שלום וברכה.
היום יום רביעי,
י"ז באייר תשע"ב,
ל"ב בעומר.
מה זה אומר?
זה אומר לב וזה אומר עוד משהו.
זה אומר שהערב זה יהיה ל"ג בעומר,
ולכן רציתי להתייחס
לסוגיה
מיוחדת שקשורה לל"ג בעומר, והיא אישיותו של
רבי עקיבא.
מדוע לא דיברתי על רבי שמעון בר יוחאי? כי זה כולם מדברים.
אולי קצת ניגע גם בזה. רבי עקיבא,
יש לו שייכות מיוחדת לימים האלה,
בגלל שאלה הם הימים שבהם מתו תלמידיו.
וכאן המקום קצת התבונן, מה זה מיטתם של תלמידי רבי עקיבא,
ומדוע אנחנו מציינים את זה במנהגי אבלות
במשך התקופה
של ספירת העומר.
מתוך כך גם נוכל לעמוד על אישיותו המיוחדת ולהבין מה הוא עושה שם.
רבי עקיבא, שהיה חכם גדול,
זאת לא סיבה,
ותלמידיו היו מאורבים, זאת לא סיבה לעשות כזאת אבלות של 33 ימים.
לא להתחתן, לא להסתפר, באמת הדבר הזה תמוה מאוד,
צריך לברר מה מסתתר מאחורי הדברים האלה.
כידוע, תלמידי רבי עקיבא מתו באותם הימים
והפסיקו למות ב-33 לעומר. ככה יש מסורת.
עכשיו, התקופה הזאת,
שמפסח עד שבועות,
היא ביסודה, ככה הסביר הרמב"ן,
מן התורה, זאת תקופה של שמחה.
שבה אנחנו הולכים ומשתחררים מטומאת מצרים,
אחרי היציאה ממצרים,
הולכים ומטהרים לקראת מתן תורה.
אם כן, זאת שמחה עצומה.
השמחה שיש בלב של האדם שהולך ועולה,
הולך ומתקדם. הרב חרל"פ כותב באחד מספריו
שאם האדם היה מחדש תמיד, לא היה עצוב לעולם.
אז באמת תקופה של התחדשות. ודאי שהיא תקופה שמחה.
ואיך אומר הרמב"ן?
זה כמין חול המועד ארוך
שהתורה הציבה בין חג הפסח לבין חג השבועות.
עכשיו, בהלכות חול המועד יש הלכה מפורשת,
אסור להתחתן בחול המועד.
גם בחול המועד פסח וגם בחול המועד סוכות. מדוע?
אין מערבין שמחה בשמחה. זה המקור.
יוצא לפי זה שאסור להתחתן בחול המועד מסיבות שמחות.
כמו כן גם אסור להסתפר ולהתגלח
בימי חול המועד.
גם זה שלא ייכנס
לחג כשהוא מנוול.
אם כן, אנחנו רואים שהמנהג של עם ישראל לא להתחתן
ולא להסתפר באותם הימים זה מפני שמחת הימים ההם
ולא מפני חס וחלילה אבילותם.
אלא שבמהלך הדורות אותם הימים של שמחה הפכו.
להיות ימי אבל,
ומכיוון שהם הפכו להיות ימי אבל,
אז נוהגים בהם
את אותם האיסורים מסיבה של אבלות. כי הרי הלכות חול המועד והלכות אבלות הן אותן ההלכות, אפילו מובאות באותה מסכת, מסכת מועד קטן.
ברור, אם כן,
צריך לזכור,
התשתית הבסיסית של ימי הספירה זה שמחה,
באופן מקרי אבלות,
והאבלות צריכה להתבטל.
ברוך השם,
מה?
האם בחול המועד אסור לשמוע כלי שיר?
מותר.
מותר.
עכשיו, אם כן,
האבלות הזאת הולכת
ומתבטלת.
ברוך השם, בימינו חזרה השמחה ומתעצמה.
יש לנו שני ימי שמחה שנוספו, יום העצמאות ויום ירושלים,
שמבטלים את האבלות של אותם הימים, לפחות באותו יום עצמו או יום לפני,
וזה אם כן משמעותי ביותר שהשאיפה היא ביטול אותה האבידות.
אם זה כזאת תקופה שמחה, אז למה דווקא נדפקנו בימים ההם?
הרי אומר רבי אברהם חמאווי,
אחד מגדולי חכמי חלב שבסוריה במאה ה-19,
הוא אומר שחודש אייר הוא זמן ההצלחה של עם ישראל.
ראשי תיבות, אני השם רופאיך, יער, כן? בערך הדרוש.
עכשיו, אני רוצה להבין, אם כן,
איך זה שדווקא האסונות הגדולים פקדו אותנו באותם הימים? היו גם גזירות קשות מאוד באירופה באותם הימים, שזה גם כן הצטרף לאבילות של ספירת האומר וכו'.
יצוין, אגב, שאחינו התימנים בכלל לא שמעו על כל הדברים האלה ואינם נוהגים שום איסור
של אבלות באותם הימים.
לא של איסורי חתונות ולא תגלחת וכדומה.
עכשיו, בואו נחזור, אם כן, איך זה קרה
שדווקא בימים ההם
אפשר לדמות את השמחה של הימים ההם לשמחה של החלמה.
תקופת ההחלמה היא התקופה הקשה בחייו של האדם.
כי כאשר האדם חולה
לגמרי
הוא מוגן, יש הגנה טבעית גם מצד מנגנונים פנימיים בגוף האדם ששומרים על האדם
וגם מצד המערכת הסובבת, צוות הרופאים, המשפחה, החברים, כולם דואגים לחולה
שלא יהיה חלש.
אם כן, אפשר לומר באיזשהו מקום,
החולה מוגן יותר מן המחלים.
לעומת זה, האדם הבריא גם הוא בריא,
אבל מי שבדרך הוא עלול ליפול. מה אתה רוצה?
לא הבנתי את ההגיון של לא מערבין. אין מערבין שמחה ושמחה? זאת הלכה.
יש הלכה שלא מערבין שמחה ושמחה. כיוון ששמחת המועד,
אז לא עושים שמחה אחרת של חתונה.
בסדר.
ומכאן מחאה גלויה כלפי אלה שעושים בר מצוות בחול המועד. זה תמיד מרגיז אותי.
אבל אם אדם יבוא אל המועד, מה הוא יעשה?
מה הוא יעשה? מה הוא יעשה? ואם אדם, בר מצווה שלו יוצא בתשעה באב, מה יעשה?
הוא לא יכול לדבר על זה בידי. עזוב, אז גם כן, שלא יעשה בחול המועד. מה הבעיה? מה קרה?
אפשר לחשוב.
עכשיו, בואו נחזור לעניין.
אם כן, זה דומה להחלמה. כאשר אדם נמצא במצבי החלמה, יש לו חולשה.
הוא עלול כל רגע לעבור את כוחותיו וליפול בחזרה למשכב.
לכן יש זהירות מיוחדת של הימים ההם.
ואנחנו רואים כן שמכיוון שזה ימי הצלחה עם הסכנות,
ניסו מספר פעמים בהיסטוריה להשתחרר
מעול הגלות דווקא בימים ההם.
בסדר?
למשל בימי בן קוזיווה.
בימי בן קוזיווה,
הלוא הוא הגיבור שלנו בר כוכבא,
ניסינו, אנחנו עם ישראל, להשתחרר מהעול הרומאי,
והיה בסיס לדבר הזה.
הבסיס היה שהיה לנו שנים רבות של הכנה למרד,
היו יחסי כוחות
שנתנו מקום לתקווה
של הצלחה,
היה לנו בריתות
עם הפארטים ועם השומרונים,
אבל מכל מיני סיבות זה בסוף נכשל.
אבל... מה הייתה העילה לדמרת הזה? מה הייתה העילה למרכת? חודש, שבת, מילה, מה? יש הרבה סיבות. מדוע מרדו?
אפשר לומר שהסיבה המרכזית היא בגלל שרצו למרוד,
שזו סיבה טובה.
בגלל שיש לנו מצווה שהארץ הזאת אשר נתן האל להתעלה לאבותינו
תהיה בידינו ולא ביד אומה אחרת.
עכשיו יכול להיות שיש מאורעות שעזרו לקדם את העניין, למשל הגזרה של אדריאנוס נגד ברית המילה.
או הסירוב שלו לבנות את בית המקדש, היה שלב שהוא חשב כן לבנות, ואחר כך הוא אמר שלא,
וגם אחר כך היו גזרות קשות מאוד נגד עוד מצוות,
נגד דימות תורה וכדומה, ולכן מרדו.
זה עזר למרידה.
היו גם כנראה יחסי כוחות עם עוד קהילות,
גם של גויים ברחבי האימפריה הרומית,
שרצו למרוד.
על כל פנים, תקוות היו.
זה נכשל, אבל זה לא אומר שזה לא היה צודק.
יש מי שכתב דברים שאין הדת סובלתם,
שבר כוכבא ורבי עקיבא תומך בו
הביאו אסון על האומה.
שטויות.
לא היה ולא נברא. כחרס הנשבע וכדבר שאין בו ממש.
שהרי אם לא היו מורדים, אז מה היה קורה?
היו הולכים ונכנעים ומתבוללים תחת העול הרומי,
ועם ישראל היה נעלם מן הזירה ההיסטורית,
ולא היינו פה כדי לדבר על זה.
לכן צדק בן קוזיוה או בר כוכבא
כשהוא ניסה למרוד ברומאים,
וצדק רבי עקיבא שתמך בו.
רבי עקיבא היה ראש התומכים בבן קוזיוה,
הלוא הוא בר כוכבא.
יש אגב עדות מעניינת לתמיכה של רבי עקיבא בבן קוזיוה
במצביעות
שטבע בר כוכבא.
הוא תבע מטבעות, על חלק מהמטבעות הוא תבע את הצורה של ארבעת המינים.
מהם ארבעת המינים?
הדס, לולב, ערבה ואתרוג.
כמה הדסים צריך?
שלושה.
כמה ערבות?
שטעה היא.
אבל דעת רבי עקיבא במשנה היא,
שכשם של לולב אחד ואתרוג אחד, כך הדס אחד וערבה אחת.
ובאמת יש חלק מן המטבעות שבהם זה ככה מופיע.
דולב אחד, הדס אחד, ערבה ואתרוג אחד.
כשיטת רבי עקיבא, זאת אומרת, זה לא חדש שאנשים משתמשים בקרבתם לשלטון כדי לנסות לכפות את דעתם ההלכתית
ולהדפיס את הספרים שלהם וכדומה.
אמר לו רבי עקיבא, בוא נעשה עסק, אני תומך בך מדינית, אתה תומך בהלכתית,
וככה שלום בעל ישראל. זה לא עזר, זה, השיטות האלה לא עובדות, והראיה,
שבסוף אין הלכה כרבי עקיבא לעניין זה, כן?
בסדר.
יעקב ואני, רבי עקיבא, תומך.
לא רק שהוא תומך, אלא מצטרפים איתו תלמידיו.
תלמידיו של רבי עקיבא
הצטרפו למלחמה הזאת.
כתוב, 12,000 זוגות של תלמידים היו לו לרבי עקיבא, מגבת
ועד אנטיפרס.
מה זה האזור הזה בין גבת לאנטיפרס?
אנטיפרס זו אנטיפטריס.
אנטיפטריס איפה זה?
בראש העין.
ליד ראש העין, יש מבצר אנטי פטריס, עד עצם היום הזה,
ואיפה זה גבת?
גבת היא גיבטון.
גיבטון
באזור עקרון,
ומוזכרת גם בספר מלכים.
זה האזור של הקרבות
העיקריים בימי
מרד בר כוכבא, בין גבת לאנטי פרס,
וכולם מתו בין פסח לעצרת.
למה הם מתו בין פסח לעצרת? מה קרה שם?
מתו מיתה רעה. אז כך כתוב.
כתוב בברייתא, במסכת יפה מאוד, כתוב שמתו מיתה רעה.
עכשיו, מה זה מיתה רעה? כל מיתה זה רעה.
למות זה רע.
מה זה מיתה רעה?
צריך בשביל זה להבין מה ההפך של רעה.
מה ההפך של רעה? טובה, אתה אומר, נכון?
בעברית של החכמים לפעמים ההפך של רע זה טוב,
לפעמים ההפך של רע זה יפה.
למשל,
תאנים יפות
ותאנים רעות.
אז מה ההפך של מיתה רעה? מיתה יפה.
כן, בבקשה.
יש גם ביטוי מיתה משונה. יש גם ביטוי מיתה משונה, נכון.
אצל אנשים וחטאים נשים, אז הם מתים במיתה משונה.
אז כאילו יש... יש גם מיתה משונה. אז כאילו על תלמידי רבי עקיבא מיתה רעה זה משהו אחר, לא בגלל שהם חטאו במפרידום.
אולי הם חטאו במשהו, אבל כתוב שהחטא שלהם היה שלא נהגו כבוד זה בזה.
אבל אני רוצה להבין, קודם כל, מה הייתה המיתה?
כן? במה הם מתו?
הם מתו מיתה רעה,
שהיא ההפך של מיתה יפה.
איפה מצאנו את הביטוי מיתה יפה? מצאנו אותו במסכת
סנהדרין.
במסכת סנהדרין נאמר שם
שיש ויכוח בין חכמים לרבי יהודה כיצד מבצעים את אחת מארבע מיתות בית דין,
מיתת הרג.
הרי יש ארבע מיתות שמקובלות בבית דין, הלא הן שקילה, שרפה, הרג וחנק.
אז שקילה, שרפה וחנק, כולם מסכימים עם איך שעושים,
לגבי ההרג יש מחלוקת.
חכמים אומרים,
רבי יהודה אומר, סליחה, רבי יהודה אומר,
שחותכים את ראשו בקופיץ
כדרך שהמלכות עושה.
אמרו לו חכמים,
הרי זו מיתה מנוולת, הנה עוד ביטוי,
מיתה מנוולת היא זו.
ואיך אפשר לעשות מיתה מנוולת? הרי התורה אמרה,
ואהבת לרעך כמוך.
ואז אם צריך לאהוב את רעך כמוך, ברור לו מיתה יפה. כשאתה בא להרוג אותו, תהרוג אותו בצורה מכובדת, לא בצורה שמנוולת אותו.
ולכן חייבים חולקים על אופן הביצוע של מיתת ההרג.
אבל מה שמעניין אותי כאן, אם כן,
שמיתה רעה או מיתה יפה זה מוזכר בקשר למיתה של חרב.
מתי מתים בחרב? במלחמה.
עכשיו, מעניין מאוד.
יש אפילו כאן רמז לזה שההקשר הוא קשור לתלמידי רבי עקיבא. הרי כתוב:
"ואהבת לרעך כמוך וראו לו מיתה יפה". מי אמר ש"ואהבת לרעך כמוך" זה כלל גדול בתורה?
הרי הוא רבי עקיבא.
ושוב, אנחנו רואים איזשהו קשר אסוציאטיבי לעניינים.
כן, בבקשה.
מה קשורה את זה לא נקרא מיתה?
אני עוד לא יודע. אני בינתיים מחפש מה פירוש הביטוי הזה בברייתא.
אם כן, אני מניח שמתו במלחמה.
עכשיו, איך אני יודע באמת שזה היה במלחמה?
יש לנו ספר היסטוריה,
רגע, שלום הרב, לא הבנתי למה היה טוב שמרדו.
איך זה עזר?
הרי הרומאים השמידו יותר יהודים וקידמו את ההתבוללות יותר בשל הגלות והאיסורים וכו'.
נכון,
אבל זה הותיר בתוכנו כזאת צריבה נפשית
שלעולם לא נוכל יותר להשלים עם הגלות.
הנה, הרב קוק למשל כתב מכתב
כאשר נוסדה תנועת בני עקיבא,
אז הרב קוק שם רומז להם שכדאי היה להגיד איזה בני רבי עקיבא,
לא חבר שלכם,
אבל הוא אומר להם שהתמיכה שנתן רבי עקיבא למרד
של בר כוכבא,
אמנם זה נכשל בשעתו,
אבל דברי רבי עקיבא הם קיימים לעד,
והם מתעוררים מחדש דרך תנועת בני עקיבא בדור הזה.
נכון.
זאת אומרת שדברים לא נשכחים.
עכשיו בואו נחזור לנושא שלנו.
איך אני יודע שזאת הייתה מיתה במלחמה?
הרי בגמרא זה לא כתוב, כתוב "מת ומיתה רעה".
המבין, מבין.
הידיעה ההיסטורית נמצאת בספר היסטוריה
של הרבנים.
מהו ספר ההיסטוריה של הרבנים?
לא מכירים?
התנ״ך והמדרשים. לא, התנ״ך והמדרשים מדברים על תקופות קדומות. אני מחפש ספר היסטוריה של הרבנים על הרבנים.
יוספוס,
מה אמרת?
פלביוס.
פלביוס.
זה נחמד, אבל יוספוס פלביוס חי בזמן החורבן.
אז הוא בוודאי לא ראה את בר כוכבא שהיה 60 שנה אחריו.
אם כן, הניסיון הוא יפה, אך נכשל.
אז מהו ספר ההיסטוריה של הרבנים?
דיבור לגרמנים?
לא, אז אני אענה לכם.
אני מציע שאני אענה.
התשובה היא שזה ספר איגרת רב שרירה גאון.
רבנו שרירה גאון נשאל על ידי חכמי קירואן,
שהוא יגיד להם כיצד נכתבה המשנה. כתוצאה מזה כתב
רבנו שרירה ספר שלם הנקרא איגרת רב שרירה גאון.
ובספר הזה הוא מביא הרבה מאוד ידיעות היסטוריות שעברו מדור לדור בישיבה של הגאונים.
אחד הדברים שהוא כותב
על תלמידי רבי עקיבא, והבה,
זה כתוב בארמית, כן?
והבה שמדה על תלמידי ברבי עקיבא
היה השמד על תלמידי רבי עקיבא.
עכשיו, מה פירוש הביטוי השמד אצל חכמי ישראל?
בכל המדרשים, כשאומרים השמד, הכוונה מלחמת בר כוכבא.
בר כוכבא.
אם כן, אנחנו רואים
יש לנו ידיעה היסטורית שהגיעה לידינו,
שתלמידי רבי עקיבא מתו בשמד, דהיינו במלחמה.
ואהבה שמדה על תלמידו ידי רבי עקיבא.
הערה מעניינת,
זה לא נמצא בכל הגרסאות של הספר הזה, יש שתי גרסאות עיקריות,
מה שנקרא נוסח צרפת
ונוסח ספרד.
בנוסח ספרד זה כתוב, בנוסח צרפת זה לא כתוב.
ומעניין, פעם אחת התהלכתי ברחובות מאה שערים,
וראיתי בחנויות הספרים, אחד הוציא איגרת רבנו שיר הגאון, מהדורה חדשה. אמרתי, מעניין,
מה הוא כותב על הנקודה הזאת? דפדפתי,
חיפשתי את המקום, לא כתוב.
נסתכל במבוא,
הלכנו לפי נוסח צרפת.
טוב, בסדר, יש אולי איזושהי סיבה, מה אכפת לך לציין את נוסח ספריו?
טוב,
אז כל פנים,
יש לנו ידיעה היסטורית.
עכשיו, זה מעניין שהידיעה ההיסטורית הזאת לא הגיעה לידי רש"י.
רש"י כנראה לא ראה,
הרי רש"י ראה את תיגרת רב שיר הגאון, את זה אנחנו יודעים, אבל הוא משתמש בנוסח צרפת,
לא בנוסח ספרד.
ולכן רש"י כותב,
לא כותב שזה היה במלחמה.
אבל בגמרא יש בכל זאת רמז. כתוב,
מה היא מיתה רע?
אחר כך האמוראים שואלים, מה זה מיתה רע?
אמר רב נחמן, אסכרה.
אסכרה.
אסכרה זה מחלה?
אז קרה איזה מחלה, לכן רש"י מפרש שהם מתו במגפה, מחלה.
איזה מחלה, מחלה שחונקת את הגרון.
אז כאילו הייתה מגפה, איזה וירוס,
ומי זה מתו תלמידי רבי עקיבא?
ובגלל הפירוש הזה נשכח הכול.
עכשיו צריך להבין,
רב נחמן בוודאי שהוא יודע מה קרה עם תלמידי רבי עקיבא,
אלא שרב נחמן מסביר מהי מתהרעה, כשאנחנו מדברים על מתהרעה, בעולמנו אנו, אחרי המלחמות,
שכבר אנחנו לא נלחמים בזמן הגמרא,
מה יכולה להיות עבורנו? אסכרה, ברור.
אבל זה לא שהוא התכוון לומר את זה על תלמידי רבי עקיבא, אלא אם כן הוא אמר שהוא רמז לפירוש של המילה אסכרה בערבית.
מה זה אסכרה בערבית?
צבא, גדוד.
כן? מתו באסכרה,
בצבא.
אל-אסכרי. אסכרי? צבא.
נכון?
זאת אומרת שיש, אם כן, ידיעה שהם השתתפו במרד הזה.
עכשיו, אז מה זה משמעות שהם הפסיקו למות?
הפסיקו למות, אפשר להגיד כי נגמרו לו התלמידים, אז הם הפסיקו למות.
אני חושב שהכוונה, שהיה ניצחון גדול. יש איזה השערות אצל ההיסטוריונים, הדברים האלה לוטים בערפל, כי אין לנו היסטוריון בשיעור קומה של יוספוס פלביוס
על מרד בקורבא.
כל הידיעות שלנו זה קצת מלוכד פה ושם במדרשים, קצת ממצאים ארכיאולוגיים,
והספר של דיו קסיוס,
הרומאי, שמספר על המלחמה.
אז יש לנו מעט ידיעות.
ועל כל פנים,
יש סיפור שמביא דיוקסיוס.
דיוקסיוס מספר שהרי היה מנהג של הקיסר הרומאי,
כשהוא היה מופיע לפני הסנאט ברומא,
היה פותח את הנאום שלו במשפט
"שלום לי ולצבא".
ויום אחד אדריאנוס לא אמר
"שלום לי ולצבא",
כאשר הגיעה אליו הידיעה שליגיון שלם של הצבא הרומי נכנס לשטח של המורדים של בר כוכבא ולא חזר חי אפילו אחד.
אז אולי זה היה בל"ג בעומר, איך תדע?
רמז יש בזה
שנהגו ישראל מסיבות לא ברורות מדורי דורות לשחק בחץ וקשת ביום הזה.
כלומר, יש לזה אופי מיליטריסטי,
אופי צבאי
ליום הזה.
אז אולי זה היה באמת
יום מיוחד.
ייתכן גם שביום הזה חודשה עבודת הקורבנות על ידי בן קוזיבה,
אם אנחנו נקבל את ההנחה שהוא הצליח לכבוש את ירושלים, שבזה יש מחלוקת,
האם בר-כוכבא הצליח להשתלט על ירושלים
ולחדש את עבודת הקורבנות או לא.
אם נאמר שכן, אולי זה היה בל"ג בעומר. יש לנו קצת רמז לדבר הזה.
הרי יש מי שכתב לאחרונה
של"ג בעומר זה בכלל קשקוש אחד גדול,
לא קשור לרבי שמעון בר יוחאי, לא לבר כוכבא ולא לרבי עקיבא ולא בטיח.
למה?
כי מצא אותו חוקר
שבל"ג בעומר קרה משהו אחר.
מה הדבר שקרה? זה היה בזמן האמוראים שהיה
קיסר בשם יוליאנוס,
יוליאנוס הכופר.
שצריך לזכור שבאותם הימים האימפריה הריזנטית הפכה, מאז ימי קונסטנטינוס, הפכה לנוצרית.
אבל יום אחד קם איזה קיסר חדש
שמרד בנצרות וניסה להחזיר את האלילות,
את הפולחן האלילי, לתקופה מסוימת, קראו לו יוליאניוס הכופר.
וכדי להרגיז את הנוצרים הוא נתן רישיון ליהודים בירושלים לבנות את בית המקדש.
והיהודים הכינו את חומרי הבנייה
וריכזו אותם בדרום הר הבית,
איפה שהיום, מה שנקרא, אורוות שלמה,
איפה שממשלת ישראל אישרה
לבנות
מסגד חדש ליד אל-אקצא,
אז שם נאספו כל החומרים לבניית המקדש
והיו אמורים להתחיל את הבנייה בי"ח באייר, והיינו ל"ג בעומר.
באותו לילה הייתה רעידת אדמה והייתה שרפה,
הכל עלה באש,
הכל נחרב.
בינתיים יוליאנוס
שהיה במלחמה נהרג במלחמה,
חזר השלטון לידי הנוצרים ובוטלו כל החגיגות.
ומאז נהגו היהודים באותם הימים לעשות תענית בל"ג בעומר.
אז אותו חוקר אומר, אם כן, אתם רואים, אין לזה שום קשר.
זה הבסיס ההיסטורי של ל"ג בעומר.
ואני אומר שאותו חוקר,
שאומנם אדם יהודי תלמיד חכם וחביב אינו אלא טועה.
מדוע?
כי נשאלת השאלה, מדוע היהודים החליטו שאת
חנוכת המקדש הם יעשו בל"ג בעומר?
מה הייתה החשיבות של התאריך הזה? הרי ברור שהיהודים לא סתם בוחרים איזה שהם תאריכים,
בוודאי לא לבניין בית המקדש, בניין מקדש הוא משהו מהותי,
אלא הייתה כנראה איזו ידיעה היסטורית קדומה שיש קשר בין התאריך הזה לבין בניין המקדש,
וייתכן שהכוונה למה שקרה 150 שנה לפני זה עם בן קוזיווה,
שחידש את העבודה ביום הזה.
כך שאין בזה כל סתירה לחגיגות שאנחנו עושים. כן.
זה כבר אחרי הספירה.
בוודאי, הכל זה אחרי הספירה.
מתי זה קרה? זה קרה בשנת...
משהו באזור ה-280-300, לא זוכר בדיוק.
מה?
אני לא מבין את השאלה שלך.
אני לא אמרתי שזה לפני הספירה, אמרתי שזה אחרי הספירה.
הרב,
למה יאמר רב האי גאון בערבית אסכרה? הרי הוא כותב בארמית ולא בערבית.
רב האי גאון לא כתב אסכרה.
רב האי גאון כתב בארמית ואהבה שמדה על תלמידו ידי רבי עקיבא.
אז כך שבכלל השאלה מעיקרא לאיתה.
כן.
כן, הנצרות התקבלה בשנת 320,
משהו כזה.
כן, אז זה קרה אחר כך. אתה צודק, אתה צודק.
כן. יש קשר בין אסכרה לסיקריקים?
לא, אין שום קשר בין אסכרה לסיקריקים.
סיקריקים זה בק',
אזכרה זה בכ',
אין מה להשוות.
זה בא מהמילה סיקה.
סיקה בלטינית זה פיגיון.
כן?
טוב.
אז איפה היינו?
כן, אז אם כן, באותם הימים יש ניסיון להביא לידי שחרור, לידי עצמאות,
וזה נכשל.
אבל זה הצליח מחדש בדורנו אנו.
זה יצליח על ידי חזרת העצמאות בה' באייר,
שחרור ירושלים בכ"ח באייר,
כך שאנחנו בזה ממשיכים לתלמידיו של רבי עקיבא.
עד כאן ברור?
אני רוצה קצת להבין מה קרה כאן.
הגמרא אומרת שהעונש
שבא על תלמידי רבי עקיבא היה משום שהם לא נהגו כבוד
זה לזה.
מה הקשר בין אי נהיגת כבוד לבין נפילה במלחמה?
פשוט מאוד.
כשאדם יוצא למלחמה והוא לא נוהג כבוד בחברו, מה המשמעות?
מה המשמעות של אי נהיגת כבוד
זה לזה במלחמה?
שהם לא קיימו פקודות.
אם אתה מפר פקודה במלחמה, ברור שאתה נופל.
זו המשמעות.
עכשיו יוצא לפי זה שהיה איזה חיסרון,
האם זה רב היי גאון או רב שרירא גאון?
זה רב שרירא גאון.
אז בכלל, הם לא היי גאון ולא רב נחמן, אלא רב שרירא.
טוב,
איפה היינו?
איפה היינו?
החיסרון. אה, כן, החיסרון היה אם כן בכבוד זה לזה.
אפשר גם לומר שאולי בעקבות הכישלון הזה
הבין רבי עקיבא את המרכזיות של הפסוק ואהבת לרעך כמוך.
הרי רבי עקיבא אומר ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה.
בוודאי, הוא הבין.
אם אין אהבת רעים,
אין כבוד זה לזה, בסוף נובעים במלחמה. ולכן הוא הבין שזה היסוד
של כל התורה כולה.
מתוך כך אפשר להבין איך רבי עקיבא העלה על נס את מידת האהבה.
מידת האהבה,
למשל בא לידי ביטוי בזה שרבי עקיבא רואה את
שיר השירים בתור ספר מרכזי בתנ״ך.
על מה מדבר שיר השירים?
על אהבה.
לכן אומר רבי עקיבא,
כל השירים קודש ושיר השירים קודש קודשים.
גם רבי עקיבא ידע מהי אהבה זוגית
דרך הסיפור המפורסם על אשתו רחל ועל מסירות נפש למענו,
ואחר כך האהבה הזאת הלכה ונהייתה האהבה האלוהית העליונה בשעת מיתתו של רבי עקיבא,
שקיים ואהבת את השם אלוהיך בכל נפשך, אפילו נוטל את נפשך.
כבוד הרב, בדורות הקודמים לא עשו כזה סרט מל"ג בעומר.
מדוע בארץ כן?
כבודו,
אינני יודע מי הוא, אבל טועה טעות חמורה.
בקהילות ישראל ל"ג בעומר היה משהו, משהו.
במיוחד אצל הספרדים,
שאחינו הספרדים היו הולכים בתהלוכות אל קברי הצדיקים בכל הקהילות.
אין מה לדבר. איזה הילולות, איזה בלאגן הלך שם.
אז מה אתה אומר שלא עשו כזה סרט? ודאי שעשו כזה סרט, ועוד דרך.
מה זה דורות? מה?
הוא...
אני לא יודע, תשאל אותו.
אתה שואל אותי על שאלה שלו, אני לא יודע.
טוב,
כן.
קודם הסכמת שבזמן הזה זה ימים של הצלחה. נכון. אמרת, כאילו, אז הייתה את השאלה על... זה הצלחה פוטנציאלית, כן, נו.
אז איך יכול להיות שיש פעם? נכון. אז הסברתי שזה בעיה שזה ימי החלמה,
שזה לא שמחה של שלמות, אלא שמחה של השתלמות.
וכאשר אדם נמצא בהשתלמות, הוא עלול ליפול.
זה מה שהסברתי.
אני לא חושב שצריך לחזור בי, אני חושב שזה היה הסבר נכון.
טוב,
עכשיו מתוך כך אפשר להבין את דבריו של הרמב״ם.
ביחס לבר כוכבא.
הרמב״ם לומד מתמיכתו של רבי עקיבא בבן קוזיווה הלכות
בענייני משיחיות.
מאוד מעניין.
כן, הרי השאלה מה זה משיח ומה זה גאולה.
אז הרמב״ם מביא דוגמה
שאדם שלוחם מלחמות ישראל ומנצח את הגויים,
יש לו פוטנציאל טוב להיות המשיח.
מאיפה הרמב״ם יודע?
הוא כותב
שהרי רבי עקיבא
חכם גדול מחכמי המשנה היה
והוא היה נוסק אליו של בן קוזיבא המלך
ואומר עליו שהוא המלך המשיח
עד שנהרג בעוונות, כיוון שנהרג
נתברר לכל שאינו
אבל זה מעניין שהרמב״ם לומד מהתמיכה של רבי עקיבא
ובן קוזיבה מהו האופי של המשיח. אם כן, המשיח הוא מלך
שיודע להילחם.
הוא יודע להרוג הרבה אויבים,
והוא מתכנן גם לבנות את בית המקדש, ובסופו של דבר גם להגיש שלום לעולם כולו.
אז אם הוא רק התחיל ומצליח די טוב בהתחלה,
אומר הרמב״ם, הרי זה בחזקת שהוא משיח,
ואם נכשל,
אז זה מין הודע שאינו.
ואם הוא מצליח,
נגיד בנה את המקדש במקומו וקיבץ נבחי ישראל והביא שלום לעולם, אז הוא משיח ודאי.
אז מעניין שגם מכישלונות
היסטוריים הלכות נלמדות.
כן.
כן. מה?
כן.
משיחה שנייה זה צריך הרבה, כאילו הוא מובא איפה שהוא מסתכל על הסמונים האלו, שהוא ראה בר-קוז ליבה בא למרוד והוא הלך. אתה שואל על סמך מה? בעצם רבי עקיבא קבע שבקורבה הוא המשיח.
אני בטוח שרבי קיבלו על מה. כן, אתה שואל על סמך מה, בסדר.
על סמך מה? על סמך זה שהוא עמד בתנאים.
מה התנאים? שהוא הורג הרבה רומאים.
זהו.
זאת אומרת, הוא מחזיר את המלכות לישראל,
הורג הרבה מאוד רומאים,
ולכן הוא המשיח.
אם הוא יצליח כמובן,
בינתיים בחזקת. כלומר, לפי ההלכה אנחנו מחויבים לראות את בר כוכבא כמשיח,
אף על פי שהוא לא ודאי.
בסדר? אבל צריך להישמע לפקודות שלו, לשתף פעולה עימו.
וזה נבואות?
למה? זה טוב מאוד. הרי מה הנבואות? הנבואות זה שעתיד מלך מבין דוד למלוך על ישראל ולקבץ נדחי ישראל בנגד המקדש.
זאת אומרת שהנביאות מתקיים חלק מהדברים? כן.
עד שזה מצליח,
כמו כל תהליך. תהליך זה תהליך.
אז מתחילים קודם כל עם מלך.
כלומר, הדבר הראשון, הרי איך כותב הרמב״ם?
המלך המשיח עתיד לעמוד.
אז מה הדבר הראשון שאני מצפה מהמשיח להיות?
מלך.
נכון?
מה זה מלך? זה מי שהשלטון בידו.
זה לא קרונולוגיה, זה הגדרת התפקיד.
מלך זה מישהו שהשלטון הפוליטי בידו.
הוא גם מלך וגם ישי.
ודאי, אבל זה מתחיל מזה.
כלומר, זה לא יכול להיות פחות מזה.
כלומר, המשיח חייב להיות קודם כל בעל שלטון פוליטי
וצבאי.
אחר כך יש עוד מעלות נוספות שהוא צריך לקיים, כמובן, צריך להגשים הרבה נבואות.
אבל זה מתחיל מזה.
לא פחות מזה, כן.
היה איזה יהודי אחד 200 שנה לפני בן קוזיבה
הגיע לרבנים, הוא אמר להם,
לרבנים, החכמי הסנהדרין, הוא אמר, אתם מצפים לכך שיבוא בן דוד כדי להושיע אתכם מן העול של הרומאים
ואני לא באתי אלא לגאול את הנשמות.
בברית החדשה זה כתוב, זה מה שישו אמר לרבנים.
אמרו לו הרבנים, בום, וואו, זו שיטה מעניינת, אז אתה מחוץ ליהדות.
ככה זה התחיל,
מעניין, כן?
אז אם עכשיו מיבי נלחם באיראן ויש לו סיכוי, יש לו פוטנציאליות... בוודאי, כלומר, מי שהשלטון בידו והוא מקיים את כל התנאים שההלכה דורשת מן המשיח להיות, אז הוא המשיח.
אז המשיח, שהוא צריך להקים שושלת מבין דוד
והוא צריך להילחם ביחוד ישראל, למנות בית המקדש וכו'.
הרב קוזיבה הוא המלחמה שלו על הקדוש ברוך הוא נתיב. זהו,
אז בן קוזיבא הוא היה אדם מאוד מעניין,
עם חוצפה ישראלית, ככה, משהו חבל על הזמן,
הוא בא במדרשים,
שהוא היה עומד בראש הצבא, פונה השמימה ואומר לקדוש ברוך הוא,
לא תסעוד ולא תחשוף. כלומר, אל תעזור, רק אל תפריע.
ודאי שהדתי. ודאי שהדתי. אתה רואה, למשל, באגרות שלו,
שנמצאו בעין גדי ובעוד כמה מקומות,
אתה רואה שמה שחתום על ידו,
שהוא אומר לאנשי עין גדי,
שאם הם לא מביאים עכשיו ארבעת המינים לחיילים שלא הורג אותם,
כן? קודם כל, חוץ מזה, מצאו את הגופות של חיילים, כלומר את השלדים עם תפילין,
היו יוצאים למלחמה עם תפילין בראש.
זה צבא, אחלה צבא, לא סתם.
כן? שמה, אם אתה לא מגיע לתפילת ותיקין בפקודה, אוי ואבות, מה הולך עליך?
החילוק כתוב בתלמוד,
שהוא היה, כדי לגייס את האנשים ליחידות העילית שלו, הוא היה דורש מהם לחתוך אצבע.
אתה מסוגל לחתוך אצבע שלך, אתה יכול להיות בצבא.
אז אמרו חכמים, רגע, אתה עושה אותם באלימומים, אז הוא אמר, אז איך אני אבדוק מי טוב?
אז אמרו לו, טוב, תשמע, נעשה מבחן אחר. כשאדם רוכב על סוס, תוך כדי שהוא רוכב, הוא מסוגל לעקור ארז.
כן? ככה זה היה החיילים שלו.
השאלה היא איזה אצבע הם חתכו.
יש שאומרים שזו האצבע הזאת, שבה עושים פלפולים.
כן?
אני נותן לך פקודה, אל תעשי לי ככה.
נחתוך את האצבע.
טוב.
שאלה עקרונית,
הוא היה אומר, חז"ל אמרו על דבריהם מתוך קבלה על משה,
עד משה או רוח הקודש או שמעו בעקבות אירועים
שעברו עליהם כי אז יש מקום לחלוק,
אבל אם זה ממשה אין מקום לחלוק.
זה לא חתוך כמו שאתה אומר,
יש רוח הקודש של שימוש תלמידי חכמים מדור לדור
וזה מפגיש אותנו ממציאות שמעוררת את האדם לגלות, לחשוף משהו מן התוכן.
איך קרה שמשיחי הפכה למילת גנאי בציבוריות הישראלית?
פשוט מאוד, בצדק,
כי המילה "משיחי" בימינו זה מציין אנשים בעלי תפיסה אפוקליפטית לא מחוברת למציאות.
שלום, כבוד הרב. מתי למדו תלמידי רבי עקיבא קשרי מלחמה?
איפה הם למדו? במכינות, מה זאת אומרת?
הרב, ראשונים, בהקדמה לפרקי עבוד, כמו למשל הרשב"ציות, כותבים שכל העניין עם רבי עקיבא ובר חובה היה כישלון,
ועל כך נהרגו אלפים בביתר.
ולמה הרמב״ם לומד מכך כתוכנית למשיח?
אני לא מבין כלום. אתה אומר, אתה מקשה, מדוע הרמב״ם לא מקשיב לרשב"ץ?
קודם כל הרשב"ץ
נולד 250 שנה אחרי מות הרמב״ם.
כך שזה קשה לו שהוא יקבל את דברי הרשב"ץ. חוץ מזה, אז מה?
אז הרמב״ם אומר מה שהוא אומר.
למה שהוא יחשוב כמו הרשב"ץ?
זה מזכיר ככה, רב אחד אומר x.
אומרים, הרב זה לא נכון מה שאתה אומר. למה? כי הרב השני אמר y.
אז מה?
רב א' אמר x,
רב ב׳ אמר, וואי, מה קרה, אפשר לחשוב.
זה לא טענה בכלל,
זה רק משחקים של ימינו, שאסור לחלוק על גדוילים,
ויש פה איש סגדור,
וגדויל הדור, וכל דברים כאלה. איפה למדנו דברים כאלה?
אני רוצה להרסם כן לדברי,
זה רפורמה ביהדות, לומר שההלכה כגדויל הדור. איפה מצאנו דברים כאלה?
ביהדות ההלכה היא כמו הרב שלך, נקודה.
ואם הוא צודק,
אז ההלכה כמותו, ואם הוא לא צודק, אז תוכיח שהוא לא צודק.
עכשיו, ועל זה נאמר, תולה ארץ על גלימה.
עכשיו,
בואו נחזור כן לעניין שלנו. רבי עקיבא,
תומב בן קוזיוה,
והרמב״ם מסביר שהתמיכה הזאת מלמדת אותנו הלכות משיחיות.
ההלכה המשיחית היא שהמלך,
המשיח צריך קודם כל להיות מלך.
עכשיו, הרמב״ם כותב דבר מאוד תמוה.
הוא אומר שלא צריך לבקש מהמשיח לעשות
ניסים, אותות או מופתים.
לא צריך.
הוא אומר, אל יעלה על דעתך שהמשיח עתיד לעשות מופתים ולחדש
דברים בעולם או להחיות מתים כפי שהטיפשים אומרים.
איך כותב הרמב״ם? במהדורות הלא מצונזרות הרמב״ם כתב את המילים כפי שהטיפשים אומרים.
מעניין, עכשיו, אז מאיפה הרמב״ם יודע שהמשיח לא עושה אותו? הוא אומר, שהרי
בן קוזיווה
היה מלך, ורבי עקיבא אמר עליו שהוא המלך המשיח,
ולא שאלו ממנו חכמים לא אות ולא מופת.
אם כן, לפי הרמב״ם לא צריך סימנים כדי להיות משיח, צריך פשוט לעשות.
מי שעושה הוא המשיח, מי שלא עזב.
עכשיו, נשאר את השאלה שזה לכאורה סותר גמרא מפורשת מה שאומר הרמב״ם,
שהרי הגמרא, מסכת סנדהרין אומרת, שהחכמים דווקא ביקשו אות מבן קוזיוה.
מה שאלו אותו, האם הוא מסוגל לפסוק דין על פי ריח?
שהרי נאמר במשיח, ועריכו ביראת השם.
האם הווה מורח ודין עילה?
האם כשהוא מריח הוא יכול לדון?
כן, באים לפניו שני בעלתינים,
האם הוא יכול לדון אותם על פי הריח?
כיוון שלא הצליח,
אז פרשו ממילוא החכמים, כתוב, קטלוהו, הרגו אותו.
אז איך הרמב״ם כותב בניגוד לגמרא, שלא שאלו ממנו אות ומופת?
פשוט מאוד, הרמב״ם פסק בזה כמו הירושלמי,
לא כמו הבגלים.
שבירושלמי מצאנו שהייתה תמיכה בבאר כוכבא בלי שום קשר לשום אות ושום מופת.
עכשיו, מה זה הסיפור הזה שביקשו ממנו חכמים אות ומופת
ואחר כך, כיוון שלא היה מסוגל, הרגו אותו?
מסביר הרדב"ז שאין הכוונה שהרגו אותו אלא הכוונה שפרשו ממנו, כמו שבעברית מודרנית אומרים לקטול,
בסלנג,
קטל אותו, עשו ככה, זה רבי עקיבא, זה בן קוזיוה, משהו כזה.
ואז באו נוכרים והרגוהו.
כלומר, ברגע שכבר לא הייתה לו תמיכה מן הרבנים,
אז הוא כבר נחלש.
העמדה שלו נחלשה, באו הרומאים.
אז מי אשם במותו של בן קוזיוה?
חכמים.
לפי הרדב"א זה החכמים.
עכשיו הוא מוסיף עוד משהו,
שלמרות שהחכמים פרשו ממנו,
רבי עקיבא לא פרש ממנו והמשיך לתמוך בו.
אז הלכה שמה? מה?
זה הלכת כמו גדולתו. אה, כן, כנראה.
שלום כבוד הרב. האם עדיף ללכת בדרך רבי עקיבא ובחוכבא
או בדרכו של רבן יוחנן בן זכאי?
שאלה יפה.
הרי רבן יוחנן בן זכאי התקפל בפני הרומאים, נכון?
אדרבה, הלך עם הסכם, קיבל תקציב לישיבה שלו,
בינתיים מכר את ירושלים.
אולי זה מה שצריך לעשות,
נכון?
אגב, מעניין,
יש בתלמוד, על דברי רבנו חנן בן זכאי,
שעזב את ירושלים בשביל לקבל את התקציב לסנהדרין שלו,
אז יש שם על דברי רבי עקיבא.
רבי עקיבא מגיב על זה.
מה אומר רבי עקיבא?
משיב חכמים אחור ודעתם יסכת.
כלומר, מה קרה לו לרבנו חנן בן זכאי? נפל על הראש,
איבד את השכל.
זה בעצם מה שאומר רבי עקיבא.
חריף מאוד, נכון?
שאפשר להבין את רבי עקיבא, רבי עקיבא תומך במרד.
אז הוא אומר, מה אתה, במקום, יש לך עכשיו מורדים בתוך העיר,
יש לך צבא שלם, אתה לא יכול לנסות קצת להילחם ברומאים?
כך טוען רבי עקיבא.
האמת היא שהשאלה הזאת, אם צריך ללכת בדרכו של רבי עקיבא או בדרכו של רבן יוחנן בן זכאי, הטרידה את רבן יוחנן בן זכאי עצמו.
עד מתי?
עד יום מותו.
עד יום מותו רבן יוחנן בן זכאי לא ידע אם הוא עשה נכון או לא.
איך אנחנו יודעים?
יש בתלמוד במסכת ברכות
סיפור על יום מותו של רבן יוחנן בן זכאי,
שנכנסו תלמידיו אצלו
וראו אותו שהוא בוכה.
אמרו לו, אתה?
למה אתה בוכה?
מה קרה לך?
מה?
אז הוא ענה, הוא ענה שאני עכשיו הולך לפני שופט
שאני לא יודע לאיזה דרך הוא יכניס אותי.
אם לגיהינם או לגן עדן.
אז זה באמת קצת תמוה. רבן יוחנן זכאי מגדולי הצדיקים בכל הדורות,
יש לו ספק אם הוא הולך לגן עדן או לגיהינם? קצת מוזר.
עד שבסוף,
כשכמה שניות לפני מותו, אמר
"הביאו כיסא לחזקיהו מלך יהודה שבא".
אומר רש"י,
שכאשר אדם נפטר מן העולם,
באים לקראתו הנשמות שאיתן הוא ישקוד בגן עדן.
אז הוא ראה את הנשמה של חזקיהו מלך יהודה.
מה היה הסיפור של חזקיהו מלך יהודה? שחזקיהו מלך יהודה התנהג הפוך מרבן יוחנן בן זכאי.
שכאשר בא סנחריב, הוא לא מסר את ירושלים בידו למרות שהסיכויים היו אפסיים.
אז אם חזקיהו מלך יהודה שנהג הפוך מרבן יוחנן בן זכאי מקבל אותו בגן עדן, אז זה בסדר.
עכשיו, מה הדבר הזה בא לומר?
שזה תלוי בתקופה.
יש תקופה שאתה תצטרך להתנהג כמו רבן יוחנן בן זכאי?
תקופה זו די כמו רבי עקיבא.
והשאלה היא האם אתה בתקופה של חורבן או בתקופה של בניין.
כשאתה בתקופה של חורבן אתה מנסה להציל את מה שאפשר להציל.
ולכן אתה לא תתעקש על ירושלים, אתה תקבל מחלקה במשרד המשפטים של אספסיאנוס ואתה תקבל כמה חדרים בשביל הסנהדרין שלך עם כמה מלגות.
זה מה שאתה יכול לקבל, תיקח.
נותנים לך,
קח.
אבל בימי רבי עקיבא, וקל וחומר בדורנו,
שזו תקופה עם סיכוי,
אז אנחנו נלחמים ולא מתקפלים.
דברים פשוטים וברורים.
עכשיו,
אני רוצה קצת להבין את ההסתכלות של רבי עקיבא בכלל על החיים.
מדוע, אמר,
הרב אומר שרבי ירון זכאי התקפל לפני הרומאים.
הרי לא היה לו את בר כוכבא.
אם היה לו, אולי גם הוא נלחם.
מה זה לא היה לו את בר כוכבא? היה לו.
מה עם כל המורדים שהיו אז בתוך העיר?
כל הקנאים, הם היו שם.
הוא יכול היה לתמוך בהם. הרי היה מישהו אחר שדווקא תמך בהם.
עלוהו רבן שמעון בן גמליאל באותו זמן,
עד שהוא נהרג במרד.
אז רבן שמעון בן גמליאל החליט שהוא נלחם. רבן יכול היה לתמוך בהם, מתקפל.
עכשיו, כן, רבי עקיבא,
שהוא התומך הגדול, הוא גם המלמד אותנו לדורות כיצד להתנהג.
מתוך כך אפשר להבין מדוע
התלמיד שלו המובהק עלו הוא רבי שמעון בר יוחאי,
שגם הוא נלחם ברומאים,
נכון?
איפה ראינו שרבי שמעון בר יוחאי נלחם ברומאים?
במסכת שבת, דף ל"ג, נכון?
הרי מה גרם לרבי שמעון בר יוחאי
להסתגר במערה?
שמה הוא אמר?
שמה הוא אמר? כלומר, בקיצור, הוא הסית למרד.
בשבילם באנו. כן, כלומר, שהוא ביקר את הרומאים.
כלומר רבי יהודה אמר, תשמע, זה יפה מאוד מאיך שהרומאים בונים,
ורבי שמעון בר יוחאי אומר, מה פתאום בנו לעצמם?
כלומר, הוא פוסל את המפעל הרומי,
אז זאת אומרת שהוא מורד במלכות, לכן הרומאים רוצים להרוג אותו.
מתוך כך אין לו ברירה אלא להסתתר במערה.
למה אני מדגיש את זה? כי אנשים חושבים שההסתתרות במערה
זה סוג של שאיפה מיסטית של רבי שמעון בר יוחאי.
רבי שמעון אין לו שום נטייה מיסטית.
רבי שמעון בר יוחאי הוא אדם ריאליסטי לחלוטין.
הוא רוצה להילחם ברומאים, הוא למד את זה מהרב שלו.
אבל מה אפשר לעשות?
הם חזקים יותר, אז הוא צריך להסתתר במערה.
אין לו ברירה.
אחרי 12 שנה שהוא יוצא, מה הדבר הראשון שהוא הולך לעשות?
לתקן את השוק של טבריה.
ככה קראתו בגמרא.
שם היו קברים בתוך טבריה, זה לא מהיום,
והכוהנים לא יכלו ללכת, והוא רצה לעזור לכוהנים להתיישב בטבריה,
ולכן הוא ניקה את טבריה מן העצמות,
וככה הוא עשה. זאת אומרת, הוא היה אדם מעשי לחלוטין,
שבניין הארץ היה חשוב לו,
ברור?
אז עכשיו אני עושה, אז אם ככה,
למה כשאנחנו מציינים את רבי עקיבא, אנחנו עושים מילולה
לתלמיד שלו ולא לרבי עקיבא עצמו?
אני שואל, מתי נהרג רבי עקיבא?
רבי עקיבא הרי נהרג, נכון?
אני שאלתי מתי רבי עקיבא נהרג.
ערב יום כיפור, נכון?
זו הייתה השאלה שלי, ולכן אני רוצה את התשובה על השאלה.
ערב יום הכיפור.
ערב יום כיפור,
כבר עסוקים, לא? אוכלים.
אוכלים. זה לא הזמן לעשות הילולה לרבי עקיבא.
יש שאומרים שהוא נהרג ביום כיפור עצמו.
וכיוון שהוא נהרג בייסורין, אי אפשר לעשות הילולה.
לכן עושים בזמן של התלמיד שלו, רבי שמעון בר יוחאי,
שעליו אמר רבי שמעון אמר על עצמו:
שלוב מידותיי,
שהן תרומות מידותיו של רבי עקיבא. כלומר, אם אתם רוצים לדעת איך רבי עקיבא היה נראה, תסתכלו עליי, אני דומה לו.
האם לדעת הרב, רבן נכון לבן זכאי לא היה צריך לקבל את יבנה וחכמיה, אלא להמשיך להילחם?
האם זה לא היה מביא לחורבן היהדות לגמרי?
יכול להיות. לכן באמת היה ספק אצל רבן נכון לבן זכאי אם הוא נהג נכון.
עד יום מותו שביום מותו התברר שהוא נהג נכון.
כי הוא אמר, הביאו כיסא לחזקיהו מלך יהודה שבה.
האם החכמים שישבו אבני ברק, אלה המצוינים בהגדה,
כולם היו בעד המרד?
בוודאי שהם היו בעד המרד, כפי שהוכחנו
מהלימוד של האגדה של פסח, אבל זה לא הנושא כעת.
אבני ברק הרי זה ביתו של רבי עקיבא.
כן.
אם כך,
מובן מדוע אנחנו מציינים את ההילולה של רבי שמעון בר יוחאי.
יש באמת שאלה מה קרה בדיוק לרבי שמעון בר יוחאי בל"ג בעומר.
יש שאומרים שזה יום שמת בו, יש שאומרים שזה יום שמחת. הרי בכתב יד של האריזה של הרבי חיים יוביטל כתוב יום שמת,
בדפוס כתוב יום שמת בו רשב"י,
ובכתב יד כתוב יום שמחת רשב"י.
אז זה לא יום שמת אלא יום שמחת.
פשוט יש חטא שנפלה,
אז זה לא אומר שזה לא יום שהוא מת, קשה לדעת מתי בדיוק הוא מת.
כי הרי אם זה היום נגיד שבו הוא גילה את ההידרה,
כפי שמובא בסוף ספר הזוהר,
אז שם משתמע שזה לקח לו כמה ימים לדבר שם לרבי שמעון בר יוחאי.
אז אולי הוא מת כמה ימים אחר כך.
מה? בסוף הזוהר יש שם סיפור של הסודות שרבי שמעון בר יוחאי אמר ביום מותו.
זה נקרא הידרזותא.
שם זה סיפור מופלא.
שיש, לומדים אותו בל"ג בעומר, כמובן,
זה משהו-משהו ככה מרומם מאוד.
אפשר לדבר על הסודות שכתובים שם, שאי אפשר להבין אותם בכלל, אבל זה עוד סיפור.
הוא גילה בלי לגלות.
הוא אמר כל מיני דברים שם שאף אחד לא מבין אותם, אז זה בסדר.
עכשיו אני רוצה להגיד קצת משהו בגישה של רבי עקיבא.
רבי עקיבא ידוע כאדם שמצחק.
מצחק.
כתוב בגמרא שהוא והחכמים עלו לירושלים והגיעו להר הבית
וראו שועל שיוצא מבית קודשי הקודשים
ואז הם קרעו בגדיהם
והתחילו לבכות
ורבי עקיבא מצחק
אמרו לו מפני מה אתה מצחק?
מה הוא ענה?
בפני מה אתם בוכים?
כלומר, רבי עקיבא,
כיוון שהוא היה יהודי,
כששואלים אותו שאלה, הוא עונה בשאלה.
עכשיו, נשאלת השאלה, למה רבי עקיבא לא מסוגל לענות מיד?
מדוע הוא מצחק?
הרי בהמשך הוא כן מספר.
כי אם הוא היה אומר מיד מדוע הוא מצחק, הוא היה פוסל את בחייתם.
ומי שפוסל את הבחייה על חורבן הוא ציני.
וציניות זה רשע.
לכן צריך לחלק את העבודה.
חכמים יבכו, ורבי עקיבא יצחק.
אם אף אחד מהחכמים לא היה בוכה,
אז רבי עקיבא הוא לא היה מתנדב להיות הבוכה במקומם.
אבל כיוון שהם כבר בוכים, אז הוא מצחק.
ומה הוא מצחק? הוא רואה דווקא בשועל הזה שיוצא מבית קודשי הקודשים, הוא רואה סימן להתקיימות הנבואות של זכריה על שיבת ציון ובניין בית המקדש,
וזה כנראה מה שעודד אותו גם לבנות למרוד ברומאים ולתמוך
בבן קוזייה.
עכשיו, אני רוצה בכל זאת לחפש
האם יש רמז
כלשהו בתלמוד לזה שתלמידי רבי עקיבא מתו במלחמה?
כי אני אמרתי לכם את זה על סמך
איגרת רב שרירה גאון.
אבל לא ייתכן, מה?
היסטוריון רומאי, הוא לא אומר שזה מה תלמידי רבי עקיבא היו.
אז אם כן, המקור היחיד שמדבר על תלמידי רבי עקיבא במלחמה
זה גרסה אחת באיגירת רב שירא גאון.
אני מחפש מקור אולי בתלמוד, לא ייתכן שהדבר הזה לא הותיר שום עקבות,
נכון?
האם יש לנו שמות של תלמידי רבי עקיבא מהתקופה ההיא?
התשובה היא כן, יש לנו.
יש לנו בני רבי עקיבא, הבנים של רבי עקיבא,
ויש לנו הבנים של רבי ישמעאל.
רבי ישמעאל היא הרי החברותא של רבי עקיבא
ואם כן, גם בעיני רבי ישמעאל, וגם בעיני רבי עקיבא, הם מן הסתם מתלמידי
רבי עקיבא.
התלמוד במסכת מועד קטן מספר לנו
מעשה שמתו בניו של רבי עקיבא
וגם יש מקום שכתוב "מעשה שמתו
בניו של רבי ישמעאל".
זה נשמע די קטסטרופלי שהבנים של החכמים מתים
עכשיו, לא כתוב איך הם מתו
אבל כתוב מה שהתברך, מה שהתרחש בהלוויה.
אצל רבי עקיבא כתוב שכשמתו בניו
נכנסו כל ישראל לנחמו.
אמר להם,
וכשהם פרשו אז רבי עקיבא עמד על ספסל ואמר, רצה להגיד תודה לאלה שבאו לנחם אותו,
ואמר אפילו שני בניו חתנים מנוחם הוא בשביל כבוד שעשיתם.
מעניין.
מה רבי עקיבא התכוון כשהוא אמר אפילו שני בניו חתנים?
כלומר אפילו אם היו מתים כשהם חתנים,
הכבוד שעשיתם ניחם את רבי עקיבא.
מה הקשר לחתנים? למה הוא אמר אפילו שני בניו צדיקים,
אפילו שני בניו חכמים?
מה הוא הוסיף בחתנים?
יש לנו הלכה
שבמלחמת מצווה אפילו חתן יוצא מחדרו.
וכן זה רומז שזה היה במלחמת מצווה, שהם מתו.
אם כן יש לנו מקור, כבר מהתלמוד.
גם בסוף מסורת קטן, מעשיהו מתו בניו של רבי ישמעאל, נכנסו החכמים לנחמו.
ואז כל אחד שם אומר איזה משהו
כדי לנחם את רבי ישמעאל.
ושם רבי עקיבא נכנס ואומר,
ביום ההוא יגדל המספד בירושלים כמספד עד רימון בן תו רימון, בבקעת מגידו,
ומה אחאב מלך ישראל שלא הייתה לו אלא זכות אחת.
כך, שיש לו משפט גדול, בניו של רבי ישמעאל
על אחת כמה וכמה. מה הייתה הזכות של אחאב
שהוא היה מועמד במרכבה כשירו בו חיצים?
הוא היה במלחמה,
ירו בו חץ, הוא ידע שהוא הולך למות,
ואף על פי כן כדי שהצבא לא ייסוג,
הוא המשיך לעמוד במרכבה.
על זה יש לו חלק לעולם הבא.
עכשיו, ורבי עקיבא מדמה את תלמידיו, את בניו של רבי ישמעאל,
לאחאב מלך ישראל במרכבה.
אם כן, סימן שמתו במלחמה במעשה גבורה.
ברור.
אז אם כן, יש לנו גם רמזים מהתלמוד לדברים האלה. עד כאן להיום. שלום.
