ויש קורבנות של חיוב,
או לתמיד,
או אדם מביא קורבן אשם, תלוי, או אשם מסורה,
או חטאת,
ויש קורבן נדבה.
אדם מתנדב וקורבן.
יש קורבן שאדם מתנדב
על עבר על מצוות עשה,
או עבר על מצוות עשה בקום,
לא בקום ועשה.
לא עשה, למשל,
לא הניח תפילין.
זה לא עשה עוון בקום ועשה, אלא בשבע אל תעשה.
על כל אלה
יש עוון,
אבל זה לא עוון חמור,
וערכיה היו מביאים קורבן נדבה.
כן, אחד המתנדב.
אז בבית המקדש
הכהנים היו עובדים ביום שבת,
מדיקים אש,
מדיקים תום מנורה,
מקבלים קורבנה תמיד, שוחטים.
אבל מסכן הכהן, אם ירצה הכהן הזה לעשן סיגריה ויעשן, יסקלו אותו.
את כל העבודות עושה ואין דבר.
אז זה החיה.
אבל זה עבודות פרטיות.
ועל כן הרב אומר,
אם למשל אדם
ביום ראש חודש במנחה
לא התפעל, לא אמר יעלה ויבוא.
אז מה אמרו לי? תתפלל ערבית שתיים.
ובערבית
אין יעלה ויבוא, כבר עבר ראש חודש.
אז אומרים לו, טוב, תתפלל בתורת נדבה.
תגידו עוד פעם, אני מתפלל על חשבון נדבה.
אם אני חייב, חייב, לא חייב, נדבה.
אז אם יחו ראש חודש ביום שישי,
במנחה לא אמר יעלה ויבוא,
הוא לא יכול להגיד, אני מתפלל בערבית של ליל שבת בתורת נדבה,
בשבת אין נדבה.
אז רק כן, לא יכול.
אז לכן צריך אדם להיזהר שלא יצטרך לבוא ולהגיע למצב כזה. מי מגיע למצב כזה
שיגיד לחזן,
לשליח ציבור,
אתה מתפלל ועושה את החזרה של ליל שבת,
ומרום זה רק בהערכה אחת,
אבל יש לך דין חזרה.
אתה תכווה להוציא איתנו איזו חובה,
ובמילא הוא לא צריך להתפלל רק לשמוע זה ולצלב את זה בחובה.
ברוך אדוני לעולם, על אין ועמנה.
