היום יום רביעי, ד' בכסלו, תשע"ב,
מונח לפניכם צילום של סוגיה ממסכת סנהדרין.
אני מקווה שחילקו לכם.
הסוגיה עוסקת בשאלה קרדינלית והיא
האם כדאי
או לא כדאי לחיות
בתקופה שלנו.
זאת השאלה שחכמי התלמוד שאלו.
עכשיו אני רוצה קצת להסביר את עומק השאלה. חכמי התלמוד נתנו לנו נתונים
של הבנת ההיסטוריה
שמצביעים על התקופה שלנו כתקופת הגאולה.
מה זאת אומרת גאולה?
שעם ישראל שב אל עצמאותו המדינית,
שב גם להתרכז בארצו, לחיות חיים טובים ועצמאיים.
זה מה שאנחנו עושים מזה כבר 63 שנה, מאז שקמה המדינה.
וגם רבותינו סיפרו לנו שהמעבר הזה, המפנה ההיסטורי הזה
של מעבר מתקופה של גלות לתקופה של גאולה,
זה יהיה מפנה מאוד לא קל,
מאוד קשה, מכל מיני סיבות.
והשאלה היא,
אומנם הדבר צריך להתרחש, זאת אומרת, התקופה הזאת היא תקופה
שעיני כל נשואות אליה, כל הדורות חיכו סוף-סוף לכך
שתקום העצמאות המדינית הישראלית,
והשאלה היא, האם במובן האישי, הפרטי,
זה כדאי לחיות בתקופה כזאת.
הסינים מקללים,
בביטוי כזה, שתחיה בתקופה מעניינת.
כלומר,
השאלה אם כן, אנחנו רואים שלפני כ-1,600 שנה
חכמי התלמוד
דנו בעצמם בשאלה הזאת שאני מעלה אותה. זה מפתיע מאוד לראות אנשים שמאמינים
בגאולת ישראל, מאמינים בדברי הנביאים,
אבל שואלים את עצמם שאלה קיומית, אקזיסטנציאלית,
האם זה כדאי לחיות בתקופה הזאת?
ואנחנו נראה שהרוב, לא כולם,
רוב חכמי ישראל בתקופת התלמוד
ראו ברוח הקודש, בניתוח המקורות, ראו איך תיראה התקופה שלנו,
ואמרו שזה לא כדאי.
לצורך זה אני מציע לכם לקרוא, זה במסכת סנהדרין, דף צד"ח עמוד ב',
מצולם לפניכם,
וזה בשורה
שבע,
במהדורות הרגילות זה בשורה השביעית,
אמר אולה.
מי הוא אולה?
אולה הוא אמורה.
מה זה אמורה?
חכם מחכמי התלמוד,
אולה.
בסדר?
מה זה השם הזה?
זה נשמע כמו שם בצרפתית, נכון?
זאת אומרת שכשהוא חשב על מה שיהיה בתגובה שלנו, הוא אמר
אולה.
אבל האמת היא שאני לא חושב שזה משם, נראה לי שזה פשוט שם בארמית. טוב, אמר עולה,
יתה.
מה זה יתה?
יבוא.
כשחכם בישראל אומר יבוא,
על מי הוא מדבר?
על המשיח.
כן, יהודי, סתם יהודי,
כשאומרים יבוא, יבוא המשיח.
יתה.
למה אני מדגיש את זה?
כי יש מי שיאמר
שהמשיח לא צריך לבוא.
למשל פרופסור ליבוביץ',
הוא אמר שהאמונה במשיח,
לפי היהדות,
כוללת את זה שהוא לא יבוא.
מדוע?
כך אומר, כה אמר ישעיהו ליבוביץ',
המשיח זה מי שעתיד לבוא,
אז אם הוא בא הוא משיח שקר.
בסדר? כלומר, במילים אחרות זה פיקציה.
זה משהו, זה מין כיוון כזה של ההיסטוריה, אבל זה באמת לא רציני, זה לא ממשי, לא צריך משיח, זה סתם מיותר,
זה משהו כזה.
ולא עוד, אלא שהוא,
מרוב תעוזתו, טען שזה גם דת הרמב״ם,
כן? הדף בסנדורין זה צ״ח עמוד ב'.
אם כן, אמר אולה יט"ל,
לעומת לבוביץ',
הוא אומר, אני רוצה שהוא יבוא.
ולא איחמיניה
ולא אראה אותו.
למה?
מה כל כך קשה לך?
לא כתוב.
מהמשך הסוגיה אנחנו נבין מה היה כל כך קשה בעיני עולה שגרם לו שהוא לא רצה לחיות בתקופה שלנו,
תקופה משיחית של שיבת ציון.
וכן אמר רבה
יתה ולא איחמיניה.
גם רבא אמר שיעבור ולא הראינו.
שוב נשארת השאלה,
למה?
אני גם רוצה לשאול פה על התלמוד,
למה אתה מביא לי שני חכמים שאומרים אותו דבר?
אולה אומר כך וגם רבא אומר כך.
בשביל מה? מה אתה עושה רשימה של כל מי שאמר אותו הדבר?
הרב ההוא אמר אסור לאכול בשר עם חלב, גם הרב ההוא אמר שאסור לאכול בשר, וגם הרב ההוא אמר,
באמת,
וחי אני לא יודע,
מספיק שחכם אחד אמר, או תגיד לי רשימה כללית.
תגיד לי, אמר אולה, אמר רבה.
יתא ולא אחמיד.
מה שאני מבין כאן זה שכנראה
הסיבה
שבגללה רבה לא רצה לחיות בתקופתנו
איננה זהה לסיבה שבגללה אולה לא רצה לחיות בתקופה שלנו.
זאת אומרת, כל חכם וחכם,
כאשר הוא אומר שהוא לא רוצה לחיות בתקופת הגאולה,
יש לו סיבה משלו לדבר הזה,
ונצטרך לעמוד על הסיבה של כל אחד.
אז קודם כל אנחנו מבינים,
עכשיו לגבי הסיבה של רבה אין לנו בעיות, בגלל שהיא תהיה בהמשך הסוגיה אנחנו נראה אותה במפורש, כך שאין לנו בעיה.
עכשיו מה הסיבה של עולה?
אנחנו מבינים את זה מתוך התגובה של החכם השלישי שמדבר כאן,
רב יוסף.
רב יוסף אמר יתה שיבוא ואזכה דאטיב בתולה דחופיתא דחמרי.
ואזכה לשבת בצל של הגללים של חמורו.
הוא, רבי יוסף, הוא רוצה לחיות בצל של הגללים של החמור.
טוב, אז מזה אני מבין כמה דברים.
יש הרבה פירושים,
אבל אני צריך קודם כל לדעת מה כתוב. הוא כותב שהוא רוצה לשבת בצל של הגללים של החמור.
עכשיו,
כל אחד מבין שגללי חמור
זה לא הכי נעים,
וגם לשבת בצל של הגללים זה לא הכי נעים.
עם כל זה, הרב יוסף קריאה רוצה להיות שם.
אבל אם זה לא נעים לשבת בצל של הגללים,
זה סימן
שזה מה שהפריע לאולה.
כלומר, אולה
רוצה לראות את המשיח,
אבל הגללים של החמור של המשיח זה מפריע לו.
זו הסיבה שהוא לא רוצה.
ברור?
טוב.
עכשיו אני הייתי רוצה להבין
מה זה החמור.
גללים זה הצואה של החמור, כן?
עכשיו, נשאלת השאלה, אני רוצה להבין מה זה החמור ומה זה הגללים שלו ולמה זה עושה צל.
יש הרבה שאלות יש לי פה.
אז צריך להבין קצת הרקע של התקופה העתיקה, למה שימשו חמורים בימי קדם.
חמורים זה היה כמו מכונית,
זה הרכב.
רוכבים על חמורים.
סוסים זה דבר נדיר, זה יותר יקר.
הרכב המצוי היה החמור.
יוצא שאם אני מבין שיש חמור למשיח,
אז החמור זה מה שמוביל, זה הפעולות
שדרכן הנושא המשיחי מתקדם.
הפעולות דומות לחמור,
שהחמור הוא חיה עם הרבה כוח,
עם מעט שכל,
אבל היא יודעת לעבוד.
כן? אפשר לעשות מזה הרבה עבודה.
במילים אחרות,
התהליכים החומריים
שנדרשים כדי לקדם את הגאולה,
יהיו תהליכים עזים,
עם הרבה כוח.
מה צריך לעשות בשביל להקים מדינה? צריך לייבש ביצות,
להקים צבא,
להקים אוניברסיטה,
מערכת כלכלית,
קליטת עלייה,
בתי דינים, ישיבות אולי גם צריך, אוניברסיטאות.
בקיצור, יש הרבה עבודה,
בתי חולים,
וצריך גם פוליטיקה.
זה הרבה הרבה עבודה.
זה החמור.
זה החמור של המשיח.
הבעיה היא שחמור,
אז החמור הזה, זה התעסקו בעניינים חומריים.
נשאלת השאלה, האם לפי היהדות
העיסוק החומרי הוא דבר רע או לא?
התשובה היא שלא,
לא כן ולא לא. זאת אומרת,
החומר לפי היהדות איננו דמוני, לא כמו בנצרות.
החומר זה דרכי העולם, ככה זה עובד.
אלא מה?
צריך גם לתת מקום לדברים נוספים,
לרוח,
למשיח שרוכב על החמור.
אבל החמור כשלעצמו זה בסדר.
אבל אנחנו גם יודעים מן הניסיון שברגע שאדם מקדיש את עצמו הרבה לעניינים חומריים,
מטבע הדברים יוצא מזה גם רע.
לא שהחומר כשלעצמו הוא רע,
אבל ההתעסקות היתרה בחומריות מולידה את הרע.
אמת?
למה זה משול כאן?
לגללים.
הגללים שיוצאים מן החמור.
גללים זה מסריח, זה פסולת.
זה כאילו התופעות המקולקלות
שבאות בעקבות העיסוק החומרי.
ואכן אנחנו רואים שהקדוש ברוך הוא, כשהוא רצה להקים את המדינה שלו, שלח את בן-גוריון עבדו.
מדוע?
כי בן-גוריון לא אכפת לו האם לשמור שבת, לשמור כשרות או לא,
אבל הוא יודע להקים מדינה.
אחר כך יבוא הרב מימון בשם המזרחי העולמי ויגיד אני רוצה שבצבא יהיה כשר.
טוב, אתה רוצה כשר? יאללה, שיהיה כשר.
אני רוצה גם שישמרו שבת.
אבל קודם כל, מה שמעניין את בן גוריון זה קודם כל החמור.
ואחר כך יש מישהו שמתנגד לגללים או רוצה שיטטעו את הגללים.
אבל העיקר זה, עכשיו,
איך קוראים לגללים, אם כן, בשפה שלנו היום?
חילונות.
לגללים.
קוראים לגללים?
חילונות.
דהיינו עבירות, כן? במונחים הלכתיים זה עבירות, כן? לא לשמור שבת, לא לאכול כשר, זה עבירות.
עכשיו, האם אנחנו יכולים לסבול את זה שבגאולה
יהיו תופעות של עבירה על דברי תורה?
התשובה היא כן, אפשר,
ולו רק שהגאולה תתקדם.
הרי ראיתם פעם חמור מתקדם?
מישהו פה ראה חמור מתקדם?
כן, ראית, נכון, הוא מתקדם.
שמת לב שתוך כדי שהוא הולך הוא גם מטיל גללים.
מפריע לי מישהו? לא מפריע, זה מעט.
בכלל, ראיתם פעם איך נראה גלל של חמור?
לא ראיתם גללים של חמור? מה ראיתם? כן, מה הגודל? מה הגודל?
זה בצווירה. לא, ככה.
כן, לא, לא, של חמור, לא של סוס.
כן, ראיתם? זה הגודל, נכון?
עכשיו אני לא מבין.
איך אפשר לשבת בצל של דבר כזה?
כמה צל זה כבר עושה?
עשרה גללים. זה גודל כזה.
איך רבי יוסף אומר שהוא רוצה לשבת בצל של הגללים?
טכנית אני לא מבין את העניין, נכון?
אלא מה?
מתי יש הרבה, כנראה שרבי יוסף מדבר על ערימה רצינית,
הרבה גללים.
אני רוצה להבין,
איך זה קורה שיש פתאום ערימה כזאת?
שהוא דורך במקום.
כלומר, לפעמים החמור לא מתקדם.
הוא לא מתקדם,
אבל הוא ממשיך לאכול, ממשיך להוציא גללים.
ואז
מה שבולט
זה הרע
והגאולה תקועה.
כשאנחנו רואים תהליכים גאולים שנתקעים,
זה דורך במקום,
אנחנו רואים הצטברות של הרע,
הצטברות של תופעות שליליות
מבחינה מוסרית ומבחינה דתית.
אז אנחנו יודעים שיש שלבים כאלה.
רולה אומר,
אני לא יכול לשאת את זה, אין לי עצבים לזה.
זאת אומרת, אומנם אני יודע שככה הקדוש ברוך הוא פועל בעולמו, בעקבות משיכה חוצפה יאזגר, אומרת הגמרא שבעקבות המשיח לקראת הגאולה
אז תתרבה החוצפה בעולם,
אבל רב רעולה אומר אני אדם עדין מדי, אני רוחני מדי, דתי מדי, בשביל לסבול את זה.
מה אומר רב יוסף?
רב יוסף אומר,
תשים לב שמגללים אפשר גם לעשות משהו,
אפשר לעשות מזה צל,
וצל זה טוב,
צל זה מגן מבנה השמש.
כלומר, מה בעצם אומר רבי יוסף? רבי יוסף אומר פה דבר מאוד מאוד עמוק.
הוא אומר שתהליכי החילון של תקופת הגאולה
הם הכרחיים בתור מגן,
בתור מגן מפני קרינה חזקה של שמש גדולה שעולה.
מהי השמש שעולה? כתוב מפורש בגמרא במסכת נדרים,
שלעתיד לבוא הקב"ה מסיר את הנרתיק
שעוטף את החמה,
מוציא חמה מנרתיקה.
זאת אומרת שיש גילוי,
גילוי שכינה, גילוי האמת.
אי אפשר לשאת את זה. אתם יודעים מה זה לשאת את זה? זה כמו קרינה רדיואקטיבית בפי כמה וכמה. איך אפשר לסבול?
לכן, כדורכם, הוא עושה קירות עבים של גסות.
גסות רוח שמגינה מפני הקרינה הגדולה הזאת. כמו שלמשל כתוב לגבי שמשון:
"ותחל רוח ה' לפעמו במחנה דן".
מה זה "ותחל רוח ה' לפעמו"?
התחילה הנבואה לחזור לעולם.
כשהתחילה הנבואה לחזור לעולם,
נבואה זה גם כן כמו הקרנה חזקה מאוד.
אז הקדוש ברוך הוא שלח אדם שהוא חבילת שרירים,
שיכול לקחת את שוורצנגר ככה
על האצבע,
העיף אותו,
ולו רק כדי שרוח השם תוכל לחול בכלי
שלא יהרוס את העולם.
חכמי הקבלה מסבירים לנו שהנשמה של שמשון,
שהיה אדם גס,
שמשון זה אחד כזה,
אבל זו ההתחלה של הנשמה של בניהו בן יהוידע
שהיה ראש הסנהדרין בימי שלמה והוא היה האדם הנעלה ביותר שקם אי פעם בהיסטוריה וכו'.
על שניהם כתוב שהם הכו את הארי.
הרי שמשון קרא, רואה איזה אריה ככה בא אליו בכרם,
הוא אומר, אה כן, ככה, קורע אותו.
שיח הלאה.
בניהו בן יהוידע, נאמר עליו,
הוא הכה את הארי בתוך הבור ביום השלג,
אז אם כן גם הוא מכה אריה, אבל הוא מכה אריה רוחני מאוד.
זו ההתחלה. זה בעצם מה שרב יוסף אומר. רב יוסף אומר, אתה צריך לדעת לראות, איפה שאתה רואה חושך,
אתה צריך לראות שהחושך הזה יש לו תפקיד.
אז אם החושך יש לו תפקיד, אז הוא כבר לא חושך, מה הוא?
אור.
בעצם יוצא שרב יוסף,
כדי להבין את תהליך הגאולה,
לומד אורות.
זה מה שיוצא.
רב יוסף לומד אורות.
והוא מסביר לו לעולה,
אם אתה לא תלמד את האורות האלה,
באמת עדיף שלא תגיע,
יהיה לך קשה.
ספר הזוהר,
בהקדמתו,
דף ד',
אומר שבישיבה של המשיח,
יש למעלה ישיבה של המשיח.
אז מה לומדים בישיבה של המשיח?
לומדים את התורה של תקופת המשיח.
ומה לומדים שם?
לומדים שם, יש שם תנאי קבלה,
תרתי משמע.
אוקיי?
כדי להיכנס לישיבה של המשיח,
נאמר בזוהר,
שצריך להיות מאלה שיודעים להפוך חושך לאור,
מר למתוק.
אם אתה לא מסוגל להפוך חושך לאור או מר למתוק,
אז אתה לא יכול ללמוד בישיבה של המשיח. זאת אומרת, לא תוכל להתמודד עם התמורות
הרוחניות של תקופת הגאולה. זה יהיה לך קשה.
אתה צריך להיות עם מבט מיוחד.
אז זה מה שנאמר,
שכדי להיכנס לישיבה של המשיח, צריך לדעת להפוך חושך לאור. ואם לא,
אם אתה לא מסוגל, אז אל תלמד בישיבה הזאת.
יש לך ישיבות אחרות.
בישיבות האחרות
לא אומרים על החושך שהוא אור, אלא החושך
הוא חושך.
והחושך הוא חושך.
אז הכל בסדר,
הכל שחור.
זו ישיבה טובה.
לא בשביל המשיח, אבל זו ישיבה טובה.
זאת אומרת,
עכשיו, מעניין מאוד,
צריך להיות מסוג מסוים של חכמים כדי להיות מסוגל ללמוד בישיבה של המשיח.
מי יכול ללמוד שם?
הזוהר
עושה לנו טובה, נותן לנו, מנדב לנו שם של חכם אחד
שהיה יכול ללמוד בישיבה של המשיח.
מי הוא?
רבי יוסף מתאים,
רק הבעיה שזה לא השם שמובא שם.
יש מישהו אחר, רבי חייא.
רבי חייא, רבי חייא הגדול,
אומר הזוהר, הוא יכול ללמוד בישיבה של המשיח.
מה כל כך מיוחד לרבי חייא שהוא מסוגל?
פשוט מאוד.
זה מוסבר בספר, בתלמוד הירושלמי,
במסכת ברכות,
פרק ראשון, הלכה ראשונה,
על טיול לילי שעשו רבי חייא הגדול ורבי שמעון בן חלפתא.
כן?
מעשה ברבי חיה הגדול וברבי שמעון בן חלפתא,
שהיו מהלכים בבקעת ארבל.
איפה זה ארבל?
ליד הכינר.
נשפך בין טבריה למגדל.
כלומר זה הנחל הגדול של טבריה.
טבריה,
לפי המדרשים, זה המקום שממנו מתחילה הגאולה.
אז רבי יחיא הגדול ורבי שמעון בן חלפתא הולכים בכיוון של טבריה, הולכים בארבל.
מה זה בא לומר? שהם מתעסקים בשאלה כיצד מגיעים אל הגאולה, נכון?
עכשיו הם הולכים בלילה.
תגידו, אנשים מטיילים בארבל בלילה? באמת, זה מה שיש להם לעשות?
מה זה הלילה לפי המדרשים,
לפי המוטיבים של היהדות? מה זה לילה?
הגלות.
הגלות. אז אם הם יוצאים, אם בלילה הם הולכים בארבל,
מה זה אומר? שמה הנושא של השיחה שלהם?
איך יוצאים מן הגלות.
נכון?
ככה זה יוצא.
עד שראו את
איילת השחר
שבקע אורה.
מה זה איילת השחר?
זה הקרן אור הראשונה מתוך החשיכה.
יצא לכם לשמור בשעות האלה של סוף הלילה?
מה?
כן, אז כששומרים, כל מי ששומר בשעות האלה יודע שיש איזה רבע שעה
לקראת סוף הלילה,
מאוד קר,
גם בלילה המאוד חם,
אבל רבע שעה לפני האור הראשון יש איזה זמן קפוא ביותר,
עשר דקות, רבע שעה, מאוד קפשי.
אבל אז מיד, בסוף הרבע שעה הזה,
קרן אור מתחיל להיות חם.
עכשיו תארו לעצמכם,
אדם שלא יודע שכך סדר הלילה.
פעם ראשונה שהוא שומר בתנאים כאלה.
ואז הוא רואה, בהתחלה היה שמש.
השמש נעלמה,
אבל עדיין יש ירח.
יש אור.
קצת פחות, אבל יש...
ככה הוא רואה שהירח
גם שוקע.
אבל לפחות יש כוכבים.
אבל לקראת אותו רבע שעה
גם הכוכבים נכבים.
למה הם נכבים?
בגלל שיש יותר אור בעולם.
אבל פסיכולוגית
לא מרגישים כך,
מרגישים שיש יותר חושך.
ואז אתה שואל את האדם, תגיד, מה קורה עם הלילה? הוא אומר, הלילה הולך ומעמיק.
ייקח עוד הרבה זמן עד שנצא מזה.
לכן הוא קורא לזה שחר.
שחר מלשון שחור.
איך הוא שחור משחור?
השני אומר לו, לא, יש לי ידיעות.
אני יודע שלקראת האור הראשון יש יותר חושך.
לכן אצלו שחר זה מלשון לשחרר.
לשחרר, לא לשחרר, לשחרר,
לשחרר בעברית פירושו לכבות.
שחר א-שחררקע.
לשחרר זה לכבות.
ואז זה בדיוק מה שרבי חיה הגדול, כנראה על זה הם התווכחו.
רבי שמעון בן חלפתר אומר,
ככל שאנחנו רואים שזה מעמיק יותר ויותר,
החושך הזה, זה סימן שאנחנו מעמיקים בתוך הגלות.
ורבי חיה הגדול אומר לו,
כך היא גאולתם של ישראל.
דווקא בתוך החושך הגדול מופיע האור הגדול.
ולכן הוא לא מפחד מן הצל.
אפילו אם הצל הוא הר של צל,
גם אם זה הר צל,
הוא מבין שדרך
הר צל
יש גאולה.
נכון?
אז זה כנראה המאבק, הוויכוח בין רבי,
בין רבי שמעון בן חלצה לרבי חיה,
זה גם הוויכוח בין עולה לבין הרב יוסף.
עד כאן מובן?
בסדר.
יוצא שלפחות הסברנו סיבה אחת
לרצון לא לחיות בתקופה שלנו,
והבנו שרב יוסף
הוא דווקא מבסוט מזה.
עד כאן החלק הראשון.
מכאן ואילך אנחנו צריכים להחזיק מעמד, לחגור חגורות. אנחנו עוברים לנושא שני,
שקשור לנושא.
דיברנו על זה שיש עוד חכם שלא רוצה לחיות בתקופה שלנו, נכון?
רבה.
אז בואו נראה מדוע רבה לא רוצה לחיות בתקופה שלנו.
אמר לֶה
אביי לְרָבָה.
אביי שואל את רָבָה.
מיהו אביי בשביל רָבָה?
לא נכון, לא חברו אותה שלו, הוא תלמידו.
כן, יש אביי ורַבָה, באלף, הם חברו אותה,
ויש אביי ורַבָה, עם הֶה,
שהוא רבו
של אביה.
הוא גם היה בנו המאומץ.
גדל אצל רבה.
אמר לי אביה לרבה,
מה היא טעמה?
מה היא טעמה? מה היא טעמה? מה פירוש? מה הסיבה?
אי לימה משום חבלו של משיח,
אם נאמר
שזה משום חבלו של משיח.
זאת אומרת,
אביה הרגיש כנראה שרבו
חושש מן הגאולה בגלל חבלי משיח.
מה זה חבלי משיח?
צרות, נכון? זה צרות, אבל למה זה נקרא חבלים?
לפני עד וגולעד, לפני לידה.
לפני לידה, כן? יש חבלי לידה.
זאת אומרת, האירוע, המאורע שרבח חושש ממנו הוא לא מאורע הגאולה עצמה אלא מאורע כואב מאוד שבא לפני העצמאות המדינית.
היום אנחנו לא צריכים לעשות ניחושים, אנחנו יודעים על מה הוא מדבר, על מה הוא דיבר.
על השואה, על השואה.
אז אם כן, אבייהו אומר, אני מבין שאתה,
רבי הגדול, חושש
מפני השואה.
מה זאת אומרת אתה מפחד? אתה מפחד שאתה תיספק.
אולי מזה אתה חושש.
אבל אבייהו אומר לו, לכאורה אתה לא צריך לפחד.
למה?
והתניא, הרי שנינו,
שאלו תלמידיו את רבי אליעזר: מה יעשה אדם ויינצל מחבלו של משיח?
יעסוק בתורה ובגמילות חסדים.
כן? זה מה שרבי אליעזר אמר. כלומר, מי שעוסק בתורה ובגמילות חסדים,
אין לו מה לפחד,
הוא מר, הרי מה זה מר? כבודו,
התורה והגמילות חסדים. הרי יש לך גם תורה וגם גמילות חסדים,
לכן אין לך מה לפחד.
זאת אומרת, אתם רואים פה את הנאיביות האדירה של התלמיד.
התלמיד סובר
שלא ימותו צדיקים בשואה.
זה מה שהוא מבין, כן? הוא אומר,
אני מבין שהשואה זה מפחיד, אבל אתה צדיק, כיוון שאתה צדיק, יש לך תורה גמלות חסדים, אז אתה תינצל, אז אין לך מה לפחד.
טוב, לאור העובדה ההיסטורית שאנחנו קוראים את זה,
זה מצמרר. זאת אומרת, כן, באמת,
צדיקים לא מתו בשואה.
מיליונים של צדיקים מתו בשואה, כן?
אז אני לא מבין את רבי אליעזר, או אני לא מבין את אביי, כן?
יש פה משהו כואב מאוד.
אמר לה,
אז הוא ענה לו.
רבא אמר לו, אני כן מפחד מהשואה. למה?
שמא יגרום החטא.
יגרום החטא.
זאת אומרת.
כאילו הוא אומר, תראה,
נכון שאני צדיק, אבל לך תדע, יש לי איזה חטא,
ובגלל החטא הזה אולי אני אלך פייפן.
אולי.
אבל אם זה נכון,
אז רבי אליעזר, מה שהוא אמר, חסר רלוונטיות לחלוטין.
מה אמר רבי אליעזר?
שמי שיש לו תורה ומילות חסדים, אין לו מה לפחד.
אבל לפי זה, אם משמע יגרום החטא, אז כולם צריכים לפחד.
מי אין לו חטא?
אחד,
רבע חטא, משהו.
אז צריך להבין שרבי אליעזר לא דיבר סתם.
רבי אליעזר, כשהוא אמר
שיעסוק במילות חסדים ותורה,
אלא אם כן יש חשש שמה יגרום החטא. איזה חטא?
כל חטא?
אם לא היה צריך להיות כתוב, חטא הנחש.
מה אכפת לי מחטא הנחש? הנחש זה לא אני.
אני לא האדם הראשון. מה זה, הנצרות? הנצרות אומרת שיש חטא קדמון ולכן כולם נתונים בחטא ולכן אין מה לעשות.
דווקא היהדות, אני חושב, לפי מה שאני למדתי, לפחות ביהדות,
היא לא סבורה ככה. היא סבורה שאנחנו לא משלמים על חטאים שלא עשינו.
אז אם כך,
צריך להבין מה זה, שמא יגרום החטא.
כנראה מוכרחים להניח שמדובר בחטא ספציפי.
החטא.
מבין כל החטאים האפשריים יש חטא אחד שעלול לגרום שלא נינצל מן השואה.
אבל מהו החטא הזה?
ספציפי.
הנה, יש לנו הסבר. קיד רבי יעקב בר אידי,
כמו שאידימד,
מה, מה, יש משהו לא ברור?
לא, אנחנו לא משלמים על חטאים שלא עשינו.
יש את החטא של האדם הראשון? לא משלמים על זה.
לא משלמים.
וזה עד הפיך תאכל לחם? לא משלמים, לא נכון.
אני רוצה להסביר את הנקודה הזאת.
החטא של האדם הראשון לא עשה אותנו אשמים.
החטא של האדם הראשון הפיל את העולם למדרגה נמוכה.
ובגלל זה בזה עד הפיך תאכל לחם, ובגלל זה בעד סבטל דיבנים וכו'.
אבל אנחנו לא אשמים, אין פה אשמה.
אנחנו פשוט נתונים בתוך הג'ורה. זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא
הביא אותנו לעולם הזה בעולם שמישהו אחר קלקל אותו.
אז לכן אנחנו צריכים לתקן אותו.
אנחנו בתוך הקלקול הזה וצריכים לתקן את הקלקול.
אבל לא שאני נולדתי עם אשמה כלפי האלוהות.
עבור הנצרות אלוהים שונא אותי.
מדוע? בגלל חטא אדם הראשון.
ולכן, כדי להינצל מזה, אני זקוק לכל מיני טריקים.
מה שאין כן לפי היהדות, אלוהים אוהב אותי,
והוא רוצה שאני אעזור לעצמי לתקן את העולם הזה.
בסדר? זה משהו אחר לגמרי.
טוב, עכשיו בואו נחזור לנושא שלנו.
מהו החטא
שרבה חושש ממנו?
אז יש פה רמז בתלמוד מפורש, כי דרבי יעקב בר אידי,
דרבי יעקב בר אידי ראמה,
רבי יעקב ברידי
לא הקשה,
השליך.
שני פסוקים אחד נגד השני. רמ"י זה השליך.
כתיב, הנה כתוב מפורש:
"הנה אנכי אמה אחושמרתיך בכל אשר תלך". מי אמר למי?
הקדוש-ברוך-הוא ליעקב. בקשר למה?
ליציאתו מארץ-ישראל, לגלות.
והקדוש-ברוך-הוא אומר: "אני אשמור עליך תמיד.
לא האז אופך עד אשר אם עשיתי את אשר דיברתי לך
והשיבותיך אל האדמה הזאת, אין לך מה לפחד.
אז יוצא שלא צריך לפחד, נכון?
וכתיב,
ויירא יעקב מאוד וייצר לו.
באיזה הקשר זה היה?
מול עשו.
כן, אחיו עשו עומד,
בא עם ארבעה מאות חיילים,
הולך כנראה,
לפי החשש של יעקב, להשמיד אותו ואת כל משפחתו.
זאת אומרת, הוא חושש מהשואה.
אגב, זה מראה שזה החשש של רבה.
הוא עומד לחזור לארץ ישראל, ולפני החזרה הוא חושש מהשואה.
וזו שתהיה שאלה, אבל למה יעקב חושש משואה?
הרי הקדוש ברוך הוא הבטיח לו שלא יקרה לו דבר.
שהיה מתיירא, אומר רבי יעקב הרידי,
שמה יגרום? החטא.
אז גם יש חטא ליעקב.
מה יכול להיות חטאו של יעקב?
היציאה של חוץ לארץ ודאי שלא יכולה להיות החטא.
כי זה בדיוק כשהוא יוצא לחוץ לארץ, הקדוש ברוך הוא מבטיח שלא יקרה לו כלום.
נכון?
כיבוד הווים? למה? אבא שלו שלח אותו, אז מה הבעיה?
אל תספרו לי סיפורי, כיבוד הווים.
כיבוד הווים. עכשיו, יותר מזה,
הרי הוא אומר לעשו "כה אמר אחיך יעקב, אם לבן גרתי".
מה אומר רש"י? מה זה גרתי?
אותיות תרי"ג.
תרי"ג מצוות שמרתי. מסקנה? אין חטא.
תרי"ג מצוות שמרתי. אז אין לו חטא. אז מה אתה אומר שמה יגרום החטא?
הוא אומר בעצמו אין לי חטא.
היה במצרים, שהוא לא כיבד את אביו במשך אה... אתה אומר, התקופה שבה יעקב היה במצרים ולא כיבד את אביו. -כבר סיפה בחרן. בחרן לא הוא כיבד את אביו, אבל בשביל זה הוא נשלח.
אז לא יכול להיות שעל זה יש חטא. חוץ מזה חטא זה כיוון שהוא עושה עבירה,
וזה שהוא לא קייב כמו עשו את נמצאת גבול הבן, זה לא חטא שלו.
זה מקסימום יתרון לעשו. כתוב שמה יגרום החטא, לא שמה תגרום זכותו של עשו.
כן?
אז לא מובן.
מה? -בקטע של אמונה, שבוצע שהוא לא מבין ב... -כמה, הוא לא העמיד.
בוודאי שהוא העמיד, זה כאילו שבור שאצילו פה.
אלא מה, זה דבר פשוט אחר, זה מפורש בפסוק.
כה אמר אחיך יעקב,
עם לבן גרתי,
ואיכר עד עתה.
פירוש הדבר, אף על פי שקיימתי תרי"ג מצוות,
אבל התעכבתי.
כיוון שהתעכבתי,
יש מקום לחשש.
כלומר, אם הייתי חוזר בזמן לא הייתי מפחד מכלום.
כלומר, איך כתוב? ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף.
יוסף בגימטרייה?
ציון.
נולדה הציונות, הצהרת בלפור, יש.
ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף.
ויאמר יעקב ללבן,
שלחני ואליך אל מקומי ולארצי.
אומר רש"י, נולד שטנו של עשיו.
יש לי עכשיו כל הכוחות הנדרשים כדי להתמודד עם עשיו,
מבחינה מוסרית, פוליטית, לא משנה.
אז זאת אומרת, היה זמן שבו היה אפשר לחזור.
ואז התורה בעצמה מספרת,
יעקב מתעכב עוד שש שנים בגלות.
העיכוב הזה גורם לעשיו להתעצם, הוא עושה צבא.
ואז יעקב אומר,
אולי בגלל זה אני לא אוכל לעם,
שמא יגרום החטא.
זאת אומרת, שמהו החטא שרבה חושש ממנו?
ההתעכבות בגלות. זאת אומרת, ברגע שיתחיל התהליך, מי שמתעכב, מסתכם.
כפי שאנחנו רואים מבחינה היסטורית שכך היה.
אבל אם זה נכון מה שאומר רבה,
אז ממש קשה לי.
מה קשה לי?
רבה יודע את הסוד.
הוא מכיר את המפתח של ההיסטוריה. הוא יודע שברגע שמתחיל הזמן של הגאולה,
צריך מייד לארוז את המזוודות ולרוץ.
כי אם לא, לך תדע מה יקרה לך בשואה.
אז אם הוא יודע את זה,
אז אין לו מה לפחד?
אני שוב חוזר על הקושייה של הבעיה.
אפילו אם אתה חושב שמא יגרום החטא,
אז אל תעשה את החטא הזה.
כנראה שרבה יודע שהוא יעשה את החטא הזה.
ולמה הוא יודע שהוא יעשה את החטא הזה?
מאותה הסיבה שבגללה יעקב עשה את החטא הזה.
כי אני רוצה להבין,
למה יעקב מתעכב עוד שש שנים?
סתם ככה?
בשביל כמה כבשים, נכון?
כלומר, בשביל כבשים הוא מסכן את עצמו.
מה אכפת לך? אתה עושה כבשים בארץ ישראל. מה, אתה צריך דווקא את הכבשים של לבן?
יש כנראה איזושהי סיבה מאחורי זה.
נשאלת השאלה, למה בכלל יעקב יצא לגלות?
בשביל שני דברים.
לא, מה הוא הוציא אותו אני מבין, אבל מה הוא הולך לחפש שם?
הוא הלך לחפש שני דברים
הקמת משפחה, דהיינו הקמת עם ישראל,
וכבשים.
כלומר התפקיד של הגלות
היא להביא מן הגלות
נתונים מתוך התרבות של האנושות, מה שנקרא ליקוט הניצוצות
בשפה של הקבלה,
והניצוצות של הקדושה בבית לבן זה הכבשים שיש שם,
זה שורשי נשמות ישראל. אתם יודעים, יש איזה סיפור כזה, אחד מגדולי החסידות,
היה לו ניגון,
שכחתי מי זה הגדול. פעם אמרו לי שזה הבעל שם טוב, אחר כך בדקתי שזה רב אחר.
שהיה לו איזה ניגון מיוחד, הוא אומר, את הניגון הזה אני שמעתי
מפיו של יעקב אבינו,
כשהייתי כבשה
בעדר שלו.
והוא היה חוזר בערב והיה נורא עייף,
והוא היה שר באוזני את השיר הזה.
ומאז אני יודע.
עכשיו, מה זה אומר? זה אומר שהכבשים של יעקב אבינו זה נשמות.
עכשיו, תבינו משהו.
יעקב אבינו רוצה להיות בטוח
שזאת הגלות האחרונה.
הוא לא רוצה להשאיר אפילו כבשה אחת.
כי אם הוא ישאיר כבשה אחת,
מה יקרה?
הוא יצטרך לחזור עוד פעם.
כלומר, כשמתחיל התהליך של הגאולה, דווקא הצדיקים מתעכבים. מדוע?
כי הם אומרים, בסדר, אנחנו יוצאים,
אבל אולי יש עוד משהו ללקט בתרבות הזאת.
יש משהו שצריך לקחת משם,
ולכן יש ליעקב אבינו צורך להישאר מסיבות אידיאליסטיות.
אותו דבר, רבא יודע על עצמו שיש איזה זמן שצריך להישאר עוד,
אולי להיות האחרון שסוגר את האור, שעולה על הספינה,
אבל אז הוא מסתכן.
זה לא דבר רע.
אני חושב שזה לא דבר רע בכלל.
זה נקרא חטא, כי זה לא מדויק, זה נקרא להחטיא מטרה.
זה לא עבירה, לא כתוב שהוא מתאר מן העבירה,
מתאר מן החטא.
זה דומה, כן? יוסף לא חושב ככה?
מה יוסף? שהוא יתעכב?
מה זה חושב יוסף?
זה היה יכול לעבוד?
לא הבנתי את השאלה בכלל.
שיוסף אומר לו, אני מוכן לשבת בסלף של הגליל.
ב?
אה, רב יוסף. אז הוא אמרת יוסף, יוסף המקראי.
הוא לא מפחד שהוא יתעכב?
רב יוסף, הוא רואה את הכל באורות.
אז הוא יודע שהוא ינצל לגמרי, הוא מחוץ לשואה, כן?
עכשיו, בדיוק כמו שהרב קוק לא ראה את השואה,
או כמו שבמלחמת העולם הראשונה הוא היה במקרה בשוויצריה פתאום,
כן, מה אתה אומר?
-אברהם קיבל נבואה שתהיה גלות.
-אברהם בדיוק קיבל נבואה שתהיה גלות. -זה לא הגיע ליעקב.
ויעקב חשב שזהו,
שהוא עושה את זה. -שהוא הגלות. טוב, מספיק, גמרנו.
כן, דור רביעי ישובו הנה, זהו, זה מה שהוא חשב.
עכשיו,
אנחנו רואים גם המשך, הגמרא באמת במפורש.
כדיתניא, כמו ששנינו, מביאים לנו עכשיו
ברייתא, דהיינו טקסט מתקופת התנאים,
חכמי המשנה.
עד יעבור עמך השם, עד יעבור עמזוקניתא, כך נאמר בשירת הים,
עד יעבור עמך השם,
זו ביאה ראשונה, דהיינו בימי יהושע בן נון.
עד יעבור המזוקניתא זו ביאה שנייה
שזה בימי עזרא
בימי עזרא
אמור מעתה
ראויים היו ישראל להעשות להם נס בביאה שנייה
בימי עזרא
כביאה ראשונה כמו בימי יהושע אלא שגרם החטא
מהו החטא
שהיה בימי עזרא
איש יהודי היה בשושה הנביאה
כלומר, במקום
לעלות כולם,
קבוצה קטנה עולה עם זרו בבל,
מתחילה לחדש את העבודה במקדש, בירושלים וכו',
אבל רוב עם ישראל נשאר בגלותו.
איש יהודי היה בשביל הבירה. נו, ואז מה קרה?
בא ניסיון של השמדה.
בא המן ואומר, זהו, נשמיד את כולם.
זאת אומרת, הסכנה של ההשמדה,
יש נוסחה היסטורית שאומרת מתי שואה היא אפשרית.
היא לא תמיד אפשרית.
יש זמנים מיוחדים שבהם זה עלול לקרות.
לפני גאולה, כשמתחיל התהליך,
שוב, לא לטעות, הגאולה איננה עונש על משהו,
היא פשוט תופעה.
תופעה שיש לה היגיון פנימי משלה, כתבתי על זה חוברת שלמה,
נקראת "שואה ושאלה".
מכירים את החוברת? קראת, לא?
יש ספר זית רענן, קובץ של מאמרים שלי,
אז שם יש גם מאמר שכתבתי על השואה,
ששם אני מסביר על פי המקורות מדוע יש אפשרות כזאת של השואה בסופי גלות.
אז זה לא הנושא כעת.
על כל פנים אנחנו רואים שאביה
הוא למד מרבה משהו הרבה יותר בוגר מאשר המחשבה "רשעים ימותו, צדיקים יחיו". זה לא ככה.
אלא
יש מצבים שגם הצדיקים אינם מוגנים.
הם אינם מוגנים אם הם מתעכבים בזמן ההיסטורי שבו צריך לשוב.
בסדר?
אז אם כן, יש לנו בינתיים שני אמוראים שמפחדים,
נכון? אחד שלא מפחד, שניים שמפחדים.
המפחדים זה עולה ורבה.
עולה מפחד מן החילונות,
ורבה מפחד מן השואה.
הרב יוסף, לומד דורות, לא מפחד מכלום.
עכשיו,
כל זה בינתיים מובן, הייתי אומר אפילו קלאסי.
מה הקושי?
העמורה השלישי שמפחד.
הוא יפתיע אותנו מאוד.
הווה נקרא.
וכן אמר רבי יוחנן,
מה?
ייטי ולא יחמיני, זה אני לא מבין.
רבי יוחנן הוא האדם האחרון שהייתי מצפה ממנו לבילים כאלה.
מסיבה פשוטה,
מהשואה ברור שרבי יוחנן לא צריך לפחד. למה?
בזמן הוא צדיק. אמרנו שצדיקים כן צריכים לפחד.
אז זה לא נכון מה שאמרת, לא בגלל שהוא צדיק.
איפה הוא חי, רבי יוחנן?
בארץ ישראל, בארץ ישראל אין שואה.
מפורש, נכון?
"מחוץ תשקל חרב
ומחדרים אימה".
כן, כך כתוב מפורש בפרשת האזינו,
שבאחרית הימים,
מחוץ,
כלומר בחוץ,
מה זה חוץ?
חוץ לארץ, תשקל חרב,
מחדרים בארץ ישראל, אימה, יפחדו אבל לא יקרה כלום.
גם בחור, גם בתולה, יונק עם איש שיבה.
כל זה כתוב שם,
אבל זה מחוץ.
אז רבי יוחנן,
שהוא אגב לא סתם חי בארץ ישראל, הוא היה קנאי לארץ ישראל,
אז שרבי יוחנן יפחד משואה לא עולה על הדעת.
עכשיו, מה תאמרו? אולי הוא מפחד מהחילונות, כמו אולי.
רבי יוחנן.
הוא החזיר בתשובה את גדול הקושעים,
גדול השודדים בדורו.
את ריש לקיש.
ריש לקיש
היה ראש השודדים,
רבי יוחנן החזיר אותו בתשובה. איך?
נתנו את אחותו.
נתנו את אחותו. קח את אחותי, בחורה יפה וזה, רק תלמד איתי תורה. בסדר.
מכון ניר קטן על רבי יוחנן.
כלום.
כן? אז הוא לא צריך לפחד לא מהשואה ולא מהחילונות.
אולי, מישהו אמר לי פעם,
שאולי יש לו רק אחות אחת והוא צריך להחזיר דור שלם בתשובה.
אבל,
בכל זאת, אז צריכה להיות סיבה אחרת.
אז אמר לריש לקיש,
ריש לקיש, חברותא, גיסו, תלמידו,
זה שחזר בתשובה דרכו, שואל אותו, מה היא טענה? מה הסיבה?
אי לימה משום דכתיב. אולי בגלל איזה פסוק בעמוס,
יש פסוק שמתאר את התקופה שלנו בספר עמוס,
והוא חשב,
ריש לקיש,
שאולי זה הפסוק שמפחיד את רבי יוחנן.
מה כתוב בפסוק הזה?
"כאשר ינוס איש מפני הארי ופגעו הדוב, ובא הבית וסמך ידו אל הקיר ונשכו נחש".
כלומר, אדם הולך ברחוב,
רואה אריה,
רץ לכיוון השני, מגיע דוב.
נמלט הביתה,
שם את היד על הקיר, יוצא מהקיר נחש.
אז זה בעצם מה ש... הוא אומר לו, זה לא סיבה לפחד.
למה?
נכון שזה דברים לא נעימים, אבל זה קורה גם עכשיו.
בוא ואראך דוגמתו בעולם הזה, זה קיים גם עכשיו.
בזמן שאדם יוצא לשדה ופגע בו סנתר, דומה כמי שפגע בו ארי.
אז מה הבעיה שלך בכלל?
גם שבלי מדינת ישראל יש לך סנתר,
שדומה להארי.
מה זה סנטר?
מה זה סנטר?
הנה, רש"י כותב.
מפרש בבבא בתרא, בר מחוזניאטה.
מה זה בר מחוזניאטה? הוא מסביר.
שיודע מצרי השדות וגבוליהם עד כאן של פלוני, מכאן ואילך של פלוני, ובידו לרבות לאחד ולמעט לאחר.
וכשפוגעו, אותו סנטר,
רוצה למדוד שדותיו לקצר מצרי השדות, ודומה כמי שפגע בו הארי. כלומר, זה אדם שבא מטעם השלטון,
והוא אומר, תשמע, בטאבו רשום שהמרפסת הזאת זה לא שלך, אתה צריך להרוס.
או אתה גנבת פה כמה מטרים מהשדה של החבר,
תחזור אחורה.
אז מה זה סנתר?
זה אדם שקובע את הגבולות.
אז יש בעיות של גבולות למדינת ישראל, נכון?
אז הוא אומר, בסדר, יש בעיות של גבולות, בגלל זה יהיו מלחמות,
אבל בעיות של גבולות יש גם בלי מדינת ישראל. אדם פוגש סנתר,
מדי פעם בא איזה סנטור ואומר לו, תשמע, אתה צריך להחזיר אחורה, להחזיר את מה שלקחת,
נכון?
גם באו"ם יגידו, אתה תיסוג וגם תחזיר,
אנחנו לא, אנחנו לא נפסיק לשיר.
עכשיו, אם כך,
נכנס לעיר פגע בו גבאי, מה זה גבאי?
מס הכנסה, נכון?
דומה כמי שפגעו דוב, נכון?
הוא אוכל הרבה, הדוב.
גם מס הכנסה אוכל הרבה, כלומר, יש בעיות כלכליות במדינת ישראל, אבל הוא אומר, בעיות כלכליות תמיד היו,
תמיד יהיו.
נכנס לביתו ומצא בניו ובנותיו, מוטלים ברעב.
יש בעיות חברתיות קשות,
מה זה הרעב הזה?
לוקחים סמים, לוקחים כל מיני שטויות.
דומה כמי שנשארו נחש.
אז אם כן, הבעיות של מדינת ישראל אינן סיבה לפחד.
כי נכון שזה לא נעים, אבל תמיד יש בעיות.
אז יש סיבה אחרת.
מהי הסיבה שבגללה רבי יוחנן כל כך חושש?
שאלה גדולה.
עכשיו, יש הסבר,
אבל אנחנו לא נוכל לעסוק בזה עכשיו,
משום שהגיע המבזק,
ולכן אנחנו נשמור, תחזירו לי את הדפים,
ובשבוע הבא, בעזרת השם, אנחנו נלמד את הסיבה של רבי יוחנן,
שהיא עמוקה משאול.
כל טוב.
מה כתבתי על זה?
בסדר.
