ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה.
רש”י דורש את התוספת “שני חיי שרה” – ללמדנו שכל שנותיה היו לטובה. אבל לכאורה חיי שרה לא היו קלים” אדרבא היו חיים קשים ומסובכים ומלאי סבל וצרות: היתה עקרה שנים רבות” לא היה לה בית קבוע” נדדה ממקום למקום” היו לה סיבוכים עם הגר וישמעאל שהציקו לה וליצחק בנה” נלקחה לבית פרעה ולבית אבימלך – כיצד אם כן אפשר לומר שכל חייה היו לטובה? אלא שרה אמנו היתה בעלת אמונה גדולה וביטחון בשי”ת” לא רק אמונה במציאות השי”ת אלא גם ידיעה והכרה ברורה וודאית שכל מה שהשי”ת עושה הוא עושה לטובה” ככתוב “טוב ד’ לכל ורחמיו על כל מעשיו” וכדברי רבי עקיבא “לעולם יהא אדם רגיל לומר כל דעביד רחמנא לטב עביד” (ברכות ס ב שו”ע אור”ח רל ה)” דהיינו מה שעושה הקב”ה הוא לטובה. ותמיד היתה שרה אומרת לעצמה ולאחרים “גם זו לטובה” כנחום איש גמזו – רבו של ר’ עקיבא. וכדברי ר’ יהודה הלוי בכוזרי “האבות היו מאמינים באמונה שלמה … עד אשר אילו מצאתם רעה כל ימיהם לא היתה אמונתם האלוקית נחלשת” (כוזרי מאמר שני).
נכון לעכשיו” מעשה אבות סימן לבנים. עם ישראל עבר במשך אלפי שנים צרות” ייסורים וסבל” ועדיין ישנם קשיים וסיבוכים לכלל ולפרט. אבל אמונת האבות והאמהות שהכל עושה הקב”ה לטובה וסוף טוב הכל טוב – מוטבעת בלב האומה ובלב כל יהודי ויהודי” אמונה שמאפשרת לנו להמשיך ולחיות ולבנות ולצפות לישועה השלמה.