חרל"פ, תפתחו בבקשה בדף כ"ג נעשה איזה חזרה קצרה
כאמור, האגרת הזאת נכתבה כמענה, כתשובה לשאלה בענייני התשובה שהרב חרל"פ שולח
לרב קוק, אם אינני טועה, אז הרב קוק היה בלונדון
היה בתקופת מלחמת העולם הראשונה
והוא עונה לו לגבי עניין התשובה, הוא מתאר לו כאן
אני מסביר לו גם כאן את כל המהלך התשובה, כיצד באופן פנימי, נשמתי, נאמר,
מה מתחולל, נאמר, לאדם שבאמת זוכה למה שנקרא אור התשובה או אורות התשובה,
מה מתחולל בנפשו, בנשמתו של אותו אדם שזוכה לאותה הערה. בואו נקרא את הדברים בתוכו, בבקשה.
ביסוד הכל צריכה לבוא הסברה הכללית
של בדף כ"ג,
רק בספר הצוב מופיע, בספר הצוב.
ביסוד הכל צריכה לבוא הסברה הכללית
של ביטחון התשובה
ועוצם השלווה ושמחת עוז שצריכה להיות מתלבשת הנפש
של כל איש אשר אור התשובה מאיר בנשמתו.
קודם כל הוא אומר, העניין הזה של להסביר שיש תשובה.
כלומר,
איך אומרים בחסידות?
אם אתה חושב שיש קלקול, תאמין שיש תיקון.
אני נדמה לי אצל רב נחם מברסלב.
כן.
לכל קלקול יש תיקון.
דרך אגב זה נכון.
העולם שאנחנו חיים בו, יש בו הרבה קלקולים.
אני לא מדבר מבחינה כללית,
ודאי הכל לטובה,
אבל מבחינתנו כל אחד לפי המדרגה שלו.
אבל גם התיקונים קיימים.
אז אם אתה רואה קלקול, תאמין שיש גם תיקון אדום.
תשובה זה תיקון, לתקן.
אבל צריך להאמין שאפשר לתקן.
כן, אדם שמאמין שאפשר לתקן, יש סיכוי שיתקן.
אדרבה, אני אתן לכם רק דוגמה,
כמשל, המחשת הרעיון.
אדם נניח נוסע במכונית,
פתאום נתקעת לו המכונית.
לא ידע,
המכונית נתקעת באמצע הדרך, לא ידע מה לעשות.
לא ידע, לא ידע, מחפש פה, לא ידע.
המנוע הפסיק, דומם.
טוב, הוא עוצר מישהו, אומר לו, בוא תסביר לי מה קורה כאן, המכונית נתקעה וכל זה.
האדם הזה, אם נאמר נצייר אותו, הוא בסימן שאלה.
זאת אומרת, מצב רוח שלו לא איי-איי.
הוא תקוע, תקוע.
זה משל כמובן, הממשל, המכונית זה החיים שלנו
לפעמים האדם תקוע בחיים שלו
זה יכול להיות מכונית, זה יכול להיות בעיה רפואית, זה יכול להיות בעיית פרנסה, זה יכול להיות בעיית משפחה,
זה יכול להיות כל מיני דברים
הוא תקוע, מישהו היה פרנסה לו תקוע באיזשהו מקום?
הוא תקוע, פתאום תקוע, נתקע
בא איזה אדם
ומרים את מחשב המנוע
מחפש שאומר,
וואלה, אני עכשיו רואה מה הבעיה שלך.
נקראה לך הרצועה, זה שמקרר את המנה.
אה, זה הכול.
בעל המכונית יצא מהמצב של סימן שאלה למה?
מבסוט, הוא אומר, יש תיקון.
הוא עדיין לא תיקן,
אבל הוא כבר יודע מה לעשות.
זה כבר דבר גדול,
שהוא יודע מה לעשות.
אז בלשון שלנו יש לו תשובה לבעיה.
יש לו תשובה, יש בעיה, הוא נתקע,
עכשיו צריך לצאת, כי אני ידע לפחות את הסיבה למה אני תקוע.
כדוגמה, כן.
אותו דבר גם כאן. ביטחון התשובה, רוצה להגיד,
נכון שיש לנו, איך אומרים, לפתח חטאת רובץ, ויש נפילות, יש קשיים, יש בעיות.
אבל ביסוד הכל הוא אומר שצריך להסביר שיש תשובה,
יש תיקון.
התיקון זה לא העניין של מקרה או משהו כזה.
הרוצה בתשובה,
הקב"ה רוצה שיהיה לנו טוב, הוא לא רוצה שיהיה רע.
למה? אתה צריך להשתדל, אתה צריך לעשות, אתה צריך לפעול,
אתה לא להיות פסיבי, לא להיות אקטיבי בעניין הזה.
כן,
זה נכון, אבל יש תשובה, זה צריך לדעת.
אפשר לתקן.
ויותר הוא אומר, לא רק להסביר ביסוד הכל
שיש ביטחון, זאת אומרת, יש אפשרות לתקן.
עצם המחשבה, עצם הידיעה שאתה יכול לתקן,
זה כבר הדבר הזה ממלא אותך במידה של שמחה.
העובדה שאתה יכול,
יש ביטוי כזה באנגלית, יש לך chance בחיים,
או לשון עברית קוראים לזה, יש לך סיכוי.
העובדה שיש לך סיכוי
העובדה שאתה לא מיואש,
העובדה שאתה יכול לתקן,
זה צריך להסביר את זה. זה ביסוד הכל להסביר את עניין ביטחון התשובה.
ויחד עם זה הוא אומר,
התשובה, אם באמת יש לך תשובה,
נתתי כאן דוגמאות, אבל נאמר, יש לך קשיים, דברים כאלה, ויש לך מענה או תשובה לדברים האלה, אתה צריך להיות יותר שמח.
השמחה והעצבות זה דבר בהיפוכו.
הייאוש מוליד עצבות,
התקווה מולידה שמחה.
זה דבר פשוט, כן.
לכן תמיד אדם שמח זה אדם שיש לו עתיד,
כן, יש לו עתיד.
יש כאן מישהו שיש לו עתיד בחיים?
אחד. תראו איך הוא מבסוט, שמח.
ידידי, יש לך עתיד?
יש עתיד.
הנה, תראו איך הוא מבסוט,
חיוך יש לנו לפעמים.
זה לא אמירה, זה שאלה מה אתה באמת חושב.
מה זה יש לעתיד? צ'אנס, יש לו סיכוי.
הוא יכול לתקן.
ביסוד הכל, האמונה הזאת
ביכולת לתקן, להשתנות,
לחדש, כן,
סליחה סליחה סליחה דבר קטן אני חייתי המון שנים במסגרת
וכל הזמן ידעתי שיש עתיד
ותודה לאל שהגיעה ההפרטה אמרתי אני חייב למצוא את העתיד וכנראה הוא לא פה
זהו
הנה אז יש לך עתיד
הוא מתכוון הוא היה קיבוצניק
כל הזמן שהיה שוויון הוא האמין ב...
כשהגיעה ההפרטה הוא אומר רגע רגע
שהיא נעלמה. -צריך ללכת, האידיאה נעלמה, צריך ללכת עליה, כדוגמה.
אבל יחד עם זה הוא אומר, האדם צריך להיות, אדם שבאמת
יש לו צ'אנס, יש לו סיכוי, יש לו עתיד,
יש לו תשובה,
הוא חייב להיות שמח. הביטוי צריך לבוא במצב הרוח. מצב רוח זה סימפטום בעצם.
מצב, כמו שאומר המהר"ל מפראג, הוא אומר,
שמחה זה ביטוי לשלמות.
עצבות זה ביטוי לחיסרון.
זאת אומרת, זה כמו בכל מערכת של בקרה, נאמר,
אז מצב האירוח שלנו זה בעצם בקרה למצב המוסרי שלנו, המצב החברתי שלנו, האישי שלנו וכו'.
אז הוא אומר, אם באמת יש לך תשובה, אם אתה בתשובה, כמו שאומרים,
שיש לך סיכוי, שיש לך תשעה, שיש לך עתיד, שאתה מתחבר ומקושר,
הוא אומר, זה צריך לבוא לידי ביטוי גם במצב הרוח.
ביסוד הכל צריכה לבוא ההסברה הכללית של ביטחון התשובה,
ועוצם השלווה,
עוצם השלווה,
לא להיות עצבני,
לא להיות במטא,
עוצם השלווה, אדם צריך להיות שלם.
אומרים, למה קוראים לישיבה ישיבה?
למה לא קוראים לזה הליכה, עמידה, שכיבה, אני יודע.
למה קוראים לישיבה-ישיבה?
אז ראיתי פירוש, אומר, משום המילה יישוב הדעת.
שלווה.
יישוב הדעת.
אדם צריך להיות בעל יישוב הדעת,
אבל כשהוא עצבני,
ואין לו יישוב הדעת, מה עוד צריך לעשות?
לבוא לישיבה.
לחטוף קצת יישוב הדעת.
אחרי הטועים אבוי.
אדם בלי יישוב הדעת.
אז הוא קורא לזה כאן, במקום יישוב הדעת, הוא קורא לזה שלווה.
לא שלווה של בטלנות,
אלא של הרגשה טובה,
כן, שהיא עוצם השלווה ושמחת עוז.
שמחה גדולה צריכה לאפיין את מי שזוכה באמת
למציאות של תשובה,
של סיכון וסיכוי,
שצריכה להיות מתלבשת הנפש
של כל איש אשר אור התשובה מאיר בנשמתו.
מתלבשת הנפש.
המצב רוח זה לבוש הנפש, נאמר ככה.
ההופעה החיצונית של הנפש היא באה לידי ביטוי במצבי הרוח של האדם.
אז זה, אם יש אורות התשובה, אם אור התשובה מאיר בנשמתו של אותו עיקר, מסביר הרב.
אז צריך להיות שמחה גדולה, שלווה גדולה,
בוודאי ביטחון, כל הדברים האלה.
הם צריכים ללוות את האדם שבאמת אור התשובה מאיר בנשמתו.
אבל אם יבוא אדם ויגיד, אני בעל תשובה,
עצבני,
כעסן, או משהו כזה, מה נגיד לו?
אה, אתה רק, אתה לא בעל תשובה באמת.
זה מזכיר לי פעם, לפני שנים רבות באתי לקופת חולים והיה תואר גדול
יושבים אנשים בסבלנות לרופא,
פתאום בא איזה אחד
מעשן כמו כיתו, אה, זה אפשר לפני השני רבות, אפשר עוד לעשן במקומות כאלה.
עצבני כזה יושב,
הופ, רץ, הופ, נכנס לראש התור.
אומרים לו האנשים, היי, היי, חביבי, יש כאן תור,
מה אתה קורא?
הו, הו, הו, אני בעל תשובה.
לא בעל תשובה.
הוא משחק אותנו.
הוא בא לתשובה אחת, הוא חייב להיות אדם שלם.
לא יכול להיות אדם כעסן, לא יכול להיות אדם עצבני.
הוא פעם באה לכאן תפוסה של חיילים, חיילות גם, היו באים לכאן לפעמים.
אז דיברנו על התשובה.
אז אחת החיילות אמרה, אח שלי חזר בתשובה. מאז חוזר בתשובה, גיהנום בבית.
איזה כעסים, איזה מריבות, חזר בתשומה.
זה נקרא תשובה?
אז זה מה שאלה אומרת, תשובה באמת
זה להתחבר אל הקדוש ברוך הוא.
ואדם שמתחבר אל הקדוש ברוך הוא לא יכול להיות כעסן,
לא יכול להיות עצבני,
לא יכול להיות,
אלא הוא צריך באמת להיות אדם בעל שלווה,
בעל השמחה וכל הדברים האלה.
אז זה מי שרוצה תעודת בעל תשובה,
או משהו כאן, מישהו מעוניין כאן בתעודת מחלקים במשרד
בוחנים אותו, אדם נבחן לרגעים
אדם נבחן כל יום באיזה מידה באמת
הדברים האלה מאפיינים את אישיותו הביטחון,
השלווה והשמחה
יחד עם זה אומר כאן הרב
ולכוון עם זה לבאר,
כשמסבירים את עניין התשובה
איך שמחת אמת זו
ונועם זיו קודש זה איננו מפר יראה חלילה
ואיננו מגרע כחוט השערה מכל ההתעוררות הנפשית
הנקנית בנפש מכל מיני ציורים של יראה טאטאה
אדרבה עוד עם ארבע את הכוח התמסיתי של הזהירות והזריזות הנשמתית
אני רוצה להתייחס כאן למושג יראה קצת, שנבין מה זה יראה.
באופן פשוט יראה זה פחד.
אדם יראה או אדם פוחד, באופן פשוט.
אבל חכמים כבר התייחסו ואמרו יש מדרגות מדרגות ביראה. בכל דבר יש מדרגות מדרגות, גם ביראה יש מדרגות.
המדרגה, יראת העונש, מה שנקרא, היראה הפשוטה ביותר,
זה אפייני לכל אדם באשר הוא אדם,
אם הוא אדם, נו,
לפעמים גם אדם מטירה את העונש, עושה שטויות, הוא לא מפחד לא מאלוקים ולא מבני אדם,
יש כאלה אנשים.
אבל מה, באופן כללי אדם הוא,
נאמר בעל מסילת ישרים,
אדם פוחד על עצמו, ירה על עצמו והוא עושה חשבונות שהוא לא יהיה יוזק ולא יפגעו בו ולא דברים כאלה, זה נקרא יראת העונש.
לא לא מבחינה הרמה הדתית, אלא הרמה האנושית.
אדם חי בחברה, אז הוא יראה. מה יגידו?
הוא נוסע עבר הכביש, או שלא יתפסו אותו, או משהו כזה.
היראה זה דבר אופייני לאדם.
בעל מסילת ישרים אומר שהאדם, בגלל שיש לו בחירה חופשית,
הוא יכול להגיע למצב כזה שאין בו יראה בכלל.
דהיינו, הוא אומר, למשל, בן חי באופן ספונטני, באופן טבעי, יש לו ירה
בן חי, אני יודע, חתול, אני ניגש לאשפה, הוא קופץ מה... קופץ מה...
פח אשפה. למה הוא קופץ, אתם יודעים?
הוא מפחד. מפחד.
מה הוא מפחד?
שישפוך עליו את האשפה.
האמת שאנחנו לא רוצים לנצוד אותו, אבל יש לו אינסטינקט.
זבוב, אתה עושה לו...
וואי.
אדם, בגלל שיש לו בחירה חופשית,
הוא יכול גם, כשהוא יאבד את היראה הזאת, הטבעית, הספונטנית,
יכול לאבד.
למשל, הוא נוסע במהירות של 140 קילומטר לשעה בכביש, הוא יכול לנסוע.
ויותר.
יותר גם.
לא פוחד.
איבד את היראה.
או יותר טוב, למה לא?
איבד את היראה.
או מעשן סיגריה, יכול להיות
איבד את העירה, כתוב על הקופסה, מה כתוב?
תיזהר!
אני אף פעם לא ראיתי חתול מעשן,
אתם יודעים למה?
למה חתול לא מעשן?
יש לו יראת שמיים,
אוחד על הבריאות שלו,
תן לחתול סיגריה, מה הוא יעשה, חתול?
יאו.
יברח.
אוחד להישרף.
אדם בגלל הבחירה החופשית שלו יכול להגיע למצב כזה שהוא עושה שטויות שבשטויות שבשטויות הוא גונב, הוא רוצח,
הוא עושה דברים נוראים, הוא לא פוחד
לא פוחד
יכול לקרות דבר כזה? בהחלט כן, בבקשה
היא ראה נגיד לנסוע במהירות, מזהירים אותך
העולם המודרני של היום,
למה חילונים לא עוזרים אותך? אומרים לך, תעשה את הכביש, זה מסוכן, תעבור מכביש. אבל יש כאלה שעליהם יראו. אבל ליראת שמיים, לא... נגיע ליראת שמיים. אמרנו, קודם כל, הפחד
שמא יהיה אסון, בריאות, דברים כאלה. הדבר הפשוט... לא, אז השאלה היא, כמו שמאמתינים אותך ההורים שלך, איך אתה... למה לפחד, איך אתה... למה מפחד כשאתה רוצה תגריש? איך אתה מפתח יראת שמיים? כן, רגע, לא הגענו. קודם כל, יראת האונס.
ירעת העונש זה שדבר באופן אינסטינקטיבי נמצא אצל כל בעל חי
שהוא ירא לעצמו, לחייו, לקיומו, כל בעל חי, אני מדבר על זה.
אבל בן אדם, בגלל שיש לו בחירה חופשית,
הוא יכול להיות באמת בעד ירעה, לא רק ירעת העונש, ירעת שמיים, ירעת הרוממות, ירעת ירעות עירות,
אבל הוא יכול גם להידרדר ולהגיע למצב כזה שהוא כבר לא פוחד משום דבר,
אפילו לא מעונשים ולא משוטרים ולא מבית משפט ולא מבית סוהר ולא משום דבר.
לא פוחד, שום דבר, לא מזיז לו שום דבר.
פעם קראתי ידיעה בעיתון, לפני שנים רבות,
שבאשקלון בעל חנות מכולת פתח את המכולת
והוא מצא, הפעם היו מוכרים סוכר בשקים וכל מיני דברים, בשקים, ככה זה היה.
אז הוא כתוב שכשמצא את הפורט של המכולת שלו יושב
על השקים של הסוכר והקמח וכל זה, נוכר לו.
מעיר אותו, היי, מה אתה עושה כאן? הוא אומר, וואי,
לקחתי חצי שעה פסק בעבודה,
הייתי עייף, מה לעשות?
נותר לי לישון או לא?
למה לא? הוא התחיל את העבודה באחד בלילה.
זאת אומרת, לא מזיז לו בכלל.
תודה רבה שיערת אותי.
זאת אומרת, הוא איבד את ה...
את ה... בכלל זה, זה נקרא קרימינולוג.
אדם שבכלל לא מבין, אנחנו לא מבינים איך ישנם אנשים כאלה שזה לא מבין להם, כל מיני דברים, עושים דברים לא טובים,
ובכלל לא מרגישים שהם לא עושים דברים טובים. אומרים, זה הנורמה, לא פוחדים משום דבר.
יכול לקרות דבר כזה. לצערנו, זה יותר מדי היום. -אז זה יראת העונש.
אותו דבר מבחינה דתית נאמר.
אדם דתי, הוא מפחד, הוא אומר, יש דין, יש דיין, אני אעבור עבירה אחת ושלום,
אז אלוקים יעניש אותי.
לכן אני לא עובר את העבירה. הוא פוחד לעצמו, הוא עושה חשבונות כאלה וכאלה, כל אחד לפי מדרגתו ביראת העונש.
אז יש גם עניין של יראת העונש.
אז אדם כזה, הוא מסתדל לשמור על ידי דברים, צריך לשמור אותם שבת, כשרות,
דברים לאדם לחברו במידה מסוימת,
כל זה, זה נקרא יראת העונש.
אבל מעל יראת העונש יש עוד קומה שנקראת יראת הרוממות.
אבל יראת העונש יכולה לבוא על ידי זה שאומרים לך כל היום,
נו נו נו,
אם תעשה עבירה כזאת,
תחטוף.
מה תחטוף?
דהנום.
אלוקים יאניס אותך אחד ושלו.
יכול להיות.
ולילד כל הזמן אומרים לו, אל תעשה את זה.
אם תעשה את זה, אוי הוא אומר לך.
אבל הילד הזה, מרוב שמטרטרים לו בשכל שיהיה לו עונש כזה, עונש כזה,
יכול להיות שהילד הזה יאבד את האמונה שלו.
כיצד הוא יאבד את האמונה שלו?
אמרו לו, תעשה עבירה, אלוקים יעניש אותך.
הוא עושה עבירה בזה שהוא לא מעניש אותו.
יכול לקרות דבר כזה?
יכול לקרות דבר כזה?
אם עבירה בגלוי, עבירה בסתר, לא משנה.
אז הילד הזה מתחיל לחיות בתודעה,
כל הדיבורים האלה על שכר ועוני שהם בעצם דיבורים בעלמא, יש לי הוכחות שהוא עובר עבירות ולא מענישים אותו.
באחד השיעורים סיפרתי שפגשתי איזה אדם אחד בתור למשרד הרישוי,
ושם אמרנו הרבה זמן ביחד, אדם לא דתי,
אנחנו מדברים ביניהם, אז הוא אומר לי תוך כדי כך, אתה יודע, אני עם ציציות, עם זקן,
אני הייתי פעם דתי ועזבתי את הדת.
שאלתי אותו, למה עזבת את הדת? מה עזבת?
אז הוא אומר, הוא אמר לי דרך אגב שהוא מפקח בחינוך הכללי והממלכתי, הוא מפקח במשרד החינוך.
שאלתי אותו, למה עזבת את הדת? מה עזבת את הדת?
אז הוא אומר, תראה, אני הייתי אוהד ביתר,
בילדותי הייתי אוהד ביתר,
וכל הזמן אמרו לי, אם תלך לכדורגל בשבת,
מה יקרה?
אלוקים יעניש אותך.
אבל לא עמדתי בפיתוי, ויום אחד החלטתי ללכת לכדורגל בשבת והתפלחתי למגרש, היה פעם מגרש שקראו לו אינקה,
זה היום, עכשיו זה אתר בנייה, אבל פעם קראו לזה מגרש אינקה, כמו היום טדי היה אינקה.
הוא אומר, התפלחתי לאינקה וראיתי כדורגל, ביתר ירושלים,
יצאתי מהמגרש, הלכתי ברחוב וחיכיתי שיקרה משהו,
יפול עליי איזה עץ או משהו כזה.
אני מסתכל,
השמיים בירים,
השמש זורחה,
אני בא הביתה, שום דבר לא קורה.
באותו רגע, איך אמרת, נפל לי האסימון.
באותו רגע אמרתי, איפה האנשים?
כל הזמן איימו עליו ככה וככה.
פתאום אין אנשים.
מאז החסדתי להיות לדתי.
והלכתי לבית ספר לא דתי, בתיכון,
וזה וזה.
טוב, הבנתי אותו.
כל הזמן מאיימים עליו איומים, כשזה לא מתקיים האיומים האלה.
אז אומרים, אולי זה שם ברבורים בעל.
שאלתי אותו, ותגיד לי, לאן אתה שולח את הילדים שלך לחינוך? הוא אמר, לחינוך הדתי.
למה?
מה שבטוח, בטוח.
יראת העונש
זה לא תמיד עובד.
לפעמים אדם, מאיימים עליו
כל הזמן ככה וככה וככה
ואיך אומר הרמב״ם בהלכות תשובה,
שעל נשים וילדים וכל זה, לא כל ה...
לפעמים הדברים האלה עובדים.
אבל יש מדרגה מעל זה, נקרא יראת הרוממות.
יראת הרוממות.
צריך להבין מה זה יראת הרוממות, יראת חטא, יראת הרוממות.
זה מדרגה, ככה אומר בנסילת ישרים.
ירה באופן פשוט זה אחריות.
אחריות.
אדם שהוא ירא שמיים באמת,
הוא יודע שכל מחשבה וכל דיבור וכל מעשה שהוא עושה,
הוא משפיע בעולם.
לטוב,
דהיינו, לרומם את העולם, להעיר את העולם, לעשות לא רק את העולם, את העולמות כולנו.
וההפך שלו, אם הוא לא בסדר,
הוא לא רק פוגע בעצמו, בנפשו, בנשמתו,
אלא הוא פוגע גם בעולם שהוא חי בטוחו.
מעמדו של אדם שנברא בצלם אלוקים, זה נקרא צלם אלוקים.
צלם אלוקים, אדם שנברא בצלם זה אדם שמודע לזה,
שיש לו השפעה בעולם ויש לו אחריות,
אחריות גדולה לא רק לעצמו ולא רק למשפחתו אלא גם לעמו וגם לאנושות וגם לעולם כולו והכל נגזר מההתנהגות שלו.
לטוב ולרע, זה נקרא בצלם אלוקים עשה את אדם. מי שמעריך מאוד בדיבור הזה ומעמיק בו זה בעל נפש החיים.
מי שילמד פעם את בעל נפש החיים יראה שם.
ירא אלוקים זה אדם שלוקח אחריות על עצמו ויודע שבכל דבר ודבר הוא משפיע
משפיע לטובה או ההפך חס ושלום.
אז זה אומר כאן הרב, זה שאדם יש בו שמחה וביטחון ושלווה וכל זה,
זה לא מפר כאו זה את היראת שמיים, את האחריות.
אדרבה,
הוא מדקדק על כל דבר ודבר כי הוא יודע
שכל פסיק
יש לו השפעה,
כל מחשבה היא משפיעה, משפיעה על העולם, משפיעה על עצמו, משפיעה על כך... זה הסימן האמיתי לתשובה אמיתית.
זה לא שאדם, איך אומרים, מסטול, מבסוט חלאס,
או משהו כזה, ועושה שטויות.
זה לא נקרא תשובה.
התשובה זה קצת אחת שמחה עצומה,
שלווה עצומה, ביטחון עצום,
מצד שני להקפיד על קלה כחמורה
אני רואה את זה למשל בחתונות במכון מאיר של החבר'ה
באים לחתונה,
באים לשמח חתן וקלה, רוקדים, צמחים, מגיע זמן הסעודה
מה עושים דבר ראשון?
מטלים ידיים
אתה כל כך באיי כזה, בהתלהבות כזאת?
לא רק זה,
כשמברכים ברכת המזור, תראו את החבר'ה, איך הם מתנדנדים,
מברכים עם כל הכוונות, סימן שהם בעלי תשובה באמת.
לא רק שהם שמחים,
אלא גם מקפידים על כל דבר ודבר שצריך לעשות.
כמשל, כדוגמה, אני אומר.
תשובה אמיתית, זה לא רק שעדיין במצב רוח נהדר,
אלא הוא גם מבין את מקומו, מיקומו, תפקידו בעולם.
יש לו אחריות, יש לו השפעה,
כל אחד לפי מדרגתו.
זה מובן,
זה אומר,
תשובה זה לחבר את הכל לאלוקים ולדעת שאני כאדם חלק מהחיבור הזה,
לא רק לעצמי, גם לעולם שאני חי בתוכו.
זה דבר, שלב ראשון.
שאלות עד לכאן, רבותיי.
אין לכם שאלות, זה לא טוב. כן, אפשר פה, תודה רבה לכם.
כשיהיה לך גם כדאי יראת הרוממות, אתה תבוא לתשובה עם יראת הרוממות ובלי יראת החק, בלי מה? בלי יראת העונש.
לא, יש מדרגות.
זה כמו, יש ילדות. ילדות, אדם, ילד, תמיד שמים לו קווים אדומים.
ילד באופן טבעי יש בו יראת, כן.
ילד הוא,
ולכן גם אנחנו, לא יכול להיות שאדם,
תהיה לו יראת הרוממות,
והוא לא יבין את חומרת העונש, נאמר,
של אדם שהוא מופקר או משהו כזה.
קודם כול על עצמו כמובן.
הוא צריך לדעת, קודם כל לדעת יש דין ויש דיין. אנחנו בחודש אלול, צריכים להתחיל.
זה הימים נוראיים בדברים.
הדין ודיין הוא קיים בין כך ובין כך. זאת אומרת, כל מעשה דע מה למעלה ממך.
אוזן שומעת.
עין רואה.
תסתכל לאחורה יש לך מצלמה.
אוזן שומעת, גם מלפנים יש לך מצלמים אותך
וכל מעשיך בספר נכתבים
דרך אגב זה אמיתי
אם אתה מאבד את ההכרה הזאת, את ההבנה הזאת, אתה מתועד, סליחה שאני אומר בלשון
אתה מתועד
החיים זה כמו, סליחה שאני אומר, זה כמו חשבון בנק
פלוס ומינוס
מי שלא מבין את הדבר הזה, מה זה פלאפוס ומינוס?
בחשבון בנט כל הזמן יש תנועה.
על כל דבר אתה נותן דין וחשבון.
נכון או לא? או כמו פלאפון, מישהו ראה פעם פלאפון? איך זה נראה?
לא המכשיר,
החשבון שהוא מקבל הביתה, איך הוא נראה.
על כל שיחה מה?
מתועדת? כל שיחה מתועדת?
אתה משלם על כל דבר?
אה? אני שואל אותך. ומה העונש אבל?
מה, אתה צריך לשלם בסוף, חביבי.
סוף החודש.
אתה לא יודע מזה? לא ידעת?
איי, איי, איי, מישהו משלם בשבילך, כנראה.
מצד האמת, רגע, מצד האמת, מי שאין לו יראה, טאטא, מה שנקרא,
שיש חשבון.
החיים זה לא הפקר, לא זה.
גם מי שחושב שזה הפקר, יש חשבון, זה לא משנה.
גם מי שחי בהפקרות, בפזרנות, בסוף הוא צריך לשלם את זה,
בצורה כזאת או אחרת. זה הבסיס לכל הדבר. אבל יראת הרוממות
היא מדרגה יותר. זה לא שאני עושה בגלל שאני פוחד, שאני אצטרך לשלם הרבה על זה,
מחיר כבד על זה או משהו כזה,
או לקבל שכר על הדבר הזה.
המניע של אדם שיש בו יראת הרוממות זה לא בגלל העונש
או השכר שאני אקבל, זה לא המניע שלי.
אלא המניע שלי זה כבוד השם.
גילוי כבוד השם בעולם.
כל עניינו של אדם יראה שמיים אמיתי,
שהוא אומר זה לא העניין הפרטי שלי.
הבעיה היא האם אני מקדש שם שמיים בחיים,
או אני חס ושלום לא מקדש שם שמיים.
האם אני מרבה את אור השם בעולם?
אני משמע דוגמה אישית או לא? האם אני אמיתי או רמאי או שקרן?
זה מה שמעניין אותו. לא מה התוצאות של הדבר הזה, אם אני אמיתי או,
אלא מבחינת מה יצא לי מזה,
אלא מבחינת האמת, זה נקרא יראת הרוממות.
יש מדרגות ביראת הרוממות כמובן, יראת חטא וכל זה, זה מובן הדבר.
הבעל תשובה אומר, קודם כל יש לו את היראת התא, היראה הפשוטה,
הוא יודע שיש דין ויש דיין,
אבל זה לא המניע שלו מה יצא לי מזה,
מה אני ארוויח מזה,
מה אני אקבל או מה אני אפסיד מהדבר הזה, לא תצרס את הדבר הזה.
אלא הוא הגיע למדרגה שבשבילו האמת נר לרגליו, למרות שהוא משלם על ידי מחיר לפעמים קבל.
מפעיל אדם בעל תשובה אמיתי הוא אמיתי למרות שהסביבה שסביבה בתוכה מתנגדת אליו,
הוא סובל מהדבר הזה, אבל הוא אומר אני לא מוכן לאבד את הדבר שאני מאמין בו ואני מכיר בו למרות ההתנגדות הסביבתית,
זה יכול להיות המשפחה,
זה יכול להיות הסביבה וכל זה. זה נקרא מדרגות בתשובה. והוא מדגדג כלכלה כחמורה בכל דבר ודבר.
ומובן הדבר.
אכן צריך את שתי העקומות האלה, גם האירע הטאטא, גם האירע העילה.
זה שלב ראשון.
עכשיו אני אקריא לך משפט,
הוא קצת לא מובן,
אבל כדאי באופן, הרב מטפס על סולם החיים.
הכלל הוא בסולם, כמה שאתה יותר למטה אתה ברא,
כמה שאתה יותר למעלה אתה בטוב.
זאת אומרת, החיים של אנחנו כבני אדם,
החיים שלנו משתנים, עולים ויורדים כל הזמן. זה המציאות, מה לעשות?
כמו סולם יעקב, מלאכי אלוקים עולים ויורדים בו.
בו הכוונה היא באדם בעצמו, האדם עולה ויורד כל הזמן.
הרב כאן מתאר טיפוס, מה קורה לאדם שמטפס
במעלות חייו, מה קורה בנפשו או בנשמתו,
או במילים שלנו אומר, כיצד נשמתו מוארת.
איך יש לו אור בנשמה?
מישהו מעוניין לשמוע את הדבר הזה?
מישהו רוצה קצת אור בנשמה?
קצת.
זה לא מה שאנחנו נלמד, אלא רק מתאר.
רק אתה יכול לשאול את עצמך האם אצלי זה חל או לא חל הדבר הזה
יש כאן שאלות, אני אתייחס להגיד לשאלות האלה, אבל בוא נקרא קודם כל את הדברים האלה
ועם זאת, עם כל היראה הזאת
הגדולה העליונה של בהיקות חסד אור קדמון ממלאת את כל חדרי הנשמה בתך עצומה
עד שבגבורה נאמנה ובכל מלוא הנשמה יוצאת שירת קודש מקורית
האומרת בהדר וחיים מלאים הסולח לכל עוונך הרופא לכל תקוייך הגואל משחת חייך ומאטרחי חסד ורחמי משביע בט"ו ודיח
תתחדש כנשר נעורך.
אני, ברשותכם, נתאר כאן את ההערה הנשמתית הזו
נראה איך זה מתחיל.
גדולה, עם זאת, הגדולה העליונה של בהיקות חסד אור קדמון.
צריכים לדעת,
הקדום לארוחו מאיר לעולם כולו, מאיר לעולם כולו ברחמים, אנחנו אומרים.
וההערה האלוקית, נאמר, היא לא נתפסת על ידינו,
היא גם לא יכולה להיתפס במלואה על ידינו.
זה באמת דברים, איך אומרים,
אם אי אפשר להסתכל אל מקור האור, כמו שאי אפשר להסתכל אל השמש, ככה להסתכל אל מקור האור.
אבל אדם שהוא אדם טוב, נאמר,
הטוב מאיר בנשמתו.
ההערה הנשמתית זה לא העניין של פילוסופיה,
זה עניין של תוצאה, נאמר ככה.
אדם מכשיר את עצמו, מזכך את עצמו, מתאר את עצמו,
וחודר לנשמתו
אור, זה נקרא אור חודר,
אור נוקב, אור חודר, כל מיני דברים.
האור האלוקי, או הטוב האלוקי, נאמר, שאין לו גבול ואין לו סוף,
האור הזה שמקורו באלוקים,
האור הזה מאיר את נשמתו.
הוא קורא לאור הזה גדולה, גדולה זה טובה, הטוב האלוקי,
של בהיקות חסד אור קדמון.
קדמון זה ריבונו של עולם, כן.
ממלאת את כל חדרי הנשמה, בטחה עצומה.
הדבר הזה מאיר את נשמתו, והוא מרגיש בטחה מלשון ביטחון עצום,
שמחה עצומה.
עד שבגבורה נאמנה, הוא שר כאן את שירו של דוד המלך,
עד שבגבורה נאמנה, בכל מלוא הנשמה,
יוצאת שירת קודש מקורית האומרת בהדר וחיים מלאים,
הסולח לכל עוונכי.
סולח לכל עוונחי.
מה זה סולח לכל עוונחי?
כל אדם יש לו את המשקעים שלו, את הקשיים שלו,
איך אומרים?
את כל הדברים שהוא עובר בחייו.
אנחנו כאן בני אדם בסך הכול.
המושג סליחה,
המושג רפואה, ההפך רופא גם מלשון
להרפות מהלחץ, יש לחץ, ההפך מזה, גם מרפואה, כן.
אז סולח לכל עוונכי.
אדם יודע באינטואיציה היותר עמוקה של נשמתו, של הרגשה הפנימית,
נסלח לו.
כל הדברים שהיו,
הקדוש ברוך הוא סולח.
הכל חולף, הכל עובר.
כל אותם מסכים או כל אותם מחיצות או כל אותן קליפות או כל אותן זעומות, תקראו לזה איך אתם עושים.
נסלח לו, הכל חלף, הכל עבר.
מתוך ההערה האלוקית הזאת שמאירה את נשמתו,
הכל נסלח לו, הוא בן אדם חדש.
הוא כבר כאילו לא אותו בן אדם.
הוא אדם חדש, לא בלי כל אותם משקעים ויותר מזה.
בסוף הוא אומר כל הזדונות נהפכים לזכויות
ירידה לצורך עלייה, אבל הוא רואה את זה בחוש הנשמתי שלו
איך הירידה שלו, הנפילה שלו,
הקלקולים שלו, הבלגנים שלו הם נהפכו לטובה, הכל התהפך לטובה
נשמתו ממש מוארת, נחום איש גמזו כזה, מה אומר כל הזמן גמזו?
נחום איש גמזו
שהוא מיישוב גמזו
עד היום, אני ראיתי שראיתי אותו פעם
מה אומר נחום איש גמזו?
מה?
מי אמר גמזו לטובה? אתה מגמזו? אתה לא מגמזו, אז למה אתה אומר גמזו נקרא?
רק מי שגר בגמזו
הוא ראה את הכל לטובה
למה נשמתו מוהרת?
הוא זכה לטהר את עצמו, לנקות את עצמו
הוא רואה אפילו הדברים הקשים ביותר שהיו בחייו,
איך הוא אומר?
גם זו לטובה, גם זו לטובה.
"כל דוד רחמנה לטוב אבי" זה לא בשבילו מילה,
זה מציאות, הוא חי את הדבר הזה, כן.
הוא רואה איך הכל מאת השם ובאמת הכל לטובה.
זה ממלא אותו ביטחון עצום, שמחה עצומה,
הוא יודע שאומרת הכל לטובה.
זה גם נוגע לשאלה כאן ששאלו,
מה המקור שממנו נובעת השמחה?
מהיכן להוציא את השמחה הזאת?
או, איזו שאלה טובה. מאיפה באה השמחה?
מאיפה נובעת השמחה?
קודם כל אמרנו שהשמחה זה ביטוי אצל האדם, נדבר אצל האדם.
אצל האדם זה ביטוי לשלמות.
כשאדם הוא במצב של שלמות מבחינה מוסרית, מבחינה התנהגותית,
באופן טבעי זה מתבטא בשמחה, וההפך זה בעצות, כמו שאמרנו.
אבל אנחנו אומרים גם שמחת עולם על ראשם. לעתיד לבוא, יש שמחת עולם על ראשם.
מדובר על עם ישראל.
מה זה שמחת עולם? עולם, אפשר להביא את זה באופן פשוט, יש שמחה פרטית,
יש שמחה עולמית,
ויש שמחה נצחית.
שמחת עולם על ראשה.
חכמים מסבירים מה זה שמחת עולם.
כשהאלוקים ברא את העולם, הוא ברא את העולם כשמידת השמחה היא הייתה שורה בעולם.
קראו לה מקום הראשון, הייתה שם שמחה, קראו לו גן עדן.
שם הייתה רק שמחה, הכל היה שמח.
אפילו העצים, מה כתוב?
אז ירננו עצי היער.
אפילו העצים היו בשמחה.
לא יודע אם יצא לכם פעם לקום על צד ימין בבוקר
מי יצא לנו לקום פעם על צד ימין בבוקר? הכל שמח
שימו לב, כשאדם קם על צד ימין, זאת אומרת שהוא קם על צד טוב, הוא הולך ברחוב,
כולם מראים לו פנים, כולם שמחים
בוקר טוב, מה שלומך, איך אתה מרגיש, כל זה, יכול לקרות דבר כזה
לא רק שהוא שמח
אלא כל מה שמסביב, אם הוא מדרגה עוד יותר גבוהה
אפילו העצים שמחים לקראתו,
אפילו החתול שהולך ברחוב,
מה פסוט לך להתגשגש בזנב לקראתו?
כל דבר מגיע...
מה זה, הכל שמח?
מצד האמת הכל שמח.
הרי הכל זה יצירה אלוקית,
בריאה אלוקית, בראשית ברא אלוקים את השמיים ואת העם.
כל העולם כולו בעצם, שמחת עולם על ראשם,
זה נאמר לעתיד לבוא,
אבל זה גם נאמר בראשית הבריאה, כן.
למדנו את זה כמה פעמים, שאלתם מה מקור השמחה.
מקור השמחה הוא בריבונו של עולם,
שיש טוב,
אז שמחים.
כשלא טוב, אז עצובים.
ואלוקים ברא את הכול לטובה, והיה לאלוקים כי טוב, כי טוב, כי טוב, הכול לטובה.
השמחה זה המציאות
השלמה שהייתה פעם בבריאת העולם
ותהיה לעתיד לבוא בזמן שתהיה הגאולה השלמה, תהיה שמחה גדולה.
לכן אומרים בחסידות, אומרים,
המילה המשיח,
המשיח
זאת תהיה עוד שמחה.
המשיח זאת תהיה עוד שמחה.
זאת אומרת, השמחה זה הביטוי לשלמות.
מקור השמחה זה בריבונו של עולם.
שהוא שמח, משתעשע עם בריאותיו, הוא שמח בעולמו.
אנחנו כבני אדם,
אנחנו יכולים להצטרף אל השמחה הזאת,
או להתנתק מהשמחה הזאת.
זאת אומרת, איך אתה מצטרף אל השמחה הזאת?
על ידי שאתה עושה את רצון הבורא.
אם אתה מתחבר, עושה את רצונו, דהיינו,
לתיקון המידות, תיקון המעשים,
תורה, מצוות, התורה המשמחת, יש ביטוי כזה,
אור שמח, כן,
אז זה תלוי בנו. אנחנו יכולים להשתלב במהלך של השמחה,
אנחנו יכולים חס ושלום להתנתק מהשמחה הזאת ולהיות הפוג בדיוק, בעצבות גדולה, כן.
זו השאלה שהוא אומר לגבי השמחה.
בכל זאת אומרת, אדם שביסוד הכל צריך להסביר,
כשאדם עושה תשובה
הוא שמח,
הוא שלם,
והוא רואה בעיני נשמתו באמת איך הכל נעשה לטובה,
עד כדי כך שאפילו זדונות
נהפכים לזכויות.
זו המדרגה האחת של...
נקרא את זה בהמשך.
והביטחון הולך ומתגבר,
והשמחה והצהלה וזהים הדנים הולך ומתרבה עד שהנשמה מתחילה להרגיש בהרגשה זקה פנימית ועדינה איך כל הזדונות
גם מה שנראה לנו לפעמים כדברים קשים ביותר לכל מדרגותיהם
וקל וחומר השגגות לכל מיניהם מתהפכים לזכויות גמורות הכל נהפך לזכויות
הכל מתחבר, הכל מתקשר אל הטובה הזאת. זה רכוש גדול ועושר רב מתגלם מתוך אוצרות חושך.
בנפשי תגיל בהשם, תסיס בישועתו, כל עצמתי תאמרנה,
השם מי כמוך מציל אני מחזק ממנו ואני ואביון מגדמנו.
זה שלב א',
יש עוד קומה,
אומרים לי אני נראה לו עוד קומה,
נעלה עוד כך.
יש מדרגות מדרגות בתשובה.
המדרגה הזאת הראשונה אומרת, הוא רואה הכל לטובה, שמחה עצומה ממלאת את ליבו,
שירה פורצת מתוכו, מלאים זיה וממשיקים נולד.
אבל יש מדרגה עוד יותר גדולה.
כל זה מדובר על הפרט, על האדם כאדם פרטי.
ויש מדרגה שהאדם מתחבר אל הכל.
בואו נראה את המדרגה השנייה
במהלך התשובה.
הדעה מתעלה של אותו אדם שזוכה לאור התשובה,
עד נורמי עוז של עולם עליון,
עולם שורשי ההוויות,
בצורתם האצילית,
צורתם האצילית,
בנועמם העליון,
ומהלך הסיבוב של כל דבר חטא ועוון מתחיל על ידי התעלות הרצון לטוב,
ולקודש השם ללכת באורח חיים המסבב ברכה ושמחת עולמים בכל היצור כולו,
תחת כל השמיים משרה ובורא על כנפתיים.
ולא רק הוא שר, אלא הכל פותח שירה.
שירת האדם הראשון בכוחה של תשובה, מזמור שיר ליום השבת,
כי שימחתני השם בפועליך ומעשי ידיך ארנן.
זאת אומרת, יש שתי מדרגות בחיים למען.
המדרגה האחרת שאתה חי את עצמך,
חי את הפרטיות שלך, את המצבי רוח שלך,
את השמחות שלך ואת העצבות שלך.
לכן במעגל הפרטי של זה.
יש מדרגה כזאת.
אבל ישנה גם מדרגה, הרב אומר, שאדם מתעלה,
יכול להתעלות למדרגה שהוא מתחבר לעולם שהוא חי בתוכו
הוא רואה את כל העולם כולו בצורה האחדותית שבו
הוא חלק מכל ההוויה כולה וכל ההוויה זה חלק ממנו
זו מדרגה שאנחנו, איך אומרים, האדם הראשון זכרנו
האדם הראשון בהיותו בגן עדן היה במצב כזה שהייתה לו מה שנקרא
היה בעולם אחדותי, עולם אצילי הוא קורא לו,
אצילות.
בפנימיות התורה יש עניין כזה, אצילות, בריאה, יצירה, עשייה וכו'.
אנחנו חיים בעולמות נמוכים,
עולם, זה נקרא, אלמא דה פירודה,
עולמות של פירודים,
כן, של עשייה וכל הדברים האלה, ובא לך עם המשתיקים שלו, עם הבעיות שלו, עם כל הדברים שלו.
אבל צריך לדעת, צריך ללמוד,
זה מה שהרב מלמד אותנו, אפשר להתעלות, אפשר להתרומם,
אפשר להגיע למדרגה כזאת של מה שנקרא מידת הכלליות,
מידת האצילות, מידת האחדות,
כי אתה חלק מדבר כללי, הוויה כללית וכל הדברים האלה. יש אפשרות. כשאדם מגיע למדרגה הזאת, להתעלות הזאת, יש יום אחד בשבוע שאפשר להגיע אליו, מי שמעוניין קוראים ליום השבת.
יום השבת זה יום משהו-משהו. מישהו עשה פעם שבת כאן?
הרים את היד.
רק אחד.
היותר לא דתיים עדיין.
כל שבת יותר טובה מהשבת הקודמת.
מה מיוחד בשבת?
אבל בשבת השמש זוהר כמו ביום ראשון, נכון?
לכאורה.
מה הדבר המיוחד בשבת?
אנחנו אומרים את זה כל שבת,
כשאומרים ויכולו,
כתוב צריך להעיד,
אז מי שאומר בתפילה, ידוע בתפילה,
ויכולו, רוצה להגיד את זה יחד עם כולם.
אם הוא פיקשש והוא הולך בתפילה,
אז צריך לקחת מישהו, בוא, בוא תגידי איתי ביחד.
זה עדות.
המילה, המילה ביעדות, זה עדות, כן. מה העדות הזאת?
אז התרגום אומר, ויכולו מלשון וישתכללו.
ואורח חיים הקדוש אומר, ויחולו ממשלות יתקללו
התקללות אומרת שמיים וארץ
אנחנו תמיד מבדילים בין שמיים לארץ
מפרידים בין שמיים וארץ לפעמים
שמיים זה רוחניות, ארץ, ארציות, חומריות וכל זה
השבת אתה מחבר את הכול
הכל מתחבר, הכל מתכלל
ויחול השמיים וארץ
הם ביחד, השמיים וארץ, הדברים שנראים
לכאורה קונטרסטים, ניגודים אחד לשני, הכל פשייח, הכל
וקראת לשבת מה?
עונג. עונג.
כל המציאות נראית אחרת, מציאות אחדותית,
מציאות כוללת, הכל מתחבר, הכל מתקשר,
הכל מתרומם, הכל מתעלה.
בחסידות אומרים שאתה אוכל סעודת שבת אתה לוקח, נו מה? יש צומח, יש דומם, צומח,
חי, מדבר וכולי.
אז הוא אומר, כשאתה אוכל נניח סלט בשבת, סלטים,
נוהגים לאכול סלטים,
אתה לוקח את הצמח
ורומם אותו, מעלה אותו,
וכשאתה מגיע לעוף זה בכלל מתחיל כל כך להיות מאושר,
הוא ממש מבסוט, אתה גורם לעוף להתרומם, להתעלות, להיות,
ניצוצות יוצאים, לא יודע אם שמתם לב בשבת הזאת.
רק לחשוב על זה שתפס אותה.
היא שואלה אותי איך.
אתה רואה את המימד הרוחני,
המאחד,
הערכי של כל הבריאה כולה.
זה לא דומם לחוד, שמח לחוד, חי לחוד, אדם לחוד.
זאת הוויה אחת, והכול מתרומם, והכול מתחבר, והכול מתעלה. זה העניין של השבת.
זה מה שהוא אומר, שיר לי יום השבת.
יום השבת, איך אומר, מה הפסוק מביא? שמחה,
כן, שיר לי יום השבת,
שכן, הכל פותח שירה,
כן, כי שימחתני השם בפועליך ומעשה עדיך ארמל,
ולכן גם השבת, המילה שבת מלשון תשובה,
שב,
משיב את הכל למקור הכל,
לריבונו של עולם.
זה עניינה של השבת.
ומתנה טובה שהקדוש ברוך הוא נתן לעם ישראל
לראות איך שהכל מתחבר והכל מתקשר ושמחה גדולה
שמחתני על השם בפועליך בפועלו של הקדוש ברוך הוא זה כל מה שקיים בעולם
זו הקומה הנוספת של התשובה לא רק הלי טוב ואני שמח ואני שלם וכל זה אלא השמחה הזאת והטוב הזה והאור הזה
והיחד הזה וההתקללות הזאת אתה רואה אותה בעיני נשמתך
זה נכון בין כך ובין כך, זה מתגלה לך, זה מופיע לך בהוויה כולה, בבריאה כולה, במציאות השבתית הזאת.
ישמחו במלכותך שומרי שבת וקוראי עונג, יישר כוח, תודה רבה
