בפרשה של היום מתגלֶה במיוחד יחס ישראל והארץ. משה רבינו “שקול כנגד כל ישראל”” “כאשר ישא האֹמן את היֹּנק” ” וכל כלל ישראל נכנס לארץ – ועם כל זה מעוכבת כניסתו של משה רבינו! עניין נורא ונשגב זה מתפרט בפרשתנו: “אעברה נא ואראה את הארץ הטובה”. יש על זה מאמר חז”ל ידוע: “מפני מה נתאוה משה רבינו ליכנס לארץ ישראל? וכי לאכול מפריה הוא צריך או לשבוע מטובה הוא צריך?” . לפי ערך גדלותו של משה רבינו” האם לאכילת ממתקים – בכל המובנים – הוא דואג? האם למעלות פרטיות הוא דואג? חס ושלום! פה מתגלה ענקיות הקדושה של משה רבינו” הדאגה להנהגת האומה” כפי שמתברר מהמשך לשון הגמרא: “אלא כך אמר משה: הרבה מצוות נצטוו ישראל” ואין מתקיימין אלא בארץ ישראל” אכנס אני לארץ כדי שיתקיימו כולן על ידי”. אנשים רבים מבינים מאמר חז”ל זה בצורה משובשת” ומגיעים מזה למין תפיסה כאילו כל הערך של ארץ ישראל תלוי בקיום המצוות התלויות בה. בפרק האחרון של ההקדמה ל”שבת הארץ”” מתבאר שערך ארץ ישראל אינו מצד המצוות” היא אינה אמצעי לקיום מצוות התלויות בארץ. אדרבה” המצוות הן תוצאה של גדולת ארץ ישראל וקדושתה” ולא שארץ ישראל היא קדושה כתוצאה מן המצוות. מתוך כך אפשר להגיע להבנה הנכונה של מאמר חז”ל זה.
היה גאון גדול באיטליה” רבי עזריה פיגו” שכתב ספר ענק בהלכה “גידולי תרומה”” ועוד ספר של דברי מחשבה ופילוסופיה – “בינה לעיתים”. שם” בדרוש “עת דודים” הוא מזכיר את השיבוש שבתפיסת מאמר זה. לא נאמר בגמרא “אכנס לארץ בשביל שאקיים בה מצוות”” אלא הלשון המדויקת היא: “הרבה מצות נצטוו ישראל… אכנס אני לארץ כדי שיתקיימו כולן על ידי”” ויש לזה מובן אחר לגמרי. לא בשביל הפרטיות שלו רצה משה רבינו ליכנס לארץ” אלא מפני שהוא הכיר את כוחו החינוכי” ורצה שהמצוות של כלל ישראל יתקיימו בארץ ישראל על ידו” בכוחו ובזכותו” בעבור זכות הרבים והשראת השכינה בישראל. נפגשים עם ענקיותו הקדושה של משה אשר “קיבל תורה מסיני” ” וכל עניין ישראל ואורייתא מופיע על ידו. כמו כן נפגשים בבירור חשבונות חותך ונאדר בקודש: זיקתנו לארץ ישראל אינה מצד מה שהיא משמשת להשגת טובות רוחניות וסגולות” אלא הערך של אוירא דארץ ישראל הוא מצד עצמו .