בתחילה היו המרגלים אנשים חשובים, ככתוב “כולם אנשים ראשי בני ישראל המה” (במדבר יג). אבל כאשר שלח אותם משה רבינו לתור את הארץ, התהפכו, ככתוב “וילכו ויבואו” – מה ביאתם בעצה רעה אף הליכתם בעצה רעה (עי’ רש”י במדבר שם). מאנשים שהיו צריכים להפיח רוח גדולה ואמונה חזקה בזכותנו על ארץ ישראל ויכולתנו לכבוש אותה, הפכו לאנשים אחרים רואי שחורות ורעות, מוציאי דיבת הארץ, באומרם “לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו, ויוציאו דיבת הארץ אשר תרו אותה אל בני ישראל לאמור, הארץ אשר עברנו בה לתור אותה ארץ אוכלת יושביה היא וכל העם אשר ראיתם, מן הנפילים, ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם” (שם לב-לג). רק יהושע בן נון וכלב בן יפונה היו חדורי אמונה וביטחון, ועל אף שהיו במיעוט, בסופו של דבר ניצחו והובילו את עם ישראל לכיבושה של הארץ וליישובה.
נכון לעכשיו, כשם שהמרגלים הפכו את עורם ודעותיהם ביחס לארץ ישראל, ובמקום לעודד ולחזק את העם הפחידוהו והחלישו את רוחו, כך גם בימינו לצערנו חלק מהמנהיגים התהפכו ושינו את השקפת עולמם המדינית והערכית, על אף שנבחרו על סמך הבטחתם לבוחריהם שיהיו נאמנים לארץ ישראל וליישובה ולעם ישראל וערכיו. וכשנשאלו על פשר השינוי הקיצוני מצאו תירוצים שונים ומשונים למה שינו את האידיאולוגיה שלהם. וזה בדומה למרגלים שבגלל האינטרסים שלהם שינו את דעתם.
חולשה זו נובעת מחוסר אמונה, ומהידרדרות מוסרית, שבאה כתוצאה מהתרחקות מהמסורת היהודית ומחוסר יניקה ממקורות היהדות, מקורות שמהם אנו יונקים מאז ומעולם את האמונה והביטחון בנצח ישראל ובזכותנו על כל ארץ ישראל במטרה להגשים את ייעודו של עם ישראל בארץ ישראל להאיר להיטיב לכל האנושות.
וכשם שיהושע בן נון וכלב בן יפונה, אף שהיו מיעוט, שתקו ואף הוסיפו ואמרו “נעלה עלה… כי יכול נוכל לה” הם אשר ניצחו, כך גם בימינו מי שחדורי אמונה וביטחון ובעלי חזון ורוח טובה וגדולה, אנשים ישרי דרך המשמשים דוגמא בכל הליכותיהם, הם שינצחו, ובע”ה יסחפו אחריהם את עם ישראל כי “נצח ישראל לא ישקר”
מהמצפה לישועה השלמה
