אנו מגישים לפניכם סדרת שיעורים שנמסרו מפי מורינו ורבנו ועטרת ראשנו,
מרן הראשון לציון,
הגאון רבי מרדכי אליהו,
זכר צדיק וקדוש לברכה.
השיעורים מתוך האוסף הגדול שבידי ראש ישיבת מדכת יהודה,
הרב הגאון יהודה מוצפי שליט"א.
הלכות הדלקת נרות שבת והדלקת נרות חנוכה
ניכר הדלקת הנר במקום שיוכל, ועליהם תברך האישה המדלקת את ברכת הדלקת הנר.
ומכל מקום תקנו חכמים זכרונם לברכה שעדיק נר אחד במקום שישן שם
וכן בבית התפשיל
ובכל מקום שיש לו כניסה בו בלילה להוציא ולהכניס ובכל המקומות אלו
תזיק האישה ולא ברכה ואחר כך תזיק במקום השולחן בברכה
ואם ירצה האיש להזיק במקום שנע בידו תבוא עליו ברכה
אך לא יברך יען כי אשתו מברכת בנרות של מקום השולחן
ומי שאין לו אומאות יקנות שמן שבת
חזר על הפתחים ויקנה
על פני אדם כזה שגה מר אחד.
אנחנו כבר השבת היינו, כשעשינו שבת מברכים אבל ברחנו עוד חודש
כזה שיחול ביום שלישי שיבוא עליה נחם ויהיה בשלום.
הגמרא אומרת
שהדלקת נר בשבת חובה.
אומר רש"י
מה זה הדלקת נר בשבת חובה? למה חובה?
כבוד שבת הוא שאין סעודה חשובה אלא במקום אור כאין יממה
בפרק מטרה דיומא"
שם כתוב פרק מטרה דיומא
אם אדם אוכל בחושך ולא שריע,
הנאה נאה באכילה.
אז לכן, חזקת נר
לאכול בליל שבת זה חובה
מפני שזה כבוד שבת.
זה ראשי
בתחילת העבוד.
רש"י בסוף העמוד אומר אחרת, הגמרא אומרת
ש"ותתנח משלום נפשי ניסיתי טובה".
מהי "ותתנח משלום נפשי"? אמר רבי אבו
זו אזעקת נר בשבת.
אז אומר רש"י
אזעקת נר בשבת
שלא היה לו ממה להגיד.
במקום שאין נר, אין שלום,
שהולך ונכשל, הולך באפלה.
אז יצא לדעת המשך העמוד של ראשי,
שהדנקת הנר זה שאדם לא ייכשל ולא יהיה שלום בתוך הבית ולא יהיה שלום בינו לבין עצמו,
שלא יהיה כשל וייפול.
טעם שלישי כתוב בנישחי,
לפי הקבלה ולפי הסוף יש חיוב הדנקת נר בליל שבת.
כאומרים לפי הקבלה אין לנו טעמים למה,
כך נראיתו בקבלה.
הנפקא מילה גדולה בין הטעמים האלה היא להלכה.
הצופות אומרים במקום
שאם אדם
היה לו נר דולק מהצהריים,
ויש נרות דולקים ונרות תשעון דולקים 24 שעות,
והדליק את זה בצהריים,
אמר לכבוד שבת.
אנחנו אומרים, אדם מדליק נרות לכבוד שבת, צריך להדליק אותם שעה ורבע פרק המנחם.
לפני כן לא מדליק.
הדליק לפני כן,
"הזיקה לפני כן האישה",
בצהריים, ועד עוד איך חדל לילה.
אז כתוב ברמה,
אומרים הצפות גם כן פה, בדף תרופי עמול ב',
אז קח חובה, יש חובה על האדם להדיק.
לא רק שיהיה אור בלילה,
זה המצווה שאנחנו אומרים, אכילה,
כדי שיאכל במקום מצווה, הנה אין נר דודק, מה אתה רוצה ממנו?
בשביל שלא יתקשר, הנה נר דודק, מה אתה רוצה ממנו?
אלא אומר, יש חובה על האדם להדליק, יש מצווה על האדם, חובה על האדם להדליק.
זאת אומרת, לא שיהיה דלוק אלא להדליק.
זה כבר חיוב חדש שיש בהדלקת נרות שבת.
ועוד דרכם עונה גדולה.
הרב אומר שעיקר הדלקת הנר במקום שאוכל.
ומכל מקום, תקראו חכמים,
לכונן בברכה שידדיק נר אחד במקום שישן שם וכן בבית התפשיט
וכל מקום של כניסה בלילה לא רוצים להכניס.
אומר בלקט, כמו בא ברב פעלים,
הצריכים להדליק נר שמזיקים נרות,
צריך להדליק אותם שידדיקו עד סוף הלילה,
כל הלילה כל הלילה.
אם גומר המצווה יהיה רק בשביל אכילה שיאכל בכבוד,
ידליק נר עד שיגמור לאכול
והוא חייב כל הלילה.
אבל שמה כל כך מדליקו על הלילה?
ועוד
הרב אומר שעיקר המצווה במקום שאוכל,
ותיקנו חכמים להדליק בני בכל מקום. זאת אומרת,
לפי דעתו בן אישך יצא שהוא לוקח את שני הטעמים,
חוץ מאשר הטעם של הקבלה,
לפי שני הטעמים של רבשן,
טעם אחד בעד שהוא יאכל בכבוד זה במקום שאוכלים
ועד זה תהיה הברכה שזה עיקר התקנה.
ותקנה שנייה שלא יהיה כשל אז כל מקום שעתיד להיכשל אז תיכנסו להדליק למשל.
אחר למעשה במטבח
במטבח הסערה אדם חייב להדליק, להכין עוד
כדי להכין את הצלחות,
להכין את האוכל,
לנזוג את האוכל,
לעוד, להסתכל בכלים, במזגות,
זה כשל.
בנחיות גם כן צריכים להיות עוד.
אדם, לא כלומר בנחיות,
לצדעת איפה המדיעה של שבת, של גזל מסמלי שבת,
איך היא ניקט עצמו, אני צריך שיהיה אור.
יש לי אישה תינוקת, צריך שיהיה אור.
אם לא היה לכם אדם שיש לו שלשול אז צריך להדליק אור בחדר,
באמפתיה, בחדר
האנוחיות כל הלילה כולו.
לדעת, לא מספיק אחת לשעה, לא מספיק עד שגמור לאכול.
והנה חנתי,
והנה חנתי,
מי אמר שלא?
אלא מה?
שהבעיה היא איפה מברכים.
אומר הרב,
היא המדלקת והיא המברכת מכל מקום,
בכל המקומות האלה, אם הבעל ידיק או אשה ידיק ולא ברכה,
ואחד ידיק ומקום משהו אחד, אין ברכה.
ואם הבעל רוצה להדיק ממקום שינה,
קבוע עליו לך, אך לא יהיה ברכה.
גם בראשון מלך קבוע עליו לך. כלומר כך,
יש לנו חיוב בדקה כנראה,
אז אמרנו שחוב על אדם מדיק נאה.
יש חיוב שיהיה נר דולק ממה שאני אוכל.
יש חיוב
שהנר יהיה דולק כדי שלא ייכשל.
אז כל מקום שאדם עתיד להיכשל, מסוגל להיכשל,
חייב להדליק נר, אבל על זה רוצה יש ברכה.
כל מקום שאדם יכול,
יהיה צורך להשתמש בלילה באותו מקום,
חייב להיכנן, אבל על זה אין ברכה.
ואת זה מדכים,
בפני שמדכים נרות שבש עליהם ברכה. וכן הרב אומר,
במקום שאוכלים שם תהיה ברכה,
השר תברך.
למה?
שם יש כל הטעמים.
יש חיוב הדלקה,
יש חיוב שיהיה דולק,
הנה דולק,
יש חיוב שלא ייקשר, גם באמצע האוכל במקום אדם אוכל יש בעיה של שלום בית שלא ייקשר,
ויש חיוב שיאכל את זה במקום בצורה מכובדת, גבוה,
כל הטעמים נמצאים במקום שאוכלים,
ועל כן מברכים באותו החגה.
אבל כשיש לו שימוש בחדרים אחרים,
אז גם כן חיוב להגדיק.
וכאן באה השאלה.
אם יש חיוב הדלקה והדלקה צריכה להיות דולקת עד נגיד גמר הסעודה,
אז זה לא מעיר להדליק בחשמל ולברך בחשמל.
למה?
אתה מברך להדליק בעשר שעות,
מדליק בחשמל. נגיד
אחרי כמה דקות
פתאום מתפוצץ איזה חוץ חשמל,
פתאום בא רוח סערה מזה בחורף ומתקלטל להם.
אז נמצא כנראה מדליק לא ברור לך שבעת
כשתחזור מהבית כנסת עוד יהיה הנר דולק
אז על מה אתה מברק?
אלא מה?
שאם אדם יש לו, אין לו נרות ואין לו שמן
או לא מלחמנות שמן
יש לו סוללה גדולה שמדליקה ארבע שעות,
שלוש שעות, שעתיים וחצי
דולקת
והוא לא צריך, אם מסבך על חשמל האדם או סוללה בוערת
אז אין לך את זה, והסוללה יכול להדאיג ויכול לברק,
אבל בחשמל הוא לא יכול להדאיג ולברך,
אבל
בשאר מיקומות בדירה שלא מאברך על זה במטבח ובשירותים או בשאר מקומות,
אדם חייב להשאיר נר גולק כל זמן שאדם צריך להשתמש בו.
אדם בכלפי לא מרגיש טוב, אישה וחודש יצא אחר כך ללדת,
אדם בשביל תינוקות בבית הוא צריך לקום לשתות משהו או לאכול משהו,
אז צריך שישאיר במטבח או באחד החדרים אור שבזה אפשר להכין,
צריכים להכין לתינוק או לתינוקת את האבקת חלל עם מים חמים,
עם סוכר או בלי סוכר,
שיהיה אור להדליק איך להשתמש בדבר הזה.
לא מכך שיהיה חשמל של מספר מאה,
לא מכך להדליק נר במקום הזה,
העיקר שיהיה אור דולק.
הנה חנדה, במטבח או באמבקיה יכול להדליק את הנר בשעה שאתם יוצאים בצהריים, לא אכפת לנו.
הרי העיקר לנו שהוא ייכשל,
אז שהוא ייכשל לא אכפת לנו שיהיה דולק מפניכם.
וגם כשיהיה דלק חשמל,
מחווה יחכה חמש דקות, ידהרם עוד הפעם, זה לא בעיה.
זה לא כמו באוכל שנמצא,
נפסיק באמצע האוכל, אז לא יכול להמשיך לאכול.
ועוד כן,
אז אדם צריך להכין לעצמו חשבון איזה חדרים הוא משתמש בשבת
ובאיזה שעות האדם משתמש בשבת.
נכון שאנחנו לא פוסקים כמו הלקט,
שיהיה גדולה כל הלילה, כולו, זאת אומרת, לא פוסקים בחדר האוכל,
אחד לא פוסקים.
אבל בחדרים אחרים שיש בהם שימוש לאדם,
בחדרים אחרים שדג יש לו צורך להשתמש באותו מקום,
אז חייב להדליק אור שדולק עם כל הללו כולו.
כלומר, אם זה נר אז כל הללו כולו, ואם זה חשמל יישאר 24 שעות או יחבב ביום,
לא אכפת לנו. העיקר הוא שיהיה לו מקום ושירות להשתמש באותו חדר.
ויש עוד דבר,
יש הבדל
בין נר חנוכה במדינה זה לנר של שבת.
נר שבת,
אמרנו, הוא דולק עד סוף הסעודה.
בנרות של חנוכה הזמן הוא חצי שעה.
רק היום נהגו להוסיף יותר ועד שעוברי דרכים יראו את זה,
אבל מעיקר הדין מספיק חצי שעה.
דבר נוסף.
נר חנוכה,
אין חובה על האדם להדליק נר חנוכה.
חובה שבבית שלך יהיה נר חנוכה.
שאתה תדליק
אין חיוב
להפתא מינה אם הבעל נמצא בנסיעה או האישה נמצאת בנסיעה.
אז בנרות שבת אתה נמצא בנסיעה, נמצא בנסיעה, אתה לא מדליק.
אתה נמצא בחוץ, נמצא ברחוב או כן, על איזה פינה או מוזמן אצל מישהו אחר, אתה לא מדליק.
בנרות שבת,
אם האישה מדליקה עליך,
אתה לא יוצאת מחוואה, לך יש חדר במלון,
לך יש חדר במקום מרוחק,
האשה מדליקה עליך, אתה לא יוצא איזה חובה.
אתה צריך כשיש לו בית בשביל תבואות שבת לאכול סעודה ואור, אתה צריך במקום שיהיה לך אור, שיהיה לך נרות שבת.
אבל בנרות חנוכה, החיוב זה על הבית שלך.
אז אם אתה, האשה מדליקה עליך בבית, אתה יוצא איזה חובה.
טוב, מצווה זה נרות חנוכה, מצווה לראות את פרסומנסה, זה מצווה.
אדם נמצא באיזה חדר במלון, יבדיק בלי ברכה, זה בסדר גמור, הכל טוב ויפה.
אבל אין ההלכה חיוב, מכיוון שנר יש ביתו בבית, מי הוא הלכת לנרות.
אבל בנרות שבת,
אם אדם נמצא באיזה חדר במלון ומרשים לך במלון להדיק נרות,
אז הבעל חייב להדיק עם ברכה,
ופירא שאיך נמכל בעושך, איך נמכל,
לפי החשמל המחרת יהיה בידי חובה,
לפי מצוות הדלקת הנר.
אם כן בזה שונה נרות שבת מנרות חנוכה, וגם מה שאמרנו מקודם, לדעת הלגת שחודרת כל הלילה,
ממש אם כל מקום שבו יש שימוש עליך לכל הלילה,
פה בנרות חנוכה אין לנו שום לשמש בהם,
כי הזמן שנהג נגמר נגמר.
ועוד דווקא מן ההיא
שבנרות חנוכה,
בנרות שבת,
איל"ד נרות שבת, אישר נרות שבת בנכבה.
אז לא, לא, לא, לא ברכת המלכות.
תדליק
חן אם תדליק עוד פעם,
והיא ברכה את המלכות וזה נחבא,
אין אפשר שכן שעדיין לא הלך להתפלא, עדיין לא הגיע הזמן שכולם מתפעללים,
והוא יגיד לה, אז בוא נדליק את זה בנהרות שבת.
אבל בנהרות חנוכה הדקה רוצה מצרים,
היא הדליקה, נחבא, נחבא,
הדליק, נחבא, נחבא,
קבע לה את ההנחה, הוא ידליק עוד פעם, אבל אין חיוב,
נחבא, נחבא,
קודם חייב להדליק את זה, כי הדלקה עובדה מצווה.
ודרון שב"כ לא רק הדלקה עובדה מזמן, דרון שב"כ נתיך כנסיים,
גם הדלקה עובדה מצווה וגם שיישאר האור ויישאר הנך עד אסור זמן האכילה.
לא תקדים ולא תאחר. מן הדין יכולה להדליק
אחר שהגיע הזמן ערבית. דהיינו שעה ורביע קודם הלילה בשעות ימניות.
אבל קודם זמן זה אינה יכולה להדליק.
ומנצבא בן המובחר להדליק חצי שעה קודם שקיעת חמה וכן נוהגים בביתנו".
כתוב
ש"דיבידוד הרב יוסף
חבה מאחרה ומדליקה".
בדיקה מאוחר.
אז אמר הרב יוסף: "תניא לא יניש עמוד הענן יומה ועמוד האש לילה,
שעמוד הענן משלים לעמוד האש, שעמוד האש משלים לעמוד הענן".
סברה לה קדומה.
אמר לה אלו סבא תננה ובלבב שלא יקדין ולא יאחר.
אומר רש"י
שהייתה מדלקת
ומאחלת להדליק או מדלקת מוקדם, רוצה להדליק מוקדם
אז אומר רש"י זה היה מדלקת נר שבת סמוך לחשיכה.
אמר לה תדליקי לפני כן.
הרמב"ם מאר את זה על חנוכה אבל פה מדברים על נר שבת
אומר רש"י.
סברה לאקדומה אבל אמרה אל תקדימי
יותר מדי אל תקדימי.
אומר הרב
לא תקדים ולא תאחר מה שהגמרא אומרת בשבת
לא להקדים ולא לאחר.
היינו
לא סמוך לחשיכה ולא מוקדם יותר מדי אלא הזמן הוא שעה ברביע קודם הלילה ושעות ומדיעות כבר רב פלג המלחם.
אבל קודם זמן זה קודם פלג המלחם לעומתי כבר אין תאמרתם גם פה ישנת גמינה גדולה
בין שבת לבין חזקה.
בשבת הלכנו בדיקים,
לכתחילה,
בזמן פלג המנחם.
אחרי שעה ורבע מדליקים.
תני דוגמא, בלושלים מדליקים 40 דקות לפני זמן ההטלטה.
רוצים לדיק כדאי, לדיק כדאי, לא אכפת לנו, עיקר זה דולק על הלילה.
אבל לא לפני זמן פלג המנחם.
בחנוכה,
לכתחילה אתה לא תודק בנרות החנוכה בפלג המנחם.
לכתחילה אתה מדליק אותם
דעת הגאון ודעת הרמב״ם חיימה שקיעה ודעת מרא ודעת בן איש חי אמצע את הכוכבים בערך בשעה חמש
זה ארץ התחילה.
אתה לא יכול להדליק בבניכם אם אתה רוצה
אבל בשב"כ תקדים אין דבר.
תקדימי אמר התקדימי הוא הלך להדליק בבניכם
לפני זמן אב העיקר שלא יעבור בזמן פרק המלחם.
דבר שני הוא מצווה ממוחר להדליק חצי שעה קודם שקיעת החמה וכן נוהגים לבטר.
לצערנו הרב, בזמן האחרון,
כל אחד מוציא לוח חדש
על ירושלים.
עטל אביב, עם חיפה,
שלא היו בהם גרים יהודים הרבה.
איך שקבעו קבעו, קבעו חצי שעה, קבעו 25 דקות, קבעו להם, זה אמרנו.
אבל כאן אבותינו ואבות אבותינו נהגו ארבעים דקות, להגיד את זה.
הרב אומר שמצווה מן המובחה להדליק חצי שעה לפני ההשקיעה.
כלומר,
אם אישה לא הדליקה תוך ארבעים דקות,
נדליק אחרי איזה דקות, תוך חצי שעה. בסדר גמור. כשאנחנו באים לערב שבת, ערב חנותה ושבת,
אז יש צדיקים, אומרים לו, אנחנו נדליק יותר מאוחר.
למה תדליק יותר מאוחר?
בשביל מה תדליק יותר מאוחר?
הרי אם אתה סובר שזמן פלג המנחה זה אי אפשר להדליק,
אז כמה שתדליק יותר מאוחר זה לא יחזור לך.
רק עולה כדעת הר"ן על בד הרמב״ם כדתעי משקיעה.
ומי הדתעי משקיעה?
אלא מכיוון שאתה כל השנה כולה
ונרות שבת אתה בדיק אותם 30 דקות
בקנר בגדד עוד שנה עם 40 דקות,
אז ניקח 30 דקות בשבת של חנותה,
אז הדיקו נרות חנותה, ואחרי זה הדדיק האישה נרות שבת. הוא אבא של תשעני מהמנהג שלה,
והרי נוהגים אנחנו להביט שנרות חנותה מדיקים בפני נרות שבת,
ועוד
אם אישה בדקה עם אשר נרות,
אז למה יש לה אחרי חמש דקות או עשר דקות לפני השקיעה? בשביל מה כל זה?
אלא היא תדיק גם בערב שבת.
תדיק כלום בזמן שתגידה להדיק כל הזמן נרות שבת,
ארבעים דקות, ארבעים דקות,
והוא בא להדיק לפני כן.
ואם האישה רוצה להדיק מתוך עשר דקות, מ-40 דקות עד חצי שעה לפני השקיעה, אין אחד מהם. גם זה אפשר להטיר לה.
אבל לא מעבר לכך.
ובפרט אישה שנהגה כל הזמן, היא לא יכולה פתאום בשנות הלבנה שלה,
צריך לעשות אותה, ומי יתיר לדבר הזה?
ואוקיי, גם בערב שבת,
כשחנוכה,
אז הבעל ידיק נרות חנוכה 40 דקות,
או עד חצי שעה לפני השקיעה,
והשאר יכלו להדיק עד אחרי נרות שבת.
ויש עוד מאוד תמינה בדבר הזה,
בין שבת לבין חנוכה.
אישה בדיקה נרות שבת,
ואחרי שתהיה כנראה שבת, יוצא להתפלל מנחה.
אומרים לה, גמרנו,
ידלך נראה שבת, כי באת עלייך שבת, את לא יכולה להתפלל מנחה.
למה, משל למה, דב אדוני,
אדם הולך לשלמה מוסא או מוסאיו או הולך לשתים לאחפום זכר משה, הולך לכותל המערבי להתפלל מנחה שערב שבת
הוא בא, שמע איזה מניין קודם, אומר, ברכוהו יושב מבורך,
אמר ברוך השם, הוא הולך לענות, ענת,
ענית, אתה כולה יכול להתפלל מנחה.
קיבלת עליך שב"כ?
לא קיבלתי, לא התכוונתי.
גמרנו, אתה לא יכול לתבלב מנחם.
הוא אומר בשער המתקן, וגם הוא בא בדמשק אליעזר,
שאם אדם בגודל מערבי, לפני שאמר ברכו, אמר אני מתכוון שלא לצאת בזה איתו חובה ולא קבלת שב"כ, אז יכול בנחמה לתבל מנחם.
אבל מלכתחילה לא נכון, אבל אשה עדיקה נהרובה אמרה ועדיקה אשה שב"כ,
מה תפלל לי מנחה?
אל כן תתפלל ערבית שתיים.
אם היה למשל 30 דקות,
עוד 30 דקות הגיעה השקיעה תדליק לי מנחה ערבית שתיים.
אבל בערב שבת שהבעל רוצה להדליק לירות שבת, טוב תתפלל לי מנחה לפניכם.
אם לא תתפלל לי מנחה לפניכם תתפלל ביחיד.
לא יתפלל ויתפלל לי מנחה ערבית שתיים.
תתפלל לי מנחה ואחר כך תתפלל לערבית.
למה?
האפשר בדלקת נרות שבת שלה קיבלה עליה שבת.
הבעל שתיק נרות של חנוכה למרות שתיק נרות חנוכה
לפי המספר של הלילה בשביל הלילה בשביל ליל שבת עדיין הוא לא קיבל שבת לכן נתפלל למלחם.
בכל אופן
כשהגמרא אומרת לא יקדים ולא יאחר
אז רש"י אמר מה שאמר לא יקדים ולא יאחר זה עליך נרות שבת
הייתה מדלקת סמוך לחשיכה
אבל הרמב״ם מסביר את הגמרא הזאת לא על נרות שפעת אלא על נרות חנוכה.
הודעת הרמב״ם לא מדיקים נרות חנוכה אלא עם השפיעה לדעתו
או חצי שעה אחרי השפיעה.
אבל אין מדיקים, גמר לא מדיקים נרות חנוכה.
זה הזמן, זה הכול.
ואילו
במראה שחולק על הרמב״ם או על צוחקים מהרמב״ם בחנוכה
נכון שזמן הזדקת הנרות של חנוכה זה עם השקיעה למנדארה ועם שעות הכוכבים למנדארה, בארץ של החמש אמרנו,
אבל אם אדם לא הדליק בחמש יש לו עוד חצי שעה אחת להדליק,
ובזה גם הרמב״ם מסכים חצי שעה אחרי זה להדליק,
לא הדליק אחרי חצי שעה, לדעת הרמב״ם לא יכול להדליק עוד,
ולדעת השולחן הארוך יכול להדליק,
כלומר בן איש חי ובגלל שאין בבית עוד אחד ער,
כשמדם כולם ישנו, הוא כמעט מדליק גם בחנוכה, אמר איזה פרסומי ניסיון יש לך בחנוכה.
בכל אופן,
מצאנו שגם בזה יש הבדל בין נורות שבת לנורות חנוכה.
שניים ושלושה בעלי בתים שאוכלים בחדר אחד, כל אחד על שולחנו,
ומדליקים שם מאמות אחד מהם לברך ולהדליק ויעשה כוונה על השאר,
ואז הדליקו על סמך ברכה שלו.
ואם כבר קדם אחד וברך והדיק והשאר לא שמרו בלכתו,
לא יברכו על הדירות שלהם בשם המלכות,
אלא יברכו בלי שם המלכות וערעו שם המלכות בלבם.
מפני דיכא פלוקתא בזה וספק ברכות להקל.
בכל זה הם אוכלים וישנים שם באותו חדר.
אבל אם רק אוכלים שם וישנים כל אחד בחדר בפני עצמו,
ידיקו השאר כל אחד במקום שינה ויברכת.
ואם ירצה להדיק במקום אכילה, גם כן ידיק ולא בהריכה.
ורק צריך להניח שמן בנר שמדליק
ממקום שינה שיספיק עד זמן שיבוא לישון שם.
ואיש ואשתו שיש להם בן נשוי
וחמות מדליקת ומברכת במקום השולחן,
אז תדליק כלתה במקום שינה שלה ותברך שם,
ורק תיזהר להניח שמן שמספיק עד עת השינה.
ואם תרצה הכלה להדליק במקום השולחן, לא תברך,
מאחר שחמתה הדליקה כבר וברכה.
מר"ן כתב שניים או שלושה בעלי בתים אוכל במקום אחד.
יש אומרים
שכל אחד מברך על מנורה שלו,
ויש מגמגם בדבר,
ונכון ייזהה בספק ברחוב,
ולא יברך אלא אחד הגאה,
אבל אנו
אין נוהגים כן, דהיינו מדליקים בחדר אחד כמה אחדים.
אומר הרב
שניים שלושה בעלי בתים זה לא כל כך שכיחה,
מה שכן שכיחה לטעמים,
הולכים במלון,
והמלון לא מסכים שידיקו בחדר שינה,
הוא אוכל שמי ישרף.
הוא אומר: תדליקו בחדר האוכל במקום שאוכלים.
או בבית חולים,
אנשים לא מסכימים,
לא מקשיבים עם הדיק בחדר שהן שוכבות,
אומרים: יצאו החוצה, יש איזו פינה להדליק.
קודם כל, הפינה הזאת מה היא?
לא מקום אוכל,
לא מקום שינה,
לא מקום שימוש,
מה אתה מדליק ומה אתה מברך?
מה הפינה הזאת?
רק סתם לדעת שהדלקת על נרות שבת,
אין לך בזה שום שימוש.
מה תגיד כשאתה עובר בדרך לחדר וזה יעיל לך שלא תיפול החלום מברכים
את הברכה?
ועוד דעת מרן.
המחלוקת היא כזאת,
ודעת מרן בשתי הסברות:
כשמדיקים יותר אור בשבת,
האם היותר אור הזה זה חובה?
אתה יכול לברך עליו?
זו מצווה ואתה יכול לברך עליו,
או היותר אור זה יותר אור, אבל על זה אתה לא מקיים מצווה שאתה יכול לברך,
אשר כדי שם נוצר וציוונו על ידי שיש שבת.
ועל כן,
הרב מדבר בעניין כלה וחמותה,
כלומר
הבן ומשתו באים אצל אביו לאביה ואימו או אביה ואמא.
לא משנה איפה הוא הולכים, כלה וחמותה או פחתן אצל חמים.
אז האשה, האמא, מה אתה בת? מה דקניה?
מה דקניה רוצה?
כמו כל שבת.
באה הבת שלה או כלתה, רוצה גם כנג'י.
תבדיקי, אבל בלי ברכה.
למה? על מה תברכי?
על תוספת אור.
אומר מרן הרי שאם שניים ושלושהם עלי בתים במקום אחד, נכון להיזהר בספק ברחוב בלב, אמרך על האחד. איך אתה תברכי?
ועל כן
תברך רק האמא או החמה.
אבל אם יש לכלה חדר,
נותנים לה חדר מיוחד שם בשבילה.
אם לכם תזיקו בחדר המיוחד הזה, בצווארכי.
עתיד, כשתזיקה אורחת במטבח,
במטבח האמן הוא שיש
בית גדול יש במטבח שמזיקים נרות שם.
ויש איום על האדם להדליק נרות.
אלא מה? כשיש הרבה אור אתה לא צריך להדליק, אתה לא יכול לברך לבאזקה.
אבל בחדר השני,
מקום שאין הרבה אור, אני יכול להדליק לכם ברכה.
אם האישה שלו של הבעל מברכת,
מקום האכילה הבבעל מדליק במקום המטבח, לא מברך.
אבל אם אישה אחרת,
אז היא לא שומעת את המלאכה מבעת הבית, היא לא מתכננת לזה חובה.
מדליקים ותברכים.
או במקום שיש יותר שימוש בחדר שינה,
אם זה מפריע בחדר שינה, אז נמצא במקום אחר.
אלא, פוחדת להדליק בחדר שינה,
לא רוצה להדליק בחדר שינה,
במטבח הדליקה השכנה השנייה או הכלה השנייה
אני תדליק איפה שהיא חמתה הדליקה או איפה שהיא אימא שלה הדליקה אבל לא תבלך.
למה? מפרש שבתוספת אור אין הדבר הזה
אבל הרב אומר כי בשניים יושבים בעלי בתים
בדיקים את הנרות של שבת כל אחד ואחד יוכל על שולחן שלו
אז ברור שרק אחד הדליק ויחבר לפי אחרים מדי חבל.
וכאן עוד פעם נרצה מינה היא
בנורות שבת ובנורות חלוקה.
בנורות שבת,
נגיד דוגמא בין אורחים, נגיד עד עוד מעט, אורחים.
אדם מזמין אורחים בשכונה שלו, ברחוב השלישי מאיפשהו הוא גב,
גרים זוג ומזמין אותם לאכול אצלו.
אז אם אותם,
אותו הזוג,
נשארים בבית שלהם, הבעל גומר להתפלל, בא לאשתו, לוקח אותה
איפה שהם מוזמנים,
אז האישה יכולה להדיג נרות שבת ולברך עד שהבעל יבוא, החופש כבר נהנית
מנרות שבת.
אבל אם הם גרים רחוק
והאישה והבעל הולכים לבעלי הבתים שהזמינו אותם לפני הדקת נרות,
אז אם האישה תדיג בבית שלה נרות, מה יעזור לה?
אלא אם כן תדיג בבית שלה נרות,
בזמן פלג המנחם,
יהיו עניות ארוכים שהדליקו עד זמן שהיא תחזור מהארחים שלה.
האם לוקח, אז אמרתא דליקי, אמרתא ברכי,
אז תדליקי אצל המארחת כמו שאמרנו בלי מלאכה.
ואם הם מוזמנים לכל השבת,
אז חזרנו דינם כמו שאמרנו בתחילה.
אז אם יש במטבח מקום להדליק,
שנדליק האורחת במטבח עם מלאכה.
יש בחדר שינה, תדליק שמה עם מלאכה.
יותר מזה, אם אין המקום כזה,
נדליק במקום שמדליקים וזה בלי ברכה.
חנוכה זה דין אחר.
חנוכה זה חיוב לאיש שביתו.
אם מדליקים בבית הזה חנוכה, לפי דעת הספרדים, מספיק.
אלא מה?
אני צריך גם לזכות,
לשתף בפריטי.
ניתן לו פרוטות, ניתן לו בלי ידידים.
ואם האורך רוצה להדליק בחדר שלו דרות חנוכה,
אין לו סמינת.
שמה דרות חנוכה בחדר שלך?
אבל אם יש לו לאורח חדר בדירה אבל החלונות לא מאותם הכיוונים של הדלקת נרות חנוכה של בעל הבית.
בעל הביתה נרות חנוכה שלו במזרח והאורח קיבל דירה שהחלונות שלו במערב.
אז אינסטרנט, האורח הזה יכול לקחת שמן להדליק קצת טבעי של המערב ועל השאלה הוא שבמערב אין חשש שמן מריא את העין.
אבל הטוב ביותר הוא שיעמוד האורח במקום שבעל
השב"ג מברך ויכוון מזה להדליק מרות חנוכה וכך אין מקום אחר להדליק אם ימצא. אם לא,
ישייצג בפריטיהם. שוב הפעם,
ההיסטוריה של הדבר הזה שבנרות חנוכה ובנרות שבת ההלכות הם שונים. אומנם די נרות וזה נרות וזה ארכת חלב בשמן זית, תראה לך את זה למשל,
שמן זית.
בנרות שבת טוב שמן זית.
הרי אנחנו לא טובים בשמן זית,
נעסיק בנרות רגילים או הרב אומר ששמן שומשומים היו מודלגים מבגדל.
הסבא שלו היה מזמין מדמשק שמן פח של שמש זית
כל השנה כולה שמשון הדין.
בשבת אין הקפדה בשמן של זית.
אבל בחנוכה יש הקפדה לשמן זית,
לכתחילה שמש זית.
יש שעורה של המהריל,
בשנות בחנוכה לא מעילה בדיוק בנרות.
אנחנו לא מסכים כמותו,
אבל לכתחילה שמש זית.
אין לו שמש זית תיקח שמש ומשונין,
אין לו תיקח נרות.
אבל זה שונה מהדין של שבת מדין שהדברים האלה כולנו.
אם כך,
אז מכיוון שהאדם לא יכול ללמוד הלכות שבת ונירות ענקות נוסעות שבת,
הוא ילמד ללקנות נירות ונירות חנוכה וישווה אותם אחד לשני.
הדוגמה,
הדוגמה אומרת שאם אדם לא הדליק,
לדעת מרן אני מדברת עליהם, לא הדליק
ולא עתידים להדליק ערב מביתו
והוא לא עתיד להדליק אחר כך,
אז כשנועה רואה נרות ברחוב אני מברך שעשה ניסים בלילה ראשונה ושחיינו לילה ראשונה.
לילה שנייה אני מברך שעשה ניסים. אבל אם עתיד להדליק ומדליקים עליו בביתו
או שהדליק, הוא לא מברך.
זה שעשה ניסים, למה את החווה יצאת כבר?
אז דעת הרמב״ם
אדם לא הדליק,
לא עתיד להדליק עליו בביתו.
הולך מרחוב וראה נהיה נהיה נהיה נהיה נהיה שהחוק עשה את זה יותר ימים ימים בזמן הזה.
הלך,
החוק שני ראה עוד דרך חנוכה,
עוד פעם אמר רמת מברך.
ברוך
אתה השם ניתן לך עליהם, נעשה לימים ימים בזמן הזה.
הלך עוד רחוב, עוד חנוכה, עוד פעם יברך.
אבל דעת גמרת, אומר הרמת,
אם אדם
בא אני אומר אני לא רוצה לסמוך על אשתי עם אדיקה
לא רוצה לסמוך עליה
לא רוצה לסמוך עליה לא רוצה לסמוך עליה אז אומר הרמב״ם תדיק ותברך אתה
אתה נמצא למשל בבית אחר אורח במקום ותדיק ותברך
ואז ברחוב אתה לא תוכל לברך על מה שאתה רואה את הנאום תדיק גם בבית שלך ותברך
אומר המשנה ברורה וכן אשדעת מהרם לא יכול להדיק ולברך אשתו אדיקה עליו
איך אתה תגיד אני לא רוצה לצאת בחובה, אני צריכה לצאת בחובה.
אומר, כן, מפחפק בסברה של הרמב"ם.
אומר המשנה ברורה,
האדם נחוף מהדין,
דעת הרמב"ם יכול לכוון ולרוצה לצאת בחובה בהברכה של אשתו.
הוא עוקב לזה מחלוקת.
אומר המשנה ברורה, ידליק לפני אשתו.
אשתו מדליקה, נאמר לי שאתה דיק בשעה 17:15,
והוא בחמש ידליק לפני שהוא מדליקה איתו, ייתן את החובה.
אני אומר, לא תחזור קבוצים,
לא מועיל.
מה שכן מועיל,
אם אדם יש לו בחור ישירה מחוץ לארץ, אבא שלו גר מחוץ לארץ,
ושעות ההדלקה לא מתאימות, אין לך, בין זה אני יכול להבדיק אין ברכה.
אבל סתם להגיד לא רוצה לצאת לזה חווה בהדלקה של מדיקה אשתו או מדיקה אביב,
אתה בלי איכות לומר את זה.
דבר נוסף, שאוהבים מצפות,
למה אם אדם הולך מרחוב רעי סוכה,
לא יברך לעשת נשיאו לאבותינו
מי מהם בזמן הזה. יברך, כמו שרואה חנוכה ומברך, גם פה יברך.
אדם הולך ברחוב ורואה מזוזה, יברך,
כמו שרואה, מברך על חנוכה.
אז הצפון מצלצים כמה תירוצים.
אחד התירוצים אומרים הצפון,
וחנוכה פשוט מסוני ניסה על תיקיון לברך.
ועוד דבר, זו תקנה ברכה חדשה. ככה אותה ברכה שיברך על חנוכה ויברך שהוא רואה.
אבל מסוכות לא אמרכם שעשה נצילה יותר מי מהם בזמן הזה.
זה קובע ביוזר, לא אומר שעשה נציב העדר ממיניהם בזמן הזה. לכן, לא מברך עליהם.
כלומר, מצוות חנוכה זו מצווה מיוחדת, שזכינו חזק,
שאם אדם רואה מברך, ובלבד שכמו שאמר מרה,
לא הדליק ולא עתיד להדליק ולא מדליקים עליו בביתו.
"הדליקו נרות שבת רוב היוצא מן הפתילה, שאם לא ידליק אל הראש הפתילה וסלק אדום ממנה,
חשים כאילו דל כמה אליה, ואין לו מקיים מצווה בהדלקה.
וכן היה בנרות המנורה של בית המקדש.
נצטרך להיזהר בזה גם בנרות חנוכה.
צריכים להיזהר לחסות הריבת הקייטנים בפני נרות שבת
שברכו עליהם.
היום יש אנשים מתמודדים נרות בשמן,
ויש פתירת צפה.
פתירה וצפה.
אז אם שם כתוב בהוראות שיוציא שליש,
שני שלישים, לא משנה כמה,
על זה אין לנו בעיה.
אבל אם הפתילה היא ארוכה,
כמו בנרות שב"כ או בנרות חנוכה,
או אפילו בנרות רגילים שמדיקים מחמות שב"כ, אם היא פתילה ארוכה,
מדיקה לפעמים הזכרה וזה הולך קדימה.
לא,
היא צריכה להשאיר את הגפלור, את הנר, עד שתגיע לנר עצמו, לא לפתילה.
לא שתהיה דולקת מאליה,
אלא שההדלקה תגיע עד השמן עצמו או עד הפתילה עצמה,
עד הנר עצמו.
יש מי שאומר,
היום בנרות צפים,
כפי שאתה עושה שמן,
בנרות חנוכה אתה לא מקיים מצווה, אתה חס... מצווה מן המודל. למה?
הבטירות האלה הן משעווה.
אתה מדליק אותם, אתה מדליק שעווה.
אחרי כמה דקות מתחיל שעווה נמיסה,
והעם מתחיל לשאוב מהשמן.
נמצא כשהגחת, לא הגחת בשמן,
הגחת ביום שעווה.
אני גאה איזה מצוות קיימת.
או היום יש בקבוקים, כוסיות כאלה,
עם שמן זית מוכן,
רק תשבור את ה...
שמן זית ותדליק.
אז החאורה,
בסדר,
מה, אני מדליק שמן, מה אתה רוצה?
אבל כתוב כך
שבבית המקדש,
זר שהדליק נרות בבית המקדש,
הדלקה בזר כשרה, אני מודה, אמרתי.
אבל להיטיב את הנרות, לשים את השמן, לשים את הפיתלה ולנקות אותה בזה היה כואב.
אז אם ככה המצב,
אם נרות חנוכה אנחנו מזיקים ואנחנו עושים אותן כמו נרות של בית המקדש
ועוד כן,
בנרות שבת,
הילקתי שתי נרות.
אני מדליק רק שתי נרות.
הילקתי נר אחד,
הגפרור נכבה לי, אין לי עוד גפרור.
אז מה יש? אני אקח הדליק נר מן נר,
וכך תגברו של נכבה, וככה תדליק אותו מאת נר שדולק,
עייתי אותו לנר השני,
מותר לזה.
אין בזה איסור לא להשתמש בהם.
אבל בחנוכה נשמע לך גברות, תדליק גברור אחר.
אתה רוצה להדליק, תקריב נר מנר, ככה,
לא תקח על ידי אמצעי.
אין לך אפשרות בדיחה, תקח נר אמצעי.
כי נרות חנוכה הם כמו נרות בבית המקדש.
אז כמו נרות בבית המקדש, שהטבה, המצווה על הכהן לעשות את ההטבה,
לא בזר, אז גם פה, אתה טבעת, עשה אותה אתה, מה אתה מקבל מוכן?
ואז הם אומרים לך מה שמוכן, אז מצווה לא קיימת אותה בהטבה.
ויש מי שאומר, לא, הנהרת חנוכה, זה לא כמו המרות של בית המנדש,
מה משהו.
הוכחה לכך,
אדם יש לו פתילה דולקת.
נכבה,
עבר שעתיים משבתה הפתילה.
מחר בערב הוא לא חייב לחליט את הפתילות,
הוא יכול להשאיר את אותן פתילות ולהוסיף עליהן שמן.
באמת המידע שהיו מטילים, או לא מטילים.
אם ככה, מה יעשה אדם, רוצה היום יותר נוח לו, באלה המוכנים?
אבל אנחנו עוברים צריך הטבה.
מה יעשה?
כשקונה דבר כזה, ירים את הפתילה, יחזיר את הפתילה,
ויחזיר את הפעימה, ויחזיר את מעט יתנו, יעשה איזה עבודה קטנה בהטבה, וזה יצא מחובה.
עובדה רחית, ההטבה כנראה בחנוכה אין חיבור, שאם לא כן,
היינו צריכים אנחנו כל לילה,
אדם מדליק בכוסות שמן למשל, כל לילה להוציא את הכוסות,
לשטוף אותן,
לרחוץ אותן ולשים אותן בחזרה.
אנחנו לא עושים ככה.
זה שידר איתו לילה אחר, מדליק לשני,
וכן על זה הדרך.
אבל מה,
ממרייטס זה לא ממש כמו נרות חנוכה,
רק כמו נרות בית המידש,
והכן לאכול גם בלי הטבה.
אבל
כתוב בהלכה שבחנוכה אדם לא מדליק נרות בכלי מאוס
חרס הבהיקו בו פעם אחת.
גם אדם מדליק נרות חנותן,
אחת פעם, פעמיים, שלוש, בן חמישי.
אז הנר הראשון שהדביק אותו,
אז תמיד מדליק אותו בסוף.
בני בני צריך, איך נשמו, פחם.
זה לא כבוד להדליק נר כזה עם פחם.
נכון אין לך חיוב הטבה,
להטיב את הנרות אין לך חיוב,
אבל בסוף סוף כבוד הנרות, שיהיו בצורה כזאת מכובדת,
לא רצונה מלוכלכת.
לעומת זה
אדם רוצה לחליף לתינוק
אז לפני נרות שבת לא מחליפים לתינוק אלא עומד את גבו מול הנרות ומחליף לתינוק.
ובלאו הכי
בתינוק יש לפעמים
בזמן שעושים ברית מילה אז אומרים יגל מידות
ויש מישהו שאומר איך אתה אומר יגל מידות ערווה של התינוק
מי שלמה כהן כשהמוהל בזמן שהוא מדליק מוהל סמאל חסוק במצווה
איך יחסר לא יכול לחסוק, מה תגיד?
יחסר זה לתפוס את העולה מה שווה לתפוס את העולה
אבל מרן פלס פסק שאין בית דין ערווה ואפשר לקרוא
כנגדו יג מידות וגם אפשר לברך המוהל את הברכות שלו.
אבל קרפל לראות חנוכה אם אדם אישה רוצה להחליף לו בגדים
ולהתרפל בין נרות חנוכה אומנם נרות הללו קודש אין לנו רשות להשתמש בהם,
אבל אין להם קדושה כמו נרות שבת.
נהיה טוב כדי להיזהר, אבל קדושה כמו נרות שבת אין בהם.
ועל כן,
אז שוב אנחנו רואים כמה הבדל יש בהלכות נרות שבת.
בעניין של נרות של חנוכה
אומר הרמב״ם במצווה הזאת ברשומי נישא צריך מאוד מאוד
אדם להיזהר בחצוות האלה. וגם בנרות שבת כתוב
שכל מי שזהיר בנרות שבת אז הוא זוכה
הרגיל בנרות שבת הרי לו בנים של בני חכמים.
הזהיר במזוזה זוכה לדירה נאה.
הזהיר בגיצית זוכה לטלית נאה.
הזהיר בקדוש היום זוכה מלא גרבי יין.
אז כלומר,
כתוב אחרי זה רבונו אברה רגיל ביום החליף
ותנא אפתחדד באבי חזד אברה רגיל בשגרי טובה אמר
תראה גברי רב רב נפק נאחה רבקו ביניים ורבדי ורבחייה ורבדי.
אומר גרוע אדם שותן בעל אבי נשחי כל אחר כך אחד מאדיק נרות שבת
אז מה לכם למה לכולם אין להם בנים תלמידי חכמים?
אלא אומר לא יש מדיק נרות שבת מה אה אה עושה איזה חובה אדיק נרות יפים נרות נעים ומנקטה את הפעמותים ומנקטה את המקומות האלה שיהיה נר יפה
כנר נאה,
אז זה שעושה את הדבר הזה, אז זוכה לבנים נראה חכמים.
על זה כותב המגן אברהם,
שמצווה,
מצווה לאדם, לאישה,
בזמן שהיא מדיקה נרות שבת,
לאחר שהיא מדיקה נרות שבת,
להתפלל על בנים צודקים, להתפלל, זה הזמן,
עשיתם מצווה,
מצווה בדבר הזה.
ויש עוד דבר, הסדר עצום בין נרות שבת לדרות חרב.
אישה הדדיקה נרות שבת ולא בלכה להדדיק נר של שבת.
אחרי עשרה רגעים מארבעים דקות זכרה,
אחרי רבע שעה זכרה.
תבוא,
תעמוד יד הנרות,
תעצוב עיניה,
תזימי ידיה עמוד הנרות ותברך.
אשר כתוב הנדלה להדדיק נר של שבת.
אומר המגיל אברהם שהוראה בפוסקים שבלילה היא יכולה לברך אומר טעות.
אומר בזמן שאתה יכולה להדדיק איך תדגידי להדדיק נר של שבת.
עקב כל מה שאת יכולה להדליק תברכי.
ונרות חנוכה
אדם הדליק נרות חנוכה נגיד דוגמה בלילה הראשונה הוא מדליק נר אחד
בלילה השנייה שתי נרות
הדליק בלילה השנייה נר אחד ואנחנו עשינו צינור יותר בימים מהם בזמן הזה להדליק נר של חנוכה או להדליק נר חנוכה לברך
שכח אז אומר מרן הרב בא לבני שחק כל עוד שנשאר לו להדליק עוד נר
אפילו שהנר הזה הוא נר נוסף
תמריך להדליק נר, תמריך להדליק נר חנוכה, למרות שכבר דרכת אשר עשה נסים ושחייאנו,
לא משנה את הסדר.
אבל אם גמרת להדליק שתי הנרות,
הוצאת את ידך מהנר האחרון,
אז תגיד, כמו שאשתי עוצמת עיניה ועושה ככה ומברכת,
כמה אני אחסן עיניי וחסה את עילו.
לנרות שבת, העקר ההנאה,
לנרות חנוכה הדלקה עושה מצווה, הדלקת הלכו לנריך.
אבל אומר רבי נשחי, אם אדם הדליק בלי ברכה,
לענות חנוכה,
ודמה להדליק את הנרו.
אז כשעשה ניסים לעבודנו בימים בזמן הזה יכול לברך,
ולא קרה עם אדם שהולך מרחוב ורואה,
שחייבנו בלילה הראשונה יכול לברך לגרע,
אבל להדליק על הברכה הזאת להדליק,
הוא לא יכול לברך אותה ולהדליק את נרו.
באמצע השבוע שעבר, בליל שישי,
דיברנו בשיעור לבנים
בעניין תסרוקת בשבת,
להסתרק בשבת.
וגם בין דברי מר"ן,
שמר"ן כתב
בסימן
כ"ג בסעיף כ"ז:
"אסור לקלוע האישה שערה בשבת ולא להתיר כי לאחדה, אבל יכולה
לחלוק שערה.
הגהה ויש אוסרים לחלוק שערה דהיינו לעשות,
אלא אז וכן נהגו לאסור לעשות על ידי קני,
אבל באצבע בעלמא נהרגו להכה.
סעיף כ"ז אסור לסרוק במסריג בשבת ואפילו אותו שעושים
משיער חזיר שאפשר שלא יעקרו שערות
אבל מותר לחוף ולפספס ביד.
אסור ליטול שערות ציפורניו בין ביד בין בכלי בין לעצמו בין לאחרים
ואם נטל שתי שערות בכלי חייו חטאת בשוגג וסקילה במזיד.
שיער אחד אסור מן התורה כדין חצי שיעור.
אם נוטל בידו אסור מדברי סופרים אפילו שיער אחד.
לכן יזהר שלא יחכך הרבה בזקן ולא יתעסק שם.
שימה יתלוף שיער,
וכן אנשים שיש להם שערות הרבה בראשם
לא יחככו הרבה בציפורניים שלהם,
בוודאי יתלשו השערות.
אז לא.
אז לדעת הרמה יצא שבאצבע ובציפורניים מותר.
הרב אומר בציפורניים ובאצבע שאנשים ייזהרו שלא יעשו את זה.
כן, אין דווקא מינה בין שני הדיגים האלה.
הריבש,
זהו דבר פלא.
בא למרן בן יוסף,
שדיבר על להסתרק בשבת,
אז הוא כתב,
כתב,
מגמרא פה, מגמרא פה, מגמרא פה, מגמרא פה, מגמרות, אבי עשה הרבה גמרות.
מי שבת, מי נזיר, מי מי נדרי, מי עשה הרבה מקומות.
רק הכתב, לא שאסור להסתרק בשבת.
אחר כך ראיתי שהריבש גם כן דיבר בנושא הזה והביא את המחחות, את המקורות,
את אותם המקורות שהביא הרב בית יוסף.
אז יכול להגיד מרן, אני קטרתי את זה, אני הבאתי את ההוכחות האלה, אני אדגיש שני.
לא, זה הריבש. הוא אומר, לא, זה הריבש אמר את זה. זה כל כך עד שמיים הגדולה של מרן בבית יוסף. עכשיו כך,
בכללות הזאת,
יש מי שאומר
שתסרוק ותסתרק בשב"כי זה איסור דאורייתא
וחייב עליו חטאת
אף על פי שבאדם שמשתרק הוא אומר מה אני מסתרק
הוא אומר לא אתה מסתרק
בוודאי ברגע הכסרוק כשאתה מסתרק
אז אתה מפריע בין שתי שערות
והשערה אחת נטלשת
וזה המטרה שלוסף וזה הרצון שלוסף וזה, על זה אתה מתכוון
ולכן זה אסור
ולפיכך
גם אם אדם ייקח מסריק מזהב
ויכתוב עליו שבת קודש,
זה לכאות שבת קודש,
וביום שבת ייקח מסריק מזהב ויסרק, ומה אכפת לנו?
הרי בסופו של דבר אתה מפרק, מה אכפת לנו?
אומר הרב, לא צריך מסריק,
יש לה אישה ציפורניים, מחככת בשערות ראשה.
היא מחככת, וברגע שהיא מחככת, אז היא מפרידה בין סאה לסאה.
אז אולי בציפורניים אולי לא תהיה חייב חטאת, אבל איסוד ברבנן,
אבל בכלי במסעת חיוב.
אז הוא אומר, טוב, אם ככה ניקח מסריק עם שיער רך, מסריק של שיער רך של חזיר, כמו שכתוב.
אז כתוב כאן
שלא מועיל לקחת גם כן,
אסור לסרוק במסריק משפט אפילו אותם שעושים
משיער חזיר, שאי אפשר שלא יעקרו לו שיערו.
המברשת שאומרים היום מברשת מברשת זה לא מועיל.
בפרט המברכת של היום שעושים,
כל השערות שם,
שערות עשויות מפלסטיק,
מניילון,
קשים,
אולי קשים כמו מוסרק, מגמה, מה זה יחזור בדבר הזה.
כתוב שאישה בערב שבת
או אישה במוצאי שבת צריכה ללכת לטבול,
אז חופפת בערב שבת,
אבל ביום שבת היא לא יכולה להסתרק,
במוצאי שבת היא יכולה להסתרק,
אבל בערב שבת לא יכולה להסתרק.
אז לכן היא רק
מסחפפת ומפסת בידיה.
אז מזה מביא הבעל החנא עלוף בבית יוסף, מזה מביא הריבה,
כי המשמע שתסרוגיה בשבת היא אסורה,
הם לא כאילו מוטלים במקום מצווה.
אז שיער חזיר אסור,
אומר קו החיים,
אומר המשנה ברורה, וזה כתוב בשו"ת הריבה בצורה מפורשת בשין צדיק דיין,
שיש הבדל בין
תסרוקת
להחליק את השיער.
נכון שכתוב,
פעם כשהיינו לומדים את זה לא היינו מבינים את זה אנחנו.
כתוב שאסור ביום,
איך כתוב כאן,
בשניה מעורבתם קטן פה א',
וגם בקו החיים מומדים את זה.
"ויש נוהגים
דבר איסור להחליק שערותיהם בחלב מותח ומעורב במיני בשמים,
שקוראים בלשוננו,
וחוששני להם מחטא דנרא שיש בזה משום הם הריח,
ראוי להזיג בן ביתו על זה.
יש בחורים או נשים שאומרים כזה סמיך על הראש שלהם,
כמו בניין עושים את הראש שלהם.
מכניסים עושים את הדברים האלה.
ממש חסר להם מחטא בדברים האלה.
ובאיסוק כתוב, כתוב באיזה אחד הספרים שאנחנו הם בבנות ישראל מכיוון שהן רוצות להתייפות בפני בעליהם.
אומר הבת יוסף מה להתייפות? מה להתייפות?
מה הדבר הזה, אסור, אלה בימים האלה.
אם כי כך,
להשתרק פרושו של דבר. אם אדם, האישה מתכוונת, או האיש מתכוון
להרגיש יותר נוח, לאוורר את השערות שלו,
לכן הוא מסתרק, אז זה אסור בשבת.
לא משנה אם זה בשער חזיר או במסרק רגיל,
אם זה במסרק שערות רכבות או קשות, הרי אתה מתכוון לזה.
אבל אם הוא מסתרק,
רק הוא רואה שהשיער שלו מבולבל למעלה, האישה רואה שהשיער שלו מבולבל למעלה,
לוקחת מברשת כדי להחליק את השיער שלה,
היא לא מתכוונת שהמברשת תלך עד השיערות למטה,
כל קו האדם בכיוון למעלה לסדר את השיערות שתהנה יפות.
זה מותר, ובלבד שיהיה מסורת מיוחד לשבת, כאילו שיער חזין, שיער רך,
לא שיער קשה.
אבל להסתעק ממש, אז האסור לזה. לא רק זה,
אומר הרב בעל קו חיים,
הביא משם הארי הקדוש,
בסימן בסוף.
הוא אומר, כשהארי הקדוש,
בסוף סימן
קטן
בכוכב ז'.
"ולא חשן על שמנה עקור שערו,
ואם העקור אבד דבר שאין מתכוון ומותר כמעט שאפשר שהוא יעקר".
אין שם.
ומיהו בשער הזקן שעלול להתלש בידיים עסקניותיהן,
כתבו האחרונים שיש להיזהר מאוד שלא הרשית ידו דסקנו וכלל בשבת.
ואריזה לחמל מאוד אפילו בחוד שלא ישים ידו בסקנו דמשש בה כדי שנעקור ויתלוש איזה שערה.
והיה אומר שאיסור גדול מאוד הוא לעקור ולתלוש בידו אפילו שיער אחד בלבד
בכל מקום זקנו.
כי הם צנעות השפע כמואב
ולשאר המצוות פרשת קדושים הימים שווים.
כן? כל שיקם בשבת,
ויש עוד איסור מוסיף, ואלה כמה
למשהו שאומרים.
כתוב שרבי הלל הזקן
היה הולך להתרחץ,
היה אומר: אני הולך להתרחץ לכבוד הקדוש ברוך הוא,
צלם אלוקים ברא את האדם.
אדם חיה בבוקר לרחוץ פניו וידיו; חרף שבת פניו וידיו ורגליו.
אז בבוקר אדם רחץ פניו וידיו, ידיו ופניו,
אז בשבת מי שיש לו זקן אסור לו להתרחץ לך אורה,
אסור לכתוב את הפנים, למה שמא יתעלש שיער אחד מהזקן?
ואין לך אמת, תלוי.
אם הזקן שלו חלש, אם העור שלו חלש,
ברגע שעושה ככה נפל לו שערה,
נכון לך לחוף את פניך במים אפילו לבד,
לא כמו שכתוב בנזיר יכול במים,
בנטר יכול בסבון,
תנוי לפי האדם, אם זה נושר לו, נושר לו.
אבל אם זה לא נושר לו,
בשבת מותר לו לנחות פניו וידיו ויכול לנגב את זה,
אבל לא יסחט את הזקה, לא יסחט את הסערות שלו,
אלא ישים את המגמת על זה.
אבל רמת כתב שבאצבע מותר לגרד.
אומר הרב שכתוב משם, והארי אומר,
החביר מאוד מאוד שאפילו בחול לא ישים אדם לדון משכנו למשיך בה, כדי שלא יעקול ולא יתלוק אחד ולא כבר אותו לתלוש.
וידוע מה שמשותפים על הארי הקדוש,
שפעם אחת בשגגיו,
עשוי באמצע הלימוד,
מכוון כוונות
ושם ידו בזקנו ומייד הזכירו לו, נשאר ככה עד מוצרי שבת עד הסוף,
או כך החומרה הזאת. ועקן,
וכל אדם יודע לו,
רוצה לגרד את שערות הראש שלו.
אומר לך את השיחה על נשים, גם על גברים, ההבדל,
גם כדי שתיזהרו.
אם אתה מגרד את העור של השערות ויכול להיות שהתעלש שיער,
אל תגרד באופן כזה שהיא תלך שיער.
ולא רק בשיער הראש שלו, אלא כל מקום ומקום תלכו בגופו.
אם הוא יודע שאם אני רוחץ בסבון נוזל או שאני מנגב את האדם ומנגב את השערות האלה בקלות ירדו,
אסור לו לעשות את זה.
ואם אדם יודע שהוא משפשף את העיניים שלו,
אז שערות מהפיים או מהגבות ירדו, אסור לו לעשות את זה. אבל משתמע, אנחנו אומרים,
וגם לא מתכוון ולא נכנע יכול לעשות את זה, רק בשער הראש או האזקה וזה האיסוף של התסרוקת היא החמורה והיא האסורה.
מצד שני,
אסור לאדם להסתרק, לאיש, לגבר, להסתרק לשם יופי
לא בחור ולא בשבת
מה שמותר לו,
או אפילו אסור להסתכל בראי, במראה אסור להסתכל לשם יופי,
מה שמותר לו להסתכל בראי שלא ייראה מכוער זה מותר לו,
אבל להסתכל לשם יופי, זה אסור.
אבל לעומת זה,
יש כמה דברים אנחנו עושים ליופי, זה אלי ואנברי.
כל דבר שאנחנו עומדים בלבושי אישה, זה אסור.
הרס"ן בעמה, זה אלי ואנברי. ונחזור.
נרות שבה ונרות חנוכה,
האדם משתדל לקחת נרות יפים וטובים,
מבחינת זה אלי ואנברי.
ויהי רצון,
יש מחלוקת בעניין חנוכה,
אם לבוא המשיח,
אם חנוכה יתבטל או לא יתבטל.
לפי הקבלה זה לא יתבטא,
האורות האלה לא יתבטאו.
יהי רצון, אנחנו נדליק לרוחמת כאן שיבוא המשיח,
אבל יהיה טוב מזכי ראות כהנים בעבועתם,
ויביאים בטוחנם, ושאי במעמדם, ונראה את המנורה הטהורה שדולקת.
ואיזה נורה? המנורה של משה רבנו.
כתוב
כל מה שעשה משה רבנו, עשה שתהיו עמודים וחושבים, כן המנורה הטהורה שהיא גנוזה.
נראה אותה יבוא עינינו וישמח לבנו, מהדברים הנקרים יאמרו אמן.
לפי המון החייה בן הקשור מלבך קידוש תריכה קדוש תר־ה רוך הוא לוועד בכיוֹר ניבּרגע קידוש תרִקוֹת ר־אוֹ
