נְכֹאת וּצְרִי וָלֹט

מדוע טורחת התורה לידע אותנו בכך שאורחת הישמעאלים שהורידה את יוסף למצרים נושאת בשמים” “נְכֹאת וּצְרִי וָלֹט”” והלא התורה מקצרת ביותר בפרטים שאינם מהותיים! וכי יעלה על הדעת שתפרט למשל את צבע הלבוש של יצחק בשעה שפגש לראשונה את רבקה? והרי שאין לדבר סוף!
יוסף הצדיק עובר אירוע קשה ומטלטל ביותר. הוא בא לדרוש בשלום אחיו אהוביו” והללו מתנכלים אליו להמיתו. לאחר שמפשיטים את כתונת הפסים מעליו ומשליכים אותו לבור אשר “מַיִם אֵין בּוֹ” נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים הָיוּ בוֹ” ” הם נעלמים לאכול לחם. בסכום פעוט הוא נמכר אח”כ כעבד לישמעאלים. איך קרה שיוסף” נער בריא ויפה תואר” נמכר בעשרים שקל כעבד ששוויו נמוך? אלא שחיותו פרחה ממנו” ונשתנה מראה פניו לרעה באופן ניכר מאימת האירוע. כך מתארים חז”ל” “עָבְרוּ עֲלֵיהֶם יִשְׁמְעֵאלִים. אָמְרוּ” לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים” הֵן מוֹלִיכִין אוֹתוֹ לִקְצוֹת הַמִּדְבָּר. עָמְדוּ מְכָרוּהוּ בְּעֶשְׂרִים כֶּסֶף” לְכָל אֶחָד מֵהֶם שְׁנֵי כֶסֶף לִקְנוֹת מִנְעָלִים לְרַגְלֵיהֶם. וְכִי תַעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ שֶׁנַּעַר יָפֶה כְמוֹתוֹ נִמְכָּר בְּעֶשְׂרִים כָּסֶף? אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁהֻשְׁלַךְ לַבּוֹר” מִתּוֹךְ פַּחַד נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים שֶׁבּוֹ” נִשְׁתַּנָּה זִיו פָּנָיו וּבָרַח מִמֶּנּוּ דָמוֹ וְנַעֲשׂוּ פָנָיו יְרֻקּוֹת. לְפִיכָךְ מְכָרוּהוּ בְּעֶשְׂרִים כֶּסֶף בַּעֲבוּר נַעֲלָיִם .”
בעלי התוספות בפירוש ‘דעת זקנים'” דורשים על מאורע זה את הפסוק בספר עמוס: “עַל מִכְרָם בַּכֶּסֶף צַדִּיק וְאֶבְיוֹן בַּעֲבוּר נַעֲלָיִם” . הם מתארים חוויה עגומה ביותר שעבר יוסף. “וַיִּשְׂאוּ עֵינֵיהֶם וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה אֹרְחַת יִשְׁמְעֵאלִים וגו'”” בתחילה היו האחים מדברים ביניהם “לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים”. וטרם באו הישמעאלים אליהם ויעברו אנשים מדיינים סוחרים” ומכרוהו להם בעודו בבור בעבור נעלים” בספק אם חי אם מת” כמעין הימור” אם חי הוא” הרווחתם” ואם לא” הפסדתם. ובעוד המדיינים מושכים את יוסף מן הבור” הישמעאלים באו אליהם” וימצאו שיוסף חי” וימכרוהו לישמעאלים” וישמעאלים למדנים” והמדנים למצרים. הרי כאן ארבע מכירות” כמדרש “”כְּתֹנֶת פַּסִּים”” עַל שֵׁם צָרוֹת שֶׁהִגִּיעוּהוּ” פֵּ”א פּוֹטִיפַר” סמ”ך סוֹחֲרִים” יו”ד יִשְׁמְעֵאלִים” מ”ם מִדְיָנִים .”
בהמשך הפרשה ישנה לכאורה סתירה” כתוב שפוטיפר קנה את יוסף מאת המדנים” “וְהַמְּדָנִים מָכְרוּ אֹתוֹ אֶל מִצְרָיִם לְפוֹטִיפַר סְרִיס פַּרְעֹה שַׂר הַטַּבָּחִים “. אך במקום אחר כתוב שנקנה מידי הישמעאלים” “וְיוֹסֵף הוּרַד מִצְרָיְמָה וַיִּקְנֵהוּ פּוֹטִיפַר סְרִיס פַּרְעֹה שַׂר הַטַּבָּחִים אִישׁ מִצְרִי מִיַּד הַיִּשְׁמְעֵאלִים אֲשֶׁר הוֹרִדֻהוּ שָׁמָּה .” ומבואר בדעת זקנים” שכך היה המעשה” כאשר ראהו פוטיפר תמה ואמר: ‘אדם יפה מוכר אדם כעור כמדנים” ואין אדם כעור מוכר אדם יפה!?’ ולכן אמר בליבו שודאי אין זה עבד” ודרש מהמדנים: ‘תנו לי ערב שלא גנבתם אותו’! באו הישמעאלים שמכרוהו להם וערבוהו” ולכן כתוב “מִיַּד הַיִּשְׁמְעֵאלִים”.
בתוך החושך הנורא” כשהוא מועבר מיד ליד כסחורה אילמת” רגע קט אחר שיצא מאימת הנחשים והעקרבים” מוצא יוסף נקודה אחת קטנה של נחמה. נקודה זו יקרה ליוסף מאוד” כקרן שמש המבליחה מתוך האפילה” מלטפת ומזכירה את מה שהנשמה יודעת” ומאירה באור חדש את רצף המאורעות הקשים כ”כ. השיירה שבה יורד הוא למצרים” נושאת בשמים” “נְכֹאת וּצְרִי וָלֹט”” וליוסף אין זה דבר של מה בכך. בלב המשבר” ה’ ית’ כביכול אומר לו” אני איתך” אתה צריך להאמין בזה. אם רק תתבונן נכון תבחין שאני מאיר לך פנים. כל אשר עובר עליך” הוא רק לטובה. “אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא וַהֲלֹא אֵין דַּרְכָּן שֶׁל יִשְׁמְעֵאלִים לִהְיוֹת טְעוּנִים אֶלָּא עוֹרוֹת וְעִטְּרָן” אֶלָּא רְאֵה מַה זִּמֵּן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאוֹתוֹ צַדִּיק בְּאוֹתָהּ שָׁעָה” שַׂקִּים מְלֵאִים בְּשָׂמִים כְּדֵי שֶׁתְּהֵא הָרוּחַ מְנַשֶּׁבֶת בָּהֶם מִפְּנֵי רֵיחָן שֶׁל עַרְבִיִּים.”
ניחוח הבשמים” מעורר מבט נשמתי אשר ילווה את יוסף בתוך הסיבוכים של עלילת אשת פוטיפר” בבית הכלא” בארמונו של פרעה. הוא ילמד עצמו להביט על העולם כמקום מושגח שאין בו מקרה” ועל כל המאורעות כציור אלוקי. גם בשעה שרוב הנעלמים מהמשוואה חסרים בידו” הזמן ילך והתעלומה תתפענח” ואור ה’ יציץ מבין החרכים. להתגשמות חלומותיו” ה’ יתברך רוקם אט אט מצבי חיים שקצר מבטו כדי להבינם בהווה. יוסף יבחר להביט גם על הקושי היותר מורכב בעין טובה. כהשקפה מרום דאיית מעוף הציפור” ייתן יוסף אמון בתהליכים הארוכים” ויתעלה מעל התסכול המלווה את שטחיות המבט הנקודתי. אחרי עשרים ושתים שנים רצופות תלאות” אך מלוות עבודה פנימית של הסרת כל הקפדה או תחושת מרירות מן הלב” יאמר יוסף לאחיו” “וְעַתָּה לֹא אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי הָאֱלֹהִים וַיְשִׂימֵנִי לְאָב לְפַרְעֹה וּלְאָדוֹן לְכָל בֵּיתוֹ וּמשֵׁל בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם” .
רבש”ע איננו נוטל מהאדם את הבחירה החופשית. בידי בני האדם לבחור ברע” ובהתאם לקבל את העונש על מעשיהם. אך לעולם אין שום יכולת בידי בני האדם להפקיע את השליטה על ההתרחשות ההיסטורית מידי רבש”ע. לכן מבאר הרמח”ל באריכות” בספרו ‘דעת תבונות'” שאפילו דרך הבחירות הרעות של בני האדם” רבש”ע מקדם את השתלמות העולם למגמת התיקון. קל לראות את הדברים לאחר מעשה” אחרי שחלומות יוסף כבר מתקיימים ומתברר למפרע שכל המאורעות נצרכו למגמה הכללית” של יצירת עם ישראל במצריים וכל המתיילד מכך. אך כיוסף” עלינו לנסות להריח את הבשמים האלוקיים אפילו בתוך סיבוכי החיים ובשעת ההסתרה. ניחוח הבשמים הינו הנחמה בנוכחותו המורגשת בחיינו כעת” הנחמה הטומנת בחובה את האמונה” כי אור הישועה בביאת משיח קרב ובא.