פרשת השבוע הזה היא פרשת בראשית: “בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ. וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱלֹקִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם. וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים יְהִי אוֹר – וַיְהִי אוֹר”.
כל המשך הבריאה, כל המשך התורה, כל המשך העולם – כולם הולכים ומספרים את סיפורו של האור האלוקי הבראשיתי. כל המציאות החיצונית הטבעית והפנימית, הכללית והפרטית – הכל הוא גילוי וחשיפת הטוב האלוקי המאיר לעולם כולו ומעיד על אצילותו של הבורא דרך הבריאה, היצירה והעשייה שלו.
ומהם החיים שלנו אם לא חיבור מחודש בין שמים וארץ, גילוי של סדר מתוך התוהו ובוהו, יצירת אור מתוך החושך, והעלאת מרגליות יקרות ערך מתהומות המים שאין להם סוף? ריבונו של עולם בחר ברצונו הפשוט והחופשי והכל יכול, לקחת לו שותפים, כביכול, אותנו – שברא בצלמו, להמשיך ולבנות את העולם לאור רצונו ואהבתו האינסופיים.
גם כשהמסע קצת מסתבך, גם כשהסיפור נעשה קשה וכואב, אין זו חריגה מהמתווה הברור: “יהי אור!” – אלא בירור נוקב של תפקידנו ומקומנו בתהליך ההארה: “ויהי אור”.
ועל כל המציאות הזו, מתחילתה ועד אין-סופה, שמקופלת בפרשת בראשית, חתם הקב”ה בחותמו האמיתי: “וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה, וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד”.
