חוקי הטבע’ של גאולת ישראל

בפרק נד בישעיהו, בפסוק י, מודיע הקב”ה כי בריתו עִם ישראל עומדת לנצח, אפילו יותר מחוקי המציאות עצמם. הוא מזכיר תחילה את שבועתו לנח לאחר המבול כי יסודות הארץ לא ימוטו עוד: “כִּי מֵי נֹחַ זֹאת לִי אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי מֵעֲבֹר מֵי נֹחַ עוֹד עַל הָאָרֶץ כֵּן נִשְׁבַּעְתִּי מִקְּצֹף עָלַיִךְ וּמִגְּעָר בָּךְ”. הקב”ה מודיע כאן כי חסד ה’ עם ישראל חזק כשבועתו לנח. אך הוא ממשיך ואומר שחסדו איתם חזק אף יותר מן החוזק שהקנה ליסודות הארץ: “כִּי הֶהָרִים יָמוּשׁוּ וְהַגְּבָעוֹת תְּמוּטֶנָה וְחַסְדִּי מֵאִתֵּךְ לֹא יָמוּשׁ” (י).
אחת המשמעויות להבטחה זו של ישעיהו: – לו יצויר שכל חוקי הטבע ישבתו, והשמים והארץ וההרים יתמוטטו, עם ישראל יישאר קיים ויציב, בשלווה ובטובה. בדרך זו מפרש הרד”ק בפירושו הראשון – “ההרים והגבעות הם הדברים הקיימים אשר בארץ ואף על פי כן פעמים ימושו ותמוטנה ברעש הארץ, אבל חסדי ובריתי אתך הוא יותר קיים שלא ימוש לעולם”. כלומר מאז שבועת נח מובטחים חוקי הבריאה להישמר, וליווי ה’ את ישראל מובטח אף יותר משבועה זו.
הבנה זו של הנבואה מזכירה נבואות דומות של ירמיהו (ירמיהו לא, לד-לה): “כֹּה אָמַר ה’ נֹתֵן שֶׁמֶשׁ לְאוֹר יוֹמָם חֻקֹּת יָרֵחַ וְכוֹכָבִים לְאוֹר לָיְלָה רֹגַע הַיָּם וַיֶּהֱמוּ גַלָּיו ה’ צְבָאוֹת שְׁמוֹ. אִם יָמֻשׁוּ הַחֻקִּים הָאֵלֶּה מִלְּפָנַי נְאֻם ה’ גַּם זֶרַע יִשְׂרָאֵל יִשְׁבְּתוּ מִהְיוֹת גּוֹי לְפָנַי כָּל הַיָּמִים”. וכן בפרק לג שם (כה-כו): “כֹּה אָמַר ה’ אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי: גַּם זֶרַע יַעֲקוֹב וְדָוִד עַבְדִּי אֶמְאַס מִקַּחַת מִזַּרְעוֹ מֹשְׁלִים אֶל זֶרַע אַבְרָהָם יִשְׂחָק וְיַעֲקֹב כִּי אָשִׁיב אֶת שְׁבוּתָם וְרִחַמְתִּים”.
אך לפסוק זה משמעות נוספת של התרחשויות שתופענה בעתיד בפועל. כשהנביא אומר: “כִּי הֶהָרִים יָמוּשׁוּ וְהַגְּבָעוֹת תְּמוּטֶנָה” כוונתו שבשלב מסוים בהיסטוריה ההרים והגבעות אכן יתמוטטו! יתרחשו בעולם מהפכה והרס בלתי נתפסים, כך שאפילו ההרים והגבעות יפלו. תתרחשנה רעידות כלל עולמיות, ורק ישראל יעמדו על תלם מכוח ברית ה’. ולדרך זו רומז הרד”ק בפירושו השני.