לסיום ולסיכום ששת ימי בראשית מתגלה המגמה הפנימית של הבריאה "וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד". אכן מגמת הבריאה היא גילוי הרצון הטוב האלקי כפי שנאמר "כל דעביד רחמנא לטב עביד" – כל מה שעושה הקב"ה, לטובה עושה. וכידוע הקב"ה בורא את הכל והוא אדון הכל ועלינו לשבחו כפי שאנו אומרים אחרי התפילה "עלינו לשבח לאדון הכל".
גילוי רצונו הטוב של הקב"ה מוטל על האדם כמו שנרמז "והנה טוב מאד". 'מאד' – אותיות 'אדם'. 'והנה טוב אדם'. ואמנם תכלית הבריאה היא יצירת אדם טוב שדרכו יתגלה הרצון הטוב, והדרך לגילוי הטוב בחיינו ובעולמנו היא לימוד וקיום התורה שעליה נאמר אין טוב אלא תורה "כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו". ומי הוא האדם שעליו מדברת התורה? – עם ישראל, כפי שחז"ל כבר הורונו "אתם קרויים אדם".
נכון לעכשיו, עם ישראל הוא העם שהקב"ה בחר בו מכל העמים ונתן לו את תורתו, "כי הגרעין הפנימי של מהות נשמתה של כנסת ישראל הוא עצמות החפץ של היות טוב לכל, בלא שום הגבלה בעולם כלל, בין בכמות הניטבים ובין באורותיו של הטוב, זאת ירושתה ונחלת אבותיה של כנסת ישראל. הרגש הטוב הזה צריך שיהיה מעוטר בחכמה גדולה ובגבורה כבירה למען דעת איך להוציאו אל הפועל בכל גווניו" (אורות קלט).
"אשרינו מה טוב חלקנו, מה נעים גורלנו ומה יפה ירושתנו" שאנו קרויים אדם, שדרכו מתגלה הטוב האלקי בעולם, כי חיי עולם נטע בתוכנו.
מהמצפה לישועה השלמה