והיום אנחנו נעסוק בעניין שהוא ממש מנייני דיומא, דהיינו תשעה באב.
שבוע, יש עוד שבוע, ואחרי זה בשבת יהיה תשעה באב, והתענית למחרת.
אז תרצי ללמוד איתכם קצת על הנושא הזה, מה זה תשעה באב. תשעה באב, יום שבו ההלכה הבסיסית היא קודם כל שאין אומרים בו תחנון.
זו אחת ההלכות הבסיסיות, כן? לא אומרים תחנון בתשעה באב,
שנאמר: קרא עליי מועד לשבור בחוריי.
אם כן, תשעה באב נקרא מועד, במועד לא אומרים תחנון.
זה המהות של היום הזה, כן?
עכשיו, יוצא לפי זה שלפי התכנון זה יום חשוב ביותר, כן?
כן, הרי אם אנחנו עושים חשבון,
תודה רבה,
כתוב בתורה: "אחל עשר יום מחורב דרך הר שעיר עד קדש ברנע",
נכון?
אז בואו נראה מתי עם ישראל היה צריך להגיע לארץ ישראל.
בי"ז בתמוז ירד משה מהר סיני,
ובעקבות המאורעות נשתברו הלוחות.
אבל הכוונה הבסיסית המקורית הייתה שדווקא לא ישתברו הלוחות אלא יינתנו הלוחות.
ואז הם היו עושים אחרי זה.
היו נוסעים לארץ ישראל.
היו מתחילים את הניסיון כאן למחרת, י"ח בתמוז,
וי"ח,
ואחר כך כ"ח,
כ"ט היו מגיעים לקדש ברנע.
קדש ברנע בכ"ט בתמוז.
קדש ברנע זה הכניסה לארץ ישראל.
אז בראש חודש אב היו נכנסים לארץ,
ואז יוצא שחודש אב היה החודש של הגאולה.
של, הייתי אומר, של השלמת הגאולה, כי כבר יצאו ממצרים בפסח,
ונכנסים לארץ באב.
זאת אומרת שחודש אב הוא חודש הגאולה העיקרי בתוכנית.
ואז מתוכנן לו גם כן יום טוב,
יום טוב תמיד יוכל באמצע החודש, נכון?
אמצע החודש
15 מילוי הלבנה, אם כן ט"ו באב,
הוא החג של החיבור המוצלח בין כנסת ישראל לקדוש ברוך הוא.
אבל קרה מה שקרה, קרה מה שקרה, זה לא עבד,
אבל בעיקרון ככה צריך להיות.
אז יש במקום אב, יש לנו אב קטן, כמו שלמשל עץ קטן נקרא עציץ.
קצת קר,
קריר,
קצת חם,
חמים, קצת אב,
אביב.
חודש האביב, חודש ניסן, הוא הגאולה בקטן.
כן, זו גאולה ראשונה,
לא המשיכה, היה אחרי החורבן,
זה אב בקטן, אב בגדול זה חודש אב, זה הזמן הגדול.
ולכן באופן אמיתי צריך בימים האלה לחוש שמחה גדולה מפני החג העתיד לבוא,
שבימים האלה,
אבל מאחר שבינתיים קדושת היום הזה התגלתה באופנים איומים ונוראים, מזעזעים ממש, ולכן מי שנכנס אב,
ממעטים בשמחה. זאת אומרת, אי אפשר לשמוח כל כך,
לכן אנחנו אדרבה משקיטים את זה, דוחקים את זה, ממעטים בשמחה, למרות שהיה ראוי לכאורה השמחה.
וכן במדרש יש רעיון קרוב לזה,
שמזמור לאסף אלוהים באו גויים בנחלתך תימו את היכל קודשך שמו את ירושלים לעיים נתנו נבלת עבדיך מאכל לעוף השמיים בשר חסידך לחייתו ארץ
אז דברים כאלה הם קשים מאוד אז למה אתה אומר מזמור לאסף תגיד כנא לאסף אומר המדרש איך הרבה שאנחנו אומרים מזמור שהשליך
חמתו על העצים ועל האבנים ולא כלה חמתו בישראל. למרות שהיו הרבה צרות, אבל בכל זאת תשעה באב הציל אותנו.
אפשר אם כן לומר שיש ביום הזה איזשהו סוד.
המהר"ל מפראג, כידוע לכם, כתב ספרים חשובים שהם סובבים מסביב לחגי השנה, לימי השנה של הלוח העברי.
כנגד חג הסוכות הוא תכנן לכתוב את ספר הגדולה,
כנגד חג הפסח הוא כתב את ספר גבורות השם, דרך השם הגדולה והגבורה,
והתפארת, זה תפארת ישראל כנגד חג השבועות,
והנצח כנגד תשעה באב. ספר נצח ישראל, ספר שנכתב לכבוד תשעה באב.
עכשיו, אם כן, אנחנו מתחילים להבין מה הוא הסוד של תשעה באב.
אמרו, תשבב, זה הסוד של הנצח.
בסדר?
יש נצח ביום הזה,
משהו ששומר עלינו במשך הדורות. אולי נבין, כן, איך זה מתחיל.
אמרו, קודם כל כתוב בפרשת "שלח לך אנשים ויתורו את ארץ קנען",
אותו יום,
אותו,
כשהמרגלים באו,
אחרי ארבעים יום,
וסיפרו מה שסיפרו,
ויבכו העם בלילה ההוא.
אמרו חז"ל,
אותו לילה תשעה באב,
ליל תשעה באב היה,
אמר הקדוש ברוך הוא, אתם בכיתם בכייה של חינם,
אני אקבע לכם בכייה של דורות. מה זה אומר? זה אומר שהבכייה של תשעה באב,
היא באה לרפא את הבכייה של המרגלים.
אולי נסביר בעצם מה הייתה הבעיה.
אמרו המרגלים שאי אפשר לכבוש את ארץ ישראל.
למה?
אמרו, עצום הוא ממנו, נכון? לא נוכל לעלות
כי עצום הוא ממנו.
מה פירוש "ממנו"? מה זה "נו"?
אנחנו, כן?
הוא יותר, העם שאנחנו צריכים להילחם בו הוא יותר חזק מאיתנו,
כמו שאומרים בעברית מודרנית,
אבל ממנו, בעברית יש לזה עוד משמעות,
מאיתו,
והיו מרימים ידיהם כלפי מעלה, ואומרים, עצמו ממנו,
ואז התכוונו כלפי מעלה.
כלומר, יש יותר טענה שכאילו הכנענים הם חזקים יותר מהקב"ה. באיזה מובן הכנענים חזקים יותר מהקב"ה?
בכי הקב"ה לא יכול לעשות ניסים,
הקב"ה לא שולט בכול. מה מה זה הסיפור הזה שהוא עצום מהקב"ה?
שיש כנראה איזשהו קושי שהקדוש ברוך הוא איננו רשאי מבחינה מוסרית לדרוש מאיתנו לעמוד בו.
הכניסה לארץ ישראל תביא אותנו למצב שלא נוכל לקום ממנו.
מהו המצב הזה?
אז התשובה נמצאת בספר דברים בפרשה שאנחנו קוראים בתשעה באב.
זה חלק מפרשת ויתחנן.
כי תוליד בנים ובני בנים
ונושנתם בארץ
מה זה ונושנתם?
להיות מה?
ישנים, כן? ישן.
מה זה להיות ישן בארץ?
ישן זה דבר מאוד מעניין, כי האדם יושב בארץ, נאמר שהוא ישן,
כן?
ישן, זקן, ונושנתם בארץ.
יש ביטוי כזה,
למה אתה חי פה?
תשובה, מה זאת אומרת? כי אני נולדתי פה.
כאן נולדתי,
כאן נולדו לי ילדיי, כאן בניתי את ביתי ושתי ידיי.
זאת אומרת,
השייכות אל הארץ מצד הטבע.
כמו שלמשל, אני יודע, אתה שואל
איזה תושב של קמצ'טקה, למה אתה גר בקמצ'טקה?
כי אבות אבותיי הם הקמצ'טקה,
אני לא מכיר שום מקום אחר, קמצ'טקה זה אין,
זה טוב,
תחי קמצ'טקה לעולמי עולמים.
אז זה בעצם נקרא ונושנתם בארץ.
נשאלת השאלה, האם זאת הסיבה האמיתית לחיות בארץ?
התשובה היא שלא.
אנחנו באים אל הארץ הזאת, כי דווקא באנו מבחוץ.
בניגוד לנאמר במגילה הקדושה הנקראת מגילת העצמאות,
בארץ ישראל קם העם היהודי,
מצד האמת העם היהודי נולד במצרים,
ואנחנו הגענו אל הארץ,
כמו שחתן בא לקראת כלה.
זה ההבדל בין היחס שיש לחתן עם הכלה,
מאשר האדם עם אימא שלו, כן?
למה זאת אימא שלך? כי מה אפשר לעשות? זה נתון.
זאת, אני לא בוחר למי להיות בן.
אני בן לאבא ואימא, זה נתון טבעי.
מה שאין כן, עם מי אני מתחתן, זו החלטה שלי,
החלטה מוסרית.
לכן יש איזו חדווה,
חדוות החידוש
בקשר הזוגי שלא קיימת בקשר האימהי.
והקשר עם האם הוא בעצם איזה מין שבייה בתוך הטבע.
ולכן תסבירי איליפוס
הוא זה שמונע מן האדם להתפתח מבחינה מוסרית.
שבוי. כלומר, כאילו, כלוא.
כן, בדיוק.
זאת אומרת שהאדם אחוז בטבע באופן כזה שהמימד המוסרי של האישיות שלו לא יכול לבוא לידי ביטוי.
והקשר עם האם הוא קשר שצריך לנתק אותו. איך כתוב?
על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו. זאת אומרת, צריך להתגבר על הקשר הטבעי וליצור קשר מוסרי.
וברגע שאדם אומר, אני שייך לארץ בגלל שנולדתי פה,
אז הוא הפך את הארץ לאם.
ואז הוא חוטא בחטא של גילוי עריות קולקטיבית,
שחוטאים בו כל הפטריוטים שבעולם.
כל הפטריוטים שבעולם אומרים על ארצם שהיא אימא אדמה,
מאז'רלנד,
למך פטרי.
כלומר, יש איזה מין יחס...
אה, יפה, יפה, כל הכבוד.
כל הכבוד.
טוב, איך אתה יודע את זה?
לא משנה.
יש יחס לאומות העולם אל הארץ כאל אחיזה בטבע בגדול.
וברגע שאדם יונק את החיים שלו מכוח טבעי,
הוא מפסיק לינוק את החיים שלו מן הכוח הנשמתי המוסרי,
ולכן כל התנועות האנושיות והפוליטיות בהיסטוריה
שדיברו על חיבור אל האדמה
נהיו גם ברברים או פשיסטים.
הולך ביחד.
במאה ה-19 בגרמניה דיברו על חזרה אל הטבע.
היה נשמע מאוד נחמד.
ובסוף זה הוליד את המשטרים שאנחנו מכירים,
הברברים מאוד.
והתורה חוזרת על זה ואומרת: כי תוליד בנים ובני בנים.
ונושנתם בארץ,
מה המילה הבאה?
והשחטתם.
אתם תהיו מושחתים.
זה הולך ביחד.
והראיה,
כלומר זה לא רק בגלל שזה כתוב בתורה, יש ראייה היסטורית.
הכנענים
נפלו בגלל זה.
כן, הכנענים. כתוב, כמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו.
אומר המדרש, ספרה.
למה כמעשה ארץ כנען? מכאן שארץ ישראל גרמה להם.
שאם לא כנען, אתה צריך לומר, כמעשה הכנענים, או כמעשה כנען
לא תעשו. מה שכמעשה ארץ כנען, משמע שההשחתה המוסרית
נובעת מן הארץ.
לכן אמרו המרגלים שזה שיגעון להיכנס לארץ,
כי אין זכות מוסרית לקדוש ברוך הוא להכניס אותנו לג'ורה הזאת.
כן? עצום הוא ממנו.
אין בעל הבית
יכול לקחת, להוציא את כליו משם.
כן.
כל ארץ אפשר לרדת. נכון, כל ארץ.
אז אומרים המרגלים, עשינו מעשה אדיר, התנתקנו מערוות הארץ, ממצרים.
ועכשיו אתה רוצה להכניס אותנו עוד פעם לדבר הזה?
לכן הם בכו,
נכון?
כתוב בתורה, כי תוליד בני ועובדי בני ונשנתם בארץ והשחטתם,
ועשיתם
פסל תמונת כל,
ועשיתם הרע בעיני ה' אלוהיך להכעיסו מעשי ידיכם.
אז אם כן, טענת המרגלים היא טענה רצינית מאוד,
שהכניסה לארץ ישראל זה מה שיביא את כל החורבן.
עדיף להישאר מנותקים מן הארציות,
לחיות אפילו בתנאי מדבר, זה לא הכי נוח, אבל
המדבר נותן חוכמה,
נותן צדקות, נותן קדושה.
בסדר?
זה המילה ארציות. מה זה?
לישון ישן, דבר שמתיישן.
זקנים בארץ? כן, כן. כלומר, הם מתרגלים לארץ,
ואז היחס אל הארץ הוא כבר לא יחס של התחדשות,
כמו בעל ואשתו, אלא כבן עם אמו.
בסדר?
זאת הייתה הטענה שלהם.
אמר להם הקדוש ברוך הוא, מה יש לכם לדאוג?
אני מטפל בזה.
סידרתי שסתום בטיחות וסט
שישמור עליכם שזה לא יקרה לכם.
זה תשעה באב.
כן, מה התורה מבטיחה? כלומר, נצח ישראל תלוי בתשעה באב. תשעה באב מציל אותנו.
מדוע?
כי לפני שאנחנו מגיעים למצב הזה,
הקדוש ברוך הוא מוציא אותנו לגלות.
לפני, כן?
הרי חז"ל אומרים, ונושנתם בגימטרייה 852,
נכון או לא?
עשית חשבון.
אבל אתה סומך עליי, בסדר.
טוב, בסדר, הפעם נקבל את זה.
אה? הוא אומר בחז"ל.
אולי אני לא מצטט נכון את חז"ל.
טוב, 852 זה גימטרייה של ונושנתם.
כמה זמן עבר בין הכניסה לארץ ישראל לבין גלות ישראל בימי צדקיה ומלך יהודה?
בין יהושע לצדקיה, כמה?
850,
לא ושתיים.
כלומר, הזמן הנדרש כדי להגיע להשחתה גמורה
שמביאה לביטול האומה,
כמו הכנענים, זה 852. ונושנתם,
אם יעברו שמונה מאות חמישים ושתיים שנה, אתם גמורים.
מה עשה הקדוש ברוך הוא? עשה לנו טובה.
הוציאו אותנו לגלות לפני.
העידו תיבכם היום, זה המשך הפסוקים שם,
והעידו תיבכם היום את השמיים ואת הארץ,
כי אבוד תאבדון מהר
מעל האדמה אשר אני מביא אתכם שמה.
מה זה מהר?
לפני שיגיע הזמן.
לא תאריכון ימים עליה,
כי ישמד תשמדון. כלומר, אם הייתם נשארים עליה,
היה נגמר.
אז אני סידרתי, אל תדאגו, זה בסדר.
יש מדי פעם איזה מנגנון כזה של הגליה.
חורבן, הגליה, עם ישראל יהיה נצחי.
אז אין לכם מה לדאוג, זה מסודר מראש.
מה זה גליה?
מה? הגליה.
הגליה.
הגליה,
לצאת לגלות,
הוצאה לגלות, זה הגליה בעברית.
בסדר?
אז נשארת השאלה, למה לא תהיה גלות שישית?
הרי יש לנו הבטחות.
מדאורייתא, לא רק מדברי נביאים, מדאורייתא יש לנו הבטחות שלא תהיה גלות שלישית.
איך אפשר?
לכאורה, אדרבה,
זה שלא תהיה גלות, אם גלות שלישית דווקא זה יכול להיות ועשת ביטחון, נכון?
אז מדוע אנחנו אומרים שלא תהיה גלות שלישית?
כי אחרי שתי גלויות אנחנו כבר מסודרים,
זה מספיק כדי לבנות באופי שלנו
זהות כזאת שלא תיפול יותר לאן שנפלו הכנענים, וצריך ללמוד למה באמת
זה עובד כך,
יעיינה כבודו במאמר למהלך האידאות בישראל בית הרב קוק,
משהו כמו 15 עמודים באורות,
ששמה הרב מסביר את זה.
בעל פי דיאלקטיקה הגליאנית,
נפלאה,
הגליאנו קבלית, אפשר לומר.
בסדר, אז זה היסוד.
כן.
איפה ההבטחה שלא תהיה גלות שלישית? איפה ההבטחה שלא תהיה גלות שלישית?
זה נושא כשלעצמו חשוב ביותר,
מאוד מעניין,
וראוי אפילו לדיון בפני עצמו, לשיעור בפני עצמו.
מה אתה אומר?
אז לא נדבר על זה עכשיו, נכון?
כי אי אפשר את זה, כי זה מחוץ לנושא שלנו.
יש לי גם שיעור על זה, נכון?
נכון, יש בארכיון.
שמדינת ישראל תתקיים לנצח, ויש לי על זה שיעור, אני גם אסביר מדי.
חוץ מזה, באורות למדנו למהלך הידיון בישראל, אתה יכול לקרוא שם.
מה זה נצח?
זה יפה, שאלות יפות יש לך, מה זה נצח?
על כל פנים, 850 שנה, אז גלינו בזמן.
טוב, תגידו, בסדר, אתה צודק, אבל זה לא סימפטי מה שקרה,
כן, זה מאוד לא נחמד,
זה התרופה?
כלומר, אל תדאג,
אתה יכול לשבור את הרגל, סידרתי לך כיסא גלגלי.
כן, בסדר, מעדיף לא לשבור את הרגל, מה זה הסיבור להסביר? אני בכלל לא רוצה להיכנס לנקודה הזאת.
כן, אלא,
אלא באמת יש פתרונות אחרים.
אפשר לסדר מה שנקרא גלות יזומה.
במקום שזה יבוא בצורה האיומה הזאת,
אפשר לסדר גלות יזומה. ולכן באמת התורה סדרה.
סדרי גלות יזומה כל שבע שנים. כל שבע שנים עם ישראל יוצא לגלות.
איפה?
לארץ ישראל.
שנת השמיטה. שנת השמיטה זה ניתוק,
פעם בשבע שנים של האדם מן אדמתו,
ועל ידי הניתוק הזה
אז הוא כבר יכול להתמודד מחדש עם קדושת הארץ. כלומר, במקום שהארץ תשאב אותו אל הטבע שבה,
הוא יחשוף את הקדושה שבארץ, ואז הברית תהיה ברית של זוגיות,
והוא יוכל מתוך כך להצליח. עד כאן מובן.
כלומר, יש שם שמיטה. לכן התורה אומרת,
אם בחוקותיי תלכו, תשמרו שמיטה,
ישבתם בארץ.
לא תשמרו שמיטה?
אני מוציא אתכם מן הארץ.
כלומר, יש שמיטה גדולה,
לכן זה היה שבעים שנה של גלות בבל, כנגד שבעים שמיטים ויובלות שלא שמרו,
אז תרצה הארץ את שביתותיה, כל ימי הושמה תשבוך,
כימים אשר לא שבת בשבטיכם עליה.
בדיוק, נכון, היה שבעים שנה של גלות בבל,
עושים חשבון, מהן השמיטות ששמרו, השמיטות שלא שמרו, מגיעים בדיוק למספר שבעים,
לגאון מווילנר יש חשבון של הדבר הזה, בסדר?
לכן אפשר לומר, יש שתי משימות לים ישראל. המשימה האחת זה להתחבר לארץ, המשימה השנייה זה להתנתק מן הארץ.
צריך איזה מין מטוטלת של איזון בין חיבור לניתוק.
בימינו עדיין החיבור
לא מספיק,
שהרי היובל לא נוהג.
לכן אנחנו היום עוקפים את איסור השמיטה,
כי המשימה היא החיבור לארץ.
כאשר נגיע לחיבור כראוי, אז נחדש את השמיטה בכל תוקפה ההלכתי. בינתיים אנחנו עושים קומבינות.
בסדר?
טוב, אז עכשיו כן צריכה לנו להבין מדוע תשעה באב הוא ביסודו מועד.
הוא מועד כי הוא שומר על נצחיות האומה.
נצח ישראל.
שסתום בטיחות.
לכן זה מצוין.
לפי זה גם מובן שלעתיד לבוא, כשהוא יהפוך לחג, הוא יהפוך לחג גדול מאוד.
כמה ימים יש לחג?
סתם חג.
שבעה, נכון?
"והפכתי אבלם לששון וניחמתים ושמחתים
מגונה.
מזה למדו חז"ל, מה אבלות שבעה,
אף שמחה שבעה. ומזה למדו הלכה של שבעת ימי המשתה לחתן וכלה.
יוצא שאם תשעה באב יהיה החג הגדול, אז הוא יהיה היום הראשון של החג הארוך.
מתי יהיה שביעי של חג?
ט"ו באב.
כן, ט"ו באב,
יפה מאוד.
כל חג מתחיל באמצע החודש,
כי הוא התחלה של מהלך היסטורי.
וכאן החג מסתיים באמצע החודש, כי זה סיום המהלך ההיסטורי.
ברור, אנחנו יוצאים מן הגלות, מגיעים עד מילוי הלבנה.
ולכן חג ט"ו באב הוא חג גדול, לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב.
מה שיש בחמישה עשר באב,
שמכאן ואילך מתחילה שמחת החיים,
התקווה הגדולה של החיים, ולכן מתחתנים בט"ו באב.
בנות ישראל יוצאות בכלי לבן וכולי וכולי, בסדר?
זה גם הזמן שבו מפסיקים לכרות עצים למזבח.
מה זה מפסיקים מכרות? מפסיקים להחריט,
אלא אדרבה, העץ עכשיו מתחיל לגדול,
תש תוקפה של חמה, כלומר מתחיל עכשיו הבשורה של הגשמים,
הכל מתחיל בטובי אב וכדומה.
אם תראו בדיוק שש או שמונה סיבות לחג טובי אב שמובאים בגמרא, הכל קשור לצמיחה אחרי הליקוי, אחרי המוות,
התחייה.
עד כאן מובן? בסדר. עכשיו הייתי רוצה קצת יותר להבין,
אגב, מתוך זה כבר מבין גם את הצחוק של רבי עקיבא בתשעה באב, כשהוא רואה את החורבן
של הבית.
אז תגידו, אולי נעשה בתשעה באב מסיבות צחוק,
שערי רבי עקיבא
רואה את השועל יוצא מבית קודשי הקודשים
והוא צוחק את נצח היד.
אבל זה לא בדיוק כך, כי הרי בהגדה הזאת המובאת במסכת מועד קטן כתוב כך,
מסכת מכות זכות מכות,
כשרבי עקיבא ראה, הוא והחכמים ראו את השועל
יוצאים מבית קודשי הקודשים, קרעו בגדיהם והתחילו הם בוכים ורבי עקיבא מצחק.
אמרו לו,
מפני מה אתה מצחק?
מה הוא ענה?
מפני מה אתם בוכים?
אולי תענה במקום לשאול שאלות.
בוא,
זו הוכחה שהוא היה יהודי, זה נכון שהיה לו צריך להוכיח את זה כיוון שהוא היה בן גרים וכו'.
כן, זו אפשרות אחת,
או שזו עצמו התשובה.
כלומר, אני יכול להסביר לכם מפני מה אתם,
אני מצחק רק אם אתם מסבירים מפני מה אתם בוכים.
כלומר, אם כולם בוכים, זו כפירה,
זה היעדר אמונה.
אם כולם צוחקים, זו ציניות.
אז צריך לחלק את העבודה.
צוות בוכה, צוות מצחק.
אם החכמים היו מצחקים,
רבי עקיבא היה מתנדב להיות הבוכה.
נכון?
עכשיו אני רוצה קצת יותר להבין מה קרה כאן.
כמה דברים הראו את אבותינו בתשעה באב?
חמישה.
נכון? חמישה דברים הראו את אבותינו בתשעה באב.
כמה דברים הראו בחמישה, ב-17 בתמוז? גם כן חמישה.
חמש ועוד חמש, מישהו יכול לך חישוב מהיר?
רגע, הוא מחשב?
עשר. עשר. כל הכבוד, זו התאמה מופלאה.
כלומר, יש עשרה דברים סך הכול.
עשרה זה מספר שלם, כן? בעשרה מאמרות נברא העולם,
עשרה דורות מאדם ועד נח, עשרה דורות מנוח ועד אברהם, עשר הניסיונות ניתן שר אברהם אבינו, עשר מכות, עשרת הדיברות,
עשר הניסיונות נעשו לאבותינו בבית המקדש.
עשר זה משפט, זה מספר של השלמה גדולה, זה מושלם מאוד.
אז עשרה דברים הראו את אבותינו,
זה גם כן מושלם מאוד.
זה אומר שיש סדר פנימי בתוך הצרה,
כן? כלומר, אם כבר יש צרה,
לפחות שזה יהיה בתשעה באב.
כי אם זה בתשעה באב, סימן שהקדוש ברוך הוא אכפת לו מאיתנו.
הוא דווקא כל פעם טראח מפיל את זה עלינו בתשעה באב.
למה ירוש?
כן, כל הזמן, כן. גירוש ספרד. כן, גירוש ספרד ומלחמת העולם הראשונה וההתנתקות, הכל בתשעה באב. מצוין. כלומר, אם כבר קורה בלאגן,
לפחות שזה יהיה ביום המיועד, זה מראה שיש השגחה.
משמע שאתה לא עזוב.
יש שמחה בזה שאם כבר זה קורה בתשעה באב.
כן, שלא כמו, מה?
אה, עשר זה בסיס.
בסיס. אחר כך תוסיף עוד עשר, אני יודע מה. זה אפשר.
היו מספיק צרות בהיסטוריה שבטוח זה היה עשר כבר בתשעה באב,
נוספים.
אבל מה שהייתי רוצה להבין כאן זה מדוע העשרה מחולקים לשתי קבוצות של חמישה.
חמישה ב-17 בתמוז, חמישה בתשעה באב.
למה לא ביחד?
כי זה הפירוד.
כלומר,
זה גילוי של עשרה, אבל דרך הפירוד, כמו שתי ידיים שנפרדו זו מזו.
אז יד ימין ויד שמאל פועלות כל אחת בנפרד, זה הצער הגדול שיש בעולם.
מובן?
ואז, כאשר מתחברות הידיים מחדש,
יש גאולה, זה מה שכתוב,
השיב החור ימינו
מפני אויב,
שהקדוש ברוך הוא יש לו שתי ידיים, כביכול, יד ימין, יד שמאל, חסד ודין,
ובינתיים הוא השיב אחור ימינו, כאילו הוא שם את יד ימין שלו מאחורי גבו.
ואז איך העולם מתנהל? בשמאל.
עד קץ הימין.
כתוב בספר דניאל,
עמוד לגורלך לקץ הימין. כאשר הימין ישוב להעיר את העולם, זה יהיה הקץ של ההסתר של הימין.
אז לכן יש חמישה מול חמישה,
ואז מה שצריך להבין, מה ההבדל בין החמישה האלה לחמישה האלה.
יפה.
זה מזכיר לי שיר,
אני לא זוכר משהו.
טוב.
הוא אומר על משהו, על יד מושטת שלא פוגשת יד אחות.
כן. נדמה לי, לא יודע, זה מעורר אצלי, זה אסוציאציה.
טוב.
כן?
לא.
עכשיו, החמישה שב-17 בתמוז, אם תעשו חשבון, תסתכלו שם טוב-טוב,
מדובר בחמישה דברים שהם כולן התחלות.
והחמישה דברים שאירעו בתשעה באב הם כולם סיומים.
כמובן?
חמש התחלות, חמישה סיומים של חורבן,
ולכן החמישה הם מיועדים לתשעה באב.
עכשיו בואו נעבור לרגע בקצרה על חמישה הדברים הרעים שאירעו את אבותינו בתשעה באב.
האחד,
לא נכון, לא ככה זה מנוסר במשנה.
נגזר על אבותינו שלא ייכנסו לארץ.
זה הדבר הרע.
בסדר?
אגב, כל שנה
אבותינו היו מציינים את תשעה באב כבר במדבר, בימי משה.
כל שנה, בגלל הדבר הזה, היו עושים
את התענית,
בגלל שזו סיבה מספקת, כן? נגזר על אבותינו שלא ייכנסו לארץ, זו סיבה לעשות תענית.
נכנסו לארץ, מה עשו?
עשו מזה חג.
ולכן כבר בימי השופטים היה חג חמישה עשר באב,
שהיה חג של הפסקת מותם של דור המדבר.
כן? אז הוסיף מזה חג.
אז אם כן, דבר ראשון היה שנגזר על אבותינו שלו ייכנסו לארץ.
ויש לכם את הפוסט-טמבוס, הפוסט-טמבוס זה קשור לי"ז בתמוז בכלל.
וחרב הבית
בראשונה ובשנייה,
ונלכדה בית"ר,
כלומר זה סיום מרד בר כוכבא,
שהיה כישלון,
ומה?
מה ב-17 בתמוז הוא עמד צלם להיכל. אז אתם צודק, אני שואל מה קרה בתשעה והדבר החמישי. אתם הולכים להתאבל, לצום 25 שעות, לפחות שידעו על מה.
מה?
גירוש ספרד. גירוש ספרד. זאת אומרת שהמשנה אומרת שהדבר החמישי היה גירוש ספרד.
לפי דבריך יוצא שגירוש ספרד היה לפני המשנה.
אז זה לא יכול להיות.
אז מה זה החמישי?
מה?
זה נכון, גירוש ספרד היה בתשעה באב, אבל אני שואל מה הדבר החמישי במשנה?
במשנה,
מה?
שרף הפוסלמוס את התורה. זה נכון, זה היה בשבעה עשר בתנועות, אתה צודק.
אני שואל לגבי תשעה באב, אתם פשוט לא רוצים לגלות לי,
כן? אתם יודעים ואתם לא רוצים לגלות לי.
מה הדבר החמישי?
נחרשה העיר, יפה,
כלומר, אדריאנוס הרשע,
ממח שמו וזכרו, שחקתמיה, השתחקות שחטפו עליו,
הוא החליט לעשות מעשה סימבולי, שהיה מקובל באותם הימים, שהיו לוקחים איזשהו מקום ורוצים להראות שהוא לא ייבנה לעולם, היו חורשים במקום וזורעים מלח,
כי המלח לא גדל.
זה אחרי...
אחרי בר כוכבא.
כן, כלומר, רואים שזה הסדר.
אם כן, נגזר על אבותינו שיקטפו לארץ,
שכר בית בראשונה ובשנייה ונלכדה ביתר ונחרשה העיר.
על זה עצמו גם כן ראוי לעשות תענית
על חמישה הדברים האלה.
עכשיו, בסדר, אבל, אה, יש פה שאלה.
אם מחשבים, אז מחשבים הכל.
עם מה שקרה בצום גדליה ועשרה בטבת
זה לא מושלם.
בסדר, אני מדבר עכשיו על שביעב.
שלום רב.
מה ההבדל המהותי שבמקום להיכנס לארץ באב,
בסופו של דבר נכנסנו בניסן תודה.
כן,
הכניסה לארץ בימי יהושע הייתה ההמשך של יציאת מצרים.
יציאת מצרים וניסן לא נכנסו באב.
אז בסדר, אז זה יוצא שההיסטוריה לא הושלמה אז,
נדחתה לאלפי שנים.
כבוד הרב, מדבריך יוצא כי מצד אחד לא תהיה גלות נוספת, ומצד שני,
לפי פרשת בחוקותיי הגלות היא על תנאי אם בחוקותיי תלכו ובמצעותיי תשמרו,
האם האמור פרשת בחוקותיי כבר לא בתוקף?
את זה תשאל את חז"ל, לא אותי.
חז"ל אמרו שלא תהיה גלות שלישית.
אז מה זה שאלה אם זה לא בתוקף?
אלא ברור שחז"ל ידעו את פרשת בחוקותיי,
והם בכל זאת קראו בנביאים ובתורה שלא תהיה גלות שלישית.
פירוש הדבר, אם בחוקותיי תלכו,
יבוא מצב שבסוף בחוקותיי תלכו,
ולכן לא תהיה גלות שלישית.
למה היא לא תהיה גלות שלישית?
ומלטם את עורלת לבכם. כלומר, כבר לא יחזרו אחורה.
למה לא יחזרו אחורה?
כי שני חורבנות ושלוש גאולות זה מספיק כדי להשלים את מילת הלב. כלומר, ההיסטוריה היא אופטימית, היא לא פסימית.
זה לא איזה מין מחזוריות של נפילה.
כמו שלמשל לא יהיה יותר מבול, נכון? הקב"ה הבטיח לא יהיה יותר מבול.
איזה מין אחריות זאת?
למה הוא לקח על עצמו דבר כזה שלא יהיה יותר מבול?
ואם האנושות תהיה רעה כמו דור המבול, לא יהיה כדאי להשמיד אותה.
אלא גלוי וידוע שלעולם לא ישחיתו כמו דור המבול.
זו הכוונה.
כן? אז גם כן, בחוק הדת הילכו זה נשאר בתוקף, רק לא בשימוש.
כן?
הרי יש הלכה שצריך להרוג רוצח. למה לא הרגת רוצח בזמן האחרון? אה, לא היה לך להרוג. בסדר.
אז מה, אם לא יהיו רוצחים אנחנו נעבור על
המצווה להרוג רוצחים? לא.
פשוט לא יהיו רוצחים.
מי בימינו מצחק?
כל עם ישראל מצחק, אז אם היה לצחוק פינו, חזרנו לארץ, הכל בסדר.
בתשעה באב כולם עצובים, זה נכון.
מדוע? בגלל שלא נבנה בית המקדש עדיין.
יש מי שמצחק.
היה יהודי אחד שהיה רב ראשי של חיפה,
רבי יוסף מסס, עליו השלום,
מגאוני צפון אפריקה,
הוא בתשעה באב היה אומר, אחרי התפילה כמה קינות
ומייד מפסיק. אמר, התחלת דגאולה, זהו.
כן, ככה קיבלתי ממי שנכח שם,
שהוא אומר, זהו, מספיק, לא הרבה קינות.
במדרגה.
טוב, בואו נחזור לעניין.
אם כן, חמישה דברים הראו את אבותינו.
ועכשיו שאלתי היא, כמה דברים נאסרו בתשעה באב?
יש חמישה דברים שאסור לעשות בתשעה באב,
שהם אכילה,
שתייה, רחיצה,
נעילת הסנדל ותשמיש המיטה, נכון?
חמישה דברים אסורים בתשעה באב.
שיחה בכלל רחיצה, נכון?
זה שיחה כשתייה, אבל האמת היא שהיא בכלל רחיצה, זה בכלל איסור רחיצה.
אז יוצא לפי זה שיש לנו חמישה דברים שהם אסורים בתשעה באב,
אכילה, שתייה, רחיצה,
סנדל ותשמיש.
למה חמישה?
כנגד חמישה דברים שהראו את אבותינו.
אבל נראה.
מה זה בעצם להיכנס לארץ?
להיכנס לארץ זה לאכול.
לאכול מפריה ולשבוע מטובה.
אם תבו ושמעתם,
טוב הארץ תאכלו.
כלומר, הברכה של ארץ ישראל זה ברכת האכילה.
כי יש באכילה איזושהי מארה,
איזושהי בושה, איזשהו גנאי, מאז חטא הדם הראשון שאכל מצדיו,
כאשר האכילה באה לידי תיקון,
זה השמחה של ארץ ישראל.
מארץ ישראל, האכילה היא שמחה.
נלקחה מאיתנו הכניסה לארץ,
אז אנחנו אסורים באכילה.
עד כאן מובן.
מה הדבר השני שקרה בתשעה באב?
חרב בית ראשון.
אז בטלה הרחיצה.
בסדר, השתייה.
איזה נסך?
מה זה שתייה?
תגידו לי, מה שתו כל ימי בית ראשון?
תורה. תורה?
אני חושב ששתו נבואה.
מן בבית ראשון?
אני חושב שמה ששתו,
שתו נבואה.
כתוב על שמחת בית השואבה,
למה נקראת שואבה? שהיו שואבים רוח הקודש.
ועל יונה הנביא נאמר שהוא היה מגיע לנבואה כשהוא היה עולה לירושלים בשמחת בית השואבה,
ואז הוא היה מתנבא.
כלומר הנבואה משולה למעשה של שתייה,
ובטלה,
חרב בית ראשון, בטלה הנבואה בגלל זה,
נסתלקה השכינה,
ולכן אנחנו אסורים בשתייה.
מובן.
מה הדבר השלישי שקרה בתשעה באב?
חרב בית שני,
לכן אנחנו אסורים ברחיצה.
נכון?
מובן.
דבר השלישי, הרביעי,
הוא אמר שמובן, אני חשבתי שמובן לכולם.
בית שני, אמנם לא הייתה בו נבואה,
אבל הייתה בו
הטהרה, הטהרה אז באמת נהגה מה שנקרא טבילת עזרה
שאם אדם נטמא בגופו
על ידי פליטה של זרע מגופו
אז ההלכה הייתה שהוא לא יכול להתפלל ולא יכול ללמוד תורה עד שיטבול.
ולכן הייתה הקפדה גדולה בדיני טהרה ולכן גם הדמות המרכזית שמנהיגה את העם מבית שני זה הכהנים.
אצל החשמונאים, שמעון הצדיק וכדומה
שתמיד הכהנים הם עמדו בראש העם כהנהגה דתית,
הנהגה פולחנית,
שאצלם הטהרה עומדת במרכז החיים.
זו הרחיצה.
אבל בית שני בטל.
גם בטלה תקנת עזרה. היום אין לנו הלכה כזאת,
לפחות לא כהנחיה לרבים.
אז אם כך,
כיוון שבטלה מאיתנו הרחיצה של בית שני,
אנחנו אסורים ברחיצה.
עד כאן מובן.
מה הדבר הרביעי שקרה בתשעה באב?
נלכדה בעיטה.
אהה, מה זה הבעיטה?
זה היה ניסיון, לא?
ניסיון למה?
ניסיון מרד.
ואם הוא היה מצליח,
מה היה קורה?
הייתה עצמאות, ולא רק הייתה עצמאות,
המלך שהיה עומד היה גם המשיח,
נכון? כך אמר רבי עקיבא.
על כשהעובד בר כוכבא, היה אומר, דן מלכה משיחה.
זהו, מלך המשיח.
טוב, זה לא עבד, לא הצליח, נכון? נהרג.
בעוונות.
בעוונות של מי?
בעוונות שלנו.
כמו שתמיד אומרים, בעוונות הרבנים.
בעוונותינו הרבים.
כן?
באמת, נהרג בן קוזיבה.
זאת אומרת שהיה פה ניסיון נפל של משיחיות.
בכלל, אחד מהשמות
החשובים שיש למשיח בגמרא, במסכת סנהדרין,
המשיח נקרא בר נפלה, בן נפלים.
כלומר, הוא תולדה של כל ההפלות המשיחיות שהיו במהלך ההיסטוריה,
ואותן הוא מרכז.
זאת אומרת שבית"ר
זה היה נפל.
מה הצורה הקלאסית של נפל?
איך הוא נראה?
סנדל.
נכון?
אגב, גם סיומו של המרד היה עם גזירת סנדל המסומר.
מה? המפלת כמין סנדל. המפלת כמין סנדל. וגם מצאנו במסכת שבת,
שכאשר אחרוני הלוחמים של בר כוכבא היו במערות,
אז היה כל הסיפור הזה של סנדל המסומך, שהם חשבו שמגיעים רומאים והם הרגו אחד את השני בסנדליהם.
זאת אומרת,
הסנדל לא הצליח.
אז נלקחה מאיתנו נעילת הסנדל.
אגב, הסנדל זה בעקב. העקב זה המשיח.
עיכבות משיחך.
כבית"ר נמשיכה.
אתה אומר שבית"ר זה משחק שמשחקים עם הנעליים, כדורגל.
זה לא יכול להיות.
כי יש גם קבוצות אחרות.
לכן,
נראה לי שאתה אומר את זה דרך צחוק.
ולא דרך... זה הלצה, נכון?
זה הלצה.
טוב, אז בסדר, זה הלצה נאה. נהניתי.
ובכן,
הדבר החמישי, מה זה היה?
מה, זה מה שקרה בתשעה באב?
מה מה עשו?
לא, אני אשאל, מה הדבר החמישי שקרה?
מה אתה אומר?
מה קרה?
אה, נחרשה העיר. למה אתה אומר גירוש ספרנס?
בקיצור, הדבר החמישי שהרה זה שנחרשה העיר.
מה זה חרישה?
זה כנגד הזריעה, במקום לחרוש ולזרוע חיטה,
נחרשה ונזרעה מלח, כלומר שהיא לא תוליד יותר.
זאת אומרת, זה מעשה תשמיש באופן סימבולי.
כלומר, הזיווג של קודשא בריחו וכנסת ישראל נפסק,
ולכן כנגד זה נאסר עלינו תשמיש המיטה ותשבע כנגד החמישה דברים האלה. עד כאן זה מובן?
טוב, עכשיו אני אשאל את השאלה,
האם יש ספר בתנ״ך שמספר את הצרות שלנו?
האמת היא, מצאנו שניים. האחד, מגילת איכה,
שבה יש כמה פרקים?
חמישה,
נכון? חמש אלפביתות.
ויש עוד ספר שמתאר צרות של מישהו, איך קוראים לו?
איוב.
אמרו חכמינו, כל שאירע לאיוב,
אירע לציון.
נכון?
כל מה שאירע לאיוב
אירע לציון.
זה מובא בתנחומא.
יש שם רשימה ארוכה מאוד של דברים שקרו לאיוב ושקרו לציון ומגניבים.
כמה דמויות יש בספר איוב?
חמישה, נכון? הלוא הן.
אליפז התימני,
בלדד השוחי,
סופר הנעמתי,
אליהו בן ברכאל הבוזי ואיוב.
אשתו היא דמות שולית, גם השטן שם דמות שולית, ויש שם עוד כמה.
מה, יש הילדים, עשרה ילדים שלו, והשוואיים, והקסדים.
יש שם עוד, בני האלוהים,
ושלוש בנותיו,
שנולדו אחר כך.
אלה שמנסים לפתור את המצב. אז אפשר להגיד, אלה שמנסים לפתור את המצב. יפה, גם אפשר לקבל את זה, לא חשבתי על זה.
עכשיו תשימו לב שכל אחד מהחמישה האלה שואב את הידיעות שלו, את הרעיונות שלו, ממקום אחר.
מאיפה אליפז שואב את הידיעות שלו?
שואבים.
הוא נביא.
ואלי דבר יגונב ותיקח אוזני שמץ מנהו,
יעמוד ולא אכיר מראהו תמונה לנגד עיניי דממה וקול אשמע האנוש מלואה יצדר כי מעורסהו את הר גבר.
כלומר זה נביא,
אליפז.
מה עם בלדד?
הוא לא סתם חכם.
הוא חכם שמאמין למסורות.
כן? כי שאל נא לדור ראשון וכונן לחקר אבותם. כי תמול אנחנו ולא נדע.
כי צל ימינו עלי ארץ.
כלומר, בלדד זה אחד ששומע מסורות,
ומכוח המסורות הוא נותן תשובה.
מה עם צופר?
מאיפה הוא שואב את הרעיונות שלו?
הוא פילוסוף, חכם.
ולכן הוא כולו ספקות.
כן?
איך אפשר לדעת, שום דבר, אנחנו לא מבינים כלום, מי הוא מבין?
זה מה שאומר צופר כל הזמן.
כן? אז כל אחד, לפי מידת רחוקו מן האלוהות, מדבר.
מה עם אליהו בן ברחל?
אליהו הוא מיסטיקאי.
כן? "אציקתני רוח בטני".
יש לו דברים שהוא רוצה לומר.
כן? הוא לא יכול לכלוא את דיבורו.
זה משהו שבא ממעמקי הנפש העצמית שלו.
בסדר?
וכנגד זה גם איוב עצמו,
או אם תרצה, אשתו.
ואם תשימו לב, מדובר פה כנגד חמשת המקורות של התגלות השם שבמשך הדורות, שהלכו לעיבוד, וכנגדם
חמשת הרעים של איוב.
מה?
איוב מתקרב על ידי שהוא שומע את דבר השם ישירות.
זה יותר מנבואה.
זה נבואה מן הסערה.
כלומר, זה בא מתוך הצרה שלו, הצרה נותנת את הפתרון.
כן? זה יכול להיות גם אשתו, שהיא צרתו במקרה הזה, כן?
אז זה כנגד חמשת הדברים שלמדנו.
אז בעצם הנבואה של אליפז מעמידה אותו יחד עם דור המדבר.
זיכרון המסורות,
כמו בלדד עם בית ראשון.
מה שנשאר זה הפילוסופיה בימי בית שני.
אחר כך הזיכרון
זיכרון האינטואיטיבי בימי הגלות,
מיסטיקה, אפשר לומר,
ואחר כך מה שנשאר עם איוב,
שעם צרתו הוא, שדומה מאוד לצרת השואה,
שמגלה לו בסופו של דבר את דבר השם באחרית הימים.
אז כנגד זה גם הרעים באיוב,
והייתי אומר שזאת הסיבה שגם קוראים את ספר איוב
בתשעה באב, נכון?
מה עושים אחרי שגמרנו שחרית, קינות וכו' וכו'?
קוראים את איוב.
כמה זמן לוקח לקרוא את איוב?
שעתיים בערך.
תוך שעתיים גומרים את איוב. מה?
לא, אם קוראים את זה עם הטעמים ועם המנגינה כמו שצריך,
אז זה יוצא בערך שעתיים.
ואז כבר הצום כבר קרוב להיגמר, כי איך יש שתילת מנחה, שיעור של הרב שרקי וערבית אבטיח וגמרנו.
אז זה כנגד החמישה דברים של תשעה באב,
ומה עוד רציתי לומר בהקשר הזה?
זהו, זה כל מה שרציתי לומר. יהי רצון שייבנה בית המקדש במהרה בימינו. אמן.
הוא סביר
