
ועוד נקרא לזה יום טוב, אסור להצטער.
אבל מעשה בלבי אלה, רבי יהושע, רבי יהושע, רבי יהושע, קוראים את האגדה ומספרים.
מרוב ההתלהגות שלהם, מרוב החשק שלהם,
לא הרגישו צער ונמשכו עד אורן בוקר.
לכן החכמים לא תיקנו שאדם לא ישן בלילה, אמרו, ישן בתוך דברי תורה.
שימו לב,
ליד פסח
מותר לספר בעדיינים של צאת מצרים,
מותר לספר על פרעה ולהבהיר על משה רבנו,
אבל לספר סיפורים
סתם לא קשורים להגדה של פסח
או להגיד חידוש מהלכות שבת לא מקיים שום מצווה.
צריך לבוא במסכת פסחים
ולא רק מספיק.
תחושה ותירוץ בהלכות. מסכת פסחים לא טוב,
תחושה ותירוץ בהגדה זה טוב.
אבל צריך לספר בעניין מציאת מצרים.
אם במסכת פסחים יש דיני ההתחלה, מה זה שייך לסיפור מציאת מצרים?
תלמיד שבא לפני רבו.
אז קודם כל צריך לזהר
אדם אסור לצאת מהבית עד שיגמור תהלות,
עד שיגמור תרשרת.
אם בא לרבו,
אם רבו מזכה כל ערב פסח לא אכל,
כל שבוע לפני פסח היום טרוץ בשאלות,
רוצה לנוח בליל פסח כמה דקות לפני שיקום בליל עץ החמה,
איך מי מציע לך לבוא לצער אותו?
אבל מה, אבל מה,
מותר בסוף שלושים ימים עכשיו עד פסח,
שואלי גדול שבהלכות פסח יושים יום,
הרב חייב לשמוע את השאלות של פסח או חילושין, זה פסח עד לפני פסח שלושים יום.
אנחנו נמצאים עכשיו לפני פסח, לפני ראש חודש.
כתוב בניסן יגאלו ובניסן ענא עדין יגעק.
