נדון בחג המתקרב ובא, הלא הוא חג הפורים.
אמרו רבותינו, משנכנס אדר,
מרבים בשמחה.
אם צריך להרבות בשמחה,
זה סימן שיש
משהו שאנחנו רוצים לחפות עליו, שהוא עצוב,
ועליו אנחנו רוצים לחפות, כדי שנוכל בכל זאת לשמוח.
והשאלה היא, מהו הדבר הזה העצוב כל כך
שאנחנו מחפים עליו?
באותה מידה גם מצאנו הלכה דומה,
מי שנכנס אב,
ממעטים בשמחה.
למה למעט בשמחה? כנראה שיש סיבה לשמוח בחודש אב.
איפה מצאנו סיבה לשמוח בחודש אב? מזמור לאסף.
אלוהים, באו גויים בנחלתך,
טימאו את היכל קודשך,
שמו את ירושלים לעיימא.
אז המדרש שואל, בהיכר רבה.
כנא לאסף מי בא אלה? מה אתה כל כך שמח, מזמור לאסף, אלוהים והגויים בנחלתיך?
תגיד, כנא לאסף.
אלא שאנחנו שמחים שהשליך חמתו
על העצים ועל האבנים ולא על בשר ודם,
כי אם לא היה מקדש חרב,
אז עם ישראל חס וחלילה לא היה ממשיך את קיומו,
ולכן יש סיבה לשמוח.
אבל ממעטים בשמחה. למה?
בגלל שבכל זאת המאורעות שעל ידם זה קרה היו מאורעות קשים ביותר,
ולכן אנחנו ממעטים בשמחה בחודש אב.
אם כך, אם מי שנכנס אדר מרבים בשמחה, סימן שיש משהו עצוב שרוצים לחפות עליו. הרי סתם ככה, כשאדם שמח,
גם ישראל מקובל בשר ויין. אין שמחה אלא בשר ויין.
אבל כשזה מתחיל להיות הרבה יין,
יש משהו לא מובן כאן, משהו לא מאוזן,
משהו שאנחנו רוצים להסתיר.
מהו הדבר שאנחנו רוצים להסתיר?
פשוט מאוד,
זה הדבר הנורא שקרה בפורים.
אם אנחנו מסתכלים על הסיפור של המגילה,
אנחנו רואים שזה מתחיל כך:
"ויהי בימי אחשורוש".
כלומר, זה התחיל רע.
נכון?
זה רע.
לא רק שזה "ויהי", זה "ויהי בימי אחשורוש".
כלומר, במקום שזה יהיה ימי מלך ישראל,
או מלך יהודה,
זה הגוי הזה שהוא שולט בעולם.
אם היה מדובר על מלך יהודי, לא היה כתוב ויהי בימי,
היה כתוב בימי המלך עוזיהו.
אבל ויהי בימי, אנחנו רואים שזה רבי, שזה הימים של אחשוורוש.
כלומר, המצב הכללי של המגילה הוא מצב של גלות.
אבל בהמשך המגילה אנחנו מגלים שלא רק שהיה רע,
אלא שנהיה גרוע.
הכיצד? בהמן מבקש להשמיד את האומה.
אוף, מצליחים לצאת מזה, חוזרים למצב שבו רק רע.
חוזרים לגלות.
כן? כי מרדכי היהודי, נו, מה קרה לו?
משנה למלך.
ואיפה אסתר, אגב?
תקועה בבית המלך.
כלומר, יש פה,
למשל, למה הדבר דומה? לאדם שנפל לתוך בור עמוק,
שזו צרה מאוד גדולה. איך אפשר לצאת מהבור הזה?
עכשיו, תוך כדי שהוא שואל את עצמו איך הוא יוצא מהבור, פתאום מגיע נחש.
עוד צר,
טוב, הוא עכשיו דורג לנחש, הורג את הנחש,
אוף, אני רק בבור.
זה פחות או יותר המצב של חג הפורים.
עכשיו, אם אנחנו חושבים גם מהאופן שבו הייתה ההצלה,
הרווח וההצלה ליהודים,
זה נעשה בצורה מבוזה ונוראה.
נמסרה בחורה טובה מישראל, מבית המלוכה הראשון של עם ישראל,
היא נמסרה לגוי,
וזה האופן שבו ניצלנו.
איפה הגבורה של יהודית
ואיפה של בת חשמונאי,
שלא הסכימו להיבהל לגוי, אחת חתכה את הראש שלו? בקיצור,
אנחנו רואים שפה הגאווה הלאומית נרמסה לחלוטין.
והדבר הזה, אם כן, הוא בעייתי,
וכי אפשר לשמוח על דבר כזה.
הוא כבר היה הנסיך הקטן בכוכב הלכת של השיכור.
ואז הוא פוגש שם את השיכור שיש לידו ארגז של בקבוקים מלאים וארגז של בקבוקים ריקים.
מה אתה עושה?
אני שותה.
אתה שותה? למה?
אני שותה כדי לשכוח.
מה אתה רוצה לשכוח?
אני רוצה לשכוח את חרפתי.
ומהי חרפתך? אומר הנסיך הקטן.
בחמלה. בחמלה. זה שאני שותה.
כלומר,
ואז הנסיך עוזב את המקום בעצבות גדולה.
כלומר, יש...
אבל צריך לשתות כדי לשכוח. כלומר, כנראה שאנחנו רוצים לשכוח משהו
כדי שיהיה אפשר להודות לקדוש ברוך הוא. כי אנחנו יודעים שצריך להודות,
ראוי מאוד להודות,
אבל צריך להתעלם בשביל זה ממשהו.
ממה צריך להתעלם?
מכל השלושת הסיבות שלא לומר הלל בפורים.
התלמוד אומר במסכת מגילה,
שישנן שלוש סיבות שבגללן לא אומרים הלל בפורים.
הסיבה האחת,
מפני שאין אומרים הלל על נס שבחוצה לארץ.
או, סיבה שנייה, משום שבהלל אנחנו אומרים הללו עבדי ה'.
מה זה עבדי ה'? עבדי ה' ולא עבדי פרעה. כלומר, מי שעצמאי הוא עבד ה'.
אבל כאן,
עקדתי עבדי אחשוורוש עלן, כלומר אנחנו נשארנו עדיין
עבדיו של אחשורוש, גם אחרי הסיפור של המגילה, אז מה יש לך להלל?
אם כן, שתי הסיבות הראשונות מראות באמת על הבעיה שיש בחג הזה.
גם הסיבה השלישית שלא לומר הלל שמוזכרת בתלמוד,
קריאתה של המגילה היא הלל, קריאתה זו הלילה,
גם ההסבר הזה הוא בעייתי. מדוע?
כי למה שלא תאמר הלל ולא רק קריאת המגילה?
אלא שזה בא לומר שהסיפור הזה,
זה מה שנשאר לנו כדי להלל.
אבל להגיד הלל ממש אנחנו לא יכולים על דבר שהגיע בצורה כל כך בזויה.
כן, מה אתה רוצה?
לא, אמרת שזה מחוץ לארץ, אבל לפני לא היה חוץ לארץ שהיה פרו.
זו השאלה שהגמרא שואלת, מה שאתה שואל.
זה?
היא עונה,
שם, בגמרא, במסכת מגילה.
ומה היא עונה?
מה היא עונה זה לא הנושא שלנו, לכן אני לא אגיד.
היית צריך להבין את זה כבר לבד.
עכשיו, אם כך,
יש בכל זאת משהו לעשות,
זה לשתות, כדי להודות לקדוש ברוך הוא על זה שהוא גאל אותנו,
הציל אותנו, יותר נכון.
עכשיו,
המצב הזה של המגילה הוא מצב שבו יש הסתר פנים גדול מאוד.
אין שמה שום נבואה גלויה,
שום השראת שכינה.
המצב הוא של היעדר נוכחות אלוהית,
נכון?
יש היעדר של הנוכחות האלוהית.
שמו של הקדוש ברוך הוא לא נמצא במגילה.
ואז אנחנו ניגשים לשאלה גדולה.
האם היום הזה הוא יום קדוש?
בגמרא במסכת עבודה זרה יש סיפור על שיחה שהתקיימה בין רבי חנינה בן תירדיון לבין רבי יוסף בן קיסמא.
רבי חנינה בן תירדיון שאל את רבי יוסף בן קיסמא
מה אני לחיי העולם הבא?
אמר לו,
אגב זה סתם מוזר,
למה שרבי חנינא בן תרדיון יהיה לו ספק אם הוא,
תנא,
יהיה לו חלק לעולם הבא?
יש לו כנראה סיבה,
והיא שהוא עשה איזה פשלה.
היה הוגה את ה' באותיותיו.
אמרו, ההוגה את ה' באותיותיו,
אין לו חלק לעולם הבא.
אומר התלמוד, מה, באמת הוא היה הוגה את ה'? איך זה יכול להיות?
הרי זה אסור.
ברור שהוא לא יעבור על האיסור.
להתלמד שרי. כלומר, זה היה בשביל ללמוד. בשביל ללמוד זה מותר.
אז מה הבעיה?
הוא אמר, כן, אבל הוא היה עושה את זה בפרהסיה.
כלומר, היה לו עניין למצוא איזושהי סיבה לומר את שם הוויה בפרהסיה,
והייתה לו סיבה לזה, כי הוא רצה כנראה לקדם את הגאולה, ואז הוא לא ידע עד כמה זה בסדר ולא בסדר.
על כל פנים, הוא שואל את רבי יוסף בן קיסמא,
מה אני לחיי העולם הבא?
אומר לו רבי יוסף,
כלום מעשה בא לידך.
זאת אומרת, סביר לי איזה משהו טוב שעשית.
אומר לו,
מעות של פורים
נתערבו לי במעות של צדקה
וחילקתים לעניים.
מה זה מעות של פורים?
זה הכסף שאספו בשביל הסעודה,
בשביל לקנות אכילה ושתייה.
וזה התערבב לו עם מעות של צדקה, אז הוא כבר לא ידע
מה של העניים, מה של פורים, נתן את הכל לעניים.
אמר לו רבי יוסי בן קיסמא,
אם כן,
מחלקך יהא חלקי, מגורלך יהא גורני.
כלומר, בסדר, יש לך חלק בעולם הבא, הלוואי ואני אהיה איתך.
והמהורל מפרק בספר תפארת ישראל מסביר
שהעניים
אין להם חלק לעולם הזה.
נכון? העני זה אדם שאין לו חלק בעולם הזה, העולם הזה זה בשביל העשירים, בשביל העניים קשה לחיות פה.
לכן, אם אנחנו מחפשים את חלקו של העני,
העני באופן טבעי שייך לעולם הבא.
לכן כשאומרים עניים בהגדה, מתכוונים לעולם הבא.
ואומר המהר"ל, הכסף של הסעודה של פורים,
זה בשביל יום שהוא כל-כולו
אכילה ושתייה ואין בו קדושה כלל.
כולו עולם הזה.
ונתחלף לו עולם הזה בעולם הבא, מעות של פורים במעות של צדקה.
אם כן, המיר את העולם הזה שלו בעולם הבא,
וכמו שקרא לרבי חנינא בן תרדיון שהיה קדוש,
שנשרף כל-כולו עם ספר תורה אימון.
בסדר?
אם כן, הביטוי של המהר"ל הוא ביטוי מובהק.
אין קדושה ביום הזה.
בכלל.
מה ההגדרה של קדושה?
מה ההגדרה של קדושה?
אומר המהר"ל, מה שרוחני, כנראה שאצלו זה קדושה.
הקדושה זה אם ובדפה זה פרישות.
לא, הוא לא אמר פרישות, הוא אמר רוחניות. למשל, הוא אומר, המהר"ל,
יש קדושה בשבת.
בשבת אוכלים ושותים לכבוד קדושת היום.
אבל, כיוון שביפויים אין קדושה,
אז האכילה והשתייה בו גשמיות מוחלטת.
כך אומר המהר"ל.
האמת היא שהדברים מעלים מורים אצלנו שאלה גדולה.
מה אם הרפוק גדולה קריאה?
הנה, איך אומר?
בספר, עולת ראייה, חלק א',
כותב הרב:
ידענו מדברי חכמים אמיתיים שהארת פורים גדולה למעוד וקדושה גדולה מאירה בו בעולם.
הייתכן שהמהר"ל לא ידע את דברי הרב קוק?
איך זה יכול להיות?
זה לא יעלה על הדעת.
אה, אתה אומר שהוא חי קודם.
זה תירוץ פורמלי.
אבל פה הרב אומר רעיון אמיתי.
הארת פורים גדולה למאוד וקדושה גדולה מאירה בו בעולם.
מי זה החכמים האמיתיים, אגב, שהוא מצטט כאן?
האריזה.
עכשיו, זה לא סתם. אם כך, יש אולי סתירה?
לא נראה.
אלא שהקדושה הגדולה שמאירה בפורים, שהיא קדושה שאנחנו לא מוצאים אותה בשאר הימים,
היא קדושת הגוף.
בדרך כלל הקדושה איננה זהה עם הגוף.
מה שנקרא קדושה שבטבע, קדושה שבגוף,
זה התגלה בפורים.
אצל המהר"ל,
המושג קדושה
שבטבע או קדושה שבגוף,
זה מושג שלא היה קיים בימיו, זה לא נמצא בעולם המושגים שלו.
לא שהרעיון לא קיים, אבל המונח לא קיים.
ולכן הקדושה העצומה שיש בפורים זה שאין בו קדושה כלל,
אלא הקדושה העצמית, המתגלה דרך הגוף הישראלי.
ולמה יש קדושה בגוף הישראלי בפורים?
כי מה שהתגלה בפורים זה שאי אפשר להשמיד את עם ישראל.
ואז יוצא שהאי אפשרות של ההשמדה היא נוגעת לקיום הפיזי.
אם כן, הקדושה המיוחדת היא קדושת הגוף.
מתוך כך גם הרב קוק מסיק מסקנות הלכה למעשה,
שבדרך כלל, בכל ימות השנה,
אנחנו צריכים להיזהר מדברי הרשות.
מותר לאכול כמה שרוצים,
אבל לא טוב לאכול הרבה.
מותר לעשות, אני יודע, לטייל כמה שרוצים.
אבל לא צריך להגזים בזה.
כלומר, יש הרבה דברים שהם ענייני הרשות,
שצריך להיזהר מהם בגלל שהרע נאחז בהם.
אבל בפורים אין מה לדאוג, כל דברי הרשות מותרים,
חוץ מהעבירה, חס וחלילה.
לכן אומר הרב גם,
שלפי זה גם מותר להתפלל שיכור.
בעוד שבדרך כלל מי שמתפלל כשהוא שתוי כעובד עבודה זרה, אומר התלמוד.
אבל בפורים, כיוון שזו המצווה, זה בסדר.
הוא אומר, כמובן, לא שיכור כלות,
שעל זה ספק גדול, אם זה בכלל המצווה.
אבל מבוסם, הוא אומר קצת שטויות, זה בסדר,
יכול להתפלל בפורים.
כן, זו השיטה של הרב.
יוצא לפי זה, כן, שהתגלה בפורים משהו מאוד מיוחד,
קדושת הגוף.
אבל עדיין זה עוד לא פותר לי את הבעיה של השמחה של היום הזה,
וכאן אני רוצה קצת יותר להעמיק.
אם אמרנו,
שפורים זה דומה להריגת נחש
בתוך בור עמוק.
אז כל זמן שאדם נמצא בתוך הבור הוא שמח, הוא מודה לקדוש ברוך הוא על זה שהוא הרג את הנחש.
כשהוא יוצא מן הבור, על מה הוא מודה לקדוש ברוך הוא?
על זה שהוא יצא מן הבור.
כלומר האפיזודה של הנחש מתגמדת
לעומת הגודל של עצם ההצלה מן הבור.
יוצא לפי זה שאם הבור זה הגלות,
והנחש זה המן.
אז אחרי שקמה מדינת ישראל ויצאנו מעבדות לחירות,
לכאורה כבר אין מקום לחג הפורים.
חג הפורים מתאים לעידני גלות, לכאורה.
כמו שהיו כל מיני קהילות בזמן הגלות,
שהיה להן הצלה. יש פורים פרסבורג ופורים פרנקפורט,
ופורים אלג'יר, פורים אורן, פורים ליבורנו,
כל מיני חגי פורים שנעשו על הצלות לוקאליות שקרו בעידן הגלות.
אז גם פה זה פורים של גלות פרס. יצאנו מן הגלות, אנחנו כבר ממדינת ישראל, אז בשביל מה החג הזה?
שאלה זו נדונה במגילה עצמה.
במגילה נאמר כך:
וימי הפורים האלה
לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יאסוף מזרעם.
כלומר שתמיד תמיד תמיד יהיה פורים.
גם אם כל שאר המועדים בטלים, פורים לא בטל.
כלומר, אני חוזר לביטוי,
וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יאסוף מזרעם.
שאלה, מה זה היהודים?
היהודים זה היהודים.
היהודים זה היהודים.
ומי זה זרעם של היהודים?
זה גם יהודים.
יוצא לפי זה שהכתוב אמר
שימי הפורים לא יעברו, לא מתוך היהודים וגם לא מתוך היהודים.
מה מי שגר בארץ ומה מי שגר בחו"ל?
אני עוד לא יודע.
אז השאלה הזאת, איך להבין את הכתוב? קודם כל הכתוב פה רואה צורך להגיד,
תדע לך שפורים לא בטל.
סימן שמקום לחשוב שהוא יתבטל.
אומר הנציב מוולוז'ין, הרב נפתלי צבי יהודה,
ברלין.
בסוף פירושו לספר שמות,
העמק דבר,
שם יש חצי עמוד שנשאר ריק,
אז מפני השלמת גיליון הדפוס ראה נכון הנציב הולוג'ין להוסיף
עוד איזו
הערה בענייני פורים.
ושם הוא כותב,
ימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים, היהודים אומר זה היהודים.
וזכרם לא יסוף מזרעם, זרעם זה ישראל.
כלומר, השם יהודים הוא השם שלנו בהיותנו בגלות
והשם ישראל כשאנחנו יוצאים מן הגלות.
ואז המקום לחשוב שכשאנחנו יוצאים מן הגלות כבר לא נעשה את הפורים. לכן, מחבר המגילה אומר לך, לא, אתה חייב לעשות.
עד כאן דברי הנציב. עכשיו אני רוצה להבין, אז למה באמת?
התשובה היא,
בגלל שמה שהתגלה בפורים הוא גדול כל כך,
שהוא בעצם עניין ששייך לכל עידני ההיסטוריה כולנו.
כלומר, זה שמה שהתרחש בפורים היה בזמן גלות,
זה לא מה שחשוב כאן.
כי מה התברר בפורים? אמרנו שאי אפשר להשמיד את העם היהודי.
מה המונח הקלאסי לאמירה הזאת?
נצח ישראל.
נצח ישראל זה שייך לכל התקופות.
אי אפשר להשמיד את העם היהודי לא בזמן גלות,
וגם לא מזמן גאולה.
למשל, עכשיו יש אחמד א-נג'אד, יימח שמו וזה חוטפו עליו,
שמבקש להשמיד את העם היהודי, כמו הנאן,
והוא דווקא עושה את זה בתקופה של גאולה.
וגם, מה? הוא מבקש להשמיד את עם ישראל. הוא מבקש להשמיד את עם ישראל, נכון.
נכון. ואחמד א-נג'ודש.
יש קהילה יהודית בעצמך.
בוא, בוא. מה? יש קהילה יהודית גדולה בעיראק.
לא כל כך גדולה.
טוב, בכל מקרה... מה? -גם שם לאט לאט... לא, בכל מקרה, מה שאני רוצה לומר זה שהניסיון של המן
שייך לכל הדורות,
ולכן הנצח שהתגלה אז, הוא שייך לכל הדורות. ולכן זה לא משנה אם זה בזמן הגלות או בזמן גאולה,
לכן לא יבואו, לא מתוך היהודים ולא מזרע.
זה מתחיל להיות, אם כן,
הרבה יותר מובן. יוצא, אם כן, שהתגלה פה משהו שהוא שייך לנצח.
הנצח לא יודע מדרגות.
אין בפני הנצח מדרגות של גדול וקטן,
הכל אחד.
גם השיכור,
העולם לפניו כמישור.
כלומר עבור השיכור אין מעלה מטה.
וזה דבר קצת משונה. אם אתה אומר למישהו, תגיד, אתה חושש שיש בעולם מדרגות והוא אומר לך לא?
בעצם איזה מן אדם זה?
או משוגע
או רשע.
כי אדם שאיננו מפחיד ממדרגות
כבר לא יודע את ההבדל בין הטוב לבין הרע.
הוא לא יודע את ההבדל בין המן הארור לבין מרדכי הברוך.
אז איך מותר להגיד דבר כזה?
שהכל אחד.
ארור המן, ברוך מרדכי, הכל לטוד ארור.
אלא
שיש מישור של מציאות שבו אנחנו אומרים הכל אחד באמת. הקב"ה מחיה את הכל.
בחיי את הכל כולל הרע.
אבל מתי מותר להגיד את זה?
רק באחרית הכל.
אחרית הכל זה מכוון לאחרית השנה.
מהו החודש האחרון בשנה?
אדר. אדר, נכון?
אז תראי, בחודש האחרון מותר להגיד את זה.
בזמן מילוי הירח שהוא עצמיות החודש,
דהיינו ט"ו באדר,
זה הזמן שבו אפשר להגיד את זה.
בעצם זאת אומרת שמה שהחסידים תמיד אומרים,
כשהקדוש ברוך הוא נמצא בכל מקום, זה נכון פעם בשנה.
כלומר, נכון לומר את זה פעם בשנה.
כן, כי ידוע שהחסידים נוהגים בסוף התפילה לשתות כוסית של יאש.
קצת אלכוהול.
שאלו אותם המתנגדים,
למה אתם שותים יאש בסוף התפילה?
אמרו לו, כי בסוף התפילה אנחנו מגיעים למדרגה כל כך גבוהה,
שאנחנו משיגים שהכל נהיה בדברו.
ואז צריך לברך שהכל נהיה מדבור.
אמרו להם המתנגדים,
אז אם ככה תשתו מים.
ענו, מי שמגיע לכזאת מדרגה,
לא מגיע לו קצת יאש.
זאת אומרת ש...
אבל יש מימד כזה שהוא נסתר מאוד,
ומצאנו גם אצל עובדי עבודה זרה מי שאמר את זה.
זה עובדי הפעור,
העובדים של בעל פעור,
הם היו כאלה שהם אמרו שהקדושה נמצאת בכל ממש
ולכן הם עשו עבודה דווקא דרך הצדדים היותר שפלים והיותר בזויים של האדם,
כדי למצוא שם את האלוהים.
כלומר, הם היו חסידים מוחלטים,
הרבה יותר קיצוניים מהבעל שם טוב.
הם אמרו שהקדוש ברוך הוא נמצא גם בעשיית הצרכים של האדם.
עכשיו,
משה בא אל בני ישראל ואומר, רגע, איזה מין עבודה זאת?
אומרים לו, אתה לימדת אותנו,
אמרת, שמה ישראל,
השם אלוהינו, שם אחד.
אז הוא אם הוא אחד ובכל.
מה עונה להם משה?
נכון,
והקדוש ברוך הוא האחד גם ציווה שיהיו מדרגות.
איך הוא ציווה?
אומר משה, על ידי.
כלומר, משה הוא התשובה היחידה לבעל פאו.
לכן הוא קבור מול בית פאו.
הוא היחיד שמשיב.
אבל יוצא לפי זה שבמובן מדוע
הוא מסתתר בתוך המגילה.
התלמוד שואל, משה מן התורה מנין,
אסתר מן התורה מנין, מרדכי מן התורה מנין, המן מן התורה מנין.
טוב, אני הבנתי ששלושת האחרונים שאלו בדרשה לפורים,
כן? אסתר, מרדכי, המן מן התורה, בסדר, אבל משה מן התורה?
מה הוא תקוע שם בכלל?
כן, אלא משה מן התורה מנין, משה
הוא השורש של ההתמודדות עם חג הפורים.
כלומר, לכן גם יום ברית המילה שלו, אם הוא היה נולד,
הראל, היה צריך להיות בפורים.
כן, מה אתה רוצה?
מה?
למה בית פלא זה יותר קיצוני מהבעל שטו? הבעל שטו אמר במהלך פעם, מהכל.
כן, אבל הוא לא הסיק מזה מסקנות אופרטיביות.
בסדר.
אז אם כך, אני מתחיל קצת יותר להבין מה שקורה במגילה, ולכן אני מבין למה הקדוש ברוך הוא לא נמצא במגילה.
כי תארו לעצמכם שהקדוש ברוך הוא היה מופיע במגילה,
נגיד בשניים, שלושה,
ארבעה פסוקים.
נגיד באיזשהו מקום המגילה הייתה אומרת
שהשם עשה כבר וכך.
כן? העיר השם את רוח המלך אחשורוש וכו'.
כל מיני ביטויים כאלה.
ואז הייתי שואל,
איפה כתוב הקדוש ברוך הוא במגילה?
אז היו מוצאים, הנה הקדוש ברוך הוא נמצא פה ופה ופה ופה.
אז איפה שהוא נמצא, שם הוא נמצא.
איפה הוא לא נמצא? בכל השאר.
אבל עכשיו שהקדוש ברוך הוא לא נמצא בשום מקום במגילה, זה סימן שהוא נמצא
בכל מקום,
ובתחילת המגילה ועד סופה מסתתר.
מה אתה רוצה?
לגבי מה שאמרנו, לכן דבר מלא, כמעט אין מסתדר עם המשנה שאין העולם מקומו.
זה לא משנה.
הקב"ה הוא...
הוא מקומו של העולם, ואין העולם מקומו. זה לא כתוב במשנה.
זה כתוב בראשית רבה. בסדר, נו, ואז מה? -איך זה מסתדר? זה לא מסתדר, אבל זה לא הנושא ש... עכשיו,
מה?
יש סיפור חזידי על איזה רב שהלך לרחוב וכמה חרב לא צחקו עליו, החזיתות המתנגדת צחקו עליו מהמדפסת.
אז הוא קילל אותו, והמדפסת תיפול וכל מי שעליה יפול יפול יחד איתו.
אז שם המשפחה לא רשמה, יש שם ילדים, יש שם נשים,
זאת אומרת, הוא שהיא לא תיפול ונעשה נס, והמדפסת לא נפלה.
נכון.
אם אנחנו אומרים שראש הממשלה נמצא בהתחלה את המגילה מאתך עד הסוף, אז זה בדיוק אותו דבר.
נכון.
ממש ככה, אלא שההבדל הוא ונהפוכו, כלומר
כל המאורעות של המגילה נראים מקריים,
ובסוף המגילה אתה מבין למה כל המאורעות היו צריכים להיות.
עכשיו, ומה הנס? הקדוש ברוך הוא אמר, אני ארוג את היהודים?
אני אתן לו להוריד מה זה? לא אמרתי נס, לא אמרתי נס.
אמרתי נוכחות. נוכחות, כן. נוכחות זה משהו אחר. נוכחות דרך ההיעדר.
כלומר,
בכל התנ"ך כולו יש לנו תיעוד של הנוכחות של הקדוש ברוך הוא בעולמו.
כן, וידבר אלוהים אל משה, ויאמר השם אל משה לאמור, כל מיני גיטאים כאלה.
אנחנו ניתן נוכחות.
הזמן של מגילת אסתר זה הזמן של הסיום של הדבר הזה.
ואז השאלה, האם הקדוש ברוך הוא נמצא גם כשהוא לא נמצא?
אז היה צריך להיות איזה סיפור אחד שיגלה לנו שהוא נמצא איפה שהוא לא נמצא.
מאחורי הטלאים,
ואז אנחנו יכולים להתחיל את ההיסטוריה הפוסט-תנכית
מאותו רגע ואילך.
עכשיו, מעניין, שמו של הקדוש ברוך הוא, מהו?
מישהו יודע?
מה השם של הקדוש ברוך הוא?
לא מכירים, אתה יודע את השם שלי, מה? יודקי ואבקי. יודקי ואבקי, יפה נכון, יודקי ואבקי.
האם אנחנו אומרים את השם הזה?
אנחנו מסתירים אותו.
במקום יודקי ואבקי, אנחנו אומרים אדוני, כי אנחנו מסתירים את השם של הקדוש ברוך הוא. לא רוצים להגיד אותו.
כלומר בעצם אפשר לומר שהעולם בכללו הוא זה מין מגילת אסתר גדולה,
שמסתירה.
ולכן, וזה,
אבל אנחנו יודעים שמאחורי האסתר הזה נמצא אשר.
מגילה,
זה מלשון גילוי,
אסתר, מגלה את הנסתר, יש מישהו שמסתתר ומתגלה.
מגלה איה, מגל איה, מגילה, אותיות מגל איה,
המגל שבו פותחים המחצחק לה, כלומר בעלי הסוד
של קוצרי השדה מגלים את י"ט, יפה.
אבל מתי מגילה נקראת?
מגילה נקראת אומרת המשנה במסכת מגילה.
באיזה ימים אפשר לקרוא את המגילה?
בי"א באדר, בי"ב, בי"ג, בי"ד, בט"ו, לא פחות ולא יותר. כלומר, יש כל מיני סיטואציות שלא ניכנס כעת אליהן,
שבהן המגילה ניתנת לקריאה ביום י"א,
בי"ב, בי"ג, בי"ד, בט"ו.
שאלה פשוטה במתמטיקה.
כן, 11, 12, 13, 14, 15. כמה זה שווה 11 ועוד 12 ועוד 13 ועוד 14 ועוד 15?
הציבור מוזמן להפעיל כאן את העם.
תשמע, 65. 65. זה תשובה יפה, מה עוד?
כולם מסכימים?
כמה זה 11 ועוד 12 ועוד 13 ועוד 14 ועוד 15?
מה?
זה בעיה לספור?
בואו נעזור לכם. אז זהו.
65. 64. 65. 65. 65. 65. טוב, כולם מסכימים איתך?
זכית לאהדה כללית של הציבור,
אם כי היה מישהו שאומר 64 ואנחנו נלך על 65. כן? נלך על הרוב, יהיו דמוקרטיים.
65 זה הגימטריה של שם אדנות, א', ד', נ', י', נכון? אדוני זה 65. מגילה נקראת, מגלה יבכה, אבל ב-65.
לא פחות ולא יותר, אומרת המשנה.
מה זה פחות מי', משרה מי"א?
י', נכון?
ולא יותר מט"ו.
כמה זה? יותר מט"ז?
ט"ז, 10 בעוד 16?
26. -26, שזו הגמטרייה של שם הוויה.
כלומר, אנחנו לא רוצים לומר שם הוויה בתורה, שאנחנו רואים אותו דרך שם מדינות במגילה.
יש נוכחות דרך ההסתר.
עד כאן זה מובן?
כן. עכשיו אני מתחיל להבין פה כמה דברים.
אני מתחיל להבין מדוע בעם ישראל לא קם המוסד היווני הנקרא תיאטרון. מכירים את המוסד תיאטרון?
תיאטרון זה מוסד שהיה מקובל אצל היוונים, שבמקורו היה מוסד דתי,
שהיה לכבוד האלים, והיו על הבמה אנשים שלבשו מסכות, כמו בפורים,
והם שיחקו את התפקיד של האלים. ככה זה התיאטרון המקורי, זה היה.
שיחקו תפקיד של אלים,
אחר כך הכניסו גם כמה גיבורים וכדומה. אבל בהתחלה הציגו את האלים על הבמה.
והיוונים היו באים ורואים.
מאוד מוזר המעמד הזה.
אתה הולך לראות אנשים שהם עושים כאילו שהם אלים,
ואתה הולך לראות אותם.
מה זה אומר? זה אומר שהאלים לא באו לבמה.
כלומר, היוונים באו, והאלים לא באים.
אז בינתיים נעשה תרגילים על יבש.
כלומר, יש ציפייה להתגלות,
אבל אין התגלות.
אז מה שמוליד את המוסד התיאטרוני.
גם ישראל לא היה תיאטרון מקדם, למה?
כי הייתה התגלות. כי הייתה התגלות.
הדמויות הן דמויות אמיתיות, הקדוש-ברוך-הוא מגיע להר סיני, עם משה רבנו, הנביאים,
גילוי שכינה, יש, אתה לא צריך תיאטרון.
מאיפה התחילה המסורת של תיאטרון אצל היהודים?
אני מתכוון להגיד מפורים.
אני שואל אותך שאלת אמת, לא מה אני מתכוון לומר.
אני חושב שמפורים.
מהצגות של פורים.
פורים שפיל זאת היצירה התיאטרלית הראשונה של היום בעת החדשה.
היה את הרמח"ל, לא? עוד לפני זה.
לפי התיאוריה שנגמרה הנבואה. יפה.
יוצא מפי זה שכל הנושא של פורים זה הצגת תיאטרון.
מכאן ואילך מתחילים לשחק אותה. הרי כל הדמויות של המגילה
משחקות משחק כפול.
יש מה שאסתר נראית, יש מה שהיא באמת נראה. מרדכי באמת, גם המן, גם אחשוורוש,
חרבונה, כולם משחקים אותה איזשהו משחק,
ומי שלא רוצה, רשתי יוצאת מן המשחק.
וגם יש פה מישהו שגם כן משחק אותה.
הקדוש ברוך הוא, מלכו של עולם, מסתדר.
אז אם כן יש הצגת תיאטרון גדולה,
וזו הראשית של החוויה של הנתק מן ההתגלות בעם ישראל, שזה התיאטרון.
כן, מה אתה אומר?
מה הכפילות של המן, אחשוורוש?
מה? כל אחד עושה משחק אחר.
למשל, המן אומר, אני רוצה לעשות לך טוב, אדוני המלך.
יש איזה עם אחד ששם עושה בעיות. מצד האמת זה עניין אישי, נגד מרדכי.
ברור?
גם אחשוורוש, הוא מקדם את זה, אתה לא יודע בדיוק למה הוא עושה את זה. מלך הפכפך היה, הוא אומר לך למה.
איפה מרדכי?
מרדכי גם כן.
כי הגידה האסתר מהו לה.
אבל בואו ניכנס לשאלה יותר בסיסית, ואנחנו נבין עד כמה שהדבר הוא עמוק, מה שאמרתי כאן.
הסיפור של המגילה,
אם אני קורא אותו בלי מפרשים ובלי מדרשים,
הוא סיפור בלתי מובן ועניל.
לא מבינים כלום ממה שקרה שם.
כלומר, אם אני אשאל אדם שקרא את המגילה שיסביר לי מה קרה,
יהיה לו קשה מאוד לשכנע אותי שהוא מבין מה קרה.
הרי כל הסיפור מתחיל מזה שיש איזה אחד שלא רוצה להשתחוות.
זה מאוד מרגיז את השני, והוא מחליט להשמיד את כולם.
איך מצליחים להינצל ממנו?
מי שהיא
השתחווה
וזה הכל מסתדר,
כן?
כלומר, ותה, ותתחנן לו, ותיפול לפני רגליו,
כן? הרי אסתר נופלת לפני אחשוורוש,
מתחננת
שהוא יסכים להעביר את רעת המן,
ואז הוא תומך ביהודים במלחמה וככה נעשה חג הפורים.
אז לכאורה זה, הדבר ממש לא מובן. זאת אומרת,
יותר נאמר שחוליית היסוד של כל הבעיה
זה ההתנהגות של מרדכי.
מזה מתחיל כל הסיפור. מרדכי מסרב להשתחוות לאמן.
אם זה לא היה קורה,
כל הצרה הגדולה של הסיפור לא היה, גם לא היה לנו חג פורים ולא כלום.
ודבר אחד וכן נתבקש שהכתוב יסביר לנו מדוע מרדכי לא השתחווה.
זה פרט, בכל זאת, קרדינלי, חשוב,
ואת זה המגילה לא מסבירה.
עכשיו, כל הסבר שאנחנו לא ניתן,
ויש הרבה הסברים שניתנו מדוע מרדכי לא השתחווה,
כל ההסברים האלה מזמינים שאלה אחת,
למה זה לא כתוב?
בסדר? גם אם נאמר שהם הסברים אמיתיים.
שלא לדבר על זה שעל כל הסבר והסבר יש קושיות.
נביא לכם את ההסבר,
למשל, המפורסם ביותר של רש"י.
רש"י אומר, מדוע מרדכי לא השתחווה להמן?
הרי מותר להשתחוות לאדם, נכון?
לפי ההלכה.
מותר להשתחוות לאדם? מותר.
אסתר עשתה את זה.
אסתר עשתה את זה.
ולא יודע, פה זה היה ציוון של המלכות.
המלך ציווה להשתחוות להמן. אז למה שלא תעשה מה שהמלך אומר?
כלומר, זה פשוט, זה מין שיגעון כזה.
המלך הוא המלך.
נגיד שזה כזאת מפריע לך, אז תבקש מהמפקד לצאת לפני שהמן מגיע.
כן? או תעשה כאילו שאתה קושר את השרוכים.
אבל ככה, ללכת נגד המלכות?
ממש לא בסדר.
אז לקיצור, אבל מרדכי, הוא לא השתחרר.
אז רש"י אומר דבר פשוט,
שהמן עשה את עצמו אלוה.
אה, פה מישהו אחר, מישהו חדש, אסור להשתחוות לעבוד הזרה,
אפילו במחיר של מסירות נפש,
תרוות החיים.
אז אם כן זה מובן, מדוע מרדכי לא השתחווה לימה?
אבל יש פה בעיה.
יש פה כמה בעיות בדברי רש"י.
קודם כל,
מדוע שהמן, שכל כוח ממשלתו בא לו מהמלך, והמלך לא עשה את עצמו אלוה,
יחשוב שהוא אלוה.
סתם דבר לא סביר.
כן? הרי המלך מינה אותו, ואף אחד לא חושב, גם לא המן,
לא חושב שהמלך הוא אלוה.
אז למה שהמן, שכל כוחו מהמלך, יחשוב שהוא אלוה?
כן.
שלום ותודה רב.
דעתי קצרה, לא הבנתי כיצד התיאטרון
היא ההתגלות, קשור לי"א-ט"ו,
לא פחות ולא יותר, שזה 65 ולא 26, זאת מדינת המלכות, זה לא קודשנו, רוחו,
חג שמח.
זה פשוט מאוד, זה הסתתרות.
כמו שהשחקן מסתתר מאחורי הדמות,
כך הקדוש ברוך הוא, שם הוויה, מסתתר מאחורי שם אדנות.
ולכן המגילה, היא מבטאת את זה, היא נקראת בימים שהם בגימטריה, שם אדנות, כלומר לנו שזה האופן שבו הקדוש ברוך הוא מתגלה אלינו, דרך ההסתר פנים.
כי הפנים זה שם הוויה, והסתר הפנים זה שם אדנות.
בסדר?
עכשיו, איפה היינו?
אה, כן, רש"י. רש"י שאומר, אם כן, שהמן חושף עצמו את לא. אם כן, יש קושי ענייני.
אבל יש קושי עוד יותר גדול.
מאיפה מרדכי יודע? נגיד שהאמן באמת חשב את עצמו אלוה.
מאיפה מרדכי יודע את זה?
איך מרדכי יודע? אם האמן מפרסם שהוא אלוה,
המלך יחתוך לו את הראש מיה.
אז אם מרדכי, אז ברור שזה דבר שהוא מסתתר בסקרי ליבו
של האמן.
אם האמן הולך אצלנו אלוה.
רגע, זה לא רש"י.
זה לא רש"י. רש"י אומר שהאמן עשה עצמו אלוה.
ראית את ההתנהגות שלו?
ראית את ההתנהגות. כלומר, אתה אומר שהוא פסיכולוג, מרדכי.
על סמך פסיכולוגיה אתה מחליט לסכן את הנפש שלך,
ואולי אפילו של כל האומה?
למה על סמך פסיכולוגיה? הוא רואה את ההתנהגות שלו.
הוא רואה את ההתנהגות. מה ההתנהגות של גאווה?
אז מה?
הרי זה המלך ציבה.
אני חושב שזה דבר פשוט.
אם נאמר שמרדכי היה נביא,
אם מרדכי הוא נביא,
יש לו רוח הקודש,
אז הוא יודע דברים הנעלמים.
הגיוני?
זו אפשרות אחת.
לפי זה אנחנו גם מבינים את האישיות של מרדכי,
אישיות נבואית. כן, בבקשה.
רש"י לא ידע את זה מנבואה,
רש"י יודע את זה בהמשך הסיפור.
כל הסיפור שהיה עם מרדכי ועמן,
אז הוא מוציא מזה שהעמן חשב את עצמו.
איך בהמשך הסיפור מתברר שהעמן חושב את עצמו עבודה זרה?
דבר נוסף, ברור שמרדכי שעוד לא ידע את המשך הסיפור,
מאיפה הוא יודע.
שהוא נביא.
לא, הוא רוצה להגיד שלא מזה דמי. -הוא נביא ידאג לך להחזיר אותך, לכן.
לא, אתם מבינים?
לכן אנחנו יכולים לומר שיש לדברות וחי ידיעה פנימית
של מה שאנחנו לא רואים. הוא יודע שהמן עושה את עצמו עבודת הזרע, ולכן אסור להשתחרות. -להביא בגן.
להביא בגן.
יש מצבים שזה ככה,
אבל זה קושי גם.
האפשרות השנייה, ההסבר השני שמצאנו, זה הפירוש היותר רציונלי, לכאורה,
של רבי אברהם אבן עזראי,
וגם כן בשל חז"ל,
שהמן לבש סמלים של עבודה זרה או פסלים של עבודה זרה שהיו תלויים לו בבגדו
ומפני זה באופן גלוי אסור להשתחוות לו.
זה כבר לא נבואה, זה פשוט הלכה.
אז אם זאת הלכה גלויה אז מרדכי שהוא כנראה אחד מחכמי ישראל
לפי אחת הגרסאות, הוא אפילו היה מיושבי הסנהדרין,
הוא היה אותו פתחיה שמוזכר במשניות של מסכת שקלים לפי הגרסה של הבברין.
ואז הוא לא משתחוון בתור נאמן לתורה.
אז יוצא שמרדכי לפי התפיסה הזאת איננו בהכרח נביא,
אבל הוא חכם.
גם פה יש קושה גדולה.
מדוע הכתוב לא מסר לנו את זה? למה הוא לא סיפר לנו?
שהמן, למה הוא עושה דווקא?
כן, בבקשה. יש עוד בשאלה למה הוא עושה דווקא,
כי אולי אתה לא משתחווה ללכת צידה, כי הוא... כן.
זה על זה שהוא לא משתחווה, למה הוא לא הולך הצידה, למה הוא עושה בדווקא, זה אפשר לומר.
מרדכי היה פקיד גבוה בבית המלך, ולכן הוא לא יכול לא ללכת.
הרי בכל עבדי המלך אשר בשער המלך קוראים לו משתחווה לאמן, ומרדכי לא יחד ולא ישתחווה.
הרי ברור שהוא קיבל מינוי גבוה בעקבות זה,
שאסתר נתמודותה למלכה, אז הוא נמצא שם, כן?
גם על פרעה אומרים חז"ל שעשה עצמו אלוה,
משה ואהרון לא השתחוו אליו?
נכון, משה ואהרון לא השתחוו אליו.
הלאה.
ההסבר השלישי
מסביר את זה על רקע אחר לגמרי.
יש מדרשים?
הרי כל הסיפור הזה מתרחש בזמן שבארץ ישראל מנסים לבנות את בית המקדש, היה רישיון להתחיל לבנות, הפסיקו את הרישיון באמצע.
האויבים של היהודים בארץ השומרון עושים צרות ליהודים שבארץ יהודה, לא נותנים להם לבנות,
מערבים את השלטונות.
אז המדרשים אומרים שמרדכי היה השליח,
העסקן, אפשר לומר, של היישוב הארץ ישראלי,
כדי להשתדל אצל מלכי פרס בפקידות הגבוהה למען היישוב.
זה מסביר את הניסיון של מרדכי לעלות לשלטון,
וגם זה מסביר אולי את העידוד שלו, אם יהיה עידוד כזה, לאסתר להיות מלכה.
וזה גם מתואם את המדרשים שאומרים עד חצי המלכות שזה בית המקדש וכולי.
המן,
לפי אותם המדרשים, הוא השליח של הגויים בשומרון שמנסים למנוע את בניין בית המקדש.
גם הוא נשלח לשושן כדי לעלות בפקידות הגבוהה,
והמדרש מוסיף איזה פרט ססגוני,
בדרך להמן נגמר האוכל,
הוא היה בסכנת חיים והוא מכר את עצמו למורדכי.
מכר את עצמו למורדכי,
וכתבו את השטר מכירה, את שטר מכירה על הסנדל
של מורדכי.
לכן מורדכי לא משתחווה להמן,
אם המן יצפצף מורדכי מרים את הסנדל.
ואז זה מרגיז אותו נורא, ולכן אין לו ברירה, אלא להרוג את כל היהודים וכו' וכו'.
לפי התפיסה הזאת יוצא שמרדכי הוא לאו דווקא נביא וגם לאו דווקא חכם,
אבל עסקן פוליטי ציוני הוא כן.
כלומר, הוא מטעמים של ציונות
מסרב להשתחוות להמן כחלק מן המאבק הפוליטי שלו בהמן.
עד כאן ההסבר השלישי,
עם דמות אחרת של מרדכי.
האם מרדכי שבמגילה הוא לא מרדכי בלשן שהיה אחד מחכמי הסנהדרין,
כפי שאמר הרב באחד השיעורים? כן, זאת אחת הדעות.
יש כמה דעות מי היה מרדכי.
עכשיו, ההסבר הרביעי מצאתי בספר, מה אתה רוצה? איפה זה יותר גבוה?
זה בחז"ל, במדרשים.
כן, גם המלבי מתלבט בזה, האם זה באמת נכון או לא נכון.
יש גם במדרשים על מגילת אסתר וכולי.
יהי הנה כבודו, יש ספר תורה שלמה על מגילת אסתר, עם כל המובאות,
כל מה שאתה רוצה.
הסבר רביעי מצאתי בספר יוסף לחוק,
פירוש על מגילת אסתר, שנכתב על ידי רבי אליעזר אשכנזי,
מלפני 400 שנה, אותו מחבר של ספר מעשה ה',
והוא כותב משהו מאוד מעניין, הוא מביא שבזמנו באימפריה הטורקית,
איפה שהוא חי, הוא חי בטורקיה,
הוא אומר שיש חוק אצל הגויים שלא מבקשים מיהודי להשתחוות לשום אדם.
הסיבה לכך היא מפני הכבוד שנותנים לעם שהיה העם הראשון שיצא לחירות.
אז הדבר הזה נשאר בזיכרון של הגומות
שיהודי לא משתחווה,
ולכן טוען אותו רבי אליעזר אשכנזי שכך היה החוק גם בפרס.
ולכן מה שכתוב, וכל עבדי המלך אשר בשער המלך
קוראים ומשתחווים להמן כי כן ציווה לו המלך, ומרדכי לא יכרע ולא ישתחווה, שגם את זה המלך ציווה.
לכן ברגע שמרדכי שמע שיש עכשיו גזירה שמשתחווים להמן, הוא הלך
בתור נציג הקהילה היהודית
לעמוד לפני המן כדי לא להשתחוות,
על פי ציווי המלך,
כי הגיד להם אשר הוא יהודי.
יוצא לפי התפיסה הזאת,
שמרדכי
הוא לאו דווקא הנביא,
וגם לאו דווקא חכם,
ואפילו לא עסקן ציוני,
אבל מנהיג יהודי בגולה.
סך הכול, בזמן שכל החבר'ה שלו הלכו שם לבנות את בית המקדש עם זרובבל וכולי,
הוא אומר, שילמה החבר'ה בשושן.
יש משרה טובה,
אני ראש הקהילה,
ראש ועד הקהילה בשושן.
בשושן.
-ג'ו לידו.
למשל,
הסבר חמישי,
כשאני אומר את ההסבר החמישי, אני מפחד,
כי אני הולך להגיד דברים מסוכנים.
אז אולי לא להגיד וזהו.
לא?
כן להגיד.
-ברור.
למה ברור להגיד?
אחר כך תגיד שזה נזק.
טוב, אני אגיד לכם, ההסבר החמישי,
אני לא אומר דווקא שזה מה שקרה, אני אומר שזה אפשרי מתוך קריאת הפסוקים.
רואה את מרדכי אולי בצורה אחרת לגמרי.
מרדכי, מה נכון בהשם הזה בכלל?
מרדוך. מרדוך, אומר הודח, זה אליל בבלי.
יש לו בת מאומצת, אחיינית,
היה לה שם יהודי,
אמר לה, הדסה יותר מדי יהודי,
נהפוך את זה לאסתר, על שם אסתהר.
אסתהר, אלת הירח,
כן, יותר מתאים.
ומגיעים לקחת בנות למלך, לוקחים את אסתר מבית מרדכי,
לא יודעים שהיא יהודייה.
כנראה ההוא לא מזוזה ולא חוט אדום ולא מחזיק מפתחות עם התמונה שלה בבאסל, יש שום דבר.
כן, כלומר, לא, לא...
אז מזה עם את לא אגיד לכם.
אסתר, איזה מין שם, זה שם פרסי, זה בכלל לא...
כמו כריסטינה.
כן? מרדכי, כמו, אני יודע, כל מיני שמות כאלה.
ואז היא נהיית מלכה.
כן, כדאי. אל תגידי שאת יהודייה.
כן? את רוצה להיבחר, אה? אל תגידי שאת יהודייה.
ואז יוצא לפי זה שההתנהגות של מרדכי מוסברת בתור נאמנות למלך.
כלומר,
אם אני הייתי,
אם הייתה לי קרובת משפחה
בביתו של גויין,
תקועה האשמה, והייתי שומע שמישהו רוצה לרצוח את הגויים.
מה הייתי עושה?
הייתי מתפלל שהם יצליחו.
במקום זה מרדכי מציל את המלך, בתוך נאמנות.
מאוד מוזר.
ומרדכי שהציל את המלך,
מצפה שייתנו לו קידום.
מה עושה המלך?
גידל המלך אחשוורוש את המאמה.
מה?
מי הציל את המלך?
אני לא.
אותו מקדמים, אני לא משתחלה.
כלומר, זה על רקע של יריבות אישית.
כך מסביר מהרם אלשיך,
שזה על רקע של יריבות אישית, מה פתאום קידמו אותו ולא אותי?
-הוא גם כותב שמרדכי היה מתבולל? לא.
עכשיו, הגאון מוילנא, אגב, אומר משהו מאוד מעניין. הגאון מוילנא אומר, למה המלך
קידם את המן?
הוא אומר פשוט מאוד,
המלך שמח מאוד שאסתר הצילה אותו.
הרי אסתר אמרה למלך בשם מרדכי,
אז הוא רוצה להודות לאסתר.
איך אני יכול להודות, לקדם אותה יותר ממה שאי אפשר לקרוא מלכה?
אז תקדם את האהובים שלה.
את מי מן הסתם אסתר אוהבת יותר מכולם? מן הסתם את המן.
כי הרי המן הוא ממוכן שנתן את העצה להרוג את דבש תיווי. זכות זה אסתר נהייתה מלכה, אז בוודאי שיש לה סנטימנטים להמן,
לכן הוא מקדם את המן.
ככה מסביר הגר"א, בסדר?
אז הלכוונים...
אתה חולק על הגר"א?
לא. -אה, חסר.
טוב, בקיצור, יש אפשרות כזאת, ואז
בעקבות כך המן מחליט... -יש מישהו ש...
שמביא את האפשרות הזאת שם עכשיו, הולך המתפולל?
זה גמרא מפורשת.
כן, עכשיו תחשוב גם כן, וישניה ואת נערותיה לטוב בית הנשים.
מה זה לטוב בית הנשים?
שלוש דעות, רב שמואל ורבי יוחנן, נכון?
כן,
אז אמון בביתות ובית הנשים שנתן לה מאכל יהודי.
הגיא היה בא לאסתר, מה את רוצה לאכול היום, אסתר?
תשמע, יש מסעדה כשרה שם, תביא גפילטפי שם, ליד הנושא של היהודי הזה, מחוץ לארמון, אני כל כך אוהב את זה.
אז הוא מביא לה, כן? מאכל יהודי.
יש מישהו שאומר, לא, מה פתאום? מביא לה מאכל זרעונים.
זרעונים, כלומר קטניות, שזה טוב, זה עושה את האור יפה.
ודעה שלישית,
בין האמוראים,
שתביא לה כדלי דחזירה.
זה לטוב, זה לנשים. נתן לה חזיר ככה טוב, עורף של חזיר,
כי הוא רצה לפנק אותה,
נכון?
התוספות כותבים,
וחס ושלום לא הייתה אוכלת.
כך כתוב בתוספות.
ומה הבינו לפני שהתוספות כתבו את זה?
עכשיו, ויעבור מרדכי. תחשוב גם כן. את רש"י לא כותב שם שהיא כן.
רש"י לא כותב כלום.
מה?
עד התוספות זה כבר לא היה טרי.
הוא אומר שעד התוספות זה לא היה טרי.
שעד התוספות זה לא היה טרי.
למה היא לא הייתה אוכלת?
כי עד ימי התוספות זה הספיק להתקלקל. אבל אני לא חושב שזה נכון.
כי המדובר שהיא לא הייתה אוכלת אז.
זה לא גבוהה לתוספות.
מה?
מפני התוספות אמרת שהיא כן אכלה. תראה, בקיבוץ יש כאלה שהיו אוכלים.
-אני חושב שאני בעיר, כאלה.
כן, אבל די חכימה.
אני לא רוצה פה להלאות את הציבור.
עכשיו, מה?
-מה זה העניין של עד התוספות, מה חשבו?
התוספות, תגיד, זה היה כתב ראשון, זה לא אומר שלא הסכימו אותו, מי שכאלה עשיתם את זה.
מי נעים לך שטוסות יש להם מסורת בזה?
מי נעים לך שטוסות?
מה שהוא רוצה לטוסות, הוא אומר לך, טוב, אתם לא היו תמיד ארוחים.
הם שמרו דברים, כתבו את זה.
טוב, בואו נתקדם, רגע.
רגע, תנסו להבין את הקריאה הזאת.
בקריאה הזאת המן מאוד מתרגז, הוא אומר, אם זה ככה אני רואה את כל היהודים.
גילו לו אשר הוא יהודי.
גילו לו.
ואז, בעקבות כך, מרדכי עובר משבר
והוא מחליף את שמו.
בחלק הראשון של המגילה, עד אותו רגע,
מרדכי נקרא באופן עקבי בשם מרדכי.
מכאן ואילך הוא מוסיף לעצמו תואר, מרדכי היהודי.
כלומר, הוא חוזר
אל הקהילה.
וגם אסתר, שבהתחלה מרדכי אומר לה,
אל תדאם לי בנפשך להימלט בית המלך מכל היהודים,
סימן שהוא חשב שזה יכול לעבור לה בראש.
אלא הוא אומר, עכשיו אנחנו צריכים להתחבר מחדש לגורל של עם ישראל,
הוא אומר, טוב, בסדר, אז אם ככה כינוס את כל היהודים אשר בשושן, כי אני מזמן כבר מנותקת.
עכשיו, נשאלת השאלה.
מה הסיפור האמיתי?
הרב הזכיר ספר על פורים, אך לא שמענו את שמו.
הבנתי, פירוש שיוסף לחוק.
הפירוש החמישי נשמע כמו פנטזיה, שהרי אם כך,
למה הסלמודים קובעים אותו כחג ליהודים? מה הקשר אליהם?
פשוט מאוד, כי זה היה חג של רווח והצלה ליהודים שנעשה על ידי שני יהודים.
ומעניין מאוד, בירושלמי מגילה,
יש שם דיון שלם.
עכשיו, בכל התלמוד, הרי בתלמוד בבלי מגילה,
יש בוכתה אדירה של אגדות, נכון?
בתלמוד הירושלמי מגילה אין אגדה אחת חוץ מאחת.
כלומר, כל האגדות נמחקו,
חוץ מאחת שנשארה,
שזה שהסנהדרין נכפו על ידי מרדכי ואסתר לעשות את החג.
כלומר, כדאי שם שהסנהדרין התנגדו,
אמרו אנחנו לא רוצים,
ומרדכי ואסתר מבקשים לכפות עלינו.
כלומר, משמע שזה היה מאבק לא פשוט. עד שהאיר הקדוש ברוך הוא את עיניהם.
מה זה האיר הקדוש ברוך הוא? כלומר, הוא הסביר להם, תקראו אורות.
ואז אתם מבינים איך גאולה באה.
כן, מה כתוב בגמרא שממנה משתמע שמרדכי היה מתבולל?
לא כעת.
איפה זה כתוב בגמרא שלאסתר היו מגישים חזיר? בגמרא במסכת מגילה.
בסביבות דף י"ד, לא משהו באזור.
לפני י"ד.
לא, לא טועה, מה אני אעשה?
זה כתוב בגמרא, זה לא אני המצאתי. עכשיו, בכלל, לעשות כרצון איש ואיש, מרדכי והמן שהיו מגישים יין במשתה של אחשורוש?
איפה כל האזהרות של מרדכי שלא לבוא לשתות וזה?
טוב, על כל פנים יש פה שתי שאלות שמתעוררות בעקבות מה שאני אומר.
א', מה באמת קרה?
האם כמו ההסבר הראשון, שני, שלישי, רביעי או חמישי? כלומר, האם מרדכי הוא נביא,
חכם, ציוני,
גלותי או מתבולל?
שאלה שנייה, למה זה לא כתוב?
תשובה, כדי, זה לא כתוב, כדי שתוכל להסביר בכל האופנים.
כלומר, בעצם מה שהמגילה רוצה למסור לך, שזה בכלל לא משנה מה באמת היה,
ולא משנה, כל אחד יבחר איפה הוא רוצה שזה יהיה,
כי בעצם זה אומר שמאחורי כל יהודי יש שכבות.
כלומר, אם אתה מגרד את היהודי המתבולל, אתה מגלה יהודי שנאמן לעמו.
אם אתה רואה עוד כך יהודי גלותי, אתה מגרד, אתה מגלה יהודי נאמן לארץ ישראל.
מאחורי היהודי הנאמן לארץ ישראל אתה מגלה יהודי דתי אפילו חכם.
מאחורי החכם אתה מגלה נביא
ומאחורי כל זה אתה מגלה את הקדוש ברוך הוא.
זה בדיוק מה שרצה המגילה ללמד אותנו, מגילת אסתר מגלה את הנסתר.
ולכן נכנס יין, יצר סוד.
חג שמח.
