שלום וברכה,
היום ביום רביעי,
ו'
באב תשע"ב,
ואנחנו ממשיכים בסדרת שיעורינו בנושאים משתנים.
הנושא של היום הוא
לימוד תורה וביטול תורה.
זהו,
זה היה פשוט.
לימוד התורה הוא נושא מרכזי מאוד
בהכרה היהודית.
בניגוד לשאר הדתות,
שבהם לומדים
אלה המעוניינים להיות כהני דת,
אבל הלימוד איננו מטרה לעצמה.
הלימוד משמש ככלי להשגת המבוקש של יצירת איש הדת,
אבל העיקר הוא הפולחן.
בישראל לא כך הדבר, בעם ישראל הלימוד הוא עצם החיים.
וזה באמת דבר מיוחד שבו שונה עם ישראל מכל העמים,
שעצם הלמידה היא-היא הדבקות בבורא.
וזה מעבר לשאלות של מה משיגים מזה.
האמת היא שהדבר הזה הוא לא כל כך פשוט.
זאת אומרת, אנחנו מכירים, למשל, ספר נפש החיים, במיוחד שער ד',
מרחיב מאוד בדבר המרכזיות של לימוד התורה בחיי האדם, שזה בעצם ההתחברות אל שורש החיים, אל העולם היותר עליון מכל העולמות,
וזה מכפר על כל מה שצריך לכפר וכולי.
כלומר, הלימוד עצמו, המפגש עם דבר השם דרך הלימוד,
זהו מהות החיים.
הדבר הזה,
אומנם הוא לא חדש בעם ישראל,
אבל הוא לא היה רעיון מרכזי בעם ישראל בימי קדם היותר קדמוניים.
למה אני מתכוון? כשהתורה מדברת
על עם ישראל, מה עליו לעשות?
עליו לקיים את מצוות השם,
עליו להיכנס לארץ ישראל,
עליו לכבוש את הארץ,
להמליך לו מלך,
לבנות את בית המקדש.
מכאן ואילך המערכת פועלת, יש השראת שכינה מתמדת בעם ישראל,
ויש אנשים שמתפעלים את המערכת הזאת,
והם כהני השם.
יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל,
ישימו כתורה באפיך וחלילה למזבחך. אז אנחנו רואים שיש להם שני תפקידים, האחד
לימודי והשני פולחני,
וזה מרוכז בשבט לוי,
ושאר השבטים,
בוודאי שאינם,
מנותקים מתורה ומפולחן,
אבל הם בהיקף.
במה הם עוסקים כל הזמן?
במה עוסקים שבטי ישראל?
הם עוסקים בבניין הארץ,
בחקלאות,
במלחמה,
בחגיגות
ובאבל ובהנחלה.
המרכזיות של לימוד התורה לא מודגשת שם,
היא יותר מרוכזת בשבט המפוזר דווקא,
שהוא שבט לוי.
מתי הדבר הזה השתנה?
הדברים מפורשים.
הרב, שאלה כל כך יסודית, האם הלימוד תורה הוא היעד או האמצעי?
הרי המטרה היא חיי תורה. מה זה חיי תורה? זה אני עוד לא יודע.
יש בספר,
היה פה פעם, כמה היה פה תנ"ך?
מאז שעשו פה סדר, אין תנ"ך יותר.
תנ"ך אחד, רק תנ"ך אחד יספיקו.
תודה, תודה.
אני אענה כאן בספר דברי הימים,
דברי הימים ב',
שם יש תיאור מעניין של המלך יאשיהו,
מלך יהודה.
מה נאמר שם?
מה אתה אומר?
הוא מצא את הספר. הוא מצא את הספר, זה נכון,
אבל לא רק זה, הוא עשה עוד כמה דברים בחיים שלו.
"ויעש יאשיהו בירושלים פסח להשם וישחטו הפסח בארבעה עשר
בחודש הראשון
ויעמד הכהנים על משמרותם ויחזקם לעבודת בית השם
ויאמר ללוויים המבינים לכל ישראל" מה זה מבינים?
מוסרי בינה,
כן? מלשון בינה, "המבינים לכל ישראל הקדושים,
לשם".
תנו את ארון הקודש בבית אשר בנה שלמה בן דוד מלך ישראל.
מה זה הסיפור הזה?
חז"ל אומרים שזו הייתה פעולה של גניזת הארון.
הוא החליט שמכאן ואילך גונזים את ארון הקודש
במקום בלתי ידוע.
ומדוע? פשוט כי הוא הרגיש שהמדינה עומדת בסכנה.
ולך תדע מה יהיה עם אהרון,
אז לפחות שאהרון לא ייפגע.
לכן הוא אומר, תנו את אהרון הקודש
בבית אשר בנה שלמה בן דוד, מלך ישראל.
אין לכם משא בכתף.
זהו.
מכאן ואילך לא צריכים אתכם כדי לשאת את אהרון, כי אהרון גנוז.
עתה עבדו את השם אלוהיכם
ואת עמו ישראל,
והכינו לבית אבותיכם כמחלקותיכם וכו' וכו'.
מה הוא רצה?
מה הוא בעצם ציווה לכהנים לעשות?
עד עכשיו הייתם עסוקים במסע בכתף, כלומר, פוטנציאלית.
אם צריכים אתכם להזיז את הארון, אתם פה.
עכשיו גנזנו את הארון, עכשיו תעבדו את עם ישראל.
את ה' ואת ישראל עמו.
מה תעשו?
תלמדו את העם תורה.
אומר הנציב מוולוז'ין, מכאן שעד אז, העם לא למד תורה.
כלומר, לימוד התורה היה המומחיות של שבט לוי,
וזה היה, הייתי אומר,
חוג של מיוחדים.
ודאי שאפשר להצטרף אם אדם רוצה באמת להקדיש את ימיו, ללכת לכהן או ללוי,
ולפנות מזמנו מעבודת השדה כדי ללמוד אצל הלוי,
הוא יכול היה.
אבל בעצם העול הגדול של לימוד התורה היה מוטל על שבט הכהונה והלוויה בלבד,
ואחר כך השתנה משהו, כן.
או שכן,
או שלא.
כן, ברור שהיו חכמים בעם ישראל גם משבטים אחרים.
כן, ברור. הרי כמו לנו נביאים משבטים אחרים.
ברור. אבל ההתעסקות הקבועה, המקצועית, הייתי אומר,
בבירור ההלכות
וההדרכה התורנית לעם, זה היה מרוכז בשבט לוי.
כן.
נכון.
כן. ודאי. תורה הייתה מצויה אצל רבים. לא אמרתי שלא.
אתה צודק, השאלה היא רק מה עומד במרכז החיים.
אצל שבט לוי מרכז החיים זה הלימוד.
הלימוד והעבודה במקדש כשמגיעים למקדש.
אומר הנציב מוולוז'ין
שזה משום שעד ימי יאשיהו מלך יהודה,
הקשר בין הקדוש ברוך הוא לבין עם ישראל זה היה המקדש.
ואז החיים המקדשיים, העלייה לרגל שלוש פעמים בשנה לראות את פני ה',
זה מה שהיא מילאה את החיים קדושה.
מכאן ואילך, ברגע שנגנז הארון, מתחיל עידן חדש,
שבו אנחנו עוברים מחוויה פולחנית
לחוויה לימודית.
זה צריך לדעת שהשינוי הזה נעשה בעם ישראל ושילמנו עליו מחיר. כלומר, ייתכן מאוד שזה היה הכרחי, לא הייתה ברירה,
ובזכות זה עם ישראל זכה למעלות עצומות,
שהוא הפך להיות העם החכם ביותר בעולם, בין היתר,
ומקור המוסר הוא מקור הקדושה,
ויחד עם זאת,
משהו הלך לאיבוד, דהיינו החיבור אל החיים.
ואז נהיה הוויכוח בין התורה לבין החיים. במאה ה-19 באירופה,
בעיתונות היהודית של אותם הימים, כל הזמן דיברו על המאבק בין התורה לבין החיים.
האמת היא שזה כבר נמצא בספר קהלת רבה.
בקהלת רבה,
בעולם הזה תורה נתתי לכם,
לעתיד לבוא, חיים.
אני נותן לכם.
כן, בבקשה, אדוני.
לא, מ-42 רבים ומינים וכהנים. נכון. יש להגיד שהם לא רק למדו, הם גם למדו את הסביבה. בוודאי.
כמו ש... אז הם לא למדנים מעם ישראל.
לא אמרתי שלא. השאלה היא מי המומחה ומי הקהל.
זה כמו שלמשל בבית הכנסת.
באים לשמוע שיעור של איזה רב גדול.
הוא באמת חוקר הרבה דברים. והוא מוסר את מה שהוא חקר בזמן קצר.
ברור, אז הציבור בא לשמוע, הציור מחכים מזה, אבל זה לא עושה אותם במדרגה שלו עדיין.
ברור.
אז אחד הדברים שצריך לדעת, שאחת המגמות של שיבת ציון זה החיבור, הסינתזה הזאת, בין התורה
לבין החיים.
אם העיקר הוא הלימוד,
מדוע לא נאמר שהכול נדחה מפני הלימוד?
הרי צריך לעבוד, להתחתן, לפעול, אין סוף דברים המפריעים ללימוד.
כלומר,
לפי דבריך,
לא צריך לעשות שום דבר.
מסקנה, צריך לא להיוולד.
כי הנשמה בעולם העליון היא עסוקה בתורה,
ושילמה לה לבוא לכאן כשהיא צריכה גם לאכול ארוחת בוקר, זה הרי ביזיון.
כן?
זו שאלה ששאל רבנו סעדיה גאון, אגב. רבנו סעדיה גאון שאל את זה אחרת.
מדוע שהקדוש ברוך הוא לא יעשה אותנו נשמות בלבד?
למה גם גוף?
עונה רבנו סעדיה גאון, אם היינו רק נשמות, לא היינו אדם.
או כמו שאומר רב שלמה קרלבך,
עליו השישלום,
שאם אדם רואה שאשתו עושה טעות,
הוא צריך להגיד לה תודה רבה.
למה?
כי אם לא היית עושה טעויות,
היית מלאך.
ואם היית מלאך, היית בשמיים, ולא היינו מתחתנים.
בסדר?
אם כך, יש משהו בטענה של המרגלים שרוצים להישאר מול הר סיני?
אני לא ידעתי שהמרגלים רצו להישאר מול הר סיני.
אף פעם לא שמעתי שהם רצו להישאר מול הר סיני.
משבחים את גדולי ישראל שהיו שקדנים כל ימיהם בהתמדה.
משמע,
הלימוד הוא המטרה.
אבל הרי המטרה היא לקיים תורה, לא רק ללמוד אותה, ומניין שהלומד
מקיים אותה אם הוא רק לומד עשרים שעות ביממה.
אני הכרתי אחד מגדולי ישראל, רב אברום שפירא,
מגדולי השקדנים בדור.
והוא אמר במפורש:
לא כעול העולם צריכים להיות תלמידי ישיבה.
נו, אז מה אתה אומר?
שביש יש אחד שהוא שקדן והוא לומד כל הזמן,
אז זה אומר שכולם צריכים להיות כאמור? לא.
וכאן אנחנו צריכים ללמוד בעצם מה המשמעות של
ביטול התורה.
מה זה ביטול תורה? יש דברים חריפים מאוד נגד ביטול תורה אצל חז"ל,
שמי שמבטל תורה על זה נאמר כדבר השם בזה,
כן, ורבי חיים מוולוז'ין מוסיף את ההמשך, יכרת תכרת, מכאן שעל ביטול תורה אפילו דקה אחת אדם חייב כרת.
כן?
אומנם אין הלכה כאמור, כן? כלומר,
אבל לא מצאנו שחז״ל חיברו את הדבר השם בזה עם ההמשך של יכרת יכרת.
אבל בכל זאת, דברים חריפים.
מעניין, בהלכות מלכים
כותב הרמב״ם:
מלך ישראל
הוא צריך
לעסוק בשני דברים בלבד.
או לימוד תורה,
או צורכי הציבור.
ולכן הוא לא צריך לשתות יין.
כי אם הוא שותה יין, הוא מתבטל מן התורה,
והתורה, הכתוב דיבק אותו בתורה יותר מכל אדם,
ולכן אסור למלך ישראל
ללכת להצגה,
לשתות יין,
סתם לכייף לו בשיט על פני הכנרת.
אסור למלך לעשות את זה, כי המלך צריך לעסוק בתורה.
שואל הרב איסר זלמן מלצר,
ראש ישיבת יצחיים,
בעל ספר אבן העזל על הרמב״ם,
שדברי הרמב״ם לא מובנים.
הרי ביטול תורה
זה איסור לכולם.
אז מה השתנה מלך ישראל כשאתה אומר שמלך ישראל אסור לו לבטל תורה?
זאתי קושיית
רב איסר זלמן מלצר.
מה הוא משיב?
הוא אומר, זה תלוי.
יש, ביטול התורה משתנה לפי האדם.
למשל, אדם שקבוע ללימוד תורה, דהיינו,
תלמידי ישיבות.
אצלם ביטול התורה נמדד אחרת מאשר אדם שאינו קבוע ללימוד תורה.
כלומר, ברגע שקיבלת על עצמך איזושהי נורמה,
אכלת אותה.
כלומר, בנורמה הזאת אתה נידון ביחס לאותה נורמה.
אבל אם זה סתם אדם שאיננו תלמיד בישיבה,
הוא לא קבוע בלימוד תורה,
אז ביטול תורה יימדד לפי ערכו,
שהוא מבטל מן הקביעות של השיעור הקבוע שלו וכדומה.
זה נקרא ביטול תורה.
לכן מלך ישראל, יש אצלו חומרה יתרה.
הוא בחור ישיבה לכל החיים, ולכן הוא או עוסק בצורכי ציבור או לומד תורה.
דברים אחרים הוא לא יכול לעשות. אבל אם אדם אחר, שאיננו המלך, רוצה לשתות יין,
מותר לו.
הוא רוצה לראות הצגה טובה,
מותר לו.
אז מתי ייחשב הדבר לביטול תורה?
כשזה להבל,
כשזה חסר משמעות, כשזה בזבוז הזמן שלו,
כשהוא מורח את עצמו.
ברור. אז אם כן, ביטול תורה ולימוד תורה, יש בזה מדרגות משתנות לפי האדם.
למשל, מצאנו דבר דומה לזה בעניין אחר.
רבי יוחנן אמר,
איכי דמי חילול השם.
רבי יוחנן רוצה לדעת מה הדוגמה של חילול השם.
אז הוא אומר, כגון אנא
דמסגינא ארבע אמות
בלא תורה ובלא תפילין.
כלומר, אני,
ככה אומר רבי יוחנן,
אם אני הולך, ארבע אמות,
בלי דברי תורה
או בלי תפילין,
זה חילול השם.
למה?
כי מרבי יוחנן מצפים את זה.
אז פתאום בא איזה אחד שעכשיו
פותח גרעינים
ומשתזף לו על החוף
ולא עושה כלום מהחיים שלו,
רואה את רבי יוחנן עובר, אה,
היום הוא בלי תפילין, אה?
בטלן.
כן?
ומה אתה?
אה, ממני לא מצפים.
אבל מילא, אני לא דתי, אבל אתה,
לך יש כיפה, וכדומה. אז באמת אנחנו רואים שיש
אבחנה כזאת.
כן.
ברור, גם בחור יש כיפה צריך לחיות חיים בריאים ונורמליים, בסדר. אבל זה יימדד לפי זה.
כן, ברור.
אם המלך צריך לנוח
ולשתות קצת יין כדי ליישב את ליבו, ודאי שהוא יכול.
כן, מה שאומר, אל תהיה בסובעי יין.
שזה חלק מהעניין, זה הכיף.
חבר'ה, היום יש מסיבת שתייה. לא, למלך אין דבר כזה,
אבל ודאי אם הוא רוצה לשתות כוס יין, אפילו עמנואל קאנט,
שהיה אדם מאוד מאוד משעמם,
היה לו סדר יום מאוד מאוד קבוע,
ובדיוק כמה מטרים הוא הולך,
איפה הוא מטייל? פה, שם.
היה לו כוס יין אחת ביום.
תמיד אותו סוג של יין,
והוא היה בדיוק בשעה קבועה מאוד שותה את הכוס הזאת.
כן? זה מסודר, אי אפשר, מתלמדי בלבול.
רק פעמיים הוא האריך את הטיול היומי שלו, של רבע שעה,
הוא האריך אותו עוד קצת,
לא, הוא קיצר אותו ספירה, הוא קיצר בגלל שהוא ידע שמגיע אליו הביתה ספר חדש של רוסו,
של שמשה קרוסו, שהוא רצה לקרוא, אז הוא קצת קיצר.
כן? זה היה זעזוע גדול מאוד בעולמות,
אבל זה מה שקרה.
אז להבדין, כן, גם לומד התורה,
גם הוא, לפעמים יש לו חריגות כאלה.
כשאני מביא לך סיפור על קאנט,
האם זה חלק מלימוד תורה?
בוודאי.
כי אני מביא את זה כדי להדגים לך משהו בלימוד תורה. זה כמו שאם אני לומד איתך סוגיה
בדיני משא ומתן, טוען ונטען,
וכדי שתבין על מה מדובר,
אני אביא לך דוגמה מן החיים, מההוא דפק את האותו של זה וכו'.
כן?
אז ברור שהדוגמאות שאני מביא הן כדי להעביר את הסוגיה.
נכון?
בוא, אני אסביר לך משהו.
יש ספר קדוש הנקרא
אורות התורה.
יש פה? הנה, יש פה.
יש פה, אורות התורה.
אתה שואל,
כשאני בא להרחיב אופקים של אנשים, האם זה לימוד תורה
או לא לימוד תורה? כלומר, אתה שואל, האם התנאי לתורנות,
לתורניות
וליראת שמיים זה הבורות? כן, זה מה שאתה שואל.
זה מה שאתה שואל.
בוא, בוא נסביר, בוא נסביר משהו. בוא נסביר משהו.
אתה שואל אם זה נקרא לימוד תורה?
ספר שמונה קבצים,
לערב קוק,
קובץ א',
סימן ת' ת' ק'.
הנה,
בדרך כלל
אין המחיצה בין התורה,
בדרך כלל הכוונה באופן כללי,
אין המחיצה בין התורה והחוכמה גדורה כראוי.
הריינו צריכים לדעת כמעט את כל המדעים כדי לברר יפה את התורה.
ומתי הוצאו אלה מן התורה?
אין לנו בירור.
עסק הרפואה כלול הוא בתורה,
שהרי באגדות הש"ס הכניסו אותו.
והעסק דחייה דבריאטה
היה העיקר שהזקיק את רב הודנה שיצווה לברלם, מזה לקמדי רב חיסדא, עוד יותר מהטעם של חידוד שמעתה.
במשלי,
הננו מוצאים את השבח של החוכמה בדרך כלל.
וכל המדרשים, כמו שקוראים חוכמה, אומרים, התורה אומרת.
אז כאן הרב שואל מתי זה קרה,
ההבחנה הזאת.
ואז הוא אומר, השערה, יוכל להיות שקלקולים מוסריים של חכמים אחדים
גרמו להגדלת הרעיון של ההבדל שבין התורה והחוכמה.
בכלל מביאים כל המדעים להכרה אלוהית ולאהבת אלוהים.
אם כן, הם כלולים בציווי של שמע ואהבת.
שעל זה סובב והיו הדברים האלה אשר אנוכי מצבך היום על לבביך ושיננתם לבניך.
אם יש צורך לדעת את המעשה אשר יעשה, מה שאין החוכמה מספקת על זה, מספיק הבדל זה גם ליתר המקצועות שבתורה, שאין המעשיים. כלומר, אל תגיד לי שזה פה הלכה למעשה וזה לא הלכה למעשה, כי גם בתורה יש דברים לא למעשה.
ופשוט הוא שחובה
היא הקדמת ידיעת המעשה וגם הרגילות ברוח התורה שבאה על ידי כל מה שעוסקים בה,
היא מעלה את האדם לידי שלמות מעשית.
וסגולה זו יש גם כן בכל חוכמה,
בפנים ידועים.
וכל חוכמה באמת
אור השם היא,
וההגדה הברורה המבדלת בין התורה לחוכמה הכללית
היא שאלה גדולה.
ראית את הרב קוק מסיים בשאלה?
וככה הוא מסיים.
אין לנו דרך להגדיר את זה.
תסיק את המסקנות שאתה רוצה.
סליחה הרב,
אני לא מבין את דבריו.
הרב עושה חילוק עם המלך,
הרב
והאדם הפשוט וכו'.
אבל מה אם הדיון העקרוני, לימוד תורה או חיי תורה?
אני לא מבין.
הם ממש לא מבינים את השאלה הזאת.
זה כמו שאנשים אומרים,
הרב, צריך ללכת לישיבת הסדר, למכינה או לישיבה גבוהה,
או לשירות של שלוש שנים.
איזה מין שאלות זה?
זה שאלות מטופשות במחילה.
כי כל אחד עושה מה שמתאים לו.
וכי יש הדרכה איך שכל בני האדם צריכים להיראות?
יש אחד שעושה את זה, אחד שעושה את זה, אחד שעושה את זה.
למה לומר, כולם חייבים לעשות איקס?
אם כולם היו צריכים לעשות אותו דבר,
אז היה מספיק לברוא אדם אחד.
אבל אני יודע בידיעה אמיתית שהקדוש ברוך הוא ברא הרבה אנשים.
כנראה שהוא רוצה מכל אחד משהו אחר,
אופן אחר של הסתכלות על החיים.
ולכן יש הבחנה בין רעב, עם הארץ,
תלמיד חכם,
נביא, מלך,
כהן, כל אחד ועניינו.
למשל, יש שאלה שנשאלת, על פי מה אדם נידון?
למשל, אם אני יודע שדבר מסוים הוא אסור ואני עושה אותו,
אני עובר על האיסור,
אז מה הדין? אני נענש.
ואם לא ידעתי שזה אסור?
אם לא ידעתי שזה אסור, אני נענש?
לא.
לפי העיקרון ההלכתי הידוע שאי ידיעת החוק
פותרת.
לא.
ההלכה אומרת ההפך.
ההלכה אומרת שאי ידיעת החוק פותרת,
נכון? יש הבחנה בין שוגג למזיד, אנוס, מתעסק וכדומה.
אי הידיעה פותרת.
יוצא לפי זה שעיקר
הדין של האדם זה על האם הוא ילמד או לא ילמד.
אבל כל זמן שלא למדתי,
אני באמת פטור.
ומזה יש אנשים שמסקנים מסקנה לא נכונה,
עדיף לא לדעת.
לא נכון.
אם עדיף לו לדעת, עדיף גם לו להיוולד.
יותר פשוט.
כן? אבל הקדוש ברוך הוא דווקא רוצה שנחיה.
אז כנראה שכדאי גם לדעת.
אבל לפי זה גם תשאל השאלה:
מדוע עם הארץ מת?
שאלה שהגמרא שואלת.
למה מאה ארצות מתים?
זה שתלמיד חכם מת, אני מבין.
הוא יודע את התורה,
הוא עובר על דברי תורה,
חייב מיתה.
אבל עם הארץ, הוא לא יודע את התורה, אז למה שימות?
זו שאלה שהגמרא שואלת.
איזה עבירה יש לעם הארץ?
הגמרא אומרת שני דברים.
לא,
לא, לא. אני אגיד לכם את דברי הגמרא.
תאמינו לי שאני יודע את מה שהגמרא אומרת בנושא הזה.
עם הארץ מת, ובאמת הגמרא, בגלל שהוא קורא לארון הקודש ארענה,
כלומר ארון,
בלי המילה קודש,
ובגלל שהוא קורא לבית הכנסת בית עם.
הוא מסלק את השכינה משם.
מה זה אומר?
עם הארץ, מה הדבר שמקובל עליו?
הרי תורה הוא לא יודע.
אבל מה יש לו כן?
כבוד התורה.
אז מתי הוא מת?
כשהוא עובר על זה.
כשהוא עובר על כבוד התורה,
אז הוא מת.
אז בוא תשאל שאלה גדולה.
ולמה שגוי ימות?
יש גם גויים שמתים, אני ראיתי.
זו שאלה.
מה פתאום שגוי ימות?
הרי הוא לא שייך לתורה בכלל.
גם לא לכבוד תורה.
אה?
זו שאלה שהגמרא שולטת.
גם כן, במכות.
על אבימלך.
למה הקדוש ברוך הוא אמר לאבימלך,
הנך מת על האישה אשר לקחת אבי בהולת בעל?
ואז אבימלך אומר בצדק, אבל אני לא ידעתי שהיא נשואה.
אז על מה הוא כן מת?
אך סנאי בעל העיר. אתה שואל אותו אם זאת שהולכת איתו זה אשתו או אחותו, או אתה שואל אותו אם הוא רוצה לאכול ולשתות?
כלומר, היה פה איזה חיסרון בדרך ארץ.
יוצא שהגויים מתים על עבירות של דרך ארץ.
בגלל שדרך ארץ מקובל על האומות.
ברור?
עכשיו, צדיק גדול, למה הוא מת?
הרי אין לו עבירה.
אין צדיק בעץ.
אה...
חטאים שערים.
למה הוא מבין קטן שצדיק, כאילו... לא, על חסרון מידת חסידות.
כלומר, הוא ראוי למידת חסידות,
כשהוא עובר על מידת חסידות שלו, הוא נידון. מה שאדם אחר, שאינו ראוי לאותה מידת חסידות,
שלא נוהג בה, לא קרה כלום.
אבל אצל... מה?
זה מלכוד. זה מלכוד, נכון.
כלומר, תמיד אתה אוכל אותה.
כלומר, אדם תמיד נידון ביחס לנורמה המקובלת עליו.
מה, איך הוא יודע מה?
איך אדם נידון ביחס אצלו בין תורה לכאילו תורה?
לפי זה, זה תלוי, לפי מעלת האדם.
יש אדם שאצלו אי ידיעה של איזו סוגיה רחוקה במסכת מנחות, שם במערשה על התוספות.
זה נורא ואיום.
יש הרבה אנשים שזה בכלל לא מפריע להם לישון, וזה בסדר גמור.
בסדר?
תלוי לפי מעלתו, לפי עמדת ההשפעה שלו. עכשיו אני רוצה להגיד משהו מאוד חשוב.
אם אדם מנהיג את הציבור בישראל,
הוא חייב לדעת את התורה.
איזה, כמה חלקים של התורה הוא צריך לדעת?
מה?
הכל.
אם אדם לא יודע את כל התורה,
הוא לא יכול להדריך את עם ישראל בעניינים של תורה.
כלומר, אולי בשביל להיות דיין,
רב קהילה, רב בית הכנסת, מורה בישיבה תיכונית,
מלמד בתלמוד תורה,
הוא לא צריך לדעת את כל התורה כולה.
אבל ברגע שהוא לוקח החלטות הנוגעות לכלל ישראל,
אם הוא לא יודע, נגלה, נסתר, הלכה, אגדה,
פלפולים ופשטים וכו',
אז הוא חסר משהו בתורה, אז התורה שלו תהיה חסרה.
הוא לא יכול עם התורה הזאת
להנהיג את כלל ישראל.
עד כאן מובן?
כן.
הכל, כן. הכל הוא חייב לדעת. הנה, יש פה בספר הוראות התורה,
שכחתי שהוצאתי אותו,
שאלה מעניינת,
בפרק י"ב,
פסקה:
"התורה ניתנה לישראל כדי ששערי הוראה יותר בהירים, יותר רחבים, יותר קדושים,
מכל שערי האורה של הבינה הטבעית ושל רוח המוסר הטבעי אשר לאדם, יפתחו לנו ועל ידינו לכל העולם כולו.
תרגום.
יש הרבה דברים טובים שהחוכמה והמוסר האנושיים נותנים לאדם,
והתורה ניתנה כדי שיהיה משהו עוד יותר גדול.
הקדושה, למשל.
בסדר?
כלומר, חוכמה, מוסר, יש בגויים,
אבל התורה נותנת מדרגות יותר עליונות.
זאת אומרת שצריך להתחיל מהבסיס. מהו הבסיס?
החוכמה והמוסר הכלליים.
ואם אנחנו אוטמים את אוזנינו לשמוע לקול השם הפשוט הקורא בכוח על ידי כל שערי ההוראה הטבעיים,
שהיא נחלת כל האדם, כלומר לא רוצים ללמוד חוכמות חיצוניות ולא רוצים לעסוק בכל הדברים,
מפני שאנו חושבים שנמצא את אור התורה בתורה הקרועה מכל אור החיים הפרוסים בעולם,
בפנימיותו ובנשמת האדם והדרה,
אין אנו מבינים בזה את ערכה של תורה.
ראיתי לאחרונה מודעה בעיתון,
קורס לפסיכולוגיה יהודית ללא כל מקור חיצוני.
מה אתה חשבת? שהתורה היא נפגמת ברגע שהיא באה במגע עם החוכמה הכללית.
על זה אומר הרב, אין אנו מבינים בזה יותר קשה של תורה, ועל זה נאמר,
עכשיו, אם יש פה אנשים רגישים, לצאת עכשיו.
כי הרב הולך להגיד דברים מזעזעים.
אף אחד לא יוצא?
בעיה שלכם עכשיו, הוזהרתם.
ועל זה נאמר, עם נבל ולא חכם,
כדי מתרגם אונקלוס
עמא דקבילו אורייתא ולחכימו.
רוצים רק תורה ולא חוכמה, נבל ולא חכם.
סליחה הרב, אני לא מבין את דבריו. הרב עושה חילוב... אה, זה כבר היינו.
בסדר, בסדר.
טוב,
אני אומר, מי שרוצה להנהיג את כלל ישראל, צריך לדעת את כל התורה כולה.
אם הוא לא יודע את כל התורה כולה,
אז יעסוק בעניינים שלו, מכון מחקר להלכות גיטין, אני יודע מה.
אבל הוא לא יכול להנהיג את קהל ישראל בזה.
גם הנהגה הפוליטית צריכה להיות מחוברת לתורה באיזה שהוא, כן, ודאי.
האם אדם בן זמננו, שכל חייו שוקד על התורה בקידה עצומה,
אבל אין לו כמעט כל ידיעות אחרות והופקיו צרים,
יכול להיות פוסק הלכה לדור כולו בכל התחומים, בתחומים מסוימים?
ודאי שהוא לא.
הנה, עכשיו אני רוצה לקרוא לכם את מה שכתב על זה רמח"ל.
רמח"ל הוא אחד מגדולי ישראל.
והוא, בין היתר,
יש לו ספרון קטן שבקטנים נקרא "דרך חוכמה".
זה משתרע על,
רגע, רגע, רגע,
על 17 עמודים.
קטן-פנים.
זו שיחה בין רב לתלמיד.
התלמיד שואל את הרב,
איך מגיעים לדעת אלוהים,
איך מגיעים ללימוד התורה וכו'.
בסוף יש סיכום.
זה עמוד וחצי.
זה יותר קל.
הנה,
מה שצריך כל הרוצה להיות חכם בישראל לדעת תחילה,
כן, מה המינימום,
הוא 24 ספרים עם ביאוריהם הראשיים.
מה זה 24 ספרים?
תנ״ך.
עם ביאוריהם הראשיים. כלומר, ראשי רמב"ן, אבן עזרא, רד"ק,
מצודות, אברבנאל, מלבין,
אורח חיים,
רשבן.
זה פחות או יותר מה שצריך.
ואחרי זה,
י"ג מידות
שהתורה נדרשת בהן.
עם כל דיאוריהן,
כן, צריך לדעת איך התורה זה עובד, איך מתפקדים.
כי הם דרכי התורה שבעל פה.
אחר כך צריך שידע לימוד השישה סדרים,
שישה סדרי משנה.
זרעים, מועד, נשים, נזיקין, קודשים, טהרות.
עד שידע להבין כל הלכה שתהיה על בוריה,
וידע דרכי
המשא ומתן, כלומר זה גם כולל את התלמוד עכשיו,
דרכי המשא ומתן בקושיות ובתירוצים, וידע להבדיל בין תירוצי הדחייה ובין התירוצים האמיתיים, ובין הקושיות הנעשות להצעה לתירוץ והקושיות החזקות והאמיתיות.
ואחר שידע כל אלה, ראוי שילמד כל השישה סדרים מראשו לסופו,
בהבנת כל פשוטי הסוגיות על בוריין.
כלומר, כל סוגיות הש"ס, אתה צריך לדעת.
אחרי כן,
צריך שילמד ספר היד החזקה להרמב״ם,
וזה כמה כרכים?
14, מראשו לסופו, עם מפרשיו.
כלומר, כסף מישנה, מגיד מישנה, משנה המלך,
הגאות מבוניות.
לדעת מוצא כל דין ודין.
אחר כך ילמד השולחן ערוך
ויראה כל דין שיש בו חילוק מדברי הרמב״ם או נוסף עליהם,
יבקש מוצאו בבית יוסף
ויבין טעמו ונימוקו.
אחרי כן ילמד כל מדרשי הקדמונים
עד תומם.
רבה, תנחומא, ילקוט שמעוני, המדרש הגדול וכדומה.
מחילתא, ספרא.
עוד ילמד
מלאכת ההיגיון, מה זה היגיון?
לוגיקה.
והמליצה, מה זה?
רטוריקה.
והשיר,
לדעת לכתוב שירים,
עד שידע אותם.
וייזהר ללמוד אותם מספרי המחברים שקיצרו בהם.
חבל על הזמן.
עוד ילמד עיקרי ההנדסה,
כלומר גיאומטריה.
התשבורת, מה זה?
אלגברה.
והתכונה, מה זה? אסטרונומיה.
הראשיים עד שידיים.
ושאר החוכמות והמלאכות, מה שצריך לו,
ללמד עד שידיים.
כלומר, זו בעצם תוכנית הלימודים הראשונית.
מה שצריך לדעת.
כמה זמן זה לוקח?
ארבע שנים.
תוך ארבע שנים אפשר להגיע לזה.
ואז
ישים עיקר כל עיונו,
אחרי שהוא למד את כל זה, מה הוא יעשה?
ישים עיקר כל עיונו באלוהיות,
כל ימי חייו. מה זה אלוהיות?
קבלה, פילוסופיה, דברים עמוקים.
ואולם אין צריך שילמד כל השישה סדרים תחילה,
ואחר כך יתחיל ברמב״ם,
ואחרי כן המדרשים,
ואחר כך החוכמות.
אלא יחלק שעותיו ללימודים האלה,
וירבה תחילה באותם שכמותם יתר עד שיגמור אותם,
ואחר שיגמרם, אז יוכל למעט בהם מרגילותו הראשון.
רק שיקבע להם שעות לשלא ישכחם.
כלומר,
גם מה שאתה כבר למדת, מדי פעם אתה צריך לחזור.
והמלאכות והחוכמות החיצוניות,
כשידעם,
יניחם,
אך למען לא ישכחם,
יחזור עליהם בהיפנותו אל בית המים.
אז ילמד בשירותים מה שהוא כבר למד,
ויחלק שעותיו באופן שעיקר עיונו והשתדלותו יהיה באלוהיות,
ומכל שאר חלקי התורה לא יניח ידו,
אלא ילמד בהם דבר יום ביומו לחיבובה של תורה.
בהשם ייתן חוכמה מפיו דעת ותבומה.
אז יש פה תוכנית לימודים.
בסך הכול, תוך זמן קצר, אפשר להשיג את זה.
האם יוצא לבן זמן בעידן?
לא,
אני חולק על זה.
מה זה כל החיים? מה פתאום כל החיים?
כשגמרת ספר, אז אתה כבר אחרי הלימוד,
נכון?
אז מה צריך לדעת פה?
תורה שבכתב, תורה שבעל פה ותורת הסוד.
מה כל כך מסובך?
יש לזה כמות מוגדרת של ספרים.
מובן?
מה לא נכנסה על הראש?
למה לא?
כמה זמן אני לוקח לך למשל לקרוא את כל התנ"ך?
לקרוא ולדעת כל מה שכתוב בו.
שבוע,
ואני עוד לארג'.
בואו נראה, בואו נבדוק.
כמה ספרים יש בתנ״ך?
24. 24. יפה מאוד.
מתוכם יש חמישה שקוראים להם חמישה חומשי תורה. שמעת עליהם פעם?
כן. אתה קראת אותם.
שמעת את זה פרשת השבוע, נכון?
אתה קורא את זה כל שבת.
אם כן, אתה כבר יודע, חמישה מתוך 24. אז כמה נשאר?
19. 19. 19, יפה.
יש חמישה מהם שנקראים חמש מגילות.
מגילת רות,
קראת בשבועות, שיר השירים, קראת בפסח,
איכה בתשעה באב, אסתר בפורים,
וקהלת אצל האשכנזים בסוכות.
בסדר?
אז כבר יש עשרה.
כמה נשאר?
ארבע עשרה. יפה.
טוב, בוא נתקדם.
ספר תהילים, אתה מכיר אותו? קראת אותו כמה פעמים, אני חושב, בחיים שלך.
נכון?
זה לא ארבע.
כן, זה ספר מוכר.
מדי פעם קוראים תהילים אפילו בשביל לעורר ליראת שמיים, נכון?
אז נשאר לנו 13. בסדר?
עכשיו בואו נתקדם עוד קצת.
יש ארבעה ספרים שקוראים להם נביאים ראשונים.
הלא הם יהושע, שופטים, שמואל, מלכים.
זה ספרים סיפוריים,
נכון?
זה סיפורים.
וקוראים לזה כמו רומן,
נכון?
תוך ארבע שעות,
חמש שעות, קראת את כל הספרים האלה. יהושע, שופטים, שמואל, מלכים,
הולך מהר.
אז נשאר לנו תשעה,
תשעה בינתיים, נכון?
כל זה בעצם, הייתי אומר, זה עוד לפני שאתה מתחיל את החלק הקשה.
זה לא דמגוגיה, זאת האמת.
טעימים לבד,
רגע, קודם כל ההיכרות הראשונית, הבסיסית, עם מה שכתוב,
זה לא בעיה.
כן, מה הוא לא יודע?
אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים.
אתה לא מבין את זה?
ובדרך הטעים לא עמד.
הוא מושב ליצים לא ישר. מה זה חטאים? מה זה חטאים? אז זה העמקה.
אחר כך אתה יכול להעמיק, התורה אין בה חקר.
זה עומק על גבי עומק, זה עומקי עומקים.
אבל קודם כל רכישת הידיעה,
על זה אנחנו מדברים.
רכישת הידיעה זה דבר יחסית קצר.
אני שוב מוסיף גם, יש דניאל, עזרא ונחמיה,
שזה, אגב, בחלקו כתוב בארמית, אבל יש תרגומים.
זה גם כן חלקים סיפוריים.
אז דניאל זה ספר אחד, עזרא ונחמיה
זה עוד ספר אחד,
אז נשאר לנו שבעה, נכון? שבעה ספרים.
והם, זה אני מסכים, אלה הם ספרים קשים בחלקם.
גם דברי הימים. אה, דברי הימים גם, יאללה, נשאר לנו שישה.
מה עם השישה?
ישעיה, ירמיה, יחזקאל, תריעשר,
איוב ומשלה.
זה שישה ספרים קשים.
אז תקדיש יום לכל אחד מהם, בסדר?
שבועיים נתתי לך. אני ממש לארג'.
שבועיים, זה מפגש ראשוני, זה מפגש ראשוני ואחר כך יש הבסיס לחזור עליו.
אבל האמירה שאי אפשר, הרי זה ביזיון.
גויים יודעים את התנ״ך יותר טוב מרבנים.
זה דבר שלא יכול להיות.
הרי בשולחן ערוך נאמר,
החיוב של האב כלפי בנו זה שהבן ידע תנ״ך.
זה מה שכתוב.
כל השאר זה לא חיוב.
זה לא חיוב של האב על בנו.
אז קודם כל לדעת את התנ״ך,
שבועיים, יאללה.
על החוף כשאתה משתזף.
בסדר?
זה אפשרות, זה דבר ראשון.
עכשיו בואו נראה משניות.
אם אתה לומד
18 פרקים של משנה ביום,
אתה גומר תוך חודש.
ויש כאלה שעושים את זה.
עכשיו נגיד שזה קשה לך, 18 פרקי משנה ביום,
למרות שהאימא של הבן אישריי הייתה עושה את זה,
הייתה כל יום לומדת 18 פרקי משנה,
לפני עמוד השחר.
תיקון חצות היא לא קורית, כי לפי הבן אישך, אישה לא קורית תיקון חצות, אז במקום זה הייתה קורית 18 פרקי משנה.
אבל נגיד שקשה לך.
נכון, קשה ללמוד 18 פרקי משנה בחודש,
אז בואו נחלק את זה. במקום 18 פרקים,
נעשה לך שלושה פרקים.
שלושה פרקים ביום.
נכון? תוך כמה זמן אתה גומר?
חצי שנה.
במקום חודש,
שישה חודשים.
בסדר.
אז קשה לך? בסדר. אז אפשר.
בסדר. ואחר כך חוזרים.
אז כבר חצי שנה עשיתי אותך תלמיד חכם בכל התנ״ך,
בכל המשנה.
בואו נמשיך.
תלמוד.
כמה מסכתות יש בתלמוד?
עשרים.
יש עשרים מסכתות.
גמרא.
מה?
גמרא. גמרא. שישים.
שישים מסכתות במשנה.
אבל שיש עליהן תלמוד?
גמרא.
עשרים, בסדר.
עכשיו, איך תדע את ה...
שלוש שנים וחצי נתתי לך.
לא, אבל הורדתי לך חצי שנה בשביל המשנה והתנ"ך.
בסדר?
אז נשארתי לך שלוש שנים וחצי.
יש עשרים כרחים. מה?
עשרים, אולי עשרים ושתיים?
עשרים כרכים, נכון, אבל הם קטנטנים.
חמש, שבע. אבל זה מה שצריך להיות קטנטנות, מה זה?
לא, זה שום דבר.
בקיצור,
אפשר.
אז שלוש שנים וחצי אתה גומר את התלמוד,
רק בזלי, ירושלמי ויתרתי לך בינתיים.
ואחר כך, מה הוא עובר? שולחן ערוך
עם בית יוסף.
רמב״ם. בסדר, רמב״ם. בסדר, איך אמרו רבותינו, החיים לא פיק-פיק.
אלגברה אסטרונומית. עכשיו, אלגברה אסטרונומית. עכשיו, אלגברה אסטרונומית. אתה עושה קורסים מזורזים,
מיוחדים. הרי אתה כזה גאון שאתה כבר יודע את כל הש"ס.
מה זה בשבילך ללמוד אלגברה?
כן, ברור?
-אני זוהר לדבר על זה, שהתוכנית שלנו עובדת, זה עובד בעידן של עובד.
-למה?
כי אתה יכול בכתוב תנאייה, באמת. -אבל הבעיה היא לא אם אתה יכול לדעת. אני רוצה שתדע.
אבל אם שנו אותך, אז הוא יוכל להביא את דעת... לא, לא, לא, זה לא ככה עובד. אדם שהוא לא מלא בתורה,
אז מה שהוא אומר בדברי תורה זה שטויות.
לא, צריך רקע, צריך ללמוד את כל העולם.
צריך ללמוד הכול.
לקיצור,
ואחר כך, כמובן שאתה רוצה לדעת את השם, אז אתה עוסק בלימודי אמונה, לימודי קבלה וכו'.
כלומר, סך הכל,
נגיד, התחלת את כל מה שאני אמרתי, נגיד שהתחלת בגיל 12. אני אגיד לך עכשיו, עד גיל 20 זה עברו שמונה שנים, זה פי שניים מה שאני אמרתי.
בגיל 20 אתה כבר גאון,
אתה מתחתן
או הולך לצבא, לא יודע מה,
אחר כך
אתה יכול להנהיג את עם ישראל,
מה הבעיה?
טוב.
אתה לא הגיבו לצמית על דרך אנשים.
אבל אני רוצה להגיד פשוט,
היום מה שבעיה זה סדרי הלימוד,
שסדרי הלימוד מבולבלים לגמרי,
משגעים את האנשים,
ואז אנשים חושבים שהתורה זה דבר שאי אפשר להשיג אותו, באמת לא משיגו אותו.
עמוקה מארץ מידה ורחבה מני ים. זה העומק. נכון. אחרי שאתה מגיע לעומק, אתה רואה שהעומק הזה הוא רחב מאוד.
לכן אין סוף ללימוד התורה.
אבל לא אין סוף לכמות, יש כמות לימודית
שהיא ניתנת להתגברות, בהחלט אפשרי.
הרב הזכיר את מדרגתו של האדם שלפי מדרגתו וייעודו הוא מחויב ללמוד תורה.
כיצד האדם יכול לדעת את מדרגתו, הפוטנציאל שלו וייעודו בתודעה והמשך יום פורק?
איך הוא יודע? הוא בודק את עצמו, מה אני אעשה?
אני רוצה להביע את הערכתי העמוקה
לדברי הרב בשיעור זה, שהם נכונים ואמיצים,
ועל איך שהרב מעמיד דברים על מקומם הנכון ועושה כבוד עצום בדבריו,
התורה, כן ירבו רבנים כמוך בישראל. וואו, תשמע, עשית לי את זה.
הלאה.
בעניין התנ״ך,
כדאי לדעת שאפשר לקנות בזול,
דרך הספרייה לעיוורים,
דיסקים עם תנ״ך מוקרא במקצועיות ולהאזין בדרכים.
בסדר?
טוב.
אז זה לגבי
צורת הלימוד, אז כמו שאמרנו, צריך ללמוד הכל.
למשל, כתוב בגמרא במסכת שבת דבר מאוד מעניין.
יש מחלוקת לגבי כלי נשק בשבת.
האם מותר לטלטל,
כלומר להוציא מרשות לרשות, חרב בשבת או לא.
רבי אליעזר אומר, מותר.
למה?
כי זה לא בגד, זה תכשיט.
זה לא חפץ, זה תכשיט.
בתכשיטים מותר לצאת איתם.
וחכמים אומרים, מה פתאום? זה גנאי.
למה זה גנאי?
כי כתוב, לא יישא גוי אל גוי חרב, ולא ילמדו עוד מלחמה, וכיתתו חרבותם לעיתים.
אם יחטטו את החרבות,
סימן שזה לא דבר יפה חרב,
אין מה להתגאות בחרב.
זה כמו שאדם, אני יודע, ישים בסלון שלו גיליוטינה.
כן?
נגיד, כן, אנחנו תליינים מדורי דורות, יש לי פה בסלון גיליוטינה,
זה לא יפה, נכון? טוב, אמנם זה הכרח, צריך להרוג את הרשעים, אבל
זה לא דבר שהוא משובח, מגונה.
מה?
אז התלמוד אומר שמה שעיקשו מי שאומר שאיך יכול להיות ש... קודם כל, מאיפה יודעים שזה תכשיט?
שנאמר,
חגור חרבך על ירך גיבור,
הודך והדרך.
זה הוד והדר, חרב, הוד והדר.
מה קשה הגמרא? מה פתאום? זה נאמר על דברי תורה.
חרב שמה זה התורה, זה לא...
אמר לו, אין מקרא יוצא מידי פשוטו.
נכון שיש דרשה שזה דברי תורה, אבל אין מקרא יוצא מידי פשוטו, יש גם שמש איזה חרב כפשוטו.
אמר לו,
בר תמנה סריה שנה אבינה,
הייתי בן שמונה עשרה,
וגמיר נא לחולי תלמודה,
גם למדתי את כל התלמוד, כלומר ידעתי את כל התורה כולה,
ולא ידענה,
לא ידעתי,
דאין מקרא יוצא מידי פשוטו,
עד השתה, עד עכשיו.
צריך להבין את המשפט הזה.
ממש צריכים לספר לנו שבגיל 18 שנה הוא כבר ידע את כל התורה כולה, והוא לא ידע שאין מקרא יוצא מידי פשוטו.
קודם כל יש דבר אחד שלומדים מזה, שלימד הרב אשכנזי, שזה אומר
שהדרש
הוא רק אחרי שלומדים את כל הדרשות,
אז אפשר לדעת שאין מקרא יוצא מידי פשוטו.
כלומר, מתוך הבנה של כל הדרשנות של חז"ל,
אתה מבין בסוף את פשוטו של מקרא,
אבל לא לפני.
דבר נוסף,
למה הוא למד עד גיל שמונה עשרה?
יש מחלוקת בגמרא האם אדם צריך ללמוד תורה ואחרי זה לישא אישה,
או קודם כל לישא אישה ואחרי זה ללמוד תורה.
יש את ספרה לכאן וספרה לכאן.
והוא כנראה סבר, אותו אדם,
שצריך ללמוד תורה ואחרי זה לישא אישה.
והוא גם סבר, כמאן דאמר, בן שמונה עשרה לחופה.
לכן הוא צריך עד גיל שמונה עשרה ללמוד את כל התורה כולה.
עכשיו,
למד גיל שמונה עשרה, פשוט אמרו במשנה
בין חמש
למקרא
בין עשר למשנה, בין שלוש עשרה למצוות,
בין חמש עשרה לתלמוד.
אז מתי הוא מתחיל את התלמוד?
חמש עשרה,
שש עשרה, שבע עשרה, שמונה עשרה, ארבע שנים, גומר את הכול.
ברור?
זה פשט דברי הגמרא.
מה?
זה גמרא במסכת שבת.
מה זה התלמוד? התלמוד זה לא ספר התלמוד,
אלא זה דרכי משא ומתן, ככה אומר הרמב״ם.
כל מה שהשתענו בשירתו הזה. היה הרבה יותר.
היה הרבה יותר, כיוון שזה עוד לא היה כתוב, אז אם כן זה כלל הכול.
היום, כשאנחנו עושים לימוד תורה, עבודה מאוד קלה, הכול כתוב.
פעם זה לא היה הכול כתוב, היית צריך להקדיש לזה המון זמן.
בסדר?
אז לכן הלימוד שלנו שיש בו ספרים הוא הרבה יותר קל מאשר הלימוד של הקנמונים.
בסדר?
אז למה סיפרתי לכם את זה?
אה, כדי להבין את זה. עכשיו, מה זה גם אומר על אותו חכם שאין בגמרא?
שאותו חכם,
הוא לא העמיק את כל העומק הראוי
עד שהוא ידע את כל התורה כולה.
כלומר, אם אתה בא להעמיק במשהו,
אתה צריך קודם כל שיהיה לך בסיס.
אין לך בסיס, אז במה אתה מעמיק?
אתה מעמיק בחלקיקי תורה, בתורה חסרה.
ברור.
עוד נקודה שהייתי רוצה להאריך כבר קצת,
יש בגמרא דיון לגבי קריאת המגילה.
האם מבטלים תורה כדי לשמוע את קריאת המגילה?
מגילת אסתר.
הגמרא אומרת, כן, מבטלים תורה כדי לשמוע את קריאת המגילה.
נשאלת השאלה, וכי קריאת המגילה זה לא חלק מהתנ"ך?
אז איזה ביטול תורה יש כאן?
אין כאן ביטול תורה? כלומר, ביטלת תורה כדי ללמוד תורה.
אז ילמוד תורה, זה לא קרה כלום.
נכון?
אז יש כאלה שרצו ללמוד מזה שיש עניין של ביטול תורה באיכות.
כן, שיש אדם שהוא לומד תורה,
יכול היה לפלפל,
ועכשיו הוא לומד בגילת אסתר, שזה דבר פשוט.
כן.
אבל זו ודאי לא הכוונה.
הכוונה היא שיש שני אופנים של תורה.
יש תורה שעניינה ללמוד תורה שבעל פה,
ויש תורה שבכתב.
תורה שבכתב באה לתת לאדם יראת שמיים, כפי שהוכחנו באחד השיעורים הקודמים.
ותורה שבעל פה באה להגיד לאדם מה לעשות.
אז מבטלים את התורה הזאת מפני התורה הזאת.
זה הכוונה.
ברור.
עוד נקודה אחרונה.
מה עיקר מצוות לימוד תורה?
הרמב״ם כותב שיש מצווה
ללמוד וללמד.
הוא מביא פסוקים לזה.
דעת בעל השאילתות שעיקר מצוות לימוד תורה זה ללמד וללמוד זה הכשר מצווה.
אמנם דעת הרמב״ם היא חשובה, אבל כדאי גם לדעת את המרכזיות של הרבצת התורה לפי בעל השאילתות.
את כאן להיום שלום.
