והנושא של הלימוד שלנו היום יהיה אהבת ישראל.
אהבת ישראל היא תנועה של הנפש
שיש לה יסודות טבעיים ויש לה גם יסודות נשמתיים והיא גם מצווה בתורה.
מצווה בתורה של ואהבת לרעך כמוך.
צריך לברר כמה דברים ביחס לנושא האהבה.
הייתי אומר שזו סוגיה רחבה מאוד,
שירבו לעסוק בה,
ביניהם גם הרב קוק,
אבל זה נושא באמת שצריך הרבה מאוד ברור.
כי אפשר לומר, אהבת ישראל זה כמו שיש אהבת היפני ליפנים.
הרי כל אדם יש לו חברה, אומה, תרבות,
חוג מכרים שמתוכם הוא צומח, מתוכם,
ואיתם הוא בא ביחסי גומלין.
ואז אפשר לומר, אהבת ישראל, כן,
כמובן, מה וכי אינך יהודי,
אם בתור יהודי אתה מן הסתם גם אוהב יהודים.
אז אהבת ישראל היא דבר טבעי, מובן מאליו וכדומה.
זאת אפשרות אחת.
תודה רבה.
אפשרות שנייה
היא לומר שאהבת ישראל היא רק מצווה.
יש מצווה. כתוב בתורה ואהבת לרעך כמוך,
אז למה אני אוהב אותך? זה מצווה, מה אפשר לעשות?
יש רשימה של מצוות.
אני מחויב במצוות, ולכן אני מחויב גם למצוות אהבת.
אה, כן, באמת, ואם לא הייתה מצווה כזאת,
הייתי שונא אותך. אבל מה אפשר לעשות?
שהתורה ציוותה עליי לאהוב אותך, לכן אני אומר.
יש פה איזה חיסרון ביסוד הטבעי.
ברור שאי אפשר, שאהבת תהיה בנויה אך ורק
על יסוד נורמטיבי, פורמלי, של חיוב לקיים מצווה, זה בלתי אפשרי גם כן.
השאלה היא גם מה זה, ההיקף של אהבת ישראל, לאן זה מביא אותנו.
למשל, היה יהודי אחד,
תלמיד חכם גדול, שאמר
על הרב קוק. הרב קוק היה אדם גדול,
באמת גדול בתורה מכל מיני בחינות, אבל אהבת ישראל שלו
העבירה אותו על דעתו.
הגזים.
הגיעו הדברים לידי אוזנו של הרב צבי יהודה קוק, הבן של הרב.
ואז הוא דפק על השולחן בעוצמה ואמר,
אבא שלי לא הייתה לו אהבת ישראל.
אחרי שכולם תמכו, הוא אמר,
כן, היה לו עומק הבנה במהותם של ישראל.
כלומר, זאת היא עבודה מדעית,
לא הרגשית.
זה משהו פנימי,
שצריך לברר את המקורות שלו, מה ההיגיון שלו, מה השורשים שלו,
ומתוך כך יש גם מקום לאהבה הטבעית,
כי אנחנו סחבקים וגדלנו באותו גן ילדים,
שזה גם דבר חשוב, אבל ודאי שזה לא העיקר.
גם הרב קוק בספר הקדוש אורות אומר,
נא להכיר,
אורות,
מית הרב קוק, הוצאת מוסד הרב קוק.
בחלק הנקרא אורות ישראל,
בפרק ד',
פסקה א', בעמוד קמ"ח:
"אהבת ישראל
והעבודה של הסנגוריה על הכלל ועל הפרטים
איננה רק עבודה הרגשית לבדה"
אני אוהב את כולם אז אני אלמד זכות על כולם.
כי אם מקצוע גדול בתורה וחוכמה עמוקה ורחבה
רבת הענפים שכולם צומחים ויונקים מלשד טל
אור תורת חסד.
כלומר צריך לדעת ללמוד את התורה בעומקה ומתוך כך יש בסיס
לאהבת ישראל.
זה לא רק
חיוב מצוותי ולא רק
עניין נרגשי, צריך לברר
מה העניין.
במיוחד שצריך לברר גם היחס בין האהבה הזאת לשאר האהבות.
אהבת השם,
אהבת הגר,
אהבת הגוי וכדומה.
אהבת כל המצוי.
מכוח מה אנחנו אוהבים
ועד היכן זה מגיע.
בסדר?
קודם כל הייתי רוצה שנבין משהו לגבי מהותה של האהבה בכלל,
ומתוך כך נוכל להגיע למשהו עמוק יותר,
יותר מפורץ.
אחד מחשובי הפילוסופים באירופה במאה ה-17,
שמו היה גוטפריד לייבניץ.
גוטפריד לייבניץ.
גוטפריד לייבניץ,
שהיה אדם מאמין
וגם מוסרי,
רצה לתת הסבר למציאות, כמו כל פילוסוף. כל פילוסוף הרי רוצה להסביר את המציאות.
אז הוא החליט שהמציאות
זה מונדות.
מונדות.
מונדה
זה מילה שפירושה יחידות, יחידה.
יש יחידה כזאת, יחידה כזאת.
למשל, החומר, לפי שיטתו,
הוא אוסף של מונדות, של יחידות.
משהו דומה למה שאנחנו מכנים בשם אטומים.
מה זה אטום?
בלתי ניתן לחלוקה. זו המשמעות האטימולוגית של המילה הזאת.
אז יש מונדות,
החומר מורכב מהרבה הרבה הרבה מאוד מונדות.
הוא לא הכיר את הכימיה שלנו עם הקשרים האלקטרוולנטיים וקובלנטיים וכל הדברים,
ויוניים, הוא לא הכיר את זה.
אבל הוא הניח שהעולם החומרי עשוי מחלקיקים הנקראים מונדות.
אבל הוא חידש חידוש עצום שגם עולם הרוח עשוי ממונדות.
אני, למשל האני שלי,
ודאי שהאני שלי איננו מצטמצם לגוף שלי.
כשהגוף שלי זה דבר אחד,
האני שלי זה משהו אחר.
מה זה האני שלי?
אומר לייבניץ זה מונדה.
אני מונדה,
אתה מונדה.
בסדר?
והשאלה היא, מה הקשר בין המונדות?
למשל, לייבניץ אמר
למונדות
אין חלונות.
מה זאת אומרת למונדות אין חלונות?
כל דבר הוא יחידה בפני עצמה,
סתומה וסגורה לזולת.
למשל, בין העולם הרוחני לעולם החומרי.
איך זה יכול להיות
שכאשר אני רוצה
להרים את היד,
שזה פעולה של הרצון, אם כן זה במונדה הנפשית,
אני רוצה להרים את היד, אה, וופס,
זה התרומם.
איך זה יכול להיות?
הרי זה חומר, זה מונדות אחרות.
מה הקשר בין זה לבין זה?
אומר לייבניץ,
באמת אין קשר,
אלא הקדוש ברוך הוא, כשהוא ברא את עולמו,
בעצם כיוון שני שעונים, שעון הרוח
וגם שעון של החומר,
ושני השעונים מורים על אותה השעה,
ועד כדי כך שהצופה מבחוץ חושב שיש מנגנון שקושר בין השעונים,
כשמצד האמת זה פשוט השען הגדול
הכין מראש את שני השעונים באופן שיצביעו על אותה השעה.
קוראים לזה הרמוניה פרסטבילית.
מוכנת, כלומר, הרמוניה שהוכנה מראש,
הושדרה מראש.
אז לכן נראה לך שיש קשר בין הרוחני לגשמי.
באמת אין קשר בין הרוחני לגשמי, זה רק פשוט
רצון השם שעושה ששני השעונים מורים על אותה השעה כל הזמן.
עכשיו, אנחנו עוברים לתחום הרוחני.
גם בין רוח לרוח אין קשר.
כלומר, זה שאתה ואני מדברים,
זה נדמה לך שאנחנו מדברים.
מצד האמת, אנחנו נבדלים זה מזה, הבדלה מהותית.
כן, מה אתה רוצה?
איך אפשר? מה?
אז ההתפתחות זה הכול דמיון של התפתחות. זאת אומרת, נדמה לך, אבל בעצם הכול נמצא אצלך בראש.
נורא נוצרי.
לא יודע אם זה נורא נוצרי, זה נורא לייבניצי.
זה מאוד מתאים ללייבניצי, זה מה שהוא אומר.
אבל מצד שני, אם אנחנו חושבים באופן עמוק על הדברים,
זה יוצר עולם נורא.
אני לבד ולעולם לא אצא מעצמי.
אני רק אני, ואני לא אתה, ואתה לא תהיה אני לעולם.
אבל יש תופעה,
יש תופעה אמפירית, ניסיונית,
ששוברת את מה שליבניץ אומר,
וזה האהבה.
האהבה
היא הביטוי המעשי, הניסיוני,
המוכיח שהמונדות
יש להן חלונות.
ברור?
כלומר באהבה יש פריצה
של המחיצה שמבדילה בין אישיות אחת לאישיות אחרת.
מה?
נכון.
יש משהו אלים באהבה.
כלומר, זה יכול להיות אלים רך
וזה יכול להיות אלים קשה.
אבל בכל מקרה יש משהו ששורר,
משהו שפותח אותי אל העולם של הזולת.
ולכן הרווקים כל כך מפחדים להתחתן.
בגלל שבחתונה אני פוגש את הזולת
ולא את עצמי, אין לי שליטה על זה.
אם יש לי ידידות,
חברות,
מאוד נחמד לדון ביחד.
זה דבר אחד, אבל אני נשאר עם עצמי,
אין מחויבות.
במחויבות אל הזולת
אני פורץ את הגבול של עצמי ומכניס לתוך עצמי עולם אחר,
שהוא לא העולם שלי.
וזה נורא מפחיד.
לכן הרווקים לא רוצים להתחתן. אפשר להבין אותם, כן?
שלום, הרב. הרב מניח שבאופן טבעי כל אדם אוהב את טומאתו.
אולם יש כאלה שטוענים שאין מקום לאהבה כלפי קולקטיבו.
כדבריו של פרופ' משה צוקרמן בתוכנית הרב והפרופסור, אני אוהב רק את אשתי.
מה יענה על כך הרב?
מי שאומר אני אוהב רק את אשתי,
אינו אוהב אלא את עצמו בלבד.
מי שאינו אוהב אלא את עצמו בלבד, איננו אוהב כלום.
כי האהבה,
ברגע שהיא קיימת,
היא פורצת את כל הגבולות.
איך אומר הרב קוק?
האהבה צריכה להיות מלאה בלב לכל.
ברגע שאמרת אהבה,
ביטלת גבולות.
זה המשמעות של אהבה.
עכשיו אפשר גם לומר ככה, אתה אוהב את אשתך בלבד,
נכון?
אז למה שילמת ארנונה?
הרי זה אהבת העירייה.
כן,
כי אני מעוניין שתהיה מדרכה טובה
ומערכת ביוב טובה עבור אשתי,
כי אותה אני אוהב.
בסדר, אבל אז למה
אתה גם נזהרת שלא להשתמש במטהר אוויר שהורס את שכבת האוזון?
הרי שכבת האוזון זה לא אשתך.
הוא אומר, כן, אבל אני מעוניין שהתנאים הקלימיים על כדור הארץ יהיו טובים,
כי ככה יהיה טוב לאשתי.
בסדר, אבל למה אתה בכלל, מה?
היום אנחנו קצת מתחילים לראות את זה,
ברוך השם, הגענו לדור ש... כלומר, מה שאני רוצה לומר זה שבסופו של דבר גם האגואיזם היותר אגואיסטי
הוא בסופו של דבר מגיע לאלטרואיזם
אפילו בהיקף קוסמי
בגלל אהבת עצמו.
אז זה בעצם המעבר
מאהבת עצמו לאהבת זולתו.
כן, בבקשה, אדוני.
אני חושב שהצד השלילי, השנאה,
יותר פורצת, יותר פותעת חלון מאשר
האהבה, כמו שאתה אומר אומר, שהשנאה יכולה להעביר את האדם על זה. זאת אומרת, מתוך זה שהוא מופרץ, כלומר, שבשנאה יש גם פריצה. -מתוך רגע שלילי של שנאה,
הגבולות של גבולות של השני. -הבנתי. אז אתה אומר שבשנאה יש גם כוח חזק
שפורץ הגבולות של השני. -נכון.
כלומר, שמשל אם אני נותן מכה למישהו, מהאגרוף,
אז משהו ממנו נשאר אצלי.
נכון?
הדם שלו עכשיו נמצא על האצבעות שלי.
כלומר, אני באתי במגע איתו, מגע אלים,
אבל דרך המגע אלים קלטתי משהו ממנו.
המשמעות של המילה מלחמה, מלשון הלחמה.
כן? שזה עושה הלחמה.
אבל זה בדיוק כמו שאנחנו אומרים, מה זה שנאה?
זה סוג של אהבה.
זה בדירוג
של האהבה.
יש אהבה נמוכה,
יש אהבה אפסית ויש אהבה מינוסית.
אבל זה על כל אותו ציר,
ציר השנאה והאהבה.
בסדר?
יש משהו שהוא מחוץ לציר הזה,
קוראים לזה האדישות.
האדישות
גורמת שאני לא שונא אותך וגם לא אוהב אותך.
אם אני מסוגל לשנוא אותך,
סימן שאתה חשוב לי.
סימן שאני גם עשוי בבוא הזמן להפוך את השנאה הזאת לאהבה.
ברור.
כך שלשנוא ולאהוב
זה פחות או יותר שייך לאותה הקטגוריה.
למשל נאמר ביעקב אבינו
ויאהב
את רחל מלאה.
אם כן, הוא אהב את לאה
אבל אהב את רחל עוד יותר.
מה כתוב מיד אחר כך?
וירא השם
כי שנואה לאה.
למה היא שנואה? כי אהובה פחות.
אהובה פחות מרחל זה נקרא שנואה.
ברור? אשכח שאהבה ושנאה זה שייך לאותה קטגוריה של המציאות.
אין לי בעיה.
עכשיו,
אם אני מסוגל לשנוא אותך, ממש אתה חשוב לי.
פעם הרב קוק אמר ביטוי יפה,
ברוך השם,
הגענו סוף סוף לשנאת הדת.
אנשים שונאים את הדת.
לפני כן היה בוז, זה בכלל לא היה רלוונטי.
התחיל הוא לשנוא, זה סימן טוב.
סימן שזה מתחיל לעניין את האנשים.
עכשיו שקצת דיברנו על האהבה הראשונה, גם החיים כחלק מהחברה
מביאה למחויבויות לחברה.
האם זה לא פותח
חלונות כלפי מונדת האחר?
במה זה שונה מן האהבה?
לא, כי כל זמן שאני לא אוהב,
אין לי התמזגות עם הזולת. יש לי רק יחסי גומלין עם הזולת.
יחסי הגומלין יכולים להיות כמו תהודה.
למשל, אם מישהו דופק על הקיר מבחוץ, אני יכול לשמוע את זה מבפנים,
אבל זה לא אומר שיש חלון.
מה שאין כן, אם יש כבר פתח,
אז אפשר להעביר דברים מהאחד לשני.
בסדר?
זה בהלכות שבת, נכון? איך מתחילה מסכת שבת?
רשויות שבת ויציאות השבת,
שניים שהם ארבע בפנים ושניים שארבע בחוץ.
עכשיו אני עושה את זה, למה מתחילים מזה?
כי שבת זה הזמן שבו האדם תקוע, נכון?
תקוע בתוך עצמו. איך כתוב בתורה?
אל יצא איש ממקומו ביום השביעי.
אז זה הזמן של התקיעות.
ואז השאלה של האם יש פתח אל החוץ
ומן החוץ אל הפנים,
זאת השאלה שעולה באופן ראשוני.
נכון? לכן,
יש פה שאלה,
כיצד העני עומד בחוץ ובעל הבית בפנים?
הושיט בעל הבית את ידו לחוץ,
ונטל העני מתוכה.
הושיט העני את ידו לפנים, ונטל בעל הבית אתו,
ונתן בעל הבית בתוכה.
כל הדברים האלה אסורים, נכון?
בסופו של דבר כל האופנים של העברה מן החוץ אל הפנים אסורים בשבת.
למה?
כי יש פה שאלה בסיסית.
כיצד העני עומד בחוץ ובעל הבית בפנים?
איך זה יכול להיות?
כן, רגעים לקרוא את זה ככה, נכון? כיצד?
סימן שאלה.
העני עומד בחוץ ובעל הבית בפנים, נכון?
צריך להבין את זה אחרת.
צריך לשים את סימן השאלה בסוף המשפט:
כיצד העני עומד בחוץ ובעל הבית בפנים?
איך זה יכול להיות?
מה, בגלל שהוא רוצה להוציא לו אוכל החוצה?
זה אסור.
אז מה הפתרון?
בעל הבית צריך להכניס את העני בפנים.
בסדר?
זו הכוונה.
כי זה לא יכול להיות שזה שבת
והעני עומד בחוץ,
בעל הבית בפנים.
בלתי אפשרי.
אנחנו לא אמורים לשנוא את הנאצים,
כ"ו עמלק, כ"ו כיוצא בזה.
בוודאי שאנחנו צריכים לשנוא,
ואנחנו צריכים גם לאהוב.
הכיצד?
זו באמת שאלה גדולה. איך אפשר לאהוב את השנוא?
את מה שאפילו מבחינה מוסרית אתה מחויב לשנוא.
אם אתה לא תשנא,
יש בך פגם מוסרי.
הכיצד?
שאלה זו, שאל אותה הרב קוק.
בספר הקדוש,
מוסר אביך,
נא להכיר,
מאת הרב קוק,
יש בסוף חלק שנקרא מידות הראייה,
כל מיני הערות בענייני מידות.
אומר הרב,
מידת האהבה,
אני קורא כאן בפסקה ו'
בערך אהבה,
עיין ערך אהבה,
פסקה ו'
מידת האהבה
השרויה בנשמת הצדיקים
היא כוללת,
אולי לפני שאני אקרא את זה,
אני רוצה להזכיר הלכה.
יש הלכה שיש אנשים שמוציאים אותם להורג בבית דין.
יש אדם שעשה דברים רעים מאוד,
צריך להרוג אותו.
בית המשפט קובע: פלוני חייב מיתה.
ההלכה גם קובעת שכשהורגים אותו
צריך להרוג אותו באופן מכובד,
שלא יבזה אותו.
באופן מכובד
שלא יבזה אותו. כלומר, להרוג אותו, אבל להרוג אותו יפה.
לא באופן מבזה.
שנאמר
ואהבת לרעך כמוך
אומרים חז"ל ברור לו מיתה יפה
כלומר אם כבר אתה הורג אותו תעשה את זה יפה
שנאמר ואהבת לרעך כמוך
אז זאת אומרת להרוג אתה חייב
כי זה הלכה מה אפשר לעשות
הקדוש ברוך הוא החליט
שהאנשים האלה הם כל כך רעים שצריך לחסל אותם מעל פני האדמה
אבל צריך לאהוב
אבל זה צריך להיות אהבה שלא מונעת ממך להרוג אותו
אלא כיוון שאתה
כי אתה מחויב לעשות מה שאתה צריך לעשות מפני הצדק
ויחד עם זה לאהוב.
אין סיבה שתדחוף את הבן אדם.
למה לדחוף אותו? תהרוג אותו, אבל יפה.
ברור.
אני עכשיו מתוך כך נכנס לעומק הדברים. מידת האהבה
השרויה בנשמת הצדיקים
היא כוללת
את כל הברואים כולם
ואינה מוציאה מן הכלל שום דבר
ולא עם ולשון.
מה עם עמלק?
ואפילו עמלק
אינו נמחה כי מתחת השמיים.
איך כתוב? תמחה את זכר עמלק מתחת השמיים. מה אם מעל השמיים?
מעל השמיים אסור להרוג אותו.
אבל על ידי הזיכוך
מתעלה הוא לשורש הטוב אשר הוא מעל לשמיים
ונכלל הכל באהבה העליונה.
כלומר אתה אוהב את הקדוש ברוך הוא שברא את הכל וגם את עמלק
ואז אתה אוהב את הכל.
אבל למטה אתה חייב למחות אותו.
אם בגלל אהבת עמלק
שאינו נמחה מעל השמיים
אתה לא מסוגל להרוג אותו,
אז אנחנו מעדיפים לוותר על האהבה שלך,
עדיף שתשנא.
אבל אם אתה באמת מסוגל גם לאהוב וגם לחסל אותו,
מצוין.
אבל מה, מי מסוגל לזה?
מוסיף על זה הרב.
אלא שצריך כוח גדול
וטהרה עצומה
לייחוד נשגב זה.
לא כל אחד יכול.
לכן התורה מעדיפה
שלא לחייב אהבה לעמלק.
עדיף שתשנא את עמלק,
כי זה יעזור לך להרוג אותו.
אבל באופן פנימי עמוק,
אם אתה ראוי להיות כגדולי הנביאים שאוהבים את עמלק ומחסלים אותו.
מובן?
סביר. זה הגיוני וסביר.
רק יש הבדל בין הגיוני וסביר לבין מופנם.
ההפנמה של הרעיון הזה היא מאוד מאוד קשה.
טוב, אתה, איך הוא אמר? יש אנשים שיש להם כוח גדול וטהרה עצומה.
אז אשריך שזיכיתנו בנוכחותך בינינו,
שאתה אדם מלא אהבה. אני חושב שיש לנו פסוק קונטרה,
ונשמרתם לנפסותיכם.
כן. שמישהו דורך לי על הרגל, עשו לי רגל שנייה. אומר הרב,
בפסקה ח',
אף על פי שלפעמים אהבת הבריות מקפת היא את הכל,
ונכנס גם רשע בכלל האהבה,
אין זה מגרע כלל משנאת הרע.
אדרבה,
היא מחזקת אותה.
כלומר, אני שונא את הרע עוד יותר,
כיוון שהוא פגע במי שהיה ראוי לאהבה המלאה שלי,
והתנהגותו מונעת ממני את האפשרות לאהוב אותו באמת.
שהרי ודאי לא מצד הרשעות של הרע
הוא נכנס
בכלל לאהבה,
אלא מצד חלקו הטוב שבו,
שהאהבה אומרת שהוא נמצא בכל מקום.
וכיוון שמפרידים את החלק הטוב
לאהבה אותו,
נשארה השנאה לחלק הרע
מפולשת וגמורה.
ברור?
אני שונא את הרע שבך,
שנאת מוות,
בגלל שאתה כל כך אהוב עליי,
שהרע שבך,
שנוא עליי עוד יותר,
כיוון שהוא משחית אותך.
וכפי שאמרה פעם ראש ממשלת ישראל,
גולדה מאיר, זכותה הגנה עלינו,
אמרה שאנחנו לא נסלח לערבים על זה שהם גרמו לנו להרוג את בניהם.
הגדרה מעניינת,
כן?
לא נסלח להם. למה גרמתם לנו להרוג אתכם?
היא אמרה את זה מאהבה.
זאת אהבה אמיתית.
כן, באמת.
זאת אומרת שיש,
או...
אז מה זה אם כן אהבת ישראל?
מה אומר הרב לגבי שיטתה הפילוסופית של איינרנד?
ובאופן קונקרטי,
האם התפיסה של האהבה
וחוסר האנוכיות
לא יוצרת חוסר יצרנות, מוטיבציה
וגאונות
בקרב האנושות,
מתוך נפילה
אל סלחנות להמון?
אין פה כל סתירה בין מה שנאמר כאן,
לבין מה שהפילוסופית איינרנד אמרה.
והאנשים שהבינו את איינרנד בשטחיות,
אומרים שהיא בעד אגואיזם.
היא לא בעד אגואיזם, היא בעד קדמת האנושות.
הקדמה דורשת
את סדר האהבה,
שאני קודם כול מטפל בעצמי, ואחר כך בזולתי וכולי וכולי.
ההקדמה של טובת עצמי לטובת זולתי איננה בגלל האדישות שלי לזולתי.
אלא אדרבה,
אני דואג לעצמי כדי שיהיה טוב גם לזולתי.
כך אני מבין את צד לימוד הזכות
שיש בשיטתה של איינרנד.
למרות שאני לא מרגיש מחויב
לא למרד הנפילים ולא לשום ספר שלה,
כי הרי סך הכל היא לא מבית המדרש, למרות מוצאה היהודי.
טוב,
עכשיו לפי זה גם, אם זה נכון כל מה שאמרנו עד עכשיו, נשארת השאלה, אז מה זה אהבת ישראל?
מה זה אהבה מיוחדת לאומה?
כן, בבקשה.
רוצה שאלה.
ברגע השבוע יש "כי תפגש אויבך" והקודש שלך זה "כי תראה חמור שונא אחת".
נכון. אויבך ושונא אחת זה אותו דבר?
האם אויבך ושונא אחת זה אותו דבר? אתה שואל.
מה אתה חושב שאני אענה לך?
לא מבניון השיעור. לא, לא, לא, לא. נגיד שזה כן ש... לא, לא, לא. אני אענה לך על זה שזה נוגע לשיעור.
תסביר לי מה אני אענה לך. זאת אומרת, כשכתובות שתי מילים בתורה,
והן שונות זו מזו.
מה אתה מצפה שאני אגיד, שזה אותו הדבר או שזה לא אותו הדבר?
אני אגיד שזה לא אותו הדבר, אבל אני שאלתי את זה. אתה יודע מה שאני אענה, אני אענה שזה לא אותו הדבר. לא, כפי שהתרגום שאונקלוס אומר,
הוא מצרכן את שתי המילים אותו דבר.
אז אתה שואל על אונקלוס.
אז אם תשאל את אונקלוס,
אם תשאל את אונקלוס, אתה כבר יודע מה הוא יענה לך.
נכון.
כן, ואתה, אתה יודע, אני אגיד לך סוד, אני לא אונקלוס.
נכון?
ולכן אתה כבר יודע גם מראש מה אני אענה על השאלה הזאת.
ואז אתה יכולה לשאול שאלה חדשה,
מדוע אני ואום כלוס לא אומרים אותו הדבר?
בסדר?
גם על זה אתה יכול להשקיע קצת מחשב.
עכשיו,
בואו נחזור אם כן לשאלה שמעסיקה אותנו, אז מה זה אהבת ישראל?
בואו נקרא.
אהבת,
אני שוב קורא כאן באהבה, פסקה ב'. יש הרבה דברים שכתב הרב קוק על האהבה,
ויש הרבה מה ללמוד מזה.
אהבת כל המעשים כולם, מה זה מעשים?
כל הבריות, כן, כל הברויות. המילה מעשים זה לאו דווקא מה שאנחנו קוראים מעשה, אלא
כל מה שנעשה.
אהבת כל המעשים כולם היא קודמת לכל.
אחר כך
אהבת כל האדם.
מעניין,
היית אומר שצריך לאהוב את האדם לפני שאוהבים את הג'ירפות.
מה אומר הרב קוק?
אתה צריך קודם כל לאהוב את הכל,
ובכלל זה הג'ירפות,
ושלא תגידו שאני דווקא נותן אפליה בגלל שזו בהמה כשרה,
גם הזברות.
ואחר כך אהבת האדם.
מה, הרב קוק נפל לאקולוגיזם של ג'יימס לובלוק וכל אלה שאמרו שזה לא חשוב האדם?
לא.
אלא צריך להבין, מה זה האדם?
במה האדם כל כך יקר?
האדם הוא הביטוי המוצלח של הכל.
אז אם אני אוהב את הכל,
אהבתי לאדם היא עמוקה יותר מאשר אם אני שונא את הכל
אם אני אוהב רק את האדם
לכן אומר הרב
אחר כך אהבת כל האדם
אחריה
אחריה אהבת כל האדם
אחריה אהבת ישראל
מה ככה הוא אומר?
ההלכה אומרת אחרת, צריך לאהוב יהודי לפני שהוא אוהב עם גודי, נכון? לא תדע לאהוב ישראל אם לא תדע לאהוב. יפה
אהבת ישראל שהיא כוללת הכל,
שעתידין ישראל לתקן את כל המעשים כולם.
כלומר, ככל שאתה יותר אוהב את הכל ויותר אוהב את האנושות,
אהבת ישראל שלך מעמיקה פי כמה וכמה,
כי אתה יודע עכשיו
מה הגודל של פעולת ישראל,
שהם עתידים לתקן את הכל, והרי הכל חשוב לך.
אז אם כן, אהבת ישראל בנויה על הנחת יסוד של אהבת האדם.
אגב, זה מפורש
במשנה של רבי עקיבא במסכת אבות,
שאמר, חביב אדם
שנברא בצלם אלוהים,
חביבים ישראל שנקראו בנים למקום.
למה הוא הקדים את המשנה,
את הבבא האומרת חביב אדם שנברא בצלם?
כדי שאהבת ישראל תתנסה על יסוד עוד יותר עמוק.
כן, מה אתה אומר?
אני לא בקיא בזה, כן, אבל בחזון הציכונות, הרב,
יש לו גישה הפוכה, לא?
אם אתה,
מהאהבה שלך לבריות כולן,
אתה תגרם איזשהו שנאה לאדם. -אתה שואל ההשלכות המעשיות.
אם בגלל שאני אוהב את הכול, אני נמנע מאכילת הבשר, למשל,
אז בסוף זה יגיע לשנאת האדם.
בסדר, לכן, מרוב אהבת האדם,
אני חייב גם לאכול חיות,
נכון?
אבל זה בגלל שאני שונא את החיות שאני אוכל אותן.
דייג
אוהב דגים
אז למה הוא אוכל אותה?
כן?
ברור.
זאת אומרת שאנחנו אוהבים את הכל
וכיוון שאנחנו אוהבים את הכל אנחנו עושים טובה לכל, שאנחנו אוכלים את הכל.
זה מה שלמדנו לפני שבועיים
כשדיברנו על הצמחונות,
שאהבת הכל מחייבת תפיסה אורגנית
ולכן אנחנו אוכלים את הכל
אוכלים דומם.
מלח ומים
אנחנו אוכלים צומח,
סלט,
אוכלים חי,
סטייקים,
אוכלים גויים,
נכון? כתוב מפורש.
ואכלת את כל העמים,
כתוב או לא?
איך אוכלים את כל העמים?
היה איזה פרופסור מרושע שפעם אמר
שרבי יהודה הלוי הוא בעד אנתרופגיות.
דהיינו אכילת בני אדם.
למה? כי הרי הוא אומר שיש דומם, צומח, מדבר וישרד. אם כן, ככל ש... ככל השם שכל מדרגה אוכלת מה שמתחתיה,
סימן שצריך לאכול גויים.
והוא לא שם לב שזה כתוב מפורש.
ואכלת את כל הימים, וגם בנבואת ישעיהו הנביא.
וינקת חלב גויים ושוד מלאכים תנקי.
נכון?
אז אם כן אנחנו אוכלים גויים. איך אוכלים גויים?
מפנימים את החלקים הראויים לעילוי בתרבותם.
הרי מה זה לאכול?
זה להפנים.
אז יש אכילה פיזית, שאתה מכניס גזר לתוך הגוף שלך, ואז הגזר שהיה צומח עכשיו הפך להיות חלק מן האדם,
ויש אכילת גויים, מה זה לאכול גויים?
אתה מעלה את התכנים התרבותיים שיש אצלם ומעלה אותם בקדושת ישראל. מצוין.
נכון. כשזה במלחמה, אז זה אחרת קצת.
זו אכילה אחרת, אבל יש גם אכילה מעמיקה, נכון?
אז זה מה שנאמר כאן,
שאהבת ישראל היא בעצם בנויה על בסיס אהבת האנושות.
כמובן.
עכשיו, אבל תגידו, אבל יש הלכות מאוד קשות כלפי גויים, לא?
כן, אבל כל זה זה אסטרטגיה.
זה אסטרטגיה של טיפול בכול,
של העלאת הכול.
עכשיו,
אני רוצה קצת יותר להעמיק
בהלכות אהבת ישראל.
מה בקשר לנוצרים האבנגליסטים והבפטיסטים
שאומרים שהם אוהבים אותנו.
דבר שסותר את ההלכה,
עשיו שונא ליעקב.
האם הם משקרים?
והם בעצם שונאים אותנו?
ואז זה בכל זאת סוג של אהבה,
והמיסיונרים ביניהם.
נאמר ככה,
הלכה עשיו שונא ליעקב,
מה ההמשך?
אלא שבאותה שעה נכמרו רחמיו על אחיו ונשקו בכל ליבו.
כלומר גם עשיו שהלכה שהוא שונא ליעקב מסוגל לאהוב את יעקב.
זה נכון.
אבל בקשר לשאלה שלך על האוונגליסטים שאוהבים אותנו,
יש חלק מהם שבאמת עוד אוהבים אותנו,
אבל האהבה שלהם היא אהבה תיאולוגית,
וצריך להבין מה הבסיס התיאולוגי של האהבה שלהם, כפי שאני אמרתי בעצמי לכמה כמרים אוונגליסטים.
אמרתי להם, אתם לא אוהבים אותי.
מה באמת?
אמרתי, כן, אתם אוהבים את ישו דרכי.
אתם אוהבים אותי כי אני העם של ישו.
אז זה לא אותי שאתם אוהבים.
אתם אוהבים את ישו.
זה לא נקרא אהבה.
זה די מביך כשאני אומר להם את זה, לומר את האמת. זה קשה להם להגיב, כי...
אז יש כאלה שככה, אבל אני לא כזה.
כן?
עכשיו,
לא, צריך פשוט להבין טוב-טוב מה זה. מישהו אומר, אני אוהב אותך, מהפירוש הביטוי הזה.
כן? זה לא תמיד אמיתי.
זה לא שהוא משקר, זה לא שקר.
זה פרשנות אחרת שלו לנושא של אהבה.
שלום, הרב.
האם המושג אהבה קצת מאבד פרופורציה?
וכי הקדוש ברוך הוא צריך שאני אוהב אותו?
למה צריך בכלל אהבה?
זה נותן לי תחושה של נחנח,
תחושה של איש רגיש.
ואם אין לי אהבה, אני זקוק לטיפול?
לא, מה שאתה אומר
זה שאהבה איננה רגשנות.
אהבה היא משהו הרבה יותר עמוק.
זה היחס של האחד אל זולתו.
זה לא רקות הלב.
כן, יש אהבה של פוציניו מוציניו.
לא על זה אנחנו מדברים בכלל.
אנחנו גם נגיע עוד מעט לנושא של ההלכות.
כבוד הרב, הפרשנות של הרב משנה מקראים מפורשים מספריה של הסופרת.
אה, כלומר, מקראות מפורשים מספרייה של... כן, עליהן רן כנראה בדרך.
הרב לא מחויב לשיטתך, נראה כי יש בה
מסוצות אמת, כפי שהרב אמר, שמושג ההשתדלות הינו הרסני. האן האהבת הזולת במצבו הירוד
מונעת ממנו הצטיינות?
לא.
זה בדיוק העניין.
כשאתה אומר שאם אני אוהב את האדם הירוד
אני מונע את הצטיינותו,
בעצם אתה אמרת את זה מאהבה,
כי אתה רוצה להועיל לו.
לכן אמרו חכמים,
למשל, מי שאין בו דעה,
אסור לרחם עליו.
למה? מסכן.
אין בו דעה, אז נרחם עליו.
אדרבה, אם אתה מרחם עליו, אז הוא יישאר במצבו.
אז אם אתה אוהב אותו באמת, אל תרחם עליו.
זה הכוונה. זאת אומרת, זה מה שבעצם אין פה שום סתירה
בין הערתך לבין מה שאמרתי.
מה שהוא אמר לי,
שייחוס,
או רוצה להתגמר למישהו,
מישהו אמר לי שייחוס דומה לגזר,
מה שטוב נמצא באדמה.
זו הערה מאוד מאוד מקדמת,
וברוך השם שזיכיתנו להערה החשובה הזאת,
שציפתה מאז המפץ הגדול ועד עכשיו להיאמר.
כן.
עכשיו בואו נתקדם קצת בנושא האהבה.
יש כאן בתחום ההלכה דבר מאוד מעניין.
הרי האהבה המעשית
נאמר בה, ואהבת לרעך.
אז אם כן, הפועל העברי הוא לאהוב ל.
אבל מצאנו גם ביטוי אחר,
ואהבת את
השם אלוהיך.
וגם מצאנו ואהבתן את הגר,
אבל גם בגר נאמר, ואהבת לא כמוך.
אם כן, אנחנו מוצאים
אהבה מופנית
אל רעך,
אל הגר, אל הקדוש ברוך הוא.
באהבה כלפי רעך נאמר "ל"
באהבה כלפי הקדוש ברוך הוא נאמר "את",
באהבה כלפי הגר נאמרו שניהם,
גם "את" וגם "ל".
מה ההבדל בין אהבת "את"
לבין אהבת "ל"?
אהבת "את".
לא לא, אני רוצה לענות.
חכם יצחק, אני רוצה לענות.
כן, אהבת
"את"
זה מה שבספרות הרומנטית קוראים אהבה.
כלומר, אני אוהב אותך
מלא מלא אהבה.
מה אתה עושה בשבילי?
לא שום דבר, אני אוהב אותך.
האמת היא, כלפי הקדוש ברוך הוא זה מובן.
מה אני יכול לתת לו?
אני לא יכול לתת לו כלום.
אני יכול רק לאהוב אותו.
אבל הוא לא זקוק לי.
לעומת זה, לאהוב ל-,
החבר שלי זקוק לעזרה.
הוא צריך,
אני יודע לעבור את הכביש,
אז אני מעביר אותו את הכביש.
זה לאהוב ל,
זה דרך המעשים.
כלומר, ההלכה אומרת, מי שאני מחויב כלפיו באהבה לרעך,
אני מחויב לעשות מעשים למענו.
לעשות בשבילו מה שהייתי רוצה שיעשו בשבילי,
דהיינו מה שנוח לי.
אז גם מה שנוח לחברך, את זה תיתן לו.
מה?
זה אומר שזה תלוי באיזה משהו?
מה? זה אומר שזה תלוי אהבה הזאת,
היא תלויה באיזה משהו. -היא לא תלויה, היא אהבה מעשית.
הוא זקוק, למשל, הוא מאוד אוהב קטשופ.
כן. -ואין.
ואתה מביא לו קטשופ. -אני מביא לו קטשופ, זה אהבה ל...
זה ודאי מתחיל באהבה פנימית, אבל זו אהבה שיש לה ביטוי, כן?
אם הוא אומר, תשמע, הייתי כל כך רוצה קטשופ,
אתה יכול להביא לי בבקשה? תאמר לו, תשמע, אני אוהב אותך.
זה לא עוזר כלום.
עכשיו,
אהבת הגר,
היא אהבה כפולה.
אני אוהב לו,
כמו שאני אוהב לרעך,
כי הוא בן האומה שלי עכשיו.
פעם הוא לא היה, אבל עכשיו הוא כן.
אבל יש גם אהבת עת.
אוהבים את הגר כמו שאוהבים את הקדוש ברוך הוא. מדוע?
כי הוא בא להצטרף אליי לא בגלל שגדלנו ביחד,
אלא הוא מצטרף אליי בשביל השם.
אז אם כן, אהבה הראויה אל השם ראויה גם כלפיו.
ואהבת את הגר.
אהבתם לדגר, זאת אומרת שיש אהבה שהיא אהבה פנימית.
כן. עכשיו,
הדבר הזה יכול לבוא לידי התנגשות.
כן. איך אפשר לאהוב תמיד?
הרי באופן מעשי אני צריך לעשות העדפות.
אני צריך להעדיף את א'
על ב'.
עד כדי כך
שהתוספות אמרו ש"ואהבת לרעך כמוך" יכול להתקיים רק בשעת המוות.
כן, הרי כתוב, ואהבת לרעך כמוך, ברור לו מיתה יפה. מאיפה ראינו שזה במיתה דווקא?
אומר התוספות, בגלל שבעולם הזה אין אהבה,
כי חייך קודמים לחיי חברך.
למרות שמצאנו
שיש כן ביטוי של ואהבת לרעך כמוך בתלמוד במסכת קידושין.
במסכת קידושין יש הלכה מעניינת,
אסור לאדם שיישא אישה
קודם שיראנה.
אתה יכול להגיד, תשמע, אני לא מכיר את האישה הזאת,
אבל אני שולח לה על ידי שליח טבעת קידושין.
בפני שני עדים, הכול בסדר.
הרי לפי ההלכה זה עובד,
היא נשואה.
יש קידושין על ידי שליח.
ההלכה אומרת, לא,
אסור לך להתחתן איתה אם לא הסתכלת עליה קודם.
וזאת למה?
כי יכול להיות שאחרי שתתחתן היא לא תמצא חן בעיניך,
ואז תעבור על מצוות ואהבת לרעך כמוך.
משמע שיש גם אהבה
בעולם הזה,
אהבה של בני זוג.
כי אם היא לא תמצא חל מעיניך,
לא תוכל לאהוב אותה.
ואז תעבור על מה שהתורה צוותה, ואהבת לרעך כמוך. משמע מזה שווהבת לרעך כמוך נאמר במיוחד
לאיש כלפי אשתו ואישה כלפי בעלה.
שם זה המקום האמיתי של האהבה.
זה בדיוק מה שאמרנו.
אתה רוצה להגיד את זה פעם רביעית?
לא. זה פשוט, זה מעניין אותי. - אתה רוצה לדעת איזה פעם רביעית? - האהבה בין דוד ויהונתן, איך... - האהבה בין דוד ויהונתן איננה כאהבת איש לאשתו,
כי איש כלפי אישה,
אז זאת אהבה בכל מקוריותה,
כי זאת אהבת השונה.
כן?
אבל אנשים שאוהבים בגלל שהם נלחמים ביחד, כמו דוד ויהונתן,
או כי הם לומדים ביחד כמו ריש לקיש ורבי יוחנן.
זאת אהבה,
אבל זאת אהבת הדומה,
לא אהבת השונה.
כן.
מה שאין כן אהבת איש לאשתו, שזאת אהבה אמיתית.
אבל אז יוצא לפי זה
שזה אחרי המוות.
כי אמרנו לפי התוספות שרק אחרי המוות אפשר לאהוב, נכון?
אז כנראה שזה באמת המוות של משהו. כלומר להתחתן זה המוות של המצב הקודם.
לכן אמרו הליצנים שהשאלה האמיתית איננה אם יש חיים אחרי המוות, אלא אם יש חיים אחרי הניסוי.
כן.
התשובה היא שיש.
כן, ודאי.
אבל איך אפשר להגיד שרק אהבה בין זוג זה אהבה אמיתית? גם אהבה בין חבר זה גם אהבה אמיתית?
נגיד רשת חברה. לא.
האהבה של חבר היא משתפת חלקים מסוימים של הנפש,
אבל היא לא משתפת את הכול.
מה אומר שיש שתף את הכול?
אתה נותן לאח שלך כל מה שאתה יכול. כן, אבל לא הכל.
מה זאת אומרת לא הכל? גם לאשתך אתה יכול... אם לאשתך אתה יכול... לאשתך אתה יכול לתת הכל, כן.
האם כל קשר קרוב בין אנשים הוא קשר של נשמות ולא רק קשר של איש ואישה?
כי נשמות ישראל חצובות מאותו המקום.
יש גם משהו.
שלום לרב. ובכל זאת, אהבת הגר מוצאת ביטוי בתורה בעשייה וזהירות יתרה. כלומר, ואהבת ל...
הכיצד?
מה שהסברנו, שכלפי הגר יש שני חיובים.
עכשיו אני רוצה להיכנס קצת יותר לפרטים.
אז באמת יש פה שאלה.
ברגע שאני צריך להעדיף,
אני מעדיף את עצמי, למשל, על פניך.
אז איפה האהבה?
אז בזה מצאנו שלוש שיטות.
השיטה
של היהדות, שהיא הנכונה,
והשיטה של הנצרות, שהיא לא נכונה,
והשיטה של יוהאן פיכטה שגם היא לא נכונה.
אם כן, יש לנו שלוש דעות,
שתיים מהן לא נכונות, אחת מהן נכונה.
אני אסביר למה הכוונה.
הנצרות אומרת
שאם אני צריך להעדיף
או אני או אתה,
אני צריך להעדיף אותך על פני אני.
אני צריך להיות מוכן למות
כדי שלך יהיה טוב.
זה העדפת
אתה על פני האני.
עד כאן האהבה לפי הנצרות.
יוהאן פיכטה
אומר כביכול, כהמשך של שיטתו של עמנואל קאנט,
מאחר והאני הוא כל עולמי,
אני צריך להעדיף את האני שלי עליך.
זאת היא האהבה העצמית,
העדיפה על כל אהבה לפי יוהאן פיכטה.
ולפי היהדות זה בכלל לא משנה,
לא אני ולא אתה חשובים.
מה שחשוב זה החיים.
אז איפה שיש יותר חיים,
שם אני מחויב להשקיע.
ולזה יש השלכה מאוד מעניינת.
שני אנשים הולכים במדבר,
ויש מים בכמות מספקת לאחד מהם,
ולא לשניהם.
אם שניהם ישתו,
שניהם ימותו.
אם אחד ישתה,
הוא ינצל והשני ימות.
נחלקו בזה רבי עקיבא
ובן פרתא.
בן פרטה אומר ישתו שניהם וימותו ואל יראה אחד במות חברו.
השיטה הזאת
במידה מסוימת היא השיטה של הנצרות
כי היא אומרת
שיש פה יסוד רומנטי, אפשר לומר מרגש,
שמחייב אותי לוותר על החיים
גם אם התוצאה של זה תהיה שיהיו פחות חיים בעולם כי הרי גם אני
וגם חברי
נמות.
רבי עקיבא אומר,
רבי עקיבא שאמר ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה.
רבי עקיבא אומר, חייך קודמים לחיי חברך.
לכן ההלכה היא שאתה תשתה
וחברך ימות.
זאת ההלכה.
עכשיו למה?
הוא יראה את האח שלו מת
והוא יחיה.
למה?
כי מה שחשוב זה לא אתה ולא הוא.
מה שחשוב זה החיים.
אז צריך להחליט, אחד מכם צריך לחיות.
כי החיים יותר חשובים, מה? למה שהוא עוד לא ייתן לו? אם זה באמת החיים.
אה, אז למה שהוא לא ייתן לו? אולי בזה צריך לעשות הגרלה.
ואז נראה, כן?
התשובה היא שמאחר והמים נמצאים אצלי,
אני צריך לבדוק מהו היקף האחריות שלי.
אז החיים שלי הם תחת אחריותי תחילה לפני האחריות על החיים של השני.
לא בגלל אהבת עצמי,
כי במקרה הזה הייתי מוכן אפילו למות כדי שהוא יחיה.
אבל לא כך,
כי פה מה שחשוב זה לא מה שאני הייתי מעדיף,
אלא איפה גזרת האחריות.
ואז אני צריך לאהוב את עצמי,
כי אני במקרה הזה רעך
של עצמי.
ואהבת לרעך,
כולל אותך.
זאת אומרת,
כל זמן שאנחנו בהעדפה,
או של הנצרות או של פיכטה,
שאני צריך או להעדיף את עצמי או להעדיף אותך.
אני במישור
של הדגשת האני,
או האני שלי או האני שלך.
אני בתוך הבריאה.
ברגע שאני מתייחס אל השאלה מי ברא אותנו,
אז זה כבר מופקע מהאגואיזם שלי ושלך.
אני עושה מפני מי שאמר והיו החיים.
מי שאמר והיה העולם נתן לי חיים ונתן לו חיים.
והגענו אל סיטואציה שבה אין חיים אלא לאחד.
אז נצטרך לבדוק
על מי האחריות של התחילה.
מובן?
זה דבר מאוד עמוק, הדבר הזה,
כי הרבה פעמים אנחנו רואים,
הייתי אומר, באידיאליזם הבורגני.
באידיאליזם הבורגני
באים צעירים עם כוונות טובות ומוכנים לתרום את עצמם בשביל להציל מסכנים בבנגלדש
או בסומליה.
כן.
אבל הם לא מוכנים לעזור לעשות את הכלים של הארוחה שנגמרה.
אמא,
אגואיסטית שכמוך, למה את רוצה שאני אשטוף כלים?
אני עכשיו עושה משהו הרבה יותר חשוב,
אני מטפל במסכנים בבנגלדש.
מה מתברר מאחורי זה?
שהאידיאליזם הזה בעצם איננו אהבה,
אלא סתם מרדנות נעורים.
כלומר, מרדנות הנעורים, מרד הנעורים, בא ואומר, אני מטפל בכולם.
חוץ מאשר באמא שלי.
יש בעיה בזה.
אם אתה אוהב את אמך,
ואת אחותך, ואת אחיך,
ואתה מטפל בכולם ועוזר להם לעשות שיעורי בית,
ויש שאתה אוהב אותם,
והאהבה הזאת כל כך גדולה, שהיא מביאה אותך גם להתנדב
בוועד השכונה, לטפל בנוער הבעייתי.
ומתוך כך האהבה שלך הולכת וגדלה, ואתה מתנדב ליחידה נבחרת בצה"ל.
ומתוך כך אהבתך הולכת ומשתפכת על כל האנושות ואתה שולח משלוח להאיטי
ומתנדב שבועיים שמה בהצלת חיים,
אז זאת אהבה אמיתית.
אבל אם ההיקף בא במקום המרכז,
סימן שלא האהבה היא העומדת ביסוד המעשה שלך,
אלא
אתה רוצה, יש איזה רווח אחר שמסתתר פה מאחורי זה.
לכן התורה אמרה דבר מאוד מעניין.
אתם יודעים שיש בברית החדשה,
טענה של ישו,
שאומרת,
אמרו לכם
ואהבת לרעך ושנאת את רחוקך,
ואני אומר לכם, אהבו את אויביכם.
איך הוא אומר?
נכון? זה נשמע משהו חזק, נכון?
כן.
יש רק בעיה אחת.
למה באמת התורה צוותה לאהוב את הרע לפני שאוהבים את הרחוק?
כי אהבת הרחוק זה מובן מאליו.
הרי וכי זה בעיה לאהוב את הרחוק?
אני מלא אהבה קדושה
למיקרונזים.
אתה יודע כמה אני אוהב את המיקרונזים?
אני אוהב אותם אהבת נפש.
מיקרונזים.
יש מדינה כזאת, מיקרונזיה.
אתה אפילו לא יודע שזה קיים.
זה ממש לא בסדר.
זה באוקיינוס השקט,
מצפון לאוסטרליה.
יש שם שבטים שלמים, יש מדינה שלמה.
היא הצביעה לטובתנו באו"ם. כן, היא כל הזמן מצביעים לטובתנו באו"ם.
כן, אני מאוד אוהב את המיקרונזים.
אבל עם היהודים יש לי קצת בעיה, במיוחד עם השכן שלי.
כי הוא באמת לא בסדר.
כי בגללו אני לא יכול לקיים מצוות אהבת ישראל עד הסוף. זה אשמתו.
כמובן.
אז צריך להבין באמת, המבחן של האהבה זה האהבה המיידית,
הקרובה אליך,
ומתוך כך אתה אוהב גם את הזולת. לא בגלל אדישות, אלא להפך,
כי זו צריכה להיות אהבה אמיתית.
הרב, מה הכוונה לאהבה בין דוד ליונתן, את או ל?
זה ל.
איך אומר דוד שם? נפלתה אהבתך לי.
נכון?
מאהבת נשים. זאת אומרת, זה אהבה ל.
הם עשו דברים אחד למען נשים. כן, מה אתה אומר?
הרב,
בהלכה עם המדבר, צריך להעדיף את החיים שלי לעומת חברי.
אם זה היה יהודי וגל,
לפי זה צריך להעדיף את הגל, את חיי הגל?
בין יהודי וגל? לא, לא.
כי זה גם עץ וגם לב.
לא, לא.
ההלכה היא שאתה מציל את עצמך קודם.
זה כמו שלמשל אם אתה רופא בחדר מיון.
באים אליך חמישה אנשים פצועים,
אבל יש לך מערכת שיכולה להציל רק שניים, לא חמישה.
אבל איך הוא ירגיש כשהוא יראה את השני? הוא ירגיש רע,
אבל המוסר זה לא הרגשה.
המוסר זה ערכים. אבל הוא יחיה עם זה. איך הוא יחיה מצוין עם זה?
כי הוא ידע,
יהיה לו קשה, אבל הוא יחיה מצוין עם זה.
כי עכשיו, כי השאלה היא,
איך הוא יחיה עם זה איננה שיקול במוסר.
אם אני למשל עכשיו צריך להציל מישהו,
והמישהו הזה, זה נורא מגעיל לטפל בו.
איך אני יחיה עם זה?
שאני הייתי צריך לטפל ברוק שלו ובהפרשות שלו,
אז מה, בגלל זה לא תציל אותו?
כלומר, השאלה אם זה אסתטי או לא אסתטי,
אם זה מרגש אותי או לא מרגש אותי,
זה עומד במדרגה נמוכה לעומת הערכים.
נו, זה עומד ב... כי אם אתה מבין שהערך של החיים
הוא יותר חשוב
מן הסנטימנטליות שלך,
אז אתה תחליט עם זה מצוין.
סליחה, רב, איך אפשר להכניס אחריות בעניין, רגע, הייתי באמצע משהו.
יש שם את המימד של האחריות, לכן לחיי ריקודים לחיי ריח. אז עכשיו נגיד יש לי, אני רופא בבית חולים,
יש לי חמישה אנשים שהגיעו,
ויש לי מערכת שיכולה לעזור להציל רק שניים.
שלושה בטוח ימותו, שניים בטוח יחיו.
נו, אז מה אני עושה?
את מי אני מציל?
חייב להיות קריטריון.
חייב להיות קריטריון.
זה אחד הקריטריונים, אבל קריטריון חייב להיות.
נכון?
אין ברירה.
טוב,
אז אם כן למדנו קצת משהו על אהבת ישראל
אולי בפעם הבאה נרחיב קצת כי לא אמרנו את הכל
רגע
אם אדם מוצא טוב באנשים אחרים ואוהב אנשים אחרים אבל את עצמו הוא לא אוהב הוא מזיק לעצמו מה זה אומר שיש תלונות באהבת העצמי?
בוודאי אדם שמסוגל לאהוב רק אחרים ולא את עצמו לא מסוגל לאהוב אחרים
פעם מישהו אמר לי אני שונא את כל העולם אתה יודע למה?
כי כל האחרים אני מזהה בהם משהו שדומה לי ואת עצמי אני שונא
אז לכן אמרה התורה ואהבת
לרעך, כמוך.
אם אתה מסוגל לאהוב את עצמך,
אז אתה יכול לאהוב את הרעך, כמוך, אני אשם.
כל טוב שלום.
