פרשת וישב | פרשת השבוע

פרשת וישב / הרב אמיר דומן

פרשת השבוע הזה היא פרשת וישב: “וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו בְּאֶרֶץ כְּנָעַן. אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב, יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת אֶחָיו בַּצֹּאן…”.

זוהי הפתיחה לסאגה המכוננת בתולדות עם ישראל: פרשת יוסף ואחיו, שהשלכותיה הידהדו עד חורבן בית ראשון מבחינה מעשית והיסטורית, ועד ימינו אנו מבחינה רוחנית ומהותית.

ומעניין, שחז”ל בעינם החודרת מצאו פתח לפרשה מורכבת וכואבת זו כבר במילה הראשונה בפרשה: וישב. אמרו חז”ל – “ביקש יעקב לישב בשלווה, אמר הקב”ה: לא דיים לצדיקים במה שמתוקן להם בעולם הבא, אלא שרצונם לישב בשלווה בעולם הזה?! מייד קפץ עליו רוגזו של יוסף”…

ומדוע? מה מטריד את רבש”ע בכך שצדיקים מעוניינים לעבוד אותו בנחת ובלי אתגרים קשים שמצערים אותם? ובפרט יעקב אבינו, שכבר עבר בחייו תלאות עצומות עד כאן, ו”מגיע לו” קצת שקט, לכאורה. אולי התכוונו חז”ל לכך שעולם הזה נברא כך שיאתגר אותנו, עם ישראל, ובפרט הצדיקים שבתוכנו, כמעט ללא הרף, דווקא משום שהקב”ה בחר להביא אותנו לעולם הזה לפני שנגיע לעולם הבא, השלם. החיים שלנו, הפרטיים והלאומיים, הם לא רק שלנו, אלא קודם כל שלו, של נותן החיים, ולכן הם חיי שליחות ותיקון, משימות ויעדים, לא רק הצלחות ונחת רוח.

האתגרים והטלטלות הם בדיוק רצון ה’ מאיתנו, והם הגורמים להוצאה לפועל של כוחות החיים שלנו ולתיקונו האמיתי של העולם כולו.