י' באייר תשע"ב וזהו יום הרצל לפי גם החלטה של הכנסת לציין במערכת החינוך ומתקסים את הולדתו של חוזה מדינת היהודים
ולכן אנחנו נלמד על הנושא הזה קצת מנקודת מבט רחבה יותר
כן, לא רק האיש הרצל זצ"ל, אלא גם כל מה שמסביב לנקודה הזאת. הייתי רק רוצה לציין קודם כל שהדור שלנו זוכה
לדברים מיוחדים בהבנת דברים שפעם היו נחשבים לסתרי תורה. למה אני מתכוון?
אנחנו בספירת העומר, כידוע. התורה צוותה לספור שבעה שבועות
בין פסח לעצרת,
וחכמי הקבלה הסבירו ששבעה שבועות כנגד שבע ספירות
הנקראות חסד, גבורה, תפארת, נצחות, יסוד ומלכות, ובכל יום ויום מימי הספירה
אמרו המקובלים, וזה מודפס בסידורים, לכוון לספירה של אותו יום, להגיד ביום הראשון זה חסד שבחסד
והיום השני גבורה שבחסד וכולי, עד שמגיעים למלכות שבמלכות, שזה היום ה-49 ואז נכנסים לחג השבועות,
שהוא כנגד ספירת הבינה, שהיא למעלה מהסדר. עכשיו, הדברים האלה,
כיוון שהיהודים הם יהודים מאמינים בני מאמינים, אז האמנו בזה במשך כל הדורות, האמנו שחכמי הקבלה, כשהם אומרים את מה שהם אומרים,
הם צודקים, אבל לא היה לנו תמיד נקודה במציאות כדי להבין על מה מדובר,
והנה הקדוש ברוך הוא קורא הדורות מראש,
מסדר את ההיסטוריה באופן שהדברים הופכים להיות ברורים.
השבוע הראשון של ספירת העומר חל בתוך חג הפסח, נכון?
אם אני לא טוען, אני צודק או לא?
צודק. צודק, יפה.
זאת אומרת שהשבוע הראשון שהוא מכוון כנגד ספירת החסד חל בחג הפסח, כי חג הפסח גם כן,
הקדוש ברוך הוא הוציא אותנו ממצרים בחסד גמור.
הללו עובדי עבודה זרה, הללו עובדי עבודה זרה זה החסד עליון להוציא אותנו ממצרים.
השבוע השני,
אז זה דווקא כן ידענו למה זה חסד.
השבוע השני, שבוע הגבורה, הדברים פחות ברורים, למרות שאפשר לומר שכבר הייתה זכייה מכוח מידת הדין של ישראל על ידי הקפיצה של נחשון ונביא נדב לים ועל ידי המפגש עם המים המרים במהרה,
אבל בידורנו זה הרבה יותר ברור,
יום השואה והגבורה חל תמיד בשבוע של הגבורה.
והשבוע של התפארת, השבוע השלישי,
הוא השבוע שבו חל תמיד יום העצמאות, שבו חוזרת התפארת לאומה.
והנה אנחנו עכשיו הגענו אל שבוע הנצח,
וי' באייר,
שהוא יום הרצל, הוא גם היום ה-25 לספירת העומר, שמכוון כנגד הנצח שבנצח.
וזה מכוון כנגד המוציא מן הגלות. כן, משה רבנו היה הגואל הראשון, הוציא אותנו מן הגלות,
ומידתו, לפי חכמי הקבלה, היא מידת הנצח.
והנה הגואל האחרון, המוציא אותנו מגלות אדום, הרצל גם הוא שייך למידת הנצח.
אם כן, יש פה סדר עליון של ההשגחה.
מידת ההוד, זה תמיד השבוע שבו חל בו
ספירת ל"ג בעומר,
שהוא ההילולה של רבי שמעון בר יוחאי, המגלה את האור שיוצא מן החושך
בהוד שבהוד, שזה בעצם מידתו של
רבי שמעון בר יוחאי וספר הזוהר.
יסוד שביסוד זה תמיד יוצא ההילולה של רמח"ל, יסוד כנגד הקדושה המוסרית האישית,
וזו הייתה שליחותו המיוחדת של רמח"ל בספר מסילת ישרים,
ושבוע המלכות כנגד
יום ירושלים שתמיד חל בחסד שבמלכות,
וירושלים עיר המלוכה. אז אם כן היום אנחנו כבר לא צריכים להאמין למקובלים,
אנחנו רואים במציאות שהם צדקו.
אם כן בואו נחזור אם כן לנושא של האישיות המיוחדת הזאת של
לבנימין זאב הרצל. אני רוצה קצת להסביר מה המפעל שלו קודם כל. המפעל שלו הוא מעניין.
הרעיון המרכזי
שמסביב לו סובבת האישיות של הרצל זה הרעיון שצריך
להקים מדינה ליהודים בארץ ישראל על פי משפט גלוי.
מה זאת אומרת משפט גלוי?
צריך שהגויים יגידו שהם מסכימים.
זה בעצם הבסיס,
כן?
שהגויים יגידו,
אנחנו נשכנע אותם להסכים
שהיהודים יקימו את מדינתם.
זה פחות או יותר הרעיון.
וכן אנחנו רואים דבר מאוד מעניין,
שאינני יודע אם הרצל היה מודע לו או לא,
כי הרי הוא היה חילוני כידוע,
אבל זה הרעיון שצריך לבקש רשות מהגויים.
זה רעיון שהולך וחורז את כל היציאות שלנו מן הגלות
משחר ההיסטוריה, שצריך לבקש רשות מהגויים, וזה דבר שצריך קצת בירור מדוע.
צריך לבקש רשות מהגויים, זו גמרא מפורשת
במסכת כתובות,
שהקדוש ברוך הוא השביע את ישראל שלא יעלו בחומה.
מה זהו יעלו בחומה או כחומה, תלוי לפי הגרסאות?
שלא למרוד באומות העולם, לבוא יחד ביד חזקה לכבוש את ארץ ישראל.
לא עושים דברים כאלה, לא מנומס.
לכאורה,
מה אכפת לנו? וכי אנחנו שואלים את הגויים כל דבר?
וכי אנחנו שואלים את הגויים האם להניח תפילין
או לשמור שבת?
להפך,
כשהם אומרים לנו לא לעשות,
אנחנו בכל זאת עושים.
אז מה קרה לגבי הקמת מדינה שצריך כאן רשות של אומות העולם?
אולי אני רוצה קצת להראות שהדברים האלה חורזים את כל אורך ההיסטוריה. למשל,
אני רוצה להביא משהו, לימוד של בעל השל"א,
של"א, ראשי תיבות,
שני לוחות הברית, נכון?
המחבר של הספר שני לוחות הברית,
רבי ישעיהו הלוי הורוביץ.
בסדר? מגדולי החכמים שבכל הדורות,
כלומר זה כלי-כלי,
והוא שואל שאלה מעניינת, מדוע היה הניסיון המפורסם של אברהם להיות מושלך לכבשן האש
ושהוא היה צריך לברוח בגלל זה מאורקסדין?
מדוע הקדוש ברוך הוא לא אמר ישירות לאברהם כבר באורכזדים לפני שישליכו אותו לכבשן
לך לך מארצך אל הארץ אשר אראך
למה היה צריך קודם כל שאברהם יברח מאורכזדים
מפני האש
יגיע לחרן ורק בחרן יגיד לו הקדוש ברוך הוא לך לך מארצך
שאלה יפה?
אומר השל"א
רבנו ישעיהו הלוי הורוביץ
שאברהם אבינו הוא הרי שורש כל האומה והוא גם שורש כל התורה כולה. כלומר,
איך אמרו רבותינו,
האבות קיימו את כל התורה כולה עד שלא ניתנה.
מה זאת אומרת? זאת אומרת, באופן שורשי זה נמצא שם.
ולכן כל שיטות התנאים והאמוראים היו אצל אברהם אבינו גם כן.
ועורקסדים זה חלק מבבל.
אומר השל"א,
שאם הקדוש ברוך הוא היה אומר לאברהם לך לך מארצך כשהוא נמצא באור כזדים בבבל
היה אומר אברהם ריבונו של עולם אני סובר כדעת רב יהודה
רב יהודה במסכת כתובות דף קי"א אומר
כל העולה מבבל לארץ ישראל עובר בעשה
שנאמר בבלה יובאו
ושמה יהיו עד יום פוקדי אותם נאום השם
אם כן, לדעת רב יהודה אסור לצאת מבבל.
ולכן היה אומר אברהם, ריבונו של עולם, למרות שרצונך שאני אצא,
אבל לא בשמיים היא, ואני פוסק כדעת רב יהודה.
בסדר?
לא היה. מה?
רב יהודה עוד לא היה, זה נכון, אבל שיטת רב יהודה כן הייתה. זאת אומרת,
רב יהודה אומר את השיטה, אבל זה לא הוא המציא אותה. זאת אומרת,
הוא מבטא איזשהו כיוון אפשרי העולה מתוך התורה.
ברור?
ולכן אמר הקדוש ברוך הוא
שעדיף שקודם כל ישליכו את אברהם לכבשן האש.
ואז לפני פיקוח נפש, שדוחה כל התורה כולה, הוא יצא מבבל.
ובחרן, שזה מחוץ לבבל,
יאמר לו: עכשיו, לך לך מארציך, אין לך תירוצים.
ואומר על זה השלב משפט מצמרר. להגיד אותו או לא? כי יש פה אנשים רגישים אולי.
כן? להגיד אותו בכל זאת.
אומר השלה, ומעשה אבות סימן לבנים.
תחשבו מה זה אומר.
שהאומה מושלכת לכבשן,
ואז אין לה ברירה אלא לעלות לארץ ישראל.
זה מה שאומר השלה.
הוא אמר את זה לפני 500 שנה. מה אתה אומר?
עם ישראל לא יעלה לארץ אחרי שהוא מושלך לכבשן.
נו, זה אותו דבר.
לא, אברהם מושלך לכבשן.
הוא לא נהרג.
הוא לא נהרג כי אומה לא כלה,
כן, והוא אומה שלמה באיש אחד.
ולא ייתכן שהאומה בכללה תכלה.
אבל זה מאוד לא נעים
להיות בכבשן,
במיוחד ששליש מן האומה בימי אברהם
נעלמה בכבשנים של אורכסדימה,
נכון?
היו באותו דור הרי שלושה אנשים,
אברהם נחור והרן,
והרן נשרף,
כן?
כלומר, שליש מן האומה הלך אז לאיבוד
בשביל שאברהם יגיע לחרן ושמה ישמע שהוא צריך עכשיו להעפיל לה.
כן? זה לא כל כך פשוט.
אבל כך אומר השלם.
גם אנחנו רואים דבר מעניין בגלות שהייתה לאחר מכן, גלותו של יעקב אבינו,
שהוא גולה דווקא לחרן,
והוא מתקבל אצל קרוב משפחה שאומר לו,
איזה יופי לכם הישראלים,
שכשיש לכם בעיות בארץ, יש לכם קהילה שקולטת אתכם.
אז אין בעיה, אתה תשב אצלי, תעשה איתי עסקים,
תתחתן עם הבת שלי, רק אל תיקח את הילדים שלי לצבא. אתה נשאר פה, עושים פה יהלומים, זהו.
יום אחד מחליט יעקב, כשהוא רואה שהוא בסכנה של השמדה,
הוא שומע את האחים,
את הבנים של לבן, האחים של רחל ולאה,
שמתחילים לתכנן פוגרום,
בורח.
אין בורח ולבן אומר לו, למה לא ביקשת רשות?
שוב אנחנו רואים שכדי לשוב אל הבמה ההיסטורית
כאומה צריך לבקש רשות.
נגיד אפילו יותר מזה.
אחרי שלבן עוזב את יעקב,
במקום שיעקב ייכנס ישירות לארץ ישראל הוא שולח מלאכים אל עשיו
כדי להגיד לו, סליחה אני יכול להיכנס לארץ.
תמר מאוד, מה הצורך הזה לבקש רשות?
כאילו הוא אומר, אתה אח הבכור,
הייתי עכשיו הרבה זמן אצל לבן, לא הייתי רלוונטי, לא הייתי משמעותי, אבל עכשיו אני כן רוצה להיות משמעותי. אתה מרשה לי?
מעניין מאוד.
מאוחר יותר אנחנו עוברים אצל משה.
משה בורח אל יתרו,
ויואל משה
לשבת את האיש.
מה זה ויואל?
נשבע, לישון עלה ושבועה.
נשבע שהוא לא יעזוב את יתרו בלי רשות.
נגלה הקדוש ברוך הוא למשה ואומר לו,
הנה אני מבקש ממך להוציא את ישראל ממצרים. אומר משה, רק רגע אני אלך לשאול רשות.
וישהו משה אל יתר חותנו.
אומר, אני מבקש רשות.
מאוד מוזר, ואם יתרו היה אומר לו לא,
מה הוא היה עושה?
לא היה הולך.
ומה עם מה שהקדוש ברוך הוא אמר לו?
אבל אין לו ברירה.
מי? למי אין ברירה?
תגיד לאברהם, מה הייתה ברירה?
אני שואל אותך על יתרו עכשיו.
מה היה קורה אם יתרו היה אומר למשה, אני לא מרשה לך לצאת?
אז מה היה קורה אם הוא היה אומר לו, לא?
אז אתה אומר שמשה יכול להיות שהיה עובר על דברי יתרו?
אז מה, הוא שקרן משה? חס וחלילה.
ברור שלא, הוא היה נשאר אצל יתרו.
רק שהיה.
הוא היה מבקש רשות, הוא לא היה יוצא בלי רשות של יתרו,
והיה אומר לקדוש ברוך הוא, מצטער, לא יכול.
מה אתה אומר?
אברהם ביקש רשות,
בעצם לא ביקש רשות,
חשש שצריך לבקש רשות מנמרוד.
ולכן, אלא אם כן יש פיקוח נפש.
לכן, כדי שלא ייכנס התסבוכת הזאת,
הקדוש ברוך הוא סידר שיושלך לכבשן האש. ככה אומר השל"א.
לשיטת רב יהודה.
רב יהודה. מה?
רב יהודה אומר שצריך לבקש רשות.
הוא אפילו לתלמידים שלו לא נותן רשות לעלות.
לא, הוא לא מצא רשות.
כן, זאת אומרת,
למה אסור לעלות?
עד שאין פקידה. מה זה פקידה?
רשות של אומות העולם.
כמו שכתוב עם כורש, עם כורש מלך פרס.
עכשיו, יש
יותר מזה.
הקדוש ברוך הוא שולח את משה, בסוף יתרו נותן רשות, בסדר?
הוא שולח את משה אל פרעה.
אומר לו משה לפרעה:
שלום,
אני באתי לבקש ממך רשות,
שישראל יצאו ממצרים.
פרעה אומר,
לא מסכים.
מה באמת?
לא, לא מסכים.
רב, אם אני הופך מטה לנחש, זה עוזר?
אה,
טוב, אז בעיה, מה עושים?
טוב, מכת דם.
לא רוצה.
צפרדעה, לא רוצה.
לא מבין את כל הסיפור הזה.
הקדוש ברוך הוא, היה צריך להגיד למשה,
תודיע לבני ישראל, מחר
ב-11 בבוקר,
כולם באים, יוצאים ממצרים.
אם פרעה עושה בעיות, אני מטפל בו.
למה צריך את הרשות שלו?
כן, רואים כמו דבר?
הקדוש ברוך הוא השקיע השקעה מרובה מאוד, עשר מכות, כל התחמושת
רוקן מחסניות,
כדי שפרעה יגיד, מסכים.
מי הוא בכלל?
יותר מאוחר, בני ישראל הרי גלו מארצם,
נשרף הבית הראשון, נחרב על ידי נבוזרדן,
שליחו של נבוכדנצר, מלך בבל,
ישראל הוגלו לבבל.
נשארים.
אומר ירמיהו
בבלה יובאו ושמה יהיו עד יום פקדי אותם.
כלומר אל תזוזו משם.
יום אחד מלך פרס כובש את בבל
כה אמר כורש מלך פרס
כל הארצות נתן לי השם אלוהי ישראל והוא ציווה עליי
לבנות לו בית ביהודה,
ירושלים אשר ביהודה,
מבכם, מכל עמו, השם אלוהיו עמו ויעל.
וזה סיום התנ״ך.
כלומר, הצהרת כורש.
הוא נותן רשות.
עד כדי כך שישעיהו הנביא ניבא עליו מראש ואמר,
האומר לכורש משיחי
הוא יבנה את ביתי.
כלומר, הגאולה, משיח בעצם, זה איזה גוי,
אימפריאליסט, שמכל מיני שיקולים משלו,
מחליט שהגיע הזמן לתת רשות ליהודים לבנות את בית המקדש.
תמוה מאוד.
רואים שיש פה איזה עיקרון? כן, בבקשה.
כמה הזדמנויות בעצם?
זו שאלה, מה זה?
זו שאלה? על מה אתה שואל?
אני מדבר על הצרת כורש.
אתם בינתיים שמעתי ממך עובדות, לא שמעתי שאלה.
אז אני אנדב לך, אני אנדב לך משהו.
רגע, אני אנדף לך משהו,
שאני אחזור על דבריך כדי שאנשים ידעו.
הארכיאולוגיה גילתה לנו שכורש
היה בעצם בעל מדיניות כוללת
של השבת הגולים למקומותיהם אחרי שהאשורים והבבלים היו מגלים, נכון?
זו הייתה שיטה כזאת, ולכן נוצר חלון הזדמנויות
ליהודים לחזור לארצם. יפה, so what?
אני שואל אם זה היה חלון הזדמנויות.
אתה שואל אם זה היה חלון הזדמנויות. לפני כן אמרת שזה היה חלון הזדמנויות.
למה אתה שואל?
הרי זה מה שאמרת.
לא צריך לשאול שאלה כזאת, הרי זה מה שאתה תיארת, זה בסדר.
על כל פנים אנחנו רואים שהסדר האלוהי עובד בצורה הזאת.
אני רוצה לספר לכם עוד משהו.
היה במאה ה-12,
היה כובש במצרים בשם סלאח א-דין.
סלאח א-דין ממקור כורדי,
שלט במצרים,
והיה לו רופא אישי.
שטיפל בו,
זה היה יהודי בשם רבי משה בן מימון, הרמב״ם.
היה רופאו האישי של סלאח א-דין.
סלאח א-דין,
שהיה כובש גדול,
כבש את ירושלים מידי הצלבנים.
וכאשר הוא כבש את ירושלים מידי הצלבנים,
הוא יצא בקריאה ליהודים לשוב אל ירושלים ולבנותה.
מעניין מי השחיל לו את זה באוזן,
שכדאי להוציא הצהרה כזאת.
לומר לכם את האמת, ההצהרה הזאת לא עשתה הרבה,
בתנאים של אותם הימים
זה לא היה מעשי,
אבל אנחנו רואים שהצהרות מהסוג הזה יוצאות
מראשי מדינות.
כן?
אגב, אני רוצה להוסיף,
אתה אומר שהרמב"ם לחש לו?
יש לך פרוטוקול של השיחה?
אני רוצה לציין שגם לפני זה,
הביזנטים מאז חורבנה של ירושלים על ידי אדריאנוס
אחרי מרד בר כוכבא אסרו על יהודים לגור בירושלים.
כאשר באו הערבים לכבוש את ירושלים,
הביזנטים אמרו שהם מוכנים להיכנע ולתת את מפתחות העיר בלי מלחמה בתנאי שהכובש הערבי עבד אלמליק
לא יתיר, לא זה לא עבד אלמליק, זה היה עומר, סליחה,
לא יתיר ליהודים לשוב אל העיר.
זה היה כזה חשוב מאוד.
מה עשה עומר?
מה אתם חושבים?
הבטיח או לא?
הבטיח.
ואז ככה הוא קיבל את העיר בלי מלחמה, ואז הוא החזיר את היהודים.
לא הייתי אומר שזה אופייני לסוג מסוים של מדיניות, אבל
במיוחד שהרווחנו מזה משהו. מה אתה אומר?
לא, כיפת הסלע זה לא הוא.
לא.
זה עבד אל-מליק, כן.
עכשיו,
פסח זה לפני הספירה, מה הקשר בין הקפיצה של נחשון
או מראה ליום השואה?
פסח זה לפני הספירה, אתה צודק, אבל ההליכה במדבר הייתה בחסד בימי השבוע הראשון.
הקפיצה של נחשון זה זכות, זה מידת הגבורה.
מראה זה מר.
לפי השאלה של השל"ע,
למה השם לא נתן לאברהם את התורה?
טוב, זו שאלה בפני עצמה.
זה המהר"ל בתפארת ישראל דן באריכות, למה האבות, אם הם כבר קיימו את התורה, למה הם לא קיבלו את התורה?
והתשובה הכללית, בלי להיכנס לפרטים עכשיו, זה בגלל שהם לא היו אומה, ותורה זה לאומה.
עכשיו, בואו נחזור אם כן לנושא שלנו. דיברנו על צלאח א-דין.
מעניין מאוד שגם האפשרות ללכת ולבנות את ירושלים
הייתה בעיקר תלויה בנתונים פוליטיים. למשל,
טוב, נעזוב את זה בינתיים,
עוד לא.
היה עוד מקרה, היה כובש בשם נפו משהו,
ליאון.
כן,
נפו ליאון,
בונפרטה.
הוא הגיע פה לאזור, כבש את מצרים,
כבש את יפו,
ועשה מצור על עכו
וכבש חלק מהגליל.
בסוף התפשל לחלוטין, חזר לצרפת בלי הצבא שלו, לא משנה.
מעניין, כאשר הוא כבש את יפו
הוא הוציא הכרזה
שבה הוא קורא
ליהודים לחזור
אל ארץ יהודה ולבנות את מדינתם.
שוב אנחנו רואים איזשהו מהלך כזה של ההשגחה,
שנותן חלונות הזדמנויות, שאיזשהו מושל נותן את הרשות.
הרב, השאלה האחרונה היהודית, ההיסטוריה שלהם והמדיניות שלהם,
כן הספוריה, כבר, ומה דווקא יהודים, דווקא יהודים, בתוך, נקרא לזה, בתוך השטיבלח של הגלות,
לא נגיד מקדמת, כל המהלך של הקמת ידנה, נגיד, באזור, משהו מהבולם,
שאומר, תשאירו וקיפלו מדינה, ואפילו עובר בלפני... כלומר, אתה מצביע על כך שההיסטוריה
היהודית שונה מההיסטוריה הסינית באופן מהותי,
שההיסטוריה הסינית יש לה רצף היסטורי,
ואילו ההיסטוריה היהודית היא בנויה מגלויות וגאולות,
כן? גלויות וגאולות,
נכון?
וזה כנראה צורת קיום שונה מהקיום הסיני.
יעוין בעניין זה בספר הקדוש "נצח ישראל" של המהר"ל מפראג,
שלפחות מחציתו, אם לא כולו,
עוסקת בשאלה הזאת.
בסדר?
בבקשה.
מה יש פה?
כשמבקשים רשות מהגויים,
חייבים להגיד להם את הסיבה האמיתית מדוע אנחנו רוצים לשוב לארצנו.
והלא, זה ייראה
כפי שזה נראה היום.
ממש לא נכון. משה רבנו אומר לפרעה, תן לנו לצאת בבקשה. למה? יש לנו קורבנות.
אנחנו רוצים להקריב כמה קורבנות. אתה מרשה?
כן? למה הוא לא אומר לו את האמת?
אנחנו רוצים לכבוש את ארץ כנען.
צהריים מצוינים לרב. הרב הזכיר שהסדר האלוהי עובד בצורה מסוימת, שכן מתחשבת בדעתם של אומות העולם.
הכיצד זה מתיישב עם שאר מצוות של העם היהודי שאינו מתחשב בדעתם של אומות העולם? איפה החילוק?
שאלה זו, אני בעצמי שואל, אני עוד לא עניתי.
אני רק הדגמתי שזו תופעה שחוזרת על עצמה הרבה.
אז איך זה ש... אבל אני מתכוון גם לענות על זה, בשביל זה יש שיעור.
אז איך זה שדווקא אתם,
הדתיים-לאומיים,
בניגוד לשמאל, נגד התחשבות במה יאמרו הגויים?
אני לא יודע מי זה אתם, אבל אני לא יודע מי... דבר איתי.
אבל השאלה היא, האם צריך להתחשב בשאלה מה יאמרו הגויים, או לא. זאת שאלה גדולה. הנה, אני פה מעלה את השאלה.
המשך השאלה.
האם ישנה סתירה או שהרב יבהיר בבקשה את עומק ההבדל בין המצוות בתודה והמשך יום נפלא וזמן קיץ פורה?
אני חושב שאני הבהרתי כבר לפחות שלוש פעמים שבכוונתי להסביר את זה. אני בינתיים רק בהצגת השאלה.
לפעמים הצגת השאלה היא תהליך ארוך קצת ועימכם הסליחה.
האם כורש לא קיבל ציווי מהשם לתת לישראל לעלות ארצה?
לפיכך, האם זאת לא הייתה מדיניות כללית אלא ספציפית בציווי אלוהי?
תודה.
הוא קיבל ציווי,
אבל איך הוא קיבל את הציווי?
אתה חושב שהוא מקבל ציווי בגלל שהוא היה נביא? הוא לא היה נביא.
וחוץ מזה, וכי לא נוח לו לכורש להעמיד את זה כחלק ממדיניות כללית,
כמו שלמשל אמרו חז"ל שכשנפקדה שרה,
הרבה עקרות נפקדו עימה.
כשנקרא ים סוף,
כל הימים שבעולם נקראו,
כשקמה מדינת ישראל,
הרבה מדינות השתחררו מהקולוניאליזם הבריטי.
כן? זה הולך ביחד.
כלומר, ההתגלות האלוהית היא אוניברסלית.
בואו נחזור לנושא שלנו.
אנחנו רואים מה... מתי מפלגת האומים?
זו השאלה. אני עכשיו באמצע הצגת העניין.
כלומר, אתה שואל מתי צריך להתייחס לאומות העולם ומתי לא. זאת השאלה. יפה.
עכשיו,
יש גם, כאשר הבריטים כבשו את האימפריה העות'מאנית
הייתה אז פעילות תוך כדי המלחמה של היהודים להוציא מידי ממשלת הוד מלכותו
הצהרה שהבריטים רואים בעין יפה
הקמת בית לאומי
לעם היהודי בפלסטינה
באלוהי הצהרת בלפור.
גם זה עשה בלאגן עצום.
כן, רעש גדול.
החפץ חיים, כשהוא שמע שהייתה הצהרת בלפור, אמר דוס איס דוס.
זהו זה.
מה?
כן, הוא אמר דוס איס דוס.
העניין התחיל כבר. כך היה הביטוי שלו.
כלומר, זה מעניין מאוד.
מה הדבר היותר משמעותי מבחינת החפץ חיים? הגויים אמרו.
מעניין.
גם דוד המלך אמר. אז יאמרו בגויים.
יש גם, יותר מאוחר, בעקבות הצהרת בלפור,
חבר הלאומים, שזה היה העובר של האו"ם,
החליט להעניק מנדט
לממשלת בריטניה על ארץ ישראל כדי להקים בית לאומי לעם היהודי, כדי לממש את הצהרת בלפור.
זאת הייתה ועידת סן רמו.
בעקבות ועידת סן רמו הכריז המשך חוכמה שעכשיו
שר פחד השבועות.
גם אבני נזר. אבני נזר ואמשה חוכמה, על אור שמח,
אמרו עכשיו שר פחד השבועות. מה זה פחד השבועות?
השבועה שהקדוש ברוך הוא השביע את ישראל שלא למרוד באומות העולם.
חוזרים פה לשאלה בסיסית, הקדוש ברוך הוא רוצה שנעשה את זה ברשות של הגויים.
ולאחר מכן,
אחרי הגזרות של הספר הלבן וכולי,
לקראת הקמת מדינת ישראל,
שוב הייתה התכנסות
של האו"ם, ארגון האומות המאוחדות שקם אחרי מלחמת העולם השנייה,
ובעקבות זה,
בכ"ט בנובמבר התכנסו אומות העולם,
כן, ארג'נטינה, יאס,
יוגוסלביה, יאס וכולי,
ואז בסוף הייתה החלטה של האו"ם שאפשר להקים מדינה,
רקדו ההמונים ברחובות,
בכה הרב צבי יהודה על זה שאת ארצי חילקו, הוא והרב חרל"ט,
ואז כמה חודשים לאחר מכן קמה מדינת ישראל.
שוב בקשת רשות.
פה עשיתי בינתיים איזו סקירה היסטורית קצרה כדי להראות לכם שפה מדובר במשהו שיש לו תבנית קבועה.
הרב, אני שואל ברצינות,
משמע יש לעשות השכבה להרצל בשבת.
נוהגים לעשות השכבה בשבת שלפני היורצייט.
חוץ מזה שזה לא יורצייט, זה תאריך הלידה. היורצייט של הרצל זה בכ"ף בתמוז.
אחת הסיבות שהחליטו על חקיקת יום הרצל בכנסת
זה בגלל שכ"ף בתמוז יוצא בחופש הגדול,
ואז אין הזדמנות במערכת החינוך לדבר על הרצל.
אז לכן חיפשו מתי הוא נולד.
מצאו י' באייר.
כן, אבל השקבה, אם כן, לא שייך פה. כן, מה אתה אומר?
קוממיות זה סוג של התנגדות.
קוממיות זה התנגדות. למה?
בקומה זקופה.
לא לא, זאת לא הבנתי.
למה אתה אומר את זה? קוממיות זה לא התקוממות.
קוממיות, הכוונה בקומה זקופה.
זה מה שרש"י כותב שם.
עכשיו אני הייתי רוצה קצת להסביר את הנקודה הזאת.
כשעם ישראל פועל בעולם, יש לו שני אופני פעולה.
או כיעקב או כישראל. דהיינו, או כדת
או כמדינה.
בזמן הגלות אנחנו פועלים כדת.
כשאנחנו יוצאים מן הגלות אנחנו חוזרים לפעול כמדינה, כישות פוליטית.
אז התפקיד של עם ישראל הוא תפקיד פוליטי בין המדינות.
זה ממש לא יפה להיכנס למשחק בלי לבקש רשות.
כלומר, אתה רוצה לחזור אל החיים הפוליטיים אחרי שבמשך שנים רבות אתה היית בתרדמה,
אז המינימום זה להודיע וגם לבקש.
ולכן כשיעקב יוצא מבית לבן הוא מבקש מעשו שבינתיים ניהל את העולם כשיעקב היה בגלות.
האפשר לחזור בבקשה למשפחת המדינות?
וכך אותו דבר מצרים של פרעה היא המעצמה הפוליטית הגדולה
שהיא לוקחת אחריות על גורל העולם.
וכן האימפריה הפרסית במקור אש.
וכן האומות המאוחדות וארצות הברית ורוסיה הסובייטית
בהקמת מדינת ישראל.
כלומר, אתה לא יכול לחזור אל התפקיד בלי לבקש רשות, ויותר מזה,
בקשת הרשות מתאימה שזה מה שאתה הולך לעשות,
שאתה הולך למלא תפקיד במסגרת הפוליטית הבינלאומית ולא רק בדיאלוג הבין-דתי.
עד כאן מובן.
ולכן היה צריך,
כדי לצאת מן הגלות,
כל פעם מישהו בעל כישרון של מדעי המדינה.
ולכן הקדוש ברוך הוא שלח את משה רבנו ללמוד את מדעי המדינה
בבית פרעה.
שלח את הרצל ללמוד מדעי המדינה באירופה המערבית.
כל פעם צריך מישהו מהסוג הזה.
הערה קטנה לגבי כמה שאלות פה שנשאלו, מהשאלה שלך לגבי החלטת האו"ם לשגת משטחים וכדומה.
יש מאמר מאוד מעמיק של הרב צימרמן, אני חושב,
נדמה לי זיכרונו לברכה בספר תורה לישראל לגבי השבועות ששם הוא מסביר
שהשבועות נוגעות ליהודי הגלות ולא ליהודי ארץ ישראל.
והראיה מרד בר כוכבא
שנתמך על ידי רבי עקיבא.
לכאורה, מי התיר למרוד
בממשלה הרומית?
כי זה פה, זה אצלנו.
כשאנחנו אצלנו, המחתרות נגד הבריטים, מותר.
אבל כשאתה בא מבחוץ,
ודאי שיש ללמוד ממנו, הרי היה שהרמב״ם לומד ממנו.
הוא נכשל זה נכון, אבל הרמב״ם לומד ממנו הלכות.
זה שהוא נכשל זה נכון, זאת עובדה שהוא נכשל.
השאלה אם לא לומדים ממנו עובדה שחכמי ישראל למדו מזה.
כן, בבקשה.
אה?
בראייה היסטורית, האם אלה שהתנגדו לעברת צדקו?
אני חושב שלא,
אבל אני מוכן שנדבר על זה בשיעור אחר,
ולא בשיעור הזה, כי השיעור הזה מוקדש לדוהרים.
אחי, בסדר, מה?
אני לא זוכר, זה בספר תורה לישראל, אני חושב.
האם אפשר לשקר לגויים על סיבות שובנו?
מה טעם לשאול רשות
רק מסיבה טכנית?
לא.
אתה משקר, אבל הם יודעים מה אתה מתכוון באמת.
אתה חושב שכשמשה משקר לפרעה ואומר לו,
אנחנו רוצים לצאת כדי לזבוח,
פרעה לא מבין על מה מדובר?
הוא מבין. רק שאם זה היה נאמר בצורה ישירה, זה בגלל שאנחנו רוצים להקים מדינה ליד המדינה שלך,
ובסוף גם להיות חזקים ממך,
אז פרעה היה מוכרח לסרב בכל מקרה.
שלום לכבוד הרב, יחי, מי הוציא אותנו מהמשחק?
הלוא הגויים הוציאו אותנו מכאן.
מדוע שנבקש רשות?
זה נכון שהגויים הוציאו אותנו מן המשחק,
ולכן אפשר לומר שהיינו אנוסים לגלות.
אבל, כבר כתב הרב קוק,
עזבנו את הפוליטיקה העולמית
מאונס שיש בו רצון פנימי.
כלומר, באופן פנימי זה לא היה אונס, זה היה רצון.
היו לנו סיבות לרצות להיות בגלות,
למרות שלא יכולנו באופן פעיל ויזום לעשות את זה.
כן, הרב מדבר על זה באורות,
בחלק הנקרא המלחמה בפסקה ג'.
בואו נחזור אם כן לנושא שלנו. עכשיו, זה, קודם כל, אם כן הסברנו קצת שצריך רשות,
ולכן הרצל נשלח כדי לבקש את הרשות הזאת.
במקביל,
יש גם פעולה מתמדת של עלייה לארץ ישראל.
הרי הקדוש ברוך הוא השביע את ישראל
שלא יעלו בחומה.
אומר רש"י, מה זה לעלות בחומה או כחומה?
יחד ביד חזקה. מה זה כן אומר? שאפשר לעלות
לא יחד ולא ביד חזקה, אלא בטפטוף.
שעל זה הייתה מחלוקת
בין רב יהודה
לבין רבי זרע,
האם אפשר לעלות על יד יחידים ועל החיים?
שכן.
ובאמת במהלך הדורות, גם כשאין לנו אפשרות להילחם מלחמת השם,
אנחנו עולים בטפטוף,
קונים חלקה בהר הזיתים ונוטעים שני עצי תפוזים ביפו
וכדומה מהדברים האלה, עד שבסוף נוצר כאן יישוב.
במאה ה-19 כבר ירושלים, עוד הרבה לפני הרצל, הייתה מאוכלסת ברובה ביהודים.
אין כבר לדעת את זה.
עכשיו, אז מה קרה כאן?
שוב, במהלך הדורות התחיל הטפטוף, במיוחד
מאז מסעות הצלב.
מסעות הצלב
היו טראומה נוראה,
הצלבנים הרשעים
הרגו כמעט את כל יהודי ארץ ישראל שמצאו בדרכם,
השאירו בירושלים שלוש משפחות.
זה מה שהיה.
ואז הגיע רמב"ן, רבנו משה בן נחמן.
הגיע לארץ ישראל, מגיע לירושלים,
מחפש איפה לגור, הוא אומר, כל העיר חרבה.
אז אין בעיה,
כל הבתים פנויים.
מוצא לו בית
עם עמודים ביזנטיים,
נכנס,
שם עושה את בית המדרש שלו.
ומצאו את זה בחפירות, זה היה מתחת למקום החורבה,
וזה בית כנסת הרמב"ן בעיר העתיקה.
כן, זה מוצא.
ומאז יש טפטוף מתמיד.
אפשר לומר שהיה מאוד קשה עד הכיבוש העות'מאני.
כשבא סלים ואחר כך סולימאן המפואר
וכבשו את ירושלים וגם בנו את חומתה.
אגב, מתי הם בנו את החומה? הם גמרו לבנות אותה בעשרה בטבת,
יום שבו התחיל המצור על ירושלים.
באותו יום הסתיימה בניית החומה מחדש,
ואז התחילו יהודים לבוא לכאן. במיוחד מה שעזר ליהודים להגיע לכאן
זה גירוש ספרד.
בעקבות גירוש ספרד, באו לכאן הרבה מאוד יהודים,
התיישבו בירושלים, אבל בעיקר בגליל, בצפת ובטבריה.
ואז עלה הרעיון
שאולי כדאי להקים מדינה.
זה היה לפני 500 שנה.
והתחילו לדבר על אוטונומיה יהודית בגליל.
בנו את טבריה, שהייתה חרבה גם היא,
והיו דיבורים אצל הווזיר הגדול,
דהיינו ראש הממשלה של הסולטאן הטורקי,
לבנות כמין אוטונומיה מדינית
ליהודים באותם המקומות.
ראש הממשלה דאז היה יהודי בעצמו.
דון יוסף נשיא, שהיה דוכס מנקסוס,
קיבל אי יווני,
ראש ממשלה שהיה לו אי יווני שלו.
הוא ודודתו דונה גרציה
היו מעבירים הרבה מאוד כספים ותמיכה
ליהודי הגליל,
וגם זה מסביר על הרקע הזה את הניסיונות להחזרת השמיכה שבטלה מאז השלטון הביזנטי,
וגם כתיבת הספר "שולחן ערוך"
זה היה בעקבות זה, כדי להקים איזה מין חוקה
לעם היהודי.
ומכל מיני סיבות זה נכשל.
אני רוצה אולי להסביר לכם קצת מה שקרה באותם הימים.
היהודי הזה, דון יוסף נשיא, שהיה ראש ממשלת האימפריה הטורקית,
שהיה כורד בריתות ומחליט על מלחמות עם מלכי צרפת ומלכי גרמניה וכולי, זאת אומרת, לא סתם בן אדם,
ועשה חרם על האפיפיור,
על נמל אנקונה שהיה שייך לאפיפיור,
בגלל ששם שרפו יהודים, ואז הוא אסר על האוניות של האימפריה הטורקית, לעגון שם וכולי, לא סתם.
היה אדם עם ראש מדיני.
זה הסיפור הזה של אנקונה, זה לא סתם.
הוא החליט
שמכאן ואילך
לא הוגנות יותר אוניות טורקיות בנמל של אנקונה. זו החלטה מדינית לטובת היהודים.
זה, תביאו בעומק הגלות מישהו פועל פעולה כזאת,
ואז הוא גם ביקש מרבני אירופה שהם יצטרפו לחרם הכלכלי על אנקונה,
ואז הם אמרו לו, תשמע, אתה מגזים,
הקדוש ברוך הוא ציווה עלינו שלא למרוד באומות העולם, מה אתה מביא עלינו?
מעניין.
טוב, בקיצור, בסוף זה נכשל, כל הסיפור הזה. הטורקים הרגישו פה חתרנות מדינית.
דון יוסף נשיא כבר בעצם ירד מגדולתו,
וגם מערי ברב, אבדנו יעקב ברב, שרצה לחדש את השמיכה,
גם הוא נרדף על ידי הטורקים. בקיצור, הדברים לא זזו כל כך.
אבל אחר כך היו שוב עליות לארץ. העלייה של החבורה של האור החיים ושל הרשש,
כל אותה חבורה קדושה בירושלים שעסקו בסתרי תורה יומם ולילה,
מגדולי ישראל.
וגם באותם הימים העלייה של תלמידי הבעל שם טוב בגליל,
וגם העלייה של תלמידי הגרא בתחילת המאה ה-19,
שבנו את החורבה.
בקיצור, משהו התחיל לזוז כאן,
במיוחד אחרי שהשליט של מצרים כבש זמנית את הארץ, מחמד עלי.
הוא כבש את הארץ בזמן קצר מהטורקים,
בקיצור עזר ליהודים.
לאחר מכן הייתה כבר עלייה משמעותית החל משנת תוורש.
הקימו אז את מקווה ישראל בסיוע של יהודים מצרפת, דווקא יהודים מתבוללים,
זה דווקא מפתיע מאוד,
וגם קם ארגון הנקרא חובבי ציון.
חובבי ציון פעלו ברוסיה ופולין,
והנציב מוולוז'ין אמר, עכשיו אנחנו יודעים שהגאולה מתחילה. למה?
כי הצאר נתן רשות לעשות שנור.
שנור זה כוונה לאסוף כסף
לטובת אחינו המתיישבים בארץ ישראל.
אם הצאר מסכים, וואו, זה זה.
שוב, אתם רואים את העיקרון של ההסכמה.
עכשיו, בין המתיישבים היו כל מיני אנשים,
רובם דתיים באותם הימים, אבל היה גם מה שנקרא בימינו חילונים,
שגם הם,
היו להם שאיפות לאומיות,
רומנטיקה של שיבה לארץ ישראל וכדומה.
כל זה אני מציין, זה לפני הרצל.
כבר אז הייתה מין התארגנות,
היה יהודי אחד, משה מונטי פיורי,
יהודי יקר מאוד מלונדון, שהיה יקר בכל המובנים,
שהיה מבלה את זמנו בלחלק כסף.
זה מה שהיה לו לעשות. כלומר, הוא היה אדם משועמם, עד גיל 40 הוא עבד, מגיל 40 עד גיל 101 לא היה לו כלום לעשות.
הוא מסתובב בעולם, מחלק כסף ועוזר ליהודים.
והוא עזר מאוד להתיישבות כאן, פה בארץ. יש כמה שכונות שנבנו על ידו, בין היתר קריית משה,
הלוא היא קריית מונטפיור, היא נבנתה מהעיזבון שלו, בית הכנסת פה ליד,
וכדומה.
ובוועד הראשי של חובבי ציון היו דתיים וחילונים.
מי היה בין הדתיים?
יהודי אחד, ראש ישיבת וולוז'ין, הנציב, הרב נפתליץ ויהודה ברלין.
מה?
ובעצם היה גדול הדור.
ויחד עימו יהודה לייב ליליאן בלום ולאו לייב פינסקר.
פינסקר, שהם היו חילונים לכל דבר,
אבל הם עבדו ביחד למען ארץ ישראל.
באותם הימים כותב הנציב מוולוז'ין מכתב מעניין הנקרא אחרית כבראשית,
שבו הוא מסביר
"אין לנו לחשוב שהיה ראוי העניין הגדול הזה להיעשות באופנים אחרים,
כפי הנראה מדעת בני אדם".
הוא מדבר על זה שהגאולה הזאת נעשית על ידי חילונים.
כן, הנציב מבולוז'י.
הוא מסביר מדוע, כי על זה נענש משה רבנו
כשהוא חשד את ישראל שהם לא יאמינו לו.
כתוב, והם לא יאמינו לי,
ואז משה נצטרע, קיבל צרעת.
זה עונש.
למה היה עונש? למה הוא נענש?
לחשוב שישראל לא יאמינו לו.
וכי משה חשב שעם ישראל לא רוצה לצאת ממצרים,
הלו בוודאי שהם רוצים לצאת ממצרים.
אבל משה חשב שעם ישראל לא יקבל אותו כי הוא לא ידוע להם כמופלג בחסידות ובקדושה,
כי הוא היה נראה מצרי ומלומד בחוכמות חיצוניות ומדבר בלשון מצרים.
והיה, לפי דעת בני אדם, ראוי יותר שתהיה הגאולה על ידי אחיו,
אהרון,
קדוש השם,
שהיה נביא עוד במצרים,
דוס בקיצור.
ומשה נענש על זה שהוא חשב שהיהודים לא יסכימו להיגאל על ידי חילוני.
ברור?
כך אומר הנציב מוולוז'י.
אחרי כל התקופה הזאת,
אחרי פרעות קישינב ואחרי פרשת דרייפורס, דרייפורס בצרפת המפורסמת,
קם יהודי חילוני,
הרצל, והוא מחליט, הגיע הזמן להקים מדינה. עכשיו תשימו לב
שהדבר הזה, לכאורה, יש לו הרבה הרבה רקע מקודם.
הייתה עלייה מאז הרמב"ן,
וכל הזמן היווצרו של יישוב בארץ ישראל.
כן, אני רוצה רגע גם לציין שבאותם הימים, בשנת בתמר, 1882,
הייתה פתאום עלייה
ממקומות שונים, בלי שאפשר להבין למה. הייתה עליית הבילויים,
קבוצה של סטודנטים מחרקוב שהחליטו שאנו באנו ארצה לבנות ולבנות,
באותו זמן, באותה שנה ממש
כפרים שלמים במרוקו התרוקנו מיושביהם שעלו לארץ ישראל,
ובאותם הימים עלייה מתימן.
למה? כי יצאה
קול שהמשיח בדרך.
באותה שנה, אנשים לא יודעים להסביר למה, עובדה,
בשנת בתמר האלה, בתמר, ואז עלו לארץ.
אז אם כן, אנחנו רואים שיש רקע לדברים האלה, אבל מה שינה הרצל?
הרצל הוא הראשון שאמר את המילה מדינה.
החשיבה המדינית
שבעצם היהודים מהווים גורם פוליטי,
לא הייתה קיימת אפילו אצל גדולי קודמיו של הרצל.
ובעצם, וזה מובן למה?
כי הם היו כולם דתיים.
והאדם הדתי יש לו חשיבה בית מדרשית.
למשל, קדמו לזה,
הרב אליהו גוטמכר
בתחילת המאה ה-19, תלמיד של רבי עקיבא איגר,
הוא והרב צבי הירש קלישר,
גם כן תלמיד של רבי עקיבא איגר.
הם החליטו שהגיע הזמן לקנות אדמות בפלסטינה,
כי צריך להחזיר את היהודים לארץ.
באותו זמן קם יהודי אחד, הרב יהודה אלקלעי בסרייבו שביוגוסלביה,
התחיל כבר לכתוב תוכנית מדינית. הוא אמר, צריך
להקים קונגרס וגם איזושהי סוכנות
שיפעלו לשם השבת האדמות לבני ישראל וכו' וכו'.
המילה מדינה לא מופיעה.
קצת לפני זה היה יהודי אחד, שאולי לא כולם מכירים,
רבי יהודה בן עטר,
האח
של רבי חיים בן עטר, בעל האורח חיים על התורה,
שהוא באמת כתב את כל התוכנית שאחר כך הרצל כתב אותה גם כן,
אבל לא היה לזה שום מימוש.
הרצל בעצם, כיוון שהיה חילוני,
היה מודע למה שנקרא המשמעות של הפוליטיקה במדעי המדינה,
ולכן כשם שהקדוש ברוך הוא שלח את משה לעבור קורס במדעי המדינה בבית פרעה,
שלח הקדוש ברוך הוא את הרצל ללמוד מדעי המדינה באירופה המערבית.
אגב,
מאיפה באו לו הרעיונות האלה להתמסר לעם היהודי?
כאן יש לנו דברים מאוד מעניינים.
ראשית כל, הסבא של הרצל
היה החזן בבית הכנסת של רבי יהודה אלקלעי,
אותו רבי יהודה אלקלעי שחשב
על הקמת ארגון להשבת היהודים בארץ ישראל.
אז אי אפשר להגיד שזה לא השפיע באיזשהו מקום.
המשפחה של הרצל היו צאצאים ישירים של רבי יוסף טייצק,
נכון?
בוודאי.
רבי יוסף טייצק
היה הרב של סלוניקי,
מרבותיו של רבי יוסף קארו,
ואליו נגלה המגיד לפני שנגלה לרבי יוסף קארו,
והוא היה שייך לכל אותה תנועה של ניסיון לחזור לארץ ישראל בימי דון יוסף נשיא.
תמיד הרב ציודה זצ"ל היה מדגיש:
הרצל לא היה שכנוזי, ככה הוא היה אומר תמיד.
מה הוא רצה לומר? הוא רצה לומר שאצל הספרדים נשמרה התקווה של פעילות מדינית,
ולכן הרב סוידא ככה היה מסביר שזה הגיע להרצל.
זה נכון, הוא היה ממשפחה ספרדית במקום.
עכשיו, מה שמעניין, אם כן,
יש פה פעולה
של חשיבה מדינית.
בעצם הרצל רצה תמיד לפתור את הבעיות של העם היהודי.
עכשיו, על מה הוא חשב? איך הוא חשב לעבוד?
ביומן שלו מצאו שהוא כתב, כשהוא היה מאוד צעיר,
שהפתרון של האנטישמיות יבוא על ידי התנצרות המונית.
כולם יתנצרו,
ואז יפסיקו לבלבל לנו את המוח, נכון?
להתנצר, צריך להבין, במאה ה-19 אין לזה שום משמעות דתית.
בניגוד למה שאנשים המבקשים את רעתו של הרצל כתבו,
באותם הימים זה תהליך פורמלי,
זה בעצם כרטיס הכניסה לתרבות האירופאית שהייתה חילונית ביסודה.
ואדרבה,
כלומר ההתנצרות הייתה מעשה חסר משמעות דתית באותם הימים,
והרצל אמר, אולי כדאי לחשוב על זה, יש ככה הרבה צרות, אולי כדאי.
ויום אחד הרצל אמר, רגע, רגע, זה לא עובד ככה.
אנחנו רואים שהאנטישמיות לא תחדל,
שזה לא שייך בכלל שיהודי יתבולל.
ואז עלה בידו, בראשו, הרעיון הציוני.
יוצא לפי זה שהרעיון הציוני
של הקמת מדינה בארץ ישראל,
היא מבחינתו של הרצל תהליך של חזרה בתשובה.
הוא חזר בתשובה מרעיונו הראשון והעמיר אותו ברעיון של שיבה לארץ ישראל, וכפי שהוא כתב באותם הימים ביומנו,
אין אומתנו אומה אלא באמונתה.
ואז גם כשהגיע לעלות לתורה בבית הכנסת של פריס, לוויקטואר,
הוא אמר שהוא התרגש יותר מאשר
בנאום שלו בקונגרס הציוני הראשון.
בקיצור, יוצא לפי זה שהרצל הוא מבחינת ההגדרה הבסיסית בעל תשובה.
יש לנו הלכה מדאורייתא, לא טונו איש את עמיתו,
שאם אדם הוא בעל תשובה, אסור
מאיסור דאורייתא לומר לו, זכור מעשיך הראשונים.
לכן כל הטענות על הרצל, שכביכול הוקים את התנועה הציונית כהמשך לרעיון של ההתנצרות,
לא רק שזה שקר וחזק,
זה איסור דאורייתא לטעון טענות כאלה. אולי לא דאורייתא, כי הרצל כבר מת,
כן? אבל צריך לדעת שזה דבר חמור מצד עצמו, כן? זה עיוות של ההיסטוריה.
עכשיו, תגידו, אז למה הוא לא חזר בתשובה דתית?
כי זה לא היה שייך.
הוא היה, מבחינה זו, תינוק שנשבע.
כלומר, לפי החינוך שלו,
לפי עולם המושגים שבתוכו הוא חי, הרעיון לחזור בתשובה אל קיום המצוות הדתית,
זה היה דבר שהיה רחוק מאוד מן המנטליות שלו. וחוץ מזה שהוא עוד לא פגש את הרב קוק.
הוא היה פוגש את הרב קוק, אז אולי היה להם מה לדבר ביחד.
כן? והייתי אומר אפילו יותר מזה, משהו קצת נועז,
אולי ריבונו של עולם העדיף שהוא לא יהיה דתי,
כדי שהוא ימשיך לעבוד כמו שצריך. כי הדתיים, כידוע לכן,
הם רוצים תמיד השתדלות.
עכשיו, צריך להגיד לשפחו של הרצל שהוא חשב על משהו, רגע, אנחנו יודעים סיבה אמיתית, פרעה יודע סיבה אמיתית, אז מי זקוק לבקשת רשות? לא ברור לי, מצטער.
טוב, בסדר, אי אפשר את הכול, כי עכשיו עוד מעט המבזק.
אני רוצה לומר דבר אחד.
הרצל, יאמר לשפחו,
כל כך אהב את העם היהודי,
שהוא חשב על פתרון מיידי, למרות שהוא מאוד רצה את ארץ ישראל. חשב על אוגנדה.
הייתה הצעה
של הבריטים, לראשונה
מאז שהתחילה הגלות,
הצעה ממשית להקים ישות פוליטית לעם היהודי,
באוגנדה.
מה?
מי אמר שיש בעיה באוגנדה?
האמת היא שיצאה משלחת לשם וראו שזה לא מעשי וכו'. אגב, אוגנדה ההיא איננה איפה שאוגנדה היום,
זה שטח בקניה.
זה לא כל כך משנה, כן?
אבל, מה?
מה אתה רוצה?
כן, טוב.
בקיצור,
מעניין מאוד מי היה בעד ההצעה
מלבד הרצל ומי היה נגד. מה אתה אומר?
הדתיים תמכו בהצעת אוגנדה.
כן, בוודאי.
החילונים, ויצמן וחבריו, התנגדו בכל תוקף.
עכשיו, למה הדתיים היו בעד ולמה החילונים היו נגד?
מסיבה פשוטה.
מה הייתה הציונות עבור הדתיים ומה הייתה הציונות עבור החילונים?
עבור החילונים של אותם הימים, שלפני כן הדור הקודם שלהם היה דור של המשכילים שהתבוללו,
בשבילם להיות ציוני זאת הייתה חזרה בתשובה, זו הייתה התקרבות מחדש ליהדות.
עבור הדתיים הרעיון לפעול בתחום הפוליטי היה כמין יציאה מן היהדות.
אז אלה מתרחקים ואלה מתקרבים ונפגשים באמצע בציונות.
יוצא שיש פה דיאלוג
של חירשים, כל אחד בא אל הציונות מסיבות אחרות.
עכשיו,
אמרו הדתיים,
אי אפשר מדינה כעת.
יש התנגדויות,
יש עיכובים.
אז לפחות, אז יש לנו תורה.
כלומר, מה מחזיק אותנו כל השנים בגלות?
התורה מחזיקה אותנו? נמשיך עם התורה.
החילונים אמרו, רגע, רבותיי, תורה אין לנו.
הדבר היחיד שיכול לחזיק אותנו זה ארץ ישראל. את זה אתם רוצים לקחת מאיתנו?
היו לא תהיה.
עכשיו, אני רוצה בהקשר הזה להגביר משהו. כי יש הרבה פעמים טענה כזאת,
הרצל?
הוא רצה את אוגנדה.
ומה אתה רצית?
את פולין, לא?
כלומר, מה ההבדל?
רק שאוגנדה זה יותר טוב, כי זה היה המדינה העצמאית,
בעוד שבפולין הייתה תחת השלטון של הפולנים.
כן, מה אתה אומר?
למה הדתיים לא הסתכלו,
אם חשוב להם התורה, אז הם הסתכלו מה כתוב בתורה.
לא, זה אתה כבר מגזים, שגם הדתיים ילמדו תורה וגם יסתכלו במה שהיא אומרת,
זה כבר מעבר להיגיון.
בקיצור,
מה שרציתי לומר,
שזה יום גדול, שבו אנחנו צריכים להודות לקדוש ברוך הוא שהוא שלח לנו את האיש הזה. אה, שלום. האם הרצל, שהדמות חילונית, על פי אם הבנים שמחה, חילוניות מהווה תעתוע למקטרגים לבניית ארץ ישראל, אתה יודע, טוב, זו כבר שאלה גדולה.
מה המשמעות של גאולה חילונית?
אז ודאי שב אם הבנים שמחה יש ניסוחים כמו שאתה ציינת,
והייתי אומר שהתשובה יותר נכונה מצויה במשנת הרב קוק
בקול מרחבה, במיוחד בספר אורות.
עד כאן להיום שלום.
