גליון חג סוכות תשפ”א

זמן שמחתנו
שלושת הרגלים” פסח שבועות וסוכות” נזכרים בתפילה כ”זמן חרותנו”” “זמן מתן תורתנו” ו”זמן שמחתנו”. שלושת הזמנים הללו הם מערכה אחת שראשיתה בפסח זמן חרותנו” זמן הולדתו של עם ישראל” כאשר יצאנו מחושך לאור ומעבדות לחרות” כתינוק היוצא מרחם אמו. בהמשך” שבועות זמן מתן תורתנו. אין זה מספיק לצאת מעבדות לחרות מדינית” כשם שאין זה מספיק להיוולד” אלא יש לפתח ולגלות את הנשמה הטובה הגנוזה בתינוק שנולד” על ידי חינוך נאות ולימוד תורה” באהבה. יש לצאת גם מעבדות גופנית וחומרית לחירות רוחנית” כפי שנאמר במתן תורה אל תקרא חָרות על הלוחות אלא חֵרות על הלוחות. ומתוך החרות המדינית והרוחנית נזכה להשלים את התהליך ב”סוכת שלום”” כאשר אנו מקיימים את מצוות הישיבה בסוכה זמן שמחתנו” ונזכרים ומכוונים ויודעים כי “בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים” (ויקרא כג מג)” כפירוש רש”י” בסוכות הושבתי – הם ענני כבוד” דהיינו זוכים לראות בטוב ה’ ולהתענג על זיו שכינתו” כפי שכבר נאמר על כבוד ד’ “טוב יצר כבוד לשמו”.
נכון לעכשיו” גם בדורנו” למרות מגפת הקורונה” אנו זוכים ונזכה לראות עין בעין בע”ה בהתממשות הזמנים המקודשים. הקמת המדינה” היא בבחינת היציאה מאלפיים שנות גלות לחרות מדינית” ומקבילה ליציאת בני ישראל ממצרים – זמן חרותנו. השיבה לתורה ולמסורת היהודית המתחוללת בימינו באומה” בסתר ובגלוי” בקרב רבבות עמך בית ישראל” מקבילה לקבלת תורה” זה זמן מתן תורתנו. ומתוך החרות המדינית והחרות הרוחנית” נזכה במהרה להשלמת תהליך הגאולה בביאת משיח צדקנו ולהקמת בית מקדשנו במהרה בימינו ויתקיימו בנו הבקשות וההבטחות: “שמחנו כימות עיניתנו שנות ראינו רעה” (תהילים צ א)” ו”הנחילנו ד’ אלקינו בשמחה ובששון מועדי קדשך וישמחו בך ישראל מקדשי שמך” (תפילה לשלוש רגלים).
בברכת חג סוכות שמח
בציפייה לישועה השלמה

ש: האם המושג של סגר קיים בהלכה?
ת: ודאי. בגמרא בבא קמא: “דבר בעיר כנס רגליך” (ב”ק ס” ב)” כלומר יש להסתגר בבית.
ש: אבל נפסק שזה רק אם מתו שלושה אנשים בשלושה ימים מתוך חמש מאות (שו”ע או”ח תקע” ב)?
ת: זה כאשר אין לנו מידע מדויק מה קורה” אז שופטים באופן סטטיסטי. אבל בהמשך” השולחן ערוך מדבר על חולי מבורר לאנשים הרבה באותה עיר” ואז אין הגדרה מספרית זו (שם ה). המשנה ברורה שם מביא שאם יש מחלת ילדים מדבקת כגון אבעבועות” אז יש לכל אחד להבריח בניו מן העיר (שם סק”י בשם מג”א בשם של”ה).
ש: מאיזה דין?
ת: ערוך השולחן מביא שאם לא עשה זאת” הרי זה מתחייב בנפשו (שם יב)” כלומר פיקוח נפש.
ש: אז מה דינו של אדם שהדביק אחרים? האם עליו לשלם על הנזק?
ת: השאלה היא” האם זה גרמא או לא” בשו”ת אורחותיך למדני (חלק ב סי’ קנג) האם זה נקרא ברי היזקא” נזק ודאי או לא (חוקת המשפט” לא תגזול” פרק יא)” האם יש לזה דין אש מפני שכח אחר מעורב בו” הגר”י זילברשטיין (ווי העמודים” קובץ לד” מדור אנחנו וצאצאינו)” הג”ר יעקב אפשטיין (שו”ת חבל נחלתו כא” סד)” האם זה היזק ניכר או היזק שאינו ניכר” הגר”י זילברשטיין (שם). למעשה” בגלל נימוקים רבים” אין לו לשלם. גם” כיצד נוכיח שדווקא הוא הדביק ולא מישהו אחר?
ש: אבל כמובן” זה לא אומר שמותר להדביק אחרים.
ת: חלילה. אסור להזיק גם בגרמא. שו”ת אורחותיך למדני (שם)” הג”ר ליברמן (קובץ בשבילי אורייתא קטז” ג). גם חייב לשלם מדיני שמים (חוקת המשפט” שם).
ש: אם כן” האם לחולה קורונה שאינו מקפיד על ההוראות” יש דין רודף?
ת: גם כתב הגר”מ שטרנבוך (אגרת” כז ניסן תש”פ).
ש: יש לדווח למשטרה?
ת: כן. הגר”מ שטרנבוך (שם).
ש: ובסיכום?
ת: כבר כתב ספר חסידים: “לפני עיוור לא תתן מכשול” שלא ירחץ אדם שהוא מוכה שחין” עם יהודי אחר” אלא אם כן יודיענו” שנאמר: ואהבת לרעך כמוך וכתיב: לא תעמוד על דם רעך”(תרעג).

מודעה.
בתולדות ישראל פרצה מידי פעם מגפת שנאת חינם.
בימי משה רבינו – אצל קורח ועדתו” אצל המתלוננים” אצל המרגלים.
בימי בית ראשון – בזמן ירבעם בן נבט נחלקו ישראל לשתי מדינות.
בבית שני – שנאת חינם הביאה לחורבן בית שני ולגלות בת אלפיים שנה.
בימים הללו – חיידק שנאת חינם מנסה להתפשט” אולם הפעם אנו מחוסנים. מערכות החיסון הלאומיות והחברתיות חזקות” ולא יאפשרו לשנאת החינם להתפשט. אדרבא” ידוע שלשנאה אין עתיד… השנאה מביאה חורבן לפרט” למשפחה ולחברה.
לעומתה מידת האהבה – אהבת הבריות” אהבת האומה” אהבת המדינה” אהבת המשפחה” אהבת האחר והשונה” ומעל כולם אהבת ד’ יתברך – היא המנצחת והיא זו שתנצח” ותתקיים בנו הברכה “ומביא גואל לבני בניהם למען שמו באהבה”
בברכת חג סוכות שמח. באהבה
דב ביגון

בע”ה

הרב ליאור לביא
אברהם רבנו
דברים לזכר מו”ר הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא זצ”ל
תמונה 1:
תפילת שחרית בהיכל ישיבת ‘מרכז הרב’. התפילה מסתיימת” ואנכי” תלמיד צעיר בישיבה” בוהה כמהופנט בראש הישיבה” הרב אברהם שפירא” (או כמו שכולם נהגו לקרוא לו: ר’ אברום) שמקפל את התפילין. בתחילה – תפילין של ראש. חולץ” ומנשק. מגלגל את הרצועה” ושוב מנשק” ושוב ושוב – מנשק את התפילין” מכל צד וכיוון” בחיבה ואהבה שגורמות לי לבהות במחזה בהשתאות. ובין לבין – תלמידים באים ושואלים את הרב שאלות” עליהן הוא עונה – לעתים בסבר פנים רציני” אך על פי רוב – בבת שחוק משועשעת הנסוכה תדיר על פניו. ולאחר מכן – תפילין של יד. ושוב – הרב עוטף בנשיקות אוהבות את התפילין” ונראה הדבר כאילו אין הוא הולך להניח אותן מחר בבוקר שוב. כאילו שהפעם הבאה שיזכה להניח שוב את התפילין תהיה לפחות בעוד שבועות מספר או חודשים. וכך” יום אחרי יום. תפילה אחרי תפילה. ואני” נוצר את הרגעים הקדושים הללו בלבי עמוק עמוק. יודע שהלימוד שלי בישיבה מתחיל ברגעים הללו.
תמונה 2:
בשנים הראשונות ללימודיי בישיבה” המשכתי לשמור על קשר עם סניף בני עקיבא בו שימשתי כמדריך. באחת הפעמים” ביקשתי להתייעץ עם ראש הישיבה לגבי אופיה של פעילות חינוכית התנדבותית מסוימת. ונפשי בשאלתי – האם לקיים את הפעילות מעורבת – בנים ובנות יחד” או בנפרד. הגעתי לראש הישיבה בסיומה של התפילה” הרב הקשיב לשאלתי בקשב ואז ענה את אחת התשובות שהיו שגורות על לשונו: “מה לדעתך החפץ חיים היה עושה?” ואני” שהופתעתי מהתשובה – שאלה שקיבלתי” התבלבלתי לרגע. מניין לי לדעת מה החפץ חיים היה עושה? ובכלל” מעולם לא פגשתי את החפץ חיים אז למה שאדע בכלל מה היה עושה…

תורת חסד
מו”ר הרב הגאון אברהם אלקנה כהנא שפירא זצ”ל נתבקש לישיבה של מעלה ביום א’ של חג הסוכות התשס”ח. הביטוי ‘ישיבה של מעלה’ הולם לענ”ד הקטנה את רבנו יותר מכל” כי כל הוייתו היתה ישיבה. האחריות על מסורת התורה העוברת מרב לתלמיד” מדור לדור. וכך היה מזכיר בפנינו פעם אחר פעם את דברי הגמרא ביומא (כח ע”ב): “אברהם זקן ויושב בישיבה” יצחק זקן ויושב בישיבה” יעקב זקן ויושב בישיבה” ומימיהם של אבותינו לא פסקה ישיבה מהם”. וכך הטעים את דברי הגמרא: “הישיבה הראשונה הייתה אצל אברהם אבינו”. ובכל פעם שהיה מזכיר את דברי הגמרא הללו על אברהם אבינו שהיה זקן ויושב בישיבה” בתוכי התגנבה המחשבה שלנגד עינינו אנו רואים בהתנוצצות אורו של אברהם אבינו – מאברהם עד אברהם לא קם כאברהם.

כמה פלאי הדבר שיום הסתלקותו של רבנו הוא גם יום האושפיזין של אברהם” היום שבו אברהם אבינו מגיע להתארח בסוכתנו. תורת אברהם היא שילוב של תורה וחסד – תורת חסד על לשונה. הגמרא בסוכה (מ”ט ע”ב) דרשה על הפסוק במשלי “ותורת חסד על לשונה”; וכי יש תורה של חסד ותורה שאינה של חסד? אלא תורה לשמה זו תורה של חסד” תורה שלא לשמה זו תורה שאינה של חסד” ויש שאמרו – תורה ללמדה זו היא תורה של חסד ושלא ללמדה זו היא תורה שאינה של חסד”. ברבנו אברהם חברו יחד שני צדדיה של תורת חסד – תורה לשמה ותורה ללמדה.
מכאן גם לקשר המיוחד בין הרב לתלמיד כחלק ממסירת התורה מדור לדור (הדברים להלן מתוך שיחה ביום הזיכרון לרצי”ה זצ”ל):
“הישיבה אינה מקום של מסירת ידיעות התורה גרידא” אלא זהו מקום שבו צריך התלמיד להזדהות עם רבו. ולכן אנו מוצאים הלכות מיוחדות לגבי לימוד תורה בבית המדרש. כך למשל” אין מכניסים תלמיד שאינו הגון לבית המדרש ללמוד תורה אלא “מחזירין אותו למוטב ומנהיגין אותו בדרך ישרה… ואחר כך מכניסין אותו לבית המדרש ומלמדין אותו” (רמב”ם הלכות תלמוד תורה ד” א).

אקלים קדוש
חג הסוכות הוא חג האקלים היהודי. ההימצאות בסוכה עוטפת ואופפת אותנו באקלים קדוש. וכך אמר רבנו על האקלים הרוחני שסובב את תלמיד החכמים:
“לתלמיד חכם יש אקלים רוחני הסובב אותו” והוא משפיע על רוחניותם ותורתם של כל הסובבים אותו” גם אם הוא אינו מלמד אותם תורה באופן ישיר… זהו אקלים של רוחניות” שבכוחו לגדל ולרומם את האדם השרוי בו. ואקלים זה נשאר בעולם גם לאחר פטירתו של התלמיד חכם. יש שיריים של קדושה שנשארים גם כשמקור הקדושה כבר אינו נמצא… יש שיריים של קדושה בזמן… יש יום שמסוגל לחיבור לאור של תורה” ולקירוב ולהזדהות עם תורתו של התלמיד חכם שנפטר” וזהו ה’יומא דריגלא’ שלו (-יום הרגל” יום הזיכרון בו עוסקים בתורת החכם שנפטר” ראה רש”י יבמות קכא ב ד”ה תלתא). ועל ידי כך להשיג השגות שבימים רגילים אי אפשר להשיגן…”
הסיפורים שהובאו בראשית הדברים הם ביטוי נאמן לאותו אקלים רוחני שבו גידל אותנו רבנו ר’ אברום זצ”ל – אקלים של אהבת תורה ודבקות בה” אקלים של הקשבה למסורת התורה ולגדולי צדיקי הדורות.
ימי הסגר המבודדים של חג הסוכות השנה דורשים מכל אחת ואחד למצוא את החיבור האישי לאקלים הרוחני בחייו. שנזכה וימי החג יעטפו אותנו באקלים קדוש ומשמח של אהבת תורה ויראת שמים. תורת החסד של אברהם אבינו ורבנו.

בס”ד
סידרת ‘הקדמות לאמונה’
הקדמה לשו”ת מהרש”ם: האמון בגדלות האדם לעשות מארץ – שמים
מאת: נתן קוטלר
הרב שאין הברד יורד על שדותיו
מסופר שרבי יצחק הכהן שבדרון (בנו של המהרש”ם) היה רב בחאצעמר במשך שש שנים” אך החליט לעזוב את הרבנות ולהתפרנס ממעשה ידיו. הוא התיישב בכפר וקנה שדות וכרמים” ה’ הצליח את דרכו והוא התעשר” וכך ישב שם על התורה והעבודה שבע עשרה שנה. הוא היה נקרא בפי הגויים שבסביבתו “הרב שאין הברד יורד על שדותיו”. במשך כל שבע עשרה השנים הללו” היה הברד יורד על כל השדות ומקלקל את התבואה” אך על השדות שלו לא ירד ברד. ונתקדש שם שמים על ידו” כי הוא לא העסיק גויים בשבת בנכסיו אפילו בדרכים המותרות. ולכן כל הגויים אמרו בסביבתו “זה הרב ששומר שבת כהלכתו” שומר ה’ את שדותיו”. ונתקיים בו הכתוב “וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה’ נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ” (דברים כח” י) .
מדוע התנגדו המלאכים?
רבי יצחק הכהן שבדרון כתב הקדמות לשני החלקים הראשונים לשו”ת המהרש”ם של אביו. בהקדמתו ‘ההוד וההדר” הנגלה והנסתר’ לחלק השני של השו”ת – מביא את הגמרא המפורסמת במסכת שבת “ואמר רבי יהושע בן לוי: בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם” מה לילוד אשה בינינו? אמר להן: לקבל תורה בא. אמרו לפניו: חמודה גנוזה שגנוזה לך תשע מאות ושבעים וארבעה דורות קודם שנברא העולם” אתה מבקש ליתנה לבשר ודם? ‘מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ וּבֶן אָדָם כִּי תִפְקְדֶנּוּ’ (תהלים ח” ה). ‘ה’ אֲדֹנֵינוּ מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ אֲשֶׁר תְּנָה הוֹדְךָ עַל הַשָּׁמָיִם’ (תהלים ח” ב)!” (פח” ב).
מדוע התנגדו המלאכים לנתינת התורה לאדם? והרי התורה שייכת לבני האדם!
רבי יצחק שבדרון מפנה את תשומת לבנו למילים בפסוק שהזכירו המלאכים “אֲשֶׁר תְּנָה הוֹדְךָ עַל הַשָּׁמָיִם” – מה פירוש של המושג ‘הוד’ ומדוע התנגדו לתת אותו לבני האדם?
התשובה היא “אבל תנה הודך על השמים – כלומר חלק הנסתר הרוחני יותר שייך לנו ולא לבני אדם” (בסוף הקדמה הנ”ל). המלאכים אמנם לא התנגדו לתת לבני האדם את החלק הנגלה שבתורה” אך הם התנגדו לתת לבני אדם את החלק הנסתר שבתורה כי טענו שאין זה שייך לאדם.
אולם הקב”ה אמר למשה רבינו “החזר להן תשובה!” אמנם האדם עלול לחטוא” אך הוא גם מסוגל לעשות תשובה ולהתרומם לשלמותו. אך משה רבינו “אמר לפניו: רבונו של עולם” מתיירא אני שמא ישרפוני בהבל שבפיהם”. המלאכים טהורים” גדולים יותר מן האדם כי אין להם חטא ואינם צריכים לחזור בתשובה.
האדם גדול ממלאך
הקב”ה אמר לו: “אחוז בכסא כבודי” וחזור להן תשובה”. מה סוד כסא הכבוד? “כֹּה אָמַר ה’ הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי” (ישעיהו סו” א). מדוע נקראו שמם שמים? רש”י כותב ע”פ המדרש “אש ומים” שערבן זה בזה ועשה מהם שמים” (בראשית א” ח). אפילו שמדובר בשני הפכים הקב”ה עשה שלום ביניהם שנאמר “עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו” (איוב כה” ב) וכדברי חז”ל “תני רבי שמעון ב”י לפי שהרקיע של מים והכוכבים של אש והן דרים זה עם זה ואינן מזיקין זה את זה לפיכך עושה שלום במרומיו” (ירושלמי ראש השנה ב” ד).
ולכן כאשר הקב”ה אמר למשה רבינו לאחוז בכסא הכבוד” הכוונה היא שהקב”ה בחר את השמים להיות כסא הכבוד שלו דווקא משום שיש בהם שני הפכים. באותה דרך הקב”ה בחר לתת את התורה לבני האדם דווקא משום שיש בהם שני הפכים: חומר ורוח. ובכל זאת הקב”ה מאמין באדם שעל ידי התורה יוכל להגיע למדרגה גבוהה יותר מאשר המלאכים.
רעיון זה מסביר גם את דברי משה רבינו למלאכים: “אמר לפניו: רבונו של עולם” תורה שאתה נותן לי מה כתיב בה…לא תרצח לא תנאף לא תגנב” קנאה יש ביניכם” יצר הרע יש ביניכם?” המלאכים אינם זקוקים לתורה כדי להגיע לשלמות גדולה יותר מאשר מדרגתם הנוכחית” מה שאין כן אצל בני האדם. “הלא לא תבואו לשום שלמות יותר ע”י התורה” אבל אנחנו בני אדם בעלי החומר לא נוכל לבא לתכלית השלמות זולתה” (בהקדמה שם).
לעשות את הארץ שמים
בנוסף” החלק הנסתר של התורה מלמדנו את ההשפעה של מעשינו לא רק על עצמנו אלא גם על כל העולם והעולמות העליונים” כדברי הקדמת הזוהר הקדוש על הפסוק “וָאָשִׂים דְּבָרַי בְּפִיךָ וּבְצֵל יָדִי כִּסִּיתִיךָ לִנְטֹעַ שָׁמַיִם וְלִיסֹד אָרֶץ וְלֵאמֹר לְצִיּוֹן עַמִּי אָתָּה” (ישעיהו נא” טז) .
“וגם אנו צריכין להשלים גם את הארץ ולהפוך הכחות הרוחנים אשר בהארץ אשר נתלבשו בלבוש גשמי לבוש הארציי לתכלית השלימות ולהסיר מהם הלבוש הגשמי ולהלבישה שני שיתהפכה לרוחני ולעשות מארץ שמים וכנ”ל וזה בלתי אפשרי רק בהתורה הנגלית והנסתר” (בהקדמה שם).
חז”ל אומרים שהמלאכים הבינו את סוד נתינת התורה לאדם “מיד הודו לו להקדוש ברוך הוא” שנאמר ה’ אֲדֹנֵינוּ מָה אַדִּיר שִׁמְךָ וגו’ (תהלים ח” י)”. ורבי יצחק הכהן שבדרון מסיים: “דגם בכל הארץ אדיר שמך על ידי נתינת התורה לבני אדם שמהפכין הגשמי לרוחני ועושין מהארץ שמים ועל ידי זה מה אדיר שמך בכל הארץ”.
לתגובות: hakdamotlaemunah@gmail.com

הרב יורם אליהו
דירת קבע ודירת עראי
על הפסוק “בסוכות תשבו שבעת ימים” (ויקרא כג ) דרשו חז”ל (סוכה ב): “סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה פסולה”. ומניין לומדים זאת? “אמר רבא דאמר קרא: ‘בסכות תשבו שבעת ימים’ אמרה תורה – כל שבעת ימים צא מדירת קבע ושב בדירת עראי” – ועד עשרים אמה אדם עושה דירתו ארעי ולמעלה מכך זו דירת קבע. בציווי על הסוכה נאמר (ויקרא שם): “בסוכות תשבו שבעת ימים” למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים”” וצריך להבין מה הידיעה שאנו צריכים לדעת וללמוד מהישיבה בסוכה” מהישיבה בדירת העראי הזו” ומדוע דווקא בצאתנו ממצרים הושיב אותנו ה’ אלוקינו בדירת עראי כזו” וכי לא היה טוב יותר אחרי כל היסורים והעינויים שעברנו במצרים להושיבנו במקום נאה יותר?!
מרן הרב קוק מבאר שכוונה עליונה היתה ולימוד גדול בא ללמדנו מלכנו: “כי היא באה להורות” לדעת כי רק כמו אוהל ארעי חיי האדם”” ובמהרה הוא עלול לעבור “או אל מרומי מעל או ח”ו אל עמקי תחת” לזאת באת לנו להורות כי נעזוב משכנותינו ונשב בסוכות באהל עראי” ועל כן חיוב הסוכה בדרך ארעי דווקא” ואם היו למעלה מעשרים אמה” פסולה להורות כי לא ירד הגבר להשתקע הנה רק לגור פה עלי אדמות” על כן מן המוסר לעזוב המותרות מטובות העולם הזה כיון שאינם תכליתיות” (ירח האיתנים עמ’ רפז).
והרב ממשיך ומבאר שזו היתה גם “כוונת השי”ת שהושיב את ישראל בסוכות ביציאה ממצרים להורות בעת יסדם כי לא זה התכלית לקבע בקביעות כי אז עלול האדם לחשוב” בציור רעיונו שאין עולם אלא אחד” עלול האדם לחשוב שזה מרכז החיים” והישיבה בדירת עראי מלמדת שאתה בעצם ארעי כאן ונכון לך מקום קבע בעולם הבא ולשם אתה צריך לכוון את מעשיך ותכליתך”. בהקשר זה הביא מו”ר הרצ”י זצ”ל את הסיפור המפורסם על החפץ חיים שבא אליו אורח מחו”ל לבקרו” האורח ששמע על גדלותו של הח”ח היה בטוח שהח”ח גר בבית מפואר וכו'” והנה כשנכנס לביתו” התבונן בכלי הבית ושאל בתימהון: איה הם הרהיטים של כבודו? שאל אותו הח”ח: והיכן הרהיטים שלך? חייך האורח ואמר: הלוא ידוע לרבנו כי אני רק גֵר בארץ” לא כאן ביתי” אני אורח כאן. ענה לו הח”ח: להוי ידוע לך שגם אני אורח כאן (בעוה”ז)” ולשם מה אני צריך רהיטים? (שיחות הרצ”י מועדים ח”א עמ’ 127).
ולחיזוק העניין הזה מוסיף הרב קוק ומסביר” “שלכן ציוה ד’ לחוג חגנו ביום הקדוש בעת חג האסיף”” כי כאן מצוּוה האדם להתבונן בביטול העוה”ז” שדווקא בראותו את תבואתו” את עושרו” הוא עלול לחשוב שזו מטרת העוה”ז “על כן הֵביננו מלכנו בזה לבל נטעה באלילי כסף ואלילי זהב – ורק אם טוב המעשים ותורה בידו אז יצלח נצח” (ירח האיתנים עמ’ רצא).
ובזה אפשר להבין מדוע הסוכה נחשבת כמבצר הגנה” כמקום שמור ומוגן” והרי היא כל כך פרוצה ושתי דפנות וטפח כבר כשרים הם ואיך הם יכולים להיות מבצר נגד כל צר ואויב? “אלא שדבר ד’ הוא המחזק ומבצר את מחיצותיה” ואין בכוחם של כל כלי יוצר לפרוץ את החומה הבצורה של חוקת התורה של דבר ד’.”
הסוכה היא אם כן לימוד לדורות; “חוקת התורה כוחנו היא” חוסננו היא” והיא מעמידה אותנו (על האמת והתכלית של החיים) וממילא בה אנו חיים וקיימים לעד” (מועדי הראיה צה).

בס”ד
השמחה בנישואין
אחת ממטרות הנישואין היא לשמוח זה בזה” מתוך אהבה ורעות. בשבע ברכות” מונים את כל סוגי השמחה. ואכן בחתונה” השמחה מרקיעה שחקים. ומה קורה אחר כך? מי שלא עובד לשמר את השמחה” מוצא את עצמו מתלונן” כועס ועצוב על מה שאין” מתרכז בשלילי ומעצים אותו” מבלי לתת דגש על הטוב הקיים. אם נישאר בעצב” כיצד נגיע אל השמחה? למה הדבר דומה? לאדם הנמצא בצומת דרכים” והדרך שבחר” אותה הוא יראה בעודו מפנה גב לדרך השנייה.
בדרך כלל זוגות מגיעים לייעוץ” כאשר הם נושאים משא כבד שלילי” פגיעות וכאבי לב. ישנם זוגות שמאוכזבים מעצמם ומבני זוגם” דווקא מפני שיש להם אחריות ומחויבות לקשר. אינם מבינים” כיצד הגיעו למצבים קשים עם כל האחריות שלהם.
לדוגמא” כשחיים ושרונה (שמות בדויים) נכנסו” חשתי אווירת כבדות” למרות הנימוסים והחיוכים. ככל שפתחנו” כך נגענו בנושאים רגישים וטעונים. כל אחד מהם הדגיש את השלילי אצל השני. כששאלתי על החלק החיובי הקיים” הם נדרשו לחשוב על כך זמן רב. במהלך הפגישות” הבנתי שראיית השלילי והביקורת מנהלים את הזוגיות שלהם. כשהעליתי זאת בפניהם” שרונה אמרה: “הוא יוצר את האווירה הזאת בבית. אני לא יכולה לשמוח כשהוא כזה עצוב”. חיים הביע התנגדות ואמר שהוא לא טיפוס עצוב. אולי הוא מוטרד” לחוץ” אבל לא עצוב. הפרשנות של שרונה שבעלה עצוב” נבעה מהעצב שהיא עצמה שרויה בו בלא יכולת לראות את הטרדה והלחץ שלו. שניהם התנהלו ללא שמחה וללא התבוננות בטוב.
הרמב”ם אומר שהשמחה” “עבודה גדולה היא”. האדם בטבעו נוטה לראות יותר את השלילה. כדי לראות את הטוב שפעמים רבות נתפס כמובן מאליו” נדרשת התבוננות מכוונת לראיית הטוב. עצב קיים מפני חוסר ביטויי השמחה שהיא ביטוי הנשמה האלוקית הטהורה.
האדם הוא עולם קטן. כמו שהעולם מורכב מניגודים שמשלימים ומאזנים” כן גם בתכונות האדם. בעולם יש אור וחושך” שמיים וארץ וכן הלאה. גם באדם יש ניגודים” ובעבודת השמחה הוא יוצר איזון:
” לתת לכל תכונה את מקומה בזמנה. כמו עצב ושמחה” כפי ששלמה המלך אומר” עת לשמוח ועת לבכות.
” איזון בתכונות מתקיים גם כאשר זוכרים בזמן העצב שיש גם שמחה. כשמרגישים רע” זוכרים שהטוב גם קיים.
” המצב השלילי” הגיע כדי לרומם ולגדל את האדם. ידיעה כזאת נותנת כוח להתמודדות ולצאת מחוזקים.
” אחריות ללא שמחה” יוצרת כבדות ועצב שלא מאפשר בנייה והתחדשות.
” בשמחה מביעים רגשות חיוביים שמחברים בין בני הזוג והם לב לבה של הזוגיות.
חיים ושרונה” ראו בביטוי רגשות” שחוק” קלות ראש וליצנות. הבדלנו בין המושגים: ליצנות מבטלת ערכים חיוביים ומנמיכה אותם ולכן היא שלילית. אנחנו יודעים ששחוק וקלות ראש כשהם בין גברים ונשים אסורה. לעומת זאת” בין בני זוג” שחוק וקלות ראש” במידה ראויה ונכונה” מקרבים ביניהם ויוצרים חיבור רגשי שמח ואוהב. וכמו שחכמים התחילו את לימודם עם “מילתא דבדיחותא” ו”במילי דשטותא” כדי ליצור לימוד מתוך שמחה” כך ראוי גם בין בני זוג.
כתינוקות וילדים” גדלנו שמחים ומחייכים וחסרי גבולות. התינוק עדיין לא מכיר את העולם החומרי ולכן הוא ירוץ ולא יראה למשל את השולחן שנמצא בדרכו. רק כאשר יקבל מכה פיזית” הוא ילמד שיש כאן שולחן שצריך לעקוף אותו. ככל שגדלנו ההורים” המורים והחברה לימדו אותנו גבולות ונימוסים שהם בודאי הכרחיים לחברה מתוקנת. אלא שכשבני זוג נישאים” הם נדרשים להיות פתוחים ומשוחררים יותר ולשמוח ולצחוק כילדים. אבל כבר התרגלנו במשך שנים להיות מבוגרים רציניים. בנישואין” בתוך ביתם” צריכים בני זוג לחזור לשחרור ולמשחקים כמו ילדים עם הגבולות והנימוסים. זו בעצם השלמות והאיזון שמתבטאים בנישואין” מתוך ומכוחה של שמחת הנישואין.
חג הסוכות מבטא את שיא השמחה. חשוב שדרך הסכך” נראה את השמים. חשוב שבזוגיות נרים עינינו אל ה’ ונדע שהוא המחזיק אותנו ביחד. גם אם צִלתה מרובה מחמתה” הסוכה כשרה. גם אם יש בזוגיות הרבה צללים” ככל שנראה גם את האורות” נצחק ונשתובב יחד כילדים” נתחבר באהבה מתוך שמחת החג ושמחת החיים.

ב”ה תשרי תשפ”א
צִלָּא דְּמֵהֵימָנוּתָא. לחג סוכות/ זיו רוה
רבים מענייניו של חג הסוכות רומזים על המצב העתידי של עם ישראל ועל יחסיו עם העולם והאומות. אמנם הסוכה היא זכר לסוכות המדבר ולענני הכבוד שליוו את בני ישראל בדרך” אך היא רומזת גם לישיבה העתידית בצל עורו של לוויתן. זוהי הבחינה שהעולם עתיד להגיע אליה” של עילוי החומריות” של התבטלות הגוף אל הנשמה” של תחיית המתים. היצור החומרי לוויתן בטל לרוחניות שבישיבת עם ישראל בצל סוכת עורו. זהו רמז למצב העולם אחר ימות המשיח” שהגופניות תעשה אורחת אצל הנשמה” בשונה מהזמן הזה שהנשמה אורחת אצל הגוף. החומריות לא תעכב עוד את הופעת הקדושה” אלא תתעלה יחד אתה והטבע יתעדן ויזדכך .
אחרי המלכת ה’ יתברך בראש השנה” והתשובה העמוקה ביום הכיפורים יכול להופיע האור הגדול של סוכות. אור שמזמין את השכינה לשכון בקרבנו” ע”י סדר אלוקי של מצוות הישיבה הסוכה. האור האלוקי של סוכות הוא כל כך גדול” שצריך שבעה ימים לפרט את בחינותיו השונות הרמוזות באושפיזין עילאין. אלו בחינות השגחה הארה והשפעה שונות” שבהן ה’ יתברך מנהיג את עולמו” ואנו מכשירים את עצמנו לקבל את נוכחותם בחיינו” לכבדם כאורחים חשובים שדורשים לימוד והתייחסות. האור המקיף של הסוכה מתחדש עלינו כל הזמן אך ניתן להיפגש עמו רק כישיבה ב’בית ארעי’. אך לעתיד הקדושה העליונה באה אל עולמנו ושוכנת כבוד דרך קבע. בינתיים” ישיבת הסוכה בזמן הזה בונה את סוכת דוד הנופלת” ומכשרת את הייעודים העליונים של עם ישראל.
שבעים פרי החג העולים על המזבח בבית המקדש” מבטאים את הסדר התקין שאמור להיות בעולם. הקרבת הפרים מה-ו-ו-ה השפעה של כנסת ישראל לשרי אומות העולם” כלומר למלאכים הממונים כל אחד ואחד על אומה שונה . כשעם ישראל במצבו המוסרי העליון ובקרבת אלוקים” האומות מקבלות את כל השפעותיהן החומריות והרוחניות דרך הצינור של האומה הישראלית. דבר זה גורם לגויים להערכה ולביטול כלפי ישראל” ומציב את כנסת ישראל במקום העליון הראוי לה” כנשמת האנושות. לעתיד לבוא הגויים אף יכירו בהטבה הבאה אליהם ממצב זה” ומתוך כך יתקיים: “וְעָמְדוּ זָרִים וְרָעוּ צֹאנְכֶם וּבְנֵי נֵכָר אִכָּרֵיכֶם וְכֹרְמֵיכֶם. וְאַתֶּם כֹּהֲנֵי ה’ תִּקָּרֵאוּ מְשָׁרְתֵי אֱלֹהֵינוּ יֵאָמֵר לָכֶם…” . אולם כשעם ישראל חוטא חס ושלום” השפעת שרי האומות איננה דרך הצינור של כנסת ישראל” וזה דבר הגורם ירידה תרבותית ומוסרית לעמים. כדי שתשוב האומה הישראלית בתשובה” ניתנת אפשרות לעמים יכולת רדייה בנו והשפעתם הזרה מזיקה לנו. עילוי מצבה הרוחני של האומה יאפשר עילוי ההשפעה החיובית על כל העולם וחזרה אל הסדר האלוקי המבוקש. שבעים הפרים הנם השפעה רצויה הנעשית במצב מתוקן שבו יש לישראל מקדש פעיל בירושלים. לכן ההפטרה העוסקת במלחמת גוג ומגוג נקראת בשבת חול המועד. מלחמה זאת מציינת שלב משמעותי מאוד בהחזרת הסדר הראוי ועילוי קרנה של כנסת ישראל אחרי ניסיון ההתנגדות המסיבי של עמים רבים לישראל במהלך ההיסטוריה.
בנטילת ארבעת המינים יש דחייה של רוחות רעות” של השפעות תרבותיות שאינן לפי רוח ישראל המערבבות את הסדר האלוקי הרצוי של העולם. בנענועם” אור דעת ה’ בוקע ומדריך את כל קצות הארץ” עד כי יתקיים “לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה’ כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים” . עם ישראל עוסק בשאיבת מים ממעיין השילוח וניסוכם על גבי המזבח” שאיבת רוח הקודש בשמחת בית השואבה מן המקור האלוקי.
עד שהמהלך האלוקי יושלם נשב בצל האמונה” ב’צילא דמהימנותא'” בסוכה. זוהי הישיבה הטבעית לנו” מתוך בקשה שכל חיינו יהיו גילוי לאמונת ה'” לכן בחג אנו ממעטים לצאת מהסוכה. יהי רצון שנזכה לשבת בצל אור האמונה לעולם.

הרב חגי לונדין
ר”מ בישיבה הגבוהה-הסדר שדרות

סוכות – טעם העץ כטעם הפרי
אנו פותחים את השנה החדשה בעשרים ושניים ימים קדושים (עשרת ימי תשובה+ארבעה ימים שבין יו”כ לסוכות+שבעת ימי סוכות+שמיני עצרת) שהם כנגד כ”ב אותיות שבהן נבראו שמים וארץ. כשם שמאותיות הא”ב העברי ניתן ליצור אינסוף צירופי מילים ומחשבות” כך ניתן” מעבודת ד’ המרוכזת בימים הללו” ליצור אינסוף צירופי חיים שיאירו את השנה כולה.
אנו פותחים בראש השנה” היום שבו נברא האדם (ויקרא רבה כט” א)” בהכרזת היסוד כי אנו יצירי כפיו של הקב”ה ומתוך כך – ישנה תכלית לחיינו. בראש השנה אין מקום לוידוי או לעיסוק בתיקון אישי” עניינו הבלעדי של ראש השנה הינו קבלת המלכות האלוקית. משם אנו ממשיכים ליום הכיפורים” יום מחילת חטא העגל. מתוך קבלת האור הכללי של ראש השנה אנו מבקשים את הישע האישי. ביום הכיפורים אנו עוסקים בעבודה הפרטית: פרוט החטאים” וידוי” תשובה וכפרה.
לאחר שנבנו בנו שתי הקומות הללו – הכלל והפרט – אנו מגיעים אל שיאו של המהלך כולו: חג הסוכות. המצווה הראשונה במוצאי יום הכיפורים הינה בניית הסוכה: לאחר המפגש עם המדרגה המלאכית ביום הקדוש בו אין אכילה” שתייה” סיכה” תשמיש המיטה ונעילת הסנדל – אנו עוסקים בחומר” בארציות” בבניית העולם הזה. בחג הסוכות אנו מקדשים את המציאות הארצית. הקדושה הכללית והפרטית שנספגה בנו בימים הנוראים לא נותרת במימד המופשט אלא מחלחלת אף למימד הטבעי-גופני.
שלב זה מביא את השמחה: “אף על פי שכל המועדות מצוה לשמוח בהן” בחג הסוכות היתה שם במקדש שמחה יתירה שנאמר ושמחתם לפני ד’ אלהיכם שבעת ימים” (משנה תורה” הלכות לולב ח” יב). סוכות הנו החג שבו קיימת הזדהות מלאה בין הגוף לנפש” בין המימד הפנימי לחיצוני. זהו החג שבו אנו יכולים להיות מה שאנחנו באמת. זוהי אף הסיבה שבעבורה אנו נוטלים אתרוג בסוכות. אתרוג” אומרים חז”ל (סוכה לה” א) הנו פרי ש”טעם עצו ופריו שווה”. כלומר קיימת בו התאמה בין התהליך לתוצאה. בסוכות אנו נוגעים בעולם העליון” בגן העדן שבו היה “טעם העץ כטעם הפרי”. שבעת ימי סוכות” הבאים בסוף השרשרת של הימים הנוראים – נותנים לנו את הכוח לקראת ימי החול האפרוריים; להיפגש עם התוצאה והפרי תוך כדי התהליך.
שתהיה לכולנו שנה טובה.

וזאת הברכה
הרב שאול ישראלי זצ”ל*
שילוב הסוף עם הראש (התשט”ז)
חג שמחת התורה מצוין בגמר ובהתחלה כאחד” בשילוב הסוף עם הראש” ה”לעיני כל ישראל” עם “בראשית ברא”. ואכן” אם רגשות קשים מתרוצצים בלב” ומחשבות נוגות מקוססות בראש – סוף התורה? מה יהא גורלה של תורה בעם זה אשר חזר למקומו לאחר אלפי שנות נדוד” כשהוא מתערטל בקלות דעת כזאת מכל אותם הערכים אשר החזיקו אותו וקיימו אותו” כשלא הרגשת “אתה בחרתנו” מרנינה את לבו” אלא “ככל הגויים בית ישראל” שובה אותו” כשלא שמחת התורה היא שמחתו” אלא מלחמת שוורים מגרה את יצרי הוללותו?
בא השילוב הזה של ההתחלה עם הסוף ומלמדנו” כי אין סוף לתורה. וכשנדמה שהנה הנה נגמר הכל” כוחות חדשים מתרעננים ומעיינות חדשים מתגלים והתחלה חדשה של “בראשית ברא אלקים” מתחילה לפעום בלבבות.
כל עוד יש בסוף גם משום “לעיני כל ישראל”” כל עוד לא תכנף היהדות התורנית” כל עוד נהיה אנחנו כאן” יהיו בסופו של דבר כולם כאן” כמאמרו הידוע של הלל (סוכה נג” א)” אשר איננו התייהרות סרק” אלא רק ביטוי של האמת לאמתה. כשהרבה הרבה נסחפו לצדוקיות” כשרבו אלה שהסתפקו בשמחת האסיף ולא ידעו שיש לצרף לזה גם את חרדת הזריעה המסתמלת בשאיבת המים” אז עמד הלל הזקן והכריז” שלא נתייאש” באשר “אם אני כאן הכל כאן”.
עלינו רק להשתדל” שנהיה אנחנו כאן” שכל ה”אני” שלנו ” שכל מעיננו” שכל מחשבתנו” שכל רצוננו יהיו כללם כאן ולא נהיה מפוזרים על פני כל העולם” שנדע להעריך את הקדוש ליהדות” שנדע שכל מה שאינו יהודי לא לנו הוא. אם כך יהיה הדבר” כי אז נדע שהכל כאן.
*מתוך הספר ‘שיח שאול’ על התורה

ממשנת הרציה
ברכת עם ישראל
“וזאת הברכה אשר ברך משה…”. נפגשים כאן בענינו של עם ישראל” בחירת ישראל” קדושת ישראל” גאולת ישראל. אנחנו יצירה אלוקית מיוחדת” ויחד עם זה: “ונברכו בך כל משפחֹת האדמה” ” יש לזה ערך וענין גם לכל העולם כולו. הגמרא אומרת: “כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב”ה נתמלא כל העולם כולו בשמים”” וגם: “כל דיבור ודיבור שיצא מפי הגבורה נחלק לשבעים לשונות”. הריח” הבשמים נתפזרו בכל העולם כולו. התורה שייכת באופן כללי” פנימי וגדול” לכל העולם כולו. היא תורת אלוקי שמים וארץ. אבל ממשיותה של תורה” מיוחדת לנו. “אין מוסרין דברי תורה לגוי” שנאמר: ‘לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום'” .
יש מהלך של התקדמות של האנושות” במשך אלפי שנים ודורות. “שני אלפים תוהו” שני אלפים תורה” שני אלפים ימות המשיח…” . “והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ד’ בראש ההרים… ונהרו אליו כל הגוים”. כולם יאמרו: “… לכו ונעלה אל הר ד’ אל בית אלהי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה באֹרחֹתיו…” . יש הרבה פסוקים על זה. כל הגויים יהיו צדיקים. כל העולם כולו יהיה במדרגה ניסית היותר גדולה. מה יהיה אז עם היחוס שלנו? האם אחרי כל התקדמותם” הגויים יגיעו להיות כמונו?! כאן נפגשים בביטוי האלוקי הראשון לקראת יציאת מצרים: “בני בכֹרי ישראל” ! כאן היחוס שלנו בקדושה ובטהרה” בדבקות אלוקית. נכון שלעתיד לבוא כל העולם יתעלה” כל בני האדם בנים לאבינו שבשמים” “אב אחד לכֻלנו” ” אבל לנו יש בכורה. אצלנו היתה גישה אלוקית” פנייה לרבונו של עולם” עוד מקודם. לאחר מכן” שאר האנושות זחלה וטיפסה אלינו. יש כאן חשבונות דקים. הבכורה הזאת היא סגולה אלוקית עליונה” היא יסוד מוצק הקיים בהחלט” לעד. העליונות שלנו נאחזת במושג המשפטי של הבכורה. בכור יורש פי שנים. כך סידר רבונו של עולם המנהיג את העולם. המציאות ההיסטורית היא שיש לנו בכורתיוּת ביחס לאמונה בד’.
בפרשת “ויחי” מתבאר הסידור השלם של כל שבטי ישראל. יעקב אבינו אומר לראובן: “פחז כמים אל תותר כי עלית משכבי אביך אז חללת יצועי עלה”. יש ליעקב אבינו קפידא על ראובן שגרם זעזוע בבכורה. ראובן גרם איזו פגיעה” איזו פגימה במִבנה האלוקי הכללי של בנין השבטים” ומתוך כך גרם בלבול ב”בני בכֹרי ישראל”. מה יהיה לבכורה שלנו? משה רבינו הוא הממשיך הפנימי של יעקב אבינו. “תורה צוה לנו משה” מורשה קהִלת יעקב”. לכן ב”זאת הברכה” מופיעה התפייסות – “יחי ראובן ואל ימֹת”. משה רבינו הוא הבנין השלם של כלל ישראל. לכן התעוררות זו של רחמים ותחנונים” התפייסות זו של משה רבינו” היא ביחס לכל ישראל כולו. מכאן החשיבות של “יחי ראובן ואל ימֹת”” ביחס לראובן עצמו” ומתוך כך בנוגע לכל כלל ישראל” שהם בנין אחד שלם .