חודש אלול, חודש הרחמים, חודש התשובה.
אנחנו ברשותכם נלמד, ככה מקובל אצלנו, נוהגים
ללמוד את אורות התשובה בחודש אלול.
והייתי רוצה, לפני שנתחיל ללמוד את אורות התשובה, אולי כמה דברים על המחבר, על הרב קוק זצ"ל ועל אורות התשובה.
דרך אגב, היורצייט שלו, יום הזיכרון, חל ביום שישי הקרוב, בג' באלול, חל ליום הזיכרון של הרב קוב זצן.
הקדוש ברוך הוא שותל את הנשמות.
הוא חקלאי, הוא שותל נשמות, אבל כל נשמה ונשמה בעולם היא נשמה התורה
שנתת בי ויפח באפיו נשמת חיים. בכל אחד ואחד מבני האדם,
הקדוש ברוך הוא נופח נשמה טובה.
אבל לא רק שהוא נופח נשמה טובה,
אלא כל אדם ואדם, יש לו תפקיד בעולם.
זאת אומרת, האדם שהוא בא לעולם,
יש לו איזשהו תפקיד. לא כל האנשים מגלים,
לומר, בחיים שלהם, מה התפקיד שלהם בעולם.
מה הם עושים כאן? מה תרומתם? איזה חלק? איזה?
למה המשל דומה, שנבין, לגוף האדם?
בגוף האדם יש איברים שונים, תאים שונים, חלקים שונים, כוחות שונים,
וכל חלק בגוף האדם, כל כוח בגוף האדם,
יש לו את התפקיד שלו, את הפונקציה שלו. יש איברים,
כלומר, שהם יותר מרכזיים, יותר חיוניים, ויש כאלה פחות,
למשל הלב או הראש הם איברים מאוד חיוניים, בילדיהם אין חיים ממש.
זאת אומרת, יש איברים פחות וכו', אבל לא משנה, אפילו כל תא בגוף האדם יש לו פונקציה,
יש לו תפקיד.
אין דבר בעולם סתם ככה.
כל אחד מאיתנו, אני בדקתי את זה, איך אומרים,
באינטרנט, אצלנו תמיד בודקים באינטרנט, כל אחד מבני האדם הוא לא חי סתם ככה.
עצם העובדה שהוא חי והוא קיים,
סימן שיש לו תפקיד.
כאמור, לא כל אדם מגלה מה תפקידו, למרות שיש לו תפקיד,
הוא לא מגלה בדיוק מה התפקיד שלו בעולם.
אבל יש נשמות כאלה ויש אנשים כאלה שהם,
הקדוש ברוך הוא שתל אותם והם יודעים מה התפקיד שלהם בעולם ובשביל מה הם חיים,
מה הם צריכים לעשות, מה הם צריכים לפעול וכל זה.
גם בתוך החברה, החברה האנושית, החברה הלאומית, יש מדרגות מדרגות.
בדרך שאדם רוצה, מולכים אותו. הרב קוק זצל,
הוא ב... אז אני שמע שהקדוש ברוך הוא שתל אותה והוא היה מאוד מודע כבר מילדותו לתפקיד שלו בעולם. הוא היה כהן
והוא מימש בחייו את הכהונה שלו.
אמנם הוא היה כהן אידיוט פורמלית,
אבל באופן פונקציונלי הוא היה כהן גדול,
מה שנקרא. כהן גדול זה אדם שלוקח אחריות על עם ישראל,
שאכפת לו מעם ישראל,
שפועל למען הכלל,
שרואה, כל מה שהוא עושה זה לא עניין פרטי,
אין לו נגיעות פרטיות כאלה ואחרות. כל כולו לתת, לתת, לתת, אם זה בתפילות,
אם במעשים, אם בכל דבר ודבר,
הוא אדם, מה שקוראים לזה היום, אולי שמעתם את הביטוי הזה,
אידיאליסט. מישהו פעם שמע את הביטוי אידיאליסט?
איפה שמעת על זה?
מי שמע את הביטוי אידיאליסט?
אתה שמעת?
יפה מאוד. אידיאליסט זה אדם כללי.
אדם שחי למען הכלל.
נכון שכתוב, אם אין אני לי,
מי לי. זה שיא האגו.
אם אני לא אדאג לעצמי,
מי ידאג לי?
זה נכון.
אבל מיד אחרי זה, מי שלמד קצת פרקה, ואתה יודע מה כתוב.
כשאני לעצמי,
מה אני?
אם אני בונה את עצמי רק בשביל עצמי, אז מה אני?
נכון שאדם צריך ללמוד, אבל ללמד.
נכון שאדם מקבל בשביל לתת.
אני כאן מדבר ברמה האנושית, לא מדבר ברמה היהודית.
דתית או משהו כול.
אדם צריך להבין שיש לו תפקיד.
והרב קוק היה לו תפקיד מאוד גדול,
הוא היה מודע לזה מאוד.
הוא היה הרב הראשי לארץ ישראל.
ולא רק שהיה הרב הראשי לארץ ישראל, הוא היה גם לפני שהרב הראשי לארץ ישראל.
כל הזמן הוא פעל, חשב, הגה,
מה לא, למען עם ישראל כולו.
הוא גם היה אדם אוניברסלי, אדם כללי, עולמי, נאמר ככה.
בכתבים שלו הוא מתייחס לאנושות כולה, להיסטוריה כולה,
להתפתחות האנושית וההיסטורית וכל זה, במקומו של עם ישראל בתוך כל הדברים.
זאת אומרת, זו נשמה מיוחדת במינה שהכדוש ברוך הוא שתל בדור שלפנינו, נאמר,
והוא היה,
אני לא מדבר על גדולתו בתורה, שכל שטחי התורה הוא היה
אפשר להגיד, מגדולי גדולי ישראל, כל מי שהכיר אותו,
כולל הנציב מוולוז'ין, שהוא למד אצלו בישיבה, חפץ חיים,
שהוא עוד הספיק ללמוד אצלו בכולל וכל זה,
כל גדולי ישראל בדור ההוא,
ראו בו אדם בעל שיעור קומה תורני יוצא מכל שטחי התורה, בהלכה, בהגדה,
בכל דבר שהוא עסק, בתלמוד, בכל דבר.
אבל כאמור,
המיוחד שבו, הדבר הראשון זה מידה שמאפיין את הכהונה, זה האהבה, מידת האהבה.
הייתה לו אהבה גדולה,
ואהבה שהיא הייתה מקרינה,
הוא היה מקרין.
אדם שאוהב זה אדם שנותן.
שאוהב באמת, לא אומר אני אוהב.
אדם שנותן, אדם שנותן לדעת אם אדם אוהב אתכם או לא, תראה איך הוא מתייחס אליך.
לפי היחס, הנתינה בדיבורים ובמעשים ודברים כאלה, בזה אתה רואה, אם יש בו אהבה גדולה.
אז זה הייתה בו, ברב קורסוצ'ל, הייתה בו אהבה גדולה מאוד.
קודם כל אהבת אלוקים,
אהבת הבריות.
הבריות הכוונה היא כולם,
יהודים, לא יהודים, אפילו הטבע,
בעלי חיים, צמחים, כל הדברים האלה.
משהו, משהו, אהבת תלמידי חכמים,
אבל עם ישראל וארץ ישראל, כל זה.
זה אפיין אותו מידת האהבה.
כי דרך אגב, המידה, הייתי אומר, אם פעם נבקש איזושהי מידה מהקדוש ברוך הוא, אני לא רוצה לכם לבקש,
תבקשו מידת אהבה.
למה? כי אהבה זה החיים באמת.
אדם שאוהב הוא אדם חי.
אדם שאין בו אהבה הוא אדם כבוי, קוראים לזה בפסיכולוגיה כאלה. הוא הסכם, כבוי, בנשמתית.
אז זו הייתה לו אהבה גדולה,
והאהבה הזאת, הוא היה מודע מאוד למדרגה שהוא נמצא ולתפקיד שלו, לפונקציה שלו,
והוא היה אדם מאוד יצירתי,
מאוד שופע נאמר,
היה כמעיין המתגבר כמו שאומרים חז"ל,
הוא היה כל הזמן כותב וכותב וכותב,
בכל הזדמנות, אז לא היו אינטרנט ולא היו מחברות מסודרות,
אז הוא היה כותב על פנקסים ועל דפים והכל זה.
הוא היה מודע מאוד שכל מה שהוא הוגה וחושב,
צריך להנחיל את זה לאחרים, לדורות הבאים.
הוא כתב, המון הוא כתב, לא הכל פורסם, איך שלא פורסמו.
מתוך הכתבים האלה, חלק בחייו וחלק אחרי חייו,
ערכו את כל, או חלק גדול מהכתבים האלה, לפי נושאים.
נושאים, יש אורות התורה, יש אורות, יש אורות הקודש, יש אורות התשובה,
יש שירים שלו, יש הרבה אורות.
הספר הזה שאנחנו נלמד אותו, אם ירצה השם,
שנקרא אורות התשובה, זה בעצם ליקוט
של רעיונות
שמי שסידר אותו ברובו, לא את כולו,
בהתחלה עוד הרב בעצמו סידר,
בהמשך הרב צבי יהודה קוק, הבן שלו, בני יחידות,
הוא סידר אותו וערך אותו לפי נושאים,
וכאמור, זה מכוון שזה ליקוט של רעיונות, אז כל רעיון עומד לפני עצמו.
זאת אומרת, אם למדת את הספר הזה, גם לא באופן סיסטמטי, באופן שיטתי, אלא למדת איזה רעיון מפה, זה גם יכול להועיל לנו, יכול להיטיב איתנו, יכול לעשות לנו טוב.
בכל מקום שנפתח אפשר יהיה ללמוד מזה, מהדברים האלה.
אז זה נקרא אורות התשובה, זה המחבר הרב קוק זצן
ושהשיעור הזה באמת יהיה לעילוי נשמתו של הרב, בסדר.
אם יש לכם שאלות עד לכאן, אני מאוד אשמח בכלל, אני מאוד אוהב שאתם שואלים.
הדיאלוג הוא חשוב מאוד.
יש לכם שאלות, חבר'ה? כן, בבקשה.
השאלה לא מהכלל לכלל, אבל שמענו מועד,
שמתאים את הפרט לגמרי?
יש כלליזם בהתאם לבטל את הפרט?
לא, הוא אומר ככה
אתה, אני אתן לך דוגמה תקף
כלל ופרט וכלל
זה דוגמה
אדם צריך להתחתן, נכון?
אתה נשוי כבר?
אה, אשריך מה טוב חלקך
התחתנתי
ומאחר לך תהיה מאושר עם אשתך כל ימי חייך
תגיד אמן
אמן אמן אמן
להתחתן לכאורה זה דבר פרטי, לכאורה
אתה רוצה להיות מסודר בחיים, תראה משפחה וכל זה.
אדם שהוא אדם כללי אומר למה להתחתן?
אני רוצה להמשיך את שרשרת הדורות.
לא שיהיה לי כיף,
כמו שחלק מאלה שמתחתנים, של מה?
שיהיה להם כיף.
מה זה כיף דרך אגב?
כיף זה כף? מה זה כיף?
מישהו יודע מה זה כיף בעברית?
אוויר.
מה?
אוויר.
מה זה כיף?
כיף, כיף.
מי רוצה שיהיה לו כיף?
מה זה כיף?
כיף, כיף, מה זה? טוב.
יש לנו מלא רוצה להתחתן, למה שאני רוצה שיהיה לי טוב,
שיהיה לי כיף,
נכון או לא?
נכון שהתחתנת אתה רוצה שיהיה לך טוב?
כיף, יפה מאוד, אגואיסט קטן.
לא פעם, באים אלי זוגות להתייעץ, רוצים מה ש...
השאלה הראשונה, לפני החתונה,
תגידו, למה אתם רוצים להתחתן?
לא חשבנו על זה, חלק לא חשב אפילו, זה טבעי כל כך, זה בא, לא צריך...
וחלק אומר בדוגרי, אומרים, מה אנחנו רוצים? שיהיה לנו טוב בחיים, שיהיה לנו כיף.
אז זה בסדר, אתם אגואיסטים, זה בסדר גמור,
אבל זה לא המדרגה,
האידיאליסט. האידיאליסט אומר, אני לא מתחתן בשביל שיהיה לי טוב,
אלא אני רוצה להמשיך את שרשרת הדורות בעולם,
העמין האנושי, העם היהודי, לא משנה.
יש לי, אני מתחתן בשליחות,
לעשות דבר כללי.
אני בעצם פלטפורמה להביא עוד דור.
אני ממשיך את הדורות.
אז הוא אדם כללי,
הוא פועל, הוא עושה, הוא מסתדל, על מנת שימשיכו הדורות להמשיך
בעם ישראל ובעולם כולו, לא מסתדל את זה. זה מובן הדבר.
ואז הוא מתחתן, עוסק בפרט.
לא שהוא מבטל את הפרט.
הפרט קיים, והוא נגזר מתוך הכלל.
היום, אתה הולך לגור באיזה מקום?
אתה יכול להגיד, אני הולך לגור במקום שנוח לי,
שטוב לי, אני יודע, יש שם לוקסוס, דברים כאלה.
ואתה יכול היום להגיד, אני הולך ליישב את ארץ ישראל
באוהל,
בקרוון, באיזה גבעת צחיחה, באיזה משהו כזה.
לא טובת עצמי, לא האנוכיות, לא האגואיזם עומד לנגד עיניי,
אלא אני רוצה ליישב את ארץ ישראל.
ומכאן נגזר איפה אני אגור.
וכאן כל דבר ודבר בחי, בכל דרכיך דאהו,
בכל דבר ודבר.
אז לא שאתה מוחק את הפרטיות שלך, אלא היא נגזרת מהכלליות.
זה חיים לגמרי אחרים.
המציאות הכללית שאתה עושה למען דבר אידיאליסטי, דבר גדול,
ואתה עושה דברים פרטיים, אז זה נגזר מזה, וזה חוזר אל הכלל.
זה מובן.
אז אכן כתובים "אין אני לי מי לי", נכון.
אבל אם אתה תקוע רק עם "אין אני לי מי לי", רק עם האגואיזם,
עם האנוכיות,
אז אתה אדם פרובלמטי, אתה אגואיסט קטן,
אתה רק חושב על עצמך.
הכל נגזר מהאינטרסים שלך, אתה אינטרסנט מה שנקרא.
ודרך אגב, אנשים אינטרסנטים הם סובלים,
וסביבם סובלים,
אפילו בזוגיות במשפחה.
אם אתה אומר, אני רוצה שיהיה לי כיף,
ואשתך לא עושה לך כיף,
וואי.
אז בשביל מה התחתנתי?
נכון או לא?
המקרה אבוד.
אתה עצוב כל הזמן.
למה?
כי המטרה לא מתממשת.
אבל אין שאומר, אני לא מתחתן בשביל יהיה לי כיף.
אני רוצה להמשיך את הדורות.
אני מוכן לסבל בשביל ש...
אה, יש לי אישה, אין לך אישה טרבה, אבל לפעמים יש אישה שהיא לא כל כך איי-איי.
אני אומר, גברת, לא יעזור לך שום דבר.
אנחנו ממשיכים את הדורות גם כשעשי לי את המוות.
עכשיו היא מסכנה.
מציקה לך,
ואתה אומר, לא מעניין אותי, אני עובר על זה כאילו לא היה שום דבר.
ממשיך הלאה.
זה נקרא, עושה כלל ופרט וכלל.
הבנתי את הפרינציפ.
עוד שאלות, רבותיי.
אני רוצה להיות אידיאליסט, כן. אתה רוצה להיות אידיאליסט, כן.
אתה מדבר על אדם כללי, אתה מדבר על הרב קוק, שזה אדם כללי ואדם ענק, זה לא,
השאלה אם גם אדם קטן וזה... כמוך אתה רוצה, כמוני. כן, כמו אנשים קטנים וגם אנשים קטנים.
אני אסביר לך, יש טיפוסים שונים בעולם.
יש מה שנקרא אנשים קטנים ויש אנשים גדולים.
למה דווקא מבחינת משקל הגוף
או השכל או הדברים האלה?
אדם קטן זה אדם אגואיסט,
יכול להיות גדול בגיל,
אבל ילדותי בהתנהגות שלו, זה נקרא אדם קטן.
מה שמאפיין את הילד
זה שהוא הב-הב,
לקבל, לקבל, לקבל, לקבל. כל הזמן הילד, הוא חושב על עצמו.
ילד בגן הילדים, תיקח לו צעצוע, חרב עליו עולמו.
לא תיתן לו סוכריה, אבל הוא כבר נקרא,
ומי יודע, בכי עדני כאן זה חדשה.
דוגמה, כן.
זאת אומרת, זה נקרא ילדותיות,
או בחז"ל קוראים לזה קטנות מוחין.
קטנות מוחין זה אדם שהוא כל הזמן חושב על מי?
על מי הוא חושב?
על עצמו. יפה מאוד.
כל הזמן הוא חושב על עצמו.
אותו ילד קטן, שהוא כל הזמן חושב על עצמו,
הוא מתבגר,
או לא, לפעמים הוא לא מתבגר.
במנטליות אני מדבר, לא בגיל.
אבל אם הוא מתבגר,
פתאום הוא חי, כשיש לו כבר משפחה וילדים,
הוא חי בשביל הילדים שלו,
לא בשביל עצמו.
ופעם אני שומע ההורים אומרים, אני מוכן למסור את החיים שלי רק כי הילדים שלי יהיה טוב.
הוא עבר קומה, עבר מדרגה, ממצב של אגואיזם
למצב של אידיאליזם.
ממצב של אנוכיות, של אגואיסטיות,
ממצב של רצון לתת.
אני מדבר כאן ברמה המשפחתית, ברמה הפשוטה.
כל החינוך
שנותנים בבית,
בבית ספר, בכל מקום,
כולל מכון מאיר,
זה לצאת מקטנות מוחים לגדלות מוחים, מאגואיזם לאידיאליזם,
מאנוכיות, מאגואיסטיות למצב של נתינה.
אז יהיה חינם, יש אנשים שהם בוגרים והם ילדים, ילדותיים.
וכל הזמן חיים סביב עצמם ותו לא.
ויש אנשים שהם ילדים, בגיל, נערים, ילדים קטנים,
אבל אידיאליסטים.
הם לא עושים חשבון פרטי מה יצא לי מזה, מה אני ארוויח מזה, כל זה.
אם אתם רוצים באמת לשאול חיים נכונים וטובים,
למרות שהם קשים,
צריך לשאוף להיות אדם כללי, גם ברמה הפשוטה של כל אחד ואחד.
דהיינו, לחטוט למען דברים יותר אידיאליסטיים, יותר כלליים,
אם זה בחוג החברה או המשפחה או כל דבר ומדובר.
וזה סולם החיים. בחסידות אומרים,
יש ביטוי כזה בחסידות שתמיד יש מה שנקרא מ-1 עד 10, זה דבר שלם,
תמיד. המספר 10 הוא מספר שלם.
אז יש מדרגות מ-1 עד 10.
אז אומרים שמצבי הרוח זה תלוי בדיוק במצב הזה.
כמה שהאדם יותר חושב על עצמו במדרגה יותר נמוכה
וגם הוא יותר עצוב וגם יותר אומלל ומסכן,
כמה שהאדם מתרומב ומתעלה וחושב יותר על הכלל,
הוא נפתח, הוא מתחבר אל הכלל, הוא יותר מאושר, הוא יותר טוב לו, למרות שאולי הוא עני פיזי,
אבל הוא טוב לו מבחינה רוחנית,
מבחינה נפשית וכו'.
או הייתי אומר, סולם השמחה והעצבות תלוי בזה.
העצבות באה מתוך אנוכיות, קטנות מוחים, אגואיזם וכל הדברים האלה.
השמחה באה מתוך כלליות, מתוך אידיאליזם, מתוך נתינה וכל זה.
ואני אתן לכם שיעורי בית.
אתם מעוניינים לקבל שיעורי בית?
אתם, אם יש לכם מצב רוח לפעמים, כל אדם יש לו מצבי רוח.
תלכו, תעשו דבר טוב למישהו.
בלי חשבון מה יצא לכם.
בשם שמיים, תעזרו לו.
לא יודע, תגידו לו מילה טוב, תעשו דבר טוב, הנשמה שלכם תהיה מוארת.
שאלו אותי איך זה נעשה,
איך נשמע מכלל על העיר? זה אני, הנשמה היא באמת להיות טוב.
זה שאתה לא טוב, אתה הולך נגד מי?
נגד עצמך.
זה שאתה כל הזמן, איך אומרים, חושב רק על עצמך,
או דברים מהסוג הזה,
אתה אנוכי, אתה בעצם פוגם בעצמך.
זה מובן, זה כלל גדול בחיים.
עוד שאלות, בבקשה.
אז אתה גם יכול להיות אדם גדול, אם אתה מעוניין, זה מובן.
אתה מעוניין?
אה?
לא מעוניין. כן מעוניין או לא? תחליט.
זה עבודה, זה עבודה לכל החיים, זה לא סתם.
אנחנו תמיד מתנדדים בין הזה. טוב.
טוב, אם כן, זהו אורות התשובה.
אז לכל אחד יש ספרים?
אה?
אנחנו, אה, לי אין את הספר הצהוב.
הספר הזה לא מופיע על זה.
זה ספר הצהוב, בדף כ"ג, אם יש לכם, בדף כ"ג.
יש כאן
חלק ממאמר או יותר ממין איגרת ממכתב
שכתב הרב קוק זצ"ל
לרב חרל"פ.
תגידו, מי המציא את המכשירים האלה?
מקווה שהמכשיר לא נעלב.
זה חלק מתשובה של איגרת שכתב הרב קוק זצ"ל לרב חרל"פ.
הרב חרל"פ היה מאוד תלמיד ומאוד מחובר
לרב קוק זצ"ל, הוא בקשר נפשי ממש רוחני ונפשי,
הוא גם היה ראש ישיבת מרכז הרב, אחרי שהרב נפטר הוא התמנה כראש ישיבת מרכז הרב.
הוא כתב לו מכתב, הוא דיבר איתו בענייני התשובה וביקש ממנו להסביר, שהרב יסביר לו את כל מהלך התשובה וכל עניין התשובה. זה המאמר הזה,
אנחנו נקרא את המאמר הזה,
זה לא קל כל כך להבין אותו, אבל בכל זאת נסתדל להבין אותו, ושוב פעם אני מבקש,
אם יש שאלות או משהו,
אז אל תתביישו, תרימו ידיים, תשאלו, זה חשוב.
ביסוד הכל, יש לכם דף כ"ג, ההסברה הכללית של ביטחון התשובה.
צריך להסביר מה זה ביטחון התשובה.
תשובה זה תיקון.
קודם כל צריך להסביר לאנשים, אומר,
את העובדה שאפשר להשתנות,
אפשר לתקן.
העניין של
התיקון, או שההתחדשות, זה לא דבר של מקריות, אלא דבר מהותי נאמר.
זה שייך למהות העולם.
תשובה קדמה לעולם אומרים חז"ל. מה זאת אומרת תשובה קדמה לעולם? צריכים להבין את המושג הזה.
השקפת העולם היהודית, אבל לא רק היהודית,
אני אומר, הכללית, הפילוסופית, שכל העולם כולו נמצא בתנועה.
בתנועה, זאת אומרת, אין דבר בעולם סטטי, אומר,
הכל זורם, הכל בתנועה. כדור הארץ, הקוסמוס,
האטומים, האלקטרונים, אנחנו, כל הזמן אנחנו בתנועה.
העובדה הזאת שאנחנו חיים בעולם זורם,
בעולם מתנועה,
העולם היא עובדה מאוד גם פיזיקלית למרות שאתה לא מרגיש את זה לפעמים למשל אנחנו עכשיו לא מרגישים שאנחנו בתנועה נניח למרות שמי שלמד אנחנו נמצאים על כדור הארץ מי נכון או לא על איזה כדור אנחנו נמצאים על כדור הארץ מי שלמד קצת יודע שכדור הארץ מסתובב כל הזמן נכון אז אנחנו על כדור הארץ מה אנחנו מסתובבים או לא אנחנו יחד עם הכדור מסתובבים
זה ברמה של הקוסמוס, נאמר,
כולנו מסתובבים. אבל כמו שאדם נוסע באוטובוס, לפעמים הוא נרדם.
נדמה לו שהוא לא התקדם,
אבל תוך כדי שהוא נרדם, הוא התקדם קצת, נכון?
אז הוא תנועה, בין שהוא מודע לזה,
בין שהוא לא מודע לזה. כולנו נמצאים בתנועה-תנועה.
זה דבר פילוסופי, נאמר, אוניברסלי, כללי, אבל גם יהודי. הכול בתנועה, נאמר.
השאלה היא לא האם הכל בתנועה. האם יש מטרה לתנועה הזאת?
האם יש מגמה לתנועה הזאת?
האם כל הבריאה כולה היא בתנועה סיבובית, מחזורית, נאמר,
שתמיד אתה חוזר לאותה נקודה שהיית, כמו כדור הארץ,
שחוזר לאותה נקודה שהוא היה?
או אנחנו בתנועה שיש בה מגמה של התחדשות בלתי פוסקת?
זאת שאלה,
שאלה חשובה מאוד.
אנחנו בראש חודש.
למה ראש חודש נקרא ראש חודש?
בלשון חדש, התחדשות. הלבנה מתחדשת.
הכל מתחדשת.
כן, היסוד של אמונתנו, ככה רס"ד הגאון אומר באמונות ודורות, זה האמונה בהתחדשות.
העולם מתחדש, בטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית, כאמור לאוזורים גדולים וכולי.
זאת אומרת, כל המציאות כולה היא כל הזמן בתהליך של השתלמות,
התחדשות, התקדמות, תקראו לזה איך שאתם רוצים.
זה נקרא תשובה קדמה לעולם, עומדת ביסוד כל הבריאה כולה,
בכל העולם כולו, זה התשובה.
לכן, כשאומרים תשובה, ביסוד הכול עומד הביטחון בתשובה.
התשובה לא מתחילה ממני,
מהאדם, היא מתחילה ממי?
מהרוצה בתשובה, מאלוקים שהוא רוצה בתשובה.
כולם שייכים לתשובה, בני אדם,
בעלי חיים,
הבריאה כולה,
יהודים, הלא יהודים, לא משנה, כולם שייכים למהלך של התפתחות והתקדמות.
לא רק שאנחנו מתפתחים מבחינה טכנולוגית ומדעית וכו',
רואים את זה ממש בחוש, איך אנחנו מתפתחים,
אלא כל ההוויה כולה,
גם מה שנראה לנו כדבר טבעי ומחזורי זה לא ככה.
יום ליום יביע העומר, היום של אתמול זה לא כמו היום,
ומחר זה לא כמו היום,
ושנה שעברה זה לא כמו השנה,
ושנה הבאה זה לא כמו השנה.
וכולנו במהלך הזה של התשובה.
לכן הביטחון בתשובה הוא נובע מהפרינציפ, מהעיקרון שהכל בתשובה בעצם.
רק מה, לנו יש בחירה חופשית.
אתה יכול לזכות ולראות את ההתחדשות בעיני נשמתך ולהיות שמח בזה,
ולכן באמת כשאדם קונה בגד
ומברך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה, למה?
הוא שמח בהתחדשות, יש לו בגד חדש.
אבל מצד האמת העולם כולו הוא בהתחדשות בלתי פוסקת,
ואנחנו בתוך זה.
או בגלל הבחירה החופשית אתה יכול ללכת נגד המהלך הזה בתחושה שלך ולהיכנס לתרדמת
או לעצימת עיניים, או חז"ל קוראים לזה אסתר פנים.
אסתר פנים באופן פשוט זה אסתר הפנימיות או המגמה הפנימית
שנמצאת בכל ההוויה.
ואז לא רק שאתה לא רואה התקדמות בחיים שלך,
אתה רואה אפילו החיים שלך הולכים ונגמרים,
כאילו אתה נולדת בשביל למות. דרך אגב, בדקתי, זה נכון.
וכל יום אתה מתקרב לאן?
מה התחנה הסופית, מי יודע?
מי יודע?
מה?
הגוף למטה? איפה התחנה הסופית? התחנה המרכזית?
איפה התחנה המרכזית?
איפה כולם מרוכזים? בבית העלמין.
בארץ. נכון או לא?
יש לי מחשבה כזאת לפעמים.
האדם אומר, אני כל יום גומר יום, נגמר לי החיים.
קוראים לזה בלשון המודרנית שעון חול.
לא קודש, שעון חול. מה זה חול?
כל פעם, כל יום נגמר לו החול,
הוא גומר את החיים.
אדם כזה חי בדיכאונות.
הוא מסכן, הוא אומלל,
מבזבז את החיים.
הכל, כן.
או במילים אחרות, אני אצייר את זה,
אני אמחיש אתכם את זה כרעיון.
יש שלוש תפיסות בעולם. יש מה שנקרא אדם אופטימי.
אדם אופטימי זה אדם רואה טובות,
אדם עם עתיד.
יש אדם שנקרא אדם פסימי,
אדם רואה שחורות,
אדם שאין לו עתיד.
ובכולנו לפעמים יש לנו רגעים של אופטימיות ושמחה וטוב לב,
ולפעמים אנחנו נכנסים לדיקי, זה נקרא בלשון
הפסיכיאטרים, זה דיכאון קטן, משהו כזה, של רואה שחורות, ואין להם, ואין להם, ואנחנו בנדנדה הזאת כל הזמן.
מה מביא אותנו לאמונה, לאופטימיות, לראייה טובה של כל המציאות? ומה מביא אותנו לספסימיות, לדברים כאלה?
נמחיש את זה על ידי הרעיון הפשוט.
אם אתה רואה את המעגל
של החיים כמעגל סגור ואתה לא מתקדם,
אתה פסימי.
אתה אומר, לעולם אני אחזור לאותה נקודה שאני הייתי בה.
זה נקרא בלשון המודרנית עבריינים.
למה קוראים להם עבריינים?
מי זה עבריין?
שהוא חוזר תמיד לגנוב.
למה הדימוי שלו הוא כל כך
חלש, הוא אומר, אין לי ברירה,
אני הייתי גנב, אשאר, חס ושלום, אשאר גנב ואהיה גנב
הוא יחזור לבית הצוהר תמיד
הוא חי את העבר
הוא חי במעגל סגור במילים אחרות
סליחה שאני קצת הקצנתי במשל, כן, בדבר הזה
זה אדם שאין לו תקווה, הוא אומר, תמיד אני אחזור לאותה נקודה
זה מקרה טוב, מקרה לא טוב זה משל הקפיץ
הקפיץ
הוא ספירלה עולה,
מעגלים שנסגרים ונפתחים, נסגרים כל הזמן.
האופטימי הוא עולה בספירלה, הוא עולה בקפיץ.
כל יום הוא עולה מדרגה,
כל שנה הוא עולה מדרגה,
כל ראש חודש, אלול הוא מדרגה, הופ!
הוא עולה מדרגה בקפיץ החיים נורא ככה,
הוא מקפיץ לעצמו.
אבל יש אחר, בדיוק הפוך הוא אומר, כל יום אני יורד מדרגה.
כל יום אני מידרדר,
וכל הזמן, לא רק שאין כאן מחזוריות, אלא יש כאן הידרדרות מבחינה מנטלית, מבחינת הרגשה, מבחינת התנהגות לפעמים, ודברים כאלה, זה מובן.
התשובה
זה התחדשות, כן, צריך שיהיה ביטחון בתשובה,
באפשרות להתקדם.
כן, בבקשה, מה רצית?
וואו, רציתי לשאול אם זה הגיוני ש...
זה הגיוני שבן אדם כל הזמן יורפים לו, או שזה גם טבעי קצת... לא רק הגיוני, נולדת לזה.
אני בדקתי את זה באינטרנט, אני שמע, הטובה שלך נולדה לזה.
נולדת לטובה,
לא לרעה.
נכון שגם האדם הראשון חטא וגורש מגן עדן,
ואנחנו בעקבותיו, נכון.
אבל כשהאלוקים ברא כל אחד מאיתנו, ובכלל את האמין האנושי, הוא ברא אותו לטובה, לא לרעה.
זה מצד האמת.
אבל מה,
אמרנו מקודם, יש בחירה חופשית.
אלוקים ואני בראתי אתכם לטובה, אתם נשמות טובות כולכם,
בלי יוצא מן הכלל.
אבל אני נותן לכם את האפשרות להנהיג את עצמכם בכוחות עצמכם.
אתם יכולים להאיר את נשמתכם,
אתם יכולים להאפיל על נשמתכם.
תינר מצווה ותורה אור.
היכולת להיות מואר,
להיות אופטימי, להיות שמח, להיות זה,
לא רק שזה יכולת,
זה מהות, זה האדם באמת,
אדם שהוא לא שמח,
אדם שהוא בדיכאון,
בעצבות דברים כאלה, הוא אדם כבוי,
נשמתית, מנטלית וכל זה.
זה, אתה שואל אותי, אתה נולדת להיות שמח,
אם אתה לא שמח,
כמו כל אחד מהשבע ייפול צדיק, כל אחד לא יכול ליפול,
וכאן,
אם אתה לא שמח, אז יש לך חולשה,
בסדר, חולשה באמונה,
במידות, מה שלא משנה.
אבל בשביל זה אנחנו חיים לתקן עולם במלכות שדיים.
להתמודד עם החולשות האלה.
ממי לומדים את הדבר הזה?
מהרוצח הראשון בעולם, זה היה קין.
קין היה רוצח.
סליחה שהתורה, זה לא אני, התורה באה ואומרת,
אתם רוצים ללמוד תשובה, תלמדו מקין.
מה? קין.
הרוצח הזה יש מלמד ממנו.
אם תיטיב,
מה אומר לו הקדוש ברוך הוא? אם תיטיב, שאת.
חיים שלך בידיים שלך,
תפתח את הידיים, תגיד, חיים שלי בידיים שלי.
אם תיטיב,
אין בעיה, אם תתגבר על היצר הרע שלך,
על המחשבות, על כל הדברים שלך, שאת.
יהיה לך כל טוב סלע.
אה, אם לא תיטיב, לפתח אתה את רובץ.
אתה יכול לטפל בו בחטאת הזה.
ואחרי שהוא רצח,
איך הוא בא אל הקדוש ברוך הוא קין ואומר לקדוש ברוך הוא?
מה, קשה עווני מנשוא?
הוא מתווכח איתו? מה, מה אם רצחתי? אז מה?
אה, אתה הכל יכול,
אתה לא יכול לאפשר לי לחזור בתשובה? מה, מה, מה?
אומר לו הקדוש ברוך הוא, אתה צודק.
אתה צודק.
הוא אומר לו, נכון, נכון, נכון.
הוא צודק, אתה צודק קין, והשאירו אותו בחיים
וכמו ילד שבא אל אבא שלו ומצא איזה שטות, אני יודע מה.
אבא, אתה לא יכול לסלוח לי?
מה, אבינו שבשמיים, מה הוא אומר?
אבל זה קין, התורה, כשהיא מספרת את סיפור התשובה,
אז היא מביאה את קין כדוגמה למהלך שהוא, למרות שהוא עשה את הדבר הכי נורא שאפשר לעשות, לרצוח את אחיו,
סתם לרצועה זה דבר נורא, ואת אחיו עוד לרצועה?
קול דמי אחיך צועקים עליי מהאדמה.
הוא אומר לו, חביבי, אתה לא יכול לקבל אותי בתשובה?
אז יש לו, בחז"ל אומרים, החכמים אומרים,
שקין זיכה את האבא שלו,
כי האדם הראשון חטא.
הרי איך נולד קין בכלל?
קין כזה, נאמר,
טיפוס כזה,
בגלל שהאדם הראשון חטא,
הוא גורש מגן עדן.
אז הוא אומר, בזה שקין אמר, יש אפשרות לחזור לתשובה,
הוא זיכה, זה נקרא, יש ביטוי כזה בחכמים,
"ברא מזכה אבא".
הבן זיכה את אבינו, כמו אברהם אבינו שזיכה את תרח.
כן.
אתה מבין?
אבל תשאל עוד פעם את השאלה, אני כבר שכחתי את השאלה.
כן.
מה הייתה השאלה?
אגיד עליה, השאלה הייתה אם אפשר להיות אוטיבי כל הזמן, אם זה... אז עוד די, איזה שאלה?
כתוב על האבות, למשל, אברהם, יצחק ויעקב אצל הבקוזארי אומר את הדבר הזה, שאילו כל הצרות שבעולם היו עוברים עליהם
ועברו עליהם צרות גדולות, ניסיונות רבים,
הם לרגע לא היו מפסיקים להאמין בקדוש ברוך הוא.
האמונה היא כל כך הייתה ודאית אצלם אצל האבות,
שזה לא היה מזיז להם המצבים המשתנים של החיים,
שזה בדרך כלל גורל מצבי רוח נאמר.
הייתה להם, הם היו, בכל מצב היו מאמינים. יעקב אבינו כזה,
שאלו צרות מלידה ועד ימותו,
כל הזמן רק צרות, צרות, צרות, מחייך כל הזמן.
פעם פגשתי אותו בתפילה, אלוקי יעקב.
אחי, תן חיוך, מה אתה? כל הזמן מחייך, מחייך, מחייך.
אין כל הזמן.
מאיפה בא לך? אמונה.
הייתה לו אמונה.
לא שהוא לא התמודד עם הבעיות שלו,
לא שהוא ברח אל החיוך,
אלא האמונה הייתה כל כך ודאית, דבר ממשי אצלו בפנימיותו.
אז הוא ראה גם כשלבן הרב מרימה אותו ושיקר אותו ומכרו את יוסף וכל הזמן, הוא לא הפסיק להאמין בקדוש ברוך הוא לרגע.
ואנחנו עם של מאמינים, מאמינים בני מאמינים, כן.
זה אפשרי, תנסה פעם, לחייך.
כן, בבקשה.
לא להיות יותר מדי שמח ולהגיע ארבעה קילומטר מכאן.
זה אתה צודק. אדם צריך לחבר את העולמות. אני לא אומר,
השמחה והעצבות זה דבר טבעי, זה לא דבר לא טבעי.
כתוב במער"ל, כתוב, השלמות מביאה שמחה,
החיסרון מביא עצבות.
הייתי אומר, השמחה והעצבות ומצבי רוח זה סימפטומים
למצב המוסרי, הערכי, הגופני, החברתי לפעמים. זה סימפטום בעצם.
סימפטום למשהו,
זה לא, זה ביטוי, נאמר, סימפטום זה ביטוי למצב הפנימי יותר, מוסרי, ערכי יותר,
לפעמים גם חומרני, זה לא משנה, כן.
אבל בתוך כל השינויים האלה יש דבר שהוא בלתי משתנה, זה האמונה.
זאת אומרת, לא רק בדבר, בכל הבריאה כולה צריך להבין.
אנחנו חיים בעולם משתנה, עולם מודרני מאוד,
הכול זז, הכול משתנה,
הכל זה דבר לא יאומן, איזה עולם אנחנו משתנה.
אבל אל לנו חס ושלום
לאבד את הערך הנצחי בתוך המשתנה ולחיות רק במשתנה.
זה דבר נורא ואיום, אדם שחי רק את השינויים וכל הדברים, באותו רגע שהיה לו שינוי, הוא מת.
הוא כאילו לא, חסר לו משהו.
אנדרלה, אנחנו צריכים להבין שהנשמת
כל המשתנה זה דבר אלוקי, דבר נצחי, דבר קבוע, דבר זה.
עם ישראל חי עם כל השינויים, כל הדברים האלה.
יש לך,
התורה הזאת חיה וקיימת, נושמת,
כל הזמן עם כל השינויים וכל המודרניות.
זה לא בא לבטל את זה, זה ערך, תוכן, משמעות לכל העולם המשתנה.
אני אומר, במיוחד בעולם המודרני זה קשה מאוד.
אנשים לפעמים חיים את הכותרות של העיתונים,
או הטלוויזיה או האינטרנט או משהו כזה.
ראיתם פעם אדם שעוסק בבורסה? מישהו ראה פעם דבר כזה?
איפה ראית דבר כזה? הרבה,
להשפנף.
זה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות.
הוא חי כמו יו-יו, אתם יודעים מה זה יו-יו.
מה זה יו-יו?
עולה ויורק.
אתה מסתכל עליו בבוקר? הבוקר ראיתי כאן יהודי אחד שמשחק בבורסה.
ראיתי אותו ככה זורח, שמח,
אמרתי וואי וואי וואי וואי, בטח הרווחת ב...
שוליד אופציפי ככה. הרווחת בבורסה.
זה גם משולקציני.
בסדר, פעם זה עולה. אותו בן אדם, פעם ראיתי אותו ככה על הפנים,
הבורסה נפלה. כן, אבל זה אופציפי. וואי וואי וואי. בסוף הוא אומר.
החיים זה לא בורסה.
ברוך השם.
אבל איך בן אדם כזה יכול להיות מרשם כל הזמן?
מי?
כי הוא לא נופין.
הוא לא לוקח את זה פרופורציות נכונות. מה זה הבורסה? זה שטויות.
בשבילי להתפלל מנחה זה העיקר של היום.
מה זה הבורסה?
זה סתם אמצעי להרוויח קצת כסף, זה הכול. שטויות.
שטויות במיץ עגבניות.
אבל כשאתה מגיע להבנה הזאת, איך אתה לא לוקח את הבורסה? בא למכון מאיר.
מה זאת אומרת?
הבחורה הזאת לומדת במכון מאיר.
אם יש לך בחיים ערכים נצחיים,
אלוקיים, בלתי משתנים,
אז המשתנה זה לא החיים שלך.
המשתנה זה לבוס, זה בגד.
אתה מחליף אותו.
אתה מכבס אותו.
והחיים המודרניים, לצערי הרב, אני אומר, זה כואב מאוד לפעמים שאדם חיים בחוסר יציבות נפשית, רוחנית.
הם סובלים מזה מאוד.
הכל מצבי רוח, מצבי רוח, מצבי רוח.
אבל אם הוא היה כמו יעקב אבינו.
כלומר, אני אתן אמת ליעקב.
אני באמת שלי עם לבן הרמאי,
ואני אמת שלי עם פרעה, ואני אמת עם הילדים שלי, ואני באמת שלי עם זה.
אני, יש לי את האמת שלי, אני לא מזיז כהוא, זה מהאמיתות שלי, מהערכים שלי, עם כל הסביבה המשתנה והרעה, העולם, אלמא דשיקרא הזה, שאני חי בתוכה.
זה חיים לגמרי שונים מאשר חיים של יו-יו כזה,
של מצבי רוח ודברים כאלה.
זה דבר,
לפעמים ממש אנשים סובלים מהעובדה שאין להם עמוד שדרה יציב,
זהו,
זה הדבר שאני מאמין בו, זה הערכים שאני מאמין בו,
גם מבחינה אנושית דרך אגב, לא רק מבחינה דתית.
יש לו ערכים, הוא אומר, הערכים האלה עומדים לפניי, זה הערכים.
אדם שהוא סוחר למשל
אם נאמר אצלו הערך הכי חשוב בחיים להיות ישר,
להיות עגון,
לא לשקר, לא לרמות וכו', נניח
אז לא, הוא מפסיד, הוא מפסיד בסדר,
אבל נשארתי ישר, נשארתי עגון,
נשארתי נאמן לדבר שאני מאמין בו כל חיי,
אבל אם הוא לא כזה, אין לו ערכים
וואי וואי, הפסיד קצת בשוק
אוי, או כבר בכעסים, בבלאגנים, בכל מיני... נוסיף באמת את כל אונחה, אתה לא יכול להתכחש, אתה לא יכול להתכחש. אני רואה שאתה עוד סוחר קטן, תהיה סוחר גדול, גדול מבחינת גדלות, ערכים.
ערכים.
אני אומר, אתה תיכנס לסוחר, משפחה.
משפחה, יש ערך שנקרא שלום בית,
ערך מקודש.
נכון, משפחה זה דבר מורכב, זה לא דבר פשוט.
אבל אם אתה רואה בשלום הבית
ערך
שאתה בו, בערך הזה, הוא ערך עליון,
אתה מוכן להתכופץ,
התחתנת כבר? עוד לא.
מוכן להתכופץ, מוכן להתפשר, מוכן לזה,
מוכן לזה.
זה אצלי הדבר הכי חשוב בחיים, שלום בית. אה, ערך נצחי. דרך אגב זה ערך נצחי באמת.
שלום בית.
ברמה האנושית, לא הדתית.
זה חיים לגמרי אחרת, מה שכל אחד יושב בבית, זורק גט לשני כל רגע
הוא אומר, הוא חי בצורה נוראה
זה מובן הדבר, כן, כדוגמא, בכל דבר וככה
בכל דרכיך דאהו
הדרך היא משתנה, נכון, אתה נוסע ותורד נוף כזה ונוף כזה,
אבל בכל דרכיך דאהו, דע את מה?
את אלוקים
ומה זה מבחינה זאת, מבחינתנו, מה זה אלוקים?
את האמת, את הצדק, את היושר,
אם אתה דתי, את התורה, את הערכים שאתה מאמין בהם, את השבת, את החג, את המועד, את מה שאתה רוצה ללמוד. יש לך דבר נצחי, בעולם משתנה.
זה כל היהדות על רגל אחד.
הנצח בעולם משתנה.
זה מובן?
לא הבנת. לא נורא. אני לא אגיד את זה, אבל... אתה רק מתחיל במחומר, אולי פעם תדע.
אם לך נגיד, סגורים לך, אני יודע, אתה לא תהיה עצוב ומדוכא.
דרך אגב, אני הייתי כל כך שמח היום. אני יודע איך קורה דבר. סוף סוף אני יכול לנשום.
ברוך השם.
אתה אוהב לי? מה זה?
כל פעם אני אומר לחברים, וואלה, אולי אני כבר אצא לפנסיה.
תלמידים לא רוצים.
זה לא עניין פרטי, עכשיו נכון, אילו זה היה עניין פרטי שלי,
אתה צודק, אתה צודק, הרי הפסדתי את מפעל חיי, פק, פק, פק, פק, פק, וואי,
טרגדיה אישית,
טרגדיה, מי יודע,
מה פתאום,
מה פתאום, זה לא עניין שלי,
אני רואה בזה ערך,
ערך אלוקי, ערך נצחי,
זה דבר שהוא לא מתחיל ממני בכלל,
הוא מתחיל מרצון השם,
בסך הכול.
דור הולך ודור בא, וזה סוף העולם.
לא שאין לי מצבי רוח, אל תחשוב.
אני יש קשיים, כל אדם יש לו קשיים בחיים.
אבל צריך שיהיה עמוד שדרה.
אם אין עמוד שדרה, אדם בלי עמוד שדרה,
בלי ערכים, בלי אמת שלו, בלי הדברים שלו,
הוא אומלל ומסכן.
הוא חי בעולם נזיל כזה, מפוזר מאוד.
עליות, ירידות, בלאגנים עניינים. אתה מבין?
אני מברך אותך שיהיה לך עמוד שדרה.
עוד שאלות רבותיי,
עוד לא הגענו למאמר עצמו.
טוב, ביטחון התשובה, קודם כל זה גם ערך.
לדעת שאפשר לתקן זה דבר חשוב.
להיות אופטימי,
להבין שיש צ'אנסים בחיים,
יש סיכוי בחיים,
לכל דבר,
ולהבין שאלוקים רוצה בתשובה, ומהלך התשובה לא מתחיל מהפרטיות שלי,
מתחיל מהרצון של אלוקים.
הבא להיטער מסייעים בידו מהשמיים, האלוקים עוזר מה.
הבא לתקן משהו, האלוקים עוזר מה.
בלי סייעתא נשמע כמעט בלתי אפשרי הדבר. זה מובן הדבר.
טוב, נתחיל את זה. ביסוד הכל צריכה לבוא ההסברה הכללית של ביטחון התשובה.
אבל לא רק ביטחון התשובה,
אלא עצם השלווה ושמחת עוז שצריכה להיות מתלבשת הנפש
של כל איש אשר אור התשובה מאיר בנשמתו.
תשובה באמת עושה את האדם שלו ושמח.
יש כאן ביטוי שמחת עוז, לא סתם.
שלו ושמח.
זאת אומרת, אם אתה רואה אדם שהוא אומר,
אני בעל תשובה והוא עצבני וכועס ועצוב ומשהו כזה
אתה אומר לו אתה שיחקת אותה,
אתה לא בעל תשובה.
בעל תשובה באמת,
שהוא שב ומשיב את עצמו ואת עולמו ואת חייו לבורא עולם
בהחשבה שלו, בהבנה שלו וכל הדברים האלה.
הוא באמת רואה איך האלוקים עושה את הכל לטובה, גם את המשברים שהוא עבר,
גם זה לטובה.
ירידה לצורך עלייה, הוא רואה את הכל.
הוא מחבר את כל המציאות הפרטית והכללית למקור שלה, לשורש שלה, לריבונות. אז במילא אדם כזה הוא שמח.
יש בו שלווה, יש בו שמחה.
יש כאן אחד, קוראים לו איתן, הוא שואל שאלה באינטרנט.
אבל ההשפעה של התורה על האדם זה אחרי זמן.
אז הוא יהיה שמח רק אחרי לימוד רב ולא מייד.
איך?
הוא נהיה שמח מייד, אינסטינקט.
יש מיקרוגל,
אינסטינקט.
הוא רוצה להיות שמח מייד.
בסדר, תבוא למכון מאיר, תהיה שמח מייד.
אבל האמת היא שהשאלה שלו היא מציקה להרבה אנשים, מיליון, מיליארדים.
הם עצובים,
הם רוצים להיות שמחים.
אז לצערי הרב, אני אומר את זה בכאב לב, אבל זה אותי עובדה, אנשים שותים יין.
יין היא שמח לבב אנוש. הוא רוצה להיות שמח, הוא לא רוצה לעבוד,
הוא לא רוצה לפעול,
הוא לא רוצה להיות בן אדם טוב,
לתקן את מעשיו, את מידותיו, את דברים האלה, זה לוקח זמן.
הוא רוצה להיות מיד שמח.
הוא לוקח איזה, איך אומרים,
איך קוראים לסמים האלה, אני יודע, יש כאלה שמזריקים,
יש כאלה שסמים בפה, יש כאלה שמריחים,
יש פטנטים מכל ה...
הוא רוצה להיות שמח מייד.
מייד.
אין לך סבלנות אינטרנט.
ודאי שזה לוקח זמן.
להשתלם זה סיפור לפעמים של שנים.
ואם אתה מצפה מעכשיו להרגע, אז אתה לא מציאותי, אתה בעצם בורח.
למה אתה עצור?
כי יש לך קלקולים.
תקן את הקלקולים, תהיה שמח.
אתה מחפש קיצורי דרך להיות שמח?
זה הדבר הכי מסוכן שיכול להיות.
סובלים כל כך הרבה אנשים מהדבר הזה.
בסדר? הוא אומר לי בסדר, מבין, זה לוקח קצת זמן.
צריך לעבוד.
אדם לעמל יולד, אדם לא נולד להתפתל.
שיהיה לנו יום טוב וחודש טוב רבותיי.
