לאור יציאתנו לחירות עולם” עלינו לזכור מה אנו ומה חיינו” וזה עניינן של התפילין. בזמנים קדומים היתה באנושות מציאות של חיי עבדות” ואולי עוד קיים הדבר. כמובן” כשאנשים אלו זכו להשתחרר” הם צהלו ושמחו – כך הוא הטבע האנושי. גם אצלנו עבד עברי היה משתחרר בשנת היובל. השנה מתחילה בראש השנה” ועם זאת ערכה המיוחד מופיע ביום הכיפורים” על ידי “גמר המלאכה” של הקדושה החירותית. בין ראש השנה ליום הכיפורים” עד אשר יופיע כל תוקפה של החירות” קיימת תקופת ביניים” המוקדשת אצלנו לתורה ולתפילה. מה היה אז מצב העבדים? בינתיים התרופף השעבוד והם כבר לא היו משועבדים לאדוניהם” אבל עדיין לא חזרו לבתיהם. עשרה ימים אלו הם ימי הכנה לחירות” והשחרור מתפתח עד החירות הגמורה של יום הכיפורים. במשך תקופה זו הם רקדו ברחובות מתוך שמחת קדושת שנת היובל” בציפיה שעוד מעט יצאו בעזרת ד’ לחירות הגמורה. שמחה זו גם התגלתה בהופעתם החיצונית” בקישוטים ובתלבושות של חירות” בלשון חז”ל: “עטרותיהן בראשיהן”. אז היה נהוג אצל הגויים שעבדים משתחררים ייעטרו ב”זרי דפנה”” מין קישוט העשוי מפרחים.
עלינו לזכור שאנחנו עם של עבדים משוחררים וגם לנו יש זרי דפנה משלנו: התפילין. לעומת זרי הדפנה של הגויים שהם ריקניים” לזרי הדפנה שלנו יש תוכן של קבלת עול מלכות שמים” שהיא התגלות החירות הפנימית שלנו: “עבדי הם ולא עבדים לעבדים”. עטרתנו בראשנו היא קבלת עול מלכות שמים” ומתוך כך כל התורה וכל המצוות. על ידי סילוק העבדות החיצונית מתגלה החירות הפנימית” “חירות עולם”” חירות עולמית” כללית” קוסמולוגית” של שייכוּת לרבונו של עולם [1].
מקורות:
[1] ע”פ שיחות הרצ”י שמות עמ’ 36-8″ 114-6.