שני חיי שרה כולן שוין לטובה. פי’ שיש כלל ופרט שבכל יום צריך לתקן דבר מיוחד כמ”ש ז”ל שס”ה ימים כל יום נגד לא תעשה מיוחדת שהיום מזכיר האדם הזהר בי ושמור לאו זה. וכן להשיג ידיעת הבורא. רק שצריך להיות שכל השגה שמשיג האדם כל ימי חייו. ישארו קבוע בלבו כל ימי חייו וזה שכתוב בא בימים שכל הימים באו אתו כאחד ועל זה נאמר השמר פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך שכל מה שאדם משיג ורואה בשכלו צריך שישאר אצלו לעולם כנ”ל.
[שפת אמת ספר בראשית – פרשת חיי שרה – שנת [תרל”ג] ]
הפסוק הפותח את הפרשה שלנו הוא פסוק ארוך שחוזר על עצמו. “ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה”. את המדרש מטריד מדוע יש צורך בחזרה זו.
המדרש ובעקבותיו רש”י מבארים שהפסוק לא בא רק לתאר סדר כרונולגי של שנות חייה של שרה אמנו” אלא בא לתאר את התכונה הפנימית שעברה בהם. והתכונה הזו היא “כולן שווין לטובה”.
זוהי כמובן אמירה תמוהה מאוד. כיצד ניתן לומר על אשה” שרוב ימיה הייתה עקרה ורק בגיל תשעים נפקדה” שכל ימיה היו אותו דבר? זהים? הרי ודאי היה הבדל בין שנות העקרות הארוכות לשנות האמהות.
השפת אמת מציע כאן התבוננות אחרת. לא נאמר שכל שנֵיה היו טובות. אלא שכל שניה היו לטובה. רוצה לומר שכל מה שעבר על שרה” הצטרף אצלה לבניין הטוב. גם הטוב” וגם הרע או הקושי” גם הם הצטרפו לבניין הטוב.
בכל יום יש מה לתקן. לפעמים זה תיקון של שמחה” ולפעמים זה תיקון של צער או התגברות. אך כל יום בא כדי שנתקן בו משהו. 365 ימים יש בשנה ו-365 מצוות לא תעשה יש בתורה. כביכול בכל יום אנחנו אמורים להצליח להימנע ממשהו ובכך לתקן את התאווה או היצר או הקושי. כל יום מאיר לאדם נקודה מסוימת ובסוף” מבין הקשיים כולם הכל מצטרף לטובה.
הגדולה של שרה על פי השפת אמת הייתה שההשגות הללו” האתגרים שעברה” היו קבועים בליבה. היא לא שכחה את תקופת העקרות הקשה” והאמהות לא מחקה אצלה את התקופה הקודמת. כי גם מהקושי היא למדה” כי גם מהצער היא נבנתה” והדברים האלו נשארים חקוקים בליבה פנימה.
לבוא בימים זה להצליח לבוא עם כל הימים שלנו. שום יום לא הולך לאיבוד. אדם ממוצע חי כ-30″000 יום בחייו. זה לא מספר גדול כלל. בדרך כלל מדמיינים שמספר הימים הוא קרוב למיליון. אך לאמיתו של דבר המספר הוא נמוך הרבה יותר. מה שתובע מאיתנו להיות מסוגלים לנהל כזה מספר ולזכור מה עבר עלינו בכל יום. אין הכוונה לזכירת יומן הארועים שלנו” אלא לזיכרון פנימי של התהליכים שעברנו. של הקושי וההתמודדות” של הצמיחה גם מתוך דמעה. כל אלו צריכים להיות חקוקים.
השכחה היא מחלה. ומחר גונב לנו את היום. את היום צריך לחיות עד תומו ולמצות אותו” ואת מה שעשינו ולמדנו היום” יש לצרף למכלול התובנות הפנימיות שלנו שמהן נבנית האישיות.
יש אנשים שכל שנות הילדות מחוקות אצלם. אך הדברים שאנו לומדים בילדות הם משמעותיים מאוד. וצריך ללכת איתם כל החיים. שרה – חייה היו שווין לטובה. לא היה אצלה מושג כזה של משהו שהוא ‘לא שווה’. הכל שווה. מכל דבר ומכל אדם ומכל סיטואציה אפשר וצריך ללמוד כדי להתקדם בחיים מבחינה פנימית. מהתור במכולת” מנהג המונית” ומשנות עקרות רבות. מכולן שרה למדה” ועם עולם היא הלכה כל חייה” מלאה בטובה שצומחת מכל המאורעות יחד.
[מתוך הספר ‘ אל שפת האמת’ שיצא זה עתה לאור.]
