אנו מגישים לפניכם סדרת שיעורים שנמסרו מפי מורינו ורבנו ועטרת ראשנו,
מרן הראשון לציון,
הגאון רבי מרדכי אליהו,
זכר צדיק וקדוש לברכה.
השיעורים מתוך האוסף הגדול שבידי ראש ישיבת מדכת יהודה,
הרב הגאון יהודה מוצא פי שליטה.
הלכות חנוכה
נר חנוכה מזיק קודם נר שבת,
ואף על פי שהאיש הוא מזיק נר חנוכה והאישה מדלקת נר שבת,
תמתין אשתו שלא תדליק נר שבת עד שהדליק הבעל נר חנוכה.
ויש בדבר זה טעם על פי הסוד, כנזכר בדברי רבנו הארי ז"ל,
שאם ידליקו נר שבת קודם, עושה פגם חס ושלום.
מיהו אם השבת הוא בליל שביעי או שמיני,
שיש נרות ערבה והאישה רוצה למהר מחמד הזמן שלא נשאר עבר רובם,
אז תוכל להדליק נר שבת
אחר שהדליק הבעל נר אחד בלבד,
ולא תמתין עד שידליק הכול.
וצריכים להיזהר בערב שבת שיתפלל מנחה ואחר כך מדליקים
ולא יעשה כמנהג מורים שמדליקים נר חנוכה ואחר כך מתפללים, דאבד תרתי דסתרי.
בעלמא יש לנו כלל
תדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם.
זה כלל בכל השאט כולו.
ויש מי שאומר שתדיר ושאינו תדיר קודם זה דאורייתא.
לא, לא, לא דרבנן.
לפי זה יש
כמה חילוקי דינים
לכאורה בדיני חנוכה.
הדבר הראשון
הוא תפילת ערבית.
אם מתפלל ערבית קודם,
הוא ילדיק מרות חנוכה קודם.
אם תאמר אתה תדיר ושינו תדיר, תדיר קודם,
אז תפילה קודם.
אם תאמר אתה תדיר ושינו תדיר, ובפרט קריאת שמע דאורייתא,
אז קריאת שמע קודם.
ואין לך למה. אם אדם למשל מתפלל כמו שהצוודים מתפללים,
מתפללים מנחה
עד השקיעה,
בשקיעה מדהיקים פרקשת נרות,
מתפללים ערבי מיד אחרי השקיעה הולך הביתה, זה יצא לו בזמן טוב מאוד, הר יתפלל ערבית והר מתניק נרות
בזמן וצבוע עליו ברכה.
אבל אם אדם
בא בשעה חמש
ויש לפניו או להתפלל
או להתניק נרות חנוכה.
להתפלל עם קריאת שמע דאורייתא, עם תדיר,
בשביל התדיל או נטולד תדיל, נות חנוכה זה לא תדיל, זה פעם בשנה.
אז אחר כך ראינו, צריכים להגיד: תדיל ושנות תדיל תדיל קודם. כמו שחוסקים חכמי אסלירא זה להתפלל ערבית לפני כן.
אנחנו אומרים, לא,
אתה תדליק חנוכה לפניכם.
משתי סיבות.
סיבה אחרונה תשיע תדילו בשנות תדיל תדיל קודם. אז אם ככה אתה תדליק יתפלל לפניכם, יתקרא את שמען לפניכם.
אנחנו אומרים
מכיוון
שמצוות נר החנוכה, אליבת עיכול לעלמא
עיקרה היא עם השקיעה או עם סדה הכוכבים, זה הזמן שלה בערך חמש, חמש וחמישה
בקריית שבע עם תקרא בעוד חמש דקות, בעוד עשר דקות
אתה לא עושה כאן איסור של לחיית הזמן
ואילו בהדלקת נרות חנוכה, אם תלך להתפלל ותבוא תצא להדליק בשעה חמש וחצי
מה קרה? קולו קולו חצי שעה, קולו קולו עשרים וחמש דקות
בחמש וחצי אתה נכנס למחלוקת חדשה,
מחלוקת בין הרמב״ם לבין שאר פוסקים, בין הגאון מווינה לבין שאר פוסקים.
אם בשעה חמש וחצי אתה יכול להדליק עם ברכה נרות חנוכה או לא.
תעת הרמב״ם גמרנו, חמש וחצי גבוה לא מדליקים.
אין לך שום ערך בהדליקת נרות חנוכה.
הוא אומר הגאון לא, תדליק
אבל לא תברך.
אנחנו פוסקים עם ברכה, למה לך לגייס את המחלוקות האלה?
האדם אומר אני רוצה לקיים מצוות מהדרים
מן מהדרין בחנוכה אז מהדין מן מהדרין גם בזמן ההדלקה תקיים אותו לא רק במספר הנרות כולם
ולפיכך
קודם כול ידליק נרות חנוכה ואחר כך יתפלל. אבל
אם המקרה קרה בשעה חמש וחצי או ברבע לשש
ואז הוא בא הביתה ואז יש לפניו ברירה או להתפלל במניין או להדליק נרות חנוכה
אז נגיד לו תתפלל ואז אתה תדליק נרות חנוכה. למה?
מכיוון שתדיר ושנות הדיר תדיר קודם וגם קריאת שמע קודם מה תגיד וסומן ניסה עדיף וסומן ניסה זה לעבוד על פרופוסקים זה עד חמש וחצי לא מאחרי חמש וחצי ועל כן תלוי בשעות שאדם בא מתי לליק נרות אז זאת אומרת שאנחנו רואים עכשיו
שאנחנו שותים מהסדר הרגיל של תדיר ושנות הדיר אם תדיר קודם או לא
עכשיו היו אנחנו לערב שבת
בערב שבת כתוב נר חנוכה מדליק קודם נר שבת
וזה לא משנה מי מדליק את הנרות חנוכה
אם
הבעל מדליק
או שהאישה מדליקה
ואין הבדל מי מדליק נרות שבת
אם זה הבעל מדליק או האישה מדליקה
כלומר נרות שבת
לא יצויר שהבעל מדליק האישה לה בבית
לא יצויר ציוד כזה
האישה הולכת ללכת, לא נגיד פלה, לא נפתח כבי השטן
נגיד אחד על איזה.
והבעל מדליק נרות שבת.
אבל על פי כן,
נר חנוכה מדליק קודם נר חבת.
וגם מרן בשולחן ערוך
פסק
ש... מדברים פה כרגע לא באישה, אלא בבעל שמדליק.
אז גם מרן פסק בשולחן ערוך
בערב שבת
מדליקים נר חנוכה תחילה
ואחר כך נר שבת.
אז כותב הרב בן כף החיים,
כך כתב הבהג,
למה?
ש"אם הדליק נר שבת ותחילה,
קצר להדלוקה של חנוכה,
דהם קבלה לשבת",
והצפות כתבו ש"אם הקבלה תלויה בהדלקה,
הוא יכול להדליק שהשבת תחילה ואחר כך של חנוכה",
כל זמן שלא קיבלו שבת.
וכתב רבי יוסף,
"בעניין מעשה נראה לי
שמדליק של חנוכה תחילה
זה אף לדברי החולקים על הבאז,
אם נצא להדליק של תחילה רשאי,
ולכן כך כתב כאן בשלחן ארוב.
וכן כתב בבדיחי משה שהם נוהגים להדליק של חנוכה תחילה.
וכן כתוב במנהגים.
וכן כתב אבחק.
וכן כתב בבריקי יוסף.
העק"א כמודחת מר"ן
שבזה יוצא כל הדעות כולן.
כלומר לאפוק היא אותה דעה שאומרת
שנרות שבת קודמים מפני שנרות שבת,
זה תדיר קודם מלאות חנותו.
אז הטעם הוא כזה, יש מחלוקת כל שבת ושבת
אישה כשמדליקה נרות,
מתי היא מברכת,
אם מברכת בתחילה או מברכת בסוף.
המחלוקת, היסוד המחלוקת הוא כך
אם היא תברך בתחילה
והדליקה נר אחד וקיבלה עליה שבת ולא יכולה להדליק נר שני.
או יש מי שאומר אחרי שברכה וקיבלה עליה שבת גם נר ראשון לא יכולה להדליק.
מה תאמרת? תעשה תנאי
ולא כל אישה כבישה יכולה כל שבת לעשות תנאי.
לכן,
בא פוסקים אחרים אומרים לא,
נכון שעיקר הדין, כל ברכת אחד עובר לעשייתה,
מכיוון שראינו בהלכות חנוכה,
שמרן חשש לשתי הסברות, לשתי הדעות,
אז לכן,
האישה כמדיקה, מדיקה נרות שבת,
גומרת להדיק נרות שבת,
אז נזהרת לא לכבות את הגדרות,
אלא שם את זה על השולחן,
שם את זה במקום או מגש
סוכית או מגע של ברזל שזה לא נשרף
ואז עוצמת עיניה ואז מברכת.
כך בזה יוצא את כל הדעות שלה.
מה תגיד?
עכשיו היא מברכת אחרי,
אחרי ההדלקה.
יש הבדל בין שבת לבין חנוכה,
כמו שאנחנו נסביר לזה עוד כמה דקות.
בשבת אתה מדליק נרות שבת ואתה אומר ברוך אתה ה' אשר קטן ועולה להדליק נר שיש שבת.
בחנוכה אתה מדליק נרות חנוכה,
אבל אותו נוסח אשר כדי שם זה הזמן להדליק נר חנוכה
להדליק ולהדליק
אבל יש הבדל בין שני ה"להדליק" הזה
מה להבדיל? ההבדל הוא כזה
מנהרות שבת עיקר העיקרים זה שיהיה לך אור בליל שבת
בחנוכה ההדלקה עושה מצווה עיקר העיקרים שברגע שתדליק זה יהיה כדין
שיהיה בו שיעור שמן ויהיה בו שיעור חצי שעה וכל הדינים כולם זה בעת ההדלקה
כלומר נכון שאתה אומר פה להדליק ופה אתה אומר
להדליק אבל יש הבדל בין שני התוצאה בין שני הדינים האלה.
בא למשל בחכמי אשכנז יש מחלוקת בין בעל צוות אמת לבין הבריסק,
שתי שיטות
בעניין אם אדם שם שמן פחות מחצי שעה בנר חנותה
ונזכר שחסר לו שמן
אין בו שאור חצי שעה
אז רוצה להוסיף שמן.
נכון יש תשובת הראש שאומרת נכון להוסיף שמן
אבל מר"ם פסק לא, צריך לכבות ולהדליק את זה.
אז בין הרע"מ הברית ובין המיגור, היה להם מחלוקת.
אמרו נוסיף שמן
הלא ביום שבת
בליל שבת
היה לו נר דולק
לקח שמן והוסיף שמן על הנר הדולק
חייב או לא חייב דין מבעיר חייב או לא חייב משין מדין מחליל השבת חייב
כן נבצר. עצם הוספת השמן זה נקרא הדלקה, זה נקרא הבחרה.
אז גם כן בחנוכה תוסיף שמן, זה נקרא הבחרה, זה נקרא הדלקה.
ורצו להוכיח הוכחה במחלוקת אחרת. במחלוקת אחרת מהי?
שאם אדם ביום טוב
לקח שמן מהנר
או אדם ביום טוב הוסיף שמן על הנר,
אז כתוב מכבה מדליק.
שואלים בשפות מה זה מכבה, זה גרם כיבוי
וגרן כיבוי מותר ביום טוב,
גרן בדלקה מותר ביום טוב,
לא רק גרן בדלקה,
הבערה ממש מותר ביום טוב.
הגבולים בצפות,
ברגע שהוא מחסיר משהו מהשמן,
מייד,
ברגע שהוא מחסיר הגברה בצפות בביצה דף הבאת,
ברגע שהוא מחסיר,
מיד גורם לכך שהאור יהיה עמום יותר,
ולכן חייב להיות מכבד.
הראש אומר: לא,
אם אתה לוקח שמן
כשהגיע למטה אין שם להדליק, אה, רגע, גרמת לכיבוי.
וזה לא נקרא גרם, זה נקרא כיבוי מוחלט.
אומרים אליו הערה אצלנו המחלוקת.
אנחנו לא צריכים לקרות את כל המחלוקות האלה בין הצפות, בין הראש,
בביצה, בדיני שבת, בדיני יום טוב,
גרם כיבוי או כיבוי ממש.
אנחנו צריכים לחילוק שהחלקנו בהתחלה.
בשבת,
עיקר האיסורים שלנו בשבת, לא הדלקה.
בהדלקה אין באבות מלאכות הדלקה, יש הבערה.
אתה מכלה משהו, צורף משהו, זה נקרא הבערה.
אז בשבת, אם אתה מוסיף שמן ביום שבת
אתה מבעיר משבת
ואם אתה מבעיר משבת אתה חייב.
ואילו בנורח חנוכה אתה לא חייב, אין דין הבערה, אין חיים לשרוף את השמן.
החיוב הוא שבעת ההדלקה יהיה לך שמן
ואתה אומר להדליק נר נגדי חנוכה,
שיהיה לך שמן
אתה מדליק אתה מברך
אז העיקר הוא בעת ההדלקה אין לך שיעור אז אתה לא לוקח את המקצוע לא קיימת
לכן לא מוכן לשפוך שמן תשפוך שמן אתה לא מדליק אתה מבעיר
אתה אומר כמו שבשבת אסור כן בשבת אסור מבעיר לא מבעיר מדליק לא נהפך הדבר הזה להדלקה
וממילא אתה לא יכול להוסיף שבן
ואז אם תצא להוסיף אז מחביב ומדליקים בלב רחב
אז זאת אומרת יש לנו הבדל יסודי בין שבת לבין
לבין חנוכה. רפע פיקן בחנוכה מר"ן כותב: בערב שבת מדיקים נר חנוכה תחילה ואחר כך נר שבת. אמנם
לפי מה שהרבי משם הארי הקדוש
הארי אומר שאם מדיקים נר שבת קודם עושים פגם חג לשלום.
נכון שנרות שבת זה תדהיף ונרות שבת זה למעלה החשיבות
ונרות חנוכה זה מתוך עשרה סבכים
אבל פיקן, נרות שבת, נרות חנוכה
והמעלה שלהם גדולה יותר
שכמו שכתוב שזה גם כנגד יעקב וגם כנגד רחי לא ינק אחד מהשני שניהם ביחד
אבל פי כן
נרות שבת יש להם מעלה חשובה
והולכים מלמטה למעלה, מדיקים נרות חנוכה על פי הקבלה, אחד מנרות שבת, אז זה לפי הקבלה, אז הוא אמרנו
אבל שולחן ערוך אדם לא כותב לפי הקבלה, כותב לפי הבא, כותב לפי תחלוקת הפוסקים
וככה פוסק
למה?
הוא אומר, מה לך? למה אתה מדליק נרות שבת?
דרך אגב לתת בעיות, לא משנה אם איש או אישה יכול לתת בעיות אם תוכל להדליק אחר כך נרות חנוכה או לא תוכל לדליק נרות חנוכה.
אז לכן,
מתוך הספק הזה, מתוך הספקות האלה,
אז אומר מרן, תדליק נרות חנוכה לפני כן ואחר כך תדליק נרות שבת. זאת אומרת, מרן חושש לסברה שאם אתה מדליק נרות שבת אז כעין קבלת שבת.
ועל כן נהגו כמעט רוב אימותינו ואימות נמותינו,
כמו שכותב בבן איש חי, שגם בליל שבת מדיקים
נרות שבת,
ואחרי ההדלקה מיד
נזהרת האישה לא לכבות את הנר,
מיד היא עוטמת עיניה ומברכת.
אבל זה הלכות שבת.
נעבור לחנוכה.
חנוכה,
אישה שכחה,
אישה בעלה נמצאה,
נסעה לאיזה מקום, נמצאה לחוץ לארץ,
נמצאה למילואים, לא בבית, והיא נמצאה, והיא מדיקה
גם נרות שבת, גם נרות חנוכה,
והיא שכחה בדיקה נרות שבת בתחילה.
לכאורה אנחנו נגיד,
זה כאילו האישה הזאת עשתה תנאי.
כאילו היא עשתה תנאי,
שקבעה שהיא צריכה להדליק נרות חנוכה,
אז היא עשתה תנאי שלא מקבלת עליה את קבלת שבת,
תוספת שבת עם הדקת הנרות.
זה אנחנו לא רוצים להגיד כאילו.
מנחה למשל,
כתוב בפוסקים שהאישה תפלל מנחה לפניכם.
למה?
שאם היא, האישה הזו,
אם תדליק תחלה, כבר קיבלה שבת. איך תתפלל מנחה של חול?
אם תהיה צריכה להתפלל ערבית שתיים.
אז ככה מובא בגב חיים,
בגבורה ובשאר הפוסקים האחרונים.
אומנם,
בצורה חד פעמית,
אישה יכולה להגיד אני
שבדיקה נורות שבת לא מתכוונת לקבל עליי שבת.
את יכולה באופן חד פעמי לומר את זה,
אבל לא באופן שוטף לומר את זה.
ולפיכך,
אז אמרו לי: תתפללי מנחה אחר כך.
אחר כך הגעתי לשבת,
כשבאתי עליה לשבת,
אם אדם קיבל עליו שבת, זה חמור. לא רק זה.
אדם בא לבית כנסת,
ובבית כנסת כבר קיבלו שבת,
ועדיין עוד אור היום,
עדיין מוקדם,
אף על פי כן אדם הזה בתוך בית הכנסת לא יכול להתפלל מנחה.
ויותר מזה
אדם בא לבית כנסת
ושמע אמרו לי בואי אלכלה, בואי אלכלה. לא עשה בואי אלכלה, בואי אלכלה.
בקבלת נארן,
קיבל נון בנארן
אז בסדר קיבלת, אחר כך הוא עוד מבין, מנחה לא התפללתי.
הוא אומר טוב אני יוצא בחוץ להתפלל. לא,
אתה יוצא בחוץ ולא יצא להתפלל במנחה.
קיבלתי עליך שעות, ואמרת בואי אלכלה, בואי אלכלה, גמרנו.
ועל זה היה שאלה גדולה הייתה
בזמן ערב פקודת אל-עזאר
היו הולכים לפעיל בכותל
כמו שהיום יש הרבה מניינים בכותל גם היה גם אז היה הרבה מניינים. מה זה הרבה מניינים?
ארבעה מניינים חמישה מנים אחד אחרי השני
רק כמו היום ברוך השם
מאות מניינים יש
אז בא אדם לכותל רבי אחד בגמר אומר ברכו
ששבת ברכו עמד ברכו הוא עמד פלא
אמרת ברכו אתה לא יכול לתת למלחמה
אני לא קיבלתי קבלת שבת לקבל,
וקיבלתי פלאי מנחה, אני לא יכול.
אומר הרב גדל אלעזר, אלא אם כן לפני שיגיד ברכו הוא יעשה תנאי,
שאין כוונתו כשהוא אומר ברכו הוא לחבר שבת,
הכול נהי ואולי.
זאת אומרת שאם אדם יש לו כבר נכנס לנגיעת שבת בתחילה, אתה לא יכול כבר להגיד פלאי תפילה של חוד,
מנחה.
וכן האישה לא יכולה להגיד פלאי מנחה,
אלא אם כן תעשה תנאי לא מחבר שבת בהדלקה,
וזה לא עושים בתנאי רגיל אבל אם כן בדבר מצווה, דבר מיוחד שעוד נסביר, נגיע לזה
אז אם כן בואו נפוס דוגמה של אישה
אישה הדליקה נרות שבת
ואחר כך עושה דליקה נרות חנוכה, אסור לה, כבר קיבלה שבת
אותו דבר באיש, באיש
בחוברת אנחנו בעמוד
בעמוד
31
ב-31
בצדיק דלית, האיש מדליק נרות שבת,
אז כתוב "ידליקן אחר הדלקת נר חנוכה",
כמובן על חנוכה קודם, זה לפי הקבלת פשיטה.
ואם טעה
והדליק נר שבת לפני נר חנוכה,
אז כתוב "יכול להדליק נר חנוכה ולברך". למה?
אנחנו אומרים,
קבע שהאיש בדרך כלל מדליק נרות שבת הוא לא מקבל עליו שבת בהדלקה, כן יכול להדליק נרות חנוכה.
לא הוספנו לה, מה? כי אי קו קרע עליו שבת בדקת נר שבת.
כל זה אם הדליקנו לו את שבת מסתם,
אבל אם אמר או חשב
שמקבל שבת בהדלקה,
דינו בדין הזה כמו דין אישה.
כמו שאנחנו נגיד וכמ"ן בדין אישה.
הבאנו למטה במקורות,
הלשון של הלבוש, שהלבוש כותב,
מביא בקו חיים, ישנה ברורה,
ולא קיבל עליו במחשבתו.
זאת אומרת, האיש שמדליק נרות שבת לא קיבל עליו במחשבתו או על קבלת שבת. המשמעה,
אם האיש קיבל אפילו במחשבה,
בוא נגיד יחד, יתחיל נרות שבת הבא עכשיו, כשתהיה אחת ללדת, אני עכשיו כמו אישה ומדליק נרות שבת כמו שהיא מדליקה. כמו שאישה מחבלת שבת, גם אני מחבל שבת.
במחשבה, לא אמר בפה,
לא אמר הרי אני מחבל עליי תוספת שבת.
אמר במחשבה,
אז הדלקת?
קיבלת שבת, אתה לא יכול להדליק נרות חנוכה מהדין
מה עושים? תכף נראה כמו דין של אישה,
מה דינה? ככה יהיה הדין של הבעל אם הדליק וחשב במחשתו לקבל קבלת שבת.
אז כתוב שאישה
צריכה להדליק נרות חנוכה וטעתה והדליקה נרות שבת בפני נרות חנוכה
אז כתוב בשולחן ערוך בסימן
רס"ג שאם אדם הדליק נרות,
קיבל קבלת שבת,
וחברו עדיין לא קיבל עליו קבלת שבת,
אז כתוב בשולחן ערוץ, יש מי שאומר
שמי שקיבל עליו שבת קודם שחשך,
מותר לומר לישראל חברו לעשות לו מלאכה.
זה מחלוקת בין הר"ן לבין הרשב"א.
הרשב"א אומר, אם אדם קיבל שבת מוקדם,
כמו פה רח"ר, שמש מלא וחייהם,
אז הם מתביינים מנחה,
מתביינים ערבית,
עוד כמעט בארבע,
מה, בהפכתם הגומרים?
אז מקבלים מוקדם.
הרבה הרבה גומרים.
הרבה גומרו, לא באו עליהם ברכה.
אז גומרים.
אז קיבלו שבת מ-16:45.
באה הביתה, אומרת לו אשתו,
הפרידידר לא בסדר,
השמר לא בסדר, זה לא בסדר, אני לא יודע איך לעשות.
הוא אומר לה: אני גם התפילדתי פה ערך אחרת, קיבלתי שבת, עמדתי ברוך הוא.
אז בואי נלך לקיצוני, הרן.
הוא אומר לה: קיבלת שבת, קיבלת שבת.
השכם שלך עדיין מתרחץ,
אתה מתלבט ללכת להתפלל שחמנחה,
הוא אומר, אלף, אתה מכבדה,
תגיד לו, תדליק,
תקראו שאתה בשבת אומר ליהודי ולהדליק,
כך אומר הר"ן.
אומר הרשב"א, לא, שונה.
עכשיו אתה קיבלת עליך תוספת שבת.
אתה ללבשת עליך את שבת, לא בשמיים ללכת לשבת.
הוא עד אף לא קיבל שבת.
אז תגיד לו, לא ברמז,
הוא לא גוי, תגידו בפירוש, תראה, אני קיבלתי שבת,
אתה לא קיבלת שבת,
בוא תראה את הפרוגדר, החשמל, את ההחשעון, תעשה את ה... כן.
אז אומר מרן, בסדר, מותר לומר לו.
למה? אתה לא קיבלת, אמת, קיבלת שבת, אבל עדיין נשאר עוד
אור היום, והשני לא קיבל שבת.
זה הדבר כאן,
באישה
שהצטעתה ודיקי נראות שבת לפניכם.
תלך לשכן, תצעוק לו,
בוא,
בוא תדיקי נראות חנוכה.
למה?
מלאן כתב שאפילו שחבר עליו שבת,
בכל הגיל השני שהדליק.
אני כרגע לא נכנס לעניין הברכה,
איך יברכו, מי יברך, מי עוד נגיע לזה עוד מעט.
אבל כתוב שיכולה לומר לו.
לכן האיש, אם חשב ש"אבדקת ילנות" הוא קיבל שבת,
יכול לומר לשכן שלו, תבואו, תליף נראות חנוכה.
זה, ודאבד דאבד,
אבל לכתחילה,
גם האישה וגם הבעל,
גם האיש,
התחילים להדליש נרות חנוכה לפני נרות שבת כמו שמרן כתב וכמו שארי הקדוש
כתב בשני הדברים האלה. מה שאנחנו מדברים, דברים על דעבד, לא הלכת החלה.
עכשיו בעניין נרות שבת.
בעמא
כל הזו שבת.
כל המצווה כולה, אדם חוזר מהתפילה
ויושב לאכול, כשהוא מקים הנרות שהם הוא אוכל.
אומר הרב פלאשי
למה רק שהוא אוכל
גם אחרי שגומר לאכול,
עד שיוציאו אותה לאחות.
בסדר, אחרי זה יוצא לאחות.
הוא אומר, למה עד שיוציאו אותה לאחות?
באמצע הלילה הוא רוצה לקום לשתות מים, מה יעשה? חושך וכל הבית שלו.
כדי לחיפור, מה יעשה?
הוא אומר, תדליק עור שכל לילה דלוק.
הוא אומר, לפי דעתו,
תבדיקים נרות שבת,
צריכים לשים שימן שאיתו כל הלילה.
נה, לא עושים ככה.
אז בארבע לא עושים ככה. טוב, אבל פחות, עד סוף האכילה,
עד סידור הצווחה ועד סוף, זה צריך שיהיה דולק הנר.
ונפקא מינא היא
שאם אדם מדליק כמו שנוהגים מנהג ירושלים,
מנהג ירושלים הוא להדליק 40 דקות
לפני השקיעה,
וזה מנהג קדום.
מנהג בבל היה חצי שעה לפני השקיעה, וזה מנהג קדום.
וגם המשנה הברורה הביאה חוץ לארץ
שנהגו חצי שעה לפני השקיעה.
או מדינים תוספת שבת, או מדינים בכלל לא להיכנס לספקות,
או מדינים ירושלים עם הרים וגבוהות, אי אפשר לקבוע מתי השקיעה,
או להודיע בין קיץ לחורך, קשה לדעת בחורף, אין לך,
לא רואה את השמש ולכן קבעו את הזמן הזה,
או החומרה, שיש מי שאומר,
מחמירים שני מילים לפני זמן השקיעה לקבלת שבת וכן ממוצעי שבת,
אז נהגו 40 דקות,
אבל דחק
מקלים עד חצי שעה.
אין לאדם,
אין לאדם ואין לאישה להקל להדליק את נרות שבת וליל שבת. בעל מה אנחנו מדברים, נגיד לאדם נהג ירושלים, לא אכפת לנו, מה זה לא אכפת לנו?
ממש נגו אבותינו ואבות אבותינו אדם לא יכול לבטל
במחיית
אפילו שאלות הדין, אם ככה נהגו, אם זה לא נגד ההלכה,
אז בסדר, ככה נהגו, ככה נהגו, אתה לא יכול לבטל את זה. יותר מזה
בואו לומר אדם, אישה,
בעלה רגיל תפלל ותכנסת מסוים. נגיד דוגמה פה
למשל, מתי תן פרי מנחה בערב שבת?
כלומר, קבלת שבת שלכם היא
קבלת שבת
ודאי לפני השקיעה, שפשיטה.
אני אומר, לפי החלבון הזה יצא רבע שעה לפני השקיעה. כן, זה רבע שעה.
אז אם ככה המצב, אם הוא רגיל להתפלל פה,
נאמר במקום הזה פה להתפלל,
אשתו שכחה להזיק,
היא לא יכולה להזיק רבע שעה לפני השקיעה.
למה?
בגלל שבעלה כבר אמרו חבלת שבת,
אמרו בואי כלה.
הבעלה לא נמצא, הבעלה לא התפלא, לא התפלא, לא התפלא, לא אכפת לנו.
בעלה מתה במיצה, לא אכפת לנו, לא הלכה, היא נסעה לאמריקה.
אבל המניעה של בעלה זה המניעה שלה,
אז היא לא יכולה להגיד, אם קיבלו שבת
רגילים כבר שבת רבע שעה, היא לא יכולה להגיד ככה.
אז מה, תגיד, מותר עד חמש דקות לפני השקיעה,
מה פתאום מותר?
לא בערב חנוכה ולא בערב שבת רגיל,
בתרגיל לא אמרה חנוכה, מגיעה רבע שעה גברנו,
לא יכולה להדליק.
לא היא ולא בעליה לא יכולה להדליק.
אז בואו נדבר באופן כללי.
אנחנו אומרים באופן כללי,
כבר נהדקת הנרות 40 דקות,
אז והשם בדיקה.
מה יהיה דין
אם אישה צריכה ללכת למקרה,
או כמו שכתוב, היא רוצה ללכת לחתונה,
יש לה חופה,
ויש לה חופה,
ואישה רוצה ללכת לחופה.
אז כתוב גם בקו החיים
וגם במגן אברהם
משם הראשונים
אם היא יכולה להדליק נרות שבת
ולעשות תנאי שהיא לא מקבלת עליה שבת
לא מקבלת עליה שבת
עד זמן מסוים
אז בהלכה כתוב הנה חמי, אם היא תעשה תנאי מועיל
אבל עד מתי האישה יכולה לעשות את התנאי? עד מתי?
למקווה נגיד הכל תעשי בבית ואחר כך תרחי למקווה.
בא למקווה, צריך לדבר שזה אורייתא.
מה תעשה?
עד מתי היא יכולה לעשות את התנאי הזה?
אז כתוב,
אם יש חופה בערב שבת
ומאחרים עד אחר שקיעת החמה
והאישה אינה רוצה לקבל שבת לפני החופה,
למה היא רוצה לנסוע? ללכת?
על כן אומר צדיק כנר
בלא ברכה קודם החופה
ואחר כך
בחשיכה
תפרוס ידיה על הנרות ותברך.
כלומר, לא שיהיה בכותל המערבי ושם תברך להדליק נר של שבת, אלא תבוא לשים ידיה על הנר ותברך.
אבי הוא בין השמשות, תאמר לגוי
שידליקה את הנר
והיא תברך.
בין השמשות, שימו לב,
עומדת לגוי להדליק נרות שבת והיא תברך להדליק נר של שבת.
ואחרונים,
תמו.
איך תדליק ברכה בדלוקה ועומדת? ודלוף ועומד, איך תברך על זה?
ועוד אין שיעור בעקום.
ועוד עכשיו שבת, איך תגיד להדליק בני נשי שבת?
איך תגיד?
הזמן הזה אסור להדליק, איך תגיד להדליק בני נשי שבת?
אז על כן הוא אומר,
איך תברך? לכן תאמר לישראל אחר להדליק והוא יברך.
או שתלך לפני החופה, תדליק
ותברך
תתנא ותאמר שהיא לא מתכבדת עליה שבת עד
רבע שעה לפני ההדלקה ואז הוא יכול לנסוע לכותל המערבי
היא בירכה לפני כן
אבל בתנאי שתדליק נרות שבת פלג על מנחה
פלג על מנחה זה שעה ורבע לפני השקיעה או לפני שבת הכוכבים
זה בשבת עכשיו נבוא לחנוכה
בחנוכה
אישה
אישה או איש לא משנה כאלה אישה
הדליקה נרות חנוכה, גמרה להדליק אותם.
הבעל, הדליק נרות חנוכה, גמר להדליק אותם.
אומר הבן איש חי
שאם הדליק נרות חנוכה וגמר להדליק אותם,
ושכח לברך להדליק נר חנוכה, לא מברך.
למה באישה בשבת, אמרת כל עוד לא הגיעה שבת,
ולא בנשמשות,
אז ההורה יכולה לברך להדליק נר של שבת.
למה פה אתה אומר לא יכולה לברך אחר כך?
מה אם זה יהיה בין כאן לכאן?
ובשבת,
רגיל, עלמה,
כשאדם אחר מדיק נרות שבת,
אדם בא לבית של חברו,
אומר לחברה: אני אין לי כוח לקום,
האישה אומרת: אין לי כוח לקום,
מי שמדיק מברך
להדיק נר של שבת.
או אם האישה לא יכולה לקום מהמיטה שלה, היא יכולה להגיד לך: תדליקי,
תוציאי את הזוז לצדה, אני אראה את המרות, אני אכסה ואני אברך.
היא יכולה.
וכאן בערב שבת מה עושים, אז בואו נלך שלב שלב ערב שבת
כדי שנידח את הדברים בצורה ברורה
כתוב
שאמר הרבי בן איש חי
וצריכים להיזהר בערב שבת
כשיתפלל מנחה ואחר כך מדליקים
מלא יעסק עם מנהג הבורים
שמדליקים נר חנוכה ואחר כך מתבללים
זה נקרא תרצי דה סאטר, למה? אם אתה מדליק נרות חנוכה
ושמה אתה מדליק את זה? בשביל הלילה
אז איך אתה תתפלל מנחה
יותר מזה?
מרן פסק
אם אדם מדליק נרות חנוכה בשעה ארבע
וארבעה ושתי דקות קבעו לו
הנרות של חנוכה
אז בארבעה ושש דקות יכול להדליק לך אורה אומר מרן לא חייב
למה לא חייב?
תדליק
כתוב כבתא לא זקוק לאמרו המפרשים כבתא לא זקוק
אם אתה הדלקת אותה בזמן שצריכים להדיק. ב-5 הדלקת, קרקע לא זקוק לה.
אבל אם אתה הדלקת בפלג המנחה,
וארבע,
אז למה קרקע לא זקוק לה?
אלא מה? חוקי המאמר, הם אומרים, תדליק.
זה לא כמו קרקע לא זקוק לה, תדליק.
אבל מה הצברה של המראנה? הרבב"ם לא כן אומר לך, הוא רואה אותו דבר.
הוא אומר, מה? אתה רוקח שכל דבר שאדם לא יכול בשבת לעשות אותו,
מדאיג אותו לפני כן, כאילו הדאיג אותו בשבת.
כלומר רואים אנחנו שעה 4:00 כאילו 5:00 אז אם אתה רואים את 4:00 כאילו 5:00
והדלקת נרות בשעה 4:00 כאילו 5:00 איך תתפלא מנחה אחר כך?
הלקט הנרות תשרד את השעה הזאת איך תתפלא מנחה אחר כך?
זה סברה שאומרת
בעקבותת דסדרי. החורגים אומרים לא.
אין דקה נרות, אין דקה נרות שעה.
זה רשך בכלל לשבת.
זה נרות חנוכה חנוכה,
יתפלל מנחה אחר כך.
הרב אומר זה נקרא אמנת גבורים.
אז יש מי שאומר אם אדם לא יתפלל מנחה,
לא יתפלל מנחה, לא יתפלל מנחה, ידליק נרות חנוכה בלי מנחה.
אנחנו כתבנו פה שאם אדם לא ידליק נרות חנוכה לא יתפלל מנחה,
הדבר הטוב ביותר
שיתפלל,
לא יספיק להתפלל מנחה,
יתפלל ביחיד
ואחר כך ידעי קנרות חנוכה
וילך לבית כנסת לשמוח קדיש וקדושה. כלומר,
לא יאמר רעי המון מותר לפלל יחיד פלל יחיד, אני אשאר עד חמש וחצי אני אבוא לפלל. לא.
אתה תתפלל יחיד
ודעי קנרות חנוכה.
תרוץ לבית כנסת
ושבקטע יש עוד מניין אחר, האחרון הזה,
שאומרים קדיש וקדושה, תגיד, אני מחפשים, לא קדיש, כן קדיש,
אתה תענך קדיש וקדושה.
זה לא כמו אדם שקיבל עליו שבת ובא לשמוע על מנחה ואומרים קדושה שכתוב שלא יענה.
כאן זה כן חברת שבת, לכן הוא יכול לשמוע קדושה ובפרט אם הוא חושב על זה.
אז זה דין מנחה.
ולכן יש כמה מקומות נוהגים
שבצהריים מפעלים מנחה, למרות שבדרך כלל אנחנו לא מפעלים מנחה גדולה,
אבל בשעת הצורך כמו בערב שבת של חנוכה מפעלים מנחה גדולה.
עכשיו הדקת הנרות.
הנרות אמרנו בין לפי הפשט, בין לפי הקבלה, מדקים
נרות וחנוכה לפני כן. אמרנו בערך ירושלים וארבע, ושאר הארץ חצי שעה או
חצי וחמש דקות לפי מנהגם.
בירושלים,
אז הזמן הוא לא פחות, לא פחות, לא פחות שעה וחצי.
ואם אדם רוצה לחשוב יותר,
יותר משעה וחצי. למה?
נכון שהרמב״ם כותב שזמן ההדלקה הוא מ-17:00 עד 17:30,
ולא יותר מזה אז אם ככה המצב
אתה מדליק נרות חנותה בשעה 04:00 אתה צריך דלוק עד חמש וחצי הרי שעה וחצי זה דין הזמן הרגיל אבל
אתה חמש וחצי ביניהם וחמש וחצי כל הקהל חוזר מהתפילה מבית כנסת ואם הביתה
אז קרת הרגל מן השוק זה בערך בשעה חמש ועשרים חמש וחצי
ועליך להיות דלוק יותר מזה חצי שעה אחרי הזמן שהקראת או בתוך זמן שהקראת לגבי בן השוק.
ועל כן,
טוב שעדיין יעשה יותר משעה וחצי בערך בשעה-שעתיים.
זה טוב, אבל מהדין שעה וחצי זה כרגע בירושלים.
וכבר כתבנו כמה מקומות,
ואמרנו כמה פעמים,
אדם
יעשה כל מיני הידורים, אדם עושה,
הידור הטוב ביותר זה עם הדרכות של הדקה,
שלא יעשה,
לא יקדים ולא יאחר.
ולפיכך,
אם אדם בא בערב שבת ואין לו נר שדולק שעה וחצי
יש לו נר שדולק
שעה ורבע כלומר יישאר עד חמש ורבע
נאמר לו תברך בארבע
יש לו נר שדולק עד שעה חמש
רק שעה אחת מ-16 עד חמש
נכנס הוא למחלוקת עצומה אם אפשר לברך בזמן השקיעה או לא
מכיוון שאנחנו נוהגים לא לברך בזמן השקיעה
אז מילא אם אתה עושה את זה מארבע עד חמש,
כלומר זמן הנצות החומים בערב החמש ואתה נכבה לך נר,
תדליק בלי ברכה.
וכל שכן אם יש לו ניירות
הצבעונים האלה שדורקים רק חצי שעה,
תדליק בלי ברכה.
אבל אתם יודעים כמה ברכה שעשה נסים חשובה?
כמה ברכות שאדם מברך להדליק נר חנוכה וכמה זה חשוב?
אדם מסתכל רק בספר הכוונות, תראו כמה דפים כברות על הברכות האלה,
כמה אריכות.
אדם מסתכל רק בשמיחות שכותב על גאון עוזיון תשפתנו בעל אבן איש חי,
ואני ממליץ לכל אחד ואחד,
בן תורה, אפילו שהוא לא מכובל,
כשהימרת לשמיחות של אבן איש חי.
לא מבין, לא מבין.
לא מבין, לא מבין. אבל יש כמה דברים שאתה יכול להבין אותם.
אדם יודע, למשל,
כוונת השמן,
כוונת הפתילה, השמן מזה פתילה, אנחנו לא יודעים מה הכוונות האלה.
מה אתה לא יודע, כל כך קל,
כל כך קל,
כל אחד יכול לדעת את זה.
שמן באטבש,
תיקח את השמן באטבש,
השין זה בית,
מ"ם
זה יוד,
ואחר כך נ"ן זה טי"ת, יצא שם קדוש בית יוד טי"ת, נגע בית בכמת, י' בכמת והט בשבט, זה כל הכוונות,
אחר כך
שם קדוש יש
הגמטרייה של חנוכה זה פטט,
יש שם קודם מתחיל פטט,
זה פטי על כמה אמו
אחר כך השמן של הפתילה שלה, שלהבת,
כמו דם קורט על השם ייחוד,
יש שם מה כתוב בפירוש שלושה קל,
כמה זה גמטרייה,
ואחר כך כשאומר שעשה,
אז שעשה מחלק אותו לשניים,
ש"ע וש"ה,
ש"ע זה שמות קודש,
זה שני שמו, באנשים מחוץ כתוב הכול, לא צריך הרבה להתעייף
למה אדם לא יגמר את זה וירוויח גם את תפשיו וגם את החברה ויצא מזה דרחובה?
ואי גדלו, אני לא מכובל,
אני לא יודע, אני לא מבין באלה, לא תבין, תקרא ואני תבין
מה אתה מתעצל לקרוא?
אז זה לא אתה לא מכובל, אתה יודע לקרוא, אתה מתעצל לקרוא, לא שזה לא מכובל
אם כן לכן טוב אדם לקרוא את זה, אם לא,
פחות במחשבה ידע את הדברים האלה ויחשוב עליהם.
וגם טוב שאדם, אמנם אנחנו אמרנו פעם
שבנורות שבת הבעל מכין לאישה
ובנורות חנוכה האישה מכינה לבעל.
אבל כדי פעם אחת בחנוכה שבעצמו הבעל בעצמו ילכלך את דיו,
ילכלך את דיו, יקדש את דיו בשמן של החנוכה.
זו חשיבות מיוחדת שמש החנוכה לגוע בו, עושים את הפתלה,
שזה ערך מיוחד.
עוד פעם אחת יעשה את זה, יכין את הנרות של החנוכה.
אם כן, נחזור.
את זה צריכים להכין
בערך שעה וחצי, ואם זה שמן,
שיעור שעה וחצי.
אם אין לו,
כמו שאמרנו, שעה ורבע בדעווד אפשר, שעה בלי ברכה.
יש לו נר אחד שדולג שעה וחצי,
או שמן שדולג שעה וחצי, והשאר פחות,
אז אפילו נר אחד ידליק ויברך.
אפילו על נר אחד.
בליל שבת אנחנו מדליקים משישה נרות של ליל שבת השנה,
אף פי כן מדליק ויברך.
זה גניה שיעור השמן.
עכשיו בנוגע להדלקה.
כתבנו כאן
בעמוד 31,
אישה צריכה להדיק נרות, 32 עכשיו,
נר חנוכה, וטעתה ודיק נרות שבת לפני נרות חנוכה.
אז כתוב, תאמר לאחיה שלו כביר שבת
להדיק נרות חנוכה.
כי בדיקת נרות שבת, קיבלה עליה את השבת.
רעיון ברכה,
יש חולקים, אומרים
שהיא תברך.
ויש אומרים שהוא ידיק,
תברך להדיק נר חנוכה,
והיא תברך שעשה ניסים,
ואם יעלה לה רכבות תצא לברך שהחיינו.
למה?
מה המחלוקת הזאת?
למה בשבת אנחנו צודקים באנשים?
הם מדליקים נרות שבת ואחר כך מברכים להדליק נר,
אתה לא מדליק,
אנחנו אומרים אה זה נקרא כאילו הדלקה ממערכות.
או כמו שאמר מקודם, אדם הולך לכותל מערבי שם הם מברכת להדליק נר שבת והבית שלה בקריית יובל,
קריית מנחם.
אתה אומר שהוא מועיל.
היהודים הוא ככה,
בשבת לא ההדלקה עושה מצווה,
האור עושה מצווה.
אם אישה הדליקה נרות שבת בשעה ארבע,
ונכבדה.
ממה לאן זה כבר גמרנו?
לא, תדליגו לאלופם, תביאי נרות אחרות למי שמן אחר.
תעשי.
למה? אנחנו נוטים, לא ההדלקה, העיקר שיהיה בלילה אור.
אלא מה? נכון לברכת להדליג,
אבל זה ברור לעשות פחות ההדלקה.
לא יכולת לברך.
מה שבלילה אולי יחבל, איך לברך דברים כאלה?
אבל בחנוכה ההדלקה עושה מצווה והוכחנו שמחווה פתור,
זאת אומרת, כשהיא מברכת להגיד,
אז הכוונה להדליק ממש.
אז אמרים בלער שבת,
אז קיבלת שבת, איך תגידי להדליק בלער חנוכה?
כי הדלקה עושה מצווה, וזה העיקר.
למרות שכתב הבן איש חי,
ויש חוקים עליו.
כשאם אדם חולה ויושב בביתו,
יכול הוא להדליק את כל השני ידליק,
השליח ידליק, ויברך את כל הברכות כולן,
גם להדליק את כל דין שליח יכול לעשות את זה.
אז זה לא דומה לכאן. למה? הוא יכול להדליק באופן תיאורטי.
לא שבת אצלו.
פה שבת קבלה. איך תגיד להדליק?
"אבל כשעשה ניסים ישיחי יאנה" כשעשה ניסים לא השליח יברך אלא היא תברך. מדוע?
כשעשה ניסים זה לא הקשיח להדלקה.
אדם לא הדליק בלילה.
הוא לא עתיד להדליק ולא מדליקים עליו.
הוא הולך ברחוב ורואה נר זולק של נרות חנוכה
מברך שעשה ניסים, אם זה לילה ראשונה, מברך שהחיינו.
לא, לא התנקתה, איך אתה מברך שעשה ניסים?
זה לא קשור זה לזה.
עכשיו אני עושה דבר אחר,
שחיינו ולהדליק נב זה דבר אחר. לפיכך,
אישה
או איש,
איש הדליק נרות שבת לפני נרות חנוכה, כמו שכותב לו, וחשב לעקוב לקבל שבת.
או אישה הדליקה נרות שבת ומסתמבה כי קבלה שבת,
אז היא יכולה לומר לאחר להדליק,
וכאן מכיוון שתנכנסים למחלוקת בלגה להדלקה,
אז השני יברך להדליק נר חנוכה והיא תברך שעשה ניסים, ואם זה לא לראשונה היא תברך שיחייאל.
אבל לא תאמר אישה, יאללה אתה ברכת להדליק, תברך הכול.
למה תוותר על הברכה הזאת שעשה ניסים?
אבל מה זה שלושה עשה ניסים?
זה אדם יוותר על זה, למה?
ועוד דבר,
יש סברה של המאירי, אנחנו לא מסכים ככה.
אומר המאירי,
אדם הולך ברחוב,
לא הדליקנו חנוכה
לא הדליקו עליו לא רואה חנוכה
בסין, ביפן נמצא
אין לו כלום אז כתוב אומר המאירי
לעמוד ברחוב
אין חנוכה
ומה אתה אומר
שעשרה נשים לא עולים בימים בזמן הזה
יש שמחה, אומר הפרה חדש, מה פתאום?
לא,
אז החכמים תיכנו או מי שמדיק או מי שרואה,
לא, החכמים לא תיכנו על היום,
על עצם היום.
ועל כן,
אז אדם שמברך סעסע של נשיא, יודע לו, זו ברכה חשובה, זה ערך חשוב,
ושחיינו, זה ערך חשוב מאוד במדינות חנוכה.
עד כדי כך שבגמרא היה סברה,
היה סברה,
שכל לילה ולילה נברך שחיינא.
כל אלף ולילה נעשה נס יותר גדול.
שחיינא לנס הזה.
הלכה, רק פעם אחת הם מברכים.
אבל שעשה נסים, כל אלה מברכים.
למה הרש"י אומר כל אלה נעשה נסים?
ומה נפקא מינא?
למה הרעיינא, אני מזכיר, הרעיינא של הגמרא על שחייאנא?
הנפקא מינא היא כזאת:
אם אדם בליל ראשון הדיק נראות חנוכה,
היה לו סידור תפילה
שכתוב להדליק נר חנוכה ושעשה נתאים לאבותינו.
בעמוד ב'
כתוב לילה ראשונה מברך שחיינו.
הוא לא עשה, לא הפק את הדף,
כתוב שתי ברקות, עוד ברכתי ברקות,
אחר כך
אחרי שהבריק ונקבח
מחט וזה חדש, אה כתוב פה שחיינו.
נגיד לו אתה מכלת פרי,
אכלת פרי חדש
ולא ברכת עליו שחיינו.
מחר אתה יכול לברך עליו שחיינו? לא. לא ברכת, לא ברכת,
לבחת בגד חדש.
אחרי יום הזכרת עליו אלה ש... לא ברכת, לא ברכת.
פה אומרים לו, מכיוון שעבר הבן בגמרא,
שכל יום צריך לברך שחיינו,
אז אלה מה שברכת בהתחלה אתה פותר את כל הימים.
כאן אנחנו אומרים לו,
לא ברכת בהתחלה,
אז עכשיו באמצע החנוכה תברך.
ומתי תברך כשאתה מדליק
או כמו שאומר אנחנו פוסקים בדעת החידה או כשהוא רואה הנר יברך כשהחיינו או
הסנאטים כשהחיינו, אם לא ברחנו.
וככה גם כן פוסק המרן בן איש חי
שאם אדם צריך לברך
לסנאטים כשהחיינו קורעות של נרות דורקות יכול לברך
וטוב שהנרות יהיו דורקות מתוך חצי שעה ולא אחרי חצי שעה, למה?
חופשי שאנחנו פוסקים
בזה בניגוד לבן איש חי
בן ישחי כתב
שאם אישה הדיקה נרות,
הבעל יגנרות של חנוכה,
או אשרה הדיקה נרות חנוכה,
אז אין לאנושות להשתמש בהן.
כותב בן ישחי
ב-F י"ד
אסור להשתמש לאורה בין תשמיש קדושה בין תשמיש חול,
אבל לנר הנוסף מותר.
ויש מחמירים גם בנר הנוסף, כפי הסוד.
אם נהנה מאורה עוסף לגם גדול,
שיתחזור החיצוני באור העליון.
כאן נזכר בדברי רבנו האריך ז"ל
וכל זה הוא רק
בזמן שיעור המצווה.
כלומר,
לפי דעתו,
אחרי חצי שעה מותר להשתמש להוראה לך הוראה.
ואנחנו גדלנו בחוברת של לא,
הרש"ל אומר שלא,
הריפו משמע לא, תשובות הרשב"א משמע שלא.
כי גם אחרי חצי שעה לא, אדם לא ישתמש להוראה.
למה?
מפני שאחרי יבוא אדם
למבין הלכות, לא מביא דינים,
שרב אחד יושב לומד גמרא על יד נהרות חנוכה.
אז להגיד
מותר להשתמש לאורה.
מה שאומרים, ככה,
זה שיר אומרים ואין לנו שיר. זה רק שיר, אבל מותר להשתמש לאורה.
לא יודע שזה היה אחרי חתישה, או שעשתה תנאי.
אז לכן כתבים שמונעת המחמירים.
אבל תגידו נגד אבן איש חי
עפרוש אבן איש חי הוא אחרת.
עפרוש הוא ככה: לעולם דעתו אסור להשתמש לאורה,
גם אחרי חתישה.
אומר כאן
שאם אדם משתמש לאורה,
לפי הפשט עובר איסור וגם עושה פגם גדול
שיתאחזו החיצוני באור העליון,
כמו שאתה נזכר בדברי הרב הארי,
אז הפגם הזה הגדול כשהחיצוני
מאחזים באור העליון זה אחרי חצי שעה אין.
זה אין.
אבל הפגם שמי אחרים יחזבו בו או יחזבו בו, זה יש,
כי נשאר לפי הפשט,
ולכן אדם תחזר גם אחרי חצי שעה.
ולפיכך,
בין שהבעל מדיק, בין שיש לך מדדיקה
אם אדם בביתו,
אמרתי פעם
לפני כמה שנים, אחר כך ראיתי את זה כתוב בספרים,
כתוב אנחנו אומרים ואין לנו רשות להשתמש בהם
אלא לראותם בלבד.
אומר אחד מהאחרונים
אתה מדיק נר חנוכה, אתה לא יכול להדיק נר חנוכה וללכת
אין דבר כזה להדיק וללכת
מדיקים נר חנוכה
תשב
תשב חצי שעה בבית
ואין לנו רשות להשתמש בהם אלא זרועותם בלבד.
כל אותה תקופה של חצי שעה שאתה לא משתמש אתה תראה אותם, תשב ותהנה מהם.
אבל זה חסידות וזה טוב.
אבל אם אדם רוצה ללכת
ללכת מהבית שלו ומשאיר את אשתו ובניו גם כן טוב.
אם אדם רוצה ללכת הוא פוחד שמי יסרף לו הבית שלו
תעשה תנאי שאחרי חצי שעה יכבה אותו.
אבל חצי שעה,
אדם תקדיש חצי שעה למצוות נורות חנוכה, זה לא כל כך גדול,
ורמב״ם כותב משרד חנוכה זה חביבה עד מאוד,
יש חשיבות גדולה,
והחשיבות שלה היא כזאת,
כשיבוא המשיח
אז יש מחלוקת במדרש,
במקום אחד כתוב פורים
לא בטל,
משמע מכאן שאר חגים חנוכה התבטלת,
במקום אחר כתוב חנוכה או פורים, לא יודע, לא יתבטלו.
מה המחלוקת?
העניין ככה
אנחנו היום מדיקים נורות חנוכה בלילה. ביום לא מדיקים נורות חנוכה. למה?
שגרה וטהרה, מה יהיה מעניין? מה אתה מדיק נורות חנוכה ביום? לא שווה כלום.
רק בבית כפר עושים חומה.
לעתיד לבוא,
והיה אור הלבנה כאור חמה.
אז איך יהיה הלילה?
איזה אור יהיה?
איזה אור? יהיה כמו שמש, אה?
אור הלבנה כאור החמה.
אז אם אור לבנה כאור החמה בלילה,
כן בלילה לא מדליקים נרות,
כן אין חנוכה.
אבל כתוב אור החמה יש שבעתיים,
אז השמש יהיה פי שבע מאשר הוא עכשיו,
אז אז לעתיד גבוה גם כן יהיה יום בלילה,
היום יהיה פי שבעה והלילה יהיה כמו השמש של היום אבל יהיה פחות מהיום,
אז קוראים לזה יום ולילה.
אז אומר ההוא,
זה יקרה לילה,
כי זה המחלוקת ביניהם.
מי יפסוק?
המשיח יבוא וקרוב יפסוק לנו.
"תחי את הושבע עגליו מה קרי" ונזכה לראות כהנים ובואתם, וביהם לתוכניו ותתם במעמדם,
ונזכה לגאולה שלמה וממהרה בימינו, אמן. אמן. רבי חנניאו בן-תזפור שאומר אצר כדור הכנחו לזכות, והתירה במעמדם, ונזכה לגאולה שלמה ובמהרה בימינו, אמן. אמן. רבי חנניה מן-התאשא אומר, רצא כדור של יבלכו לזכות,
