שלום וברכה ובוקר טוב. היום יום רביעי, כ"א בתמוז תשע"ב.
ואנחנו היום נעסוק בנושא חם.
גיוס תלמידי ישיבות.
או.
מה או?
שאלה חשובה.
זה כאן סופר יתגייסו לי. מי שלא יתגייס, שיתגייסו לי. טוב.
אז הייתי רוצה קודם כל לקרוא לכם באיגרת של הרב קוק,
הלוא היא איגרת תת"י,
איגרת ששלח הרב קוק בשנת תרע"ז,
1917. אדר 1917,
מה המאורע הגדול שמתרחש אז בעולם?
מלחמת העולם הראשונה, כן? בין 1914 ל-1918.
אז זה תקופת מלחמת העולם הראשונה.
באותם הימים הרב קוק שוהה בלונדון.
מה הוא עושה שם?
הוא התמנה באופן זמני כרב של אחת הקהילות החשובות, קהילת מחזיקי הדת.
הוא התנה שזה יהיה עד שתיגמר המלחמה ויוכל לשוב לארץ ישראל, בינתיים הוא בלונדון.
פועל כל מיני פעולות חשובות, בין היתר פועל למען השגת
הצהרת בלפור המפורסמת,
וכאן יש לו התכתבות עם הרב הראשי של אנגליה,
הרב דוקטור יוסף הרץ.
הוא כתב פירוש חשוב על התורה,
גם על הסידור,
וכתב גם ספר על ליקוטים של מחשבת ישראל, כל מיני דברים חשובים.
עכשיו,
הייתה בעיה, האימפריה הבריטית
החליטה שהיא מגייסת
את בני כל הדתות
חוץ מכהני הדת עצמם. דהיינו,
הכמרים,
הכומר לא מתגייס, אבל התלמידים לתיאולוגיה,
בתי ספר לתיאולוגיה כן מתגייסים.
ואז לכן אמרו, רבנים לא נגייס, אבל תלמידי ישיבות
כן נגייס.
למאמץ המלחמתי של אנגליה באותם הימים.
והרב קוק כאן דוחק
ברב הראשי של אנגליה
לעשות מאמצים רבים בפני המלכות
כדי לפטור את בחורי הישיבה מלהשתתף במלחמה הזאת.
הוא כותב כך:
"במצב ביני הישיבות המתנודד כעת לרגלי הספק" זה איגרת תו תיו
לרגלי הספק אם זכויותיהם יעמדו בעת צרה זו,
מתנדד הוא גם כן המצב הרוחני של היהדות כולה בארץ הזאת.
ועלינו החובה הקדושה הרובצת היא לנסות את כוחנו להצלתה של סגולתנו הרוחנית,
אור חיינו ונשמת רוח אפינו.
עמדת תורתנו הקדושה במדינה, את כל הניסיונות אשר יבואו לידינו לעשות,
לא ניסוג אחור מכל פחד כבמו אש נלך ולא ניקבע.
מטרתנו ברורה היא לנו ואחת היא: להציל את נשמת היהדות
בממלכה זו,
התלויה בנימים רבים בקיומם של הישיבות האחדות.
היו אז באנגליה מספר ישיבות, לא הרבה,
והרב אומר צריך להציל את הישיבות האלה.
וברור הדבר שבשלילותן של הזכויות של חופש ביני הישיבה מעבודת הצבא כעת,
מטות הן הישיבות אשר בעמל רב ובמסירות נפש נוסדו
להיות נופלות בלא תקומה חלילה. כלומר, אם יגייסו
את תלמידי הישיבות באנגליה למלחמת העולם הראשונה,
אז הישיבות תיפולנה, לא תעמודנה יותר.
על כן זאתי שאלתי ותרישתי מתהדרת כבודו,
יכיר נא את האחריות הגדולה שבמשרתו הרבה,
וידע שכעת הגיעה השעה שיעשה את הצעד הנכון להציל משהו יקר לנו מחיים, אל ייסוג אחור ואל יפחד בתור עומד בראש היהדות הכללית של הממלכה
לפני הממשלה, עליו לדרוש בגודל נפש הזכויות המגיעות לנו בצדק,
על פי חוקי הצדק של משטרה המדינית.
מה הצדק שיש בדרישה של הרב קוק? הוא אומר פשוט מאוד,
שיווי הזכויות לכל הדתות
כתוב הוא בגאון על דגלה,
ועל יסוד זה אנו תומכים את טבעייתנו.
הממשלה חייבת היא להיות זהירה שלא לנגוע בנימים הנפשיים של כל דת ואמונה.
ואנחנו, לפי הכרתנו הדתית,
חורבנן של הישיבות שיהיה נצמח מלקיחת מבחר ביניהם לעבודת הצבא,
הוא לנו חורבן דתי איום ונורא.
אז עכשיו, יש פה קושייה.
מה תגיד? הרי מגייסים גם את תלמידי הסמינריונים לתיאולוגיה הקתולית,
גם אותם מגייסים לצבא. מה נשתנו תלמידי הישיבות
מתלמידי הסמינריונים הנוצריים, שגם אותם מגייסים?
אומר הרב, זה לא דומה בכלל.
שונה הוא הצביון של דתנו הקדושה ביחס לחיוב של דרישת התורה,
מהצביון של הדתות הנוצריות בייחוד.
בעוד אשר ההתלמדות הדתית עומדת היא אצלם בעיקרה רק בתור עניין מכשיר לקלריקליות,
להכשרתה של הכהונה הכומריות,
וימים רבים ותקופות ארוכות שלטה אצלם הדעה שלא פג טעמה לגמרי גם בימים האחרונים,
שאיש חילוני שאיננו כהן דתי או מתעתד להתקשר למטרה כזאת,
ראוי הוא שעסק לא יהיה לו עם ספרי הדת.
כן, הרי...
מה? מה אתה אומר?
קלריקליות?
קלריקליות?
קלריקליות זה מה ששייך למעמד הכהני,
מעמד אנשי הדת.
אז אומר הרב,
אצל הנוצרים הרבה זמן חשבו שמי שלא כומר או לא מתעתד להיות כומר, ואפילו לא צריך לקרוא את התנ"ך,
לא צריך לדעת על זה.
אז היום הם קצת השתחררו מזה, אבל עדיין הרעיון עומד.
נהפוך הוא אצלנו, שראשית לכל החיובים, לכל אדם מישראל, כקטן, כגדול, כרב,
כבעל בית, כסוחר, כאומן,
הוא תלמודה של תורה. כלומר,
הישיבות הן קיימות כדי שכל עם ישראל ילמד תורה, ולא רק אנשים שמתעתדים להיות רבנים.
הישיבות לא נוסדו מעיקרם רק בשביל התכלית להעמיד לנו רבנים.
הישיבות בישראל מעולם היו והינן מקדשי תורה שאנחנו חייבים חובה תורית שלא יתחסרו מאיתנו בכל מדינה.
וכשם שלא תעיז שום ממשלה נאורה לגזור עלינו להחריב את בתי כנסיותינו,
לשרוף את ספרי תורותינו,
כן לא תוכל להטיל עלינו חוק של החרבת ישיבותינו.
אז לא יכול להיות שממשלה כלשהי נאורה תחריב את הישיבות.
בחוק של שיווי הזכויות של הדתות מונח הוא ממילא המובן
שהזכויות תינתנה לכל דת לפי תביעותיה,
ואם ימי החג של דת אחת
הם מועטים
ושל דת אחרת הם מרובים,
לא תוכל הממשלה לקוף את בני הדת שימי חגיה מרובים הם,
להסתפק באותו המספר המועט של ימי החגים אשר לדת האחרת,
שאצל בני הדת שימי החגים מרובים הם הלא, הדבר הזה
הוא חורבן דתי ועלבון קודש.
כן, תגיד, לדת ההיא יש 30 ימי חגים בשנה,
אלה יש להם רק 20. אז שכולם יהיה להם רק 20. נכון, המבנה של הדת ההיא דורש 30 ימי חגים, ואלה 20.
שיודעת היא הממשלה הנאורה לרומם את מוסר הטוב, למעלה משפלות כזאת.
וממילא מובן הדבר שאין הזכות של ישיבותינו ביחס לחופש בניהם מעבודת הצבא,
כדי שלא ישבתו מלימודיהם,
יכול להיות עומד במדרגה אחת עם כל הדתות האחרות.
ובשעה שאצל הנוצרים ביטול התלמוד הדתי אינו כי אם חסרון הכשרת כהנים דתיים,
שהוא חסרון שאפשר לו להתמלאת בכל עת,
אצלנו החסרון הזה הוא חסרון שלא יוכל להימנות.
גדול תלמוד תורה מהקרבת תמידין ומכל עבודת הקודש היותר נשגבה.
ובשעה שתבטל הממשלה את ישיבותינו,
הרי כאילו גוזרת עלינו גזירת שמד.
כן, כלומר זה מה שהוא אומר, שזה דבר חמור מאוד,
עם ישראל לא יכול להתבטל מתורה,
ולכן צריך שיהיה חוק לשוויון בנטל. כולם צריכים ללמוד תורה.
לא יכול להיות שהנטל של לימוד התורה
יהיה מוטל רק על חלק אחד של החברה,
וחלק אחר של החברה ירגיש שהוא פטור מהנטל הזה. שוויון בנטל. כן, מה אתה אומר?
בדיוק מה שאנחנו יודעים,
איך שכולם ילמדו תור צבא,
זה בדיוק מה שהרב קוק אומר. אתה אומר ככה, שהרב קוק אומר בדיוק כמו העמדה שאומרת שלא צריך ללכת לצבא,
כי צריך ללמוד תורה, ואז משיח יבוא וכו'.
ואתה מייחס שטויות כאלה לרב קוק?
חס ושלום.
לצורך זה הבאתי כאן
דברים שכתב הרב צבי יהודה קוק, בנו של הרב צבי יהודה.
והוא כותב:
ראיתי כעת, הדברים האלה נכתבים בניסן תש"ח,
בזמן מלחמת העצמאות, לפני הקמת המדינה.
אומר הרב צבי יהודה קוק:
ראיתי כעת
שנתפרסם בחוצות ירושלים קטע מתוך מכתב של האמור, אדוני אבי, מורי ורבי, הרב זצ"ל,
שכאילו הוא מסייע חלילה להשתמטות ממלוא החיוב של העמידה על נפשנו ועל נפש כל קהל ישראל.
המקור?
מה?
המקור.
המקור זה מודפס בספר להלכות ציבור,
שזה כרוזים של הרב צבי יהודה קוק
בעמוד י"ג, זה הכרוז הראשון.
אז הוא אומר,
במלחמת תש"ח מישהו עשה שימוש בזה,
פרסם מודעה
עם קטע מהאיגרת שאנחנו קוראים עכשיו,
והנה הוא מראה לך שהרב קוק
פוטר תלמידי ישיבות מלהילחם.
והנני מחויב,
הוא מודיע בזה למען המיתה של תורה כי המכתב הזה נכתב ממנו בחודש אדר,
שנת תרע"ז בלונדון להשתדלות לשחרור תלמידי חכמים ממלחמת אנגליה ורוסיה וגרמניה
וכולי
שלא היה בה שום עניין לחיוב הצלת נפשות בישראל ובארץ ישראל.
ועל כגון זה אמרו חז"ל שאין לימידין הלכה מפי המעשה.
ועל השימוש בדברי קטע מכתב קדשו זה
בהעלמת העניין שהוא דן בו
ובהסבת דעת הקהל שכאילו יש לדברים הללו
איזו שייכות למצבנו עכשיו,
יש להצטער
שהוא כמו סילוף מן המין הגרוע והמחפיר ביותר.
וכבר היו כמה פעמים מעשי זייפנים וסלפנים לרעה בדברי קודשו.
וכדברי הרמב״ם באיגרתו שאפשר לזייפנים לתלות בדברי תורתנו הקדושה ציווי של
ושרתם ועבדתם אלוהים אחרים.
זה מצווה בתורה, לא?
כתוב בתורה, ושרתם
ועבדתם אלוהים אחרים.
כתוב.
ונקווה בעזרת השם יתברך שזה יצטרף למהלך ייסורינו ומירוקיהם בדרך גאולתנו ופדות נפשנו,
בהגדלת התורה והאדרתה, בדגל שם השם אלוהינו,
ורנן ישועתו בתשובת אמת ותקומה שלמה בבית חיינו, בתורתו, בעבודתו, במצוותו ובמלכותו,
כי דברו החי וקיים לעד לעולם, צבי יהודה הכהן ק.
כלומר, אין שום קשר
בין מה שאנחנו קוראים עכשיו
לבין שאלת הגיוס לצה״ל.
מה שאנחנו קוראים עכשיו זה הניסיון של הרב קוק
להציל את הישיבות באנגליה מחורבן על ידי התגייסותם למלחמה שאיננה מלחמה שלהם,
מלחמה בין גרמניה ואנגליה, מה זה נוגע ליהדות?
ברור.
לכן,
למרות ההערה היפה שלך,
מוכרחים אנחנו לדחות את הדברים.
בסדר? הלאה.
כן, הרב אומר, צריך שכולם ילמדו תורה, זה חשוב מאוד, כן, זה, כן. גדול תלמוד תורה מהקרבת תמידים.
מסירות נפשו של רבי עקיבא הייתה בעיקר על הגזרה שלא יעסקו ישראל בתורה, אף על פי שגם אז לא כל ההמון כולו עסק בתורה.
אבל חוק הוא לישראל שחובתו היותר קדושה שומרת את חייו הרוחניים ממיתה אכזריה, הוא שימצא בערב ובמדינותיו חלק רשום מקודש לתלמוד תורה,
ששום לחץ מדיני לא יוכל להסיר מאיתנו את החובה הקדושה הזאת.
וכשהיו אבותינו עומדים במעמד הצבאי היותר נמרץ בכיבוש הארץ,
כן, מה אתה אומר?
אתה לא מפריע.
אם אתה חושב שאתה מפריע אז אל תשאל, אבל... לא, לא, לא, זו שאלה חשובה. אה, זה לא הפרעה?
חבר הכנסת אומר לי,
חבר הכנסת שבח על ידי כזה,
על ידי כזה, על ידי כזה, על ידי כך דעות שלו.
אז הוא אומר, אז זה מוכר,
זה הגיעים להתווכח... עוד לא הגיעת לשאלה, ואתה מספר סיפור. לא, מתווכחים על הדברים...
כן, אבל כל זה זה סיפור,
זה הסיפור שמאחורי השאלה שהוא אומר ככה. לא, לא אכפת לי מה הוא אומר, אתה צריך לשאול שאלה.
הובנה תורה מעגנא אמצלה,
ואז יש כל המקורות שאומרים ש...
אתה אומר אם כן שהתורה מגינה, בסדר? לא, התורה מגינה, ואז אומרים שהצבא מגן,
אז אני אומר גם וגם, והוא אומר לא.
רק התורה מגינה, אז אתה לא עוזר, ואני אמר... בקיצור, אתה שמעת ככה,
אז אתה שואל ככה, אתה שואל, אתה שואל, אתה שם לב, אתה יודע, כל הסיפור, בואי נסביר לך משהו, איך שואלים שאלה בשיעור.
בשיעור לא מספרים סיפור.
יש לי חבר שבזמן האחרון הוא שינה דעה, כל זה בכלל לא ענייני, זה בכלל לא אכפת לי.
אלא אתה יכול להגיד, שמעתי טענה ש...
שמעתי טענה... ש... זהו, אני אגיד לך מה הטענה ש...
תורה מגינה,
ואתה טוען להפך, שתורה לא מספיק, צריך גם צבא. בסדר.
עכשיו אתה שואל איך מגיבים לדבר כזה. עכשיו אני אסביר לך משהו.
יש לנו כלל בלימוד תורה שכדי לדעת מה שהתורה אומרת, צריך ללמוד.
כלומר, זה אחד הדברים שאנשים שוכחים.
אם רוצים לדעת מה התורה אומרת,
צריך פשוט להסתכל בתורה.
וזה אחד הדברים המופלאים שאנשים חושבים
שדעת תורה זה מה שבא ראש שלי.
כיוון שיש לי זקן מאוד ארוך וכובע מאוד רחב, אז מה שאני אומר, מה שאני חושב, מה שעולה לי בראש, זה תורה.
הרי ברור ששטויות כאלה אין להן מקום.
אנחנו רוצים ללמוד מה שהתורה אומרת. אז בואו נראה מה התורה אומרת על השאלה הזאת. בסדר?
אז בואו נמשיך בדברי הרב, ואולי נקבל מתוך כך תשובה לשאלה שלך.
אמן כן יהי רצון.
כן. וכשהיו אבותינו עומדים במעמד הצבאי
היותר נמרץ,
וכיבוש הארץ
נאמרה ליהושע
התוכחה על אשר ביטל את הישיבה יום אחד,
ושר צבא השם אמר לו על של עתה בתי, על שביטלתם תלמוד תורה.
עכשיו שימו לב, דבר מעניין.
על מי מדובר כאן? על יהושע בן נון, נכון?
מה המקצוע של יהושע בן נון, תגידו לי?
כן, אני חשבתי, משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע.
יהושע הוא גם מוסר התורה, לא? איך אני מוסרי התורה, כמה שאני יודע?
אז מה הוא עושה בצבא?
הוא היה צריך להגיד, איך כובשים את כנען?
אנחנו נלמד תורה, הכנענים יבואו, יגידו, הנה, ניקינו את המקום,
זה בשרי, זה חלבי, יש פה מדבקות, וזהו, תראה.
כן?
מעניין שיהושע כנראה לא חשב את זה.
אגב, יש גם שאלה,
מה אם
משה רבנו,
אני חושב שהוא עשה מלחמה נגד סיחון ועוגה.
למה עשה מלחמה?
היה צריך להגיד, אני אלמד תורה, סיחון ייפול.
הוא לא עשה את זה.
גם שאול, שהיה צדיק גדול, וגם דוד,
גם היה צדיק גדול. כתב ספר תהילים, עד כמה שאני זוכר, זה לא צדיק גדול בשביל זה.
דווקא הם יצאו למלחמה.
למה הם לא אמרו, נעסוק בתורה,
זה יפתור את הבעיה? כן, מה אתה אומר?
איפה ראית דבר כזה?
אין מקור כזה, אין מקור כזה, אין מקור כזה,
אין מקור כזה.
אלף למט אלף למט אלף משהו אחר, זה במלחמת מדיין. אולי יש כאלה שחצי ילמדו, חצי כאילו... לא, יש כאלה שישבו על הכלים.
לא, מה שאתה מדבר זה משהו אחר, שבחלוקת השלל נותנים את אותו שלל גם לאלה שיצאו למלחמה ולאלה שישבו על הכלים.
כלים.
האפסנאים, השקמיסטים וכו',
הם נשארו כדי לשמור.
הוא לא נלחם בפועל, הוא בא לשמור.
יש לו שאלה,
כולם נלחמו עכשיו?
לא אמרתי שכולם נלחמו, אבל אני אומר, המקור שאתה מביא לא קיים.
בסדר?
אנחנו עוד מעט נלמד, רגע, חבר'ה,
אתם, אני יודע שהדברים בוערים מצלכם, אבל צריך בכל זאת ללמוד,
בואו נלמד.
אז קודם כל אנחנו רואים שגדולי האומה, דווקא הם יצאו למלחמה.
מאוד מעניין.
הם לא שלחו את הבררה ואמרו הצדיקים ישבו בבית המדרש,
אלא דווקא הם השאירו את הבררה לשמור על הכלים,
והצדיקים יצאו למלחמה.
כן, מעניין.
טוב.
על כן זאתי דרישתי ודרישת כל היהדות הנאמנה.
אז מה שיש טענות אל יהושע זה שבזמן המלחמה לא למדו תורה. אבל הוא אמר שלא לעשות מלחמה.
לכבוד הרב שלום,
האם על פי דברי הרב קוק והסבירם על ידי הרב סיודה אנחנו צריכים לפטור את הרוסים, צ'רקסים, דרוזים וכדומה מן הצבא? לא.
עוד טענה רדודה הרב לעניות דעתי ששמעתי
אלף למטה אלף למטה חלוקה משנית
עברו בימי השבטים ועוד שהיה הצבא צבא כמו דוד המלך
ותודה במשך יום נפלא אשמח אם הרב ירחיב. כן כן אחי עוד מעט
על כן זאתי דרישתי ודרישת כל היהדות הנאמנה, כל הרבנים וכל יראי השם וחושבי שמו הנאמנים בכל לב לעמינו ותורתנו.
שעדרת כבודו יציג את הדרישה הזאת בכל תוקפה בלא שום מורך לב לפני הממשלה, לקיים את החופשה לבני ישיבותינו
כאשר כבר ניתנה מבלי שום לב אל המעמד שיהיה נהוג עם תלמידי התיאולוגיה הדתית של בני הדתות האחרות אשר בממלכה.
ואם כזאת יעשה יהיה נקי מהשם ומישראל וכולי.
וכו'.
וברור לי הדבר, אני כאן מדלג על כמה דברים,
וברור לי הדבר שהדרת כבודו ימצא דרך להסביר לממשלה איך שההיזק הצבאי שלה קטן הוא מאוד
על ידי חופשתם של בני הישיבה האחדים הנמצאים בארץ,
כן, היה מעט מאוד לעומת כל כוחות בעלות הברית,
כמה כבר ישיבות היו באנגליה,
ולעומת זה החורבן הדתי ועלבון רגשי הקודש שהיהדות פה היא מרגישה על ידי פגיעה זו הוא עמוק ומכאיב מאוד מאוד,
והמחץ, מחץ נצחי, הוא אשר ימיין להירפא.
כן, אז הוא ככה דוחק ברב.
אחר כך הוא מוסיף
תזכיר שכנראה מיועד לממשלה,
לממשלה הבריטית. הוא מסביר, לפי היהדות, למה צריך לפטור את התלמידים האלה מן הצבא.
ואז הוא מביא
מסורת וידינו מחז"ל על האמור: ויאמר המלך
אל עמסה,
הזעק לי את איש יהודה ויוכר מן המועד אשר יעדו.
כן, הרי עמסה היה צריך להביא חיילים והוא התעכב.
למה הוא התעכב?
שהייתה סיבת האיחור משום דה אשכח רבנן דה פתחי במסכתא.
כן, הוא הלך לבית המדרש לגייס אנשים ופתאום הוא ראה שהם התחילו מסכת.
התחילו מסכת, אי אפשר להפריע להם באמצע הלימוד.
ואז התעכב, התעכב כמה זמן,
עד שיגמרו את המסכת.
ואז מה הוא עשה?
לקח אותם לצבא.
אבל כלומר, היה יחס של כבוד לזה שרבנן פתחי מסכתא.
מה המסע?
המסע היה שר הצבא של דוד המלך, היה האחיין שלו.
ויואב,
שרצה להתנצל בשביל כך, הרגו לעמסע,
נתחייב בדין אצל דוד, ושלמה הוציא לפועל את הדין, מפני שהיה צדק עם המסע, שלא לקחת גם למלחמה נחוצה זו
את העוסקים בתורה להפריע מהעסק הקדוש שעליו העולם עומד.
ומבואר שלא רצה המסע להטרידם בדבר המלחמה, עד שלא הפסיקה ממשנתם גם לשאול אם ירצו ללכת בתור מתנדבים,
כיוון שפתחו במסכתה.
כן, דבר מאוד מעניין. על איזה מלחמה מדובר שם?
לא יודעים?
זו המלחמה עם שבע בן בכרי, נכון?
מלחמת שבע בן בכרי זה מלחמת מצווה או מלחמת רשות?
מלחמת רשות.
אין סכנה לעם ישראל שם, זה גם לא כיבוש הארץ.
מה?
זה מורה במלכות. כן, זה מורה במלכות. זה מצווה לשמוע למלך, זה דבר אחד.
אבל זה לא מוגדר בגדר של מלחמת... גם במלחמת הרשות צריך לשמוע למלך.
זה לא קשור לעניין.
ההגדרה של המלחמה כמלחמת רשות לא פותרת מלשמוע למלך,
אבל זו מלחמת רשות.
אותו דבר, הדיכוי של המרד של שבע בן בכרי, באבל מחולה,
זה לא פטורים מלעשות את זה, ודאי שזה לא רשות לעשות, אבל זה נקרא מלחמת רשות,
שעליה תלמידי חכמים פטורים מלצאת, נכון?
אומנם ללחוץ תלמידי חכמים לבטל תורתם וללכת למלחמה או לשום עבודה חומרית אחרת, זה אסור בכל עת,
כמו שביארנו מהאיסור של עשיית הנגריה עם תלמידי חכמים.
והכל סובב הולך על היסוד הגדול הזה, שהצלחת המדינה וניצחון המלחמה עצמה
קשורה הרבה בעבודה הרוחנית.
שהיחידים שבבני המדינה, המיוחדים לעבודת שמיים,
ממשיכים את עבודתם הקדושה בתורה ובעבודת השם הנחוצה להתקדם תמיד, דבר יום ביומו.
על כן תלמידי החכמים העוסקים בתורה הם הם מגינים על הארץ,
ועוזרים להצלחת
הנשק הלאומי לא פחות וגם יותר מכל החיל הלוחם,
ומזה תוצאה בטוחה שממלכה אידיאלית
המכרת את הוד הקודש לא תקוף את התלמידים השוקדים על דלתי התורה,
לבטל את תורתם ולעסוק בעבודה גשמית שאינם מסוגלים לה.
אם כן, הרב אומר, גם כן עוד איזו נקודה חשובה,
שחלק מן החוסן המלחמתי
זה שיש
איזשהו יסוד רוחני שעומד מאחורי המדינה,
ולכן צריך שבזמן המלחמה יהיו גם כמה אנשים שיעסקו בתורה.
המשך, לגבי תורה מגנה ומצלה,
גם הפיגוע בעת לימוד תורה בספרייה של מרכז הרב
לא עזר.
איך אתה יודע שלא עזר?
אולי אם לא היו לומדים תורה אז היו נהרגים יותר. איך אתה יודע בכלל?
כן, על כל פנים,
לימוד התורה, אם כן, הוא חלק מן המאמץ המלחמתי,
כי הרי כשנלחמים נגדנו אויבינו,
נגד מה הם נלחמים?
נלחמים נגדנו כישות כוללת.
חלק מישותנו זה שאנחנו אומה שעוסקת בתורה.
ולכן המשך העיסוק בתורה, גם בזמן המלחמה,
זה חלק מן המאמץ המלחמתי. בדיוק כמו שאנחנו נדאג שבזמן המלחמה הבנקים יהיו פתוחים והמכולת פתוחה.
למה זה חשוב? כי המכולת והבנק הם חלק מהתפקוד של המדינה, שזה מה שהאויב רוצה להרוס.
ולכן צריך שיהיה בזה השתתפות של כולם בנטל, שוויון בנטל, כולם צריכים ללכת לצבא,
כולם צריכים לעסוק בתורה מאותה הסיבה.
טוב, עכשיו לגופו של עניין.
מה עם מלחמת מצווה?
במלחמת מצווה, האם
יש כל הפטורים האלה או לא?
אז אולי נקרא את הדברים בספר הקדוש, משנה תורה לרמב״ם.
כן, יש לנו כלל, אם רוצים לדעת מה דת התורה, מה עושים?
מסתכלים בתורה.
בסדר, לומדים.
יפה. אז זה בדיוק מה שאנחנו עושים.
אנחנו קוראים כאן בהלכות שמיטה ויובל,
בהלכה,
בפרק י"ג, הלכה י"ב.
ולמה לא זכה לוי
בנחלת ארץ ישראל ובביזתה עם אחיו?
מפני שהובדל.
כן, הרי שבט לוי לא מקבל נחלה.
לראובן יש נחלה, שמעון,
יהודה, יששכר, זבולון,
לכל אחד, אפריים,
לכל אחד יש נחלה בארץ ישראל.
מה?
שמעון. שמעון, אבל יש לו בכל זאת נחלה.
ואילו שבט לוי, אין לו נחלה. הוא מפוזר בערים ואין לו נחלה.
למה לא זכה לוי בנחלת ארץ ישראל ובביזתה עם אחיו? גם ביזה הוא לא מקבל.
כולם בוזזים, מביאים מיליארדים מהאויב,
שבט לוי לא מקבל כלום.
למה?
מפני שהובדל לעבוד את השם לשרתו ולהורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים,
שנאמר יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל.
לפיכך
הובדלו מדרכי העולם.
לא עורכים מלחמה כשאר ישראל ולא נוחלים ולא זוכים לעצמם בכוח גופם.
אלה הם חיל השם שנאמר ברך השם, חילו.
והוא ברוך הוא זוכה להם שנאמר אני חלקך ונחלתך.
כלומר, אם שבט לוי היה נוכל בארץ,
הוא היה מחויב גם להילחם על הארץ.
מה זה נוכל?
מקבל נחלה.
אם שבט לוי היה נוכל בארץ, היה מקבל חלקה,
חלק מארץ ישראל, אז הוא היה מחויב גם לצאת למלחמה כדי לנחול את הארץ.
אבל מאחר ואין לו נחלה, זה כאילו לא הארץ שלו.
לכן אי אפשר לחייב אותו לצאת למלחמה, כי מה הוא ירוויח מהמלחמה הזאת?
רק הרוגים ונחלה לא תהיה לו.
לכן הוא לא יוצא למלחמה.
ברור? אז זאת אומרת שההשתתפות במלחמה
היא פונקציה של הרווחים שאתה מקבל מזה, נכון?
אם אתה מקבל נחלה, אתה יוצא למלחמה. לא מקבל נחלה, פטור מן המלחמה.
עד כאן מובן.
יוצא שאם זאת מלחמה שהיא מלחמת מצווה,
אז יוצא לפי זה ששבט לוי כן יוצא, נכון?
כך כותב הרב קוק בעיירות שלו בשבת הארץ כערך ג',
הוא כותב שדברי הרמב״ם נאמרים על מלחמת רשות,
על מלחמת מצווה, ברור ששבט לוי לא יהיה פטור ממצווה
דאורייתא של הצלת ישראל מיצר או מכיבוש ארץ ישראל בשעה שכולם נוחלים בארץ וכו'.
זה לא לכל זאת. מה זאת אומרת? לא הבנתי. זאת אומרת זה מלחמת חורבה, זה לא לאיזה... אין דבר כזה. על מה אתה מדבר? מהי מלחמת חורבה?
מלחמת מצווה, הרמב״ם מגדיר את זה, יש שלוש מלחמות
או מלחמת עמלק
או מלחמת שבעה עממים
או הצלת ישראל מיד צר שבא עליהם.
שלושת המלחמות האלה הן מלחמת מצווה.
בימינו המלחמה היא הצלת ישראל מיד צר שבא עליהם, לפי זה כולם חייבים.
כמו כן גם,
לפי דעת הרמב״ן שכיבוש ארץ ישראל היא מצווה דאורייתא,
יוצא שאין אף אחד שפטור היום מן המצווה הזאת של כיבוש ארץ ישראל תחתינו.
אלא מה תגיד?
תגיד שיש סדרי גיוס.
ברור, נגיד יש מלחמה,
לא מגייסים פתאום את כולם, משביתים את המדינה.
אלא יש תחלופה.
אלה יוצאים, אלה שומרים. אחר כך אלה חוזרים, אחרים יוצאים.
אז זה ברור שיש גם סדרים שמסודרים במדינה, כיצד לשמור יחד עם הביטחון על המדינה וכיבוש הארץ,
איך גם לבסס את היסודות הרוחניים של האומה. ולכן יש דחיית שירות, הסדר וכל מיני דברים כאלה.
ולפעמים פותרים מישהו.
אבל כל זה מתוך שייכות משותפת לאותו המאמץ.
מתוך ההכרה בזה שחלק מהנטל שלנו
זה הנטל של הכיבוש והביטחון,
ויחד עם זה עוד חלק מהנטל שלנו זה לימוד התורה.
ולכן צריך לחוקק חוק של שוויון הנטל,
שכולם במדינה יהיו חייבים ללמוד לפחות שתי מסכתות בש"ס,
כחלק מהחובה הלאומית.
כן?
ברגע שהדבר הזה יסודר,
לפחות סוף סוף נרגיש הקלה בתסכול הנורא מזה שלא כולם לוקחים חלק בנטל,
שלא כולם רוצים ללמוד את כל הש"ס, וזה באמת לא בסדר.
כן?
מדוע אנשים לא לומדים את הש"ס? זה סקנדל.
אני צריך ללמוד והוא לא, מה פתאום, שגם הוא יתחייב, בסדר?
כמובן, זה גם מחייב שוויון בנטל הצבאי.
כן, בבקשה.
מה אתה רוצה להגיד לשם?
כן, זה כדאי, קשור.
עכשיו, כן.
כמו שאמרת שם. כן.
זה היה במלחמת רשות, נכון?
לא, לא, לא. יש מצווה דאורייתא לנחול נחלה.
אז זה בזמן שזה היו מחולקים לשבטים,
וכל שבט כבש את האזור שלו.
אז ללוי אין מה לכבוש.
אז לכן הוא פטור.
לא, כי זו לא מלחמת מצווה שלו. אין לו מצווה.
אין לו מצווה לכבוש כי הוא גם לא נוחל.
ברור?
הוא לא צריך לכבוש בשביל מישהו אחר.
חוץ מראובן וגד,
שהם רוצים לנחול במקום מסוים, אז התנאי זה שהם יכבשו שם. בסדר.
כן?
היה מקרה של אהוב,
והוא היה חתם אבל תוכן גדולותי הזה.
הוא היה חתם,
כן, כן, הבן של הרב זאב קרוב, כן. כן, הוא, למרות שהוא התחתן יום לפני, הוא הלך למלחמה, נכון. ואז הפולמוס גדול, אז, אז, אז... בדיוק על זה אנחנו מדברים, כן? הרי יש לנו כלל, במלחמת חובה,
מלחמת מצווה, אפילו חתן יוצא מחדרו וכלה מחופתה. משמע שהפטורים, שבדרך כלל התורה פותרת במלחמת הרשות,
לא קיימים במלחמת מצווה.
לפי זה החרדינו המשלים, וגם אנחנו, גם הנפשים צריכים לבחור את זה. אז זה כן, צריך לבדוק את הנקודה הזאת. הנה, פה יש איזה חוברת קטנה שכתב הרב הנזיר דצל
לגבי ענייני מלחמה ושלום. זה נקרא מגילת
מלחמה ושלום.
יש פה כל מיני עניינים, גם על פי הקבלה על המלחמה,
מה משמעות המלחמות.
בין היתר הוא מביא כאן ענייני ההלכה.
הפסק
רבנן לצריכי נטירותא.
מה זה רבנן לצריכי נטירותא? הם לא צריכים שמירה.
למשל,
אם המושל המקומי החליט שצריך לבנות חומה,
יש שודדים, יש צבאות שעלולים להגיע,
אז צריך לבנות חומה לעיר.
אז כולם צריכים לצאת לבנות את החומה.
או לתת כסף, או לצאת בעצמם, לסחוב אבנים, עפר,
לבנות חומה.
הגמרא אומרת, חכמים לא יוצאים לדבר הזה.
למה?
כי החכמים הם בעצמם השמירה.
הם שומרים על העיר, לצריכי נטרורתא, לא צריכים שמירה, ולכן
הם לא יוצאים לבנות את החומה.
כותב כאן, זה גמרא במסכת בבא בתרא, דף ח',
וזו הלכה, רמב״ם וטור, וכן שם, רבנן, לא בני מיפק, באוכלו זה ננהוג. כלומר, חכמים לא צריכים לצאת
אל העבודות הציבוריות.
ועל זה מסתמכים הגאונים בדעת תורה שלהם על פטור בני הישיבות מגיוס והגנה כי התורה חומה ומגן.
והנה השאלה אם גם במלחמת מצווה כך
שהרי משנה שלמה שנינו בסוף פרק משוח מלחמה
אבל במלחמת מצווה הכל יוצאים
ולא נתפרש אבל תלמידי חכמים לא לא כתוב כזה דבר כתוב הכל יוצאים.
והנה מפורש בירושלמי, שם בסוף הפרק, והמלך אסע השמיע את קול יהודה אל נקי.
מהו אין נקי? רבנן אמרה, לט רבי בריבי.
ופירוש, אפילו רבן, בן רבן, יוצא למלחמה.
ושם רבי סימון, אל נקי לביתו שעה אחת, כלומר אפילו חתן.
וכולי וכולי.
אז עכשיו יש בבבלי בסוטה, אל נקי שעשה הנגריה בתלמידי חכמים.
יש שם ביקורת על עשה שהוא גייס גם רבנים.
עומדת הגמרא, אז אומר הנזיר, יש לומר שנענש מפני שלא הייתה מלחמת מצווה, כמה הרש"ש שם.
המהרש"ש מסביר מה היה העונש,
מדוע נענש עשה,
כי זאת הייתה מלחמה בין יהודה לישראל.
כי מלחמת יהודה לישראל אין זו מלחמת מצווה.
אבל מלחמת מצווה,
הכל יוצאים.
כאן הוא מביא את המקורות השונים של דברי הרמב״ם וכדומה.
זאת אומרת שלמלחמת מצווה לא מצאנו פתוח. כן.
בוודאי.
נכון, זה באמת לא בסדר. לכן אני אומר שצריך לעשות שני חוקים במדינה.
חוק לגיוס לצה"ל וחוק ללימוד תורה.
נכון. נכון.
עוד חוק?
בוודאי. כמו שאתה מכריח אנשים להתגייס, אתה מכריח אנשים ללימוד תורה. מה הבעיה?
נגיד ככה, מי שלא לומד שתי מסכתות,
יורידו לו מהתקציב של האוניברסיטה שבה הוא לומד.
כלומר, זאת אומרת שיעשו חוק כזה.
רגע, אין את זה למה או למה? אני אומר, שאלו אותי מה צריך, כן? מה צריך?
אז צריך לעשות חוק שיתקצב את האוניברסיטאות על פי כמות לימוד המסכתות
של הסטודנטים.
כל סטודנט שיעמוד במבחן של שתי מסכתות,
יזכה את האוניברסיטה במאה אחוז תקציב.
כן. אז מצטערים מאוד שאין חוק כזה.
כן. בדרום קוריאה יש... לא, אני לא רוצה לשמוע את זה.
אתה יודע למה אני לא רוצה?
כי זה לא קשור לנושא.
לא, זה לא קשור.
לא, זה לא קשור לנושא.
כי זה גויים.
אז לכן אני לא רוצה לדבר על זה.
לא רוצה.
ככה אני. כן. בבקשה.
מה עושים לגבי החוק של הצבא?
זאת אומרת שכולם צריכים להתגייס. זה חוק, לא?
מפתערים על החוק הזה וכאלה מי יודעים?
אני לא מבין. נגיד, אני זקוק לתפילין של ראש ותפילין של יד, ויש לי רק תפילין של יד. האם זה שאין לי תפילין של ראש זה פוטר אותי מתפילין של יד?
זה מה שאתה אומר.
זה שני דברים שונים. יש תפילין של ראש ותפילין של יד.
אז מצאתי רק תפילין של יד. בינתיים זה מה שאני מניח.
בסדר? כלומר, יש מצווה שאני לא מצליח לקיימן,
דהיינו כפיית לימוד תורה על כולם,
אז אני בינתיים אקיים את החלק הראשון, כפיית צבא על כולם. כן, בבקשה.
אבל בשביל למצוא איזון מתוך כלל האזרחים במדינה, למצוא איזון של כאשר יש צד כמו הצבא שהוא יותר מורכז ויש בו יותר כוחות,
אתה צריך להיות יותר כוחות עולם התורה. אתה צודק, אתה צודק. ולכן זה שהיום מנסים לכפות שכל הניסיון היום לגייס אנשים לא מתוך הכרה בערך של לימוד התורה, יש בזה בעיה, בהחלט. אני מקבל.
לכן אני גם לא אומר איזה חוק לחוקק.
אני כאן מדבר באופן עקרוני.
האם תלמידי ישיבה פטורים באופן עקרוני מגיוס לצבא? התשובה היא לא.
הם לא פטורים, הם חייבים.
אחרי הידיעה הזאת, כיצד מסדרים את סדרי הגיוס, מתי כל אחד מתגייס ומה נעשה עם העובדה שיש לו חמישה ילדים וכל מיני דברים כאלה,
זה כבר נהלים פרטיים.
בסדר?
אבל לגבי גופו של עניין,
הטענה שאדם פטור מצבא בגלל שהוא לומד תורה היא טענה לא נכונה.
למשל,
יש במגילת איכה,
יש מדרש שנקרא מדרש איכה. מכירים?
מדרש איכה.
למדרש הזה יש חלק שנקרא פתיחתא.
מה זה פתיחתא?
פתיחה. פתיחה, יפה.
זו הקדמה למדרש איכה.
עכשיו, הפתיחתא הזאת היא ארוכה מאוד, היא בנויה מ-36 פתיחתות.
36 פתיחתות.
למה 36?
כי גימטריה של איכה. איכה זה גימטריה 36,
אז מחבר המדרש הכניס 36 דרשות כהקדמה למגילה.
וכל הפתיחתות זה תיאור של תהליכי חורבן.
כיצד המדינה הקדומה שלנו חרבה.
איך המקדש חרב, איך נפלנו וכו'.
אחת משלושים ושש פתיחתות מדברת על תיאור המלחמות של קדמוננו.
אומרים בהתחלה ככה:
היו ארבעה צדיקים, דוד,
עשה,
יהושפט וחזקיה.
ארבעה מלכים צדיקים.
דוד,
שהיה צדיק,
אומר: ארדוף אויביי ואסיגם,
ולא אשוב עד כלותם.
כן, דוד היה לא רק יוצא למלחמה,
הוא היה מחסל את האויב, רודף אחרי האויב, מחסל אותו, ורק אז חוזר.
עשה,
אמר לקדוש ברוך הוא,
יש לי כוח לרדוף, אבל אין לי כוח להשמיד.
אז אני ארדוף,
ואתה תשמיד.
אמר יהושפט,
יש לי כוח להילחם, אין לי כוח לרדוף.
אז אני נלחם, ואתה עושה.
אמר חזקיה,
אפילו להילחם אין לי כוח, אני עולה על מיטתי,
ואתה עושה,
והקדוש ברוך הוא שמע לתפילתו של חזקיה והשמיד את האויב.
מעניין מאוד.
זה תיאור של ההידרדרות.
כלומר, זה לא נחשב שם כמעלה לחזקיה.
אלא כיוון שחזקיה היה צדיק,
והוא היה במצב שהוא לא יכול היה להילחם, אז הקדוש ברוך הוא עשה לו ג'סטה.
אבל המדרש, אתם רואים, זה מדרש איכה שמתאר את החורבן, כיצד המדינה הלכה ונפלה עד שבסוף אי אפשר היה גם להילחם.
היינו מוכרחים להסתמך על תפילה,
שזה ביזיון,
נורא.
אגב, תגידו לי, בסדר, זה באיכה רבה, מי לומד איכה רבה?
אבל מסילת יש...
אבל איכה רבה?
מגילת איכה קוראים בתשעה באב. אפשר ללמוד...
כן, אבל מי לומד את זה? אף אחד לא לומד את זה.
רבנים לומדים, רבנים לומדים, אתה אומר, כן? אבל אולי לא כולם למדו.
כי הרי כתוב שבתשעה באב מותר גם לעשות
אירוסין.
אז אולי כל התלמידי הישיבות, הם היו עסוקים בלמצוא אישה ו... מה?
כן, אבל מותר גם לעשות דייטים. אז יכול להיות שתלמיד ישיבה הלך לעשות דייט, ולכן הוא לא קרא באיכה רבה, נכון?
אבל מסילת ישרים, כולם לומדים, נכון?
עכשיו, במסילת ישרים כתוב במפורש על מידת הנקיות.
שאדם שיש לו מידת הנקיות יוצא למלחמה, בלא פחד.
כמו שאמר דוד,
ארדוף אויביי ואשיגיהם ולא אשוב עד כלותם ולא כעשה יהושפט וחזקיה שלא היו נקיים כל כך.
זה כבר כתוב ברמח"ל,
במסידת ישרים, ספר שבכל הישיבות לומדים אותו.
כבר בעיה.
זאת אומרת שהטענה שאם אני אלמד תורה, הקב"ה עשיתי את המלחמה, זה בניגוד לדברי חז"ל ודברי התנ"ך בכלל. זאת אומרת שאנחנו רואים שכן יעשו את המלחמה.
אגב, דוד המלך, כמה מלחמות הוא עשה בחיים שלו?
18 מלחמות.
עכשיו, אני רוצה פה להמשיך בתוך דברי אריאל.
אם הרב היה חרדי,
הוא היה מבין את הניגוד העצום בין אורח חייו של חרדי למציאות הצבאית.
זאת מציאות קיימת, בין אם נרצה ובין אם לא.
אני לא צריך להיות חרדי כדי להבין את זה.
אני מבין שבאמת אורח החיים החרדי
זאת מציאות שסותרת באופן חזיתי את חיי הצבא. נו, אז מה?
עכשיו אנחנו לא באים ללמוד סוציולוגיה, אנחנו באים ללמוד מה התורה אומרת.
ואם צריך לשנות משהו באורח חיים של מישהו בגלל שהתורה אומרת, אז שישנה.
אנחנו עכשיו לא באים לעשות ניתוחים. זה כמו שאם אני אגיד לך שנכון שבן 18 לחופה,
אבל היום הנערים שרק גמרו בגרות הם לא יכולים להתחתן. זה נכון.
האם זה אומר שזה מה שהתורה אומרת? לא.
טוב, לרב שלום רב. למה הרב קוק?
למה הרב קוק ברוח קודשו לא ראה שאיגרת זו עלולה להיות מוצאת מהקשרה ולהיות בשימוש לא נכון בארץ ישראל?
אם לא היה מקום לציין זאת באיגרת זאת, למה לא ראה לנכון לכתוב איגרת נוספת המתייחסת לארץ ישראל?
אני אשאל אותך שאלה אחרת.
איך משה רבנו לא שם לב
שמהתורה שלו יעשו נצרות?
הוא היה צריך לכתוב לפחות איזו הערה ככה ליד החומש.
זה לא מצדיק את הנצרות. לא, הוא לא עשה את זה.
אז בסדר, בכל דבר אפשר לעשות...
בהמשך לשאלה הקודמת, מה ההבדל בין בני הישיבות באנגליה, שאין להם קשר למלחמת אנגליה-רוסיה, לבין הצ'רקסים בארץ?
הצ'רקסים הם אזרחי המדינה, והם רוצים שהמדינה הזאת תנצח במלחמותיה, ולכן הם מתגייסים. מה זה כיף?
שלום, כבוד הרב. ב-48' יצא הרב הראשי הראשון לישראל, בן ציון מאיר חי עוזיאל.
להיותו בן כשמונים שנה, לחפור שוחות
ולשמש דוגמה.
יפה לראות מה הייתה דעת חכמי ספרד לפני ההשפעה מאירופה שיצרה קרע בעם.
אני רוצה לציין שגם הרב צבי יהודה קוק, שהיה אדם מאוד לא צעיר,
התגייס למשמר העם באותם הימים.
שלום רבנו.
ההיא, והוא היה דווקא אשכנזי.
שלום רבנו.
אני רוצה לציין שבאותם הימים גם יצא מכתב של הרב שלמה יוסף זבין,
שגם כן היה אשכנזי והוא כתב מכתב בשם "אחד הרבנים", ככה זה נקרא,
על חובת הגיוס למלחמה נגד הערבים באותם הימים, בתש"ח.
כך שאל תיתן כאן מונופול לספרדים בדבר הזה, בבקשה.
שלום רבנו, האם יש הצדקה מוסרית לשירות המקוצע בהסדר,
בעוד שאחינו החילונים צריכים לשרת שירות מלא? ואם כן, מה יהיה הצדקה? בוודאי שיש הצדקה.
אנחנו נלחמים למען המדינה, אנחנו לא נלחמים למען צה"ל.
זה נכון שאנשי צבא, יש להם שיקולים צבאיים,
אבל אנחנו, גדולי האומה,
יש לנו שיקולים כלל-אומתיים,
ולכן אנחנו סבורים שאנחנו מבינים יותר טוב מצה"ל מה טוב למדינה, לא מה טוב לצה"ל.
וחלק ממה שטוב למדינה זה שגם יהיו ישיבות הסדר שבהן אנשים מקדישים שנים רבות
גם לצבא וגם לתורה. אגב,
זה ממש לא בסדר שהחילונים שלא משרתים בהסדר יכולים אחרי שלוש שנים ללכת לעבוד.
מדוע תלמידי ההסדר חמש שנים לא יכולים לעבוד? ממש לא בסדר. איפה השוויון בנטל?
אז מה תגיד, אבל תלמיד באוניברסיטה, כן, באוניברסיטה מותר לו לעבוד. תלמיד בישיבה אסור לו לעבוד.
אתה רואה, זה באמת לא בסדר, צריך להשוות את התנאים.
ובכן, רבותיי היקרים,
האם היום זה נקרא מלחמת מצווה?
אני לא מבין את השאלה.
הרי דיברנו על זה בתחילת השיעור.
במהלך השיעור,
וכנראה שיש לך כושי על מה שאמרתי.
כן? כי אני אמרתי לפני כן שהצלת ישראל מייצר וכיבוש הארץ זה מלחמות מצווה, נכון?
לפי הרמב״ם והרמב״ן.
ואמרתי שבימינו אנחנו במלחמת מצווה.
ועכשיו, אחרי שאמרתי את כל זה, אתה שואל האם היום אנחנו במלחמת מצווה.
אז משמע שדבריי לא סיפקו אותך.
ואז יש לך טענה נגד מה שאמרתי.
לא.
אז לא הבנתי, למה אתה שואל?
אה, כי לא שמעת? אז תגיד, שזה בגלל שלא שמעת, זה הכול.
בסדר, לא יודעת. חשבתי ששמעת, ולכן...
טוב.
כן, בבקשה.
אני פה, אני קורא כל הזמן בפנים החרדים, הגדולים.
כל הזמן.
גזירת השמד של ביטול התורה. יכול להיות שהם צודקים. כלומר, יכול להיות. תראה, אני לא... ולכן שהם הגשנו לצבא, כאילו, מה ביקשנו? שהגנו עלינו. רגע, רגע, רגע, רגע, רגע, רגע, אל תתעמם.
אני עכשיו לא בא עכשיו, אני אמנם בא ללמד תורה, ואני גם לא דמגוגי.
כלומר, יש היום איזה מין דמגוגיה כזאת,
הם לא בסדר, שוויון בנטל. אני שם את הלב שאני כאן הסברתי שהאמירות האלה באות מתוך אי-הבנה של הערך של לימוד תורה.
ולכן, מי שמוסר את נפשו על התורה ומרגיש שלא אכפת לאף אחד מזה, בצדק נעלב,
כשאומרים לו שהוא לא בסדר.
בסדר, אבל אם הדרישה של הגיוס באה מתוך הכרה בערך של התורה,
ומתוך ההכרה בערך של התורה גם דורשים גיוס, זה משהו אחר.
אבל הטון הכללי של המסע הציבורי היום
נגד החרדים הוא לא כזה.
ולכן אני פה לא מוכן לקבל את הדמגוגיה הזאת.
עכשיו, אבל אני כאמור לא בא לדבר עכשיו לא על אקטואליה
ולא על סוציולוגיה, אני רוצה ללמוד תורה.
אבא, נמשיך את ה... מה?
שהוא רק רוצה להכתיר נשיא כדי שיהיו חוזים יותר טובים למדינת ישראל,
חוזה סחר.
אבל הם יכולים עכשיו לעצור וכל מי שלא היה צריך לצאת איך המלחמת מלחמת כזאת יעשה את זה?
טוב, אתה שואל שאלה מעניינת.
האם מלחמת לבנון הראשונה,
שלג,
הייתה מלחמת מצווה או מלחמת רשות?
נכון?
הייתה מחלוקת בין הרבנים בזה.
לפי מי שאומר מלחמת רשות,
אז תלמידי ישיבות היו פטורים.
לפי מי שאומר מלחמת מצווה, הישיבות היו חייבים.
אגב, אותו ויכוח היה לגבי מבצע ליטני.
בסדר, אני עכשיו לא נכנס להגדרה, זה נושא לשיעור בפני עצמו. האם מלחמת לבנון הייתה מלחמת מצווה?
לדעתי כן, אגב.
אבל מי שסובר שלא, אז באמת בשבילו יהיה פתוח.
כן, בבקשה.
מה באמת רבנים שבאמת כן קראו את מדרש רבא של איכה,
מה הם חושבים, כאילו, יש לגמרי דעה יותר טובה. טוב, יש לימדות החוק לגמרי ממה שאני אומר,
ואם היה לי זמן הייתי גם מלמד את השיטות שלהם.
אבל עיקר ענייני זה קודם כל ללמד מה שאני חושב שהוא דעת התורה,
ואחר כך, אם אתה תביא את הטיעונים הנגדיים, נוכל לדון בהם. אבל אין לנו זמן.
אני כל הזמן מנסה להגיע להלכה הבאה, וכל פעם שאני מנסה להגיד, יש מישהו שרוצה להגיד משהו.
טוב,
אז אני מציע, רבותי היקרים, שאנחנו נמשיך בדברי הרמב"ם.
ולא שבט לוי בלבד,
כן, לא רק שבט לוי,
אלא כל איש ואיש מכל באי העולם.
מה זה?
מה זה איש ואיש מכל באי העולם? מי זה באי העולם?
גויים.
כבר מדובר על מיליארדי אנשים.
אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להיבדל לעמוד לפני השם לשרתו ולעובדו,
ולעובדו,
לדעה את השם.
כלומר, מדובר על אדם בכל העולם כולו,
בין מישראל, בין בעמים,
שהוא רוצה לעסוק בדעת אלוהים.
הוא מקדיש את החיים שלו לדעת את השם, לשרת את השם.
"והלך ישר,
כמו שעשהו האלוהים,
ופרק מעל צווארו עול החשבונות הרבים אשר ביקשו בני האדם,
הרי זה נתקדש קודש קודשים".
ביטוי חריף,
קודש קודשים, איפה מצאנו על אדם שקוראים לו קודש קודשים?
איזה אדם אומרים עליו קודש קודשים? אדם, לא, הכהן הגדול.
הכהן הגדול, כן?
כתוב על אהרון הכהן, להבדילו קודש קודשים, כך כתוב בספר דברי הימים.
אז מאיפה הרמב"ם לקח שאדם כזה הוא קודש קודשים, שהוא כמו כהן גדול?
זה רבי מאיר, כן?
אמר רבי מאיר, אפילו נוכרי שעוסק בתורה,
הוא ככהן גדול, שנאמר אשר יעשה אותם האדם וחי בהם.
כהן גדול.
אז הרי זה נתקדש קודש קודשים,
ויהיה השם חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים,
ויזכה לו בעולם הזה דבר המספיק לו כמו שזיכה לכהנים, ללוויים.
איפה מצאנו דבר כזה, שהקדוש ברוך הוא מפרנס מישהו כזה?
יש לכם דוגמה מעשית?
רבי שמעון בר יוחאי, נכון?
רבי שמעון בר יוחאי,
הוא ברח למערה,
ישב 12 שנה במערה, מה אכל?
חרובים. מה שאתה? מה עיין.
מה לבש?
חול.
זאת אומרת, אם אתה במשך 12 שנה מוכן לאכול רק חרובים,
לשתות רק מים וללבוש חול,
אז באמת הקב"ה ידאג לך.
זה נקרא שהקב"ה דואג לו, שימו לב.
לא שהוא מביא לו מלגה ושהחברה משלמת לו.
לא.
הרי לפי הרמב״ם אסור.
שהאדם יתפרנס עם הצדקה בגלל שהוא לומד תורה,
כפי שהוא כתב בהלכות תלמוד תורה.
אז מדובר כזה שהקדוש ברוך הוא דואג לו.
דואג לו, הנה יש לי חרובים, מה יותר טוב מזה?
ויהיה השם חלקו בנחלתו לעולם ולעולמי עולמים, ויזכה לו בעולם הזה דבר המספיק לו כמו שזיכה לכהנים ללוויים.
מה הוא לא כותב?
הוא כותב שהשם חלקו,
שהקדוש ברוך הוא ידאג לפרנסה שלו.
מה הוא רצה עוד לכתוב?
הוא לא יוצא לצבא.
הוא עושה הקבלה למה שהיא עם שבט לוי.
אז שבט לוי אמר, הם מקבלים פרנסה מהקורבנות,
והם מלמדים משפטי השם.
אז תגיד,
ואמרת גם שהם פטורים מהצבא.
אז גם לגבי כל איש ואיש מכל באי עולם, תגיד שהוא פטור מהצבא?
הוא לא כתב את זה.
אז בואו נבדוק, הרי הוא אחר כך מביא פסוק.
הרי דוד עליו השלום אומר,
השם מנת חלקי וחוסי אתה תומך גורני.
למה הוא מביא פסוק, למה הוא מציין את מי שאומר את הפסוק? מה, אנחנו לא יודעים שתהילים דוד כתב?
מה הוא רוצה להדגיש?
דוד, שמה עשה בחיים שלו?
מלחמות כל הזמן,
הוא מתאים להגדרה הזאת.
שימו לב, הרמב״ם לקח את דוד דווקא,
העושה 18 מלחמות בחייו,
ודווקא הוא הדוגמה לאדם שמתקדש קודש קודשים.
מכאן שהאדם שמתקדש קודש קודשים והוא לא משבט לוי, הוא לא פטור מן המלחמה.
נכון? כך שכל הדיוק שמנסים לדייק מההלכה הזאת, שכאילו הרמב״ם פוטר תלמידי ישיבה מצבא, זה פשוט לא נכון. אלא אם כן הם לווים, זה לא צריך לקרות.
שבט לוי, בזמן שהכיבוש הוא לפי נחלות, אז הם באמת יהיו פטורים. אז זה משהו אחר, לא מדובר על זה. עכשיו זה זמן אחר. בוודאי.
עכשיו, לגבי קוריאה, אתה רוצה להגיד שבקוריאה הם לומדים תלמוד? בסדר, אז מה?
גם בהרדיה שזה קיים שם, אז זה... לא רק שם. אבל הם לא פטורים, לומדי התלמוד בקוריאה לא פטורים מלימוד תורה, לא פטורים מצבא שם. זה אירוניה, כי הוא חייב להיות תלמוד. כן, כן. ללמוד כל התלמוד הערבית.
טוב.
באמת.
טוב.
עד כאן להיום. שלום.
תודה רבה.
תודה רבה.
