כי אנחנו ממשיכים באותו מאמר של הרב, או יותר נכון, איגרת של הרב קוק זצ"ל לרב חרל"פ,
שהוא מסביר לו באיגרת הזאת
מה מתחולל בנפש האדם שאור התשובה מעיר בנשמתו. שם הספר, אורות התשובה.
מה זאת אומרת אורות התשובה? הכוונה היא,
בתשובה יש שני דברים, יש התשובה שהאדם עושה אותה,
עדיין הוא וידוי, מצוות וידוי, שהוא מתוודה,
חטאתי, עוויתי, פשעתי, עשיתי כך וכך, אני לא אעשה יותר.
כאן הרב לא מדבר על עשיית התשובה, כאן הוא מדבר מה קורה לאותו אדם שבאמת זוכה שאור התשובה מאיר בנשמתו.
אני רק רוצה לחזור על הדברים העיקריים שלמדנו בתמצית,
ונתקדם קצת הלאה. הוא אומר, אדם כזה,
קודם כול,
אבל צריך להיות לו מצב רוח
מאוד טוב.
דהיינו, הוא צריך להיות בביטחון,
בשלווה ובשמחה. שלושת הדברים האלה צריכים לאפיין את הנפש
של האדם שאור התשובה מאיר בנשמתו.
זה דבר אחד. הוא מסביר לרב חרלב, הוא אומר, אדם שבאמת זכה לאור התשובה,
הוא אדם שמח, אדם שלו,
יש לו ביטחון עצמי וכל הדברים האלה.
ויחד עם זה יש בו יראת שמיים גדולה, הוא מקפיד על קלה כחמורה.
זה הדבר הראשון. דבר שני, הוא אומר, אדם כזה מתמלא.
כשאדם כזה מתמלא,
אז כמו שאומרים, מלאים זיו ומפיקים נוגה. אז הוא מתחיל לשיר.
לא יודע, אם יש, לא הרסמתם לפי פתאום אדם מתחיל, מה פסו אותך?
מתחיל לשיר.
שירה פני סתמית, כאילו הוא מרגיש שהוא צריך להביע את מה ש... בלב שלו.
שמח, שר.
אז תודה רבה, תזכה למצוות.
אדם כזה, הוא מתחיל לשיר.
למה הוא שר? כל כך טוב לו שהוא מתחיל לשיר. למה כל הזדונות נהפכים לזכויות?
הכל לטובה?
גם כשהוא היה, איך אומרים?
בבירה עמיקתא, בזבל, באשפות, גם זה היה לטובה.
כל דבר מאיר את נשמתו. אין לו דבר שיעפיל על נשמתו.
אבל עדיין האדם הזה הוא סביב עצמו נאמר, טוב לו, הוא רואה את הכל לטובה
והוא מאושר, אשרי האיש, הוא כמו שאין הרבה תהילים,
מאושר, פשוט מאושר ושמח.
אז זה האדם שאור התשובה מאיר בנשמתו, אבל יש
עוד קומה, מה זה קורא לזה, קומת האדם הראשון, הוא קורא לזה.
אז לא רק שהוא טוב לו, הוא רואה את הטוב בעולם.
לא שהוא רק רואה מה קורה איתו בנשמה, בנפש,
שהוא מואר וטוב לו,
אלא העולם מדבר אליו,
הוא רואה איך כל העולם בעצם, הכל לטובה.
ולא רק זה, הוא רואה
את העצים מדברים,
העולם סביבו שמח.
לא רק הוא, אלא הכל, כמו גן עדן. גן עדן זה מקום שהכל היה בסדר, הכל היה טוב,
אז הוא כאילו חי במציאות כזאת של גן עדן, של עולם הבא, והוא רואה שבאמת הרצון הטוב של אלוקים הוא שולט בכל.
הוא משפיע על הכל. מלוא כל הארץ כבודו פשוטו כמשמעו,
כבודו מלא עולם פשוטו כמשמעו.
ומה זה כבודו של הקדוש ברוך הוא? זה רצונו הטוב.
כן, טוב יצר כבוד לשמו.
אז הוא רואה את הדבר הזה בעיני נשמתו, נאמר לך.
אז לכאן למדנו,
ויותר מזה הוא אומר שכל המהלך הזה של אור התשובה הזה הוא גם תלוי באיזה דור אתה חי.
אם אתה חי בדור של הגלות
בגלל שאנחנו בגלות ובגלות זה חושך
אז קשה מאוד להגיע להארה כזאת או משהו כזה אם בכלל.
אבל דווקא בדור שלנו דור התחייה הלאומית דור של קיבוץ גלויות דור של
אז הדור הזה, יש לו את ההערה שלו,
הטוב שלו, נאמר.
אנחנו יצאנו מהפרטיות,
בגלות היינו דור אנשים פרטיים,
עם אחד מפוזר ומפורד בינים, כל אחד חי לו לעצמו,
והגענו לארץ ישראל, פתאום אנחנו ערבים זה לזה,
אנחנו עם אחד,
מדינה אחת, צבא אחד,
והאחדות הזאת היא לא רק במילים, אלא הוא רואה את אורות התשובה
בכל דבר, בכבישים, בעצים, בירושלים הנבנית, בדרך שש, איך זה נקרא? כביש שש,
כביש שש, איזה, מה אבסורד, כל העולם מאיר את נשמתו.
עד לכאן הגענו בשורים הקודמים,
אבל הוא אומר שלהגיע למדרגה הזאת צריך זמן פנוי.
זאת אומרת, יש מה שנקרא התבוננות,
בחסידות קוראים לזה התבוננות.
בסביבת ישרים מדבר הרבה מאוד
על היכולת לעשות רגע פסק זמן במרוץ המטורף לפעמים של החיים,
ולהתבונן, לחשוב, לחוש את העולם שאתה חי בתוכו.
אז הוא אומר, צריך שזה זמן הגון,
זמן שאתה תהיה גם עם עצמך,
וגם תחוש את העולם שאתה חי בתוכו, מסביבך,
לא רק ברמה האישית, המשפחתית, גם הטבע, הבריאה, כל הדברים האלה.
תראה איזה זמן נגון.
ואנחנו נעבור לחלק הבא, ותפתחו, תעבירו את הדף,
ואם יבוא אדם,
באמצע, כן, ואם יבוא אדם,
בדור שלנו נראה,
לחדש דברים עליוניים בעסקי התשובה בזמן הזה.
זה עמוד.
בכ"ד,
כ"ד,
כ"ד באמצע.
יש לכם את זה?
ואם יבוא אדם לחדש דברים עליוניים בעסקי התשובה בזמן הזה,
הזמן הזה הכוונה זמן התחייה של עם ישראל,
ואל דברת קץ המגולה ואור הישועה הזרוחה לא יביט,
דהיינו הוא יתעלם מהתקופה הזאת.
הביטויים כאן
"קץ המגולה ואור הישועה הזרוחה" זה ביטוי של חז"ל.
כשחז"ל שואלים במסכת סנהדרין, איך יודעים מתי הגאולה?
מתי באה הגאולה?
אז אומר אחד האמוראים, רבי אבא אומר,
אין לך קץ מגולה מזה.
ומה זה הקץ?
הוא מביא את הפסוק ביחזקן,
אם אתה רואה את ארץ ישראל נותנת פרייה וקיבוץ גלויות,
זאת אומרת, זה לא קץ מיסטי,
רוחני,
מגולה, פיזי.
אם אתה רואה ארץ פורחת
ואתה רואה קיבוץ גלויות עם ישראל שם לארץ ישראל,
זהו סוף הגלות,
סיימנו, קץ הגלויות.
זה נקרא הקץ המגולה.
אבל יש אנשים שלא מביטים על זה,
הם לא רואים בזה, הם רואים, אדרבה, לא פעם אני שומע,
לצערי הרב,
אנשים אומרים שעכשיו זה גלות.
שיא הגלות אפילו, פעם שמעתי מישהו אומר.
שיא הגלות.
למה שיא הגלות?
אתה לא רואה את החושך?
אני למדתי אצל הרב קוק, הכל אורות, אורות, אורות, לא רואה חושך.
בבקשה.
הרב הרסל באמת יש היום, נגיד, יהדות אמריקה,
כמו יש בערך ארבע מיליון חיים עד בניו יורק, ובכל חידור גדולה בפרקלין,
והם גם לא רואים את החושך עצמו שהם לא עושים גאולה,
לא עומד בארץ, לא עושים עלייה.
אני הייתי עכשיו באמריקה בתחילת שנה שעברה,
ובאמת שאלתי את עצמי את השאלה הזאת, גם אותם,
אלה שחיים בברוקלין, בניו יורק, שם בכל המקומות האלה.
הייתי משוחח איתם בבתי כנסת כזה.
אבל אני רוצה ללמד עליהם זכות, על הילדים האלה.
נכון, הם שקועים שם, כל אחד בחומרים,
כל אחד גם יש לו את האידיאולוגיה שלו,
למה להישאר בגלוי?
יש לו תירוצים למה הוא נישאר בגלוי.
אבל האמת היא, כשאתה מקלף את הקליפה קצת של האנשים האלה, אתה רואה שהאנשים האלה,
הם כל כך קשורים לארץ, בליבם, בנפשם.
אפילו כאלה שנקראים לא ציונים או משהו כזה.
כל אירוע בארץ,
כל אירוע שמתחלק כאן בארץ,
מיד ברדיו, בעיתונות, רגע, רגע,
הייתה רעידת האדמה בקליפורניה.
מה, זה לא מעניין אותך? עזוב קליפורניה,
שמעת בירושלים, בנו, קנו בית בעיר העתיקה,
כל היהודים, הו-הוי.
מה קרה?
זה דבר אמיתי, בחיצוניות הן כאילו לא.
אבל בלב שלהם,
כל אירוע הכי קטן בארץ, הם מחוברים אליו,
הם חיים אותם, הם נושמים איתו,
וכל אחד כמעט כשפגע שאומר,
אל תחשוב, יש לי בן ובת בירושלים וקניתי דירה בנתניה
וכל אחד דואג להזכיר, כאילו, שיש לי שורש כאן, אני כאן.
יש להם יצר רע, להישאר בגן, סיבות כאלה או אחרות.
אבל האמת שהלב של היהודים שם,
לפחות אלה שאני פגשתי, מאוד אכפת להם,
הרבה יותר ממה שקורה בארצות הברית,
ממה שקורה כאן בארץ ישראל.
הם מחוברים למציאות הזאת.
והם יבואו לארץ.
שאל אותי איך, אני לא יודע, אבל ודאי וודאי הם יבואו.
אני רוצה להזכיר לכם שלא פעם בהיסטוריה הקצרה שלנו,
האחרונה שלנו,
היו גם שינויים דרמטיים. בפעם אחת באו מיליון יהודים מרוסיה.
אף אחד לא חלם על זה, אף אחד לא צפה על הדבר הזה.
פתאום, פשיופ!
מי יודע, יכול להיות שגם יבואו כמה מיליוני יהודים באמריקה שיש
לפני שהתבוללו כולם, חס ושלום.
כן, יבואו לכאן. איך זה יהיה, מתי זה יהיה, אומרים שיש משבר כלכלי באמריקה, אני לא הרגשתי בו,
אבל יכול להיות, יכול להיות משבר כלכלי באמריקה?
יכול להיות דבר כזה? יש, יש. מה? יש.
אז אני מודיע לכם, ברגע שיש משבר כלכלי באמריקה,
הראשונים שיהיו... רציני, לא כזה ש... כאילו.
רציני, שאנשים לא היה להם עבודה,
ומיליונים הסתובבו רעבים,
חס ושלום, שלא יהיה דבר כזה.
אבל דבר מי השיר לעזאזל הראשון, מה אתם חושבים?
היהודים. היהודים.
ככה זה היה בכל הארצות,
בכל המקומות.
ואז פתאום היהודים הרגישו לא בטוחים במקום הזה.
ואני מקווה שיהיה להם זמן לארוז את המזוודות,
ואני מקווה שהמטוסי בואינג
יעמדו שם בשורה ומיליוני יהודים יתחילו צ'ו צ'ו צ'ו לנסוע לכאן.
אני מקווה שיבואו בלי הצהרות אלא בעצמם אשרי מי שיבוא מרצונם אבל כבר אמרו חז"ל בעיטה אחישנה
היהודים באים לכאן ואומרים בעיטה זה בזמנו אחישנה זאת אומרת זרד את זה
אז יש כאלה במילתא דבדיחותא אמנם אומרים בעיטה,
יש יהודים שעולים לכאן ברצון,
אידיאליסטיים,
אפילו שקשה והכול, הם באים לכאן, עוזבים שם את הכל ובאים לכאן,
גם מארצות הברית יש כאלה.
אבל לפעמים בעיטה מביאה אותם לכאן, בעיטה, נותנים להם בעיטה, הם מביאים לכאן,
מרוב שרון,
כמו יהודי טורקיה היום, עכשיו הם מתחילים לירעוד.
מי יודע טורקיה, אתם יודעים מה זה טורקיה?
אני לא יודע, אבל יש כאן אחד התלמידים, עכשיו הוא רב, מלמד כאן, אז הוא בא מטורקיה.
הוא קודם אומר, אני צפיתי מראש שיקבלו בעיטה.
אמרתי לאבא שלי, תעלה מהר, אל תשאר שם.
ופתאום נמצאים בצו כזה, פתאום,
במדינה שמאיימת על מדינת ישראל, אבל לא רק על מדינת ישראל.
כי היא מדינה שהופכת לתורה בן רגע.
כמו באיראן, מה זה איראן? היהודים באיראן היו שם בטופ
עשירים מסודרים, איך אומרים?
חצר המלך הם היו.
לקח נדמה לי יום אחד או יומיים שחומני עלה לשלטון, אמר להם, זהו,
יש לכם יום-יומיים להתפנות מכאן.
וואי.
אלפי שנים היו שם באיראן.
מאז אפשר להגיד, מאז גלות בבל.
זו לא משפחה שנשתלה שם,
הם חיו שם באושר ובכבוד ומה לא,
והכל התהפך
בין רגע.
לכן, אני אומר, גם באמריקה, צריך לדעת,
אין בשום מקום בעולם ערבון ליהודים שיוכלו לחיות שם,
לחיות שם.
היה פעם ארץ, קראו לה פולין.
אז היה שם, שלושה מיליון יהודים היו שם, לפני השואה.
אז היו אומרים, למה קוראים לה פולין?
היו אומרים, פולין,
או,
סוף סוף מצאנו מקום ללון.
חיו שם גם מאות שנים יהודים,
פיתחו חיי תורה, קהילה וכל זה,
אבל כל הפולין הזה בשנייה אחת התאפל בשואה.
יהודים שהיה להם כל טוב סלע,
בשנייה אחת באו אליהם הביתה, והנאצים אמרו להם,
זהו, אאוט.
רגע, מה, אה, אה, ושניה,
ולא רק זה, תפתח את הפה. אה, יש לך שיני זהב?
הוציא לו גם שיני זהב.
אני לא אומר לכם דבר ש...
זה דבר שהיה.
בדור שלנו, בתחילת הדור שלנו זה היה בסך הכל.
לכן השינויים,
איך יבואו יהודים מכאן, מהתפוצות לכאן, מאמריקה,
אני לא יודע.
אנחנו מתפללים שיבואו בתור,
מרצון, אבל הם יכולים לבוא בדרכים שונות חס ושלום, גם בדרכים האחרות.
בכל בר דעת צריך לדעת, לשים את, לקחת את זה לתשומת ליבו בדבר הזה.
לקחת את, איך אומרים, אל תתייאש מן הפורענות.
אומרים חז"ל, מה זה אל תתייאש מהפורענות?
אל תתייאש, יכולה לבוא גם פורענות, תמיד, קח בחשבון,
אתה יכול בשלווה, בשלווה הכל בסדר,
אבל יכול להיות שהכל יתהפך פתאום בצורה כזאת או אחרת.
לכן גם יהודי אמריקה יבואו בעזרת השם.
בסדר?
מה זה שנותר.
אבל נחזור לכאן, לקץ המגולה.
הרב אומר, יש אנשים שחיים אפילו בארץ,
והם לא מביטים אל הקץ המגולה.
זאת אומרת, הם לא רואים את התקופה שלנו כקודש,
תחיית העם היהודי, כל הדברים. לא, כן, זה לא בראש שלהם.
אדרבה, זה לא, לא.
לא שמחים בזה, לא אומרים הלל ביום העצמאות או באיזה יום ירושלים, כל זה, לא, הם לא מאמינים שזו הגאולה באמת.
ויש קיצוניים יותר שאומרים שזה גלות, זה לא רק זה לא גאולה,
אפילו שזה גלות.
פעם היה, סיפרתי פעם, הייתי גר ברמת אשכול,
כשבנו את רמת אשכול, רק בנו אותה,
שכונה יפה לתפארת.
והייתי מתפלל עם איזה יהודי אחד
בבית כנסת, והיינו הולכים מדברים בינינו.
ויום אחד אני הולך איתו מאחרי ערבית, הוא אומר לי,
בואו, תראה איזה סטרא אחרא יש כאן.
אחרא?
אמרתי לו, מה, אתה לא רואה את החושך?
אתה לא רואה את הסטרא אחרא?
כאילו שבת,
פע, פע, פע.
אני לא רואה.
אמרתי, אתה יודע מה אני כן רואה? אני רואה שכונה, תראה איזה שכונה.
בתי אבן, הייתה ככה, גם היום היא יפהפייה.
אמרתי לו, תראה, תן לי את היד שלך.
היה גדר אבנים כזאת, שים את היד על הגדר אבנים,
אתה מרגיש שיט רך בגדר האבנים?
לא, אני מרגיש אבנים, והוא אמר לו, זה אבנים של ירושלים.
איפה שיט רך? ירושלים נבנית.
תגיד תודה.
הוא היה הולך חדש, מאמריקה.
אבל מה זה סטראח? אנחנו כאן נמצאים במציאות של דחייה.
סטראח זה תמיד הצד הרע.
למה אתה מחפש את הרע בכל דבר?
טוב, ברבות הימים הוא נהפך קבלן בניין.
היום יש לה אהבת ארץ ישראל כזאת.
הילדים שלו הלכו לישיבת הסדר וכל מיני.
אבל אין גם השקפת עולם כזאת,
שהיא מתעלמת
מהתחייה שלנו, מהמציאות שאנחנו חיים בתוכנו,
עוצמת את העיניים, על זה מדבר כאן הרב.
אם יבוא אדם שרוצה לחדש בענייני תשובה ומתעלם,
איך הוא אומר כאן,
הביטוי לא מתעלם, איך הוא אומר?
ואל דברת קץ המגולה ואור הישועה הזוכה לא יביט,
לא יביט זה מתעלם, לא מסתכל על זה, לא מעניין אותו.
אדם כזה, הוא אומר, לא יוכל לכוון שום דבר לאמיתתה של תורת אמת.
הוא לא בנקודה האמיתית.
אני רוצה אולי קצת לחדד את הדבר שתבינו.
סליחה שנותן דוגמה מאוד קיצונית, אני לא רוצה יותר, אבל בכל זאת נותן את הדוגמה.
הגאולה משולה בפי חז"ל ליום,
הגלות משולה בפי חז"ל ללילה, ככה חז"ל אומרים.
הלילה הוא יום, גלות והגאולה זה יום, ככה הם אומרים חז"ל.
עכשיו אני אקר דוגמא, כדי שתבינו.
נניח אתה לוקח אדם
ויש לו בעיות נפשיות,
הפרעות נפשיות, מה שנקרא.
הוא הולך לפסיכיאטר.
עכשיו הפסיכיאטר,
הדבר הראשון שהוא בודק, אם האדם הזה מציאותי.
אם הוא חי במציאות,
אולי הוא חי בהזיות,
אולי הוא חי בדמיונו,
אולי הוא חי של...
הדבר הראשון שואל אותו, תגיד לי,
יושבים ב... מה עכשיו? יום או לילה?
זה אותו אדם מטורלל.
או לילה?
יפה מאוד, זה יום, אבל הוא אומר לו לילה.
זאת אומרת, מה אומר הפסיכיאטור לעצמו באותו רגע? האדם הזה לא.
לא מציאותי.
הוא לא חי את המציאות.
ככה הוא נותן לו טסט כמה שאלות לראות איפה הוא חי בכלל.
האם הוא חי בהזיות,
בדמיונות,
וחוסר מציאות, הוא מחובר למציאות, זה אלף בית, כל הדבר נשאר.
סליחה, גם אנחנו לפעמים,
אנחנו גם כן לפעמים לא מציאותיים,
נמצאים את עצמנו באיזה דמיונות, באיזה הזיות או משהו כזה.
עכשיו, בא אדם ואומרים לו, תגיד לי, מה זה עכשיו?
גלות או גאולה?
אור או חושך? מה אתה אומר?
את אומרת, חושך!
חושך!
מה היית אומר, האדם הזה?
אתה לא מציאותי.
אתה לא, בלשון שלא מחובר.
אחת הבעיות הגדולות של הדור שלנו,
אני אומר את זה בכאב רב, בצער רב, אבל זאת עובדה,
שחלק מאלה שהם בעצם דבקים בתורה ולומדים תורה וכל זה,
אבל הם לא מחוברים,
הם לא רואים את המציאות הישראלית,
שעם ישראל קם מתחייה,
ואנחנו, יש לנו מדינה ויש לנו צבא ויש לנו אחריות ויש לנו ערבות הדדית ואנחנו ביחד וכולם
זה בעיה, רואים את זה כמובן מאליו
שיש לנו מדינה ויש לנו צבא, אתה רואה את זה, אבל לא כל אחד רואה את זה, לא כל אחד רואה את זה, כאלה רואים את זה כמובן מאליו, כן,
לא רואים בזה צעד אלוקי, הם רואים בזה קודם
אבל זה לא מתחבר אצלם להוויה הדתית שהם חיים בה.
על זה צריך לעשות תשובה,
על הדבר הזה.
ועושים תשובה,
ויעשו תשובה.
זאת אומרת, לא יכול להיות שאתה מרים את דגל התורה,
בשם התורה, בשם האמונה,
אבל אתה מתעלם מהמהלך ההיסטורי הכי הירואי,
הכי נפלא שקרה לעם ישראל,
לצאת מהגלות.
קמנו לתחייה, ואתה מתעלם מהדבר הזה, אתה לא מסתכל על הדבר הזה,
אתה משתכל על הסיטרא אחא, כמו שאומרים,
על הדברים הלא טובים, על הדברים כאלה.
זה מובן הרעיון.
זה מה שהרב אומר כאן.
אתה רוצה להיות באמת,
אם אתה באמת אתה לא יכול להתעלם מהמהלך האלוקי הזה, ההיסטורי הזה.
הוא לא רק היסטורי מבחינה לאומית, מבחינה עולמית.
רק לפני דור היינו באושוויץ.
מה היינו? שום דבר.
עשו מאיתנו סבון.
והיום אנחנו ברוך השם,
עם יושב בארצו,
קרה שינוי,
חל משהו בעם ישראל,
התפתחו דברים בעם ישראל, אתה לא יכול להתעלם מהשינוי הזה.
אם אתה מתעלם, הוא אומר, אתה לא באמת,
אתה לא בנקודה האמיתית.
ועכשיו הוא מסביר, בסך הכל אנשים רואים,
יש משבר דתי, משבר מוסרי,
משבר כזה, משבר כזה, רואים קשיים, רואים
איך אתה חי, יחד עם זה, אתה אומר,
גאולה, אורות התשובה,
דחייה לאומית, מצד שני אתה רואה דברים
על פניהם שלא נראים כל כך איי-איי-איי, נאמר בלשון זה.
איך אתה חי עם שני הדברים האלה, מצד אחד אורות,
מצד שני אתה רואה התנהגות לא הולמת ממש בדור שלנו,
זה מובן.
אז הרב מסביר איך אפשר לחיות עם שני הדברים, לא כסתירה,
אדרבא, כמהלך.
כמהלך.
מצד אחד אתה רואה אורות,
מצד שני אתה רואה שיש מה לתקן באורות האלה.
הרבה יש מה לתקן.
אבל זה שיש מה לתקן זה לא אומר שלשלול את האורות.
זה כמו ילד שנולד, באה נשמה טובה לעולם.
זה שהוא בוכה והוא מלכלך וכל הדברים האלה זה לא אומר שהנשמה שלו לא קיימת.
אברבה, יש לו אור, יש לו נשמה,
ויחד עם זה יש הרבה הרבה הרבה מה לעשות שם אצל התינוק הזה,
לגדל אותו, לטפח אותו, לראות אותו וכל הדברים האלה.
זה מובן הרעיון. על זה הרב מרחיב את הדיבור.
בוא נראה את זה בהמשך.
כי כל זמן מאיר בתכונתו.
כל זמן יש לו את התכונה שלו.
גם לדור שלנו יש את התכונה שלו.
והצעת השם אשר יעץ לאחל אור גאולה מאולפת במטמוני מסתרים.
מצד אחד אור גאולה,
מצד שני מטמוני מסתרים דברים בניסטר,
לא רואים את זה בחיצוניות,
לא רואים את זה.
כמו שאנו רואים בעינינו, מוקפת בהמון נגעים
של עניי הדעת, סובלי חולאים רוחניים,
כמו היום, אי אפשר להתעלם מהעובדה שחלק גדול,
גדול בעם ישראל לא לומד תורה.
בעם ישראל בכלל, אבל במדינת צורי גם,
חלק גדול, אולי רוב ילדי ישראל, לא יושבים במכון מאיר ולומדים תורה,
חוץ מאלה שמסתכלים באינטרנט כמובן.
אז אי אפשר להתעלם מהעובדה הזאת. אז יש נגעים, אדם שלא לומד תורה צריך להבין,
תורה זה האוכל של הנשמה של העם היהודי,
מאז הוא מעולם.
זה התרבות שלנו, זה החינוך שלנו.
ככה היה אלפי שנים, זה נתן לנו את הכוח ואת היכולת וכל דבר. והדור שלנו, דווקא הדור שלנו,
הדור שכאילו צריך להגיע לטופ,
לשיא, דווקא בדור הזה אנחנו רואים מה קרה, איפה התורה?
אומנם ברוך השם יש ריבוי תורה היום,
לא משנה אם הוא צבע כזה, לא משנה, יש רבבות רבבות לומדי תורה.
אבל חלק גדול מאוד מעם ישראל לא זוכה ואי אפשר להתעלם מזה.
מצד אחד אתה מדבר על גאולה ועל אורות ועל דברים גדולים,
מצד שני אתה רואה נגעים,
אתה רואה את ההתרחקות,
אתה רואה את הבעיות.
אז איך אתה יכול לשלם בין שני הדברים האלה?
אז הוא אומר, כל זמן מאיר בתכונה שלו.
זה תכונת מעבר, אנחנו דור מעבר בין גלות לגאולה.
בתחילת המעבר הזה, גם חז"ל אומרים את זה, גם הנביאים מדברים על זה.
עקוותא דמשיחא הם קוראים לזה, זה דור של משברים אבל משבר שהולך להוליד דבר יותר טוב.
משבר, כל המנטליות הגלותית
היא צריכה לעבור פאזה, לעלות מדרגה ממנטליות, מבחינה לאומית, מבחינה אישית, גם מבחינה תורנית
לעבור פאזה, לעבור ממדרגה גלותית למדרגה שאנחנו חיים כאן בארץ ישראל
ארץ שבה אור השם מתגלה.
אני רק אתן למשל, לדוגמה, אפילו בלימוד התורה.
בלימוד התורה, בגלות, בישיבות בגלות, היו לומדים בעיקר גמרא.
גם היום, דרך אגב. גם במכון מאיר, מישהו, תלמיד חכם, צריך ללמוד גמרא.
אבל ללמוד גמרא, ללמוד גמרא, זה ככה.
אמונה,
בדור הקודם כמעט ולא למדו.
לא, אני עוד זוכר לפני 50 שנה,
הייתי בישיבה זאת או אחרת,
למדו, בעיקר למדו גמרא.
אבל אם הייתי רוצה משהו, מהר"ל מפראג, כוזרי, דברים כאלה,
מנדחר שמי,
זה לא היה בראש שלהם.
היום, למשל, דוגמה, באנו לארץ ישראל,
אנחנו לא מסתפקים רק בהלכה,
רוצים גם נשמה,
רוצים מה מסתתר מאחורי ההלכה הזאת,
מה הרוח של הדברים,
לא רק מה לעשות,
אלא מאיפה כל העשייה הזאת? זה הדור שלנו, הוא דור אינטליגנטי.
אז אותם תלמידי חכמים שבדור הקודם עסקו רק בגמרא,
היום בארון הספרים שלהם תמצא כבר את המהר"ל ואת הרמח"ל,
ואפילו את כוזרי,
וגם בסתר את הרב קוק אפשר למצוא בדברים האלה.
אנשים עצמי, או יש אנשים שיש להם נטייה לחסידות,
אז פתאום אתה רואה לומדים חסידות, חב"ד, ברסלב, זה,
יש כאלה נטייה לקבלה, לדברים כאלה, אתה מוצא שם מהסוג הזה.
הדור הזה זקוק,
גשם דור התחייה,
הוא זקוק לא רק למה לעשות,
אלא מהם שורשי העשייה, מה שאנחנו קוראים כאן במכון מייל לימודי אמונה.
הוא זקוק לזה כאבי לנשימה לפעמים.
אז זה מהפך, זה שינוי.
השינוי, אם כן, הוא מנטלי,
הוא לא רק פיזי כשבאנו לארץ ישראל.
אז לא רק ברמה הלאומית שפתאום נהפכנו לעם קוסמופוליטי עולמי,
עם מחובר, מחובר לאנושות,
מחובר לעולם, מחובר להוויה הישראלית לכל זה,
אלא גם מבחינה תורנית יש התחלת עליית מדרגה מבחינה תורנית,
מבחינה בלי מפגום כהוא זה בהלכות ובדברים האלה חס ושלום.
אבל רוצים גם דברים יותר פנימיים, יותר עמוקים. זו דוגמה.
כל זמן מאיר בתכונה שלו.
אנחנו דור מעבר
בין הגלות
ובין הגאולה.
כמו בבוקר.
בבוקר במעבר יש צל, יש צללים.
ככה זה, טבעי אדומה.
אז יש צללים ויש שורות.
עכשיו, השאלה היא מה אתה רוצה לראות.
אם אתה מחפש רק את הצל ואת הדברים האלה, טוב, בסדר.
אבל אם אתה רואה את האורות ורואה את הצללים, לא מתעלם, לא יושב בתל,
אלא רואה גם מה דרוש לתקן,
קודם כל בעצמך כמובן,
גם משפחתך,
גם באומה כולה, כל אחת לפי מדרגת, על זה מדבר כאן הרב.
ואז אפשר לחיות את זה, לחיות גם את האורות,
וגם את הקלקולים כביכול שנמצאים בדור שלנו. בואו נראה את זה בטוב.
ודאי לא יועילו כל חשבונות העולים בלב הדב
שמחשבותיו הבל, הבל סליחה, נגד עצת השם העליונה אשר דיבר טוב על ישראל.
מתי הוא דיבר טוב על ישראל?
התחילה שלנו,
הקמת מדינת ישראל, דיבר טוב על ישראל,
ברוך השם, כעת לחננה
כי בא מועד
לכונן אור גאולה ודרך חיים לשער עמו העתידים להיות כולם שווי פשע, כמו שהנביא מבטיח.
זאת אומרת, אף יהודי, אף יהודי, כולם,
בלי יוצא מנקה, כולם יהיו מחוברים בסופו של דבר לתורה, לאמונה, ליראת שמיים.
זה לא יהיה כמו היום, שעל פניו נראה כלא.
אבל המהלך הזה של התשובה לארץ ישראל,
הוא יביא בהמשכו גם תשובה אדירה לתורת ישראל, לאמונת ישראל.
כולם יהיו שווי פשע.
וכל חולשת נפש, פחדנות, רפיון רוח ומוגת לבם, כליל יכלות.
מתי זה יהיה?
מתי זה יהיה? מעניין אתכם?
מתי זה יהיה?
מה?
מתי זה יהיה?
מתי זה יהיה?
זה הווה!
אנחנו באמצע התהליך.
זה כמו עץ שהוא גדל, ועדיין לא נתן את הפרי. חכה רגע, סבלנות.
אבל בתוך הכללי אתה מאמין שהוא ייתן את הפרי.
אתה חי בביטחון, חי באמונה,
שמהעץ הזה הפירות. אם הנביאים הבטיחו שכל עם ישראל יהיו שווה פשע,
אשר דבר אחד מדבריהם לא ישוב אחורה,
ודאי ודאי הדבר הזה יתקיים. ככה צריך לראות את הדברים.
רק צריך סבלנות קצת, אורך רוח.
על מנת שירות, אך לאט לאט, בעל כורחנו, לא בגלל שאנחנו קיבלנו החלטה בעניין הזה,
אלא זאת העונה,
עונת הצמיחה, עונת הגידול, עונת שיבת ציון, עונת... זה הדור שלנו, זו המציאות שלנו.
לא צריך שום פחדנות ורפיון רוח אם רואים איזה חולשה כזאת או אחרת.
ורוח מעודד ממלא חיי ישע ועונג השם,
בגודל לבב ורוחם דעה והגיון עוז ייקח את מקומו
בכל הלבבות הניגשים אל השם בהר הקודש
להשמיח בדות בהכשרת החיים לאומץ אלוקי המבשר צבא רב של יצירת נפשות מוכנות לעבודת גאולה וישועת אמת ההולכות מחיל אל חיל וגבורות יש הימין עליון ומהרה בימינו אמן.
עד לכאן, יש שאלות בבקשה?
אם לא, אז אני אברך ברשותכם, בסדר?
ברוך אתה אדוני אלוהינו מלך העולם, שהכל נהיה בדברו, יש שאלות?
כן
היו כמה, הרבה פעמים בהיסטוריה
נביא שקר, משיח שקר. שלא, שהיה גם רב או גם משיח שקר, שאמרו כאן אמר,
בתקופה הזאת היה גדולה, למשל,
גם אמר בכוכבא, אבל גם ברוחות מזמננו, הגר"א אמר שבאמת לא
היה לנו הרבה תקופה הזאת, ההגדלות היא הגדולה.
באו מבחינים של הארץ, ובאמת היה שבר גדול.
עכשיו,
לא היה שבר. -היה, היה אחרי... -תהיה רעידת אדמה, לא היה שבר.
והתנצרו אפילו, היה דבר כזה. אני רוצה להסביר. קודם כול, להסביר את שאלתך.
ההיסטוריה של עם ישראל רוויה במשברים.
בגלות האחרונה היו כמה משברים גדולים של נביאי או משיחי שקר זה נקרא
כמו שבתאי צבי, אח שימוע וזכרו ואחרים ראוי
שהם באו ועברו, זאתי הגאולה
והתוצאה הייתה נוראה
אנשים התאכזבו ודרדרו והיו דברים נוראים
אתה שואל שאלה, מנין לך שהדור שלנו הוא לא כמו מה שהיה עם שבתאי צבי?
זאת שאלתך נכון
מנין לך שבאמת
הדור שלנו זה דבר בלתי הפיך?
אולי, אולי, חס ושלום,
נחזור לגלות.
אז באמת כבר חכמים,
וגם הנביאים וכולם, כשמדברים על בית שלישי,
על בניין עם ישראל וארצו אחרי שתי החורבנות, הם אומרים,
חורבן של בית שלישי לא יהיה.
יש על זה דברים, גם מבחינה הלכתית וגם מבחינת מדרשית וכל הדברים האלה.
שאנחנו בתקופה שנכון שיש המון קשיים,
אבל אנחנו צועדים על בטוח, למרות כל הקשיים.
במלחמת העולם השנייה,
רק דוגמה, אני לא מדבר על הרב קוק, שעוד חי לפני מלחמת העולם השנייה,
שהוא בשבילו זה היה ודאי, והוא הביא גם מחכמים, מגדולי החכמים בדור שלפניו,
שלא,
שאמרו שאם תתחיל ההתיישבות בארץ ישראל זה מהלך בלתי הפיך, כולל החפץ חיים
שהיה מגדולי גדולי הדור בתקופה ההיא.
אבל היה הרב הרצוג, זיכרונו לברכה, זכר צדיק לברכה, רבה הראשי של ארץ ישראל
שהוא היה
נבחר להיות רב אחרי הרב קוק בארץ.
היה תלמיד חכם עצום.
ושאלו אותי את השאלה שאתה שואל כרגע אז, כשהיו כאן
כפחות מ-600,000 יהודים.
זה היה לפני השואה, בתקופה, או באמצע השואה, בתקופה הזאת.
והצבא הגרמני,
רומאל קראו לו, היה בלוב, מה שהיה משם בבלאגני,
ועמד בפאתי מצרים, פאתי ארץ ישראל בעצם.
ואמרו, וכאן בארץ התכוננו ממש לכיבוש הארץ על ידי...
הנאצים יימח שימא וזכרם.
מה? -בצדה על הכרמל של הפנקס. -אסור, אני רואה שאתה יודע קצת היסטוריה. -שמעתי על זה. -כן.
ממש התכוננו לאפשרות הזאת. אז שאלו את הרב הרצוג,
אולי כל המהלך של התחייה שלנו,
שאז היה בחיתוליה,
כמה היו יהודים בארץ בסך הכול,
אולי זה דבר הפיך?
דהיינו, אולי לא הגיע הזמן ואנחנו נחזור לגלות וכל זה.
אז הוא כתב על זה מאמר,
אין לי בידי כרגע את המאמר הזה, עם כל ההוכחות,
גם של הרבנים וגם של ההלכתית וגם מדרשית וגם זה,
שהמהלך הזה אומר בלתי עצוב.
ואז אמר לו,
היה בארצות הברית,
אז רוזוולט היה נשיא ארצות הברית, הוא אמר לו, בתורה משה, אמר לו שלא כדאי לו לחזור לארץ, שהארץ בסכנה.
אז הוא אמר לו, אנחנו מקובלים מדורי דורות
שהמהלך הזה של תחיית עם ישראל הוא מהלך בלתי הפיך, כך אמרה. ואני נוסע לארץ, מהסכנות וכל הדברים האלה, אני נוסע לארץ ישראל.
ואני זוכר את עצמי באמת לפני 50 שנה בערך,
כשמישהו שואל אותי את השאלה הזאת,
שאתה שואל כרגע,
ואז היינו אולי שני מיליון יהודים בארץ.
גם הוא שואל, תראה, יכול להיות,
תראי, יש כל כך הרבה לא דתיים, אז אולי אלוקים יעניש אותנו
ויחזירו אותנו לגלות, לעשות עוד סדרת גיבוש.
לא, אמרתי לו את זה באופן אינטואטיבי,
לא ידעתי את הדברים שאני אומר קריין.
לא נראה לי, אמרתי לו.
אנחנו עוד נגדל, נהיה יותר משני מיליון יהודים כאן.
היום אנחנו,
אני רוצה להסביר לכם, אני לא מדבר מבחינה דתית, מבחינה מדינית,
מבחינה מציאותית-מדינית, כן.
היום מדינת ישראל היא מדינה חזקה מאוד, בהרבה מאוד בחינות.
אני לא מדבר על שישה מיליון יהודים בערך שכבר חיים כאן ועוד יגיעו מיליונים לכאן.
אני מדבר כבר על עוצמה,
עוצמה צבאית, עוצמה כלכלית, זה לא כבר עניין מיסטי.
יש לך כבר בשר בידיים, כן אתה יודע.
ואין ספק שאנחנו רק בהתחלת הדרך.
ואני אגיד לך שעוד כמה שנים יהיו כאן לא שישה מיליון יהודים, אלא שישים מיליון יהודים.
זה כבר לא בלון שמתפוצץ, 60 מיליון יהודים.
שאל אותי איך.
שאל אותי איך.
זה לא הגיוני.
לא הגיוני, כן. כשהיו כאן 600 יהודים לפני 150 שנה,
אז אמרו, יהיו כאן 60,000, אמרו, זה לא הגיוני.
כשהגיעו ל-60,000, אמרו, 600,000,
אמרו, זה לא הגיוני.
כשיש 6 מיליון, אני אומר לך,
כשיש 60 מיליון, אתה אומר, זה לא הגיוני,
נכון?
הם הבדיקו לא היום איזה חד-ישראלי ביום. חכה, אני אסביר לך איך, חכה. אני אסביר לך איך, אני אסביר לך איך.
אני אומר דברים ריאליים, ריאל פוליטי, לא סתם.
קודם כל,
יש שתי מקורות להגדיל את העם ישראל.
המקור האחד זה הפרייה ורבייה פנימית שלנו כאן בארץ ישראל.
ידוע שהיום אנשים חוזרים בתשובה.
הרבה, לא מעט.
יש היום רבבות רבבות שחוזרים בתשובה.
בעלי התשובה האלה משונים קצת. למה? כל אחד יש לו 15 ילדים.
סליחה,
במקרה טוב, 15 במקרה לא טוב, 12, עשרה ילדים. פחות מ-10 לא מקובל.
שאל אותי למה.
לא שיש להם...
הם לא במעמד הבינוני, מה שנקרא.
הם...
הורו הורו! כתוב בתורה!
הורו הורו! וואלה!
הורו הורו!
עכשיו תעשו חשבון
נניח
ששישה מיליון יחזרו בתשובה נניח, נניח,
נניח, הבטיח לנו הקדוש ברוך הוא כולם יהיו שווה פשע
ההבטחה הזאת היא עומדת בעינה גם היום, נכון או לא?
מה אתם אומרים?
כן או לא?
כן. נניח
אז נניח שהשישה מיליון האלה,
הם התחתנו, חלק גדול מהם, רובם, כולם, בעלי תשובה אין דבר כזה,
כולם מתחתנים.
וכל אחד יש לו עשרה,
חמש עשרה, אפילו עם עשרים ילדים או משהו כזה.
עכשיו תכפיל את זה.
כמה דורות אתם חושבים צריך לקחת להכפיל שישה מיליון ל-60 מיליון?
תעשו חשבון.
תעשו חשבון, יש לכם ראש מתמטי.
כמה דורות?
בדרך מתים קצת אנשים,
אבל יש פרייה עברייה הרבה יותר גדולה מאשר מתים.
שתי נורות, לא? לא יודע, אין לי רואה, תסתכל בו, יש כאן מישהו מחשב.
זה דבר, זה לא אוטופיה,
זה רעיון ביטחון.
צריכים לדעת, רצחו שישה מיליון יהודים לפני דור בסך הכל,
שליש מהעם היהודי.
פשוט
היום השליש הזה חזר.
היום אנחנו כבר,
הריבוי, גם של אלה שהם,
היום ברוך השם כבר עוד מעט כמה?
13? 14? 14? לא יודע, אני לא מכיר, משהו כזה יהודים.
ובארץ ישראל הריבוי הרבה יותר גדול בגלות, ששם יש התבוללות גדולה וכל זה.
מצד שני יש עוד כמה מיליוני יהודים בחוץ לארץ שהם יעלו לארץ, בוודאי או בוודאי.
בואו נסתכל בעין פקוחה למציאות.
העולם משתנה, ההיסטוריה משתנה.
קיבוץ גלויות זה לא סתם רעיון, זה מציאות.
אנחנו חיים בקיבוץ גלויות.
וכל גלות מכשירה את הגלות לגלות שבאה אחריה.
בהתחלה קמה את המדינה, קמו באו הגלויות מארצות ערב בעיקר.
אחר כך באו מרומניה מזה, אחר כך באו מרוסיה.
כל אחד מכין את התשתית לגלות שתבוא אחר כך,
לאנשים שתבוא אחר כך.
ודאי וודאי שכל העם היהודי בסופו של דבר יתרכז כאן בארץ ישראל,
חוץ מהריבוי העצמי שיהיה, בסדר,
מציאותי או לא מציאותי?
יש כמה בעיות בדרך כלל.
אין בעיות, אז מה אם יש בעיות?
אבל ודאי וודאי עם ישראל,
כמותית ואיכותית
הולך ופורח, כי כאן זה הבית שלנו,
זה הטבע שלנו,
כאן אנחנו נורמטיביים,
כאן אנחנו נורמליים.
בגלות אנחנו מסכנים ואומללים ונראים כמו שנראים.
זה מובן?
אז תהיה מציאותי, אני מבקש ממך.
תגש עוד 200 שנה, בסדר?
100 שנה, לא 200. לא אמורה להיות איזה משהו...
קטסטרופה? קטסטרופה שכזאתי? אני בדקתי את זה, לא.
אמנם מדברים על מלחמת גוג ומגוג,
נכון, כל הנביא, לא כולם היה, נביא יחזקאל, נביא זכריה,
מדברים על מלחמת גוג ומגוג, אבל צריך לקרוא את מלחמת גוג ומגוג מההתחלה ועד הסוף, לא רק עד האמצע.
כתוב שבמלחמת גוג ומגוג יבואו כולם נגדנו,
וכולם ירצו לכבוש את ירושלים, כמו היום, בדיוק.
כולם יהיו נגדנו.
אבל מה השורה התחתונה של המלחמה הזאת?
מי ינצח? מי אתם חושבים ינצח? מה אומר הנביא?
מי ינצח במלחמת גוג ומגוג? ישראל ישמעאל. אה? ישמעאל. ישמעאל?
ישראל, נכון.
ישראל.
אני יכול להודיע לאיך קוראים לו שם בטורקיה, המוסלמי הזה.
חמאסני כזה. ארדואן, אם החשוב. ארדואן.
אני יכול להגיד לך, חביב, לא יעזור לך שום דבר.
אתה יכול ללכת לעזה, אתה יכול ללכת לפה,
אנחנו ננצח.
שאלו אותי למה. הנביא מבטיח.
לא רק הנביא מבטיח, אנחנו אומרים בקדיש,
יתגדל ויתקדש מרבה.
יהודים אומרים אלפי שנים, קדיש.
אז אומרים חכמים, איפה במילה הזאת יתגדל ויתקדש מרבה?
מנבואת יחזקאל,
שאומר, כשאני אנצח במלחמת גוג ומנגוג את כולם,
מה יהיה?
יתגדל ויתקדש שמו הגדול של היפה.
והניצחון הזה על אלה שיבואו עלינו כולנו, ודאי דבר ודאי.
רק צריך, אז יהיו מלחמות, ויש מלחמות.
וגם היום האיימים עלינו, לצערנו הרב,
מאיראן ומסוריה וממה לא, נאמר,
וממצרים.
נכון, מי שאין לו אמונה קשה לו היום במציאות שלנו.
הוא חושב את המחשבות שלך חס ושלנו.
וואי, וואי, אם זרקו עלינו פצצת אטום חס ושלום,
וואי, אם נהיה זה.
לאן תברח?
יש לך לאן לברוח?
באירופה משבר כלכלי,
באמריקה משבר כלכלי.
לאן תגמר? אה, לקפריסין, טוב, פסיסה לקפריסין.
אלון, זהו.
יש קשיים ויהיו קשיים, צריך להתכונן לזה, מתכוננים לזה,
אבל זה מהלך בלתי הפיך.
אנחנו מתקדמים בדרך הנכונה.
כן, בבקשה.
-רב, יהודים שעברו אינקוויזיציה, כל הנושאים למיניהם, הם גם יחזרו בגאולה לישראל?
יש היום תופעה מאוד מעניינת, שחלק מהנושאים האלה מגלים את עצמם
ומתגיירים ובאים לכאן.
אם זה מפורטוגל, אם זה מספרד, אם זה מברזיל.
פעם היה כאן מישהו שבא לכאן והוא מה שנקרא מצאצאי הנוסעים, דיברתי איתו והוא התגייר, אז הוא אמר לי, תשמע, יש
מצאצאי הנוסעים בברזיל של שלושה מיליון
יש כאלה, יש להם עשרות כאלה,
הם סומרים על כל מיני מנהגים כאלה ואחרים,
יש ממקסיקו גם.
אז יש עוד שאלה, האם כל הנידחים האלה יתכנסו לכאן או לא? למה לא? מה יש? אם יתגיירו, בסדר גמור,
מקבלים אותם בשמחה, בסדר גמור.
יש גם מעשרת השבטים,
מעשרת השבטים שפתאום גילו שרידים שלהם באפגניסטן ובהודו ובאפריקה ואיפה לא, אני יודע, בכל מקום פתאום אומרים אנחנו מעשרת השבטים.
בסדר, תתגיירו, תבואו, בסדר.
חלק מה... אני מוכרח להגיד מהאנשים האלה,
באו למכון מאיר,
והיום חלק מהם תלמידי חכמים, ירא שמיים,
אנשים שהולכים לצבא וליחידות נבחרות,
והם שומרי תורה ומצהוד, הם יהודים לכל דבר, אין בכלל בעיות בדבר הזה.
עכשיו כמה יבואו, זהו.
בכלל, אני לא יודע אם אתם יודעים,
היום ארץ ישראל זה אבן שואבת למיליוני אנשים, לאו דווקא יהודים.
ארץ ישראל היום היא מדינה עשירה.
אנשים, יש מדינות עניות שאין מה לאכול שם.
אנשים פשוט, לא רק באפריקה,
גם באירופה.
יש מדינות ששם אתה נלחם על תבוסת לחם.
אתה בא לארץ ישראל, הוא בא למחנה יהודה.
וואי, כמה פירות, כמה זה, איזה שפע, משהו, משהו.
איך זה עשירה מאוד אנחנו.
מי לא בא לכאן?
סינים,
אוקראינים,
טורקים, מי לא בא לכאן? כולם באים לכאן.
ואנחנו כבר נמצאים בקרב הבלימה,
איך אנחנו גולמים את השיטפון הזה?
כל זה בגלל מה הם באים?
בגלל מה?
כי כאן יש שפע.
זה שפע חומרי,
אבל עם ישראל לא נולד בשביל השפע החומרי,
אלא בשביל איזה שפע?
רוחני, אז תארו לכם מה יהיה.
ונערו אליו כל הגויים,
וביתים בתפילה יקרה למי?
לכל העמים.
איזה נהירה תהיה כאן.
זה יהיה משהו משהו.
אני נוהג לומר, למה בונים רכבת מלוד לירושלים,
רכבת מהירה? מי יודע למה?
כן, צריכים לבוא, כל הסינים,
קולה יפני? מה, הם יבואו ברגל? מה, הם ילכו באוטובוסים?
ציץ של אוטובוסים זה.
קוראים לזה רכבת ענקית,
ירושלים.
מגיעים לירושלים, הרכבת הקלה.
הרכבת הקלה, זה לא יהיו שלושה קרונות או משהו כזה.
מי הרכבת הקלה? שער יפו.
משם הולכים לאן?
להר הבית.
תראו איך תכננו את זה בדיוק.
שתי הרכבות נפגשות
ומיליארדי אנשים באים, כי ביתי בתפילה יקרא לכולנו.
מה שאני אומר לכם, אני לא המצאתי את זה.
אני לא, זה כתוב בנביא,
אשר דבר אחד מדבריהם לא ישוב אחור.
השאלה רק לוח הזמנים, הלו"ז, מתי זה יהיה,
האם זה יהיה בדור שלנו או בעוד כמה דורות, מה אכפת לנו?
אבל כל מה שהקדוש ברוך הוא הבטיח,
עמד בהבטחתו עד היום,
ודאי וודאי, גם יעמד בהבטחה גם בהמשך.
ככה צריכים לראות את המציאות.
בפרספקטיבה,
אי אפשר לחיות רק את ההווה.
מי שחייך רק את ההווה הוא אומלל והוא מסכן.
אדם צריך תמיד לחיות, להסתכל מצד אחד אל העבר,
כמה שהוא יכול יותר,
ולהסתכל מצד שני גם אל העתיד, לחיות את העתיד,
מבחינה לאומית, גם מבחינה אישית דרך אגב.
אדם שחייך רק את העכשיו הוא מסכן לפעמים,
הוא לא יודע,
אבל הם מסתכלים כמו עץ,
עץ עם שורשים יש לו גם ענפים גדולים.
עץ בלי שורשים הוא מתמוטט, הוא נופל.
ככה גם אנחנו.
לכן כל העתיד הגדול שמנביאים לנו נביאי ישראל זה דבר ודאי,
זה דבר שהתקיים, רק בעיה של זמן.
ולא אכפת, הרב סידו אצלנו אומר, עוד 200 שנה יש לכם סבלנות.
יש לכם סבלנות, אין לכם.
המציאו עכשיו תרופה שאפשר להאריך ימים 200 שנה.
אם אדם אומר לא מעניין אותה, אני רוצה עכשיו,
משיח מה?
עכשיו, נו.
אנחנו בסדר, משיח בזמנו ובאיתו,
גאולה טובה. בסדר?
חבר'ה, יהיה בסדר, אנחנו נזכה לגאולה שלמה ולנחמה שלמה,
ומהרה בימינו אמן.
