אנחנו התחלנו ללמוד את האיגרת
מהתחלת אורות התשובה.
תפתחו בבקשה בדף כ"ג.
הייתי ברשותכם רוצה לחזור על החלק האחרון של המאזן.
אני רוצה רק לחזור על העניין הכללי. הרב כאן מתאר את תהליך התשובה,
מה קורה לאדם שהוא מואר על ידי אור התשובה.
צריך להבין מה זה מואר.
מואר, הכוונה היא
שאדם רואה את,
נאמר ככה,
את המגמה, את הרצון הטוב של אלוקים,
מתוך שהוא עושה תשובה,
איך שהרצון הטוב של אלוקים
הוא נמצא בעצם בכל מקום.
כמו שאומרים חכמים, לית אתר פנוי מיניה. אין מקום פנוי מהרצון הטוב של אלוקים.
אלא מה? אנחנו כבני אדם לא רואים את זה.
למה אנחנו לא רואים את הדבר הזה?
קודם כל, כי אנחנו לא יכולים להכיל את זה.
זאת אומרת, הרצון הטוב הוא משול לאור.
חז"ל אומרים, זה אור, מבחינת אור. אור זה טוב,
ויהי אלוקים את האור כי טוב.
אבל אנחנו יכולים לקבל את האור, את השפע האלוקי, את הטוב האלוקי,
בהתאם ליכולת, לכלים שיש לנו לקבל, נאמר ככה.
זאת אומרת, אדם שהוא מתנהג טוב, הוא רואה טוב.
אדם בעל מידות טובות, הוא רואה דברים טובים.
אדם בעל מחשבות טובות, יראה דברים טובים וכו'.
וההפך חס ושלום, אדם שהוא חושב רע, או נוהג רע, מידות רע, או דברים כאלה,
מחסדי השם זה.
אז אותו הטוב האלוקי,
הוא לא יראה בעיני נשמתו, כמובן, הוא לא רואה את הדברים. אדרם, הוא רואה את הדברים,
הוא לא רואה את הטוב.
קוראים לזה בחז״ל, קוראים לזה הארת פנים או הסתר פנים.
הארת פנים, הוא רואה את האור,
את הפנים, הפנים זה מלשון פנים מלשון פנימיות.
הוא רואה את המגמה הפנימית שנמצאת בכל העולם,
או בעולם סביבו או משהו כזה.
כל אדם חי בעצם בעליות וירידות בין מצב של הארת פנים ובין מצב של הסתר פנים,
בין מצב שהוא רואה דברים טובים, חושד דברים טובים, יש גם מציאת של הסתר פנים, הוא לא רואה טוב, הוא רואה אדרבא, לא רואה טוב.
הסיפור הזה, הדברים הפשוטים האלה, זה סיפורו של האדם הראשון בגן עדן.
האדם הראשון בגן עדן,
שהוא האלוקים ברא, יצר אותו,
כן?
בהתחלה הכל היה טוב, הוא חי בעולם שכולו טוב.
אנחנו נראה תכף את האדם הראשון הזה.
זאת אומרת, היה המצב הכי אידיאלי שיכול להיות.
יציר כפיו של הבורא, זה לא היה אדם עם חסרונות,
זה היה אדם עם כל המעלות, עם כל הדברים הטובים שיש.
אלא אותו אדם בגן עדן,
הוא נתן לו, הקדוש ברוך הוא, תכונה כזאת,
שקוראים לה הבחירה החופשית.
הוא אמר לו, תראה,
אני שם אותך אמנם בגן עדן, והכול טוב,
והכול נחמד,
אבל יש לך תפקיד בתוך כל המציאות הזאת, הטובה והנחמדה,
לשמור עליה.
אל תאבד אותה.
לעובדה ולשומרה.
וניחהו בגן עדן
לעובדה ולשומרה.
לא לניחהו בגן עדן לשבת באפס מעשה ולהנות מזיו השכינה, כמו שאומרים,
אלא אתה כל הזמן צריך לעבוד,
להשתדל, להתאמץ,
לתקן,
כן, ולשמור, להיזהר.
יכולים גם ליפול, לרדת.
האמת היא שזה לא רק האדם הראשון, אנחנו, כל אחד מאיתנו.
אלא ההבדל בין האדם הראשון למציאות שלנו,
שאנחנו כבר לא, איך אומרים,
אנחנו כבר גורשנו מגננה.
והאדם הראשון, לצערנו הרב,
זה נוגע לכל המין האנושי, לא רק לאדם הראשון,
כי האדם הראשון הוא מלמד אותנו על כל המין האנושי.
האדם הראשון הוא איבד את האור הזה,
שקוראים לו האור הגנוז, הטוב הזה, נאמר את זה. הוא איבד אותו.
איבד אותו,
והאור הזה נעלם כביכול מעיני האדם, לא מעולם.
המאיר לעולם כולו,
בטובו, בחן, בחסד וברחמים,
טובו מחדש בכל יום תמיד מעשה, זאת אומרת, הטוב של אלוקים הוא שורה בכל דבר.
גילוי הטוב של אלוקים זה תלוי כבר בך,
באישיות שלך,
בהתנהגות שלך,
במידות, במחשבות, בדברים האלה. זה מובן העיקרון הזה.
אדם שעושה תשובה
הוא בעצם מסיר מליבו, מנשמתו,
מהצד הפנימי שבו, מה שנקרא קליפות,
מסכים, תקראו לזה איך שאתם רוצים,
שהם מונעים מהאור להאיר את הנשמה.
האור, במקום שהאור הזה יאיר את נשמתו של האדם,
הוא נעלם.
ולכן קוראים לעולם שאנחנו חיים בו עולם.
למה קוראים לו עולם?
אז בחסידות אומרים מלשון נעלם.
מה נעלם?
אותו אור, אותו טוב, הוא נעלם.
והתפקיד שלנו בסך הכול, התפקיד שלנו בעולם, בחיים, להעיר אותו.
לכן נאמר על האדם, כי האדם הוא נר,
כי נר השם
נשמת אדם,
כי נר מצווה ותורה אור.
זה התפקיד של האדם באשר הוא, להביא להרבות אור, להרבות טוב,
להוסיף ולגלות את האור הזה.
אבל כאן הרב במאמר הזה הוא אומר,
כשהוא מדבר על אור התשובה,
הוא מדבר על שתי מדרגות.
יש מדרגה אחת שאדם מאיר את נשמתו,
אבל עדיין הוא לא מחובר לעולם מסביבו.
עדיין הוא מודה לקדוש ברוך הוא, הוא אומר, אני רואה כל הזדונות
נהפכים לזכויות.
אני רואה שכל הירידות שלי היו לצורת אלי, אבל הוא עדיין בפרטיות שלו.
עדיין כל מהלך התשובה הוא לא מתפשט מעבר לתחום הפרטי.
עדיין הוא בבועה שלו, נאמר, במציאות שלו.
הרב אומר, בחלק השני שאתה רוצה לקרוא אותו כרגע,
יש אפשרות להתעלות
מהפרטיות ולהיות במצב
שאדם כמו האדם הראשון.
האדם הראשון הוא היה אדם כללי.
זאת אומרת, הוא לא חי את הפרטיות שלו. הוא חי, הנפילה שלו הייתה בגלל הפרטיות.
אבל הוא היה מה שנקרא אדם כללי, הוא חי את הכל,
הוא נשם את הכל, הוא קרא לבעלי החיים שמות, הוא היה ממש איזה יצור כזה עולמי,
מחובר לכל ההוויה כולה, לכל הבריאה כולה, זה היה מין מציאות,
לנו קשה להבין את הדבר הזה, אולי בשבת משהו,
בשבת אנחנו אומרים ישמחו במלכותך משומרי שבת וקוראי עונג.
אנחנו, משהו מעין זה, בשבת,
אנחנו מתחברים להוויה, לכלל,
וכן, לשמיים ולארץ, לבריאה כולה. יש איזו התחברות כללית יותר.
והנה, יש שתי קומות כאילו לאדם. הקומה האחת היא קומה פרטית,
כי אדם עסוק בהוויה הפרטית שלו, בבעיות שלו, בעניינים שלו.
הוא חי באיזה מסולם של עולה ויורד כזה.
אבל יש מדרגה לעילא ולעילא,
מדרגה של דבקות בקדוש ברוך הוא, שעליה כאן מדבר הרב.
נכון שאנחנו לא במדרגה הזאת, אנחנו אנשים נורמטיביים, רגילים,
אבל הרב שהוא זכה,
איך אומרים, לחיות בעולם של אצילות קוראים לזה,
עולם אצילי, עולם קרוב לקדוש ברוך הוא, של דבקות בקדוש ברוך הוא,
הוא מזכה אותנו, הוא אומר, בואו אני אפתח לכם איזה פתע להבין מה קורה
לאדם שהוא זוכה לתשובה כזאת גדולה שלא רק הוא מואר אלא העולם מואר
הוא רואה את הכל מואר
מדרגת האדם הראשון שהוא חי בגן עדן הכל נראה טוב הכל
איך אומרים ממלא כל העלמין
לעת עתם פנוי מהרצון הטוב של אלוקים הוא רואה את זה מובן אתם מעוניינים
לעשות מסע יחד עם הרב לעולם הזה, אם אתם מעוניינים טוב, אם לא זה לא נורא.
אבל כדאי פעם לראות איך,
כמו שאומרים מסילת ישרים,
יש מסילה, מסילה זה דרך,
דרך סלולה זה נקרא מסילה.
אבל הסוף, הטופ של מסילת ישרים זה הקדושה.
אנחנו לא מתחילים מהקדושה, אנחנו מתחילים מידת הזהירות, זריזות, נקיות,
טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-מלכי-אדריגה.
לפעמים אין לנו כוח להתקדם הלאה, מרוב דרישות מוסריות וכאלה.
זה, עד כאן, כמה אפשר לעמוד בדרישות האלה.
אבל האמת היא שצריך גם להסתכל לפעמים
אל סוף הספר.
וכמו שיש אדם ספר,
לפעמים, אז הוא ספר מתח.
אז הוא אומר, נמאס לי כבר, אני רוצה לראות מה יהיה בסוף עם הגיבור.
אז הוא לוקח את הספר והוא ככה מתגנב לסוף הספר,
פותח לראות מה קרה עם אותו גיבור שהוא כל כך עבר דברים כאלה, דברים אחרים,
והוא מגלה, או-או-א, כל הכבוד.
בסוף הוא ניצח, הגיבור.
אז לפעמים צריך לראות את, ככה אומר הרב הנזיר,
שאת מסילת הישרים צריך ללמוד לפעמים מהסוף להתחלה.
זה ככה מתחילים מלמטה למעלה.
אבל גם צריך ללמוד לאן להגיע, מה המטרה, מה לאן אפשר להגיע במטרה.
אז בסוף זה שער הקדושה,
תחיית המתים, קדושה,
מדרגה, מדרגה, לעילא ולעילא.
יש מדרג, קיימת מדרגה כזאת, לא שאנחנו נמצאים בה כרגע, אבל אנחנו פוטנציאל להגיע לשם.
אנחנו הכוונה כל עם ישראל.
כולנו יכולים
להגיע לאיזו מדרגה של הערה כזאת,
של קדושה כזאת,
של דבקות כזאת, שבכל דרכיך דאהו,
לראות באמת איך שכבוד השם,
כבודו מלא עולם באמת,
כן, וזה לא אמירה, זה באמת, כבודו מלא עולם.
על זה כאן, הוא אומר כאן הרב,
נדבר על המדרגה הזאת.
דרך אגב, הנביאים ככה עושים.
ביקש יעקב לגלות את הקץ,
ונסתה ממנו.
ככה כתוב, שבצל הבנים שלו, בסוף,
נסתה ממנו.
נסתה ממנו. הקדוש ברוך הוא, מה עשית, חבבה, ולא הגיע הזמן.
אתה רק מתחיל את הדרך,
יש לך רק משפחה, חכה.
עכשיו תתחיל להתעקד אלפי שנים של סבל וייסורים וכל הדברים האלה.
בוא, בוא, איך אומרים?
בוא נמתין קצת, כמו שאומרים, היה אשר היה.
למה, אני אהיה איתו בצרה הזאת, הוא אומר,
רגע, בצרה,
עתיד לא מספיק בצרות האלה, לא צריך את העתיד.
אבל הנביאים לא ככה, הנביאים
הם מדברים על חזון אחרית הימים,
הם ממש פותחים את העירייה
ואומרים בוא נסתכל על הסוף.
למה אי אפשר לחיות במחינה היסטורית,
לעבור את כל הגלות ואת כל הסבל וכל הדברים האלה כשאין לך טופ,
אין לך לאן להגיע,
ואתה חושב שאין לך לאן להגיע.
אז אנשים מתייאשים מהם מרוב הדרך.
ועם ישראל הלך כבר, הולך אלפי שנים כבר בדרך.
אז בוא נראה לאן נלכת. אומר הנביא,
הוא, מה יהיה, והיה באחרית הימים.
הוא, ירושלים תיבנה, נהרו אליו כל הגויים, כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים,
לא יסגול על חרב, לא ידעו עוד מלחמה.
זה נראה לנו כאוטופיה, זה לא אוטופיה.
זה נבואת אמת,
אבל אנחנו צריכים לדעת שיש דבר כזה.
אדם חייב להאמין שהעולם נברא לטובה ולא לרעה.
אם הוא חושב שאין תכלית לבריאה,
לכלל ודאי גם לפרט, אז הוא אדם מיוחד, שהוא אומר אני חי סתם,
אני לא אגיע לשום מקום בסוף.
אני או צאצאיי או צאצאיי, צאצאיי, לא משנה.
אנחנו צריכים מבט עם פרספקטיבה גדולה.
אז לא נורא, אם מציצים קצת, איך אומרים? לסוף הספר.
והחיים זה ספר,
זה ספר תולדות אדם.
והסוף חשוב לנו.
והאמת שהדבר הזה הוא לא רק לנביאים, זה לכל אחד מאיתנו.
יום השבת,
יום השבת, שהרב כאן מדבר עליו, תראה,
הוא נותן לנו אפשרות להציץ,
לטעום, נאמר,
משהו
מעין אחרית הימים נאמר ככה, אז כל השבוע.
והשמירת שבת זה לא רק עניין טכני,
והולכים לנוח, ואוכלים טוב, וישנים טוב, וכל זה.
ושמירת שבת זה להבין שאלוקים ברא את כל הבריאה כולה לטובה.
פרי השבוע זה השבת.
וההיסטוריה האנושית היא בנויה על השבוע.
ששת אלפים שנה כנגד ששת ימי המעשה והאלף השביעי כנגד יום השבה.
ואנחנו בעצם, כל אלפי השנים האלה,
כמו שבמקרו, בגדול נאמר, הולכים ששת אלפים שנה ומגיעים לאלף השביעי, שזה יהיה עולם שכולו טוב, יום שכולו שבה.
ככה כל שבוע בעצם אנחנו, מעין עולם הבא, אנחנו אומרים את זה, מציצים לעניין הזה של העולם הבא, דהיינו לראות
איך העולם באמת כולו טוב,
ואין רע בעצם בכלל.
על זה מדבר כאן הרב בתשובה.
הוא אומר, יש תשובה,
אדם מתרומם באורות התשובה למדרגה כזאת,
כשהוא מגיע למדרגת האדם הראשון,
למדרגת השבת,
כשהוא רואה שהכול מה? הכול טוב.
לא רק לטובה, הכול טוב.
איך נאמר מעשה ברסית?
קרר אלוקים את כל אשר עשה,
והנה טוב מאוד.
לא סתם, הכול טוב מאוד.
למעשה, כל החיים שלנו מסתובב סביב המגמה לגלות את הטוב של אלוקים בעולם.
זה כל החיים שלנו, החיים ההיסטוריים, האנושיים,
הפרטיים, הכלליים,
לגלות את אור ה' בעולם, זה כל העניין שלנו.
והרב כאן נותן לנו קצת הבטה.
דברים מאוד עמוקים, אנחנו נקרא את זה.
אתם ממש תעזרו לי אם תשאלו אותי שאלות,
כי אני לא מבין כל כך מה שקטור,
איך אומרים, מתלמידיו יותר מכולם.
אז כל שאלה יכולה לפתוח עוד איזושהי הבנה או משהו,
נקרא את זה.
בבקשה, תפתחו בדף כ"ג בשורה השישית,
מלמטה.
כן.
הדעה מתעלה,
הדעה של זה שזוכה לאור התשובה,
עד לרומי עוז של עולם עליון.
צריך להבין, יש עולם תחתון
ויש עולם עליון.
והאמת שיש לא רק עולם תחתון ועולם עליון,
אלא יש הרבה עולמות.
עולמות הכוונה, יש עולם הפיזי, שאנחנו חיים, רואים אותו, חושים אותו וכל זה.
אבל יסוד אמונתנו שיש גם עולמות מעבר לעולם הפיזי, יש גם מה שנקרא נשמה לעולם.
יש מימד רוחני לעולם.
המימד הרוחני הזה הוא מדרגות מדרגות, יש עולמות, כן, לא עולם אחד, מבחינה רוחנית.
זו המציאות שאנחנו, בזה אנחנו מאמינים.
כן, מן העולם ועד העולם היו מברכים בבית המקדש, כן. שהמינים היו אומרים שיש רק
עולם מה שאתה רואה, זה מה שיש.
אבל אנחנו לא ככה, זה היו המינים, זה היו גם היום.
יש אנשים שהם אומרים, מה שאתה רואה זה מה שקיים.
מה שאתה לא רואה לא קיים.
התפיסה הזאת קוראים לה תפיסה חומרנית או מטריאליסטית או חיצונית או שטחית,
תקראו לזה מה שאתה רוצה.
כי כל בר דעת מבין
שיש גם ממד פנימי לעולם שאנחנו חיים בו,
לא רק ממד חיצוני,
פיזי ודברים כאלה.
כמו כל אדם, יש לו גוף, יש לו גם נשמה.
וככה גם בעולם, יש גוף, יש נשמה.
יש מדרגות בעולם.
אז יש עולם עליון, העולם התחתון זה לא הכוונה עולם התחתון עולם הפשע, היום יש ביטוי כזה,
עולם תחתון זה עולם הפשע.
העולם התחתון הכוונה היא עולם חומרני מאוד,
עולם שאתה לא רואה את הטוב, הכל אינטרסנטים,
הכל חומר, הכל נמדד בחומרניות, זה נקרא עולם תחתון.
יש עולם עליון, יש עולם באמצע, בין שני העולמות.
הרב מדבר כאן על העולם העליון. העולם העליון הוא כולו טוב.
העולם האמצעי הוא מורכב מטוב ורע.
יש בו הערות, יש בו גם חסרונות וכל זה.
אבל העולם העליון זה כמו העולם הבא. עולם שכולו טוב ואין בו בכלל רע.
והאדם שזוכה לאור התשובה, הוא אומר,
הוא מתרומם ומתעלה בדעתו, בראיית נשמתו, נאמר,
במדרגה כזאת שהוא רואה עולם עליון,
במילים אחרות הוא לא רואה בעיני נשמתו, הוא לא רואה רע בכלל.
כי גם הרע לטובה,
לא שהוא מתעלם מהרע,
אבל הוא אומר בוא נסתכל על זה בעין נכונה.
גם מה שנראה בעין שטחית כדבר רע,
זה גם לטובה.
זה ירידה לצורך עלייה, זה חלק מתהליך.
גם חורבן הוא חלק מהבניין,
אני בדקתי את זה.
איך אני יודע? שאלו אותי.
מגוף האדם.
בגוף האדם יש חילוף חומרים.
עכשיו, מה זה חילוף חומרים?
תאים נהרסים,
במקומם באים תאים חדשים, נכון?
נכון או לא?
הקב"ה בונה עולמות ומחריבן.
עכשיו, השאלה איך אתה רואה את הדבר הזה?
אם יש לך תבונה וחוכמה וכל זה, אתה אומר,
ברוך השם שיש חילוף חומרים,
אחרת אני לא מתחדש.
כי יש מחלה, קוראים לה הסתיידות.
הסתיידות זה שמערכת חילוף החומרים לא עובדת,
והכול מסתייד, התאים הישנים לא מתחלפים,
והכול מתאבן, הכול נשאר אותו דבר, זו מחלה נוראה, מחלה של חוסר חילוף חומרים,
ודברים כאלה, הסתיידות.
אז כל בן דעת מבין, הוא אומר,
טוב שיש רוטציה בגוף.
חילוף חומרי בתפקידים, יש רוטציה, דם חדש, זרם חדש.
ממשיכים הלאה, כל הדברים האלה.
אבל מה, באופן פרטי,
מה אומר אותו תא שהוא נמצא בגוף האדם,
שמקבל קוד מהמרכז?
כלומר, חביבי, גמרת את התפקיד שלך, ביי.
מה יגיד אותו תא שהולך עוד מעט להיגמר?
מה אומר התא הזה?
תדמיינו שאתם תא בגוף האדם שמקבלים מסר מהמרקע, מהמוח, אני לא יודע מאיפה.
חביבי, אתה כבר חי כמה שנים,
אתה כבר, איך אומרים?
עבר זמנך. עברת, אתה יוצא, עבר זמנך, אתה צריך עכשיו לצאת לפנסיה,
לצאת מהמערכת.
מה התא כזה יגיד?
תדמיינו שאתם תא, מה אתם אומרים?
תן לי עוד צפה.
תיכנסו מיד לדיכאון.
תן לי עוד צפ, מה יש?
לא חביבי,
צריך להביא תא חדש,
צעיר יותר.
תלוי בתא הזה.
אם התא הזה הוא אידיאליסט,
הוא אומר ביי, ביי.
אני שמח שמילאתי את תפקידי בעולם,
ועכשיו אני מה עושה?
מפנה את מקומי
למישהו יותר צעיר, יותר חזק, יותר בריא.
שמח וטוב לב,
כן? ותשמח לי יום אחרון, כתוב על יום המוות.
מה פסוט חלאס שהוא נפטר סוף סוף ומישהו צעיר בא להחליף אותו.
אבל אם אתה אגואיסט קטן,
חושב רק על מי?
על עצמך,
אתה נכנס ללחץ אטומי,
לא רק שלא תשחק ליום אחרון, נכנס לדיכאון ביום אחרון.
זו דוגמה, אני רק אומר בעניין הזה. זאת אומרת,
הראייה הגבוהה שהוא מדבר עליה, הוא רק אומר, הכל לטובה, גם מה שנראה בעינינו כחורבן
זה חלק מהבניין,
למרות שעל פניו זה נראה הפוך בדיוק.
אבל מצד האמת,
וככה זה, האקדמיה ברוך הוא ככה ומנהלת את העולם
על ידי אותה התחדשות כל הזמן.
והתחדשות היא כרוכה גם בחורבן הדור הקודם או התאים הקודמים.
דרך אגב, גם לגבי היום, אני לא שמעתי חדשות, מישהו אמר לי בבוקר שהחריבו את הבניינים במגרון,
זה נכון? כן, שלושה. מה?
שלושה מבני קבע.
החריבו. זה התחלת הבניין הגדול.
גם זה, כל מה שנראה בינינו כחורבן
באופן עמוק יותר, באופן פנימי יותר,
זה מבוא לבניין, זה צריך להבין.
כואב הלב, מצטערים, ודאי, השער הוא שער גדול.
אבל מצד האמת, המהלך, אם נסתכל על המהלך בכללותו
של בניין ארץ ישראל, שהוא נעשה תוך כדי חורבנות,
תוך כדי מלחמות,
תוך כדי מאבקים,
תוך כדי צער וכאב וכל הדברים האלה,
כל הדברים האלה זה חלק מתהליך
של התחדשות, של השתנות, של התגדלות,
למרות שלפעמים אתה לא רואה את זה, בעין שטחית אתה לא רואה את זה.
אבל בעין עמוקה אתה רואה גם מידת הדין
גנוז בה מידת החסד.
אם אתה מסתכל על זה,
צריך לראות את הדברים כהווייתם, זה ברמה הלאומית.
עושה דבר ברמה האישית,
ברמה העולמית, ככה צריך לראות את הדברים.
אז לכן, אדם שמתעלה למדרגה כזאת, של דעת אלוקים כזאת,
אז הוא אומר, אני רואה את הכול לטובה.
גם שזה לא נראה כך
בעולם,
אבל הוא זוכה לראייה חודרת כזאת,
ופרספקטיבה כזאת, למבט כללי כזה, והוא רואה את הכול לטובה. בואו נראה את זה בתוכו.
הדעה מתעלה עד לרומי עוז של עולם עליון, זה נקרא עולם עליון. עולם עליון זה שאתה רואה את המגמה האלוקית בכל דבר ודבר, את הרצון הטוב של אלוקים בכל דבר ודבר.
עולם שורשי ההוויות.
אנחנו נמצאים בענפים,
אנחנו בפרטים וכל הדברים האלה, אבל כל זה יש שורש.
השורש זה הרצון הטוב של אלוקים נמצא בכל,
בצורתם האצילית.
דיברנו על זה בשיעור הקודם,
שבפנימיות התורה יש מדרגות בעולמות, באופן כללי הם מחלקים את העולם לעולם של אצילות, שהוא עולם אחדותי,
עולם האצילות, יש בו אחדות, הכל מתאחד, הכל מתחבר, נקרא עולם של אצילות.
ומטען לזה יש מדרגות יותר נמוכות.
בריאה, למשל, בראשית ברא אלוקים את השמיים ואת הארץ,
אז עוסקים בבריאה כבר, בראשית ברא, ברא, ברא זה כבר בריאה.
אז מייד קורה שניות, תשימו לב, שמיים וארץ,
איפה האחדות?
היא קיימת, אבל היא נגנזת לכאורה.
כי כשאתה פותח את העיניים ואתה מסתכל בעולם, אתה לא רואה אחדות.
אתה רואה פרטים, אתה רואה דברים שונים.
והדבר הראשון בבריאת העולם זה השניות הזאת,
שמיים וארץ.
רגע, רגע, רגע, רגע, איפה הדבר המאחד בין השמיים לארץ?
האם זה שמיים וארץ לחוד, או שמיים וארץ הם קשורים אחד בשני?
הרב סיוד הזכר צריך תמיד היה מזכיר את הנקודה הזאת
של השניות שיש באחדות.
זה יסוד אמונתנו,
שמצד אחד אנחנו חיים בעולם שיש בו שינויים,
ויש בו שניות כמו שאומרים שמיים וארץ, ויהי ערב,
ויהי בוקר,
יום ראשון.
רגע, איך כתוב?
איך כתוב?
יום אחד, יפה מאוד, אני רואה שלא הצלחתי להטעות אתכם.
וחז"ל שואלים, למה לא כתוב יום ראשון?
אחרי כתוב יום שני, שלישי וכולי.
למה כתוב יום אחד?
תלמד לנו שערב ובוקר זה אחד.
זה לא שני דברים שעומדים אחד נגד השני, אלא מחוברים אחד לשני.
אותו דבר שמיים וארץ.
וכל העניין שלנו, של העם המייחדים, אנחנו עם ישראל,
זה לאחד שמיים וארץ.
לראות ששמיים זה דבר רוחני,
דבר שמימי, וארץ זה דבר חומרי, דבר ארצי.
לראות איך שהדברים מתחברים ביחד,
כמו הסולם של יעקב שראשו בשמיים אבל רגליו
מוצבות ארצה.
נכון שזה נראה דבר קונטרסטי, אחד נגד השני, אחד מול השני,
אבל מצד האמת,
הכל זה עניין אחד, כן.
ועולם האצילות הוא רואה את הדבר הזה. אדם שזוכה להיות בעולם האצילות ובעל נפש החיים אומר,
למה קוראים לזה עולם האצילות? הוא אומר,
מלשון אצל.
אצל זה קרוב, אתה נמצא אצלו,
קרוב אליו, קרוב אליו.
אדם שהוא קרוב לאלוקים הוא רואה את רצון השם בכל דבר.
לא רק בכל דרכיך דאהו,
אלא הוא רואה בכל דבר, בכל דבר באביה הוא רואה, בהוויה הוא רואה את הרצון הטוב של אלוקים.
לא שהוא באאוט,
הוא פוס כזה שלא עושה שום דבר.
אדרבא, הוא מתקן עולם על חודש עדיין,
אבל ברוח טובה, בשמחה, בטובה,
הוא מבין שהוא צריך לעשות כאן, לתקן את הדברים.
אז זה, כן, רצית לשאול משהו? כן.
הרב דיבר על זה שיש עולם פחתון שהוא עולם מטריאליסטי,
וחומרי וגם את העולם העליון וצריך להשתדל לנסות לחבר ביניהם ולראות את זה.
אבל כל התפיסה שלנו, של העולם העליון,
של הקדוש ברוך הוא, היא גם חומרית.
אנחנו גם כאילו מפשיטים את הקדוש ברוך הוא, את דברות שאנחנו יכולים להבין אותם.
הוא צודק, ההשגה שלנו, היכולת שלנו להשיג בעולמות היא מוגבלת, היא מצומצמת.
אנחנו כבני אדם אומרים, ריבונו של עולם, אתה באין סוף,
לא רואים אותך, לית מחשבת ויסא בכלל.
בסדר, אתה שם, מה איתנו?
אנחנו כאן בעולם הזה,
בעולם חומרי, איך אנחנו משתדרים עם האין סוף הזה?
בא הקדוש ברוך הוא מודיע, אתם יודעים מה, אתם צודקים.
מה, אני אוריד לכם תורה.
תורה מן השמיים, מהאין סוף, נו מה.
עכשיו, מה התורה הזאת עושה?
היא לוקחת את האינסוף הזה, הדבר הבלתי נתפס הזה, והיא כביכול
מורידה את זה אלינו, אל החיים שלנו, אל המצוות וכל חיי העולם הזה.
אתה צודק.
החסד שהשם עושה,
שהוא לוקח את הדבר הבלתי נתפס, והבלתי מושג לנו מבחינת השפע והאור האלוקי וכל הדברים האלה,
והוא מוריד את זה אלינו,
ומוריד את התורה אלינו, כן.
וכשאתה עושה מעשה טוב, או כשאתה עושה מצווה,
בעצם אתה יוצק תוכן נצחי, אלוקי,
אמת אלוקית,
לעולם של עשייה, לעולם מורכב כזה של עשייה.
כל העניין שלנו בעצם, לצקת תוכן לחיים שלנו,
למציאות החומרית שלנו, לא לבטל את החומר,
לא לבטל,
לראות איך שבעצם אתה עושה מעשה,
והמעשה הזה יש בו דבר נצחי, דבר אלוקי,
לפי המדרגה שאנחנו יכולים להשיג בסך הכל.
זה העניין של המצווה בעצם.
המצווה, אתה לוקח את הדבר הכי גדול ומפרט אותו לדבר הכי קטן.
אני תכף אתן לך לדבר, רק תן משל שתבין.
אתה היית כבר בצבא?
אני מאחל לך שתהיה בצבא.
בצבא, מה המטרה של הצבא, מי יודע?
להגן על מי?
צבא ההגנה למי?
מי אמר לי ישראל?
זה נכון,
זה דבר גדול,
דבר ענק.
הצבא הזה,
המטרה שלו, המגמה שלו להגן על מדינת ישראל, נקודה.
אתה בתור חייל, שתהיה חייל בעזרת השם,
תלך לטירונות
ויתחילו לטרטר אותך.
אני מגיע לך כבר מראש, אל תיבהל.
וכל הטרטור הזה,
שזה דבר מעשי ולפעמים גם לא נעים כל כך,
בעצם משרת את המגמה
להגן על מי?
על מדינת ישראל.
יש כאן אידיאל עצום שלפעמים אתה לא תופס אותו בכלל,
אבל הוא מתפרט למסדר, ריצות,
גרגר אבק בקנה, אני יודע,
יבדיקו לך אם יש לך בקנה משהו.
מה, כל הדבר הגדול הזה בא לידי ביטוי בפרטים האלה, הקטנים של האימונים וכל הדברים שעושים? זה נכון.
למשל, אני אמשל לגבי הריבונו של עולם,
התורה. התורה זה בעצם פקודות מטכ"ל של ריבונו של עולם,
שאומר לנו, רבותיי,
אתם תתנהגו,
תגלו את הרצון הטוב שלי שהוא אינסופי
בלתי נתפס
בפקודות האלה, במצוות האלה,
בדברים המעשים. זה מובן.
לכן זה לא עומד בסתירה הדבר הזה.
הרצון האלוקי אינסופי הוא קיים תמיד.
נותן לנו את האפשרות להתחבר אליו על ידי המצוות ומעשים טובים. כן, בבקשה.
הרב דיבר, אני חושב שהכול לטובה.
במובן שצריך לי אפשר לתפוס את זה,
אתה צודק, אתה צודק, אנחנו בני אדם בסך הכל, עם רגשות
אתה צודק, יש מדרגות בבני אדם
רוב בני אדם הם לא חיים בתודעה כל כך חזקה של הכל לטובה, כשיש להם איזה אירוע מצער
למשל שהוא אמר לי בבוקר שירסו את הבתים במגרון, ממש כאב לי הלב
היה לי צער ועצבות גדולה אני מוכרח לומר
מה אני אעשה?
למרות שכאן אנחנו לומדים שהכל לטובה.
אבל היה צער בלב, מה לעשות?
לא רק זה, אדם נשטר מן העולם.
אתה לא יכול, קרוב משפחה לא יכול להגיד
הכל לטובה, ביי ביי ביי, יא לאן לאן, מתחיל לרקוד שם בחתונה.
יכול להיות דבר כזה?
יש לך לב,
יש לך רגש.
ואל תתכחש לרגש שלך.
אתה צריך להיות אמיתי עם עצמך.
אנחנו בשר ודן, אנחנו בני אדם בסך.
אתה צודק. אבל יחד עם זה צריך לדעת שמעל הרגש
יש גם שכל.
לא למחוק את הרגש,
אלא להנהיג את הרגש.
אני יושב את ימי האבלות וזה, יש
אפילו חובה להספיד ולהצטער ולהוריד דמעות וכל הדברים האלה. זה מובן.
זה לא בא בסתירה הדבר הזה.
אבל אם האדם הוא אדם בעל דביקות כזאת, כמו רבי עקיבא כזה, אז אפילו שמאנים אותו ופושטים את עורו ומתייסר יסורי תופן,
הוא אומר, שמע ישראל, השם אלוקינו, השם אחד.
כל ימיי, אומרים לו, התפללתי, מתי הגיע הרגע הזה?
אני, ואהבת את השם אלוקיך בכל לבבך,
בכל נפשך,
אפילו נוטל את נפשך,
ואני מבסוט.
מי זה היה? רבי עקיבא, אנחנו לומדים ממנו,
אבל זה לא פשוט להגיע למדרגה.
בכל זאת יש מדרגה כזאת,
שנדע, יש צדיקים, אנשים
מיוחדים וכו'. הרב מדבר כאן על העולם עליון,
יש עולם אצילות,
יש מציאות כזאת.
אפשר לחתור להגיע, אפשר לטעום אותה מעין הדבר הזה בשבת,
בחג, במועד,
או בחתונה,
פתאום כל כך שמחים והכל, איך אומרים, חתן, הכל נמכל לו, הכל פותח דף חדש, הכל לטובה או משהו כזה.
יש מציאות כזאת.
שלא נחשוב איך אנחנו חיים רק בעולם
המוחשי הזה שאנחנו רואים אותו, חשים אותו וכו'. זה מה שהרב
מלמד אותנו.
עולם האצילות, כן,
בצורתם האצילית, שורשי ההוויות בצורתם האצילית,
בנועמם העליון,
בנועם, כן,
נועם השם,
ומהלך הסיבוב של כל דבר חטא ועוון מתחיל,
כל דבר חטא ועוון מתחיל ממה?
מלטובה, מה שנראה לנו כרעה.
כל דבר כזה בשועש שלו,
זה נקרא למתק את הדינים, בחסידות אומרים ככה.
למתק את הדינים.
למתק את הדינים, הכוונה, הדינים הם אריים, נכון,
אבל למתק זה לראות את השורש של כל דבר.
אז אם יש משבר,
השורש של המשבר הוא חיובי, הוא לא שלילי.
ברמה המצומצמת זה נראה שלילי,
אבל ברמה הפנימית יותר, החודרת יותר, המקיפה יותר,
השורשית יותר, נאמר ככה,
זה הכל לטובה.
אז הוא אומר, צריך למסור בכל דבר חטא ועוון,
ביסוד שלו, בשור שלו ולטובה.
איך על ידי התעלות הרצון לטוב ולקודש השם,
להעלות את הרצון לא רק שלך,
אלא את כל הרצונות שקיימים בעולם, פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון.
הכל לטובה, באמת.
ולהגיע להשגה הזאת, לידיעה הזאת, להבנה הזאת.
ללכת באורח חיים המסבב ברכה ושמחת עולמים.
בכל היצור כולו.
לא רק בך. כאן אמרנו היורדים מהמדרגה של הפרטיות.
אתה רואה בכל היצורים, בכל...
תסמכו במלכותך שומרי שבת וקורי עוני.
שמחת עולם על ראשם.
תחת כל השמיים ישרהו הרצון הטוב האלוקי.
הוא נמצא שורה בכל מקום,
ואורו על כנפות, כנפות הארץ, כנפות וקצוות הארץ.
יש ארץ שיש,
איך אומרים? בקצוות, במקומות היותר מרוחקים,
גם שמה ישנו העניין האלוקי, אור ה' נמצא בכל דבר.
והכל פותח שירה, מקודם למדנו שהוא פותח שירה,
כן?
עד ימלא שחוק פינו וכולי.
אבל כאן הוא אומר, לא, אני יושב ואני מקשיב לשירת העולם.
אז ירעננו עצי היער, העולם שם.
הכל במצב של הערה ושירה, והמגמה האלוקית ניכרת מכל דבר ודבר.
הכל פותח שירה,
איזה שירה? שירת האדם הראשון, שהזכרנו בתחילת השיעור.
אותו אדם ראשון שבגן עדן,
אני לא יודע אם ראיתם אותו, מישהו ראה אותו פעם?
האדם הראשון בגן עדן.
ראיתם אותו?
לא ראיתם את האדם הראשון בגן עדן?
וי ווי, כדאי לכם לפתוח תנ"ך,
לראות אותו בתנ"ך.
למה אני אומר? האדם הראשון בגן עדן זה לא רק הוא,
זה כל אחד מאיתנו.
כל אחד מאיתנו, יש לו... הוא בן אדם, הוא אדם.
השורש של כל המין האנושי במי?
באדם הראשון.
זאת אומרת, האדם הראשון הוא בבחינת הזרע
שממנו יצא כל המין האנושי,
וכל מה שקיים באדם הראשון קיים בכל אחד מאיתנו,
רק מה צריך לגלות את זה.
והמדרגה של הבחינה האידיאלית, נאמר,
שזה האדם הראשון בגן עדן,
היא מדרגה של כל אחד מאיתנו.
אה, גורשנו מגן עדן? בסדר.
אפשר לחזור לגן עדן,
לא רק אפשר, אנחנו נחזור לגן עדן.
אפשר להגיד שכל ההיסטוריה האנושית,
כולה,
זה סגירת מעגל
מהמדרגה האידיאלית של האדם הראשון שהיא
גנוזה בכל אדם ואדם,
והמין האנושי כאילו מתרחק, אתה פותח מעגל,
אתה גם סוגר מעגל, צריך לדעת.
פתחת מעגל, התרחקת מגן עדן,
אבל בו זמנית כשאתה מתרחק מהמקור,
אתה מתקרב אל אותו מקור שחזרת אליו,
אל האלף השביעי,
שזה יום שבת,
יום שכולו שבת.
אבל מה, הרב, אנחנו לא מבינים את זה, אבל הרב כאן אומר לנו, רבותיי,
האדם הראשון חי במקום שהכול פתח שירה,
הכול שרו,
הכול היה בשמחה, הכול היה בטובה.
שמחה גדולה הייתה, שמחת עולם הייתה באותה תקופה.
ואנחנו ככה עושים סיבוב של אלפי שנים וחוזרים לנקודה הראשונה.
או כל שבוע עושים סיבוב וחוזרים לאיזה יום?
שיר של יום השבת.
שמתם לב, אומרים,
אומרים, זה שירת האדם הראשון.
שירת האדם הראשון זה המזמור של שיר שאנחנו אומרים את זה בכל שבת.
זה לא רק אמירה.
זה כאילו חוזרים לנקודת ההתחלה וגם
נקודת הסיום.
יש כאן שאלה מצוינת.
קודם כל,
יש כאן שאלה לעשות טובה. מי ששואל איפה נמצאת האיגרת,
התשובה שעל זה מופיע,
אם אינני שומע טועה באגרות חלק א' ואני לא זוכר את הפרטים
הנה כתוב, אגרות הראייה, איגרת שע"ח
זה לשאלה הראשונה
לגבי השאלה השנייה, הרב, הייתי מוותר על הנפילות שלי, גם אני דרך אגב
שגרמו לעלייה
כל הכבוד, אני מוותר על העלייה
כיוון שהנזק שגרמו לי, הירידות היו קשות
נזק של שנים
עד שהתחלתי להתרומם, ברוך השם התרוממת
יש כאלה שגם לא מתרוממים.
אני רוצה שנבין את זה. ברמה האישית הוא צודק מאוד.
אדם משול, נאמר, לזרע של תבואה.
זרע של תבואה, אתה יכול לשים אותו באדמה,
הוא יכול לצאת משיבולים ופירות והכול טוב ויפה.
אבל גם יש זרעים שנשארים במחסן, בשק.
ומה שקורה איתם, הם נרקבים פשוט.
הם לא ממלאים את התפקיד שלהם כזרע,
לא יוצאים מהם שיבולים.
ככה לגבי הפרטים, נאמר.
באופן פרטי, אדם יכול לחוש
שהוא פיקשש בחייו, נאמר,
שהוא לא מילא את תפקידו והוא כאילו בזבז את חייו או משהו כזה,
יכול היה באופן פרטי אדם לחוש דבר כזה.
נכון, אז יש לו צרות ומשברים ועניינים, הוא מרגיש שהוא לא מממש את עצמו, יש ביטוי כזה, לא מממש את עצמו, לא.
טוב, יכול להיות.
זה באופן פרטי,
אבל באופן כללי זה לא ככה.
באופן כללי אפילו אותה זרע שהוא נרקב בשק יש לו תפקיד,
למרות שכפרט לא מימשת את עצמך.
עצם העובדה
שאתה חי
עם המשברים שלך ועם הצרות שלך ועם כל הבעיות שלך,
יש לזה תפקיד.
אתה לא יודע בדיוק את התפקיד, אתה לא מבין אותו,
אבל יש לך תפקיד בעולם בעצם היותך חי כאן. כל זמן שאתה חי, כי יש צורך בך.
אני בדקתי את זה.
למרות שאתה לא יודע מה הצורך, מה הצורך.
עצם העובדה שאתה חי.
זה יסוד גדול.
אין לך דבר שאין לו מקום.
אין לך פרט ש... סתם ככה.
כל ההוויה כולה, וכל הפרטים בתוך כל ההוויה כולה,
הם קיימים כי יש צורך בהם, כי אלוקים רוצה שהם יהיו,
לכן הם קיימים.
אז לכן, גם כשאתה מרגיש, כמו שהבחור הזה אומר,
כי כל החיים שלי רק צרות וצרות וצרות,
ואני לא מרגיש שום,
מה, מה, מכל ה... מכל הקשיים, מה, מה יצא מכל הדבר הזה,
רק עכשיו הוא מתחיל להתרומם, אולי בעקבות השיעור הזה.
אבל בכל זאת אני יכול לנחם אותו, ונחמה פורתא, נו, מה?
להגיד לו, תשמע, בכל זאת יש לך תפקיד בעולם.
זה מזכיר לי, אני נוהג לספר את סיפור הזה.
לפני שנים רבות נתתי שיעור באחת הערים בשפלה, באזור השרון.
שיעור, גם באורות התשובה למדנו בדיוק אורות התשובה.
וזהו, אחרי כמה שנים, אני חושב,
הלכתי לנחם אבלים כאן בשכונה באיזה בית.
והבת, שהיא ישבה על אביה שנפטר,
היא אחראה, וכשרציתי לצאת, היא אמרה, דב, לפני שאתה הולך, אני רוצה להגיד לך משהו.
אז אני אגיד לך תודה רבה.
שאלתי אותה, מה תודה רבה? אני באתי בסך הכול
לקיים מצוות ניחום אווילים, לא?
היא אומרת, לא, לא, לא, תראה, אתה יודע מה?
אני יכולה לספר לך סיפור.
במשפחה שלנו, נולד לנו כזוג צעיר, ילד
שהוא גם עיוור, גם חירש וגם אילם.
איך אומרים? לא עלינו דבר כזה.
זה ממש טרגדיה.
אמרנו לאן ילד כזאת.
ובעלי ואני, היא אמרה, כל הזמן שואלים את השאלה למה.
למה
הקדוש ברוך הוא גלגל למשפחה שלהם,
קוראים לזה בלשון שלנו חבילה, פקלה,
חבילה כזאת.
וכל הזמן אנחנו לא מבינים למה.
מה, מה, למה אנחנו לא נהיה כמו זוג נורמלי?
אנחנו כל הזמן סביב הילד, 24 שעות.
כל הזמן, כל הזמן.
ואחרי השיעור שאורית התשובה, הבנו את הנקודה.
מה היה בשיעור? היא הסבירה לי, אני כבר שכחתי.
היא אמרה שכל קושי שנמצא, הרב כותב כאן,
שיש לאדם בא לגלות כוחות.
דבר קשה זה לא...
זה בא לגלות כל מיני כוחות שיש בתוכנו.
ועכשיו הבנו את הנקודה.
אילו היינו זוג צעיר עם ילד רגיל,
גם שזה צריך כוחות.
אבל כאן, איזה כוחות!
איזה מסירות נפש! איזה אהבה!
איזה חור! איזה השתדלויות! מה שלא הילד הזה גילה מתוכנו בתוך הזוג הזה.
הבנו שגם לילד הזה יש תפקיד בעולם.
מה התפקיד שלו היה?
לגלות את הכוחות של ההורים,
את המסירות נפש של ההורים,
את כל הדברים האלה.
ככה היא אמרה.
אין לך דבר בעולם, אפילו כמו שהוא אומר כאן,
הכל שעה, כל האיסורים וכל הדברים האלה,
הכל זה לא עולה לרעה, זה לטובה.
אם יש למישהו כאן קושי בחיים,
יש גם מישהו קושי בחיים?
להרים את היד,
מחא כפיים, בראו, תודה רבה, יישר כוח.
זה בא לגלות.
סבלנות,
כוח, רצון, הסתדלות.
אחרת היינו מנוונים לגמרי.
היינו יושבים כל היום ולא עושים שום דבר.
זה שאלה.
מישהו אומר כמו שהרב אומר,
מישהי בעצם, שירת האדם הראשון לפי דעה אחת
הייתה מזמור שיר ליום השבת, מעין עולם הבעיה.
זה מה שהוא אומר כאן בעצם, נראה על זה בדיוק מה שהיא אומרת כרגע,
זה כתוב כאן בהמשך.
שירת האדם הראשון,
בכוחה של תשובה מגיעים למדרגת האדם הראשון,
מזמור שיר ליום השבת.
כי שימחתני השם בפועליך במעשה ידיך ארנן.
ומה זה מעשי הדף של הכל? הכל זה מעשי הדף של הכל.
אין דבר בעולם שזה לא מעשי הדף.
גם מה שלא נראה בעינינו זה יד השם.
הכל מעשי הדף.
אבל מה ההבדל אם אתה שמח בזה, אם אתה מקבל את זה בשמחה,
או אתה לא קולט את זה,
אתה לא מבין מה זה, זה ההבדל שהאדם הראשון שהוא,
מדרגת האדם הראשון שהוא רואה איך שהכל לטובה.
וכל אלה הדברים לפרטיהם
עד כדי להביאם עד מקום המעשה. מהשורש,
מהרצון הטוב של אלוקים, עד הפרטי פרטים של המעשים.
להתאימם לכל המדרגות כולם את הרצון הטוב הזה,
ולהעלות כל בחינה של כל נפילה,
של כל אחד מישראל
וכל אחד נופל, שבע יפול צדיק וקם.
והרב אומר במדרגה של הזאת של תשובה,
הוא רואה איך להקים כל אחד זה אחד מכל נפילה שהוא נמצא.
עם חביב,
עם קדוש,
מכל מקום שהוא,
מכל עומק עמקים של תחתיות הארץ,
לרומם אותו, להעלות אותו,
בין במעשה, בין בדעת, עד הקצה האחרון
לאורח חיים.
כן? מאשפות ירים אביון.
אבל לא רק כשהקדוש ברוך הוא מאשפות מרים אביון,
אלא בעל התשובה הזה, הרב יצחקוביץ, מדריכה כזאת,
הוא מרים את כולם, לא פיזית,
אבל הוא רואה איך כל הנפילות וכל הירידות וכל הדברים האלה,
הכל מתחבר לרצון הטוב של אלוקים.
הכל זה באמת מהשם והכל לטובה.
זה המדרגה היותר גבוהה בתשובה.
שאלות עד לכאן, רבותיי.
יש שאלות?
אין שאלות.
טוב, נחזור מההתחלה.
טוב, נסתפק בזה להיום.
ת...אם...�에서는������ר
של של של של של
