משה רבינו ע”ה הרועה הנאמן” בבואו להיאסף אל עמיו” מבקש מהשי”ת למנות במקומו מנהיג ראוי אשר ימשיך להנהיג את האומה בכניסתם לארץ ישראל” ושיהיה בעל מידות ותכונות מתאימות ככתוב: “וידבר משה אל ד’ לאמר יפקד ד’ אלקי הרוחות לכל בשר איש על העדה” אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם” ואשר יוציאם ואשר יביאם” ולא תהיה עדת ד’ כצאן אשר אין לו רועה” (במדבר כז טו-יז). רש”י מפרש ומפרט מה הן התכונות של המנהיג הרצוי לישראל:
א. “מנה עליהם מנהיג שיהא סובל כל אחד ואחד לפי דעתו”. ואכן השי”ת אומר למשה “קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח בו” (במדבר כז יח) – “כאשר שאלת” שיוכל להלוך כנגד רוחו של כל אחד ואחד” (רש”י)” “שאין דעתם דומה זה לזה” ואין פרצופיהן דומים זה לזה” (ברכות נח א) – מנהיג שיכול להכיל בלבו ובמוחו את כל עם ישראל לשבטיו” לזרמיו ולדעותיהם השונות.
ב. מנהיג שישמש דוגמא אישית וילך בראש המחנה “אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם”” ולא כדרך מלכי האומות” שיושבים בבתיהם ושולחין את חילותיהם למלחמה.
ג. מנהיג בעל התנהגות מוסרית וצדיק בהליכותיו” שזכויותיו יעמדו לכלל האומה ככתוב “ואשר יוציאם ואשר יביאם” – בזכויותיו (רש”י שם).
נכון לעכשיו” אותן תכונות ומידות שביקש משה רבינו ע”ה מהשי”ת שיהיו במנהיגי ישראל כדי שלא נהיה כצאן שאין לו רועה” להן אנו זקוקים מאד” שיהיו במנהיגינו היום:
א. שיהיו מנהיגים אשר רוח בהם” שיוכלו להלוך כנגד רוחו של כל אזרח במדינה. שיוכלו לאחד את עם ישראל כאיש אחד בלב אחד” למרות שדעותיהם שונות ופרצופיהם שונים” ולא מנהיגים הגורמים לפירוד ולמלחמות פנימיות ח”ו. ומה מאחד את האומה? לא רק אינטרסים כלכליים ואפילו לא מלחמות (כבר ראינו מלחמות שגרמו לפירוד בישראל)” אלא בראש ובראשונה הרוח” השורשים של עם ישראל. כשם שענפי העץ מתאחדים בשורשיו כך גם האומה מחוברת בשורשיה. ולא רק העבר מאחד אותנו” אלא” ובעיקר” העתיד של מדינת ישראל. קמנו לתחיה בארצנו להיות אור לגויים” דהיינו לגלות את נשמתו הטובה של עם ישראל” לקיים את המובטח לאברהם אבינו: ואעשך לגוי גדול” והיה ברכה” ונברכו בך כל משפחות האדמה…
ב. אנו זקוקים כאוויר לנשימה למנהיגים שילכו בראש המחנה ולפני המחנה – שישמשו דוגמא מוסרית וערכית ויקחו אחריות על מעשיהם. אין זה מספיק להיות פיקח וערום בשביל להחזיק בהגה השלטון.
ג. המנהיג צריך להיות אדם טהור לב” ישר והגון” ובהתנהגותו זו הוא מזכה את כלל האומה” כדברי הנביא “אמרו צדיק כי טוב” כי פרי מעלליהם יאכלו” (ישעיה ג י) – שכל הדור אוכל מפרותיו (עי’ מסילת ישרים בביאור חלקי החסידות). ומתוך כך יתקיים בו “ונתת מהודך עליו” למען ישמעו כל עדת בני ישראל” (במדבר כז” כ).