“למטר השמים תשתה מים”

דבר תורה קצר לפרשת עקב
לקראת סוף פרשת עקב אנו נפגשים עם הייחודיות של ארץ ישראל שבה, בניגוד לארץ מצרים, המים לשדה מגיעים מהשמים, מהגשם.
ישנם מקומות שאינם נושאים עיניהם לשמים. בארץ מצרים משקים את גן הירק רק ‘ברגליים’, בעבודה אנושית. תפיסת עולם שאין צורך להיפתח למה שמעבר ליכולת האנושית. משם ממשיכה הפרשה ‘והיה אם שמע תשמעו… ונתתי מטר ארצכם… הישמרו לכם פן יפתה לבבכם… ועצר את השמים ולא יהיה מטר’. כלומר הגשם תלוי במצבו המוסרי של עם ישראל. כאשר ישנה יראת שמים, כאשר ישנה פתיחות כלפי מעלה – אז יורדים החיים הא-לוהיים לעולם. לעומת זאת, כאשר אין יראת שמים – הגשמים נעצרים. אומרים חז”ל ‘אין הגשמים נעצרים אלא בשביל עזי פנים שבדור’. כאשר ישנה עזות פנים, חוצפה, מצח נחושה – השמים נעשים כנחושת, יבשים.
המדרש בבראשית רבה אומר שישנן ארבע סיבות מדוע בארץ ישראל הגשמים יורדים מהשמים ולא מסתפקים במי-תהום: א) מפני בעלי זרוע (שמשתלטים על בורות המים); ב) שיהיה שותה הגבוה כנמוך (שגם להרים יהיו מים ולא רק לבקעות ג) מפני טללים רעים (היסוד האקולוגי) ד) שיהיו הכל תולים עיניהם כלפי מעלה.
במילים אחרות, הגשם יוצר שוויוניות ונשיאת עיניים כלפי מעלה. יראת שמים בכל מלוא מובן המילה.
לקבלת דבר תורה שבועי מצולם ומשוכתב מהרב לונדין – ניתן לשלוח הודעת וואטסאפ (!) למספר 0545753771; ניתן גם להזמין שיעורים והרצאות מהרב במספר הזה.
ניתן להאזין לשיחה שבועית של הרב באמונה ברדיו מורשת בימי ראשון בשעה 20:00
ניתן להצטרף לשיעור פרשת שבוע של הרב באוניברסיטת בר אילן בימי שני בשעה 20:00