אנו מגישים לפניכם סדרת שיעורים שנמסרו מפי מורינו ורבנו ועטרת ראשנו,
מרן הראשון לציון,
הגאון רבי מרדכי אליהו, זכר צדיק וקדוש לברכה.
השיעורים מתוך האוסף הגדול שבידי ראש ישיבת מנחת יהודה,
הרב הגאון יהודה מוצא פי שליטה.
הלכות חנוכה
זמן ההדלקה הוא ביצת הכוכבים. כשהגיע הזמן לא יאכל ולא ילמוד עד שידליק,
ואם יתחיל לאכול או ללמוד,
פוסק ומזיק.
אם לא ידליק בצד כוכביעין מדליק ויברך כל זמן שבני הבית נעורים,
אבל אם ישנים מדליק ולא ברכה, מי הוא די בשניים נעורים.
בשולחן האורך כתוב
אין מדליקים נר חנוכה קודם שתשקע חמה,
אלא עם סוף שקיעתה.
מה פירוש עם סוף שקיעתה?
האם הכוונה סוף שקיעתה כמו סופו של דבר שהשמש שוקעת, רואים שהיא שוקעת סוף השקיעה שלה,
או הכוונה "סוף שקיעתה" פירושו "אמצא את הכוכבים".
הפשט בדברי הרמב״ם, הפשט בדברי הגאון מווינה,
שאם שקיעה ממש, ממש קיעה.
אבל בדברי בית יוסף משמע "סוף שקיעתה",
הדגיש "סוף שקיעתה" כלומר,
שהכוונה היא עד סת הכוכבים.
כלומר, סת הכוכבים בערך, בדרך
18-20 רגע, תלוי לפי המצב,
מתי יוצאים הכוכבים. לא צריכים כוכבים גדולים, לא צריכים כוכבים קטנים ולא בינוניים, אלא בערך 20 רגע או 18 דקות אחרי הזמן הזה.
ונפקמינה, אותם שמדייקים
עם השקיעה ממש,
מכיוון שיש מי שאומר שזמן ההדלקה זה סוף השקיעה,
אז הם צריכים לשים שמן בנר או לקחת נר שדולק עד סוף החצי שעה לאחר צאת הכוכבים.
לא יגידו אנחנו מחמירים על אדמנו מדליקים עם השקיעה אז מספיק לנו חצי שעה עד אחרי השקיעה לא.
אלא אומרים להם אתם תדליקו עד שיהיה תכלי רגל מן השוק אל בדי מדעם השומר עם ספר כוכבים.
לא יאכל ולא ילמד עד שידליק ואם יתחיל לאכול או ללמוד פוסק ומדליק.
יש לנו כלל כל מצווה דאורייתא
אם אדם יתחיל לאכול או יתחיל ללמוד פוסק ומקיים
את המצווה דאורייתא.
יש לולב למשל.
בבוקר לא היה לולב, לא הגיע לולב.
בא בצהריים, לולב היה אוכל ארוחת צהריים.
יפסיק לאכול ארוחת צהריים, לקח את הלולב.
וכן כל מצווה דאורייתא, שמע ישראל, קריאת שמע.
אדם יושב לאכול באיזו מסיבה, בחתונה, בלילה.
נזכר ללכת לערבית.
אז הוא לא יכול לאכול.
תפסיק, תקרא קריאת שמע, תמשיך.
אבל דבר שהוא דרבנן,
כמו תפילה בלבד,
אדם נזקק, רק שמה קרה, אבל הערבית לא התפלל,
אסור לו להתחיל לאכול.
אבל להתחיל לאכול, אז אין לכם יכול להמשיך ולאכול.
אבל בעומר,
אין מחלוקת בין החוסקים, אם יפסיק,
התחיל לאכול,
יפסיק לאכול ולספור את העומר, או נאמר לא, בצוות הרבנן, בזמן הזה הרבנן יגמור לאכול, אחרי זה יספור את העומר, הרי זה זמנו כל הלילה,
לא זמנו מעט זמן מסוים.
אז כתוב באורח חיים שאף ערפיש מהדין לא חייב להפסיק בקבע שזה דקה אחת להפסיק. כל זה ברכה, רגע אחת להפסיק אז יפסיק ויברך על העומר.
בחנוכה
העניין הוא כך
לכאורה גם כי זה דרבדאן וזה לוקח הרבה זמן לעמוד, להדליק כמה נרות, אם זה ללביעי או חמישי לוקח הרבה זמן ומפטר שאומרים את הראשי מחוץ של בעל הבן איש חי שמאריך מאוד בראשי מחוץ שלו
אז זה לוקח זמן.
היינו אומרים, הוא התחיל לאכול, הוא התחיל ללמוד, הוא לא חייב להפסיד את הרבנן.
על פי כן,
מכיוון שדעת הרמב״ם יש זמן מסוים בהדלקת הנרות האלה,
כלומר יש, נכון שינו תדיר ושינו תדיר,
אבל כאן יש דבר מסוים,
למשל,
אדם בחמש נזכר לא להתפלל לחרבית,
אדם בחמש נזכר שבארץ העוכמה הוא לא נמצא,
פלל בנחת רץ.
אז אם הטוב אני אקרא קראת שמה. לא, אתה תקום, תפסיק לאכול ותלך להדליק את הנר. אתה יושב ולומד,
שיעור, לימוד,
אסור לך.
תפסיק ללמוד, תלך.
אתה רוצה להחביר לעצמך בבקשה, אחריה תחזור ותלמד.
או אם הם רוצים אנשים להקפיד, רוצים ללמוד תורה בבקשה,
שאישה בבית תדליק ותתחבר להוציא אותה מידי חובה.
והטעם,
הפעטים שתדיר ושאינו תדיר קודם,
בשינוי כלל כזה,
וכפי שדבר שמצוות דאורייתא ומצוות הרבנן,
אז מצוות דאורייתא היא קודמת.
במקרה זה מקבע שהזמן עובר,
ואפילו שמניסה עובר,
עוד דעת הרמב"ם, וגם דעת לשולחן ערוך,
לכתחילה החצי שעה זה הזמן,
אז אם הזמן עובר,
אז אנחנו לא אומרים בזה תדיר ושינו תדיר, או מצוות דאורייתא או דאורייתא או דרבנן.
אתה אוכל, בכל רגע עובר הזמן.
עובר הזמן עליך להפסיק ולהדליק.
להדליק.
ואם לא ידליקו את הכוכבים ידליק ויברך כל הזמן שבני הבית נעורים,
אבל אם משנים ידליק ולא ברכה, מי הוא די בשניים נעורים.
על זה חולקים על הקטע הזה של בני אשחי חולקים ואומרים לא,
שאם עבר חצי שעה יכול להדליק גם בלי שניים נעורים.
ואומרים ומרן פסק שגם אחרי חצי
שעה אדם חייב להדאיג ולברך ואיך פוסס בנישחי נגד השולחן הערוך.
קודם כל אין בשולחן הערוך דבר כזה.
בשולחן הערוך כתוב שאם
לכתחילה צריך אין להשקיעה,
על סוף השקיעה.
חגג כתב שולחן הערוך
ואם לא הדאיג עם שקיעת החמה מדאיג והולך רץ החדר רגל מן השוק דהיינו חצי שעה.
וחגג כותב
מי הוא, אני מנהל לך תחילה,
אבל אם עבר זה הזמן ולא אדיק בדיק והולך כל הלילה.
איפה כתוב בדיק והולך כל הלילה עם ברכה?
לא כתוב.
כתוב בדיק והולך כל הלילה.
אדרבה,
אומר המגן אברהם,
אבל כתב בבית יוסף שזה סיפיקה דדינה,
עפעפיקה, אומר מגן אברהם, כן, שכתוב בהגאות ממניות, שיברך ותברך,
אבל בשולחן ערוך לא כתוב שיברך.
אז איך אומרים,
כאילו,
בעל הבן אשחי נגד ראשון חן ערוך. זה דבר אחד. דבר שני,
מי אמר שפירוש ראשון חן ערוך שאחרי כל לילה יכול לברך?
מגן אברהם.
הוא אמר והוא אמר. הוא אמר, וצריך שיהיו נעורים בני הבית.
הרי היסוד של הנעורים זה לא המציא את ראשון חן ערוך.
חן ערוך בכלל לא דיבר על נעורים.
מי שהכניס את זה זה הגאוגו אמוניות.
מכיוון שהוא סובר שיש מחלוקת אם כל הלילה ניתן להדליק או לא ניתן להדליק,
אין ברכה ובלי ברכה.
בכלל אמר שיש שני אחרים נעורים,
והנה חלומים, אחרים נעורים, על בדי לבוש או על בדי אחרים, ומי שאומר עד חצות לילה, זה כבר דין אחר יש לו.
בכל אופן,
מה שכתב רבי נשחי, שאם
יש שניים נעורים מספיק,
כותב הרב השלום בעל סמקדורי,
בעל מעשי ניסים,
הקבל לשניים נעורים הוא ועוד מישהו, לא שניים אחרים, זה לא זימון,
שצריך להיות שלושה ובכל אופן אם אלה שניים נאורים אדם לא יברך
כי דעת הרמב״ם הברכה לבטלה
דעת הרמב״ם גם אחרי חצי שעה מהשקיעה בכלל לא מדליקים
הגאון מבינה אומר שאחרי חצי שעה מהזמן ההדלקה אז ידליק אבל לא יברך, נדין סלו וברכות הכיף
אז יש את יהיה הגאון יש את יהיה הרמב״ם ויש לנו
כמו שערוס בסוף כותב "ספקת דינא",
אז איך נעשה סתם לברך?
אם תאמרו, אם ככה המצב, למה פסקי בן איש חי כן לברך?
אלא על דבר שנהגו, נהגו לברך,
שניים ערים, אז נהגו.
את זה הוא לא רוצה לבטל בעל השולחן ערוס.
ונפקא מינה,
משמע מגמרא בשבת כ"ג,
שדבר שפרסומי ניסה דוחה תדיר ושינו תדיר,
דוחה מצוות דאור רייתא, כלומר,
בתנאי שאפשר לקיים אחר כך את המצווה דאורייתא,
אבל אני זוכר שבכדי להקדים אותה.
ועל כן,
ולזכרנו כמה פעמים, אין דפקא מינה וצפירת ערבית,
לפני הדלקת הנרות או אחרי הדלקת הנרות,
קריאת שמע לפני או אחרי,
העיקר הוא שיהודה משתתל בהדלקה, ומצוות זה פרסומי ניסה בזמן הזה.
אף אבישר רמק כתב שבזמן הזה אנחנו לא מקפידים,
הוא כתב, אך על פי כן טוב להקפיד,
כבר גם לדעת הרממה הוא כותב שטוב להקפיד.
אדם צריך להשתדל,
כמו שכתוב, סוף השקיעה,
כמו מצד הכוכבים,
לא, יש לו עוד חצי שעה אחרי זה,
לא, אחרי זה יש לו בדיעבד את כל הלילה לכולם.
אלא אם כן, אם אדם גר במקום שהוא כביש ראשי,
מקום מפורסם,
כמו רחב יפו, אולי גם רחוב הזה, עוברים הרבה אנשים,
אז אם אדם יבוא,
אפילו אחרי חצות לילה,
וידליק, ויש עוברים שווים ורואים את הדלקת הנרות האלה וסומני ניסה, אם יכול להדליק אין ברכה.
אבל כמו שאמר לך תחילה, זה עיקר זמנם.
אם היא דליקה וכיבה הרוח צריך שייתן בה שמן שידליק לה פחות חצי שעה.
ואם לא היה בה שמן שיעור הדלקה חצי שעה בשעה שהיא דליקה,
אפילו אם הוסיף בה שמן אחר הדלקה לא יצא ידי חובתו.
ואם ברך והדליק ואחר כך הרגיש שלא היה בה שמן
וכבאנה ואוסיף בה שמן ואחזו והדליקנה,
אך לא אברך פעם שנייה.
על כן כל אדם ייתן אליו קודם ברכה לראות אם יש בה שמן כשיעור,
כי יזדמן שהאישה הניחה שמן כשיעור ונשפך מן הנר על ידי איזה מקרה,
וכך יראה תחילה ואחר כך יברך וידליק".
לשון השולחן ערוך,
יש מי שאומר,
וכיוון שהדלקה עושה מצווה,
צריך שייתן בה שמן, בנר,
כדי שיעור קודם ההדלקה.
אבל אם בירך והדליף ואחר כך הוסיף שמן עד כדי שיעור לא יצא ידי חובה.
וכותב הקו חיים, מה שכתוב כאן, יש מי שאומר,
בבית יוסף לא הביא פרק אותה בזה,
תכן דרכו שמצא רק סברה שפוסק אחד אומר אותה,
כותב עליה, יש מי שאומר,
וזו הסברה, היא דעת הראש, כמו שכתוב בבית יוסף.
כלומר,
למעשה אין מי שחולק על זה,
כי הגמרא הביאה שני תירוצים.
הביאה תירוץ אחד, הגמרא אומרת
מדוע מדליקים
פיתלה הדליק מדליק והגמרא הביאה תירוץ שני, אין המלך שעורה.
משמע מדברי רש"י,
מי שאומר להדליק מדליק,
העיקר ההדלקה.
מי שאין המלך שעורה, רק רבה לשים בשמן שעור,
שעור הזה.
אני כרגע אראה לך את המחלוקת מה יהיה הדין אם אדם בא היום
בשעה חמש ורבע.
היום מדליקים בערך ב-5,
השקיעה ב-4.40, בערך ב-5 מדליקים, 5.17 זה עדיין תוך חצי שעה שעדיין לא קלטה רגל מן השוק.
ומדליק בשעה 5.17. כמה שמן ישים?
רבע שעה או חצי שעה?
אם נאמר אנחנו,
הנה הם אלה שיעורם, כלומר עד לכדי רגל מן השוק,
אז ב-5.30 קלטה רגל מן השוק.
אז מספיק רבע שעה של שמן.
הרב פיקי כתוב לא, תמניע חצי שעה של שמן לצאת על בגם. מה דאמה אומר? אין נמל שעורה כשמדיד שיהיה בו שיעור שמן.
אז אין חאמה, הוא כותב בשמחן ערוך
אם ברך והדליק ואחר כך הוסיף שמן, לא היה שמן מספיק,
היה טיפת שמן,
לא דולק חצי שעה.
ברך והדליק ואחר כך הוסיף שמן,
אז אומר השמחן ערוך לא יצא ידי חובה.
אמר תקנה, מכבל ומדליק את הפעם, זה אפשרי.
אומר הפרי חדש
מכיוון שבזמן שהיה ברכת את הברכה לא היה שמן של חצי שעה
ובזמן שמן של חצי שעה זה חשוב,
על כן כשמכבה אותה וחוזר למדליק אותה תברך
לא כאילו זה מצווה.
אומר הפרי מגדים,
אומר החמד משה מכיוון שיש בגמרא מחלוקת שני תירוצים אם להדיק מדיק או הכוונה אינה מלך שעורה כלומר מי שאומר להדיק מדיק חייב להדיק
מי שמראה מלשעורה צריך ממש שיעור,
משמע שלפי מדעה עמר הראשון אין צורך שיעור של חצי שעה.
אז אם לא שמת שיעור של חצי שעה, לא שמת, לא שמת,
ידע חובה יצאת.
אף על פי שאנחנו אומרים
בעלמך שהדלקה עושה מצווה פרשו,
הדלקה לא זאת אומרת מספיק שידליק ויודע שיחבח רצי שנייה,
אם יש רוח מצויה.
הנה לך מלשעון דעה עמר, הנה דמיין נראה שגם בזה אדם יצא ידע חובה.
אבל הפשט הוא הדלקה, אתה צריך להדיק שידלוק חצי שעה. לא הדלקת עשיו בשמן, תברך.
עובר הרב ובפנים בגדים,
מכיוון שזה מחלוקת אם הוא הולך לפי תעוד ראשון או תעודת שני,
חייב להדיק, לצאת את זה לחובה, אבל לברך הוא לא יברך.
זה שכתב פה אבי נשחי,
שבסעיף ז',
זעיף ח',
אומר צריך לשים בשמן שידלוק לפחות חצי שעה,
ואם לא היה,
אז אפילו אם הוסיפה שמן אחר הדקה, לא יצא ידו חובטות.
אני כרגע לא נכנס למחלוקת שבין הר"ן ושאר הפוסקים.
יש לי טיפת שמן.
ביום שבת,
והנר היה דולק.
לקחתי והוספתי שמן על הנר הדולק הזה.
אני חייב את דין המבעיר?
מה חייב?
אומר הר"ן חייב את דין המבעיר.
אתה הארכת את ההדלקה הזאת לא בחמש דקות, אלא בחצי שעה,
אז החייב להיות מבחיר.
מה יהיה הדין אם מייד אחרי זה ייקח איזה מזרע וימשוך את השמן ששם אותו.
והנה אמרנו, מכיוון שמשכת את השמן אתה לא עובר מדין מדליק כאילו האוכל לא התבשל, אלא אמר לא, ברגע ששמת, זה נקרא מבחיר.
אתה משכת, משכת, אז יהיה חייב שמכבה, חייב שני עשרים יהיה חייבים.
אז הר"ן אומר חייב משהו מבחיר, וימשך חייב משהו מכבד.
אז שואלים ככה, למה אם יש לי עניין של חנוכה
אין בו שעות, תוסיף פה שבן, נו, היה משהו מבחיר,
אז אמרו כן, מבחיר חייב להבדיק לו.
ההדלקה עושה מצווה, לא ההבערה עושה מצווה.
החיוב הוא עצם ההדלקה, זו לא ההבערה,
ועל כן מקבר שהחיוב הוא ההדלקה, לא מוחיל להוסיף טיפות שמע על זה,
זה שימר רבי נשחנין לא מוחיל להוסיף,
זה היה צריך לכבות ולהדליק אבל הוא הוסיף
ואם כך יוסיף יכבנה יוסיף שמן יחזור ויהיה זקנה אף לא יברך פעם שנית
למה לא יברך פעם שנית ושההלכה בזה לא פוסקים כדעת הפרה חדש אלא פוסקים כדעת החוקים על פרה חדש ואומרים בקבר שזה צריך לשים בשיעור מחלוקת בגמרא
כן בדרך כלל יצאה איתו חובה חייב לקיים את המצווה אולי על ההלכה כמדאמר השני אבל לברך או לא יכול לברך
וזה כבר תוך של השולחן ולכן הוא אומר,
לכתחילה אדם צריך לבדוק ולראות שיהיה בו שיעור
בדין וכדומה.
באותו דין מה שיש בסעיף ט'
אם היא דליקה וקיבה רוח אם היא נחה במקום שליטת הרוח שאין לו יכולה לעמוד בו לא יצאה איתו חובה
וצריך שנחנה במקום הראוי והדליקנה בלא ברכה
אבל היא נמחה במקום שאין שולט הרוח וקרא לה מקרה וכבתא
אינו זקוק מן הדין להדליקה
ואם יחמיר להדליקה ברוך יהיה.
ההלכה שהדלקה עושה מצווה
לפיך אם כבת קודם שעבר זמנה אינו זקוק לה
אפילו כבתא בערש ובאת ככה דעת על שולחן ארוך
ואם כבתא בבזיד
אז כותב הקו החיים
כיתה שצריך לחזור לדקה וגם כן לא יברך
הוא פשוט שאם הוא רואה שהאור אינו נאחד מבטלה ודאי יכבה במהרה אז כשאינו יוצא בה דקה צריך מדינה לחזור לדקה לאחר שכבתא
ודעת השולחן ערוך משמע הדליק אותה וכבתא
כבתא אינו זקוק לה
שם את זה במקום שיש שם רוח רגילה
רוח רגילה ואחר כך באה הרוח שאינה מציאה וחיבתה את זה, חיבתה את זה.
פה אומר הבן ישחי שאם אדם
הדליק אותה וחיבתה רוח, אם היא ניחה במקום שליטה את הרוח,
אז זה נקרא כאילו חיבתה אותה במזיד.
אז הוא אומר לא יצא את החובה,
צריך לחזור אליך למקום הראוי אבל בלי ברכה.
ואם שם את זה במקום,
בחלון רגיל ובא מישהו ושבר את החלון ובא רוח זה לא חייב,
טוב אבל טוב להדליק.
הרעיון הוא כזה,
הדלקת,
ברשעות הדליק.
הדליק במקום שהוא יודע שבעוד רגע יכבו את זה.
הדליק ואחרי שנייה חיבה את זה.
וכשהדליק עדה תכבות אחרי שנייה.
נגיד אנחנו, ואתה רוצה לצחוק מההלכה?
מה אומרים לו?
כן,
לצחוק מההלכה אתה לא עושה ואתה חייב להדליק את זה עוד פעם.
אתה לא יכול להגיד אני פתור.
אבל בשביל ברכה לברך ברוך אתה ה' אם את ברכת עכשיו אתה לא יכול לברך
נפקא מיני כזאת
נפקא מיני אם אדם הדליק נרות חנוכה בלי ברכה גמר להדליק אותם
אנחנו עוד מגיע גם כי משהו שמקשים על רבי נשחי אז גמר להדליק אותם הלכה שלא מברך להדליק נר חנוכה גמרת להדליק באת לברך אבל אם אדם הדליק
במקום של רוח מצוין
או אדם הדליק עד שיכבה והדליק בלי ברכה
חג הנכבא
עדי הרוח המצויה
או הוא כיבד את זה במזיד
כשמדליק פעם שנייה אז יברך. למה יברך?
קודם כל הרי גם אם נכבא לבד יש מחלוקת אם ברוח מצויה יש מחלוקת אם הוא חייב להדליק או לא חייב להדליק אבל הוא חייב להדליק בלי ברכה המדינה מחלוקת
ועכשיו שבכלל לא ברכת בבריכה הראשונה אז כל עוד שלא עבר חצי שעה אתה חייב הרי להדליק את החנוכה
מכיוון שאתה חייב להדליק ואתה עושה פעולת הדלקה אז הוא יכול לברך אם לא בירך פעם ראשונה
אבל אם בירך פעם ראשונה אז נכנסת על המחלוקת ועל כן חייב להדליק אם זה במזיד או אם זה במקום שרוח מצויה חיפתה את זה אבל בלי ברכה מה שאין כן
אם נניח את זה במקום שאין שם רוח מצויה
ואחר כך נשברה חלון או פתאום באה רוח מצויה וחיפתה את זה אז מהדין הוא לא חייב להדליק
אבל אם הדליק את זה תבוא עליו בברכה מכיוון שסוף סוף האנשים יעברו ויראו, יבואו להתלונן, ידברו, יחשדו הנה האדם הזה עברנו ואין לו נרות חנוכה.
אלא מה שהרב הזכיר בי"ד
הדליק נר חנוכה ושכח ולא בירך
אם עדיין לא גמר הנרות יברך ברכת להדיק והדיק הנשארים, אף על פי דאלו הנשארים הם מן ההידור.
אבל אם גמר הדלקה כל הנרות ואחר כך נזכר,
אפילו שנזכר תוך כדי דיבור, לא יברך ברכת להדיק, משום דיקה פלוקתה בזה ומספק ברכות להקל.
אבל ברכת שהחיינו שעשה ניסים וכן ברכת שהחיינו יברך אותם אפילו שלא נזכר אלא עד שגמר הדלקת כולם כן העליתי בסייעתא דשמיים בתשובה בספרי הקדוש רב תעלי.
מר"ן כתב, אם אדם לא הדליקו עליו, הוא לא עתיד להדליק
ולא מדליק, וידליק אחר כך,
אז כשרואה נר חנוכה בלב ראשון הוא מברך שתי ברכות, שעשה ניסים ושחיגן.
אבל אם עתיד להדליק או הדליקו עליו בביתו,
או שכבר הדליק, אז כשרואה הוא לא מברך שתי הברכות כולן.
על סמך זה כותב הרב
הערכה פשוטה וסבורה פשוטה,
שאם אדם הדליק נרות חנוכה בלי ברכה
שום ברכה לא ברך
יש דין בין נרות חנוכה
לדיני נרות חנוכה לדיני נרות של שבת
נרות שבת אנחנו צריכים שבליל שבת אתה ישב לאכול יהיה אור דלוג
נרות חנוכה הדלקה עושה מצווה עצם ההדלקה אתה מקיים לזה את המצווה
אתה מקיים את המצווה בשתי מותה
ועל כן
כן בגמרא כתוב שבנרות שבת כתוב עד שתהיה שלהבת עולה מאליה
למה בערותך תן נרות שלהבת עולה מאליה
אמרו בחנוכה אתה לא צריך שלהבת עולה מאליה הדלקת מספיק עלה מאליה לא עלה מאליה מספיק
אנחנו אומרים לא
בקבע שזה כתוב בערותך תן נרות למדו את זה מהדלקת נרות של המנורה במקדש
אז כמו ששמה שלהבת עולה מאליה גם פה תהיה שלהבת עולה מאליה
אז בכל אופן, אם אדם הדליק
ולא בירך בשבת, אשה הדליקה ולא בירכה,
כל עוד שמותר לה להדליק,
יותר לה לברך להדליק נר של שבת למרות שבפועל לא מדליקה.
אבל בנרות חנוכה,
אם אדם הדליק ולא בירך, אנחנו אומרים, גברנו, אז הכוח עושה מצווה, איתך ואולי יצאת.
באים ואומרים עכשיו החוקים על הבן איש חי,
אומרים,
מכיוון שהדליקת ולא בירכת,
לא שעשה נשיא ולא שהחיינו,
עכשיו אתה לא יכול לברך שחיינו זה עשה נסים תוך חצי שעה, למה? הרי מרן כתב לא הדליק ולא ידליקו עליו ולא עתיד להדליק. הנה הדליקת
מכיוון שהדליקת גמרנו אז איך פתאום עכשיו אתה מברך שעשה נסים ושהחיינו
אבל בן אשכה לא כותב ככה, בן אשכה כותב
אם לגמרי להדליק אפילו דווקא דיבור לא יבוא דרך להדליק
אבל כשעשה נסים ושהחיינו יברך אדם עבורו שלא נזכר.
מה הסברה של זה?
בסברה ברב פעלים הם חושבים שמרן בעלה בן שחיא לא ראה את הסברה הזאת ואת המנדעה אמר לזה לומר וכיוון שהדלקת רפואה אתה לא יכול לברך שעשה נשיא ושהחייאנו
הוא מסביר כך
אם הדליק
וברך את הברכות
או הדליקו עליי וברכו את הברכות או עתיד להדליק ויברך את הברכות
על זה אני אומר כשרואה נר חנוכה הוא לא מברך ברחוב
לפה כידעה חולקת
אבל אם הדליק ולא בירק את הברכות,
איך מצינו שאם הדליק ולא בירק את הברכות הוא לא יכול לברך את שחסן סיף כשהגיענו
בתוך חצי שעה?
ומה אם הוא לא הדליק בכלל ורואה את הנר בחוץ ומברך עכשיו שהוא הדליק ולא בירק את הברכות האלה על אחת כמה וכמה שיכול לברך?
אלא מה הם אומרים? לא.
אם אתה לא הדלקת בכלל וראית תיקנו לך לברך אבל אם הדלקת ולא בירכת לא תיקנו לך.
החילוק הזה מנהל לכם.
ובפרט,
הרי יש מי שאומר שאם אדם אפילו הדליק,
אפילו מדליקים עליו,
אם רואה נר חנוכה יכול לברך.
ובפרט, דעת תרומת הדשא, נכון שמרן לא מסכים איתה,
אז דעת תרומת הדשא, אם אדם מדליקים עליו בביתו, יכול להגיד: אני לא חייב לנצל את החווה בדקה שמדליקים עליו בביתי.
וממילא, אז יכול לברך.
כאן שהוא בעצמו מדליק,
אנחנו אומרים איש תראה ולא שיארך את הברכות לכן תוך חצי שעה בוודאי שתי הברכות האלה יכול לברך אותן גם ברכת שעסנזים גם ברכת שחיימה אבל להדיקנר
למרות שבשבת הוא אומר להדיקנר של שבת ובחנוכה הוא אומר להדיקנר חנוכה אז כמו בשבת אנחנו אומרים שאם אישה הדליקה והלכה לכותל רוצה לברך שמה להדיקנר של שבת
אנחנו אומרים שהיא יכולה לברך ואילו כאן בחנוכה אנחנו אומרים הדלקת גמרת לו
אתה מי פשוט,
מכיוון שההלכה היא,
ההדלקה עושה מצווה,
ברגע שסילקת אתך מהדלקה אז גמרנו את המצווה, קיימת אותה,
אתה לא חייב לחכות חצי שעה או משהו אחר, הוכחה שאם נכבא נר של שבת אז השכנה עומדת למחלה תדליק את זה,
אבל אם נכבא נר של חנוכה הבא לא חייב לומר להדליק, רק לעצמת התז לומר להדליק.
יש עוד דבר שמחוקים על הבן איש חי,
אנחנו הערב מכניסים את כל מה שחוקים,
י"ד.
אסור להשתמש להורא בין תשמיש קדושה בין תשמיש חול,
אבל לנר הנוסף מותר, ויש מחמירים גם בנר הנוסף, לפני הסוד:
"אם נהנה מאורא העושה פגם גדול תאחזו החיצוניים באור אילון", כי נזכר בדברי רבנו הארי ז"ל.
בכל זאת הוא רק בזמן שיעור המצווה י"ח.
טוב,
ניתן לאחר מבניו הקטנים להדליק בידם נר נוסף כדי לחנכם במצוות,
שגם בזה הנר הנוסף יש קצת מצווה, לכן אני נוהג וראוי לעשות כך,
אבל לא אתן להם להדליק מנרות של חיוב
לא כמאן דהיתיר בזה.
מהדין
נר איש ובתו
נר אחד
מהדרין בדקים כל אחד ומוספים
כל לילה עוד נר.
או כמו שנוהגים השכנתים שהבנים מדליקים
או כדעת הרמב״ם שאבא מדליק של הבנים אבל נחפוץ את המנהג שלנו
שכל לילה מוסיפים עוד נר אחד תוספת להדליק נר חנוכה.
אז הלילה ידליקו שלוש נרות.
האם הרמה של שלוש נרות אלה חוץ מהשמש
האם הרמה של שלוש נרות אלה כולם אותה רמה?
הוא אמר לא, הנר הראשון שהדלקת וברכת עליו זה עלה מיוחדת
שניים האחרים אין להם את המעלה המיוחדת
ואין להם גם מינה
מנישחי כותב
שלא ייתן לבן הקטן
פחות משלוש עשרה להדליק את הנרות שהם שחיו
מה שהתיר טוב ניתן לאחד מבניו הקטנים להדליק הנר
בידם נר נוסף כדי לחניכה במצוות
למה שגם בזה נר הנוסף יש קצת מצווה
אז מה הם מסבירים את דברי הבן איש חי?
הם אומרים אי אפשר להגיד שמדובר על השמש, על מה שאין בו שום מצווה, אין בו אפילו קצת מצווה
אלא הם רוצים להגיד שהנר הנוסף שמדליקים אותו בלילה, בלילה הנר הראשון זה עיקר המצווה,
הנר השני זה נקרא נר נוסף,
הנר הנוסף הזה יכול להיות כתב להדליק אותו
אז מה הם יסבירו את מה שכתב הבן איש חי
למעלה כתב אסור להשתמש להוראה
בין תשמיש קדושה בין תשמיש של חול.
אבל לנר הנוסף מותר.
מה זה נר הנוסף?
עכשיו אתם רוצים להדביר לנר הנוסף פירושו של דבר הנר של המחדרין.
זה נקרא הנר הנוסף.
שלכם מותר לתת אותו לקטן.
אז איך מותר ליהנות מהנר הנוסף הזה?
ועוד אומר, ויש מחמירים גם בנר הנוסף.
מה זה יש מחמירים? זה הדין, מה החומרה?
אלא הפשט הוא שדעת הבן איש חי, מיד נסביר אותו עוד בהרחבה יותר,
כשהוא מתכוון נר נוסף הוא מתכוון לנר השמש.
וגם בנר השמש,
לכתחילה אדם הדיג, למשל עלה לשלוש נרות ונר השמש,
נכבה לו החשמל, השעון שבת חיבה את החשמל,
אז הוא רוצה לבוא קרוב ליד הנרות האלה לדעת איך לסדר משהו.
אז תגיד, אני משתמש לנר הזה של הנוסף.
לא, לכתחילה אסור לך בזה להשתמש.
אם השתמשת לא עבדת כי אני אומר שאתה ממש נהנה את המעניין של הנוסף
אבל לכתחילה אתה לא תשתמש בנרות האלה
כי נר אחד עם שלוש נרות מי מעיר לך יותר?
מה נגיד פה בטל? אין כאן ביטוי
איך נגיד בטל? אז זה יהיה קדושה נוספת
חכה לכתחילה לא נהנים מהנר הנוסף הזה
מהשמ"ח אבל אם נהנה נהנה
עכשיו נבוא לשאר הנרות
בסימן תרע"ב,
כותב מר"ן סעיף ב'
שכח או הזיד ולא הדליק עם שקיעת החמאז,
מדליק והולך עד שתכלה רגל מן השוק.
שוק כמו חצי שעה, שעה זעם עוברים ושבים ואיכא פרסומי ניסה.
אל כך, צריך ליתן בה שמן כזה השיעור.
ואם נתן בה יותר, יכול לכבותה לאחר שעבר זעזמן,
וכן יכול להשתמש לאורה לאחר זעזמן.
אז מה הפשט? נותנים בה שיעור חצי שעה
ואם אתה בא יותר מחצי שעה אז יכול לכבות לאחר שעבר זה הזמן וכן יכול להשתמש להוראה לאחר זה הזמן.
כלומר חצי שעה ואחרי חצי שעה מותר לכבות או להדליק.
נעזוב מה שאומר השעל ואחרים אומרים שאנשים יראו אותו שמכבא וקורא לילד או חצי שעה. נעזוב את זה כרגע.
זה בסימן תרע"ב בסימן תרע"ז
כותב השולחן הארוך בסעיף האחרון, ד'
"הנותר ביום השמיני מן השמן הצריך לשיעור הדלקה, עושה לו מדורה ושורפו בפני עצמו, שהרי הוקצה למצוותו,
ואם יתערב בשמן אחר ואין שישים לבטלו, יש מי שאומר שאין להוסיף עליו כדי לבטלו".
כלומר,
על שולחן הארוך הפשט שלו,
הנותר ביום השמיני מן השמן הצריך לשיעור הדלקה,
לא כתב שולחן ערוך, הנוטר יהיה בשבילי אם מן השמן אז עושה לו מדורה ושורפו למה שהוא הוקצה למצוותו.
אומר מן השמן צריך לשיעור הדלקה
אז עושה לו מדורה ואם מתערב בו ואין שישים לבטל לו יש משמש שאין להוסיף עליו לבטל לו למרות שזה יסודי רבנן או דעת מרן ביסודי רבנן יכול להוסיף ולבטל לו.
יש בזה כמה שיטות
ותלוי גם כן באדם עצמו.
אדם מדליק נר חנוכה הלילה
והוא חושב להישאר בבית, לשבת, ללמוד,
הוא מצטער שבת בבית
ולא עשה שום מחשבה, הדליק נר חנוכה
ודעתו הייתה להישאר.
אחר כך, אחרי חצי שעה מהדלקת הנר, ואם קוראים לו דחוף, תבוא לאיזה מקום
אז הוא חושש שמי יקרה ספר, הוא רוצה לכבות.
הרי לך הוראה, עבר חצי שעה, תכבה.
אתה יכול לכבות ותלך.
אין בזה בעיה.
או נאמר, לא, רגע, אני אשאל אותך
אתה אתמול בערב אחרי חצי שעה כיבאת?
כמו על שבת. שלשום כיבאת?
מחר תכבה? לא.
אתה תישאר עד הסוף.
עכשיו תישאר בבית.
נמצא שמסתמה התכוונת לשנות אלה שהיו דורקים כל הלילה
עד שגאות או עד שגמר השמן שבהם.
זה התכוונת עתה?
ועל כן יהיה אסור לך לכבות.
יאסרו לך ליהנות, יאסרו לך ליהנות מהשמן הזה.
הוא אמר לא, אני מדייק לפי ההלכה, הלכה אמרה לי חצי שעה, חצי שעה.
ומשתמע אנחנו אומרים, התכוונתי לחצי שעה ולא יותר.
אה, אתמול לא הדלקתי? מה קרה? אתמול לא הדלקתי,
לא כיבדתי, לא כיבדתי.
יאללה, לוקי את זה.
הוא אמר לך לא אחבד, לא אחבד, מה בכך?
יש מישהו שאומר לא, אם הדלקת פעם אחת או שתי לילות ולא כיבדת אחרי חצי שעה,
כאילו קיבלת עליך בנדר,
כאילו אנחנו אומרים קיבלת עליך בנדר,
שאתה מדליק את כמות השמש שאתה מדליק אותה ואת ההדלקה.
ונפקא מינה של מחר בערב אז אם תשים פחות שמן אנחנו נשתוק לך, אתה פחות שמן.
אבל אם אתה שלוש לילות דאגת תמיד לשים שמן מלא מלא עד למעלה.
אז בליל הרביעי אתה רוצה לשים חצי שמן ויש בו חצי שעה אתה לא יכול.
אתה נהגת שלוש פעמים לשים שמן יותר אז יש בזה יותר פרסום מניסה זה כאין נדר ואני אעשה לך לצמצם
ויש מי שאומר
אם אדם
עשה תנאי אמר אני מדאיג רק חצי שעה
והוא נשאר גדולה יכול אחר כך לכבוד יכול אחר כך להשתמש בזה
אבל אם לא עשה תנאי אנחנו מבינים נשתמע הכל כל הלילה עד שיגמר השמן יהיה אסור
הלכה שנייה כתוב בשולחן ערוך
בסימן תרע"ד,
סעיף א'
"מדליקי נר חנוכה מנר חנוכה ודווקא להדליק זה מזה בלא אמצעי
אבל מזה לזה על ידי נר של חול אסור ויש מתירים גם בזה אלא אם כן
הוא בעניין שיש לחוש שיכבה הנר של חול קודם שהדליק נר אחר של חנוכה".
מה זה?
"ונהגו להחמיר בנרות חנוכה שלא להדליק אפילו מנר לנר דעיקר מצוותו אינו אלא נר אחד והשאר אינו מצווה כל כך
ולכן אין להדליק זה מזה".
השולחן ארוך לא חילק בין נר ראשון לנר שני.
הוא אמר שולחן ארוך, מדיקים נר חנוכה מנר חנוכה.
אם זה הדלקתי נר אחד והדלקתי נר שני ונחבר לי הנר ואין לי גברור, אז אני יכול לקחת את הבדילה להדליק את הנר השני מהנר הראשון.
מדיקים מנר לנר,
אין בזה בעיה.
אבל רק לא על ידי כיסם, ברור לו שלא יהיה חנוכה.
באה הרמה ואומר, נהגו להחמיר.
מה הכוונה של הרמב"ם?
נהגו להחמיר,
להדליק נרות חנוכה שלא להדליק אפילו מנר לנר. איזה מנר לנר?
מנר שני לנר ראשון, או מנר שלישי לנר שני?
לכאורה, מנר שני לנר ראשון, אז למה נהגו להחמיר?
נהגו להחמיר כל נר ונר? לא מדייקים מנר לנר, למה?
רק מהראשון לא תדליק.
ועוד,
כשהשולחן ערוך בסימן תרעזק אמר שמה שנשאר שמע בנרות חנוכה,
אז ימוקצה למצוותו ואסור ליהנות ממנו ואסור ליהנות ממנו בשנה הבאה ותלך לשרוף אותו יחלק אם זה נר ראשון
שדאגת אותו נשאר ממנו שמן שזה מצווה זה עיקר מצוותו אז נשאר בו שמן שנכבה תוך חצי שעה תשרוף אותו
אבל בנר שני זה לא מצווה אז כמו שרצו לומר נגד בן איש חי מה אתה אומר שהקטן הדיק נר נוסף כלומר השמש למה הדיק את הנר
של התוספת של ההידור.
לא, אומר רבי אריהו שלחאי לא,
גם הר"ן מסכים איתו.
הנר של ההידור יש לו חיוב גם כן מצווה, ואיך מותר לך אתה ליהנות מהנר של ההידור?
מותר לך להדליק נר של
שבת מהנר של ההידור?
מי שלא יש לו מדליקים מנר לנר? גם זה יהיה אסור לך.
גם הנר של ההידור זה תוספת,
יש לו קדושה,
יש לו מעלה,
כמו הנעור הראשון.
ולדעת השולחן הארוך אתה יכול להדליק מהראשון
וגם לדעת רמה.
אם יש לך, נקבע לך הגפרור, אין לך גפרור,
יש לך אפשרות או לקחת גפרור השרוף להדליק אותו מהנר הראשון ותעביר לנר השני,
או להדליק מנר לנר אטומה ודאי להדליק מנר לנר כי זה מצווה.
זאת אומרת שגם נר שני יש בו מצווה, אומנם לא מצווה כמו הנר הראשון אבל יש בו מצווה של ההדרין וגם מה שנשאר בשמן של ההידור
אז גם זה אסור כי לפי אותם החוקים על דעת הבן אישך יצא שאין מזה מצווה אז אין לך מזה שמן נכבא באמצע הזמן אז מותר לך אתה להשתמש בו אין בזה קילום
רק בדר הראשון ולא ככה משמע משולחן ערוך
להלכה אומר הפרי חדש והבית חדש שניהם פוסקים
הפחדיש שמרן כתב בתרעז
אם נכבא באמצע חצי שעה זה השמן שנשאר אז זה האיסור שלו כי הוקצה למצוותו
אבל אם נכבא אחרי חצי שעה מקבע שמותר לך ליהנות ממנו ומותר לך לכבות אותו אז מותר
אף על פי כן אומר הבית החדש ואומר הבריא החדש מקבע שאדם מסתמע דעתו להדיק נורת חנוכה על דעת ידדקו עד שיגמר השמן שבמכל הזה שבכוס
אז ענן סהדה כאילו הקצה את דרך מצוותו
וקבע שהקצה את דרך מצוותו אז אסור לו אחר כך ליהנות מהשמן שנשאט אפילו זה רק אחר חצי שעה. אבל
אם אדם אמר בצורה מפורשת
אני שם שמן רק שתמלא הכוס
אחרי חצי שעה אני אכבה
אחרי חצי שעה אני אלמד בו אחרי חצי שעה אני אקח את השמן הזה ואני אוכל אותו
אז לפי ההלכה מותר. הוא אומר, רש"ל,
רגע, רגע, אנשים יבואו ויראו אותך לוקח שמע מהחנוכה ואוכל
או מכבה או לומד לפי נר חנוכה, יגידו,
מותר ללמוד לאור הנר.
הם לא ידעו שאתה דלקת אלף נחל ועבר חצי שעה, את כל הדברים האלה לא ידעו אותם.
ועל כן,
אז סיכומו של דבר, מה שמותר לקטן להדליק את הנר השמש,
מה שהנר הנוסף הזה שהשמש גם כי יש בו קצת קדושה כמו שאומר הרב אלישעי אף על פי כן בשמן הזה שנשאר בו מותר ליהנות ממנו לא חייבים לשרוף אותו
אבל השמן שנשאר בנר הראשון או שאר הנרות של ההידור
בין תוך חצי שעה בין לאחר חצי שעה אם לא עשה תנאי מפורש אז השמן הזה מוקצה
כלומר הוקצה למצוותו ואסור לך ליהנות ממנו ואסור לך אפילו להוסיף עליו ואין לך לשמרו אפילו בשנה הבאה אלא חייב לשרוף אותו או לעטוף אותו בכמה ניירות עם ניילו וככה לזרוק אותו.
בסעיף נוסף יש כ"ה
"ומזמור ממך השם גדילתני שאומרים קודם השם מלך בשחרית
אין צריך להתחיל לומר מזמור שיר חנוכת הביתה דוד" כתוב בסידורים נוסח על הניסים
כתוב בסידורים
"מנוסח על הניסים אמר חשמונאי בחרק
כמו שכתב הפרי חדד ז"ל,
גם יאמר לשכחם תורתך ולעבירה מחוקרת צונך,
גם יאמר וקברו שמונת עמיה חנוכה אלו".
אנחנו לא יודעים, כשאנחנו מתפללים או אומרים מזמורים,
אנחנו לא יודעים את המעדות שלהם,
את הסיבה מדוע קבעו את המזמור הזה ובמקום הזה.
במזמור הרמוחה שם כדירתה שאנחנו אומרים כל יום
למה אנחנו לא אומרים להנצח מזמור לדוד, להנצח מזמור של חנוכת הביתה, דוד? נגיד את זה כל יום, מה קרה?
הלא, זה מזמור, מזמור למד, לא? נאמר את זה.
מתחילים מארמונך, למה?
יש מספר אותיות ומספר תיבות שצריכים לומר לפני השם מלך,
ועל כן השמיתו את הפסוק הזה.
לפני השם מלך צריכים לומר את התאים האלה בפסוקים אלה ואלה.
ועקמה מהרב, כשבא בחנוכה אל תאמר למדמור שיר חנוכת הבית לדוד זה לא שייך לחנוכה זה שייך למספר מילים ומספר פסוקים שאומרים לפני ראש המלך אהבה זו הושענו שם תגיד מזמור שיר חנוכת הבית לדוד תאמר את זה שם
דבר שני
אומר לומר על חשמונאי ובניו
לשכחם תורתך ולעבירם מחוקי רצונך
הפשט הוא שהם רצו לשכח את כל התורה כולה
אבל הם התחילו לאט לאט, אבל כשהתחילו בחוקים, בגזרות,
אז להעבירה מחוקרת שלנו, מחלקים של החוקים,
שבת, מילה, ראש חודש,
את הדינים האלה המיוחדים הם רצו לבטל אותם.
ועוד הרב אומר, בידי חיים,
הוא אומר "לשכחם צורתך,
ונעשה הנס בשמץ זית".
כתוב אבא משכח ורם מפקח,
אבא הזית משכח
והשמן הוא מפקח.
מה עשו היוונים? רצו שישכחו את התורה, הלכו וטימאו את כל השמנים.
הם טימאו את כל השמנים. אף אחד לא ישכח שמן זית.
לא שיש שמן זית, יוכלו זיתים, אז ישכחו את התורה.
תעשו לשכח עם תורתך.
אבל חז"ל אומר, וקבעו שמונת ימי חנוכה אלו בהלל והודאה.
וככה צריכים להגיד לפוקר לא רק קבעו שמונת ימי חנוכה או קבעו ימים אלה והלב והודאה אלא קבעו שמונת ימי חנוכה אלו הדגש על שמונת ימי חנוכה וגם על אלו
וגם הרמב״ם כשכותב את
ההלכות
ומפני זה התקינו חכמים שבאותו הדור שיהיו שמונת ימים האלו
אבל אני ממשיך שאת חילתם כבה וכסלה ומשמחה והלל וכו'.
מה זה האלו? מה זה האלו?
גם הרמב״ם כותב בסוף הלכות חנוכה
של להוסיף שבח והודעה על אנשים שעשה לנו,
עלינו הקדוש ברוך הוא,
באלו ובאלו הימים
העניין הוא כך
כתוב בגמרא שנעשה נעשה בדיוק ימינו שמונה ימים
לשנה אחרת
כבאומבה ליל והודאה.
אז מקשיב על הרמב״ם, הרמב״ם בשנה אחרת
אתה אומר בכ"ה נכנסו,
אז בכ"ה בליל כ"ו הדליקו,
אז תתחיל בכ"ו והלאה,
למה אתה מתחיל בכ"ה?
אז אמרו כמה פירושים על הדבר הזה, את הרמב״ם ברמתם, כי הם הדליקו גם ביום.
או הכובשה השנייה, מה שכושת בית יוסף,
למה עושים שמונה ימים ולא שבעת ימים?
אז לפי הקבלה אין תפישות בכלל.
החנוכה זה כנגד ההוד וההוד מספר שמיני מעלה שלו מספר שמונה.
דבר שני החנוכה שעושים אנחנו קוראים בה נשיאים זה כנגד חינוך של המשכן
והיא ביום השמיני זה היה אז בשכינה לכן שמונה ימים.
אומר הרב פירוש כזה כלומר משתמע מדבריו פירוש כזה
בשנה ראשונה ודאי שעשו שמחה וצהלה ניצחו את היוונים וטיהרו והדליקו דבר חשוב מאוד אין מה לדבר שמחה גדולה
אמרו טוב אחת פעמים עשינו חגיגה
לשנה אחרת
לשנה הבאה ראו בליל כ"ה לחודש כסלו יש הארה בשמיים
יש הארה מיוחדת
אה אמרו משערה מיוחדת עד לשנה אחרת קבעו בהלל והודאה.
קבעו אותם לעולם בהלל והודאה.
לכן אומר הרב: "והנוסח של ען הנסים יאמר וקבעו שמונת ימי חנוכה אלו מקווה וחלאה". לא מקווה וחלאה ולא אחרי שנחשה להם הנס אלא קווה והלאה ראו את ההארה ולכן קבעו שמונת ימי חנוכה אלו בהלל והודאה.
דבר שני, אנחנו אומרים בעד הניסים
ואחר כך באו בעליך לדביר ביתך ופינו את יחליך וטיהרו את מקדשיך והדליקו נרות וחצרות קודשיך וכך וכך שמעת ימי חנוכה ובלב הודאה.
כתוב סור מרע ועשה טוב
אם אדם
קם בבוקר
לא נטל ידיים
לא יתפלל לא יניח תפילין לא אכל כשר ויושב ולומד תורה כל אלימוד תורה זה סדרה אחרא
הכל הולך לסדרה אחרא
אדם שקם ומקיים את המצוות ולומד תורה, זה חשיבות.
שור מרע ועשה טוב, אין טוב אלא תורה.
ואחר כך באו בעליך ודביר ביתך. קודם כל פינו תיכריך,
תיארו את בקדשך.
אחרי כל זה,
אז הדליקו נרות כנר מצווה ותורה או בחתרות קודחות ואחר כך הדליקו את הנרות.
אבל קיימת המצווה בהדלקת נרות עם טומאה, עם לא קדושה, אין לזה שום ערך.
לכן,
פינו-טיהרו.
דבר נוסף,
גם אדם בעצמו
צריך לעשות חשבון בחנוכה.
פינו איתך אליך וטיהרו את מקדשיך.
אתה רוצה להדליק נרות חנוכה, תטהר את עצמך, תקדש את עצמך ותגיע לדרגה של דרכת נר חנוכה, לדעת כמה שהדרגה היא גבוהה מאוד.
וגם אנחנו אומרים, וקבעו שמונת ימי חנוכה אלו בהלל בודה.
האם אדם, כל שמונת ימי חנוכה,
כל הזמן מודה לקדוש ברוך הוא לשון וכך בשמונת ימי חנוכה אין לבליל והודאה.
אדם כל שמונת ימי חנוכה יאמר השם חזר ניסים לפני עוד השם כל הזמן יספר אנחנו לא עושים ככה דחת הראשי הלל הלל הליל הודעה זה על הניסים והניסים אומרים בשחרית ובמנחה ובערבית והניסים אומרים רק בקטר מזון זה הכל לא כל היום כולו
אף על פי שעל הניסים לכאורה קבעו בהלל והודאה
אקבעו לומר הודאה, אקבעו לומר על הניסים,
אז אם אדם לא אמר יחזור.
על החיים אדם לא אמר, לא אמר ברוך אתה ה' חוזר, אמר ברוך אתה ה' לא חוזר. למה? הרי קבעו.
אלא ההודאה היא ביטוי של כל אחד ואחד.
אדם מדאיג נראות חנוכה,
משבח לבורא עולם,
מודה לקדוש ברוך הוא על נשיא ונפלאות,
אומר הנרות הללו קודש, אני רוצה להשתמש בהן,
מזכיר את הניסים ונפלאות שהשם עשה עם עם ישראל אז,
וכרשיון הרמב״ם לחצו לחץ ידות עד שימחו ריחם עליהם והציל אותם בזכות אבותינו הקדושים
על כן בשמונת ימי חנוכה
לא תיקנו לאכול ולשתות
אין אכילה ושתייה
מה כתב? שגם כן מצווה הם אומרים דבר תורה אבל לא תיקנו לאכול רק בפורים תיקנו למה?
מכיוון שאם יתקנו לך לאכול ולשתות בשמונת ימי חנוכה
אז כל היום האדם יאכל לביבות, כמו יום אכול ספגניות,
כל היום יאכל עוגות גבינה,
כל היום ישתה. מתי ישבח לבורא עולם?
מתי יודר אביו לקדוש ברוך הוא?
הרי כל עיקר הימים האלה לעובדת אליי לקדוש ברוך הוא,
לא להשקיע עצמו בתוך סיר מלא דבש או סיר מלא שמן,
כל המצווה כולה היא להזכיר.
אז אם אדם לוקח את הספגניות וידיים שלו עם שמן,
ואומר נעשה נץ בשמן,
אז טוב שאכל ספגניה.
אבל האם אדם בוכר שם בגני ובאמת טעימה, טעימה, מה יצא לו מזה?
סתם נכלך את הידיים שלו, סתם אכל את הדברים האלה, לא יצא מזה שום דבר.
ואנחנו חוזרים ומזכירים,
צריכים מאוד להזדהה בסופגניות,
דעת הבן-ישחר, דעת הספרדים,
אם גוי
ציגן את הסופגניה, אסור לאכול אותה.
וכל השיר כולו צריך לו הגעלה,
ואם קבע זה יהיה בטיגון, אולי צריך יותר חמור.
דבר נוסף,
אף על פי שדעת מרן אם אדם לש בצק של סופגניות שלא צריכים להפריש חלה,
על פי קמא שאנחנו לא יודעים מה זה נקרא רך ומה זה נקרא סמיך ומה זה נקרא קשה,
על כן אנחנו נוהגים על כל הסופגניות,
אפילו שעשו יותר מהשעור, יותר מ-2 קילו וחצי,
מפרישים חלה אבל בלי ברכה.
ואותם שעושים סוגליות שמכניסים בפנים רק מיץ ספוחי זהב טבעי,
אמיתי, בלי מים,
או מיץ אשכוליות בלי מים,
או מיץ ספוחי עץ בלי מים מכניסים בפנים,
אז צריכים להיזהר כל השנה כולה
בעניין הפרשת חלה. בעלמא כל השנה כולה,
אדם לש עם מים,
לשתי, אז הבצק קיבל טומאה,
הפרשתי את החלה, החלה קיבלה טומאה, אז אני יכול לשרוף אותה.
אבל אם זה בצק נילוש במי פירות שלא מקבלים טועה והחיתים לפני שטחנו אותם לא שרו אותם במים,
אז הניס נגיע לא מטחנו אותם, לא אוכלו לקבל טומאה,
אז אסור לצרף את זה, אסור לכך לירבש את זה.
ועל כן אותם שעושים בחנוכה לביבות או שאר דברים,
אז אם הם לא עושים פעם בשנה לא מפרשים חלה עם ברכה, לפחות בחנוכה אפילו בלי ברכה,
שיעשו את הכמות הרגילה ויפושו בלי ברכה.
וכמו שהרב אומר שיש הארה בימים אלה,
אז כשם שבימים אלה הוא עשה עימנו נשיא ונפלאות,
בגשמיות וברוחניות,
בניצחון וגם ברוחניות, כלומר ממש מבחינה רוחנית בעניין
שכחם תורתך ועבירה מחוקרת שלך,
גם היום בימים האלה אנחנו זקוקים לרחמים מהקדוש ברוך הוא שהציל אותנו,
גם בגשמיות וגם ברוחניות,
אז על זה לומר שהוא יעשה עמנו הימים אלה ימי מסוגלים להארה,
מסוגלים למחילה וזדחה וכפרה, מסוגלים לקבלת תפילו,
יעתו השם שמעת תפילתנו ונתקן לגאולה שעמה ועגלנו הקריב לעברו, אמן.
