זין באדר הוא יום הלידה והפטירה של משה רבנו,
מן הראוי שנקדיש איזשהו לימוד, איזשהו שיעור,
לעניינו של משה רבנו, מיהו משה רבנו.
ולא רק בגלל שמשה הוא מגדולי הצדיקים שבכל הדורות, אלא משום שהוא גם זה שנותן לנו את התורה, כלומר על ידו הקדוש ברוך הוא בחר לתת לנו את התורה,
ולכן זה חשוב לדעת מיהו הנותן את התור.
בנוסף לכך יש לציין שהקדוש ברוך הוא בעצם
משתמש במשה לשתי משימות עיקריות.
המשימה של נתינת התורה היא המשימה השנייה.
המשימה הראשונה היא
יציאת מצרים,
להוציא אותנו מעבדות לחירות.
וכאן נשאלת השאלה מדוע זו אותה האישיות שעושה את שניהם.
כלומר, מדוע אי אפשר היה לקחת אדם אחד להוציא אותנו ממצרים ואדם אחר למסור על ידו את התורה.
כי הרי היציאה ממצרים היא מעשה פוליטי,
השגת העצמאות המדינית,
בעוד שמתן תורה זה מעשה רוחני,
הייתי אומר אקסטרה פוליטי ומחוץ למימד הפוליטי הוא דווקא דבר רוחני.
ולכן קשה מאוד להבין שבאותה האישיות נמצאות שתי המטרות האלה כאחד.
אני רוצה לציין שהיה איזה יהודי אחד משובח מאוד בשם פרויד, זיגמונד פרויד.
הוא כתב ספר מלא שטויות על משה רבנו,
ובספר שלו הוא אומר דבר מאוד מעניין, שלדעתו היו שני משה.
אחד שנתן את התורה, אחד שהוציא ממצרים.
למה אני מביא אותו?
כדי להראות שבעצם,
בבחינת מה שאנחנו מורגלים, שאותה אישיות עושה את שני הדברים,
מבחינה מנטלית, מבחינה קונספטואלית, זה לא ברור שזה אותו הדבר בכלל.
התפקיד של נתינת התורה והתפקיד של יציאה ממצרים.
ואולי באמת גם נבין שהדבר הזה לא היה מובן גם לאבותינו. אבותינו יצאו ממצרים,
והיו מאוד מרוצים מזה שהם יצאו ממצרים.
אבל למה הם יצאו ממצרים?
כלומר, היית שואל איזה יהודי, תגיד,
אתה יוצא ממצרים.
כן, כן, אני יוצא ממצרים.
אחרי מי אתה הולך?
אומר, אני הולך אחרי משה.
ומה אתה מצפה? לאן הוא צריך להביא אותך?
הוא?
הקדוש ברוך הוא שלח אותו כדי להוציא אותי ממצרים ולהביא אותי לארץ קנען.
כן, אבל הקדוש ברוך הוא, זה מה שנגיד השיח המצוי אצל סתם בני ישראל היוצאים ממצרים,
האיש משה מוציא אותנו ממצרים, מביא אותנו לארץ קנען.
מה יש לך בארץ קנען? אה, הארץ קנען?
זאת הארץ שהבטיח הקדוש ברוך הוא לאבותינו, אברהם, יצחק ויעקב.
לצורך זו שלח לנו את משה, להוציא אותנו משם, להביא אותנו לארץ קנען.
עד כאן דברי העברי המצוי,
שהוא מבין שהוא צריך להגיע לארץ קנען.
פתאום משה למרגלות הר סיני אומר להם, רגע, יש משהו חדש,
אתם גם צריכים לקבל את התורה.
מה?
תורה?
זה לא היה בתוכנית.
בניגוד לדברים המצויים בפיותיהן של כל גנינות ישראל הכשרות,
שבני ישראל ציפו לרגע שבו הם יקבלו את התורה, והיו סופרים את הימים בשקיקה רבה לכבוד היום הנפלא שבו הם יקבלו את התורה,
הכתוב בתורה אומר את ההפך הגמור,
שבני ישראל לא ציפו, כלל וכלל,
זה לזה שתינתן התורה להם,
ולכן דברי משה הם בהחלט הפתעה. כלומר, אתם רואים שפה משה ממלא תפקיד כפול.
כן, אדוני.
איך אני רואה את זה?
ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהכול נמדור.
אתה יכול לשאול את השאלה שלך בשני אופנים. אתה יכול להגיד איך אני יודע שבני ישראל ציפו להגיע רק לארץ כנען,
ואתה יכול לשאול מאיפה אני יודע שלא הסכימו
לקבל את התורה.
שש שאלות שונות.
באיזה משנה אופנים אתה רוצה שאני אענה?
הראשון. הראשון.
פשוט מאוד,
תסתכל בתורה
ספר שמות,
פרק ו',
פסוק ב'.
זה לא הפסוק שאני מביא.
אני מתכוון למשהו אחר.
אני אדבר כאן על פרק ו',
פסוק ב'.
אתה זוכר מה שכתוב שם?
וידבר אלוהים אל משה
ויאמר אליו
אני ה'.
ואירא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי,
ושמי השם לא נודעתי להם,
וגם הקימותי את בריתי איתם,
לתת להם את ארץ כנען,
את ארץ מגוריהם אשר גרו בה.
וגם אני שמעתי
את נאקת בני ישראל אשר מצרים מעבידים אותם,
ואזכור את בריתי.
ואזכור את בריתי. איזה ברית?
עם האבות. על הארץ, נכון?
לכן אמור לבני ישראל
"אני ה'
והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים,
והצלתי אתכם מעבודתם,
וגעלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדולים,
ולקחתי אתכם מילים לעם והייתי לכם אלוהים, וידעתם כי אני ה' המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים,
והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אותה לאברהם,
ליצחק וליעקב,
ונתתי אותה לכם, מורשה, אני ה'.
זאת אומרת,
מה הקדוש ברוך הוא אומר למשה?
לך תגיד לבני ישראל שאני הולך להוציא אותם כדי לקיים את ההבטחה שלי לעבוד, להביא אותם לארץ כנען.
זה מה שמשה מסר לבני ישראל.
עד כאן מובן.
טוב, זו הראייה למה שאני אמרתי.
הוא מעולם לא דיבר איתם על זה שהם עתידים לקבל את התורה.
לא היה ולא נברא.
ברור.
רק הוא אומר לפרעה.
לפרעה אפילו גם את זה לא אומר.
לא. לך ונזבחה לשם. אה, לעבוד את השם, כן.
משה אומר, אנחנו רוצים לזבוח.
זה מה שהוא מוכר לפרעה, לזבוח.
בסדר, אז הוא לא אומר שהם מקבלים את התורה.
אגב, הם קיימו את זה או לא קיימו את זה?
מתי שקיימו?
בפרשת משפטים אנחנו רואים שלמרגלות הר סיני הקימו 12 מצבה,
ושם זפחו שלמים לשם פרים,
שווה ישלח את נערי בני ישראל, ושם הם אכלו, שם שלמים וזהו.
נכון.
הם עשו את זה.
בלי קשר למתן תורה. כלומר, המעמד שם היה אפילו מחלוקת
בין רש"י לבין רמב"ן, האם המעמד הזה היה לפני מתן תורה או אחרי מתן תורה?
בסדר?
אוקיי, אז אם כך,
אנחנו רואים כן שיש פה שליחות כפולה.
והכתוב מעריך מאוד
לספר לנו כל מיני פרטים על החיים של משה,
וזה מאוד חשוב לדעת איפה הכתוב מעריך ואיפה הכתוב שותק.
מישהו יודע אולי פה בציבור כמה זמן משה חי?
120 שנה. 120 שנה. כל הכבוד. זה נכון.
כן? ומשה בין 120 שנה במותו.
זה כתוב במפורש בפרשת,
וזאת הברכה, כתוב במפורש שמשה חי 120 שנה.
מתוך חייו אנחנו יודעים את הפרטים שמוסרת לנו התורה על שלוש שנים בלבד.
כלומר,
117 שנה מתוך חייו של משה עלומים לנו לפנינו לחלוטין.
40 שנה במדבר?
40 שנה במדבר אתה לא יודע כלום. אתה יודע מה שקרה בשנה הראשונה עד אמצע השנית,
ואתה יודע מה שקרה בשנה הארבעים.
38 שנה אינך יודע כלום, בסדר?
אתה יודע איך הוא נולד,
אתה יודע איך הוא ברח ממצרים,
ואתה שוב פוגש אותו בגיל 80 בסנה.
בסדר?
כלומר, מתוך 120 שנות חייו של משה,
אפשר לומר שמאה ו-16,
תראה מה, נוסיף עוד קצת פה ושם,
116 שנה מתוך חייו אינם ידועים לנו כלל.
חוץ ממקום אחד עם איזשהו רמז, אישה כושית לקח,
זה מה שאתה יודע,
הכל השאר לא ידוע.
המדרשים? כנראה. המדרשים ממלאים, איכשהו,
אבל מדרשים זה מדרשים, זה לא פשט.
זה לא פשט הכתוב, זה לא היסטורי דווקא.
כן, לפעמים יש גם מסורות היסטוריות, אני לא נגד,
אבל זה לא הכרחי.
אז מה בעצם הכתוב רוצה למסור לנו על משה, ומה הכתוב לא רוצה שנדע על משה?
כן, כלומר, זה מעניין מאוד. מה, יש איש שגאל את ישראל
ונתן לנו את התורה, אנחנו יודעים עליו מעט מאוד.
אבל כנראה שהמעט שאנחנו יודעים עליו
מספיק כדי לקבל תמונה חשובה,
מבחינתנו, אנו בני ישראל.
אהרון. מה?
הוא יוצא באהרון.
אהרון, נכון, גם כן.
נכון. אבל אהרון פחות חשוב עם משה. על משה הייתי מצפה שיהיה דיווח בתורה
של מה שהוא עשה בגיל 15,
מה הוא עשה בגיל 42,
מה הוא עשה כשהוא היה בן 73,
ומה הוא עשה כשהוא היה בן 105. כל זה התורה לא מספרת לנו.
והדבר הזה תמוה מאוד.
טוב, סביר מאוד שבני ישראל הכירו אותו,
והיה להם ידיעות על החיים שלו,
אבל לדורות עולם כל זה נמחק
ויש כנראה סיבה.
מה כן אנחנו יודעים על משה,
וזה יהיה מאוד משמעותי.
קודם כל, אנחנו לא יודעים, ואולי הדבר הראשון באמת,
מאוד מפתיע,
אנחנו לא יודעים את שמו.
זה מפתיע, לא?
כתוב,
וגם שם ההורים בקושי יודעים.
השם ההורים יודעים בדיעבד,
אבל אם מסתכלים בתורה בפרק ב' של ספר שמות
וילך איש
מבית לוי
ויקח את
בת לוי
ותר האישה
ותלד בן
ותצפנהו שלושה ירחים ולא יאכל עוד הצפינו
אה, זאת אומרת, ותראה אותו
כי טוב הוא
לא כתוב משה, שום דבר
ותראה אותו כי טוב הוא,
ותצפנהו שלושה ירחים.
שאלה קטנה,
אישה שמגדלת תינוק במשך שלושה חודשים בבית שלה,
איך היא קוראת לו?
היא אומרת לו, אה, אתה בייבי,
או שמא היא נותנת לו שם?
יותר מזה, כשהתורה מספרת לנו על התגובה של אם בשעת הלידה,
זה כדי להסביר לנו בדרך כלל את השם.
נכון?
נכון?
אז ותרא אותו כי טוב הוא,
ותקרא את שלו טוביה,
נכון? אם טוב הוא אז תקראו לו טוביה או טובאל או טוביהו או ירויתיו
או טוביב
כן?
ירויתבאל משהו
תביביהו
אתה אומר שיש לו כמה שמות. כן, בגמרא זה מובן שיש לו הרבה שמות, שבע שמות נדולות, אבל השם שלו לא כתוב.
זה מאוד מוזר, כאילו שאין לו אב,
אין לו אם ואין לו שם.
אפילו אחות אין לו. ותתצב אחותו מרחוק.
ותלך עלמה.
ואפילו גם המאמצת, ותרד בת פרעור.
תגיד,
יש לה שם, לא לבת פרעור.
אז חז"ל אומרים, היא בתייה בת פרעה שמוזכרת בספר גבירי הימים, אז זה לא ברור.
בתורה זה לא כתוב.
לא בתייה בשום בני אופן, אלא אולי בתייה, אם כבר, כן?
אבל בתרת בת פרעה,
ותקרא לאם הילד.
זה בכלל, מעלימים את האישיות.
טוב, אפשר להבין שהנשמה של משה היא נשמה כל כך גבוהה,
שהיא לא שייכת לעולם הזה כל כך, כן?
אבו חז"ל, ותראה אותו כי טוב הוא,
שמתמלא הבית כולו אורה.
כן, כמו, זה במקביל לפסוק וירא אלוהים כי טוב,
על האור, וירא אלוהים את האור כי טוב.
אז אם כן, משה רבנו יש לו נשמה שמשתלשלת מהאור הגנוז, מראשית הבריאה,
זה משהו גדול.
לכן אפשר לומר שזה יהיה טעות לייחס את משה לאבא ולאמא שלו,
ולכן אפשר להגיד יוכבד ועמרם.
יוכבד ועמרם זה משפחה ספציפית, ומשה הוא גבוה יותר.
זה בסדר.
אבל בסופו של דבר נותנים לו שם.
מי מחליט לתת לו שם?
בד פרעה. בד פרעה. כלומר, השם המצרי שלו ידוע לנו, השם העברי נמחק.
זה לא יפה לתת לו דווקא שם מצרי.
תחשבו מה הרגישה יוכבד על הטוביה החמודי שלה,
שפתאום מקבל שם מצרי.
מה זה עושה לה?
ממש לא אוהבת את זה.
כתוב,
ויגדל הילד ותביאהו לבת פרעה.
מי הביאה אותו לבת פרעה?
אמה ילד, משה, מי הוא, יוכלת. אמה ילד.
אמה ילד, שזו יוכלת. יוכלת, כן.
יוכלת, היא מביאה את הילד לבת פרעה.
ויהיה לה לבן,
ותקרא את שמו משה.
ותומר,
כי מן המים אשיתיהו.
מי זו שאמרה, כי מן המים אשיתיהו?
בפרוק. בפרוק?
אז למה כתוב ותומר?
הרי היא זו שדיברה עד עכשיו.
ותקרא שמו משה,
כי מן המים אשיתיהו. אבל מה, למה צריך להגיד ותומר כי מן המים אשיתיהו?
אז פה יש מישהו אחר שהתערב.
ותומר, מישהי האחרת אמרה,
כי מן המים אשיתיהו.
מי זאת המישהי האחרת שאמרה את זה?
המתה.
מי? המתה. המתה.
איך אתה תקעת פתאום את העמד? מה? כי ותומע, ככה היא אמרה, היא נתנה את השם.
אבל לפני כן, ותקרא את שמור משה, ותומר.
אם כן ותומר זה מיותר.
המילה ותומר היא מיותרת.
אלא אם כן מישהו אחר אמרה.
מישהי אחרת.
מישהי אחרת. עכשיו אני רוצה להסביר משהו.
מה פירוש המילה משיתיהו?
משיתי אותו. מי אמר את זה?
אתה אמרת.
שמשיתיהו פירושו משיתיותו.
בוא נבדוק אם אתה צודק.
איך מאייתים, בבקשה, את המילה משיתיהו?
אני עוזר אחד, נתחיל במן.
מן, שין, שין, שין, מה?
מן, תן, תו, יו, תו, יו, הו, נכון?
אני חוזר, בעצם אמרת שבע אותיות, מן, שין, יו, תו, יו, הו, נכון?
אם תסתכל בתורה, תראה שזה לא כתוב
אלא כתוב שם, מ, ש, י, ת, ה, ו,
שש אותיות, חסר היוד השנייה.
אז מה זה משיתיהו בלי היוד?
משיתיהו בלי היוד פירושו את משית אותו.
לא אני משיתי אותו,
אלא את משית אותו.
אז מי אמרה כי מן המים משיתיהו?
האימא של משה, יוכבד,
אומרת לבת פרעה,
את קראת לו משה, כי מן המים את משית אותו.
מה עשתה בעצם יוכבד בזה?
היא נתנה פירוש עברי לשם מצרי.
כי משה במצרית זה לא מלשון נמשות.
מה זה משה במצרית?
בן.
נכון?
אז כלומר,
זאת אומרת שזה כמו שלמשל לוקחים ילד יהודי,
שמים אותו במשפחה בריטית,
ואז האמא המאמצת הבריטית קוראת לו ג'ורג'
אז האמא היהודי אומרת כי הוא גרגרם,
כן?
כלומר היא נותנת מדרש עברי למילה מצרית.
יוצא שאם אני שואל את משה, משה,
השם שלך זה שם עברי או של מצרי? מה הוא יענה?
זה גם מצרי, אבל זה עברי. זה עברי, אבל זה גם מצרי. אה,
כבר הזהות שלו לא ברורה.
יותר מזה,
מה משה יודע על עצמו?
אז הוא היה אומר, אני הבן המאומץ של מלך מצרים.
מה העתיד הצפון בפניך?
אני, יש להניח שאני מלך מצרים הבא.
אני אקח אחריות על מצרים.
אבל מבחינה ביולוגית, מי אתה?
אה, אני הבן הביולוגי של עמרם, ראש שבט לוי,
שהוא ראש שבטי ישראל.
בעצם אני הבן הביולוגי של מלך ישראל.
אה, אז מצד זה מה אתה תהיה?
אז יש לי סיכוי להיות מלך ישראל הבא.
כלומר, מבחינת עמדת האחריות שבו הוא נמצא, מבחינת האפשרויות הפתוחות לפניו, זה מאוד מעניין.
הוא יכול להחליט שהוא ממשיך את ההיסטוריה המצרית,
ובאותה מידה הוא יכול להחליט שהוא ימשיך את ההיסטוריה העברית.
אבל אם הוא ימשיך את ההיסטוריה המצרית,
אז זה לא מסובך.
כן? העבדים העבריים ימשיכו לעבוד,
והמצרים ימשיכו לשעבד.
אם הוא מחליט להיות בצד של העברים,
זה דורש ממנו לעשות מהפכה.
בעצם להמריד את ישראל על מצרים.
אם צריך, הוא יעשה את זה.
השאלה אם צריך, כן? ברור.
זו נקודה מאוד לא פשוטה.
כלומר, תראו לעצמכם אדם שגורל ההיסטוריה האנושית בידו.
כי צריך להבין שמצרים של אותם הימים,
מצרים של אותם הימים זה לא סתם עם בין העמים.
זאת האימפריה הגדולה באנושות באותם הימים,
זאת הפסגה של התרבות האנושית.
לפי הכיוון שמצרים תתפוס,
לשם תלך האנושות.
משה הוא האחראי להחליט לאן ההיסטוריה תמשיך.
האם היא תמשיך דרך מצרים והערכים שהיא מייצגת, האלוהים שמצרים מייצגת,
או את אלוהי העיוורים?
כלומר, האם הקדוש ברוך הוא מגלה את עצמו דווקא דרך העיוורים?
והעיוורים הם אלה שיקבעו את הכיוון של ההיסטוריה.
זאת הנקודה שבה הקדוש ברוך הוא הניח את משה מלכתחילה.
זה מאוד מעניין.
כי מה שלא יהיה, בין שהעמדה שמשה תנקוט, שהיא נדקוט, תהיה עמדה
פרו-מצרית או פרו-ישראלית,
הוא מערב את שתי האומות זו בזו.
אגב, אנחנו יודעים, אני מגלה לכם את המאוחר, לעשות משה בחר בישראל.
זה קשור אולי למשל של הזעב והפחם?
יפה.
אז זה המדרש אומר את זה, שמשה,
כשהוא הילד קטן, הוריד את הכתר של פרעה.
ואז רצו לבדוק האם זה סימן טוב או סימן רע, אז נתנו לו את הפחם ואת הזהב,
הוא היה צריך לבחור.
והוא רצה לבחור את הזהב.
בא גבריאל,
הסיט לו את היד אל הפחם והוא הכניס לפה.
זאת אומרת, מה המדרש אומר? שמצד הטבע משה צריך ללכת עם מצרים,
אבל התנאות הלאומית, גבריאל,
מסיטה אותו לכיוון הפחם,
אש אוכלה, כן? זאת אומרת, זה מתווכח קשור לזה.
אבל אני מגלה לכם סוד, אולי אתם לא יודעים את המשך הסיפור, בסוף משה בחר בישראל, נכון?
אבל בעצם מי ייצר לנו את משה?
מי בנה לנו את האיש?
מצרים.
אז המאורע נקרא יציאת,
יציאת מה?
יציאת מצרים.
אני הייתי קורא לזה יציאת ישראל,
או היציאה ממצרים,
אבל המסורת בוחרת לקרוא לה מאורע בשם יציאת מצרים.
זה אומר שמצרים יוצאים ממצרים דרך משה.
זו הזכות שיש למצרים שהם ייצרו לנו את הגואל.
כלומר, זה גואל תוצרת מצרית
שמשמש להוציא את ישראל ממצרים.
בסדר?
יש כנראה איזה עיקרון שאין אסור, אין אסיר, אין חבוש, סליחה,
מתיר עצמו מבית האסורים.
כלומר, אי אפשר לצאת ממצרים אם אין איזה גורם חיצוני שמוציא אותך.
ולכן צריך שמצרי יוציא את ישראל ממצרים,
מישהו שגדל שם.
ולכן באמת, הוא מופיע בתורה,
מעולם לא מצאנו את משה בתור עברי,
כן מצאנו אותו בכינוי מצרי.
כן, איש מצרי יצא לנו מיד הרועל.
ויש לזה משמעויות, גם במדרש, אומרים שיש ביקורת על משה, על הסיפור הזה וכו', אבל עובדה.
עכשיו,
תארו לעצמכם את משה גדל.
הכתוב אומר לנו,
ויגדל משה.
ויהי בימים ההם ויגדל משה.
מה זה ויגדל?
הרי לפני כן כתוב ויגדל הילד.
מיד אחר כך, ויגדל משה.
אומר רש"י,
הראשון לקומה, הכוונה שהוא יהיה גדול.
השני לגדולה.
כלומר, המסרד אומר שוויגדל, שהוא יהיה גדול.
מסביר רש"י, שמינהו פרעה על ביתו.
מה זה בית פרעה?
זה ממשלת מצרים.
כלומר, משה הפך בפועל להיות השליט,
ראש הממשלה במצרים, ויש לו אחריות עצומה. הוא צריך לדאוג שיבנו כמו שצריך,
שהכלכלה יהיה כמו שצריך, הצבא כמו שצריך. זאת אומרת, זו האחריות של משה כל הסיפור הזה.
הוא הופך להיות מצרי,
אחראי
ויגדל משה
ויצא
אל אחיו
וכאן נשאלת השאלה
כשמשה יצא אל אחיו
מי זה אחיו?
מי זה אחיו?
אתה אומר זה המצרים
המצרים
היה לפערו בן עוד בן עוסק
אבל הפסוק אחר כך אומר
ראה ראה ראה אמרת המצרים
זה מעניין
אז כתוב, וירא בסבלותם,
מה זה סבלותם?
סבלות זה לא כמו בעברית מודרנית,
שהמילה סבל זה הכוונה שזה כואב לי,
אלא סבלות זה מטלות.
אז משה הלך לבדוק, לפי ההסבר שלך,
שהמטלות נעשות כמו שצריך. מה המטלות? צריך לבדוק פירמידה,
או משהו אחר, לא משנה.
אז הוא הלך לבדוק שהעבודה דופקת כמו שצריך.
בסדר?
וירא בסבלותם,
תחת המסביר.
ואני שואל, מדוע כבודו
חולק על הרמב"ן?
הרמב"ן אומר,
אחיו העיוורים כי יגידו לו אשר הוא יהודי. הוא משתמש בפסוק ממגילת אסתר.
ולכן הוא הלך לבדוק, מי זה האחים הביולוגיים שלי?
נכון?
אז אתם מסכימים עם הרמב"ן?
זה לא... מי שמסכים עם הרמב"ן תהיה לו בעיה.
הוא יצטרך להסביר מה יש לו נגד רבי אברהם בן עזרא.
שרבי אהרן בן עזרא הסביר כמו שהבאת.
אז בקיצור, רבי אהרן בן עזרא אומר
ויצא אל אחיו המצרים,
הרמב"ן אומר העברין,
ואני שואל מה האמת?
אתה אומר העברין אמת,
אז מה עשה לך רבי אהרן בן עזרא שאתה פתאום דופה דבריו? מי אתה בכלל נגד רבי אהרן בן עזרא? הלך לשניהם.
אני אומר לך באמת. הוא הלך לבדוק!
הוא הלך לבדוק האם הלכה כרמב"ן או כהלכה כאיבן עברה.
הוא הלך לבדוק מי הם אחיו.
והמקום שבו אפשר לבדוק את זה,
זה המקום שבו נפגשים המצרים והעיוורים, שזה המקום שבו עובדים.
מובן?
וירא. מה?
ברור, היה לו עוד בן, נכון? יכול להיות.
וירא איש מצרי.
מה זה איש?
מה קירוש המילה איש בתנ״ך?
אדם חשוב. אדם חשוב.
כלומר,
משה מסתכל על מצרים ורואה, מצרים זה חשוב, איש מצרי.
מכה איש עברי. מה זה איש אמרנו?
אדם חשוב.
ומשה רואה את החשיבות של מצרים ורואה את החשיבות של ישראל.
אבל הוא רואה שהאחד מכה
והשני מוכה.
וירא איש מצרי מכה איש עברי
מאחיו
החליט משה שזה שמכים אותו הוא האח שלו.
למה?
ויפן כה וכה.
מה זה כה וכה?
פה ושם.
אז מה הוא רואה כה ומה הוא רואה כה?
פה הוא רואה את האיש מצרי ופה הוא רואה את האיש עברי.
נכון? כה וכה, הוא יסתכל על שניהם.
וייר כי אין איש.
אחד מהשניים הפסיק להיות איש.
וייך את המצרית.
המצרית כבר לא איש.
ויתמלאו בחול.
כלומר הוא הבין שמה שיישאר
מינה מצרית
זה יהיה מה שיישאר בחול.
פירמידות, מומיות,
ספינקס,
מוזיאום זה מה שיישאר.
כן, רש"י אומר, רעה שלא יצא ממנו שום דבר טוב,
לא יהיה אחד שיתגייר.
זאת אומרת,
משה הבין באותה שעה שהמוכה הוא אחיו.
זאת ההחלטה שלו להיות בעד העיוורים, כן?
למה הוא חיקר לעלות לגדולה כל הזמן?
כי כל זמן שהוא לא עולה לגדולה אין לו אחריות.
הוא מחכה עד שהוא עולה לגדולה, כשהוא עולה לגדולה
פתאום הוא מבין, הוא צריך לקחת אחריות.
מי הוא האח שלי?
איש מצרי, איש עברי.
ואז בעצם משה ראה את האיש המצרי מכה את דרייפוס,
ואז הוא החליט להקים את ההסתדרות הציונית.
כן, בבקשה.
לפי מה הוא הבין? לא שומע. לפי מה הוא הבין שדווקא איש מצרי, אה, כי הוא מכה.
ברגע שהוא מכה הוא מפסיק להיות איש. כלומר...
רגע, רגע, נכון, אתה צודק. כלומר, קוראים לזה, לאידיאולוגיה של משה בשלב הזה,
אפשר לקרוא לזה אידיאולוגיה של רומנטיקה שמאלנית.
כלומר,
הוא אומר, מי שמכה הוא הפושע, הכיבוש משחית,
המוכה הוא התקווה של האנושות.
זה הדעה של משה בשלב הזה.
ואז הוא מקים ארגון,
ואז הוא הולך אל העברים,
ויצא ביום השני.
וירא והנה שני אנשים עברים ניצים, ויאמר לרשע למדת כרעך.
הוא רואה שבין היהודים יש בעיות, הוא לא ציפה לזה.
והיום, מי שמך לאיש שר ושופט עליהם?
הלא הורגני, אתה אומר, כאשר הרגת את המצרים.
עכשיו, אני לא מבין את המשפט הזה.
מה זאת אומרת?
אתה יודע עם מי אתה מדבר,
כשאתה אומר מי שמך לאיש שר ושופט עלינו?
אתה מדבר עכשיו עם ראש ממשלת מצרים.
אז ברור מי שם אותו לשר ושופט עליך.
איזה מין חוצפה יש?
לעברי לומר, מי שם לך?
לא, אני לא מבין, מה זה מי שם לך? הרי משה הוא עכשיו מי שקובע במצרים, הוא יכול להרוג מי שהוא רוצה.
אז ברור שהוא שר ושופט לפחות.
הוא יכול להרוג שלא בדין, הוא יכול להרוג בדין.
וכשהוא שואל,
למה אתה קרעך, ואומר לרשת מתקרעך, זאת שאלה במשפט.
אז בהחלט יש מה, משה זכאי לשאול שאלות כאלה.
למה שאני אז?
לא,
פשוט מאוד.
אומר לו העברי,
אתה, משה,
כל זמן שהיית בצד המצרי,
בצד המשעבד, יש לך זכות להגיד לנו מה לעשות.
אבל עכשיו אתה עזבת את מצרים,
החלטת להיות איתנו, אז תוכיח את עצמך.
אתה דווקא זר,
בתור זר לא הוכחת את עצמך.
ויירא משה
ויאמר
אכן
נודע הדבר
איזה דבר נודע?
הוא נודע,
אומר רש"י, עכשיו אני נודע לי מה שלא הבנתי עד עכשיו.
דלתורים.
מה?
דליתורים. כן, נודע לי מפני מה נשתעבדו ישראל
להיות נרדים בעבודת פרך.
עכשיו שאני רואה שיש ביניהם דלתורים על שינים,
אני רואה שהם ראויים לכך.
כלומר, משה חוזר בו
מן האידיאולוגיה של הרומנטיקה השמאלנית הקודמת, הוא אומר,
אדרבה,
זאת תהיה טעות להוציא אותם ממצרים,
זה יותר טוב שהם יהיו משועבדים,
כי הם אנשים רעים.
עכשיו תשימו לב למצב של משה, הוא כבר לא מצרי,
הוא כבר לא עברי.
אדם כזה הוא אדם ללא כל מקום בעולם.
וישמע פרעה את הדבר הזה, ויבקש להרוג את משה.
מה הדבר שפרעה שמע?
שמשה הוא כבר לא פה ולא שם.
כל זמן שמשה מחליט להיות בצד העברי,
פרעה אומר, טוב, בסדר, אתה מייצג עכשיו את העברים,
אז בוא נקיים איתך דיון.
אבל עכשיו גם העברים זרקו אותו.
הוא זרק את עצמו מן העברים, יותר נכון.
ויבקש להרוג את משה. משה הוא כבר גורם לא יציב, גורם מסוכן לממלכה.
ויברח משה מפני פרעה.
לאן הוא ברח? אתם יודעים איפה הוא ברח?
לא נכון.
המדרשים אומרים שהוא ברח בעולם כולו.
היה הולך, רץ ממדינה למדינה,
ופרעה שולח אנשים לרדוף אחרי משה.
משה כנראה ביקר קצת בהודו, קצת בבבל,
קצת באמריקה, קצת הוא ושם, כן? משה הלך, מתעניין, מה יש בעולם?
פרעה רודף אחריו.
וישב,
כן בבקשה?
שערון של מדיין זה אזור עיראק שלהם?
זה מאוד מעניין, אבל מה זה קשור למה שאנחנו לומדים עכשיו?
כמו שבסוף הוא הגיע למדיין. אני לא יודע, אני עוד לא הגעתי ל... אתה יודע פסוקים שאני לא יודע.
שמדיין לא התריע. אתה יודע פסוקים שאני לא יודע.
אני, כשאני לומד פסוק, אני עוד לא יודע את הפסוק הבא.
כן.
וישב בארץ מדיין,
ויש... עכשיו אני יודע את הפסוק.
וישב
על הבאל.
כלומר, מתוך כל החיפושים של משה, משה מחליט לשבת במדיין,
שהיא כנראה באזור חיג'אז של ימינו.
עכשיו נשאלת השאלה, מה הוא הולך לעשות שם?
למה הוא יושב במדיין?
כתוב גם פעמיים,
וישב בארץ מדיין, וישב על הבאר.
רש"י.
למה הוא ישב על הבאר?
מה שיעקב עושה?
מיעקב אבינו למד שלא נזדמן סיווגו אלא על הבאר.
למה תלמד מיעקב? תלמד מאברהם,
או תלמד מיצחק,
או תלמד מישמעאל, למה דווקא מיעקב?
יעקב זה ישראל? יעקב זה מי שמקים את האומה. כלומר, מה קרה על הבאר הזאת?
הבאר הזאת, שבה יעקב נזדמן לו זיווגו,
זה היה הזיווג שהם מינוי להולד עם ישראל.
אז כשמשה לומד מיעקב
את הזיווג על הבאר, מה זה אומר שמשה רוצה לעשות?
הוא רוצה להקים אומה חדשה.
הוא אומר,
מצרים זה כבר לא עובד,
הם אנטישמים, רעים,
ישראל זה גם כן אנשים רעים, מידות רעות, אין מה לעשות איתם.
בוא נחפש מישהו מהמשפחה של אברהם אבינו, מדיין.
מדיין הרי זה מבני קטורה,
אשתו השלישית של אברהם.
אולי שם לא יש מה לעשות איתם.
אבל משה מתפעל משני מקרים שהוא רואה?
זהו, משה מתפעל משני מקרים שהוא רואה, כנראה
שיש עין מיוחדת, לאנשים מיוחדים, שדרך מקרה אחד מבינים הכל.
כלומר,
אתה יכולת להגיד למשל שפרשת דרייפוס
זה עוד פרשה אנטישמית, מקרה.
מישהו בא מווינה,
הסתכל על זה, אמר: מה שאני רואה שם,
אני רואה שצריך להקים מדינה ליהודים.
תגיד, לפעמים יש מקרים שהם מיצוגיים,
אבל צריך מבט מיוחד לזה,
כמו מזרוח הקודש, אם אתה רוצה.
אבל המקרים האלה הם משמעותיים.
דרך מה שהוא ראה שם, הוא ראה את הכול.
כן? לא סתם, זה לא סתם היה מצרי וסתם עברי, אתם מבינים?
כי אם לא, אז למה מספרים לנו את זה?
זאת אומרת שאצל משה יש החלטה של עשיית צדק,
כן? מזה התחיל רוח הקודש אצלו.
גם הרמב״ם אומר שלא חלה רוח הקודש על משה כל זמן שהוא לא
מסר את עצמו כדי להציל עשוק מיד עושקו.
ואז הוא מגיע למדיין,
במדיין הוא חושב אולי נעשה פה משהו.
ואז הוא מתחתן עם הבת
של מושל הארץ, כן? מבט של איתו.
עכשיו, מה...
כמה זמן הוא תקוע שם?
יש כל מיני דעות במדרש.
הדעה המרכזית אומרת כך, שמשה
היה במצרים עד גיל 40,
ואפילו מלך בכוש,
היה מלך כוש.
אחר כך 40 שנה היה במדיין,
וארבעים שנה הנהיג את ישראל.
אף.
זאת אומרת, יש לו ארבעים שנה
לחשוב שהוא מצרי,
ארבעים שנה
כדי לחשוב שהוא מדייני,
וארבעים שנה כדי לדעת שהוא יהודי.
כן.
איזה מסדר אז שאמרת שבעצם הישיבה שלו עלה בארץ,
זה הזיווג שלו נאמר.
זהו, הוא רוצה להקים אומה חדשה דרך מדיין.
אומה חדשה, אז הוא למד מיעקב בעצם. מיעקב, הנה הוא למד שככה מקימים את האומה, זה נכשל.
כן?
כן, אז זה בדיוק העניין.
משה במשך שנים רבות
הופך להיות הרועה
של צאן יתרו.
ומשה היה רועה את צאן יתרו,
חותנו כהן מדיין.
וינהג את הצאן אחר המדבר,
ויבוא אל הר האלוהים חורר.
כך כתוב בפרק ג', פסוק א'.
אולי בתומר הוא מייצג, שעלה לרעיון פתאום, כמו התגלות כזאת. כן, עכשיו, אם כן,
במשך 40 שנה משה לומד מפי יתרו.
יתרו הוא המורה של משה,
שהופך אותו עם הזמן לעברי או לנביא. הוא מלמד אותו את תורת
השמים בין השם, בין השם ועבר,
והוא מוסר בידו הרבה ידיעות. הוא מוסר בידו, בין היתר,
המטה,
מטה האלוהים שבידי משה,
גדל בגינה של יתרו, ככה חז"ל אומרים.
ועליו היה כתוב שם הוויה.
כלומר שמשה לומד מפי יתרו את שם הוויה.
ויש מדרש שאומר שיהיה דצר עדש באחר.
יש גם מדרש
שאומר שהיה כתוב דצר עדש באחר.
נכון, יש גם מדרש כזה, ויש גם מדרש כזה.
עכשיו,
אם כן, משה, כן, בבקשה.
הוא ראה משהו מיוחד במדיין?
בוודאי שהוא ראה משהו מיוחד במדיין. אם הוא לא היה רואה משהו מיוחד במדיין, איך הוא היה שם הופך להיות תלמידו של יתרו?
מה הוא ראה?
הוא ראה את רוח הקודש,
ובמשך 40 שנה הוא לוקח את הצאן אל המדבר ומביא אותו להר האלוהים.
קוראים לזה תרגילים על יבש, נכון?
לפני תרגיל רטוב, נכון?
זה הצאן של יתרו, וזה עולם על מנהיגות גם.
אומרים חז"ל.
ונגלה השם בסנה,
ויאמר
ויירה אליו מהלך השם בל"ב בת אש מתוך הסנה,
ויאמר אלוהים אל משה,
אנוכי אלוהי,
אלוהי מי?
אביך. אביך.
אלוהי אברהם ואלוהי יצחק ואלוהי יעקב. מי זה אביך?
אמרם. אמרם.
כלומר אמרם
הוא זה שחז"ל אומרים שנגלה אליו בקול של עמרם אביו.
מה זה אומר?
שהוא למד
דרך הקול הזה להיות קשור לאומה. כלומר, אם אתה שואל את משה,
תגיד, משה,
מה קושר אותך לעם ישראל בעצם?
הקול של אבא שלי.
זה מה שהוא זוכר.
ואומר, אנוכי אלוהי אביך,
אלוהי אברהם, אלוהי יצחק ואלוהי יעקב.
ויסתר משה פניו, כי ירי מהביט אל האלוהים.
ויאמר ראו ראיתי את עוני עמי אשר במצרים.
מה הקב"ה מלמד אותו?
ואיכאי לא ידענו שעם ישראל במצרים?
שזה העם ש... הוא אומר, עמי זה מי שבמצרים, לא מי שחשבת.
לא מדיין.
ראו ראיתי את עוני עמי באשר במצרים.
עכשיו יש פה קושייה.
הרי משה אמר שאי אפשר לגאול את ישראל. למה?
כי הם רעים.
אז הקדוש ברוך הוא צריך לתרץ לו את הקושייה.
איך הוא מתארץ לו?
עוני עני, מה זה עוני?
אין עני אלא,
אומרים חז"ל, אין עני אלא בדעת.
עניות הדעת, זה נקרא עוני.
לכן הוא אומר, עוני עני אשר במצרים.
זה מצרים שעשו אותם כך, זה לא מהותי אצלנו.
כמו שכתוב בפרשת כי תבוא, וירעו אותנו המצרים.
אומר הרב קוק,
הם עשו אותנו רעים, ויראו אותנו המצרים. המצרים עשו אותנו רעים, רק תוציאו אותנו, יהפסדה.
כן? אז זה מה שכתוב.
ראו ראיתי את עוני עמי.
עוני עמי ישב עם מצרים.
ולכן החלטתי להוציא אותו.
הקב"ה מתקן פה איזה טעות של משה, טעות רצינית מאוד.
אפשר הרבה זמן משה חשש, אולי,
הקב"ה לא מתגלה בתור אלוהי ישראל, אלא בתור אלוהי מדיין, או אלוהי מצרים, או לא יודע מה. כן, בבקשה.
למה לא?
עוני זה מילה בעברית.
כן, זה לא אותם רואים, אז אי אפשר להשתמש.
אתה אומר שעוני זה מי שאין לו כסף.
כן, אז אתה אומר, למה הכתוב לא אמר מילה יותר ברורה,
ואז לא היינו צריכים את השיעור שלי?
אבל זו עצמו התשובה, כי איך אני אעביר שיעור אם הכל ברור?
יש קושי.
צריך בכל זאת, משהו, כן?
הרי אחרי שמשה אומר למה לאותה,
אז השם אומר לו,
קראתי ויצנתי והבאתי,
אז הוא אומר לו את מי גאלתי והבאתי והצאתי,
ועברה מצחק ויעקב, ולא את העם החדש תעשה במדיין.
זה כבר מאוחר. הוא אומר לו את זה בהתחלה.
לא, לא.
זה אחרי שהוא הולך לברום. אה, נכון, אחרי שהוא חזר.
כן, כן, כן, בכל זאת.
טוב, אז ימכר,
ואז הקב"ה אומר למשה
שתי שטיחויות.
ואיזה שטיחויות הן מאוד מעניינות.
אומר הקב"ה למשה, ועתה
לך
וישלחכה אל פרעה
והוציא את עמי בני ישראל ממצרים.
עכשיו יש פה, אם תשימו לב,
השליחות פה היא כפולה.
אם הקדוש ברוך הוא שולח את משה לפרעה,
סימן שמשה הוא לא מהעם של פרעה,
כי שולחים לו מישהו לעומתו.
אם כן, משה הוא עברי.
אבל אם הקדוש ברוך הוא אומר למשה, תוציא את ישראל ממצרים,
סימן שמשה הוא לא מישראל, אלא הוא מצרי.
כי הרי כדי לשחרר מבית האסורים צריך להיות הבוס, מלמעלה.
אז יש פה איזה בעיה, הקדוש ברוך הוא אומר לו שליחות כפולה,
לך ויש לך אחר פרעה, זה אומר שאתה עברי.
והוציא אותה מבני ישראל ורק מצרים, סימן שאתה מצרי.
ויאמר משה אל השם,
זאת אומרת, ויאמר משה אל האלוהים,
מי אנוכי?
מי אנוכי?
כלומר, אחרי שמונים שנה, הגיע הזמן סוף סוף לברר את זה.
מי אנוכי?
כי אלך אל פרעה, וכי יוציא את בני ישראל מאלץ מצרים.
אם היית אומר לי שליחות אחת, הייתי יודע מי אנוכי.
אבל אתה אמרת לי שתי שליחויות,
אז מי אנוכי?
מה התשובה שהכזב"ר נותן לו?
הוא אומר,
כי אהיה עמך,
וזה לך עוד כי אנוכי שלחתי אחד, והוציא אחת ממצרים,
תעבדו עם האלוהים על ההר הזה.
הקב"ה אומר אלוהים, כן, יש לך שני שמות אלוהיים ששולחים אותך,
אהיה ואנוכי.
הקב"ה קוראים לו אהיה, נכון?
אהיה שלח אני עליכם.
וגם קוראים לו אנוכי, אנוכי השם אלוהיכם.
אז הוא אומר, כי אהיה עמך,
וזה לך עוד כי אנוכי שלחתיך.
אהיה זה כשאתה בא בתור עברי מול פרעה,
ואנוכי זה כשאתה בא בתור מצרי מול ישראל.
אתה בעל שליחות כפולה.
האישיות בעצם מעל ההיסטוריה.
ואז משה אומר, אם זה ככה, אני מעדיף שלא.
ויאמר,
אז הוא אומר לו, והן לא יאמינו לי,
כי יאמרו לא נראה אליך אשם.
והן לא יאמינו לי ולא ישמעו בקולי, כי יאמרו לא נראה אליך אשם.
מסביר הנציג מוולוז'ין.
למה שמשה יחשוב שהם לא יאמינו לו?
וכי הם לא רוצים לצאת ממצרים?
הם רוצים, והקדוש ברוך הוא נותן לו אותות והכול.
אלא יאמרו, לא יכול להיות שהשם, אלוהי אבותינו, אלוהי אברהם, יצחק ויעקב,
שרוצה לתת לנו את ארץ קדען, ישלח לנו אדם שנראה כמוך.
כי אתה בכלל לא מהחבר'ה.
אתה יידיש לא יודע.
אתה נראה כמו מצרי,
מלומד בחוכמות חיצוניות.
אתה תגיד, אליך נראה השם?
אתה עושה שטויות.
ויאמר בי אדוני שלח נא ביד תשלח.
מה זה שלח נא ביד תשלח?
אומרים חז"ל,
שלח את מי שאתה רגיל לשלוח.
ואז הוא התכוון כנראה לאחיו אהרון.
אחיו אהרון זה כבר 80 שנה שהוא נמצא שם ביניהן,
והוא מלמד אותם את תורת אברהם, יצחק ויעקב, ותורת שם ועבר, והוא מחזק אותם באמונה והכול.
אז תשלח להם, יש לו זקן לפחות לאהרון.
אהרון יש לו זקן יפה, הוא לבוש כמו יהודי,
לא כמו מצרי ולא כמו מדיינית. שלח אותו, למה אתה עושה לי את זה? שלח את הרבנים, שהם יטפלו בהוצאת ישראל ממצרים.
הם יקימו את ההסתדרות הציונית.
אבל אני מדבר גרמנית,
אני מבין בתיאטרון, נויה פרייה פרסה וכולי, אבל אני צריך לטפל בגטו?
וייחר אף השם במשה.
מעניין,
פשוט הוא כועס.
בעצם ההצעה, מה הייתה ההצעה של משה?
לשלוח דתיים לטפל בנושא, נכון?
וייחר אף השם במשה.
ויאמר,
הלא אהרון, אחיך הלוי,
מה זה אחיך הלוי?
הרב מהגטו,
ידעתי כי דבר ידבר הוא.
מה זה כי דבר ידבר הוא?
על מה אהרון מדבר כל הזמן?
אהרון אומר, רבותיי, צריך להתחזק באמונה.
נכון שגרוע לנו היום, אבל הקדוש ברוך הוא עוד יוציא אותנו מפה.
אנחנו צריכים להאמין,
להמשיך להאמין, להתפלל, לומר תהילים.
אז מה, זה אתה רוצה שאותו אני אשלח?
הוא מדבר כל הזמן.
אבל מדעי המדינה הוא לא יודע.
אז לכן הקדוש ברוך הוא כעס על משה, על זה שהוא רצה שהגאולה תיעשה על ידי אנשים שעוסקים אומנם בדתיות,
אבל במדיניות הם לא מבינים כלום.
כי דבר ידברו.
אלא מה?
מה הבעיה? למשה יש בעיה כי הוא חושש שלא תהיה לו גושפנקה מהממסד הדתי,
נכון?
הנה יוצא לקראתך ורעך ושמח בליבו.
עצם זה שהקדוש ברוך הוא צריך לומר למשה שאהרון ישמח,
זה אומר שמזה משה חשש
שהממסד הרבני לא ישמח בזה שהוא הגואל
ולכן הוא אומר לו, אל תדאג, בין הרבנים יש אחד שרואה שהגאולה באה על ידך
הרב קוק איתך, אתה יכול ללכת
הוא שמח כשהוא רואה אותך בונה את הארץ
ואז משה הסכים ללכת
עכשיו,
לפי זה אפשר להבין, ראיין, יש פה
מה ההדגשה?
וירא השם קיסר לראות, יכול להיות שאדם אחר היה ממשיך הלאה?
טוב, יש הרבה מה לדבר, אני לא יכול להסביר כל הפסוקים עכשיו.
האם ידוע היכן מקום הימצאו כיום של מטה האלוהים שניתן למשה? תודה. הוא גנוז עם אהרון, כנראה.
שלום לך, כבוד הרב היקר, אורי שרקי, איך ניתן לקום?
אני לא רואה את המשך השאלה.
מצטער.
באר?
אני לא יכול לענות לה על השאלה שלך. אה, כן.
איך ניתן לקום מנפילות רוחניות קשות, חוזרות ונשנות?
איך
לראות את השברים,
איך לאחד, לאחות, סליחה, את השברים שהחטא משאיר?
כלומר, צריך לעשות תשובה.
אולי ה"ותומר" הוא מייצג שעלה לרעיון פתאום? טוב, זה כבר רגע. טוב.
אם כן,
אבל מה שאתה שואל שם על הנפילות,
צריך פשוט אהבת החירות. אהבת החירות מצילה מכל הנפילות.
עכשיו,
לפי זה אפשר להבין שכשמשה סוף סוף מתקבל
על ידי בני ישראל והוא מוציא אותם ממצרים,
תמיד יש איזו שאלה שמהדהדת בתוך הראש.
האיש הזה שהקדוש ברוך הוא שלח אותו אלינו כדי להוציא אותנו ממצרים,
אבל מה באמת
יש לו בראש?
פתאום מגיעים להר סיני, משה אומר, שלום, אתם הולכים לקבל מחר את התורה. מה?
זה לא היה בתוכנית.
אתה מנצל עכשיו את העובדה שקדושה שלח אותך להוציא אותנו ממצרים כדי להביא אלינו את הפילוסופיה הדתית שלך.
לכן, ויענו כל העם יחדיו ויאמרו,
כל אשר דיבר השם נעשה.
מישהו אומר שיתרוף בא לפני מתן תורה, אז הוא מלמד אותם תורה ושואלים אותו שהם אומרים. אני קוראים כל פסוק אחר, אני בפסוק כל אשר דיבר השם נעשה.
שאומרים, ואנחנו לא אומרים.
מה שהשם דיבר, מה השם דיבר, להביא אותנו לארץ כנען.
לא מה שאתה מספר.
וישב משה את דברי העם אל השם.
הם רוצים לשמוע.
רש"י שם,
שמעתי מהם שרצונם לשמוע ממך,
כי אינו דומה שומע מפי המלך לשומע מפי השליח, רצוננו לראות את מלכנו.
מה זה אינו דומה?
זה יותר אמין.
כלומר, שבאותה שעה הם לא האמינו במשה.
ויאמר השם אל משה,
הנה אנוכי בא אליך באב הענן,
בעבור ישמע העם מדברי עמך,
וגם בך יאמינו לעולם.
כלומר, סימן שבלי ההתגלות בהר סיני לא היו מאמינים במשה.
אז לכאורה, מה הקדוש ברוך הוא היה צריך להגיד בהר סיני?
שלום, קוראים לי יודקה ואבקה, שלחתי את משה, סוף שידור.
רות סוף.
במקום זה הקדוש ברוך הוא אומר כל מיני דברים חשובים: אנוכי אשר מלאכה, אשר הוצאתי לך מארץ מצרים,
לשמור את השבת, לא לרצוח, וכל מיני דברים.
לא תחמוד. דברים יפים, כן, אבל
העיקר, חסר.
אלא, מה הפשט?
"אנוכי השם אלוהיך אשר הוצאתיך",
אומר רש"י,
"לפי שנגלה להם על הים כגיבור מלחמה",
וכאן כזקן מלא רחמים,
כלומר,
בקריעת ים סוף הקדוש ברוך הוא פעל פעולה פוליטית,
גיבור מלחמה, להוציא ממצרים.
פה בהר סיני, זקן מלא רחמים, ראש ישיבה כזה,
זקן, נחמד, הרב דב ויגון,
נותן את התורה.
שמא תאמרו אלוהות הרבה יש.
יש אחד, יש אל שמוצאים ממצרים, זה האל של אבותינו, אלוהי אברהם, יצחק ויעקב,
ומשה בא בשם אל אחר, חלילה, שהוא רוצה לתת את התורה.
לפיכך אמר, אנוכי הוא אשר הוצאתיך ממצרים ועל הים.
זה אותו אחד
שהאל המוצאים ממצרים הוא בעצמו האל הנותן את התורה.
זה היה החידוש שנתגלה להר סיני על ידי משה.
תודה. שלום.
