פרשת השבוע הזה היא פרשת וישלח: “וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו אֶל עֵשָׂו אָחִיו אַרְצָה שֵׂעִיר שְׂדֵה אֱדוֹם. וַיְצַו אֹתָם לֵאמֹר: כֹּה תֹאמְרוּן לַאדֹנִי לְעֵשָׂו כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב עִם לָבָן גַּרְתִּי וָאֵחַר עַד עָתָּה. וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה וָאֶשְׁלְחָה לְהַגִּיד לַאדֹנִי לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֶיךָ”.
יעקב יוזם מפגש עם עשו אחיו התאום, וחז”ל לא לגמרי בטוחים שנהג כראוי, שכן המחיר היה כבד: יעקב בעצם מאשר שעשו הרשע הוא הנפגע ומקבל על עצמו את האחריות לכך, מה שכמובן שגוי – עשו ניסה לרצוח את יעקב מאז ועד היום.
בחירתו של יעקב היתה בסיס לעמדה היהודית מול אומות העולם בכל שנות הגלות בחוץ לארץ, ובאמת המחיר שעם ישראל משלם על העמדה המתנצלת מול התוקפן נמשך גם כאשר אנו שבים לארצנו ולייעודנו ההיסטורי, ואנו מתקשים לקחת את הבכורה המגיעה לנו בזכות, ואת האחריות לגורלנו ולגורל ההיסטוריה הכרוך בגורלנו.
אבל דווקא מתוך החושך והקושי, מתוך הצליעה שגרם מלאכו של עשו ליעקב אבינו, התגלה אז עומק גדולתו של עם ישראל, ונקרא שמו של יעקב אבינו בשם העם שנולד ממנו – ישראל. כי באמת כוחו של עם ישראל רק מתגבר מתוך כל המאבקים, וסופו להאיר את כל העולם באור הטוב והיושר: “כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל”, “וַיֹּאמֶר לוֹ אֱלֹהִים שִׁמְךָ יַעֲקֹב לֹא יִקָּרֵא שִׁמְךָ עוֹד יַעֲקֹב כִּי אִם יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יִשְׂרָאֵל. ויֹּאמֶר לוֹ אֱלֹהִים אֲנִי אֵל שַׁדַּי פְּרֵה וּרְבֵה גּוֹי וּקְהַל גּוֹיִם יִהְיֶה מִמֶּךָּ וּמְלָכִים מֵחֲלָצֶיךָ יֵצֵאוּ. וְאֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לְאַבְרָהָם וּלְיִצְחָק לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ”.
